מורשת יהדות מרוקו

כא. יש נהגו ללבוש גלימות לבנות הדורות, לכבוד ליל הסדר:

כא. כן הביא בקובץ מנהגים לר״ש דנינו, והטעם משום שבגדי לבן הם בגדי מלכות, ואנו צריכים להראות כבני מלכים, ומאידך יש בו זכר לתכריכין ויום המיתה, כדי שלא תזוח דעתינו עלינו לגמרי, וראה בזה בט״ז(סימן תע״ב סק״ג), ובאוצר טעמי המנהגים (עמוד רע״ד):

כב. נהגו שאבי המשפחה מכריז בקול ובנגינה, לפני כל שלב, קדש, ורחץ, כרפס ובו׳ וכד:

כב. כן המנהג פשוט, וכמבואר בכה״ח (סימן תע״ג ס״ק ל״ב), והביאו בבית היהודי מועדים (סימן כ״ז סב ״ב):

כג. יש שנהגו שרק אבי המשפחה נוטל ידים לטיבול הכרפס, והמנהג פשוט שכולם נוטלים ידיהם:

כג. כן הביא בספר כוס אליהו(עמוד כ׳), ומ״מ המנהג פשוט שכולם נוטלים ידיהם לדבר שטיבולו במשקה והוא הכרפס, ומנהג מרוקו לא להסב בכרפס, וכמובא בעמק יהושע (סימן כ״א):

כד. נהגו בסדר ״יחץ״, לפרוס את המצה האמצעית בצורה ששני החלקים יוצרים אות ה׳, ותוך כדי הפריסה אומרים: כך חצה הקב״ה את הים לשתים עשרה דרכים, כשיצאו אבותינו ממצרים, על ידי אדוננו ונביאנו, משה בן עמרם עליו השלום, וכמו שגאלם והושיעם מהעבודה הקשה לחירות, כן הקב״ה יגאלנו מגלות זו למען שמו הגדול והנורא (ראה למטה בערבית):

כד. כן המנהג והביאו בקובץ מנהגים לר״ש תינו ובספר אוצרות המגרב (פסח) ובהגדות שונות, והרי הנוסח בערבית: הַגְדָא קְסְם אֵלָאהּ לְבְחֵר עְלָא טְנָאשׁ לְטְרִיק, חִית כְרְזוּ זְדוּדְנָא מֵן מָאסַר, עְלָא יֵד סִידְנָא וּנְבִינָא ״מוּסָא בֵן עַמְרַם״, חִית פְקְהוּם וּגָאתְהוֹם מְלְכְדְמַא צְעִיבָא לְרַראחָא, הָאגְדַק יִפְקְנָא מֵן הָאד לְגַלוּת וִיגִ׳יְבְנָא לְירוּשָׁלַיִם לְעְזִיזָא עְלִינָא, לְמַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַנוֹרָא:

כה. יש נהגו שאבי המשפחה נעלם באיזהו שלב מהחדר, ושב כשהוא נשען על מקל, ועל כתפו האפיקומן צרור, והמסובים שואלים אותו ״מאין באת״, והוא משיב, ״מיוצאי מצרים אני, וזה עתה בקע ה׳ את הים, ובני ישראל זכו בכסף וזהב של המצרים, וכיון שלא יכלו להתמהמה, לא הספיק בצקם להחמיץ, ויצאו עם עוגות מצות כי לא חמץ״, (ומראה להם את המצה שעל כתפו), ואחרי דו שיח זה כולם אומרים בקול ובנעימה: ״ואחרי כן יצאו ברכש גדול״, או ״וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח״:

כה. כן המנהג, והובא בקובץ מנהגים לר״ש דנינו(פסח), וכל זה כדי להמחיש ביתר שאת את יציאת מצרים, לקיים מה שנא׳ בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והדברים עתיקים, וראה בזה גם באוצר טעמי המנהגים (עמוד רפ״ה):

נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון-מנהגי פסח-חלק ד'