אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

עמוד 8 מתוך 111234567891011

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

צב

פ׳ הנז׳. לרב אחד.רבי יוסף משאש

אדוני! בחנם כעסת עלי היום בבקר, ולא רציתי להשיב דבר בפני העומדים, שלא אהיה נראה כנוצח ח״ו, וגם שכחתי המקום שבו למדתי אותו הדבר, ועתה בקשתי ומצאתי, והוא במדבר קדמות אות ן׳ סי׳ כ״ג וז״ל: התלמידי חכמים נקראו נשים, כמ״ש ביומא דף ע״א, אליכם אישים אקרא, א״ר ברכיה אלו ת״ח שיושבים ודומין לנשים, ועושים גבורה כאנשים, ופירש״י לנשים, ענותנים ותשושי כח ועושים גבורה כאנשים לכפות יצרם, וכפי״ז אישים פירושו נשים, ומעין דוגמא בש״ס דסנהדרין קאמר, אשה יראת ה׳, זה פלטי בן ליש, ובמדרש אמרו, אשת חיל זה משה, וכיוצא, עכ״ל ע״ש. ושלום.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

צג

פ׳ וישלח. שני תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום, שלום. קח נא עוד ידידי מן המוכן אצלי, והוא: במבוי המערה, יש עוד ביהכ״נ אחרת, פתחה במזרחה בתוך בית שער של חצר אחת, ארכה יתר הרבה על רחבה, יש בה היכל אחד בצפונה, ותיבה באמצע, פני הש״צ למזרח, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ כהראשונים, נקראת ע״ש החכם כמוה״ר יוסף חלואה זלה״ה, אומרים שהיא עתיקה מימי הרה״ג כמוהר״ר משה חלואה זיע״א, שבא עם מגורשי ספרד הראשונים ז״ל, הש״צ שבה עתה, הוא החכם כמוה״ר חיים חלואה ישצ״ו (הוא תלמידו של אבא מארי זיע״א). וקודם לו היו אבותיו מדור לדור מנהיגיה וחזניה, כשבעים נפש מתפללים בה, אומרים ששמשה ישיבה לת״ת בזמן הקודם, והיום היא רק התפלות שמ״ע, וכמוהר״ח הנז׳ מלמד בה לרבים מדרש רבה ע״ס הפרשיות משבת לשבת, אחר סעודת היום ועד הערב. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

צד

ס' הנז׳.

ידיד החה״ש, כהה״ר יעים מלכא ישצ״ו, שלום, שלום. מכתבו הבהיר הגיעני, ותוכו רצוף אהבה ותשואות חן על מכתבי הקודם, תודה רבה ידידי. ראיתי עוד חדושי תורה שהעתיק לי מאותו הספר, והם: א׳, בפי השבוע, וישלח יעקב וכו., שהקשה, למה שלח יעקב מלאכים לעשו תכף למריבתו עם לבן ו ב/ הלא יצחק היה עדין חי, ועשו אמר יקרבו ימי אבל וכו', והיה ליעקב להמתין עד אבל אביו, ויהיה עשו עמו בבית, ויעשה שלום? ואפשר שיעקב שמע באותו זמן שמועת שקר שמת יצחק, כאשר יקרו לפעמים שמועות כאלה, עכ״ל. ולדעתך התרוץ דחוק. ואני אומר, שנוסיף עוד להקשות, למה כששמע יעקב שעשו בא לקראתו, ויירא מאד ויצר לו, והלא הוא ששלח אליו? ומעיקרא מאי סבר? ועוד למה הוליך עמו נשיו ובניו הטובים ולא חשש שמא יקח אותם? ולכן אפשר לומר, כי יעקב ודאי הגיד ללבן שעשו מבקש להרגו, ובעת נפרד מלבן ע״י מריבה, חשב יעקב, פן ילך לבן להסית את עשו לשלח בו חרון אפו, ולכן רצה הוא להקדים תכף לעשות עמו שלום, ולספר לו רמאות לבן עמו, וזה שאמר, עם לבן גרתי וכוי ויהי לי שור וכו', כלומר כל אותו הזמן הארוך שעבדתי עמו לא שלם לי שכרי כראוי, רק מגמלא אוניה, וכאשר שמע שבא לקראתו עם ת׳ איש, חשב שודאי לבן עם אנשיו כבר נתחברו עם עשו ואנשיו, ולכן המחנה גדול כל כך, ולכן ייירא יעקב וכוי, ולזה הוליך עמו נשיו ובניו, שיעשה לבן בשבילם, ולא ירע לו, ובזה יתורץ הכל לדעתי המעט. ׳ועוד לכשאפנה אודיעך דעתי על שאר החדושים בעה״ו, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

סימן צה כרך א'

סימן וישב, שנת תרס"ט.

ידיד החכם החשוב כמוהר"ש הלוי ישצ"ו, שלום, שלום.

קח נא עוד מהמזומן אצלי, והוא, בסוף מבוי המערה, יש מבוי קטן וצר משמאל, שממנו נכנסים למבוי גדול, הנקרא אטו"ב ( אבנים בעברית ) על שם גלי אבנים שיש בו מכמה בתים וחצרות שנפלו מזוקן.

בקרן זווית המבוי הזה הסמוכה למבוי הקטן הנזכר, יש בית כנסת כמין גם גדולה, היא עמוקה ויורדים לה בשני מעלות, פתחה במערבה, ההיכל במזרח, התיבה באמצע, פני שליח הציבור לצפון, יש בה כוסות וספסלים כחברותיה, כמאה אנשים מתפללים בה, היא נקראת על שם הצדיר הידוע כנוהר"ר דוד בוסידאן זיע"א.

הוא היה מנהיג בני כפר אחד מכפרי מדבר סחר"א, הנקרא בשם תמלילת, ובשנת תק"ן – 1790, שללו אותם הברברים וגרשו אותם, ובא עם כל בני קהלו למקנאס, ומקום בית הכנסת היה תל עפר מבית הכנסת עתיקה מאוד שנפלה מזוקן.

והיה המקום של הרב הגאון כמוהר"ר רפאל בירדוגו זיע"א, והצדיק עם בני קהלו קנו אותו ממנו, ובנו אותו בית הכנסת, ונקראת על שם. כל זה שמעתי מרב אחד זקן כמוהר"ר דודו בירדוגו ישצ"ו, וזרע הצדיק הנזכר, הם שהיו שליחי ציבור ומנהיגים עד היום.

ועמהם ובראשם החכם הגדול כמוהר"ר יהושע טולידאנו ישצ"ו, בן כמוהר"ר שלמה זלה"ה, שגם לו יש חלק בה, שהוציאה לו אשתו בנדונייתה, שהיא מזרעו של שם הצדיק הנ"ל זיע"א, ונפל לו אותו החלק ירושה מאביה, היא שימשה ישיבה לתלמוד תודה, לצדיק הנ"ל ולזרעו, ועתה היא רק לפילות שחרית, מנחה וערבית ושלום

הצעיר אני היו"ם ס"ט

צו

פ׳ הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו, שלום, שלום.

