ספר זה לעילוי נשמתו של חנניה דהן ז"ל

עין רואה ואוזן שומעת

סיפורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי

מאת חנניה דהן ז"ל. 

משחת נעליים נגד חרקים

הערבים הבדווים במרוקו גרו בכפרים נידחים, בהם היהודים מצאו את פרנסתם כסוחרים ורוכלים. ערבים אלה הנקראים בלשון המקום ״אל-ערובייא״, כינוי לאדם פרימיטיבי שאינו מהישוב, היו גרים באוהלים או בסוכות (כ׳ימאת) בנויות מקני במבוק מרוחות מבחוץ ומבפנים בטיט חימר. באוהלים וסוכות אלה היו שורצים כל מיני חרקים, שערבים לא יכלו להיפטר מהם. רוכל יהודי אחד מעירנו ושמו יהודה רופא, היה ליצן וממציא

תחבולות לעת מצוא. מהסחורות שסחר בהן, נשאר לו מלאי די גדול של קופסאות משחת נעליים בצבעים שונים. בעיר ידעו לאיזה שימוש מיועדת משחה זו, אבל בכפרי הערבים הנידחים לא שמעו עליה. היהודי לקח את כל הקופסאות שנשארו לו, שם אותן בשק והתחיל להסתובב במאהלי הבדווים וצועק: ״דווא דל-ברגות״ (תרופה נגד חרקים). בדווים רבים קנו המשחה והיהודי הולך ממאהל אחד לשני, ומוכר.

בבואו חזרה לאחד המאהלים, התנפלה עליו בדווית אחת וצעקה עליו: ״אתה יהודי רמאי, התרופה שאתה מוכר אינה מועילה ללא כלום״.

עונה לה היהודי ״קודם כל תפסיקי לצעוק ולהתנפל עלי חינם (מפחד שיתווספו עליה עוד ערבים שגם הם רומו). תגידי קודם כל איך השתמשת במשחה״. אמרה לו ״מרחתי אותה על עמודי הסוכה, מרחתי בכל מקום אפשרי, וזה לא עזר״.

אמר לה ״טיפשה שכמותך, לא כך צריך לעשות. כשתראי חרק כלשהו, תתפסי אותו ותמרחי המשחה על עיניו והוא ימות. חרקים אחרים יבואו לאכול אותו ואז גם הם ימותו.״ ״אז לא הסברת לי מקודם״. היא התלוננה והוא השיב: ״הסברתי טוב, רק במהומה של השוק את לא שמעת אותי טוב״. השיבה לו: ״לאחר שהסברת לי טוב, תן לי עוד שתי קופסאות״.

וכך היהודי חיסל את כל המלאי שלו, ברח מהכפרים, לפני שייתפס בקלקלתו, וחזר העירה לביתו, לאחר שהצליח למכור את כל סחורתו.

החרקים לא נפגעו במאומה ומשחת הנעליים היתה רק תרופה מדומה. 

4 – הקבר הקדוש של סידי אל יצחק.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

ערבים רבים היו באים לקברו של רבי יצחק, שכונה על ידיהם " סדי אל יצחק " כדי להתפלל עליו. איש חולה או אישה עקרה, שהיו מבקשים רחמים ליד הקבר הקדוש היו זוכים לרפואה ולהיפקדות. אך עח=ל היהודים הייתה הגישה לקבר אסורה.

אישה ערבייה עשירה הייתה נשואה זמן רב, אך ילדים לא היו לה. אמרו לה : תעלי לקברו של סידי אל יצחק, תתפללי ויהיה לך פרי בטן.

כך עשתה : התפללה על הקבר הקדוש. ואכן, נשמעה תפילתה והיא נפקדה. ולערבייה זו הייתה שכנה יהודייה עקרה, שרצתה מאוד בילד.

אבל מה לעשות ? אסור ליהודים לבוא אל הקבר הקדוש ולהתפלל עליו. ואילו הייתה עושה כרצונה, השומרים בוודאי תופשים אותה ומוציאים אותה להורג. תבכי ותתפללי עליו, ותזכי כמוני לילד.

לבשה היהודייה בגדי ערבייה, באה אל קבר רבי יצחק והתחננה בפניו. מה עשתה בינתיים הערבייה ? היא הלכה אל השומרים הערביים ואמרה להם – בואו וראו !

