יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן-2000-יצירות החכמים
פרק 1: יצירות החכמים
יצירותיהם של חכמי מרוקו נועדו לשמר את ההלכה והמסורת התרבותית של עם ישראל ולהעבירה לדורות הבאים, כדי שלימוד התורה ושמירתה יימשכו ויבטיחו את ייחודו של העם מול החברה המוסלמית. העליונות התרבותית היתה מקור לגאווה וגורם להזדהות, ומקור נחמה נוכח המצוקה הכלכלית, ההגבלות והנחיתות המשפטית במדינה המוסלמית.
החכם היה בדרך כלל איש אשכולות. הוא כיהן בתור דיין, פוסק ומשיב לשאלות בהלכה, פרשן, דרשן, פייטן ומקובל, והדבר התבטא ביצירות החכמים בתחומים שונים: חידושים על התלמוד, שאלות ותשובות, פסקים, מונוגרפיות על נושא הלכתי מסוים, חידושים על משנה תורה ושלחן ערוך, ליקוטים של פסקי דינים, מצוות והלכות לפי א״ב, פרשנות ודרושים על המקרא, ספרות הקבלה, פירושים להגדה של פסח, ספרות מוסר, הנהגות, פיוטים, ועוד. שליח של כי״ח שהדו״ח שלו פורסם ב־1877, כתב שבמרוקו לומדים נוסף לקבלה ו'זוהר' גם פילוסופיה של הרמב״ם, הראב״ע(ר אברהם אבן עזרא), ורלב״ג(ר׳ לוי בן גרשום).
הם היו בקיאים בלשון העברית והירבו לכתוב בלשון מליצית. היו חכמים שבתוך חיבוריהם הקדישו פרקים לדקדוק העברי. כגון ר׳ יוסף בן נאיים בחיבורו ׳הגות לבי׳(כתב יד) הקדיש ללשון מאמר ראשון תחת הכותרת יתרנן לשונך,. יצחק הלוי בן טולילה(1874־1930), בן למשפחה ממגורשי ספרד, שחי במרוקו הספרדית, חיבר ספר ללימוד הדקדוק בשם ׳דבור אשורי, שהוא עדיין בכתב יד. הוא היה חזן וחיבר שירים, וכיהן כמנהל בית ספר ׳תלמוד תורה, במלילה ב־1925.
פוריות ביצירה
היו מן החכמים שחלק מיצירותיהם הודפסו ויצירות אחרות שלהם שלא זכו לעלות על מכבש הדפום. נמנה כמה חכמים פוריים ויצירותיהם שהודפסו: ר יעקב אביחצירא ורי אברהם אנקאווא – הודפסו 14 ספרים משל כל אחד מהם;
ר אברהם בן מרדכי אזולאי – 11 מספריו הודפסו; רי יעקב בן משה חאגיז – 10; רי יעקב בירדוגו ורי יוסף כנאפו – 6 כל אחד; רי רפאל בירדוגו, ר' רפאל אנקאווה ור' שאול נחמיאש – הודפסו 5 ספרים משל כל אחד מהם. ר שלמה בן יוסף הכהן צבאן חיבר 4 ספרי שאלות ותשובות, הכוללים מאות תשובות, שהודפסו בין השנים תרפ״ט-תשמ״ה.
יוצרים פוריים היו רי חביב טולידאנו שחיבר 13 ספרים, ורק 2 מהם הודפסו; ר' רפאל משה אלבאז מצפרו חיבר 19 ספרים, ורק חלקם הודפסו; ר־ יוסף משאש חיבר 48 ספרים, מהם בהיקף של 2־8 כרכים, ורק 7 מהם הודפסו.