עתה באתי, לגלות דעתי, על שאר החדושים ששלח לי במכתבו הקודם, והם: א' בפי השבוע, ע״פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שהקשה, למה הוצרך להודיענו בארץ כנען? ואפשר, מפני שבפרשה דלעיל הודיענו שבחר עשו ארץ שעיר, הודיענו כאן שיעקב בחר בארץ כנען, עכ״ל. והנה ראיתי שכן פי׳ הראב״ע והרמב״ן ז״ל ע״ש, ולדעתי המעט גר׳ לומר, שהיא נתינת טעם למה בחר יעקב לישב בארץ מגורי אביו, מפני שהיא בארץ כנען, אבל אם היה אביו דר בארץ אחרת, לא היה דר עמו, רק היה הולך לארץ כנען שבחר בה ה׳, ועתה בצדקתו זכה לתרתי מצות כבוד או״א ומצות ארץ כנען. ובדרך אגב מה שנתחדש לי עתה רמז נכון בנוטריקון בכל הכתוב, כמ״ש רש״י שם ע״פ אלה תולדות יעקב וכוי, ע״ש בסופו, והוא: ובקש יעקב שישב בשלוה יתירה עליו קפץ בלבול כנו, אמר רם (הקב״ה) צדיקים מלבד גדלה וכבוד רב יתיד אשר בו ישבו וינוחו בעדן אלא רוצים צדיקים כבוד נעיפ עודם נעורים דהיינו חיים, ע״כ.

ב.   כתב, פסים, לשון ידים כמו פס ידא, ור״ל כתנת שעבדו בה ידים הרבה, שעשה אורג ומעשה רוקם,

עכ״ל. והוא פירוש נכון, וכבר קדמו הראב״ע ז״ל, ע׳׳ש. ועי׳ רש״י בשם רז״ל, שרמזו בה צרותיו בנוטריקון, פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים, ע״ש. ולדעתי המעט נר׳ עוד לומר שהיא נוטריקון פעלה פבבדז ירידת מצרים, כמ״ש רז״ל במגילה דף ט״ז ע״ב, בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ע״ש.

ג.   על חלומותיו ועל דבריו, הקשה, והלא חלום אחד הוא, שעדין לא חלם השני? ואפשר שספר להם

החלום הרבה פעמים כדרך הנערים, עכ״ל. ולדעתי יש חזוק לדבריו ממ״ש ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו, ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה וכד, והנה אנחנו וכוי, הרי שני פעמים אמור. ואפשר עוד לדעתי, שאחיו היו אומרים לו רעיוניו על משכביו סליק ו, שביום חושב שימלוך עליהם, ובלילה חולם מחשבת היום, ולכן כתיב חלומותיו, חלום הלילה, ומחשבת היום שדומה לחלום, ע״כ.

ד.   בפי ויצא, ושבתי בשלום וכו׳ והיה ה׳ לי לאלהים, וקשה, וכי לא יהיה ה׳ לו לאלהים רק עד שישוב

לבית אביו? ואפשר ע״פ מ״ש רז״ל (כתובות דף ק״י ע״א) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו״ל דומה כמי שאין לו אלוה, עכ״ל. גם אני הצעיר פירשתי כן בשנה שעברה, ושוב מצאתי שכן פי׳ הרמב״ן ז״ל, ושמחתי.

ה.         ע״פ ואלה תולדות נח נח, הקשה, למה כפל שמו פעמים? ואפשר להראות חבתו, כמו אברהם, אברהם, וכיוצא בו. עכ׳יל. ואפשר עוד לומר ששמו היה כפול, אחד, ע״ש זה ינחמנו וכוי, ואחד, ע״ש ונח מצא חן וכו', כי חן ונח חד אינון. ועוד אפשר להודיע שהיה גבור, כמ״ש במדר׳ פ׳ צ״ה כל שכפל שמו בברכתו של משה היה גבור, ע״ש. ובדרך אגב רמזתי בסמיכות אלה תולדות נח וכו׳ ונח מצא חן וכו׳ ע״פ מ״ש רז״ל בסוכה דף מ״ט ע״ב, כל אדם שיש עליו חן בידוע שיש בו יראת שמים, ע״ש. עוד בדרך אגב פירשתי ע״ש ויולד נח וכו', שהקשו המפרשים, והלא כבר נאמר זה בפי בראשית? ועי׳ רמב״ן ז״ל ושאר מפרשים, ולדעתי נראה, שהוא מכלל ספור שבחיו של נח, שהוליד בנים, הפך בני דורו שהיו נותנים כוס עקרות לנשיהם שלא יתעברו ויכחיש יפין,

כמ״ש רש״י ע״פ ויקח לו למך וכו׳, ע״ש. ו. ע״פ וישלח את העורב, הקשה, למה לא אמר לראות הקלו המים כמ״ש ביונה ? ואפשר, שהעורב הבין מאליו שלכך שלחו, והיונה לא הבינה עד שאמר לה בפירוש לראות הקלו המים, עכ״ל. והנה עשה את העורב חכם יותר מהיונה, ואינו אלא טפש, שהרי חשד את נח בבת זוגו, כמ׳׳ש רש״י ע״פ ויצא יצא ושוב, ע״ש, ואין לך טפשות גדולה מזו? ולכן אני אומר, דפי׳ וישלח את העורב, כמו ושלחתה לנפשה, שנח כעס עליו ושלחו מן התיבה, מפני ששמש בתיבה (סנהדרין ק״ח) ואף שגם הכלב וחם שמשו? אפשר שלא ידע מהם, או אפשר שחס עליהם שלא ימותו, אבל העורב יש לו כנסים לעוף ע״פ התיבה, ועוד מפני שהעורב אכזרי על בניו (כתובות מ״ט ע״ב, וברש׳׳י תהלים מזמור קמ״ז ע״פ לבני עורב אשר יקראו, ע״ש) לכן נתאכזר גם הוא עליו, מדה כנגד מדה, זהו הנלע״ד בכל זה. ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

צז

פ׳ מקץ. שני תרש״ט לפ״לו.

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מהמזומן, והוא: במבוי אטו״ב יש עוד בסופו מימין ביהכ״נ אחרת, פתוחה למבוי בצפונה, עולים לה במעלות, והיא כמין גם וחלק מהגם עולים לו עוד במעלות, יש במערבה עלית קיר, ושני היכלות במזרחה, התיבה בחלק הגם התחתון, פגי הש״ץ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ בחברותי׳, נקראת ע״ש החכם כמוה׳׳ר ידידיה הכהן זלה״ה, ירושה מאבותיו הקדמונים ז״ל כאשר שמעתי, ושני זקנים ספרו לי ששמעו מאבותיהם שנפלה מזוקן וחדשוה, וגם עתה זקנה גדולה חופפת עליה. זה רבות בשנים קנה דובה מו״ד הרה״ג כמוהרר״ש משאש זצ״ל, מהחכם כמוהריד״ד הנ״ל, והוא היה ש״צ ומנהיג בה, ואחריו חתנו בעל בתו הרב כמוחר״ר שלמד. ן׳ שטרית ישצ״ו, ועתה עומד ומשמש ומנהיג בה בנו של מו״ד הנז׳ החה״ש כמוה״ד מימון ישצ״ו, כשמונים איש מתפללים בה, שמעתי ששמשה גם ישיבה לת״ת, איזה זמן, ועתה היא רק לתפלות שמ״ע, ובפרט תפלת ערבית מתפללים בה כמה פעמים בזה אחר זר- ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

צח

ם׳ ייגש. לרב אחד.