אישה יהודייה התחפשה לערבייה ונכנסה פנימה, לקבר הקדוש של סידי אל יצחק. יש להרוג אותה !

קרבו השומרים לקבר, והאישה היהודייה בפנים שומעת את קולותיהם ואת צעדיהם, התחילה האישה לבכות ולצעוק – רבי יצחק, רק אתה יכול לעזור לי ! רק אתה והאלוהים יושיעוני.

ופתאום היא רואה, כיצד נפתח קיר בקבר. היא רצה לפתח הקיר, עלתה מן הקבר החוצה וברחה.

נכנסו הערבים לתוך הקבר פנימה ולא מצאו בו את היהודייה. חשבו בלבם, כי הערבייה העשירה עשתה צחוק מהם. סחבוה לקבר והרגוה. 

מהירות התמורה עתידה הייתה להתגבר אפילו על ההתנגדות הדתית והמסורתית העקשנית ביותר, שהייתה מאיטה אז את התפתחות ההמונים המוסלמים הרחבים.

תנופת התפרצותם של היהודים אל העולם החדש אף חיזקה, מצד שני, את  המחיצות שניצבו בדרך הכניסה אליו. המתנחל הצרפתי, תחת שיכיר בעומק הדחף, שאותו חולל בלא יודעים, לעתים קרובות הבחין רק בצד השלילי של המהפכה, שזעזעה את יהדות צפון אפריקה.

לאמנציפציה המדינית, הכלכלית והתרבותית של יהודי צפון אפריקה נתלוותה התעוררות של אנטישמיות, שהקיפה שכבות רחבות מן האוכלוסייה האירופית.

אולם האנטישמיות של צפון אפריקה שונה הייתה בטבעה מזו של צרפת, הניגוד בין הציביליזציות הביא לעתים קרובות בוז כפול על היהודי – הבוז המסורתי, המסוים הזה, הצפון אפריקאי, המתאמץ להשתלב בתרבות המערבית.

אכן אחד הקווים האפייניים ביותר לחיי היומיום בצפון אפריקה התבטא בחלוקת האוכלוסייה לשלוש דתות : עדת המתנחלים האירופים, העדה היהודית, ולסוף השמורה העצומה בה הייתה האוכלוסייה המוסלמית מסוגרת.

שלוש החטיבות הסוציולוגיות האלו לא היה ביניהן למעשה מגע ומשא אלא במישור הכלכלי – וגם שם, למען האמת, במידה מוטעה ככל האפשר – ובמישור זה שימש היהודי מתווך בין ההמונים המוסלמיים למיעוט האירופי.

אבל במישור החברתי והמדיני היו המחיצות אטומות למעשה. אנשים לא היו מבקרים כלל זה אצל זה. הנישואים היו כמעט תמיד אָנדוגָמיים – אשר קשור לנישואין עם בני אותה יחידה חברתית – . המסגד, הכנסיה ובית הכנסת, שבהם עבדו לאֵל של אחדות נעשו אפוא, מרכזים של חברות, שמבחינה סוציולוגית היו מאורגנות כקבוצות נפרדות ולפעמים יריבות. 

ההפתעה העמוקה והכאובה ביותר הזכורה לי מימי ילדותי באה לי, כאשר בבוא השעה תפסתי עד כמה השוני בין הנוצרים, מוסלמים ויהודים – שעקרונית הוא יכול להיות פורה – מידרדר בנקל לזרוּת, שיש עמה קבלת דין, אם לא איבה, ואפילו להפרדה ברוח.

המוסלמי, הנוצרי והיהודי, הדבקים כולם באותם עקרונות ובאותה מטרה, נמצאו מסוגרים באורח פרדוקסלי בגבולות, שכל סיבוכיה של התיישבות חדשה רק הוסיפו להבליטם. היהודים, הנוצרים והמוסלמים אמנם דרו בכפיפה אחת באותם כפרים ובאותן ערים, אך לא הכירו זה את זה.

בנו של מתיישב צרפתי מקונסנסטאנטין, עיר שברבעיה המוסלמים ניצבים עשרות מסגדים, מעולם לא הזדמן לו לשמוע לסלסול קריאתו של מואזין ולא להזין עיניו במנארות ( מינארט ) : מדבר אני כאן על ידיד מוריס פֶרֵן, שסופו שנרצח בידי טרוריסטים בראשית המרד באלג'יריה.

