מורשת יהדות מרוקו

פרק שלישי. 808 – 1040

אחרי דוניש בן לברט התנוססו עוד בזמן מועט כן חכמי לב ורבנים בארץ המערב. ארץ המערב נוסף לה זרם חדש על ידי השבויים רבי חושיאל שנושב בקירוואן ורבי משה ורבי חנוך בנו שישבו בקורדובא. שמם הטוב של הגאונים השבויים ההם נשמע בכל אפריקא הצפונית, ויתקבצו אליהם תלמידים הרבה כמו מאפריקי וספרד וכן גם מערי ארץ המערב.

ואלה התלמידים המערביים ההם ששאבו תורה מפי הגאונים השבויים ההם, רבו והעלו חכמת התלמוד בארץ המערב שעד כה שגו בה רק מעט, כן הננו מוצאים שעל ידי ההשפעה התלמודית שבאה אז, הרבו חכמי אפריקי בדור ההוא, דור התמעטות הלימוד בבבל, וההפרחה והעליה באפריקי ובספרד, לבוא אז ביחס של חליפות משא ומתן בדבר דת ודין עם גאוני בבל רב שרירא ורב האי גאון בנו.

רבי סעדיה בן דנאן בחמדה גנוזה " וכיוון שראו אנשי קירוואן גודל חכמתו של רבי חושיאל סמכוהו לרב על כל קהלות אפריקא…ונתקבצו אליו תלמידים רבים, וכמו כן על רבי חננאל בנו ורבי נסים תלמיד רבי חושיאל, ואצל רבי משה גם כן כתב ונתקבצו אליו תלמידים רבים מאספמיא וערי ארץ המערב ללמוד אצל הרב.

ולפי הנראה כי עוד סבה אחרת הייתה להדבר הזה דבר התעניינות שהתעניינו גאוני בבל ההם בחכמי אפריקי. הם גאוני בבל ראו, כי מעת הראות רבי משה ורבי חושיאל בארצות אפריקי וספרד, נתמעטו הכנסות ישיבותיהם שהיו נשלחים משם אליהם עד שבעוד זמן מועט ראינו שנכרת חק הישיבות כליל.

לכן חשבו להגדיל היחס בינם ובין חכמי ונכבדי אפריקי למען תפוס את לבם להסב את חובתם לישיבות בבל, על כל פנים, זאת יכולנו לדעת על פי האגדות ההם שבין חכמי אפריקי וגאוני בבל, כי אז נמצאו רבנים וגדולי תורה בערי צפון אפריקה, ביחוד בשתי הערים קירוואן ופאס, שאנשיהם הצטיינו לא רק בהלכה כל אחד גם בחקירותיהם ודרישותיהם שעניינים עמוקים ויהיו חשובים מאד בעיני שני גאוני בבל ההם.

ואמנם עוד לא נדע בפרטות מי הם חכמי פאס ההם שאליהם באו תשובותיהם של גאוני בבל. ומהחכמים שהיו בפאס וכן במרוקו בכלל אז, נוכל להזכיר רק את שמות הרבנים האלה.

רבי יהודה ב"ר דוד חיוד פאסי ( אבו זכאריה יחייא יהודה אבן דאהוד חיוג ), רבי שמואל הכהן אבן יאשיה, רבי יעקב כהן אלפאסי אבי הרי"ף, רב נסים בן מר רב יעקב בר נסים בן שאהון, מר שלמה הדיין בן פורמאש, השניים הראשונים מעיר פאס, והאחרונים מקלעת חמאד שבקרבת פאס.

מר רב יוסף בן עמרם ראש כי דינא בסגלמסה , ובתאהרת שעל יד קצה מרוקו מזרחה,, חיו רבי בהלול בר יוסף, מר שמואל ב"ר אברהם תאהרתי, ומר אברהם ב"ר יצחק בר אוראי, עוד רב אחד רבי משה יצחק המערבי, שלפי הנראה ברור גר באחת מערי מרוקו, יש שייחסו עוד את רב שמואל הכהן בן חפני הידוע חותן רב האי גאון כי היה יליד פאס, וכי אחר כך הלך למתא מחסיא, ואמנם לדעה זו אין יסוד לסמוך עליו.