ר' יוסף בן נאיים מפאס חיבר 47 חיבורים, ורק מעטים מהם הודפסו. ספרו הידוע הוא הביוגרפיה לפי א״ב של חכמי מרוקו – ׳מלכי רבנן׳, וחלקו השני, כבוד מלכים׳, ירושלים תרצייא, מונה את יצירותיהם לפי אייב של שמות הספרים. הספר בנוי במתכונת ספרו של החיד"א 'שם הגדולים׳ וימערכת ספרים׳, חיבורו ׳נוהג בחכמה על מנהגים וטעמיהם יצא לאור בתשמ"ו, שו"ת 'צאן יוסף, שו"ת • 'כל חדש' לוד תש״ן, ומגיד לאדם׳, פירוש להגדה של פסח, לוד תשנ"ב.
חיבורים שנכתבו בגיל צעיר: ר׳ שמואל שאול סירירו מפאס (1566־1655) חיבר ספר בשם ׳חנון לנערי, פירוש לספר משלי, בהיותו בן 14, וסיימו בגיל 19. ר׳ אליעזר די אבילה מסלא (1714־1761) חיבר את הספר ׳מלחמת מצוה׳ בגיל 15. ר׳ עמרם אלבאז מצפרו חיבר את ׳בנין נערים׳ בתוך הספר ישבות יהודה׳, הערות על הרא״ם וליקוטים על הש״ס, בהיותו בן 16. ר׳ משה בן יצחק אדרעי(1774־1842) חיבר בגיל 17 את ׳תורת חיים׳, לונדון תקנ״ב.
היו חיבורים שנכתבו על ידי אב ובנו. הספר ׳קבוץ גלויות׳, דרשות על התורה, פאס תשכ״ג, חובר על ידי ר׳ מאיר די אבילה ובנו. גם הספר ׳מנחת העומר׳, גירבה תשייי, חובר על ידי שלמה אביטבול, שחי בשנים 1782־1854, ובנו עמור.
הדפוס ותפוצת הספרים המודפסים
חלק גדול מיצירותיהם של חכמי מרוקו נשתמרו בכתב יד, וחלק אבד עקב שיני הזמן, וכתוצאה משריפות, התנפלויות ומעשי הרס. בהקדמה לספרו של ר׳ יהודה קוריאט, ׳זכות אבות׳, פיסא תקע״ב, נאמר: ׳מורי זקני הרב יהודה קוריאט במר בוכה על כתביו כתבי הקודש שנאבדו בשלל העיר טטואן בשנת תק״ן.׳ הפיוטים שחיבר ר׳ אברהם בן יהודה קוריאט אבדו כתוצאה מהתקפת הצי הצרפתי על מוגדור ב־1844. הודות לדפוס נשתמרו יצירות רבות, ועל כך נדון להלן.
היוזמה להדפסה היתה תלויה לעתים במזל, ולעתים אפילו בחלום. כך כתב ר׳ שמואל די אבילה, מחכמי מכנאס, בהקדמה לספרו ׳אוזן שמואל', אמשטרדם תעייה, כי בחלום שנשנה לרבו פעמיים נאמר לו, שהוא חייב להדפיס את חיבורו. שאול נחמיאש חיבר בספרו ׳וישמע שאולי, תוניס תרס״ט, דברים שנגלו אליו בחלום. הדפסת שיריו של יעב״ץ יעת לכל חפץ׳ היתה יוזמת אחד מצאצאיו, ר׳ משה אבן צור, שניצל משיטפון בשנת תר״ן(1890) והחליט להוציא את הספר לאור.