כדינו של מוריס פרן כך היה אז דינם של כל הצרפתים כמעט. אנחנו, הילדים היהודים, פחדנו כשהוצרכנו לעבור ליד מפתן כנסיה או מסגד. בעיני הכל היה השכן לא רק הרחוק באדם אלא גם הנעלם באדם.

חינוכנו שקד בתוקף לכלוא אותנו איש בתחומי עדתו, ובורותנו בעולם הסובב אותנו לא היה בה כדי לפלס דרכים לשכנוּת אמת. הנה כך נתעכבה ההתפתחות הכללית על ידי ניגודים נפשיים ודתיים, שאז אכן נראה היה כי אין להתגבר עליהם.

אולם הכוחות המקרבים יכלו להיות חזקים ולהיזון מעצם הניגודים, שקיעקעו את שלוותנו המסורתית. בית הספר הצרפתי, על מסורותיו בנות מאות השנים, על יוקרתו ועל יעילותו המדהימה, היה המפגש הגדול.

שם היו יהודים, נוצרים ומוסלמים באים לראשונה במגע מהמם עם התרבות הצרפתית. ההלם היה מעורר חשבון נפש. מי אני ? שאלה זו התעוררה בדחיפות, בנשמתו של כל יהודי קטן, של כל מוסלמי קטן בצפון אפריקה, לקול רעמם של סכסוכי זמננו. היא עוררה בנו סקרנות כלפי העבר, דחפה אותנו להטות אוזן קשבת להווה, ונטעה בנו דאגה קודרת לעתיד.

אף שלמוּדת ייסורים הייתה ילדותי, הצלחתי להשלים בתוך שנים אחדות מה שהחסרתי ולסיים את חוק לימודי היסודיים בבית הספר של העיר עין טמוּשנט. האווירה החמה של נוה המשפחה רחב הידים, החיבה ותשומת הלב מצד אחי ואחיותי ועל הכל מצד אבי ואמי, שיעוריהם של מורים מנוסים ונבונים, איפשרו לי להשלים בתוך שלוש שנים את מעגל הלימודים היסודיים, שבצרפת הם נמשכים בדרך כלל חמש שנים.

בו עשר הייתי כאשר התייצבתי לבחינות הכניסה לבית הספר התיכון באוראן, שאליו החליטו הורי לשלוח אותי כדי שאקנה לי השכלה תיכונית. ככל הזכור לי, לא הייתי מבריק במיוחד בבחינות הכניסה לכיתה השישית.

אך הודות לותרנותם של המורים יכולתי לתפוס את מקומי על ספסלי בית הספר התיכון באוראן, בכיתה שבה, אם לא הייתי התלמיד החלש ביותר, הרי בלי ספק הייתי הצעיר ביותר.

ה " ליציאון " של אוראן היה בית ספר תיכון צרפתי טיפוסי, שניזון מן המסורות הנַפוליוניות הגדולות. זכור לי עדיין כי הולם התוף הוא שקבע אז את סדרי חיינו, כמו שקבע בשכבר הימים את סדרי החייהם של חיילי הקיסר.

לקול הולם התוף היינו צונחים ממיטתנו עם שחר, הולם של תוף היה מוליכנו משיעור לשיעור, הולם של תוף היה מגלגל אותנו לארוחותינו ולמשחקינו, ועם רדת הערב היה הולם של תוף מוליך אותנו לחדרי השינה העצומים, שבהם היינו ישנים – יהודים, נוצרים ומוסלמים – כשאנו חולמים על לימודינו, על הכנת השיעורים, ועוד יותר מכך על מעשים מחפירים שעשינו לאנשים, שנשאו במשימה הקשה עד מאוד של חינוכנו למשמעת.

הליציאון של אוראן יצאו לו מוניטין באחד המשובחים ביותר בצרפת. מוריו היו בעלי תארים נעלים ועתירי ניסיון במיוחד. ליציאון זה העמיד מתוכו כמה מטובי הנציגים של התרבות הצרפתית הגבוהה. שם עברו עלי שבע שנים של לימודים, תגליות, הרהורים והתבוננות.