אדוני! בההוא דינא דאתי לקמיה דמר אתמול בערב. בראובן שמכר חצי ביתו לשמעון, ובא המצרן לזכות, ואמר המוכר זה הלוקח נוח לי, וזה המצרן קשה לי, ונסתפק מעכ״ת, וא״ל זילו האידנא ואתו למחר, הנה אתמול בלילה, ראיתי הדבר מפורש בס׳ משפטים ישרים ח״א סי׳ ח״ת, דפסק הר״ב זיע״א, דטענת זה נוח לי וכו׳ טענה שפירתא היא, ע״ש, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

צט

פ׳ הנז׳.

למעלת צפירת תפארה, הנזר והעטרה, הרה״ג, מעו״מ, אדמו״ר כקש״ת כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ׳׳ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום. מר חמי הגמו״ן כה״ר אהרן הכהן ישצ״ו, ומרת חמותי גוהאר, דוב״ש אדוני וביתו. והם מפצירים בו הרבה, אודות האשה רחל, המובלת כתבא דנא, שזה יותר מששה חדשים, שהלך בעלה למדינת הים, לעיר ארבא״ט יע״א, הסמוכה למשכן כבודו, ושמעה, שזרחה עליו שמש ההצלחה, ועובד ומרויח, ומיום שנסע, לא שלח לה מאומה, והיא בערום ובחוסר כל, ובפרט ששמעה, שרצה ליקח אשה אחרת עליה, ובכן נא אדוני, עמוד לימינה בכל מה דאפשר, עד יצא כנגה צדקה, ומצוה זן תגן על אדוני אלף המגן, ושלום. דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט.

ק

פ׳ ויחי. ש׳ תדפ׳׳ט לפ׳׳גן.

ידידי החה״ש כמוהר״ש הלוי ישצ״ו, שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מהמזומן, והוא: במבוי אטו״ב, יש מבוי אחד לצד שמאל בסופו, המפולש למבוי הרחב, הנקרא מבוי אלעטארי״ן (מוכרי תבלין) המבוי ההוא נקרא ע׳׳ש הרה״ג כמוהר״ד שלום לעזימי זלה״ה, יש בסופו משמאל ביהכ״ג מרובעת, פתחה במזרחה, יש בה שני היכלות, אחד בדרומה, ואחד במערבה, יש בה עלית קיר קטנה בצפונה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ בחברותיה, היא נקראת ע״ש הרב הנ״ל, הראני אחד מזרעו, כהה״ר מימון ישצ״ו, פסק אחד בכת״י ידו וחתימת שמו זמנו אדר ת״ץ לפ״ק, ואמר, שמקובל בידם שהיא עתיקה מאד מאבותיהם הראשונים שבאו תחילה מגלות ספרד, והם, וזרעם אחריהם עד היום, בעליה וחזניה, כחמשים־ איש מתפללים בה, ושמשה גם ישיבה לת״ת לאבותיהם בזמן קדמון, ואד היא עתה רק לתפלות שמ״ע, ולמוד משניות בכל לילה לשכני המבוי, יש בה אוצר קטן לספרי דפוס וכתבי יד עתיקים, שאין להם רשות להוציא שום כתב יד משם, אפילו ללמוד בו שם, כי כן מוזהרים מאבותיהם מדור לדור, כך זרעם אומרים, וטרחתי עמהם מאד רק לראות על מה מדברים, ולא הגיחוגי, גם יש בה ס״ת אחד קטן, כתוב על קלף, כתיבה דקה ויפה עד מאד, קורין לו ספר זאבארו, ושאלתי הרה״ג כמוהר״ר דוד בירדוגו ישצ״ו, ואמר לי, שנקרא כן ע״ש הסופר הקדמון שכתבו שהיה שמו ר׳ משה זאבארו זצ׳׳ל, ועוד חפש ומצא בכתבים ישנים, והגיד לי, שהרב הסופר הנז׳ היה בעיר פאס, ובא לכאן בשנת ר״מ לפ״ק, והיה כותב סת״מ בקדושה ובטהרה, ואביו היה שמו ר׳ יעקב ז״ל, ע״כ. ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

קא

פ׳ הנז׳. שני תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החכם היקר, נותן טעם כעיקר, כהה״ר יעקב איפרגאן ישצ״ו.

מאד צר לי עליך, כי סימא היתד. באהליך, סבתא בביתא, לשרת ולצוותא, אמך היקרה, אשה יראת ה׳ טהורה, ועתה ציר מות עליה דאה, ויקח את לאה.

 האל ירחם נשמתה,

 וישים כבוד מנוחתה,

 ועולם שכלו טוב אותה ינחל,

עם שרה ורבקה ולאה ורחל,

 ועליכם תשא תפלה,

 לפני נורא עלילה,

 להצילכם מכל תלאה,

וישמע אלהים אל לאה.

 בעל הנחמות ינחמכם, ויגן עליכם, ולא תוסיפו עוד לדאבה, גם עד זקנה ושיבה, אמן, אנכי מנחמכם.

אחיכם היו״ם ס״ט

קב

פ׳ שמות.

ידידי החה״ש כמה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא ידידי עתה דברי ימי ביהכ״ג האחרונה, היא במבוי אלעטארי״ן, לשמאל הנכנס למבוי, היא כמין גם, פתחה במזרחה, ההיכל במערבה, החיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש במזרחה עלית קיר קטנה, יש בה כוסות וספסלים וכר כחברותיה, היא נקראת ע״ש ר׳ אברהם בירדוגו ז״ל, ואיני יודע מי הוא, אם בנו של הרה״ג כמוהר״ר רפאל זיע״א, או הראשון אבי זזמשפחה, אביו של הרה״ק המשבי״ר זיע״א, כמ״ש בהקדמת ספרו ראש משבי״ר, ע״ש, או אחר, ושוב נקראת ע״ש החה״ש כמה״ד ימין ן׳ זאזון ז״ל, כאשר שמעתי מפי הזקנים, ועתה יש קורים אותה ע״ש הגביר הנכבד, כהה״ר יעקב אוחנא ז״ל, ויש הרבה קורין אותה ע״ש החכם כמוהר״ר יוסף אלקובי ישצ״ו (הוא תלמידו של אבא מארי זיע״א) כי הוא ש״צ ומרביץ בה תורה, היא עתה של בני כהרי״ע אוחנא הגז׳. שמשו בה ש״צ הרבה ממשפחות שונות כאשר שמעתי, והם: ר׳ ימין ן׳ זאזון ז״ל, ר׳ מסעוד בנו ז״ל, ר׳ שמואל בנו ישצ״ו, ר׳ יעקב אדהאן ז״ל, ר׳ חיים בנו ישצ״ו, ר׳ מרדכי אחיו הי״ו, ר׳ מרדכי אדהאן ישצ״ו בכמהרי״ו ז״ל, ר׳ דוד אבן צור ז״ל בכמוהר״ר רפאל זלה״ה, ר׳ דוד אלקובי זלה״ה, ר׳ יוסף בנו הנז׳, ר׳ יהושע בנו ישצ״ו, כן סדרם לי זקן אחד. כחמשים נפש מתפללים בה, אומרים כי שמשה גם ישיבה לת״ת בזמן הקודם, ועתה היא מקום תורה לכמוהרי״ו אלקובי הנ״ל ישצ״ו, ולתלמידיו ביום ובלילה, ובשבתות דורש שם ברבים מדרש רבה ע״ס הפרשיות, ובכל חדש אלול עד עיוה״כ, הוא קם ומקים אחדים בכל לילה באשמורת, לומר שם סליחות ותחנונים, זהו מה שהשיגה ידי להודיע לכבודו על תשעה עשר בתי כנסיות שבעיר, ואם צריך עוד לאיזה הודעות, יודיעני, ואמלא רצונו בעה׳יו, כאשר תשיג ידי, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קג

