מורשת יהדות מרוקו

רבי מיכאל ב"ר רפאל בדהב

כוללות ירושלים שנת תרכ״ד(1864)

האי שד"ר לא נשאר ממנו שום מכתב, רק מה ששמע ממנו מר זקיני הרב אליהו הרוש ז״ל שהזכירו בשם השד'ר מיכאל בספרו ברכת אליהו דף ט״ו ודף קי״ג ואני משער שזה היה רבי מיכאל בדהב, השד״ר שלנו. נזכר באנצק׳ לתולדות חכא״י ב׳ רנ״ד, וג' רע״ד.

כאמור מר זקיני שמע ממנו. וזה בודאי בשליחותו השנית בשנת תרכ״ד וז״ל שם בדף ט״ו ע״ג ושמעתי מהרב השדר כמוהר״ר מיכאל י״ץ בענין מחלוקת זו דאנטונינום ורבי יהודה לר' עקיבא דקרא מסייעו, לפתח חטאת רובץ. י״ל מאין לימא לן דהאי פתח היינו פתח הלידה, הרבה פתחים יש, וי״ל לתי׳ רחם רמוז בה שטן שאחר הריש בא״ב ש׳ ואחר החיית ט׳ ואחר המי׳ם נו׳ן והיינו שטן.

ובדף קי׳ג ע״א ימי שנותינו בהם שבעים שנה, וי״ל מה טעם להיות שנותינו ע׳ שנה לא פחות ולא יותר, ועוד י״ל דתי׳ בהם שבפסוק אין לה מובן, ושמעתי מהרב שדר כמוהר״ר מיכאל יש״ץ רמז ע״פ מ״ש רבותינו ג׳ שותפים יש באדם אביו ואמו והקב״ה, וכשחשוב תי׳ א׳ב ותי׳ א׳ם ושם הוי״ה ב״ה תמצא עי, וזהו טעם לשנות האדם, וזהו רמז הפסוק ימי שנותינו בה׳ם שסוף תי׳ א׳ב ב׳ וסוף שם הוי״ה ב״ד. וסוף תי׳ אים מ׳ וזהו בה׳ם, ומטעם זה יהיו שבעים שנה דוקא ודו״ק – ודייק ותמצא קל

מכתב מרבי יצחק ב"ר מיכאל באדהב אל ס׳ מאיר ן׳ יעיש נרו׳ ?

בלי תאריך.

רבי יצחק בעל המכתב נולד בירושלים ד׳ כסלו תר״כ מיון ועיקרו מעיר שראגושא אשר בספרד, וחנוכו מאביו לא התאפשר לו לרגלי מסעיו הדחופים, כי עזבהו בגיל הרך ואמו דאגה לו ואחרי מותה טפל בו קרובו הרה״ג יוסף רפאל עוזיאל. מורו הראשון ר׳ יוסף רחמים אופלטקה בן ר׳ יצחק מפראג מיסד ביה״ס ״דורש ציון״ לילדי הספרדים, וגם מפי ר׳ שלמה יוסף מחכמי שלוניקי ואח״כ השיאו דודו הנ״ל בת יהודה קואינקה. והקדיש עצמו לתורה ויצא בשליחות בית אל לטריפולי, כשנה ובחזרתו היה בין מיסדי חברת ״שומר מצוה״ ומלביש ערומים לעזרת היתומים וילדי העניים ההוגים בתורה, והיה טרור בחברה עד שנת תרנ״ג. ובהוסד הישיבה ״מנחם ציון״ נמנה בין עשרת הת״ח הלומדים בה ובזכרונותיו מספר על מה שחל בחייו יסוריו תלאותיו והרפתקאותיו. באייר תרס״א בחזרתו ממצרים שישב בה כשלשה חדשים נסע לחברון כמורה בישבתו של הרה״ג חיים חזקיהו מדיני ז״ל, בתוך ספריתו היו המון חיבורים וכתבי יד יקרי ערך, והוא עצמו היה סופרמהירוידעלספרלהעירולוחותדעה.ספריי מדרשים שו״ת,ספרי מחקר׳,יחסיהרבנים בא״י בינם לבין עצמם, הכל היה מקופל בזכרונו בסדר מופתי ובהצטרך סופר או חוקר לדעת איזה פרט היה זוכר את הרב באדהב ובא אליו ושאב ממנו חומר, בצלילות הדעת למרות חולשתו הגופנית, היה בודד כנזיר יושב ומוקף ערמות ספרים וצרורות חבילות מכ״י הגנוזות בקופסאות פח הוא חבר והוציא לאור ג׳ ספרים, יום פטירתו לא ידוע כי ספרי המקורות שבידי לא כתבו עליו רק מ. ד. גאון בספרו יהב״י כרך ב׳ עט. 128 שמקצת ממנו כתבתי למעלה, וגם ממכתבו הנ״ל מתבאר מצבו המר והיגון שהיה לו על שנבצר ממנו להו״ל ספרי זקנו הראשון לציון מהר״י קובר זצ״ל.