אך את זה נוכל לייחס ליליד פאס או לבן המערב למצער, את רבי יונה אבן ג'נאח ( אבו אל וואליד מרוואן אבן גנאח אלטביב אל מוגרבי ) – כך מופיע שמו אצל קראי בכתב יד ישן שהעתיק הרכבי בחדשים גם ישנים – שחי כנודע בקורדובא ואחרי כן בסרקוסטא, ולפי מה שנראה לשער כי נולד וישב זמן מה במרוקו, ובהיותו נער יצא משם, אבל עוד השערתנו זאת צריכה בירור.

רבי יהודה חיוג פאסי, הראשון שהזכרנו, הוא גם ראשון בזמן וכמעט גם במעלה לאלה הנזכרים, הוא נולד בפאס, וחי סביב תש"ן, ידיעתו בתלמוד לא נוכל להגביל, אבל בדקדוק וחכמת הלשון נחשב הוא כנודע לאבי כל גדולי הדקדוק ומורם, עד שגם חכמי בבל לא כחדו מהביע אל גודל כבודו ויאמרו, " לא ראנו מצד מערב טוב, חוץ מזה הספר ( שרשי חיוג ) שהוא יותר טוב מכל טוב שבעולם.

הוא זכה לתואר " ראש המדקדקים וממציא הדקדוק גם על ידי רבי אברהם אבן עזרא, הראב"ד, הרד"ק והר"ן.

וגם רבי יהודה בן גנאח שעמד על מדרגה היותר גבוהה בידיעת הדקדוק אמר על חיוג " כלנו משדי חכמתו הניקנו, ומעושר תבונתו העניקנו, ומפרי פי שכלו אנו לוקטים, ובים דעתו שטים, והוא אשר פקח עינינו ולמדנו והועילנו וגדלנו והשכילנו בחכמה הזאת ". חיוג הלך אחרי כן לקורדובא ושם נודעו תלמידיו הרבים שביניהם יחשב רבי שמואל הנגיד.

רבי שמואל הכהן אבן יאשיה, גם הוא נסע מפאס לעיר בגאנה ( בספרד ) ששם פגש אותו בן שטנאש בנוסו מפני חרם רבי חנוך בקורדובר ועל כי רבי שמואל הכהן חש לחרם ההוא ולא רצה לדבר את בן שטאנש, ערך זה האחרון אליו אגרת בארמית והראה לו רבי שמואל הכהן כי טעה בה.

רבי יעקב כהן אלפאסי מקלעת חמאד, לפי השערתנו היה רב גדול בתורה וגם בא בכתובים עם גאוני בבל ההם. אך עוד הדבר צריך בירור בזה אם באמת, רבי יעקב כהן, אבי הרי"ף בא בכתובים עם גאוני בבל, ואמנם זאת ברור כי היה אבי הרי"ף גדול ומפורסם.

ותכן שזו אחת הסיבות שהקהילות היהודיות במרוקו סבלו קשות מיחסו של מלך קשה מולאי אראשיד, הפילוג בקהילה סביב האמונה בשבתאות היה קשה והוא הגיע גם לבני השכבה הגבוהה בקהילה. תוצאת המשבר הרוחני הזה, היה שכולם יחד חסידים ומתנגדים  חשו את נחת זרועו של המלך מולאי אראשיד, מי בנפש מי ברכוש. כי אלה שהשיגה ידם לשלם את ההיטלים הכבדים, היה עליהם להתאסלם, או למות על קידוש ה'.

על המומתים נמנה רבי שלמה שושנה, אשר עלה למוקד בשמחה ובכך קידש שם שמים ברבים, רבי שלמה אביטבול ז"ל, שבא משושלת רבנים מפוארת, נאלץ כנראה לפנות את הכסא הרם.

במקומו אנו מוציאים רבי יהודה התורכי, בנו של רבי יצחק התורכי זצ"ל. וכך נמצא כתוב על מצבתו, הדיין המצוין רבי יהודה. בנו של החשוב החכם השלם יצחק התורכי. אנו יודעים שהוא היה רבו של רבי משה בן מימון אלבאז, רבנים ודיינים שחיו בתקופה זו הם :

רבי אהרן אבן חיים מפאס, היה זמן מה במראכש ולא ידוע מה הקשר שלו לה. מה שבוודאי ידוע שבשושלת החכמים הגדולה של אבן חיים, קיימים לפחות שני חכמים הידועים באותו שם, רבי יצחק דלויה, אחיו רבי משה ז"ל.