שם ינקתי את חלב התרבות הצרפתית ולמדתי את דרכי המחשבה והמחקר, שהיו נר לרגלי כל ימי אחר כן. שם גיליתי את העולם, ותוך כדי גילוי זה, הזדמן לי לעתים קרובות לתהות על עצמי, על משפחתי, על מוצאי. שם הצטערתי לעתים קרובות, שלא נכתב שום ספר על תולדות הקיבוצים היהודיים של צפון אפריקה. 

100 מן וולד אלי גלבו, נכּסר קלבו.

המוליד מי שעליו גבר, לבו נשבר.

101 א״ד׳רב אל־קראן, ירזיע ל־אצלו.

יסר הילד השובב, ישוב לסורו.

102  א־חדי בנך לא יבאת,

ווידא באת, א־עטיה ל־כּלבאת.

שמור על בנך שלא ילון בחוץ,

ואם עשה זאת, השא אותו אפילו לבלבה..

ה' דּוּמִיָּה לְךָ תְּהִלָּה 

תחינה. פיוט בן חמש מחרוזות במספר טורים משתנה ובחריזה מתחלפת במתכונת ׳ה׳ יום לך אערוך׳(ראה: חזן, תורת השיר, עמי 79, 297). מספר הטורים בשלוש המחרוזות הראשונות הוא על־פי הערך המספרי של אות הסימן, ושתי המחרוזות האחרות משלימות את הסימן. בראש כל טור ובסופו באה מילת קבע ׳ה״. כל טור מתחלק לשתי צלעיות שוות החורזות ביניהן.

משקל: שמונה הברות בצלע.

כתובת: תחינה יסדתיה לר״ה. נועם: ׳ה׳ יום לך אערוך׳ ׳סימן: דוד בן חסין חזק.

ה' דּוּמִיָּה לְךָ תְּהִלָּה / לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה ה'
ה' דָּר שְׁחָקִים וַאֲרָקִים / קְרָאתִיךָ מִמַּעֲמַקִּים ה'
ה' דָּן יָדִין הַיּוֹם עוֹלָמוֹ / מִי יַעֲמֹד לִפְנֵי זַעְמוֹ ה'
ה' דְּרַשְׁתִּיךְ אֶל נֶאֱמָן / מִי כָּמוֹךְ אַב הֲרַחְמָן ה'

5- ה' וּבָאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן / לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן הַ' 
ה' וְאַתָּה לִבּוֹתָם חוֹקֵר / וּבִסְקִירָה אַחַת סוֹקֵר ה'
ה' וּבַרְיוּם יוֹם זֶה יִפָּקְדוּ / הַיּוּכְלוּ הַאִם יַעֲמֹדוּ ה'
ה' וְאֵיךְ יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה / וּפָנָיו כִּסְּתָה בּוּשָׁה ה'
ה' וּמָה אֲדַבֵּר מָה אֹמַר ? / בְּשָׂרִי מְפַחֵד, סָמַר ה'

10- וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב / סְלִיחָתָךְ לִבִּי תָּאֵב.

ה' דְּבָרִים קַחְתִּי נְדָבָה / הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה ה'
ה' דְּמָעַי לְךָ אֲנַסֵּךְ / חוּט שֶׁל חֶסֶד עָלַי הַמְשֵׁךְ ה'
ה' דָּפַקְתִּי עַל דְּלָתֶיךָ / כִּי הַסְּלִיחָה עִמֶּךָ ה'
ה' דַּלּוּתִי לִי תּוֹשִׁיעַ / וְקָמִים עָלַי תַּכְנִיעַ ה'

15- ה' בְּסִפְרָתְךָ נִכְתָּבִים / צַדִּיקִים וְגַם חַיָּבִים ה'
ה' נִשְׁאָרִים הֵם בֵּינוֹנִיִּים / עַד עָשׂוֹר עוֹמְדִים תְּלוּיִים ה'
ה' חָכָם לֵבָב אַמִּיץ כֹּחַ / רְאֵה עֹנִי שְׁפַל רוּחַ ה'
ה' סְלַח נָא אֲנִי אֲבַקֵּשׁ / הַסָּר מֶנִּי לֵבָב עִקֵּשׁ ה'
ה' יוֹם בְּדִינָךְ הֵן אֶעֱמֹד / כְּמִפְעֲלֵי לִי אַל תָּמֹד ה'