עיקו"ת ירושלם ת״ו בעה״ו

ממקור השפע והברכה, ישפות ה׳ שלום ורב ברכה וגדולה. ויקר ותהלה, לראש החוץ זר"ק נדיב לב אוהב התורה ולומדיה כמוה״ר סי׳ מאיר ן׳ יעיש יצ״ו נר״ו יאיר לעד כיר״א

אדון נכבד בשפתי תחנה הנני מחלה פני״ך, כי ישא אזן לשועתי. שמעני אדוני וישמע ה׳ אליו. הן יודעים כל באי שער עיקו"ת שנפשי חשקה בתורה. ומקיים את התורה מעוני כי אין לי במה להתפרנס אפילו בלחם צר ומצבי רע מאד. ועול החובות אשר השתרגו עלו על צוארי הכשילו כחי. ונוסף על יגוני כי יש תח״י חמדה גנוזה כתבי הקדש ממרן זקני הרב הגאון המפורסם ראשון לציון מורינו הרב כמוהר״ר יצחק קובו זיע״א. והנם כמוסים אתי מבלי יכולת להדפיסם, ותלאותי הקיפוני ומרת חיי.

ובכן בבושת פנים הנני מגיש לפניו מנחתי הקטנה מנחת עני ס׳ קטן מכורך ומוזהב ס׳ אדרא רבה אשר הדפסתי פעה״ק. וחסיה נפשי כי תערב לכבודו מנחתי הקטנה לפקדני בפרי צדקתו כמתנת ידו הנדיבה להיות לי לישועה. ולתמכני להוציא לאור ספרי דבי רב מרן זקני זי״ע. ויכולה מצוה זו שתגן אלף המגן. ואני תפלה לפני כתל המערבי שלא זזה ממנו שכינה. למען חייהו. אורך ימים ישבעיהו. במרומי ההצלחות. ושובע שמחות. ויזכה ללמוד בו הוא וזרעו וזר"ז כנה״ר וכנא״ה הדושו״ט מקירות לב המצפה תשובתו הרמתה מהרה תצמח החותם בלב נדכה וחצרותיו נכאב. הצעיר

יצחק ב׳ מיכאל באדהב ס״ט

(מקום החותם)

רבי מאיר עובדיה

כולל ועד עדת המערבים – ירושלים שנת ה׳ תרכ״ט (1869)

שד״ר זה לא נודע מקורו כעת, ואף לא נזכר בספרי השדרי׳ם אשר לפני

דא תהא למיקם כי האיר אל עבר פנינו הרב שד"ר מק״ק המערביים אשר בעיר עז לנו אלקים, כוננה עליון. ויבן אצלו ציון כי״ר ה"ה כמוה״ר מאיר עובדיה. ש״ץ ואייתי מתניתא בידיה וברוך מפיו יקרא את כל התלאה צרת הבת ירושלים מדלית איסר. חסרון כיס קשה ירדנו לצערים׳ עם ה'. ואנחנו קמנו ונתעודד ועשינו לו נדבה כנימוס. להחיות עם רב. שמה נקבצו באו ממורח וממערב. ועם היות כי לימים שעברו היו מקבצים על הגבאות מדי חדש בחדשו. מן החצירות ומן הבתים פעם אחת בחדש חטים ושעורים. ומעות לזכות אחינו בני בריתנו ק״ק המערביים אשר בירושלים תוב״ב. מ״מ לפי רוב הימים בוטל התמיד מחמת הרעב שעבר לתפ״ץ. והנה בעתה עלתה הסכמתינו עם הרב השד״ר להפקיד פקידים לקבוע מהיום הזה והלאה. קופה אחת לזכות המערביים הע״י. להיות גובים כל שני וחמישי מבתי כנסיות מאת כל איש אשר ידבנו לבו הן רב הן מעט. ומה שיתקבץ בעזר משדי יהיה השליש לעניי עירינו. וכי חלקים לק״ק המערביים וש״ץ אבותינו כי״ר יש״ץ החופ צפרו יע״א בחדש זו משנת וברך את נחלתך לפ״ק וקיים

ע״ה רחמים יוסף אנ׳ייני ס"ט –  חיים אליהו ס"ט – רפאל משה אלבאז ס"ט

רבי אברהם יוסף בכהר׳ שלמה

שליח כולל ״בית אל״

שנת תר״ל – תרל״ב (1870 – 1872)

ראה מה שכתבנו על אביו ר׳ שלמה שהגיע לצפרו באותה שליחות בשנת תרי״ג וראה בס׳ אנצק׳ לתולדות חכמי א״י א׳ עט. קל״ח.