מסופר על ארבעה חכמים שנאסרו עם רבי אברהם אזולאי בעלילת דם, והם : רבי ישועה שושנה, רבי שלמה עמאר, רבי שלמה הלוי ורבי שלמה בוסתא. העלילה הייתה סביב חלקי גופה שנמצאו בביב ביתו של רבי אברהם אזולאי, והעלילו על היהודים שידם הייתה ברצח.

החכמים הנזכרים נתפסו בידי השלטונות ונשלחו לפאס להישפט אצל המלך. בעומדם למשפט, חזותו ודבריו של רבי אברהם אזולאי עשו רושם כביר על המלך, והוא ציווה מיד לשחררם.

מולאי איסמעיל 1672 – 1727.

המלך מולאי איסמעיל היה זריז, נמרץ ושאפתן. הוא העלה את קרנה של מרוקו ממדינה נחשלת ושסועה, למדינה מולכת ובטוחה. הוא הצליח להשליט מרותו ומוראו על כל חלקי המדינה. כתוצאה מכך מצבה המדיני והכלכלי של מרוקו השתפר לאין ערוך, והיא הפכה למדינה מחוזרת בחבר העמים.

מלך קשה ועריץ זה, הדהים בכושר פועלו העצום, ושליטתו המלאה בכל רחבי הממלכה. הוא השיב את הסדר על כנו ובעזרת צבאו, דכה את רוחם של האזרחים ביד אכזרית, עד שהללו לא העיזו אפילו לחשוב על מרד או התנגדות.

מולאי אסמעיל בתחילת דרכו כיהן כנציב בערים, סאלי, מכנאס וצפרו. מקומות אלו היו בהן קהילות גדולות, ומצבם של היהודים הערים האלה היה טוב לאין שיעור, ממצב יתר אחיהם בשאר ערי המערב. לכן יהודים רבים נהרו להתיישב בערים אלו.

בשנת תל"ג כאשר ישב על כסא מלכותו, הוא העביר את בירת הממלכה מפאס למכנאס. כמרכז רוחני לאסלאם בצפון אפריקה, וגם כמרכז רוחני ליהדות מרוקו, וגדולי התורה שיחרו לפתחה. בחצר המלכו במכנאס, היודים נמנו על המקורבים למלך, בהם אישים ממשפחת טולידאנו ומאימראן.

בתקופה זו נוצרה המימרא " טולידניס ומימראניס עליהם נוסדה הארץ, אולם כל שירותם האוב למלך ולמדינה, לא עמד להם בשעה ששינה טעמו ביחס אליהם. חייהם ורכושם היו הפקר, ובמקרים לא מעטים לקח גם את נפשם על לא עוול בכפם.

הוא דאג לרושש אותם, עליו אפשר לומר שביישה זקנתו את בחרותו. בתחילה הארה ליהודים פנים שוחקות שהוא אוהב נאמן ומבקש טובתם, ואחר כך הפך את עורו והיה לאויב אכזרי. משלחת של שתדלנים יהודים מפאס אשר באו אליו בתחינה וזעקת שבר, נגד גובי המס שירדו לחייהם עד שרוששו אותם.

במענה לבקשתם רמז לאנשי המשמר לפתוח עליהם באש, חלקם נהרגו על הנשארים איימו לשורפם חיים. בשנת תפ"א תפ"ד, היו רצופות בצורת, רעב ויוקר, אנשים הלכו ברחובות רעבים, ערומים ויחפים. למרות מצבם הקשה של היהודים, בתקופה זו נתרבו הישיבות ותלמידי חכמים, ובכל רחבי מרוקו נכתבו יצירות רבות ומגוונות.

גם העיר מראכש פעלו בתקופה זו תלמידי חכמים רבים, והתפתחו בה חוגים רחבים שעסקו בחכמת הקבלה. די לציין כי הפירוש שהראשון השיטתי שנדפס על הזוהר הוא מקדש מלך של רבי שלום אבוזגלו, שחיבר אותו במראכש עם בני חוגו.

מהתקופה של איסמעיל ושר צבא חילו.

כאמור בתחילת שלטונו באה תקופה חדשה על חיי רווחה ליהודים. הוא צירף לארמונו מספר יהודי כיועצים בכירים, אחד מהם היה רבי דניאל טולידאנו מחכמי מכנאס, אשר נתמנה ליועצו ואיש סודו.. ובנו רבי יוסף, המשיך בתפקיד זה. הוא גם נשלח כקונסול או שליח מטעם המלך, ליישב את המחלוקת שהייתה בין ממשלת מרוקו לממשלת הולנד.