20- ה' נִגְזְלָה שֵׁנָה מֵעֵינַי / בְּזָכְרִי אֶת רֹב זְדוֹנִי ה'
ה' חַלֵּץ עַבְדֵּךְ מִקָּטֹב / כׇּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב ה'
ה' זֹאת נֶחָמָתִי בְּעָנְיִי / בְּשׁוּב רָשָׁע חָיֹה יִחְיֶה ה'
ה' קְרָאתִיךָ יָהּ חוֹשָׁה לִי / בַּקָּרָאִי לְךָ שֶׁמַע קוֹלִי ה'

1-דומיה… תהילה: על־פי יר׳ סה, ב. לך… לילה: על־פי תה׳ עד, טז. 2. דר שחקים: כינוי לקב״ה על-פי תה׳ יח, יב. קראתיך ממעמקים: על-פי תה׳ קל, א. 3. דן ידין: על-פי בר׳ מט, טז, ודן הוא כינוי לקב״ה, דיין העולם. מי… זעמו: על-פי נח׳ א, ו. 4. דרשתיך: על-פי תה׳ קיט, י. אל נאמן: על-פי דב׳ ז, ט, ועל-פי הברכה הראשונה שלאחר קריאת ההפטרה. ׳האל הנאמן בכל דברו׳. מי… הרחמן: מתוך התוספת לעשרת ימי תשובה בברכת ׳גבורות׳: ׳מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים׳. 5. ובאי… מרון: על־פי ר״ה יח ע״א: ׳בר״ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון׳. כבני מרון: פירשוהו כבני צאן או כבני חיילות של מלך. 6. ובסקירה… טוקר: על-פי ר״ה יח ע״א: ׳וכולן נסקרים בסקירה אחת׳. בראייה אחת של הקב״ה. 7. ובריות… יפקדו: על-פי תפילת מוסף של ר״ה ויום הכיפורים: ׳ובריות בו יפקדו, להזכירם לחיים ולמוות׳. 8. ואיך… אישה: על-פי איוב טו, יד; כה, ד. 9. ומה   אומר: על־פי בר׳ מד, טז, ׳איזה פתחון־פה יש לי לפניך?׳ גשרי… טמר: על-פי תה׳ קיט, קב.

10. 10. ואני… וכואב: על-פי תה׳ סט, ל. תאב: משתוקק ומקווה. 11. דברים… נדגה: על־פי הו׳ יד, ג; יד, השיבני ואשובה: על-פי איכה ה, כא. 12. חוט… המשך: על-פי חגיגה יב ע״ב: ׳כל העוסק בתורה בלילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום׳. 13. דפקתי דלתיך: על-פי סדר הסליחות: ׳דלתיך דפקנו רחום וחנון׳. כי… עימך: על-פי תה׳ קל, ד.

. 14דלותי… תושיע: על-פי תה׳ קטז,וקמים עלי: על-פי תה׳ ג, ב. קמים: אויבים. תכניע: על-פי יש׳ כה, ה. 15־16. בטפרתך… תלוים: על־פי ר״ה טז, ע״ב: ׳שלושה ספרים נפתחים בר״ה: צדיקים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים – תלויים ועומדים מר״ה ועד יוה״כי. 17. חכם… כח: כינויים לקב״ה, על-פי איוב ט, ד. שפל רוח: על־פי מש׳ טז, יט ועוד. 18. סלח נא: על-פי במ׳ יד, יט. הסר… עיקש: על-פי תה׳ קא, ד. 20. נגזלה שינה: על-פי מש׳ ד, טז. 21. קטוב: כריתה וכליון, על-פי יש׳ כח, ב ועוד. כל… טוב: על-פי הו׳ יד, ג. 22. זאת… בעניי: על-פי תה׳ קיט, נ. ובשוב… יחיה: על־פי יח׳ יח, כא, כז, שם לג, יא, יט. 23. קראתיך… לך: על-פי תה׳ קמא, א. שמע קולי: על-פי תה׳ כז, ז ומקומות רבים נוספים.