פ׳ פא. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו. שלום, שלום.

קבלתי מכתבך, וגדל צערך על מצבך, כי גמרת להרב מה שהיה צריך לו להעתיק, ואין לך עוד מה לעבוד, ומוכרח לנסוע לעיר רבא״ט אצל דודך, לראות במה להתפרנס, וכוי, וכו', ידידי אל תתיאש מן הרחמים, הרבה פתחים למקום, וממקום אחר ישלח שלומך. ראיתי את שמחתך על מכתבי הקודם, ודבריך כי נעמו, חודה רבה ידידי. עוד ראיתי את גליון החדושים שהעתקת לי, ואמרת. כי הם האחרונים, לא תוכל עוד להעתיק, כי נגמר העסק ונלקח הספר ממך, אין דבר ידידי, התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, בכל עתות הפנאי תוכל לכתוב לי, כי סופר מהיר אתה בפ״י, וה׳ יהיה בעזרך, וימלא לטוב משאלותיך, אמן. ומה שנר׳ לע״ד על אותם החדושים, לא אוכל להודיעך עתה, כי לא התבוננתי בהם היטב מקוצר הפנאי, ובמכתב אחר אודיעך בעה״ו, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

תשובתו של רבי יוסף משאש אודות אורז בפסח…..

אוצר המכתבים חלק ב'

תשעח

ניסן. לעוב״י פאס יע״א.

אחי נועם, רב שלם ומוכלל וכו׳ וכו', כקש״ת כמוהר״ר אי״ש צדיק הצרפתי, יחיה חיים ארוכים, מלאים כל טוב סלה, אמן. שלום רב, וישע יקרב, לכבודו, ולכל הסובבים הודו, העי״א.

מכתבו היקר לי מכל, הגיעני שלשם, בו בקש כבודו להודיעו אם אמת הדבר אשר שמע, כי מדי שנה בשנה בא מצרפת לפה, אורז כשר לפסח ע״פ תעודת הרבנים, ואם כן הוא, אשלח לכבודו ליטרא או שתים. דע אחי, כי שמועה זו, בשקר יסודה, ולא נעלם מכת״ר שכל מין אורז, הוא היתר גמור, ולית דחש לדברי ר׳ יוחנן בן נורי בהא, שאמר, אורז מין דגן הוא, וחייבין על חמוצו כרת, כמ״ש בפסחים דף ל״ה ע״א, ובדף קי״ד ע״ב, מאי ב׳ תבשילין, א״ר הונא סילקא וארוזא, רבא הוה מהדר אסילקא וארוזא, וכר וכו׳, ע״ש. וכן איפסקא הלכתא, כמ״ש בריש סי׳ תנ״ג, ע״ש. וטעם האשכנזים הנמנעים ממנו, מפני שעושי׳ ממנו מעשה קדרה, ואתו לאחלופי למיעבד מעשה קדרה מה׳ מיני דגן, ולכן גזרו הא אטו הא, ועוד מפני שלפעמים נמצאים בו גרעיני דגן, לכן חששו שמא לא ידקדקו לבררם ממנו, וכן הוא טעמם בקטניות, כמ״ש בשו״ג שם בסי׳ תנ״ג, ע״ש. ובערי המערב לא חששו לכל זה, שהרי הם אוכלים כל מין קטנית דשייך ביהו ג״כ הני טעמי, ואך נמנעים מהאורז, שאומרים שמסירים קליפתו ברחיים שטוחנים בהם חטים, ומתערב עם האורז קמח הנשאר ברחיים, וטעם זה היה להם מחסרון ידיעה, כי אכן נודע הדבר ידיעה נאמנה, שיש מכונות מיוחדות להסרת קליפת האורז, וגם פד. היו נמנעים ממנו מטעמא אחרינא, שמא בא בספינה עם שקים של קמח, ונתערב בו מאבק הקמח הנכנס מנקבי הארג, והבקיאים שוחקים על טעם זה, כי אין שום ספינה שמערבת סחורה עם סחורה, רק כל מין לבדו דר במקום מיוחד, ומה גם, שעתה, אין בא מערי אירופא שום מין קמח, כי כל עיר יש בה מכונות הטוחנים ומספקים קמח לכל בני העיר די והוחר, ומעתה בטלי ליהו כל הטעמים, והרוצה להחמיר, יחמיר לעצמו, ושמעתי שבערי תונ״ס, וקוצמטינ״א, ובערי אלג׳יר וסביבותיה אוכלים אותו בפסח, ואך פה תלמסאן אין מצויה אכילתו אף בשאר ימות השנה, ואף דייסא אין עושין ממנו בשבת כמו שעושים בני המערב, רק פה עושים הטמנה מאפונין, או משעועית, שקורין בערבי לוביי״א, זהו מה שיש להודיע לכבודו עתה בזה, מקוצר הפנאי, בי בפרק ערבי פסחים אגן עומדים, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

חטי דפסחא

 

אוצר המכתבים חלק ב'

תתכב

אדר.לעיר בלעבאס יע"א

טוב וישר כהה"ר ברוך לעסרי ישצ"ו, שלום……..

מכתבו היקר הגיעני, אמר כבודו כי דרכו בקודש לתת חטים שמורים משעת קצירה למצת מצוה, בארגז של בדיל עב, ועתה אמר לו רבי ישועה, כי הבדיל קר ומחמיץ חטים, ושאל כבודו אם אמת הדבר…….

תשובה : דברי רבי ישועה מהבל ימעטו ואחוז במנהגך כמאז, ותזכה לשנים רבות, נעו"ט, ושלום

אני היו"ם ס"ט…….

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קד

פ׳ בשלח.

ידידי החה״ש, כהה״ר ימין לגראבלי ישצ״ו. שלום, שלום.