מימון ההדפסות: המימון להוצאות הדפוס בא לעתים מבני המשפחה של המחבר, או מתורמים שרצו בדרך זו להנציח את אבותיהם. ספרו של שמואל צרפתי, ׳דברי שמואל׳, אמשטרדם תנ״ט, הודפס בתרומת ׳הגביר אהרן צרפתי אחיו של המחבר׳. ספרו של יצחק ואליד, ׳ויאמר יצחק׳, ליוורנו תרל״ו, הודפס בתרומת יהודה הלוי מגיברלטר ׳למנוחת אשתו אסתר בת הגביר יצחק בן עולייל׳, למימון הדפסת ספר הפיוטים שהוציא יעקב כלפון ׳יגל יעקב׳, קזבלנקה תר״פ, תרמה ימרת דונה… נתנה לכסף מוצא לברך על המוגמר לעילוי נשמת בעלה הגביר המעולה יצחק ן׳ הרוש,. בין התורמים להדפסת ספרו של ר׳ יוסף בן הרוש ׳אהל יוסף׳, תוניס תרפ״ז שלוש נשים וכן יהודים מהערים לאראש, סבתה תיטואן וגיברלטר. להדפסת ספרו של הנ״ל יגביע יוסף,, סוסה תרפ״ז, תרמה ׳הנכבדת אשה גדולה רבת המעלות יאקות־. בהקדמה לספר של מימון בירדוגו, 'לב מבין׳ מכנאס תש״א, נאמר, שנשים צדקניות תמכו בחברת ׳דובב שפתי ישנים׳ שמימנה את הדפסת הספר. להדפסת ספרו של ר׳ ראובן אגייני ׳שפתי רננות׳, ירושלים תשל״ג, תרמו ארבע נשים ממשפחתו. בתו של יחיא אדהאן תרמה להדפסה חוזרת של ספרו 'אני לדודי׳, ירושלים תשכ״ח. להדפסת ספרו של דוד אסבאג, ילקט עניי, מכנאס תרצ״ג, תרמו נוסף ליהודי עירו מוגדור גם יהודים שגרו במראכש, אגאדיר, צפרו, תארודנת, דאר אלבידא, אספי, פאס ומכנאס; רשימה שמית של התורמים הודפסה בתחילת הספר והדבר נתן להם יוקרה.
חכמים ראו בהדפסה מצווה ועודדו תורמים למטרה זו, כדי להגדיל תורה. ר׳ יוסף כנאפו כתב בהקדמה לספרו יאות ברית קודשי, ליוורנו תרמ״ד, שהמצווה של כתיבת ספר תורה הועברה בימינו להדפסת פירושים ודברי תורה. השגת תורמים למימון ההדפסה חייבה טיפול שנמשך לעתים שנים. הספר של ר׳ יוסף כנאפו חובר בתרל״ה והודפס רק לאחר כתשע שנים. שלושה ספרים שהודפסו בפאם בזמן החדש מומנו על ידי המדפיסים בעצמם, ביניהם ׳גדר עולם׳ של בעל ׳החפץ חיים,. ההפצה היתה עשויה לכסות את ההשקעה.
היו חכמים שהדפיסו את ספריהם בעודם בחיים – כך ר׳ שמואל הצרפתי, שכתב את ׳דברי שמואל׳, אמשטרדם תנ״ט. ר׳ חיים אבן עטר הגיע לליוורנו בתצ״ט (1739), שהה שם כשנתיים ועסק בהכנת ספריו ׳חפץ ה׳, יאור החיים׳ ויפרי תוארי לדפוס, כולל איסוף הכסף להוצאות. ר׳ שלמה אבן דנאן(1848־1929) פנה לכי״ח ב־ 1897 בבקשה להשתתפות כספית בהדפסת ספרו יאשר לשלמה׳, ירושלים תרס״ו.
אחרים לא זכו לראות את ספריהם מודפסים בעודם בחיים, ואלה הודפסו על ידי בני משפחתם או מוקירי זכרם. חיבורו של ר׳ יעקב חאגיז ׳הלכות קטנותי הודפס על ידי בנו בוונציה בתס״ד, 30 שנה אחרי פטירת אביו. חיבורו של ר׳ יוסף אבן ואליד ישמו יוסף׳, ירושלים תרס״ז, הודפס לאחר מותו על ידי אלמנתו.
אירע שכתבי היד נשלחו לחו״ל ונעלמו, כמו חיבורו של ר׳ יוסף כנאפו 'זך ונקי', שהגיע לוורשה לשם הדפסה, נעלם והוחזר לאחר שנים, והודפס בירושלים בתשמ״ז.
גדולי החכמים במרוקו וכן שלוחי־ארץ ישראל, התבקשו לכתוב הסכמות לספרים.
יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן-2000-יצירות החכמים
עמוד 137