הוא הצליח במשימתו והביא לחתימת חוזה ידידות בין מרוקו להולנד. היהודים נציגי המלך היו דיפלומטים מוכשרים, דוברי שפות רבות ושונות ומתורגמנים, ותרבות האירופאים לא הייתה זרה להם. לכן המלך מצא לנכון לגייס עוד אחרים מבני המשפחה לשירותיו, והם :

חיים ואברהם בני אחיו של רבי ברוך טולידאנו. חיים נשלח על ידי המלך בשליחות מדינית נכבדה למלך אנגליה, והאחרים ברוך, דניאל ואברהם היו להם מהלכים בחצר המלוכה ורכשו אליהם אמון רב, והפקיד אצלם כספים. גם אחת מנשותיו של מולאי אסימעיל, הפקידה אצלם סכומים גדולים, כל חשבונות בית המלוכה התנהלו על ידם.

2.135 ״בהתחלה לא הכירו אותו. היו מבקרים אותו רק אלה שהיו גרים על ידו. ב־ 1941 נסעתי לקזבלנקה. רציתי לעזוב את הכפרים הללו. באתי לקזבלנקה. קרה לי משהו, איזה שהוא עסק לא טוב ונכנס.אלי מפקח מהמשטרה. רצה להרוג אותי מאחור. משהו גנוב. מישהו קנה גניבה ונתן לי, ולקחתי את זה לאן שלקחתי.

ה׳ יעשה לו מחילה וזה החכם, אני הלכתי ופחדתי. האיש ש״א ואני היינו הראשונים בצדיק. כל שנה הייתי נוסע לצדיק. וכשקרתה הפרשה חזרתי מהצדיק ופחדתי. צעקתי לצדיק ואמרתי לו: הו צדיק, אם תציל אותי, אני יודע שאתה שלי ואני שלך. אני, בה׳ ובצדיק, רחצתי ידי ליד איזה מעיין מים בקזבלנקה.

הלכתי כמה מטרים והחכם עמד מולי, מול השמש. הוא היה לבוש קאווק ירוק וחזאם ^{– צעיף ראש וחגורה –}  ירוק ובידו היה מכוש. אמר לי: קח את המכוש הזה. אמרתי לו: למה? אמר לי: תבנה את הקבורה שלי. אמרתי לו: ברוך הבא. ואז נעלם מבין עיני. אח של אשתי שמע שאני מטייל ומדבר. אמר לי: עם מי אתה מטייל? אמרתי לו: אני לא  מטייל עם אף אחד. שתקתי, הלכתי עוד כמה מטרים ויהודיה קראה לי.

מכרה לי ארון גדול. הכל שיש, שיש. לקחתי אותו. אני הנחתי אותו בבית וה׳ זימן לי רוח סערה. הפיל אותי והכל נשבר. נשאר רק השיש. הפסדתי. לקחתי את חתיכת השיש הגדולה ונכנסתי לשוק בקזבלנקה. אמרתי: אמכור אותו לאיזה קצב, שישים אותו על השולחן, שיעבוד אתו, ישים בשר. ואז החכם, בשם ה׳ והצדיק, מחכה לי בכניסה לשוק, זה שאמר לי תבנה את הקבורה, ואמר לי: אמרתי לך תבנה את הקבורה ואתה מביא את השיש למכור?

אמרתי לו: ׳באלאכּ׳* ביטוי עממי שמובנו – הזהר , זוז הצדה, משמעותו כאן ; הנח לי, לך   לך בשלום. נכנסתי עם השיש לבית־הקברות. זה של קזבלנקה. כתבתי אה השם של החכם. כתבתי הכל. על השיש הזה יש השם. באותה שנה שכתבתי על השיש, כתבתי אותו דבר על הקופה. אמר לי: תבנה את הקבורה? אמרתי לו: אבנה את הקבורה. כתבתי את הנוסח ושמרתי. הוצאתי בראש חודש אדר״.

והרי הנוסח כפי שהעתקתיו מהקופה הנמצאת כיום באשקלון : " כל המשתטח על קבר אדוננו הרה"ג המלומד בנסים כמוהר"ר דוד ומשה זלה"ה וזיע"א, הקבור בעיר תמסטינת יע"א, יום א' יב לחודש אדר א' התרח"ץ. מאחור, מסביב לטקסט כתובים בצורת מסגרת המשפטים הבאים : " הרב הזה ז"ל לא ישיב ( שורה מאונכת ולצד שמאל מלמעלה למטה ) ריקם, ותפילותו נשמעת ובקש ( שורה למטה מימין לשמאל ) תו מתקבלת בז' הק' הנזכר אמן כן יהי רצון ( שורה מאונכת, צד ימין, מלמטה למעלה ) . בארבע פינות מצויירים ארבעה פרחים.

סופר על ידי מר שמעון ו' – תאזנאכת. 

ממזרח שמש עד מבואו – פרופסור אליעזר בשן

הוצאת – אורות יהדות המגרב

לוד תשנ"ו

בשערי ספר

הרב משה עמאר

מכון ׳אורות׳ ריכז את פעילותו עד כה בההדרת יצירותיהם של רבותינו חכמי ספרד והמגרב מכתבי-יד. אנו מתחילים בפירסום סידרת מחקרים על יהדות ספרד והמגרב, ושמחים לפתוח בספר ׳ממזרח שמש עד מבואו׳ חיבורו של חברנו פרופ׳ אליעזר בשן הי״ו.

אליעזר בשן (שטרנברג) עלה לארץ מהונגריה בתרצ״ה והתחנך בחיפה. בתש״ו הצטרף למיישבי גוש עציון ויחד עם מגיני הגוש במלחמת העצמאות הלך בשבי הירדני. הוא הקים את ביתו עם רעייתו דבורה לבית גור-אריה במושב השיתופי משואות יצחק בחבל לכיש.

הוא היה מראשוני הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן במחלקה לתולדות ישראל ועשה את לימודיו בהתמדה ושקדנות בלא שיזניח את תפקידו ומשימותיו כחבר משק. הוא היה לתלמידו המובהק של פרופסור הרב היים זאב הירשברג ז״ל. עבודת המחקר שכתב במסגרת לימודיו לתואר שלישי ׳שבייה ופדות בחברה היהודית בארצות הים התיכון (1830-1391)׳ יצאה לאור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן בשנת תש״מ. ומשמשת עד היום ספר יסוד בנושא חשוב זה. הספר זכה בפרס של עירית רמת-גן.

בכרך שלפנינו באות לידי ביטוי סגולותיו של פרופ׳ אליעזר בשן כחוקר רב-אנפין, חלוץ ומחדש במלוא מובן המילה, אשר מחקריו מהווים אבן דרך בהיסטוריוגרפיה של עם ישראל. הוא מתחקה אחר מקורות ראשוניים מגוונים ביותר, יהודיים ולא-יהודיים, ומפיק מהם חומר היסטורי רב ערך. עינו הבוחנת יורדת לחיקרם של ספרי שאלות ותשובות, דרשות, ספרות זכרונות וספרות נוסעים, הסכמות ופרוטוקולים של קהילות, דיווחים קונסולריים, תעודות מסחריות, ומקורות ערביים -רשמיים וספרותיים. מתוך אלה הוא משחזר ריקמת חיים תוססת ועשירה, על קרקע צמיחתם, ללא תלישות מלאכותית בין חיי הדת, החברה והכלכלה ואף לא בין אלה לבין המציאות המדינית, הכלכלית והצבאית, שבה הם תלויים ללא הפרדה.

פתגם מצרי

الشمش ما تتغطاش بالكف

אִל שַמְס מַא תִתְעַ'טַאש בִּאלְכַּף

את השמש לא ניתן לכסות בכף היד

השמש גדולה ומפיצה אור, ואין שום אפשרות להסתירה

דבר ברור וגלוי – טוב או רע – לא ניתן להסתירו ולטשטשו

פתגם מצרי

من حبك عند شي، كرهك عند انقطاعه

מִן חַבַּכּ עִנְד שַי, כַּרְהַכְּ עִנְד אנְקִטַאעא

האוהב אותך בשל סיבה, תפסק אהבתו עם הסתלקותה

אם נהגת לחלק נדבה ולהיטיב עם הבריו כששפר גורלך, הבריות ישנאו

אותך כאשר תחדל לתת להם, ואין זה משנה מדוע הפסקת