רבי יוסך משאש

שלשם הגיעני מכתבו הבהיר, כלו מלא חנא וחסדא על מכתבי הקודם, תודה רבה. ועתה הוספת לשאול ליישב לך המאמר (בחולין פ״ט) דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצות, חוט של תכלת ורצועה של תפלין, עכ״ל. וקשיא לך מה מצוה יש באמירת אם מחוט וכוי, הלא הנר׳ מהכתוב שאמד כן, כדי שלא יתגאה עליו מלך סדום לאמר אנכי העשרתי את אברם?

דע ידידי, כי חפשתי בכל המפרשים שיש תחת ידי, ולא מצאתי מי שנתעורר בזה, זולת רש״י ז״ל, שכתב שם, שלא רצה ליהנות מן הגזל ע״ש, ועני אני לא ידעתי מה גזל שייך בזה, מאחד שהסדומיים ודאי נתיאשו, וארבעה מלכים הם הגזלנים, ואברהם לקח מהם הרכוש בחרבו ובקשתו בעזרת ה׳? ולדעתי המעט נרי, במה שצריך תחלה לדעת, מה הפסד יש לאברהם, אם יאמר מלך סדום אנכי העשרתי וכו'? ואפשר לומר, ע״פ מ׳׳ש בס׳ לחם רב דרושי׳ עה״ת בפי חיי שרה, ע״פ, וה׳ ברך את אברהם בכל, וז״ל, כי מזלו הי הגרוע. ביותר, ואך בשביל דביקותו בה׳, וה׳ ברך את אברהם, ולא מחמת המזל, ולכן היו הרבה גרים מתדבקין בו, ומתוך שלא לשמה וכו', עכל״ה, ע״ש שהאריך, וכתב עוד מזה בריש פ׳ לך לך, ע״פ ואעשך וכו׳, ע״ש. ועל פי זה נוכל לומר, שמלך סדום ברמאותו רצה לבטל דבר זה מאברהם, ולכן אמר לו, והרכוש קח לך, ובזה יוציא קול, כי הוא העשיר את אברהם, ולא מסבת דביקותו בעבודת ה׳, ואז לא יתוספו עליו גרים ותתמעט עבודת ה׳ חלילה, ואברהם אע״ה הבין מחשבתו הרעה, ומחל בהון עתק בשביל כבוד ה׳ ועבודתו, ולכן הקב״ה שלם שכרו שזכו בניו לשתי מצות גדולות, שהמקיימם כאלו מקבל פני שכינה בכל יום, והאומות יראים מהם, כמ״ש שם בגמרא, ע״ש, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס׳׳ט

קה

פ׳ הנז׳. תרפ״ט.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו, שלום. שלום. קח נא ידידי מה שנר׳ לע״ד, באותם חדושי תורה שכתבת לי, והם:

א.   בפ' מקץ, ע״פ, ועל השנות החלום וכו', כי נכון וכו׳ וממהר וכו', וקשה, שהן אמת שהכפל מורה

כי נכון הדבר, אבל וממהר מנ״ל? ואפשר כדרך בני אדם הכופל צוואתו לעבדו מורה על צורך הדבר מהר. ואך צריך להבין, באמרו, ועל השנות החלום, הוא פעמים, ומה ת״ל פעמים? אפשר, כדי שלא נפרש השגות לשון שנוי ותמורה, שהם הפרות והשבולים, עכ״ל. ולדעתי המעט נר׳, דשיעור הכתוב כך הוא, ועל השנות החלום, כי נכון הדבר, ופעמים, כי ממהר וכר, ור׳׳ל, הכפל מורה כי נכון וכר, ופעמים, שנחלק לשתי חלומות ונתעורר ביניהם, להורות כי ממהר וכו׳, ולכן עוררוהו לבקש תקון תכף, כי ההתעוררות מורה על מהירות הענין. ע״ כ.

ב.   ע״פ ועתה ירא פרעה, קשה, מי שמו ליועץ, הלא גמר הפתרון ילך לו? ושמעתי דלהודיע את

עצמו כיוון, שהוא חכם גם בהנהגת המדינה, ע״ד אמרם שרי ליה לצמ״ר לאודועי נפשיה באתרא דלא מודעין ליה, עכ״ל. ובכתבי יד אבא מארי ז״ל מצאתי, שפירש, דמ״ש ועתה ירא פרעה, נוכל לומר שאינם דברי יוסף, רק דברי היועץ הגדול של פרעה, שאחר שגמר יוסף הפתרון, ונתקבל על לבם, אמר היועץ, ועתה שנפתר החלום על נכון, ירא פרעה וכוי, ויקבוץ וכו׳, ויאמר פרעה אל עבדיו וכו׳, ואח״כ ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע וכו׳ וכר. ע״כ.

ג.   ע״פ ולא יודע השבע בארץ וכד, וקשה, והלא כבר נאמר ונשכח כל השבע, ומה ת״ל ולא יודע

השבע? ואפשר, כי יש שכחה שנזכרת אחר זמן, לכן תיב ולא יודע השבע וכו׳ שלא יהיה לו שום זכרה, עכ״ל. ולדעתי המעט נראה, שפי׳ ונשכח, דהיינו שבימי הרעב ישכחו השבע, ופי׳ ולא יודע וכי שאף בימי השבע עצמם, לא יודע שיש שבע בארץ כי יהיה דוחק ולחץ גדול על התבואה לקנות.לאצור לימי הרעב, וזה שאמר מפגי הרעב ההוא שיהיה אחרי כן וכו׳, ע״כ. זהו מה שהשיגה ידי עתה, ועוד אתבונן בשאר, ואודיעך דעתי בע״ה, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

שיר חדש לחג העצמאות-אני יוסף משאש חזק:

שיר חדש לחג העצמאות

לנגון אשירה נא, שבח האי תנא, סתם משנה. הוא רבי מאיר

בא סימן, אני יוסף משאש חזק:

אתן הודאות , ללובש גאות.

עשה פלאות , בחג עצמאות.

 

נגה אור נעלם , על ראש עם עולם.

 הרימו דגלם , בכל מבואות.

 

יקר מאד בא , אחרי כבה.

 נר ת״ר רבבה , בכל פראות.

 

יום הקץ השלים , שעבוד אנגלים.

יצאו גאולים , נפשות נכאות.

 

ובצאת הגאים , שסו ערביאים.

 אומות פראים , מכל הפאות.

 

סמכו ידיהם , בכלי זייניהם.

 ובעצותיהם , שנאה מלאות.

 

פראים באו , כנשר דאו.

ארבו נחבאו , לדם צמאות.

 

מושיע ורב , ריבנו הוא רב.

 הכה ערב רב , מכות מופלאות.

 

שם כח ואל , בצבא ישראל.

 הפעם הואל , גדלו להראות.

 

אויבים נפלו , וגם נשללו.

ישראל עלו , מעלות נשאות.

 

שנת תשי״חה , גדלה השמחה.

גבורה נחה , על עם נבואות.

 

חמשה אייר , יהיה מצוייר.

תושב ותייר , ירבו הודאות.

 

זכרו נפשות , הקדושות.

יהיו נדרשות , לדורות לאות.