ממכתביו כאן ניכר שכברוהו, ״והן בעודינו חי זכר אזכרכם על כל הטובות אשר עשיתם עמדי״ וכו'

המכתב אל הגזבר אהרן אלבאז, ובו מקומות פנויים למלאת לכל שדרי שיוצא למענם, וחתום מר יוסף ויטאל ז״ל ועוד.

בהר הקודש ירושלים תובב״א

היום… לחדש … שנת…

בעזהי״ת יברכך ה׳ מציון, וראה בטוב ירושלים. יפרח בימיו צדיק ורב שלום

יקר מחכמה. האשל אשר ברמה. יקר תפארת. כולו בהדרת, יקר רוח איש תבונה, מלא רוח חכמה ובינה ה"ה הגביר המרומם, נדיב נדיבות שר ואור יומם כמוהר״ר סי׳ סי׳ אהרן אלבאז יצ״ו נר״ו יאיר וחי לעולם. בריא אולם. כיר״א

מראש מקדמי אר״ש יעבור שלום. תקרב הלום. ואנו ליה עינינו תכון תפילתנו. מול שכינת עמינו. השוכן בציון אחר כתל המערבי. עטרת צבי. ולפני המעון הקדוש מה נורא המקום הזה מקדש מעט בית אל ימצאנו למען יחי הוד לנצח ברבות הטובה. גם עד זקנה ושיבה. ואת יקר תפארת גדולתו ירום תשא וגבה נס״ו. ובא האות מודעת זאת אליך השר ידיד עליון וידיד נפשינו, כי הניע עת לחננה לשלוח שדרי למחיית וימן ה׳ לנו ציר אמונים האור כי טוב הדר הוא מעלת הרב הכולל. בישראל להלל, חן ערכו מי ימלל. ספרא׳ נהר נזכ״י פלפלא חריפתא כמוהר״ר אברהם יוסף ב׳ שלמה הי״ו חתנא דבי נשיאה הרב המופלא. חק לישראל כמוהר״ר יאודה ב׳ שלמה הכהן זלה״ה, הוא ההולך קדמת אשור בשליחות דידן ומפיו ידע רו״מ את עמלינו ואת לחצינו ובמה אנן קימין, כי הן בעון הקיפונו צרות רבות ורעות מכלות עיניים ומדיבות. כאשר הארכנו באגרת הכוללת ודבר שפתים אך למחסור. להדאיב נפשו היקרה לספר לפניו מקצת צרותינו אשר לא יכילון מגילות וידענו גם ידענו במזגו היקר חפץ חסד ומרבה להטיב הטוב והמטיב דאוריתא ובפרט עם המקום המקודש הזה אשר עצמו מספר כל תהלותיו וזה שער השמים אשר עיני כל ישראל עליו להגן על כל אחינו ושרינו שבגולה. כי שמה ישבו כסאות מאנין תבירין דקב״ה תבע ביקריהו. ותמיד לא יחשו יומם ולילה לא ישבותו להעתיר על כל אחינו ב״י ולארקא ברכאן לכל הנפוצים בגולה, ובכן בחסדו הגדול בטחנו למען יחזיק במעוזו וממכון שבתו יפן ברחמיו לשים עין השגחתו על הרב מר ש דייר לן להיות לו להדיר עדר לקרב לו התועלת טובה כפולה ומכופלת כמדתו הטובה עושה מאהבה לא נצרכה אלא להעדפה לסעדו ולתומכו ולצוות עליו בכתבי צוותא אי משום כבוד הרב השד"ר אברהם יוסף ב׳ שלמה היו׳, ואי משום המקום המקודש הזה. ונאמן בעל הגמול לשלם במטבא על כל פרוטה תרקבא, למען יאריך ימים ושנים, דשנים ורעננים, בבנים ובני בנים.

הון ועושר בביתו. תרב גדולתו, כיר״א: הלכ״ד עמוסי התלאות ומעתירים בעדו החיים והשלום:

יוסף ויטאל – אברהם יוסף ס״ט – רחמים חיים ענתבי ס"ט – אפרים ב׳ משה פירירא

הצעיר שמח גאגין – אהרן עזריאל