קדש עמך , בנה אולמך.

 יתברך שמך , בכל פיות.

על מנהג משחק המים שהיה במרוקו בחג השבועות

 

אוצר המכתבים לרבי יוסף משאש זצוק"ל- כרך ג'

אלף תתמט 

למעלת מכובדנו, הרב המפואר הנכבד והנעלה, כבוד משה אצרף, שליט"א, שלום רב למעלתו ולכל בני ביתו.

מכתב כבוד הגיעני, ותמה כבודו על משחק המים שהיה במרוקו בחג השבועות דנפקי מיניה כמה רעותות, סחיטה, כבוס, קלקול בגדים וכו…ואיך הרבנים לא עשו תקנות לבטלו.

תשובה : המנהג הזה אצל כל הקהל, רק אצל הדיוטות ונער יכתבם. והייתה להם בזה מחלת הדמיון לבטל מנהג זה ועכ"ז אני זוכר, שכמה פעמים הכריזו על ביטולו בשבת, שחפני חג השבועות, והרבה עברו ונענשו על יד הרבנים בקנסות, יהיה הולך ומתמעט עד שבטל לגמרי.

עוד שאל כבודו, על פי מה שנאמר באגדה, שביום י"א תשרי נצטווה משה וצוה את ישראל להביא נדבה למשכן, ובי"ג ובי"ד הביאו אותה בבקר בבקר, ובט"ו התחילו לבנות ונחה עליהם הענן ולכן חג הסוכות בט"ו. וק׳ לכבוי הרי כמו שאסורה מלאכת המשכן בשבת כך אסורה ביו״ט, ואיך אמרו ובט״ו התחילו לבנות, ובעי מר מנאי לחוות דעתי בזה.

תשובה. אגדה זו לא ידעתי, ולא שמעתי, ורק חדוש הוא מהגר״א זיע״א, בקול אליהו פ׳ אמור, וז״ל הצריך, משה ירד ביוה״כ, ובמחרת יוה״כ ויקהיל משה וציוה על מלאכת המשכן. וזה היה בי״א בתשרי, וכתיב, והעם הביאו עוד נדבה בבקר בבקר, עוד ב׳ ימים הרי י״ג בתשרי, וב״ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה כל הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו הענני כבוד, ולכך אנחנו עושים סוכות בט״ו

בתשרי, עכ״ל. ולדעתו ז״ל נוכל לומר, שלא אסרה תורה מלאכת המשכן אלא בשבת החמורה, אבל ביו״ט מותר, כפשטיה דקרא שלא נזכר אלא שבת, כמה דכתיב, ויקהל משה וכו׳ ששת ימים וכו׳, או שעדיין לא נצטוו במצות המועדים, רק בפסח בפ' בא, או שלא עשו מלאכה גמורה, או לא עשו שום מלאכה כלל, רק משא ומתן ביניהם, במה יתחילו, ובאיזה מקום יקבעו לעשות מלאכתם, והרבה מחשבות ודברים היו צריכים לענין.

ובדרך אגב, ראיתי לבעה״ט בפ' ויקהל ע״P ויצו משה ויעבירו קול במחנה, וז״ל, בשבת נתנה תורה, א״כ יוה״כ של אותה שנה היה יום ג׳ וביום ד׳ אמר להם מלאכת המשכן, והם הביאו לו בבקר בבקר, והיינו יום חמישי ויום ששי, ובשבת, ויצו משה ויעבירו קול במחנה, עכ״ל.

ואחר הסליחה רבה מקדושת עצמותיו, שזה חשבון מוטעה, כי פסח מצרים של אותה שנה, היה ביום חמישי, כידוע, וא״כ חג השבועות היה ביום ששי. וכמ״ש בהסימן המובהק של א״ת ב״ש, ב״ש, ב׳ פסח שבועות, ומ״ש רז״ל דלכ״ע בשבת נתנה תורה, היינו ביום נ״א שהוא שבת שאחר חג השבועות, והטעם שקובעים חג השבועות ביום נ׳ עיי׳ מ׳׳א א״ח סי׳ תצ״ד ובבא״ה שם. וא״כ הסי׳ של ג״״ר לא נשתנה ור״ה חל בשבת, ויום כפור ביום ב׳. ויום ג׳ ציוה על נדבת המשכן שהוא י״א בתשרי, ויום י״ב וי״ג בבקר בבקר גמרו, ,ויום י״ד נמסרה הנדבה לחכמי לב כמ״ש הגר״א זיע״א, וים ט״ו שבת חג הסוכות, וא״כ קשה טובא להגר״א שכתב שביום ט״ו התחילו לעשות, והלא שבת היה ? ומוכרחים ליישב כתרוץ ג׳ שלא עשו שום מלאכה, רק מדידות, שמותר למדוד מדידה של מצוה בשבת, כמ״ש באו״ח סי׳ ש״ו ס״ז. זהו מה שיש להשיב לכבודו, בעזרת עושה נפלאות גדולות לבדו, הוא יתן עלינו מהודו, ויגאל מהר מהר עם מרעיתו וצאן ידו, אמן אמן.

ע״ה יוסף משאש ס״ט פעם אחרת יכתוב כבודו כתב ברור בס״ד, נא ידרוש כבודו בשלום הידיד מר יצחק בן שושן הי״ו ויזכירהו מענין הספרים.

מנהג הספרדים להתחתן אחרי ל"ג בעומר…

אלף תתסח

ב"ך יברך למ"ט מונים תשל"ג

למעלת ההר"ג הגדול וןהמפורסם, בנש"קכמוהר"ר משה שטימברג שליט"א שלום שלום, לכבודו ולכל הסובבים הודו…

עצום ורב !

הנדון : מר מאיר דהן שליט"א, הוא רוצה להתחתן במזל טוב ביום רביעי שהוא ל"ו לעומר וכבודו הרם עכב עליו עד אחרי חג השבועות…..

דע אדוני הרב, שגם פה עיה"ק חיפה היינו נוהגים להחמיר גם לספרדים. ואומנם בשנה זו, ראינו שמנהג זה הוא עול כבד על הספרדים שמנהגם להתחתן מיום ל"ג בעומר בכל מקום, ובכן הסכמנו להניחם במנהגם הקדום ונתננו רשות גמורה להתחתם אחר ל"ג לעומר ואין לבטלם ממנהגם. ובכן נא אדוני להרשות הבחור הנזכר להתחתן בזמן הנזכר ועל מעלתו וביתו ינוחו ברכות וטובות

, ויברך אותם בברכת מזל טוב.

בכבוד רב מאד

אחיך הצעיר ע"ה יוסף משאש ס"ט

יום ל״ג לעומר, אביע אומר, בשיר וזמר, לכבוד בר יוחאי.

 

לד. שיר חדש לכבוד הרשב״י זיע״א, בו ספרתי בקצרה, ענין המערה, כמ״ש במס׳ שבת דף ל״ג ע״ב. נועם ״אשירה נא, שבח האי תנא״. סי׳ אני יוסף משאש חזק ויאמץ.

רבי יוסך משאש

בתוך אחי, שירי ושבחי, לכבוד איש חי,

תנא בר יוחאי.

אורו הבהיר, כשמש מצהיר, כל תבל מזהיר,

תנא בר יוחאי.

 נזר חכמים, גילה נעלמים, היו סתומים,

תנא בד יוחאי.

 יום מיומים, נד שפתים, על הרומיים,

תנא בר יוחאי.

 ידעו הצרים, כל הדברים, גזרו להחרים,

תנא בר יוחאי.

 וחיש הוא ובנו, ברחו נצפנו, במערה חנו,

נין ובד יוחאי.

 סגר עליהם, צורם קוניהם ספק צרכיהם,

בזכות בר יוחאי.

פרח עץ חרוב, מעין לו קרוב, זב מים לרוב,

לפני בר יוחאי.

מדע ותבונה, חכמה צפונה, למדו י״ב שנה.

נין ובר יוחאי.

 ישמעו מבשר, מת קיסר אשר, צר לעם כשר,

בזכות בד יוחאי,

 אז הם יצאו, חורשים מצאו, נשדף כל ראו,

נין ובר יוחאי.

 שוכן על קרא, חושו מהרה, שובו למערה,

נין ובר יוחאי.

חזרו עוד שנה, עת יצאו ענה, די אתה אנא,

תנא בר יוחאי.

 זך קיים עורה, לפדות מהרה, אומה טהורה,

בזכות בר יוחאי.

וכימי חנס, עשה לנו נס, אותנו כנס,

בזכות בר יוחאי.

יום ל״ג לעומר, אביע אומר, בשיר וזמר,

לכבוד בר יוחאי.

אמץ אל אותי, היה עזרתי, צור ישועתי,

 בזכות בר יוחאי.

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קו

פ׳ יתרו. תרפ״ט.

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. מכתבו הבהיר הגיעני, ותוכו רצוף עשרה צ׳ורוס, תודה רבה ידידי, לך תהיה צדקה, אמרת לעשות רצון צדיק הרה״ג כמוהר״ר וידל הצרפתי ישצ״ו, להודיעך עוד שמות כל המבואות והחצרות שיש בעיר, ואח״ך תודיעני מה שצריך להודיעך עוד, ואתה עתה נוסע לטאנכי״ר אודות מסחרך, ושוב תשוב בשלום, אחר ימים אחדים, ותודיעני, טוב הדבר ידידי, מחר אתחיל עבודתי בעה״ו, ואשר הקפדת על אשר הודעתי לאחרים מזאת העבודה, ורצו להשיג גבולי, וכתבו ושלחו להרב הנז׳ לתת על שכמם זאת העבודה, וכעס עליהם ולא השיבם דבר, דע ידידי, כי מעולם לא הגדתי לשום אדם, ובמסתרים אני עובד, ופלא בעיני איך נודע הדבר, ואם עוף השמים הוליך את הקול וכו, אפשר, וסוף דבר, יהיה מה, התשובה פשוטה, כל הקודם זכה, ועכ״ו אסתיר עוד מעשי, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

קז

פ׳ הנז׳. לרב אחד. שנ' תרפ״ט לפ״ק.

אדוני! היום ראיתי בגליון תהלים של כבודו, שכתב בעצם ידו על מזמור ס׳׳ו, וז״ל: און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳, נר׳ לע״ד לפרש, ע״פ מ״ש רז״ל מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה, וז״ש אם ראיתי בלבי דהיינו חשבתי בלבי, לא ישמע הי, לא יקבל ה׳ לאחשוביה כמעשה, כן נ״ל. עכ״ל כבודו, וימחול נא אדוני, כי נעלם מעיני קדשו, כי זה הוא לשון הגמרא בקדושין דף מ׳ ע״א, וז״ל: מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה, שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳, עכ״ל ע״ש. וכן פי׳ שם המצודות: ע״ש, ושלום.

אני היר׳ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קחרבי יוסף משאש

פ׳ משפטים.

ידידי החה״ש כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום, שלום, קח נא ידידי, מה שהשיגה ידי, והנני מתחיל משער האלמללא״ח (כך נקרא מקום משכן היהודים בכללותו), הפתח הוא בנוי בנין חזק בכפה כמין קשת, ולו דלתיים ובריח חזקים מאד, והוא עומד לצד מערב, ובצדו מימין לפנים יש עוד פתח כמוהו בכפתו ושעריו ובריחיו, שהיה מבוא לרחוב גדול שהיה מלא חנויות ורפתים ובתי תבן ופחמין ועצים, ובתים ועליות לדירה, ושם היו מוכרים בשר ודגים וכל מין ירק, וזה מעט בשנים שנפל הכל מזוקן ונעשה תל עפר, ועתה הוא סגור לא יפתח. ובצדו, יש בית הסוהר קטן, שם הרבנים אוסרים את החוטאים נגד הדת ע״פ הממשלה, אשר הפקידה שם ישמעאלי אחד ממשרתיה, להיות יושב שועד שם כל היום וכל הלילה בכלי זיינו, ויש עוד שנים אחרים, כל ,אחד משמר שבוע, ויש להם צו מהמושל, לקיים דברי הרבנים, לאסור ולהתיר, וסמוך לו שש חנויות של מוכרי תבלין וקופת הרוכלים, וסמוך להם מבוי קטן נקרא בשם מבוי העניים, כי יש בסופו חצר גדולה, דרים בה הרבה עניים, וגם כל עובר אוחר עני מתאכסן שם בשני בתים מיוחדים מהקהל לכך, ומביאים להם מהקופה ארוחתם בבקר ובערב, יש בו שלוש חצרות עוד מצד ימין, נקראים בשם ״חצר צאייג״ ״חצר בנימין״ ״חצר בן ידיר״, שמות משפחות שהיו דרים בהם מקדם. יש בו עוד משמאל, ביתהבד לשעוה של דבורים, ותולמ״ד.

סמוך לו יש ד׳ חנויות מוכרי דגים ופירות, וסמוך להם מבוי גדול, נקרא בשם מבוי לברגא [מגדל בעברית], ע״ש מגדל גדול שיש בסופו שהיה עשוי לשמירת העיר בשנים קדמוניות. יש בו הרבה חצרות מימין ומשמאל, ואלה שמותם: א׳, חצר אדהאבי״ן [צורפי זהב בעברית], שם היו דרים מקדם. ב׳, חצר בן ארפפאס. ג׳, חצר אברהם עטייא. ר׳, חצר בן עמראן ה׳, חצר חיים מאמאן. ר, חצר היתום. ז׳, חצר ברוך טולידאנו. ח׳, חצר עטייא, ט׳, חצר לוי קאבאליר. יו״ד, חצר אולברנוסייא. י״א, חצר מכלוף אדרעי. י״ב, פאריינטי. י״ג, חצר רבי שלמה מחפוזא ז״ל. י״ד, חצר וואעיש. ט״ו, חצר ד׳ עזוז ז״ל. ט״ז, חצר רבי מוסי ז״ל. י״ז, חצר לגראבלי. י״ח, חצר עייסא. י״ט, חצר ר׳ משה ן׳ וואעיש ז״ל. ך, חצר מימונא. כ״א, חצר ביטון. כ״ב, חצר ששון. כ״ג, חצר אסתר סמחון. כ״ד, חצר מוסי. כ״ה, חצר אסתר לגולא. כ״ו, חצר לוי, כ״ז, חצר צאייג. כ״ח, חצר לכוואהנא [הכהנים]. כ״ט, חצר ביהכ״נ הקטנה. ל׳, חצר רפאל טולידאנו.

ל״א, חצר ר׳ ראובן טולידאנו ז״ל.

סמוך לו יש שורה של חנויות, מוכרי פירות, ירקות, קצבים, ספרים, וסמוך להם מבוי מקוד. טהרה. יש בו אלו החצרות: א' חצר יצחק שישו. ב׳, חצר אסקאייא. ג' חצר מזור. ד, חצר בן סמחון. ה: חצר אלמעדא. ו׳, חצר ר׳ חביב טולידאנו ז״ל. ז׳, חצר ר׳ חיים משאש זצ״ל. ח׳, חצר דוד עאטייא. ט׳, חצר משד. עטאר. יו״ד, חצר ראובן אסבאג. י״א, חצר ר׳ שלמה בן הרוש ז״ל. י״ב, חצר ר׳ אברהם הלחמי ז״ל. י׳׳ג, חצר ימין ן׳ שטרית. י״ד, חצר ר׳ רפאל בירדוגוזצ׳יל. ט״ו, חצר ר׳ אבא בירדוגו ז״ל.

 סמוך לו יש ב׳ חנויות מוכרי קמח, וסמוך להם, מבוי החכם, ונכחו מבוי קטן מפולש נקרא מבוי אלבראזין [רצענים בעברית]. יש בהם אלו החצרות: א' חצר ר׳ יעקב בירדוגו זצ״ל. בי, חצר אברהם אוחנא. ג׳, חצר החכם. ר׳, חצר ר׳ אלישע נחמני. הי, חצר שלמה ן׳ שטרית. וי, חצר מימון ן׳ הרוש. ז׳, חצר אליהו ן׳ שטרית. ח' חצר יוסף ן׳ שטרית. ט׳, חצר יעקב ך הרוס. יו״ד, חצר רבי רפאל טולידאנו ז״ל. י״א, חצר אברהם ן׳ אשיך. י״ב, חצר יוסף ן׳ אשיר. י״ג, חצר מרדכי אטובי. י״ד, חצר ר׳ מאיר בירדוגו ז״ל. ט״ו, חצר יהודה אזוגי. ט״ז, חצר שלמה עטייא.

סמוך לו, חנויות מוכרי קמח, וסמוך להם מבוי לגנדור, ובכללו החצרות שבמבוי הרחב, הנקרא מבוי בתי כנסיות, ואלו הם: א׳, חצר מנחם ן׳ עבו. בי, חצר משה ן׳ לחסין. ג' חצר חיים בוטבול. ד' חצר יהודה עמאר. ה׳, חצר ר׳ שלמה ן׳ הרוש ז״ל. ו' חצר מימון עמאר. ז׳, חצר ר׳ מתתיה בירדוגו ז״ל, ח׳, חצר מרדכי עמאר. טי, חצר ר׳ יוסף לוי. י׳, חצר סאמנא. י״א, חצר שלמה בווידיר. י״ב, חצר ר׳ שמואל טולידאנו ישצ״ו. י״ג, חצר ר׳ אברהם עמאר ז״ל. י״ד, חצר ר׳ שמואל עמאר ז״ל. ט״ו, חצר ר׳ אברהם טולידאנו ז״ל. ט״ז, חצר יהודה בווידיר. י״ז, חצר אסולין. י״ח, חצר ן׳ עמימיר. י״ט, חצר ן׳ סמחון. ך' חצר מכלוף עטייא. כ״א, חצר אלבאז. כ״ב, חצר ן׳ באגא. כ״ג, חצר אלכפפארי. כ״ד, חצר ן׳ סעדון. כ״ה, חצר ן׳ זיתון. כ״ו, חצר פחימאת. כ״ז, חצר אסריקי. כ״ח, חצר אלמסעאלי. כ״ט, חצר ן׳ שלוש. ל׳, חצר ן׳ אגריר. ל״א, חצר יחייא אודאי. ל״ב, חצר עמאר. ל״ג, חצר פינטו. ל״ד, חצר ן׳ חפי. הרבה מהם חרבות.

סמוך לו, הרבה חנויות מוכרי קמח וקצבים, וסמוך להם מבוי בן עטאר ז״ל. ואלה שמות החצרות שיש בו: א' חצר חביב דאנינו. ב׳, חצר ר׳ חביב טולידאנו ז״ל. ג' חצר מרדכי לובאטון. ד' חצר אלעזר אטובי. ה׳, חצר ר׳ חיים טולידאנו ז׳יל. וי, חצר שמואל הלוי. ז' חצר ר׳ אברהם עמאד ישצ״ו. חי, חצר ן׳ אודיז. ט׳, חצר ן׳ עאטייא. יו״ד, חצר אלפילאלי. י״א, חצר ן׳ עמאר. י״ב, חצר ר׳ שלום משאש זצ״ל.

 סמוך לו מבוי המערה, בכלל מבוי אלמטאמר [מגורות חטים בעברית], ויש קורים לו מבוי ר׳ אלישע ז״ל, לא ידעתי מי הוא. ואלה שמות החצרות שבהם: א׳, חצר ר׳ יעקב ן׳ סמחון ז״ל. ב' חצר יצחק וואקראט. ג׳, חצר אברהם בוטבול. ד׳, חצר ר׳ יעקב אדהאן ז״ל. ה', ן׳ הרוש. ו', חצר ר׳ אברהם חסין ז״ל. ז׳, חצר ן׳ עזרא. ח׳, חצר שמואל בירדוגו, ט׳, חצר ר יוסף כהן ז״ל. יו״ד, חצר למטאמר. י״א, חצר וואענונו. י״ב, חצר אדאלייא. י״ג, חצר לפראן, י״ד, חצר קשיש. ט״ו, חצר ן׳ שטרית. י״ד, חצר דוד״ טולידאנו. ט״ו, חצר אלעזר ן׳ הדוש. ט״ז, חצר ר׳ יוסף בירדוגו זצ״ל. י״ז, חצר ר׳ יוסף חלואה ז״ל. י״ח, חצר אבן צור. י״ט, חצר ר׳ דוד חלואה. ך, חצר יוסף בודוך. כ״א, חצר בן ארבאייבי. כ״ב, חצר שמחה אלכחאלא. כ״ג, חצר יהודה אלחפאף. כ״ד, חצר ן׳ זיתון. כ״ה, חצר ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל. זהו מחצית העיר לארכה, לימין הנכנס לעיר, במכתב אחר אפנה על שמאל בע״ה, ושלום.

היו״ם ס״ט

עמוד 8 מתוך 111234567891011

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 100 מנויים נוספים

Translate:

רשימת הנושאים באתר

ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

Translate: