שב. סיפור וסיפור מפי יהודי מר.


שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964

מבוא לספר " בתפוצות הגולה  עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.

מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי

הספר נכתב בשנת 1964.

איך הגיע אלי הספר הזה, סיפור מדהים ביותר. ביום חמישי 28/08/08 נכחנו זוגתי ואנוכי בחתונה של חברים טובים ששהו אתנו בניגריה. שובצנו בשולחן מספר שש, יחד עם משפחת אבי הכלה. בשולחן ישב גבר לא צעיר במיוחד לבד מתענג הוא על כוס השתייה שלו.

זוגתי ואנוכי ישבנו לידו ממש. כיוון שאיני מכיר אותו, הצגתי את עצמי וכך הוא עשה גם. לאחר מספר דקות, התפתחה בינינו שיחה והגענו לגירוש ספרד , ששם משפחתו של האיש חבס, וטען הוא שהוא מצאצאי מגורשי ספרד.

זה היה הגפרור שהדליק את הלהבה. ברגע מסוים, אומר לי הוא, שמע !, יש לי באוטו ספר על יהדות מרוקו, מונח כבר כמה שנים, איני יודע מה הוא, אך כל פעם שרציתי למוסרו למאן דהו, לא יצא הדבר.

אבל אני חושב שמצאתי את הכתובת, זה אתה הוא אומר, מבלי להתעצל, ניגש הוא למכונית ומביא לי את הספר. בהתרגשות רבה פתחתי את השקית ונגלה לעיניי ספר מדהים אשר מכיל שבעים סיפורים ועוד סיפור מפי יהודי מרוקו, שנמסרו לרושמים מפי מוסרנים, והם העלו זאת על הכתב.

אכן גם לספר דהוי יש לו את המזל , וגורלו הביא אותו אלי, אני שמח על כך. מקווה שתהנו מן הסיפורים, 71 במספר, חלקם ארוכים וחלקם קצרים.

בפתח הקובץ.

שבעים ואחד הסיפורים הנכללים בקובץ זה, נרשמו בישראל, בשנים 1955 – 1962, מפי שלושים ושניים מספרים, כולם יוצאי מרוקו, בידי שלושה עשר רושמים, יוצאי עדות ועליות שונות, שעשו את מלאכתם במסירות ובהתנדבות, והצליחו להדביק בתחושת הייעוד המפעמת בלבם גם את המספרים שלהם.

כתב היד של הסיפורים משומרים ב " ארכיון הסיפור העממי בישראל " ( אסע"י ) שבמוסיאון החיפני לאנתולוגיה ולפולקלור. בין 5800 הסיפורים הרשומים בו בסוף שנת 1963, נרשמו 270 מפי יוצאי מרוקו. מהם נבחרו הסיפורים שבקובץ.

בגולת מזרח אירופה החל בין שתי מלחמות העולם איסוף שיטתי של הספרות העממית היהודית, הנמסרת מדור לדור בעל פה, ביידיש – שפתם העממית של המוני היהודים במזרח אירופה. רבות פעל כאן " המכון היהודי המדעי " ( ייוו"א ) בוילנא אשר בפולין, ומוסדות מדע אחרים בברית המועצות ובארצות הברית.

לצערנו התמוטט המפעל בעקבות השואה. באין המוני מספרים והמאזינים ובאין מסורת היגוד עממית מגובשת, אין עתה למפעל המבורך המשך ראוי לשמו.

בישראל נעשה בעבר רק מעט מאוד למען איסוף היצירה העממית המהלכת בעל פה בין עדות ישראל, וכמעט ולא כלום – למען שימורו של החומר המקורי ולמען העמדתו לרשות המעיין והחוקר במסגרת של מוסד ציבורי ותחת פיקוח ציבורי מדעי.

במשך שמונה השנים שחלפו מאז ייסוד אסע"י הוקמה רשת מסועפת של רושמים, הרואים בעבודתם מלאכת קודש של הצלת אוצרות עממיים ומקוריים – מסורת ישראל סבא וגנזי העבר – למען הסופר, היוצר והחוקר בהווה ובעתיד.

רושמים אלה רואים את עצמם כבני משפחה אחת, אשר אידיאל משותף לה, והם נפגשים לעתים מזומנות בהרצאות ובימי עיון, מספרים סיפורים ומאזינים להם בצוותא, משתדלים להרחיב את ידיעותים ואת אופקיהם ולהשוות את הישגיהם.

בפרק על המספרים והרושמים מפיהם, ימצא הקורא פרטים רבים על הרכב " המשפחה ועל אופיה. בכוחות משותפים של כ-300 רושמים ומספרים הוקם אוסף הסיפורים והוא מיצג כיום כמעט כל עדות ישראל, ביניהם כ-1200 סיפורים ממזרח אירופה, 800 מתימן, 500 מעירק,

230 מאפזגניסטאן, 210 מתוניס, וכן הלאה.

מבוא.

בעולמנו רגילים אנו לראות כיצירה ספרותית את היצירה שבכתב בלבד, יצירה אשר בראשה מתנוסס לרוב שם מחברה. אך לא תמיד ולא בכל מקום יש לספרות אופי כזה. בעבר הרחוק הייתה היצירה נמסרת בעל פה בלבד.

ועד היום הזה היא נמסרת בדרך זו, לשם בירור, במסגרת טקסי פולחן, או לצורך רפואה עממית ועוד, הן בחברות שאין בהן עדיין אלפבית. והן בחברות היודעות אמנם קרוא וכתוב, אך ליד החוגים הנהנים בעיקר מן הקריאה בספר יש בהן גם ציבור רחב השואב את הנאתו הספרותית מן היצירה שבעל פה.

יצירות ספרותיות המועברות בעל פה, מדור לדור, נשמרות בזיכרון האנשים המצטיינים בזכירה מעולה ובכושר ביצוע מיוחד. אנשים אלה משמיעים את היצירות המקובלות על החברה בפני קהל המאזינים, לרוב במועדים קבועים ואף במסגרת קבועה.

בלילות החורף ארוכים ובחגי המשפחה, בשבתות ובמועדים מסוימים וכיוצא באלה שומע הקהל סיפורים מפי מספרים, שירים סיפורים מפי מדקלמים, ניגוני זמר מפי זמרים. המשותף לכל היוצרים האמנים האלה הוא כי הם לא רק מבצעים כי אם גם מסרנים המעבירים לדור הבא את היצירות שקיבלו אותן על פי השמועה מן הדור הקודם.

ספרות שמיעתית זו אינה עוברת בעל פה בלשון אחת בלבד. אדם, השולט בשתי שפות או יותר, מעביר את הסיפור משפה לשפה, מעם לעם ומארץ לארץ. כך מתפשט ונפוץ הסיפור בעקבות נוסעים, תיירים, מלחים, חיילים ( פולשים כובשים או שבויים ) מבקשי עבודה ופרנסה במרחקים ( מהגרים וכיוצא בזה.

הסיפורים נודדים עם " בעליהם ", ואגב ביגוד וקליטה והיגוד מחדש, הם פושטים צורה ולובשים צורה, הכל בהתאם לאופיו של המספר המבצע ובהתאם לאידיאלים של החברה, אשר ציבור המאזינים הוא חלק בלתי נפרד ממנה.

לכן, אם נכיר בין הסיפורים המהלכים בחברה מסוימת, אף בחברה רחוקה וזרה, סיפור אשר שמענוהו כילדים או קראנוהו באסופות ובעיבודים מפורסמים, כגון " סיפורי האחים גרים ", ממקור ישראל, אגדות אנדרסון או כיוצא בזה.

הרי אין עובדה זו מעידה על העדר מקוריות ועצמיות, זיפור עממי הוא בגדר יצירה עומדת וקיימת ברשות עצמה ובזכות עצמה, ואינה בשום פנים ואופן בגדר חיקוי.

זהו סיפורו של ספר, אשר הגיע אלי  כמו שאומרים " מכתוב ".

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

רושמי הסיפורים והמספרים.

הקשר המקויים על ידי " ארכיון הסיפור העממי בישראל ( אסע"י ) " עם המספרים – נושאי המסורת העממית – מתנהל באמצעות רושמי הסיפורים. משפחת הרושמים, כוללת קרוב ל-60 רושמים נאמנים, חרוצים ופעילים, מהם שהקימו את " המשפחה " לפני 8-9 שנים, ומהם שהצטרפו אליה במרוצת הזמן. יבואו הם ומספריהם על התודה ועל הברכה.

מרכיב הנתונים שלמטה, הנוגעים לרושמים ולמספרים, נמסרו על ידי הרושמים עצמם, בחלקם מזכרונם ובחלקם בעקבות פנייתם אל המספרים. לא תמיד יכולנו לאמת נתונים אלה באורח אישי, אך נאמנים עלינו דברי רושמינו ומספרינו אשר לעתים אנו מביאים אותם כלשונם.

בנתונים אלו כללנו גם עובדות החורגות ממסגרת ביוגרפית מצומצמת, אם היה בהן כדי לשפוך אור על ה " אני " של המספר, על רקע החברתי, על חינוכו במרוקו, על חבלי התאקלמותו בישראל ועל מעשיו בהווה.

על דברי הרושמים, שנמסרו לנו בכתב, הוספנו אנו פרטים בנוגע לכמות סיפוריהם באסע"י, לפי המצב בסוף שנת 1963. הדברים ערוכים לפי סדר האלפבית של הרושמים והמספרים כאחד, אגב רימוז מן המספר לרושם מפיו.

פתחיה אבוטבול. מספר סיפורים 27 – 29. הוא נצר ממשפחת אבוטבול מצפת. אבי זקנו היה שליח מארץ ישראל, שנסע למרוקו בשליחות " עזרת דלים " של עיר הקודש צפת.

בעקבות הרעש בצפת בשנת תקצ"ו – 1836 קיבל השליח במרוקו ידיעה, כי אשתו מתה, ונשאר במקום שליחותו, סאלי העיר שבה פעל, רבי חיים בן עטר, בעל " אורח חיים ".

פתחיה נולד באיפראן שבדרום מרוקו, והוא עתה בן 70, תושב תל אביב, בה רשם ממנו שמעון ארנסט כמה סיפורים על בעל " אורח חיים "

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

1 – מעשה בצעיר שהצליח לדובב את בת המלך.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

היה היה מלך שהייתה לו בת יפהפיה, על חומת ארמונו היה כתוב " מי יצליח לדובב את בת המלך יישא אותה לאשה ויהיה חתנו של המלך.

תשעים ושבעה צעירים ניסו כבר את מזלם, אך הם לא הצליחו לדובב את הנסיכה, כי זו לא הייתה מגיבה כלל על דבריהם. וכל מחזר שלא הצליח לדובבה, היו כורתים את ראשו ותוקעים אותו על כלונס מחודד על חומת הארמון.

והעובר ליד הארמון היה רואה עשרות גולגולות של מחזרים, שניסו את מזלם, אך לא הצליחו – והומתו. במדינה זו היה גר זקן, ולו שלושה בנים. אבי המשפחה מת ואנשים רעים לקחו את כל מה שהיה בבית, כי טענו – אביכם היה חייב לנו כסף.

ראה זאת הבן הבכור והתעצב אל לבו. הוא פנה אל אמו – הולך אני לעיר אחרת לחפש את מזלי, אין לי מה לשבת כאן.

אמרקה לו אמו – מה אגיד לך, בני ? לך במזל טוב – היא נתנה לו קצת כסף וקצת אוכל, והוא יצא לדרך. לאן ? לעיר הבירה, שם הוא עבר ליד ארמון של המלך, והנה הוא רואה גולגולות על החומה. הוא ספר אותן, והנה מספרן – 97. שאל הבן את העוברים ושבים לפשר הדבר, והם סיפרו לו את הכול.

מי שיצליח לדבר עם בת המלך יישא אותה לאשה, ולא, זה סופו המר….

אולי הוא מזלי ?, חשב הבן בלבו. אולי אצליח אני לדבר עם בת המלך ולשאת אותה לאשה ? הוא נכנס לארמון והשומר שואל אותו – מה אתה רוצה כאן

לדובב את בת המלך.

אמר לו השומר – לא תוכל.

אולי השיב הבן.

הוא נכנס פנימה. בני הארמון הביאו אותו למקלחת ונתנו לו בגדים חדשים. הוא התקלח. לבש את הבגדים ונכנס לחדרה של בת המלך. שם דיבר ודיבר, סיפר ושאל כל הלילה. אך שום דבר לא רקה, בת המלך לא הוציאה הגה מפיה. בבוקר כרתו את ראשו, תקעוהו על כלונס מחודד והציגוהו לראווה על החומה. מספר הראשים גדל והגיע ל – 98.

מחכה האם לבנה, וכל הזמן רק בוכה ובוכה. יום אחד קם האח השני ואומר לאמו – אמא, הדרך שלקחה את אחי תיקח גם אותי. אין לי מה לשבת כאן. אלך לחפש את מזלי.

מה יכלה האם המסכנה לעשות ? היא נתנה לו קצת צידה לדרך, והא עזב את הבית. בדרכו הגיע גם הוא לעיר הבירה ועבר ליד ארמונו של המלך. והנה הוא רואה גולגולות על החומה. הוא ספר אותן, והנה מספר 98. האחרון הוא ראשו של אחיו הבכור. בכה האח האמצעי, הוי אחי, אחי ! מה עשית ? מה חטאת ומה פשעת שראשך נכרת.

סיפרו לו העוברים ושבים את הכל, מי שיצליח לדבר עם בת המלך יישא אותה לאשה. ולא – זהו סופו המר…

גם אחיך לא הצליח,  וראשו נכרת.

עשה האח האמצעי כפי שעשה האח הבכור, וסופו היה כסופו של אחיו. כל הלילה דיבר ודיבר, של הלילה שאל וסיפר, אך בת המלך לא הוציאה הגה מפיה. בבוקר כרתו את ראשו, תקעוהו על כלונס והציגוהו לראווה על החומה. מספר הראשים גדל ל – 99.

האח הצעיר היה הגיבור באחים. וקראו לו " ארוה-חרק-מזאר " כלומר " עוקר העצים ", כי היה מצליח להזיז ממקומו אפילו עץ בן מיליון. יום אחד אמר לאמו – אחי הבכור הלך ולא חזר, אחי האמצעי הלך ולא חזר. מוכרח אני ללכת, כדי להביא אותם בחזרה.

אמרה לו האם – אלוהים יעזור לך בני.

יצא הבן לדרך וגם הוא הגיע לבירה. ליד הארמון הוא רואה 99 ראשים תקועים על החומה, ושני הראשים האחרונים הם ראשי אחיו. אמר הצעיר בלבו : אחי חבל עליכם ! מה חטאכם ומה פשעכם, כי מוות בזוי כזה בא עליכם ? סיפרו העוברים ושבים את הכול. מי שיצליח לדבר עם בת המלך יישא אותה לאשה, ולא – זהו סופו המר…

הרים הצעיר את עיניו והנה הוא רואה בי קפה של ערבים. הוא נכנס פנימה והזמין קפה. הוא ישב עצבני והסתכל כל הזמן בראשים הכרותים. ראה זאת בעל בית הקפה ואמר לו – גם אתה מחפש לך צרות ? חבל עליך ! צעיר אתה ולשם מה לך כל העניין הזה ?

אך עוד באותו יום ניצב הבן הצעיר בשער הארמון. שואלים אותו השומרים : מה אתה רוצה כאן ?

סיפר להם.

היודע אתה מה מחכה לך אם לא תצליח ?

כן יודע אני.

שלחו אותו להתרחץ, להתקלח ולהתגלח, הלבישוהו בגדים יפים והכניסוהו לחדרה של בת המלך.

בהיכנסו פנימה לא אמר שום דבר, לא שלום ולא כלום, רק התיישב בפינת החדר. והשומרים עומדים בחוץ, כנהוג, לראות ולשמוע מה קורה בפנים.

מה עושה הצעיר ? הוא שותק כל הזמן. בת המלך יושבת על מיטה אחת והוא לוקח לעצמו מיטה אחרת. אחר כך הוא מוציא מכיסו פמוט ומתחיל לדבר אתו. קמה בת המלך ושואלת : מה אתה עושה ? משוגע אתה ? מדבר אתה עם פמוט ?

ענה לה – מה איכפת לך ? איו אני מדבר אתך !

אמרה לו – אתה מדבר עם פמוט, זאת אומרת,כי משוגע אתה !

ובחוץ שמעו השומרים את בת המלך מדברת עם הבחור.

בבוקר לפני שפתחו את דלת החדר לקח הבן את בת המלך על גבו כי שלו היא. הרי דיברה בלילה והיא מגיעה לו. אמרו לו השומרים – אכן, הבת שלך והיא מגיעה לך, אבל בושה היא שתיקח אותה סתם ככה. עוד מעט יבוא המלך וייתן לך את בתו, כפי שכתוב על חומת הארמון. 

בבוקר הגיע למקום המשנה למלך. והוא היה רוצה את בת המלך בשביל בנו, ולכן הציע את חוק כריתת הראשים, כי חשב, יתייאשו כל המחזרים ובת המלך תהיה של בני. כאשר שמע שבת המלך דיברה הלילה ובנו לא יזכה ב, הציע למלך – אם הצעיר הוא גיבור וחכם כל כך, יביא לך תרנגול מזמר. אם יצליח להביאו תהיה בתך שלו, אך אם לא יביא מות יומת.

בבוקר הודיע המלך לצעיר – אכן, הבת מגיעה לך. אך טובה אחת אני מבקש ממך, והרי אני עכשיו חותנך, תביא לי תרנגול מזמר.

אמר הצעיר למלך – זה הכל ? יכול אני להביא לך אותו בעיניים עצומות – אבל המשנה למך ידע כי הצעיר ימות שם, ולא יצליח להביא את הנדרש ממנו.

לפני צאתו לדרך נתן הצעיר לבת המלך שלושה עציצים ואמר לה – הנה אני נותן לך שלושה עציצים אלה. תשקי אותם פעם בשבוע. אם ימות אחד העציצים תדעי לך כי חלק מן הכוח שלי הלך. אם ימות העציץ השני, תדעי כי מחצית הכוח שלי הלכה. ואם תראי כי מת העציץ השלישי תדעי כי מת אני לחלוטין.

לקח אתו הצעיר מים ולחם ויצא לדרך. רכב על סוסו החדש, שניים ושלושה עד שהגיע לפרשת דרכים, שממנה נפרדות שתי דרכים. על אחת מהן כתוב : מי שילך בדרך זו לא יחזור, ועל השנייה כתוב " דרך צלחה " עמד שם הצעיר למעלה משעה וחשב, לנסוע או לא לנסוע ? לנסוע או לא לנסוע ? עש שהחליט , אסע בדרך שממנה אין חוזרים, ומה שיהיה יהיה.

בראשית הדרך הופיעה לפניו זקנה אחת ואמרה לו – בן אדם, חבל עליך , לאן אתה נוסע בדרך זו ?

אמר לה הצעיר – ומה איכפת לך ?

אמרה לו – אם רוצה לנסוע בדרך זו, בוא ואגיד לך מה לעשות. הרי צעיר אתה וחבל עליך. אך אם תשמע בקולי, ייתכן כי תצליח. אם תיסע בדרך זו תוכל להביא בחזרה כל מה שתרצה. והרי אתה צריך להביא תרנגול מזמר.

וזו עצתי : תיסע עד שתראה שדה רחב ועצים גדולים בו. יש שם כלוב גדול ובו התרנגול המזמר. אבל אל תתקרב לכלוב. מרחוק תראה מפלצת בת שבעה ראשים, השומרת על הכלוב. אם תראה שעיני המפלצת פקוחות, אז יכול אתה לקחת את התרנגול, כי סימן שהמפלצת ישנה.

אבל אם תראה כי עיניה עצומות, תיזהר ממנה, כי סימן הוא שהיא ערה. אחרי שתצליח לקחת את התרנגול ותברח, תצטרך לעבור בשלושה מקומות, אשר סכנות כרוכות בהם.

הסכנה הראשונה היא שביל שנפסק באמצע. כאשר תגיע לשם תאמר " איזה יופי של שביל, אילו היו לי כל הסוסים של אבי המלך, הייתי יוצא כאן במחול ! אז ימשיך השביל ותוכל לעבור בו.

הסכנה השנייה היא ואדי המלא לכלוך, שאי אפשר לעבור בו. כאשר תגיע לשם תאמר : " איזה יופי של ואדי המלא דבש ! אילו היה מישהו מביא לי דבש זה לבית אבי המלך, הייתי אוכל ממנו בתיאבון רב ". אז יתייבש הואדי ותוכל לעבור בו.

הסכנה השלישית היא ואדי המלא מוגלה ודם וכל מיני חיות רעות. בהגיעך לשם תאמר : " איזו חמאה טעימה ! אילו היה לי הלחם של אבי המלך, הייתי מורח עליו חמאה טעימה זו ". אז יתייבש הואדי ואתה תעבור בו עם התרנגול בדרך. בשובכם אלי כאן, נראה ונשמע מה לעשות אחר כך.

שמע הצעיר את עצות הזקנה ויצא לדרך. נסע, נסע ונסע עד שהגיע לשדה וראה את הכלוב. וליד הכלוב – המפלצת., עיניה עצומות, ידע הצעיר כי המפלצת ערה ועליו לחכות שלושה חודשים, כי שלושה חודשים אצל המפלצת הם כיום אחד.

חיכה הצעיר שלושה חודשים עד שנפקחו עיני המפלצת. אז ידע הצעיר כי המפלצת ישנה, הוא הוריד את המפתח מעל אצבעה ופתח בו את הכלוב. הוא חטף במהירות את התרנגול , עלה אתו על סוסו ורכב במהירות. בתום שלוה חודשים הגיע לשביל.

ואז בדיור התעוררה המפלצת, כי ראתה מיד שהמפתח איננו, היא הסתכלה בכלוב, והנה גם התרנגול איננו. את הדרך שאותה עשה הבחור בשלושה חודשים עשתה המפלצת בדקה אחת וכמעט שהדביקה את הצעיר.

אך ברגע האחרון הוא אמר לשביל מה שיעצה לו הזקנה לומר " איזה יופי של שביל, אילו היו לי כל הסוסים של אבי המלך, הייתי יוצא כאן במחול !, ומיד נפתח השביל, והצעיר עבר בו בין רגע, והמפלצת מתגלגלת אחריו, רצה ונופלת, ושוב כמעט שהשיגה אותו כאשר הגיע הצעיר לואדי הראשון, ושוב הוא אמר כפי שיעצה לו הזקנה והואדי נפתח לפניו והוא עבר בוץ וכך גם הואדי השני.

הגיע הצעיר אל הזקנה והתרנגול המזמר בידו.

אמרה הזקנה לבחור הצעיר – בחור חזק אתה, אבל עכשיו עייף אתה מאוד. אכין לך אוכל ואתתה תנוח אצלי, תאכל ותישן, ואחר כך תיסע הלאה.

יצאה הזקנה החוצה, זרעה שעורה, קצרה, וטחנה אותה ואחר כל הכינה ממנה קוסקוס. והכל בדקה אחת. אך בינתיים התחיל התרנגול לדבר עם הבן :

חבל עליך בן אדם. כמה טרחת עד שהשגתה אותי ועכשיו תיקח אותי הזקנה הזו ממך, מיד כשתעצום את עיניך.

רוצה אני להגיד לך משהו. כאשר היא תתכופף כדי לתת לך אוכל מן הסיר, היזהר. היא תוציא שני מקלות , אחד מהם מזהב ואחד מכסף, אם היא תיתן לך מכה במקל הכסף היא תהפוך אותך לכלבה, ואם היא תיתן לך במקל הזהב תחזור להיות אדם כמו לפני כן.

ואתה היה זהיר ! כאשר היא תתכופף, תחטוף ממנה את שני המקלות ותן לנ מכה במקל הכסף, לפני שהיא מתכוננת לעשות זאת לך.

עשה הצעיר כפי שיעץ לו התרנגול. ובאמת, הזקנה נהפכה לכלבה, קשר אותה הצעיר בחבל וסחב אותה אתו.

יום אחד עלתה בת המלך על הגג להשקות את העציצים והנה היא רואה שני עציצים מים, אבל מן השלישי יוצא עלה ירוק וחדש. יצא בת המלך במחול של שמחה, כי ידעה, בעלה חי והוא מביא אתו את מה שאביה רצה.

שמע אותה המלך שרה ורקדת ושאלה – מה אתך ? מה השמחה הזאת ? – יודעת אני, כי בעלי חי והוא בדרכו הביתה. לכן שמחה אני – ענתה הבת.

שמע זאת המשנה למלך ואמר בלבו " הצעיר באמת גיבור, אך אני מוכרח להרוג אותו. הוא על עם המלך על גג הארמון, והנה הם רואים את הצעיר רוכס על סוסו בדרכו לארמון, ובידו התרנגול המדבר, ולסוס קשורה כלבה.

שלח המלך שוטרים שישמרו עליו ויכניסוהו לבית המלך. את התרנגול המדבר שמו בכלוב והעמידו לידו שומרים מיוחדים. את חתן המלך הכניסו לחדרה של בת המלך, לתקופה של עשרה ימים.

בתום עשרה ימים יצא הצעיר מן החדר ואמר למלך – אדוני המלך, תזמין בבקשה את כל אנשי הסגל, את החיילים ואת שרי הממשלה, כדי שכולם יראו מה שהבאתי.

התאספו כולם וחתן המלך לקח את התרנגול, קשר אותו וקרא אליו – הו, תרנגול, תרנגול ! רומה אני שתיתן את קולך בדיבור ובשיר, כדי שהמלך וכל הנאספים כאן ישמעו דברים, שלא שמעום מעולם.

פרש התרנגול את כנפיו ועשה בהן רעש גדול. אחר כל פתחת את פיו ודיבר דברים ושא שירים, אשר המלך והנאספים לא שמעום בחייהם.

כאשר סיים התרנגול את שירתו, אמר חתן המלך – אדוני המלך, רוצה אני גם להראות לכולם את הכלבה שהבאתי. והוא לקח את מקל הזהב ונתן מכה לכלבה, מיד היא נהפכה לאשה זקנה. כל הנוכחים ישבו מוכי תימהון ופעורי פה.

רצה חתן המלך להסביר לנוכחים, מה רצתה הזקנה לעשות אתו, אבל כאן התערב התרנגול ואמר – לא אדוני ! אל תיג להם שום דבר, אני רוצה לספר להם מה שקרה.

ביפר התרנגול לנוכחים את כל קורותיו של הנער וסיים – והנה יצא הבחור לדרך כיד להביא דבר פלא אחד. אך הוא הביא אותו שניים.

שאל המלך את חתנו – מה תעשה עכשיו ?

נטל החתן את מקל הכסף בידו, נגע בו בזקנה, והנה היא שוב נהפכה לכלבה.

הסכים המלך, כי לא הייתה לו ברירה, והצעיר הרכיב את בת המלך על סוסו וחזר לביתו.

כאן אמר לאמו – הנה רואה את הבחורה הזו ? בגללה מתו שני בניך, שני אחי – הוא סיים את משפטו, שלף את חרבו, התיז בה את ראש הנערה ושלחו לאביה המלך, בצירוף מכתב שבו כתוב : הנה הראש המאה, 99 הרגת בגללה והנה לך ראש נוסף, להשלמת המספר.

אכן אינני רוצה להיות חתנו של מלך רוצח. אין אני רוצה להיות בעלה של אשה, שבגללה מתו שני אחי.

רשם את הסיפור, יעקב איצקוביץ ( רושם הסיפורים מ – 1 עד 23 , נולד בשנת 1924 בעיר המולדבית ואסלוי ( רומניה ) לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות

אחד הרושמים המצטיינים באסע"י, בעיקר מבחינת הדיוק המדעי של דרך רישומו. בארכיון שמורים 164 סיפורים שנרשמו על ידיו, מיעוטם מפי בני משפחתו יוצאי רומניה, ורובם מפי תושבי עיירת עולים קריית מלאכי, בני עדות ועליות שונות.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז. יליד עיר הנמל מוגאדור ( אסאווירא ) בשנת 1918, לאמו בת שבע – בת סנדלר בשוק הערבי ( ממשפחת רבי יצחק מאימינטאוט, דרומית למרקש ) ולאביו – סוחר פירות מיובשים ומעריך קרקעות ותה. בהיות אברהם בן חמש, עברה משפחתו לקזבלנקה, שם גדל ונתחנך עד גיל עשר ) ביית הספר, יחד עם שלוש אחיותיו – שתיים מהן עתה בפאריס – וחמשת אחיו – שניים מהם תושבי עכו ובאר שבע.

בהיותו בן 26 נשא לאישה את סולטאנה, גם היא ילידת מוגאדור, בת מפקח בחווה החקלאית של ליאון קורקוס, אחד מגדולי העשירים בין יהודי מרוקו. אב לחמישה בנים : בנו הבכור, יוסף, התחנך סקיבוץ אפיקים, ועתה הוא חייל בנח"ל.

שאר הילדים לומדים עדיין בבית הספר בקרית מלאכי. המשפחה שומרת מסורת והשפה המדוברת בבית, גם בין ההורים לילדיהם, היא עדיין ערבית מרוקאית. לפני עלייתו לארץ בשנת 1955 היה מכונאי, עתה הוא בעל מכונית משא ונהג בקרית מלאכי. 

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

 

סיפור מספר 2.

" שומר שבת " ואחותו מ " בני משה "

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

בימים הקדומים היו אנשי שבטים במרוקו נוהגים לצאת למלחמה נגד היהודים ולהרוג בהם הרג רב. למרוקו נזדמנו אז אח ואחות מן השבט היהודי " בני משה ", והם יצאו למלחמה נגד המתקיפים והרגו המונים מהם. הערבים קראו ליהודי הגיבור בשם " שומר שבת ".

בתום אחד הקרבות, שבהם נחלו אנשי השבטים המקומיים תבוסה מכרעת, ראה הלוחם היהודי מן השבט " בני משה ", כי טיפת דם נפלה על בגדו. ידע הלוחם כי הוא נטמא ולא יוכל לחזור אל שבטו. מה עשה ? איבד את עצמו לדעת.

ראו הערבים את היהודי מת, ולא מידם, וקברו אותו בכבוד גדול ובנו בית מפואר על קברו. מדי יום ביומו היו מתפללים על הקבר, עד שהפכו את הקבור בו לקדוש מוסלמי.

גם אחותו של " שומר השבת " הייתה גיבורה וחזקה, והפילה חללים רבים מבין האויבים הערביים. אך כאשר ראתה את אחיה מוטל מת על האדמה, שלחה גם היא יד בנפשה.

גם לה הקימו הערבים קבר מפואר, הקדוש עד עצם היום הזה

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

סיפור מספר 3.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

מתנות הפלא והזקנה המרשעת.

היה היה רווק זקן. יום אחד חיפש בכיסו ומצא בו פרוטה. אמר בלבו : מה אשעה בפרוטה אחת ויחידה ? הוא יצא החוצה והלך לשוק. היו שם למכירה פול, בוטנים, גרעינים. ומה יכול המסכן לקנות בפרוטה אחת ויחידה ? קנה קצת פול.

 

הלך המסכן בשביל אל הבאר, ובדרך הוא אוכל את הפול. כאשר הגיע לבאר נשאר בידו פול אחד ויחיד. רצה המסכן לשים אותו לתוך פיו. אף הפול נפל לתוך הבאר. אמר המסכן בלבו " אעשה את עצמי כמשוגע, אולי יעזור לי הדבר. והוא התחיל לצעוק " הפול שלי ! הפול שלי !

יצא מן הבאר שד ואמר לו : מה אתה רוצה ממני היום ? מה אתה עושה כאן רעש כזה, שאין אני יכול לסבול אותו ?

רוצה אני את הפול שלי, שנפל לתוך הבאר.

ירד השד לבאר, חיפש ויגע, אך את הפול לא מצא. יצא השד והודיע : לא מצאתי את הפול, אך אתן לך משהו תמורתו.

מה תיתן לי ?

אתן לך סיר. אם תהיה רעב, תבקש ממנו אוכל, והוא ייתן לך כל מה שאתה רוצה.

אמר האיש לשד : שקרן אתה ! והתחיל לקלס לו.

השד נתן לו בכל זאת את הסיר ואמר לו : הרי מכיר אתה את מקום זה. נסה תחילה את הסיר, ואחר כך תחזור לכאן ותאמר לי אם שיקרתי.

חזר הזקן המסכן הביתה, סגר את הדלת, הוציא את הביר ואמר : רעב אני ורוצה לאכול – ומיד נתמלא הסיר אוכל. והאוכל אוכל רגיל. אמר הזקן : מאכלים אלה אני אוכל, רוצה אני בשר מבושל עם צימוקים ושקדים – מאכל מיוחד, אשר מלכים ושרים אוכלים אותו.

וכך היה. הסיר נתמלא מאכלים בהתאם לבקשת הזקן.

יצא הזקן החוצה והוא יושב ומשוחח עם השכנים שלו. ועל מה הם מדברים ? על ענייני אוכל, כמובן. אמר השכן הראשון " אתמול אכלתי אוכל, איש מכם לא טעם כמוהו.

אמר השכם השני : ואני אכלתי אתמול ארוחה ! אלף שנים תחיו ולא תאכלו כמאכלים האלה שבאו אתמול אל פי.

אז קם הזקן ואמר : ספרו נא בפרוטרוט מה אכלתם. מה אכלת אתה, ומה אכלת אתה ?

אמר הראשון אכלתי קוסקוס מבושל בבשר ואתו כל מיני ירקות. אפילו המלך עצמו אינו יכול לאכול כך.

אמר השני " ואני אכלתי תנזיה אלאכץ פפק

הודיע הזקן : ואני אכלתי מאכלים הטובים ממאכלים. ויכול אני לתת לכם כל מאכל שתבקשו ומיד ! אלך עתה הביתה ובשובי אביא לכם אוכל, כדי שתראו במו עיניכם ותיווכחו כאן במקום.

הלך הזקן לביתו, הוציא את הסיר שלו, הקיש עליו, וזה כנה לו : כן אדוני !

מבקש אני אוכל בשביל ארבעה חמישה אנשים, אבל המאכלים הטובים בעולם !

נתמלא הסיר באוכל משובח, והזקן לקח אל השכנים שלו. הם תמהו ואמרו : מניין לך האוכל הזה ? מי הכינו לך ? אשתך ? בתך ?

אמר להם תבקשו עוד אוכל, תבקשו כמה שאתם רוצים. אבל אל תשאלוני מניין זה בא.

ובין השכנים הייתה זקנה אחת, שביקשה עוד אוכל. הזקן הלך הביתה כדי להכינו והיא עוקבת אחריו, כי רצתה לראות כיצד הוא מוציא את האוכל.

נכנס הזקן לתוך חדרו וסגר אחריו את הדלת, אך הזקנה מסתכלת דרך חור המנעול ורואה את הכל. והנה מוציא הזקן את הסיר, מקיש עליו וקול עונה לו : כן אדוני !

רוצה אני אוכל טוב ביותר – נשמע קולו של הזקן.

מוכן! עונה הקול המסתורי. וכעבור זמן קצר נראה הזקן בפתח החדר ובידו המאכלים. חזר הזקן אל החבורה, הכול אכלו, שתו ושמחו. אך הזקנה נכנסה לתוך החדר, גנבה את הסיר ובמקומו שמה את אחד הסירים שלה. סיר רגיל.

המסיבה נמשכה עד שעה מאוחרת בלילה, והנה אזל האוכל, אמרו הכל לזקן – רק אתה יכול להביא עוד אוכל נוסף, לך ותביא !

חזק הזקן לחדרו, הקיש עליו פעם פעמיים, שלוש פעמים, אך אין קול ואין עונה. התרגז הזקן וחזר אל הבאר. שם התחיל לצעוק – פולי ! פולי !, מבקש אני בחזרה את הפול שלי !

עלה השד מן הבאר בכעס – מה אתה רוצה מן החיים שלי ? נתתי לך סיר והוא צריך להספיק לך לכל החיים. תן לי עכשיו לחיות בשקט.

פתח הזקן את פיו על השד – שקרן אתה ! שיקרת לי כדי שאסתלק מכאן. קח לך את הסיר שלך ! הנה הוא.

אין זה הסיר שנתתיו לך – טען השד – גנבו לך את מתנתי והחליפוה בסיר אחר ורגיל.

אך הזקן בשלו – חביבי, שקרן אתה ! אין מלבדי איש בבית, ואין מי שיכול לגנוב מתוך חדרי.

ירד השד לבאר וחזר עם סיר אחר – אתן לך סיר חדש – אמר – אך תשמור עליו ! ממנו תאכל כל החיים שלך, והוא ייתן לך לא רק אוכל, אלא גם כסף וזהב. רק היזהר ושמור עליו ! ואל תבוא אלי פעם אחרת

חזר הזקן הביתה, סגר עליו את הדלת, הוציא את הסיר, הקיש עליו וכהרף עין יצא מתוכו כושי – כן, אדוני ! לרשותך, אדוני ! מה בקשתך ?

רוצה אני לאכול, וגם כסף אני מבקש.

כן אדוני

נתמלא הסיר אוכל טוב, ואחר כך – גם כסף וזהב. שם הזקן את הכול לתוך כיסו והלך אל החברים שלו, כפי שהיה רגיל. שם התחיל לפזר כסף וזהב, על ימין ועל שמאל. שמעה כך הזקנה ואמרה בלבה : הוא הביא בוודאי משהו טוב יותר מן הסיר אשר אותו גנבתי.

מה עשתה ? הלכה בעקבותיו, וכשהוא נכנס לחדרו היא ראתה את הסיר החדש. בהיעדר הזקן מן הבית היא גנבה את הסיר ושמה אחר במקומו.

בהגיעה הביתה הקישה הזקנה על הסיר, והנה יוצא כושי מתוכו – כן, אדוני ! אך הכושי הסתכל ותמה – מי את ? הרי אין את אדוני. איפוא אדוני ?

ענתה הזקנה – אתה רק עבד כושי ! עשה מה שאומרים לך לעשות, ואל תתעצל !

כן, בבקשה ! נכנע הכושי ועשה מה שהזקנה ציוותה עליו : הביא אוכל, כסף ובגדים. הכול לפי הזמנת הזקנה.

כאשר חזר הזקן הביתה, אזלו לו הכסף והאוכל. והוא רוצה לעשות חיים. מובן שהוציא את הסיר, הקיש פעם, פעמים, שלוש פעמים, אף אין קול ואין עונה.

מה יעשה ? מקלל הוא את השד ומחליט בלבו " הפעם אהרוג אותו ! אמר ועשה. בא אל הבאר והתחיל לצעוק – הפול שלי ! הפול שלי !

עלה השד מתחתית הבאר והזקן אמר לו בכעס – מה אתה רוצה ממני ? צחוק אתה עושה ממני ! אני מחזיר לך את הסיר ואינני רוצה ממך שום דבר. רק את הפול שלי אני רוצה בחזרה.

התחיל השד להתחנן לפניו : – נתתי לך פעמיים סיר כדי שתחיה כל חייך בנחת, אך מה אעשה כשגונבים אותו ממך ? ועכשיו שמע : זוהי הפעם האחרונה שאני נותן לך משהו.

אך הפעם אינני נותן לך לא אוכל ולא כסף, כי אם מכשיר המגלה גנבים ומחזיר גניבות. אך עליך לנהוג בהתאם להוראותיי : תזמין לביתך, למסיבה את החברים שלך, תשבו במעגל גדול, ואתה תוציא את המכשיר הזה ותשים אותו במרכזו של המעגל.

הוא יתחיל לרקוד, לעלות ולרדת, עד שירד על ראשו של האיש שגנב את הסירים. הוא יעלה פעם פעמיים על ראש הגנב, וזה יהיה לך סימן נאמן. אחר כך יצא מן המכשיר כושי שירביץ מכות לגנב, עד שזה יודה : אני הגנב. כשיחזיר הגנב את הגניבה תוכל פקודתך להפסיק את המכות.

חזר האיש הביתה והזמין את כל חבריו וידידיו למסיבה גדולה. את הזקנה לא הזמין כי לא הכיר אותה כלל. ישבו המסובים במעגל גדול, והזקנה עמדה מרחוק, מחוץ לבית. היא חיכתה לגמר המסיבה, כדי שתוכל לגנוב גם את הדבר החדש.

העמיד הזקן את המכשיר במרכזו של המעגל ופנה אליו : – רוצה אני שתעשה את המעשה שלך.

התחיל המכשיר לרקוד ריקודים ולשיר שירים. לפתע עלה על הגג ופנה ישר לזקנה, אם כי הייתה רחוקה מן המקום. כשראה זאת הזקן, פנה אליה – סבתא, רוצה אני שתבואי לשבת אתנו. תעשי גם את חיים אתנו.

נכנסה האישה לתוך החדר, והמארח נתן לה מקום ישיבה ואמר למכשיר : עשה את המעשה שלך !

שוב יצא המכשיר בריקודים ושר שירים, עד שקפץ על ראש הזקנה פעם ועוד פעם. הבין הזקן שהזקנה היא שגנבה ממנו את הסירים, ודברי השד אמת הם.

יצא מן המכשיר כושי עם מקל בידו והוא הכניס את הזקנה לתוך המעגל והתחיל להרביץ לה מכות נאמנות עד שצעקה – מספיק ! מספיק ! אספר את הכל !

אל תספרי כים אם החזירי לי את מה שגנבת – אמר הזקן ! ורק אז אפסיק את המכות.

רצה הזקנה לביתה, וכל הזמן מלווה אותה הכושי ומרביץ לה, עש שחזרה והחזירה לזקן את הסירים.

רק אז ציווה הזקן על הכושי להפסיק, והמכות חדלו.

מה עשתה אחר כך הזקנה ? היא הלכה אל המלך ואמרה לו – אדוני המלך, אין אתה מלך !

תמה המלך וכעס – מה זאת אומרת, שאין אני מלך !

אספר לך מה שקורה במדינתך – הסבירה האישה – ואתה אינך יודע על כך דבר.

בבקשה, סבתא, ספרי לי.

ברחוב זה וזה יש בית זה וזה, ובו גר זקן אחד, ולו דברים השייכים למלכים. אינני יודעת מניין לזקן דברים אלה. אולי גנב אותם ? שמא רכוש משפחתך הם ?

שלח המלך שוטרים אל ביתו של הזקן, והם הביאוהו בפני המלך, שציווה עליו – תביא לי את שני הסירים ואת המכשיר הרוקד, הנמצאים אצלך בבית. כן ספר לי מניין לך כל אלה.

הלך המסכן בליווי שני שוטרים הביתה, הביא את כל שלושת הדברים ומסרם למלך. וזה השליכו לבית הסוהר.

השתמש המלך בסירי הפלא, והיה לו כל מה שלבו חפץ בו. יום אחד רצה המלך להשתמש גם במכשיר, וזה התחיל לרקוד ריקודים עד שירד על ראש המלך.

הזעיק המלך לעזרה את כל אנשי החצר אך הכושי מרביץ וצועק – אין אתה אדוני, אין אתה אדוני ! – והמכות אינן פוסקות.

שלח המלך שליח לבית הסוהר כדי להביא משם את הזקן. בבואו ביקש אותו להפסיק את המכות.

אחר שנפסקו המכות סיפר הזקן למלך את כל קורותיו : כיצד היה עני ולא היה לו מה לאכול, כיצד איבד פול בבאר וקיבל תמורתו מתנות יקרות מן השד, כיצד הן נגנבו ממנו על ידי זקנה מרשעת, בקיצור – את כל תולדות חייו סיפר.

שיחרר המלך את הזקן, ואת הזקנה המרשעת הושיב במקומו בבית הסוהר.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

4 – הקבר הקדוש של סידי אל יצחק.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

ערבים רבים היו באים לקברו של רבי יצחק, שכונה על ידיהם " סדי אל יצחק " כדי להתפלל עליו. איש חולה או אישה עקרה, שהיו מבקשים רחמים ליד הקבר הקדוש היו זוכים לרפואה ולהיפקדות. אך עח=ל היהודים הייתה הגישה לקבר אסורה.

אישה ערבייה עשירה הייתה נשואה זמן רב, אך ילדים לא היו לה. אמרו לה : תעלי לקברו של סידי אל יצחק, תתפללי ויהיה לך פרי בטן.

כך עשתה : התפללה על הקבר הקדוש. ואכן, נשמעה תפילתה והיא נפקדה. ולערבייה זו הייתה שכנה יהודייה עקרה, שרצתה מאוד בילד.

אבל מה לעשות ? אסור ליהודים לבוא אל הקבר הקדוש ולהתפלל עליו. ואילו הייתה עושה כרצונה, השומרים בוודאי תופשים אותה ומוציאים אותה להורג. תבכי ותתפללי עליו, ותזכי כמוני לילד.

לבשה היהודייה בגדי ערבייה, באה אל קבר רבי יצחק והתחננה בפניו. מה עשתה בינתיים הערבייה ? היא הלכה אל השומרים הערביים ואמרה להם – בואו וראו !

אישה יהודייה התחפשה לערבייה ונכנסה פנימה, לקבר הקדוש של סידי אל יצחק. יש להרוג אותה !

קרבו השומרים לקבר, והאישה היהודייה בפנים שומעת את קולותיהם ואת צעדיהם, התחילה האישה לבכות ולצעוק – רבי יצחק, רק אתה יכול לעזור לי ! רק אתה והאלוהים יושיעוני.

ופתאום היא רואה, כיצד נפתח קיר בקבר. היא רצה לפתח הקיר, עלתה מן הקבר החוצה וברחה.

נכנסו הערבים לתוך הקבר פנימה ולא מצאו בו את היהודייה. חשבו בלבם, כי הערבייה העשירה עשתה צחוק מהם. סחבוה לקבר והרגוה. 

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

5 – הרב חיים פינטו ממית ומחיה עופות.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

רב  גדול היה הרב חיים פינטו. הוא נחש לנביא. ולא נראה אף פעם לבדו. בכל מקום, שבו היה נוסע, היה מוקף קהל חסידים, ששמעו מפיו תורה. הוא היה יוצא מהבית ונתקל באדם ששכח את נדרו – בוא הנה ! אתה מוכרח לבוא אלי ! היה החכם קורא לאדם ששכח את נדרו.

מדוע שכחת, כי נדרת נדר ? כי הרב ידע מי נדר נדר בלבו ולא מילא את חובתו. ולא זו בלבד שידע לקרוא את מחשבותיו של כל אדם, אלא שידע גם להגיד מה יש בכיסו של אדם.

יום אחד הלך הרב פינטו לשוק, ובו דוכנים מיוחדים למוכרי בשר, למוכרי ירקות ולמוכרי דגים. עבר הרב ליד דוכנו של יהודי מוכר בשר. זה הכיר את הרב הנכבד, הוציא לו כיסא והזמינו לשבת. נזדמן למקום מפקח ערבי, שרצה לעבור ליד הרב היושב על הכיסא. אולם המקום היה צר מדי, הרים הערבי את קולו על הרב – איפה אתה יושב ? הסתלק מכאן.

הרב שתק, הזיז את כסאו הצדה בשביל הפחה – למסיבה, ואולי לחתונה או לשמחה אחרת. ואכן, הוא קנה את התרנגולות ושכר סבלים כדי להביאן אליו הביתה. עברו הסבלים נושאי התרנגולות ליד הרב, והוא אמר בלבו – האין ערבי זה יודע מי אני ?

ומדוע אינו מכבד אותי כמו כולם ? – אמר הרב את שם המפורש, ומיד נתפגרו כל התרנגולות שבידי הסבלים, והם הגיעו לבית המפקח עם התרנגולות המתות.

טענו הסבלים, כי המפקח קנה תרנגולות מתות, אבל המפקח אמר – לא נכון, הן חיו כאשר קניתי אותן. כאשר שמע הפחה את הוויכוח הקולני, שאל את המפקח – מה עשית ? האם קנית תרנגולות מתות ?

קנית את העופות בכמה חנויות – ענה המפקח – פה עשרה, שם עשרים, וכך קניתי למעלה ממאה תרנגולות. כולם היו חיות, בעלי החנויות יעידו על כך.

הוסיף הפחה ושאל – ומה עשית בדרך ? ספר לי מה קרה בשוק, מה עשית שם ?

לא עשיתי שום דבר מיוחד.

הפציר בו הפחה להיזכר ולספר את כל האמת. רק אז סיפר המפקח לפחה, כי ראה בשוק את חזן היהודים יושב על כסא וסותם את המעבר. אמרתי לו בקול רם, שיפנה לי את המקום למעבר.

אוי ואבוי לך ! קרא הפחה – במשך כל השנה לא תהיה לך מנוחה. הוא יעניש אותך בכל ייני עונשים על שהעלבת אותו כל כך. מציע אני לך לקשור את ידיך על גבך ולבקש סליחה ומחילה מן הרב חיים פינטו.

קשר המפקח את ידיו על גבו ושם סכן בפיו. כך הלך ברחוב, כדי שכל העוברים ושבים יהיו מוכרחים לראותו. עד שהגיע לבית הרב. שם כרע על ברכיו לפני הרב ואמר בקול רם – מבקש אני ממך, רב גדול, סליחה ומחילה, לא ידעתי מי אתה, ולכן סלח נא לי, כי בשגגה ובכסילות נהגתי.

ראה הרב את הפקח רם המעלה, סגנו של הפחה, בא אליו ומבקש ממנו סליחה ונמכרו רחמיו. הוא אמר לו – סולח אני לך. יודע אני כי התרנגולות שקנית מתות כולן, אולם כאשר תחזור הביתה תמצא אותן חיות.

אמר המפקח – אם אמצא את התרנגולות בחיים, אביאן לשחיטה אצל השוחט שלכם. ואכן, כל היה, כאשר חזר המפקח הביתה, הוא מצא את התרנגולות בחיים, והודה בפני אשתו ושני בני ביתו – אין חזקים מן היהודים.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

6 – כיצד נתגלה קבר יהודי קדשו.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

פעם בנו ערביי תלואת שליד מראכש גדר מסביב לבית הקברות שלהם. ובבית הקברות הזה היה קבור רב גדול, והערבים לא ידעו על כך, כי בכפר שבו היה בית הקברות היו גרים ערבים בלבד, ולא היו יהודים בכלל.

פעם באחד הלילות, חלמה אישה אחת מנשי הכפר חלום, ובו בא אליה איש לבוש חלוק לבן וארוך, ובעל זקן לבן, גדול ויפה. הוא אמר לאישה : בבוקר הודיעי לאנשי חברא קדישא של היהודים שעיר הסמוכה, כי אין מנוח לרב שלהם הקבור בבית הקברות המוסלמי שבכפר.

סתם חלום !~ אמרה האישה בלבה. אך החלום חזר עוד פעם. שוב חשבה האישה, סתם חלום ! אך כאשר חזר החלום בפעם השלישית, היא ידעה כי החלום אמת ידבר. למחרת בבוקר הלכה לספר בעיר את דבר חלומה.

באו חברי חברא קדישא אל השייך של הכפר ואמרו לו – הרב שלנו קבור בבית הקברות שלכם. הרשו לנו לחפש את המקום. נשלם לכם כסף רב כדי שתרשו לנו לבנות על הקבר מקום לתפילה ולהילולה.

טוב הסכים השייך.

אנשי חברא קדישא חיפשו וחיפשו אך לא מצאו דבר. התעצבן בן השייך והתחיל לקלל – מה אתם מחפשים כאן ? רב שמת לפני מאה שנה ? הוא פנה הצדה לעשות את צרכיו ליד הגדר, ולפתע פתאום נעמד כמו אבן. משותק בכל גופו.

כאשר ראו אנשי לברא קדישא שהתכוננו כבר לחזור העירה, את בן השייך העומד מאובן כמו פסל, הם ידעו : כאן קברו של הרב !

שאלו הערבים – ומה לעשות עם בן השייך ? השייך יהרוג אותנו אם יוודע לו כי הבן שלו משותק. להרוס את הגדר ! ציינו אנשי חברא קדישא. ומיד הרסו הערבים את הגדר. אחר כך עגו מעגל מסביב למקום שבו עמד בן השייך.

לקחו אבנים וכתבו עליהן " קבר יהודי קדוש ". אנשי החברא קדישא התפללו, ובן השייך הניע את אבריו וזז ממקומו. הוא שאל – איפוא אני ? מה קרה אתי ?

סיפרו לו את הכל, והוא אמר – אם כן הדבר, הרי באמת גדול הוא הרב שלכם. בני הכפר הקימו מצבה על הקבר הקדוש ומדי שנה היו היהודים באים לשם כדי לערוך הילולה.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו-הנושה האכזרי ובת המלך החכמה.

 

7 – הנושה האכזרי ובת המלך החכמה.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז

היה היה בקזבלנקה סוחר יהודי, עשיר וחשוב מאוד, ולו בן יחיד. יום אחד נפל הסוחר למשכב. הוא קרא לבנו ואמר לו – רוצה אני לדבר אתך, כי ייתכן שאמות בעוד כמה ימים. מה תעשה בני, עם הרכוש הגדול שיישאר בידיך, עם הבתים והחנויות ? רוצה אני לדעת זאת לפני שאמות.

ענה הבן – מה פירוש מה אעשה, אבא ? מי שרוצה כסף ויבקש ממני, אתן לו, כאשר ארה שמחה גדולה, אלך לשם, אשתתף בה ושאמח, כי אוהב אני לשמוח, כאשר אראה בחורה יפה אקח אותה ואזכה אותה בעושר רב.

אוי ואבוי ! בכה האב על ערש הדווי שלו – לאן ילך כספי, שלמענו טרחתי כל ימי חיי !

מת האב ולא איש שישמור על הכסף ועל החנויות הרבות. לא עברה שנה ומכל הרכוש הגדול לא נשארה לאלמנה ולבן אפילו פרוטה אחת. לא הייתה לו ברירה, והוא התחיל לבקש נדבות בשבילו ובשביל אמו.

יום אחד גילתה האם המסכנה לבנה – היום אין לנו מה לאכול. אמר הבן לאמו – אעזוב את העיר הזאת, כי כולם מכירים אולי פה ויודעים שהייתי עשיר וירדתי מנכסי, מרוב בושה לא אוכל להישאר כאן. אמר ועשה. עזב את קזבלנקה והלך למראכש – מי מכיר אותי שם ?

הוא אמר בלבו. אך במראכש גרו עשירים רבים, שהיו עושים בעבר עסקים גדולים ורבים עם אביו. הם הכירו יפה את הבן היחיד. הם שאלוהו : למה באת הנה ?

אמר להם –  באתי לקנות סחורה,אך הכסף שלקחתי אתי, אזל בדרך. אם תלוו לי,אחזיר לכם.

אמר לו אחד העשירים – יכול אני להלוות לך כל סכום שתרצה בו. אבל בתנאי אחד : בכסף תוכל לעשות כרצונך וכל הרווח לך יהיה. אבל בסוף השנה, אם לא תחזיר לי את הכסף שאותו הלוויתי לך, תתחייב לתת קילו בשר מבשר גופך.

לא הייתה לו ברירה לבן המסכן. הוא הסכים לתנאי זה וחתם עליו בחוזה. במשך כל השנה עשה הבן עסקים, אך המזל לא האיר לו פנים. הוא הפסיד את כל הכסף שלקחו בהלוואה.

חודשיים לפני תום השנה חדל הבן לאכול צרוב דאגה על שעליו להחזיר את ההלוואה במועד קבוע. במיוחד הדאיג אותו התנאי, שלפיו צריך להיחתך מגופו קילו בשר.

מה עשה המסן ? על שפת הים היה גר מלך אחד, אשר הכניסה לארמונו הייתה אסורה לחלוטין. רק מי שרצה למו היה הולך לשם. פנה גם המסכן לארמון זה, כי לא ראה דרך אחרת. ליטול את נפשו במו ידיו הוא לא העז, אך בלבו אמר, אלך לארמון ושם יהרגו אותי.

רצה המסכן חסר המזל להיכנס לארמון, והנה סגור הפתח ומסוגר. מה עשה ? הלך ישר לחלון חדרה של בת המלך והתיישב תחתיו כשהוא בוכה בכי מר. הוציאה בתו של המלך את ראשה לראות מי בוכה. אולם היא לא יכלה לראות את הנעשה למטה.

כך עברו שלושה ימים. וכל הזמן מוסיף הבחור לשבת ולבכות מתחת לחלון הנסיכה. ביום הרביעי קראה אליו בת המלך – צא נא, אדם ! אם מבני אדם אתה ולא מן השדים, הראה את עצמך ואעשה את כל מה שאתה מבקש, כי נגע בכייך ללבי. אך אם מן השדים אתה, לא אוכל לעזור לך.

שלוש פעמים חזרה הנסיכה על דבריה אלא לפני שנענתה על ידי הצעיר, לפני /הראה את עצמו, ביקש ממנה התחייבות שלא תהרוג אותו ולא תעשה לו דבר רע.

בת המלך הבטיחה לו זאת, והבחור יצא ממחבואו. והנה נתברר לבת המלך, כי הבחור נחמד מאוד. היא שאלה אותו – הגד נא לי, בחור, מדוע אתה בוכה ? אולי אוכל לעזור לך ?

סיפר המסכן מי הוא, ונתברר כי הנסיכה הכירה את אביו המנוח.

הייתי בחור רע, בזבזתי את כספו של אבי ואת כל חיי. אמי המסכנה נשארה בבית, ומי יודע, אולי היא מתה כבר מרעב. רציתי לשנות את מזלי ושיניתי את המקום.

אך פגשתי עשיר אחד שהכיר את אבי…..כך המשיך הבחור לספר לבת המלך את כל קורותיו ואת דבר החוזה שלו עם העשיר….עכשיו הגיע המועד ועלי להחזיר לעשיר את הכסף או לתת לו קילו בשר.

יעצה בת המלך לצעיר…חזר לעירו של העשיר, שלו אתה חייב את הכסף, ותן לי את כתובתך. ברצוני לשלוח לך עורך דין, כדי לעזור לך.

נשאר הצעיר בארמון והוא ובת המלך אהבו זה את זה מבלי שהמלך ידע על כך. לפני תום השנה חזר הצעיר למראקש, כל מי שראהו היה שואלו….איפוא הייתה במשך הזמן ?

הוא היה עונה להם – הכלתי לעיר אחת ושם נשאתי לאישה את מלכת היופי.

ומה יהיה על המשפט שלך ?

יבוא עורך דין ויטען את טענותי.

הגיע מועד המפשט. בת המלך מחופשת כעורך דין, נכנסה יחד עם השופט לאולם בית המשפט. שאל השופט את העשיר – מה מגיע לך ? מה אתה דורש מהצעיר ?

הוציא העשיר את החוזה מכיסו והראה אותו לשופט. זה קרא את החוזה ושאל את הבחור – האם אתה מסכים ?

אדוני השופט – ענש הצעיר, מהא ני יכול לעשות ? הרי רואה אתה את חתימת ידי. אך עליך לדעת כי עשיתי עם העשיר את החוזה וחתמתי על ההסכם מפני שלא הייתה לי ברירה אחרת.

אז קמה ממקומה בת המלך, הלבושה בגדי עורך דין ( גבר ). היא פנתה לשופט – אדוני השופט, אניע מסכים, בשם שולחי, לתת קילו בשר לעשיר. אבל אני דורש שהעשיר יחתוך מתוך גוף הבחור בדיוק את קילו הבשר. אם יחסר משהו ממשקל הבשר, ישלים עשיר את הקילו ; גם אם יחתוך יותר מדי, נחתוך אנו מבשרו כדי להחזיר לבחור.

קם העשיר והודיע – אין אני יכול לחתוך בדיוק ובבת אחת קילו בשר. מוותר אני על הבשר ועל הכסף כאחד. אין אני יכול לעמוד בכך.

אחרי המשפט הלך כל אחד לביתו. בת המלך החליפה את בגדיה וחיפשה את בעלה עד שמצאה אותו. היא אמרה לו – איזה עורך דין שלחתי לך ? האם היה טוב ?

אמר לה – הוא היה באמת טוב מאוד, לא חשבתי שאזכה במשפט

אמרה לו – ביודע אתה " אני הייתי עורך הדין הזה….

עזבו בני הזוג, יחד עם אם הבחור את מראקש, שבה הכירו הכול את הבחור, ונסעו אל ארמון המלך. שם נערכה חתונה מפוארת ובני הזוג חיו יחדיו חיי אושר ועושר.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

8 – חמור על גבי חמור.

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.

היה חמר אחד ולו חמור, שהיה כל הזמן עובד אצלו. אמר האיש בלבו : כואב לי על שהחמור שלי עובד הרבה. לפני שאתן לו אוכל, אשאל אותו מה הוא רוצה במתנה.

בערב הביא האיש אועל לחמורו. ראה החמור את האוכל ורצה לאכול. אך כל פעם, כשהחמור ניגש לאוכל, היה האיש מחזיק אותו באזניו, מונע את ראשו מלהתקרב לשוקת. ושואל אותו….איזו מתנה אתה רוצה ממני ? מגיעה לך מתנה, כי אתה עובד קשה.

הסתכל בו החמור פעם ועוד פעם ולא הבין דבר. הוסיף האיש לשאול עוד כמה פעמים את אותה השאלה עצמה, עד שהחמור הרים את שתי רגליו האחוריות והעיף את האיש החוצה.

חזר האיש אל החמור ואמר לו…אילו ידעתי שאת זה אתה רוצה, לא הייתי נותן לך אפילו לאכול…

אמרו על אדם זה כשראוהו רוכב על חמורו…חמור על גבי חמור.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

 

 שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו – בתפוצות הגולה

9 – אל תאמינו בגוי

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.

במימרה אומרת : אל תאמין בגוי, גם אם הוא ארבעים שנה בקבר. מי אינו מכיר מימרה זו כיום ? אך מהו מקורה ? שמעו ואספר :

רב מפורסם היה במרוקו, שהיה הולך מכפר לכפר ומלמד תורה. פעם איחר חהגיע לכפר, שבו התגוררו יהודים, והעת – ערב שבת, ובצרורו גם כסף. לא ידע היהודי מה לעשות כדי לא לחולל את השבת.

בינתיים הוא קרב ובא לכפר, והנה הוא רואה בית קברות ערבי. הוט ניגש לאחד הקברים, חפר בו גומה קטנה והכניס לתוכה את צרור כספו. שמח ועליז נכנס הרב לכפר, ובו נתקבל בכבוד גדול על ידי תושביו היהודיים.

בלילה הזה חלם אחד המוסלמים שבכפר, כי אביו מצווה עליו לבוא אל קברו ; כי למראשותיו של המת טמון צרור כסף גדול. תחילה חשב הבן, כי חלומות שווא ידברו. אבל באותו לילה עצמו הופיע אביו בחלומו פעם שנייה ושלישית, עד שהאיש שוכנע כי נכון הדבר.

הוא נטל לידו את חפירה, בא לקבר של אביו וחפר עד שמצא את צרור הכסף. שמח חזר האיש לביתו. למחרת השבת, ביום ראשון, בבוקר השכם, נפרד הרב ממוקירי פניו, שנהגו בו הכנסת אורחים, ויצא לדרכו.

הוא ניגש למחבוא כדי להחזיר לעצמו את כספו, והנה, שוד ושבר ! הכסף נעלם ואיננו.

מאז, בבוא הרב בין היהודים היה נוהג לומר : " אין אמונה בגוי, גם אם הוא ארבעים שנה בקבר. 

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964

10 – כיצד פתח ג'וחה חנות

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.

הגיע ג'וחה לגיל החופה ורצה לשאת אישה. יום אחד אמר לאמו ואביו —רוצה אני לשאת אישה.

אמרו לו – פתח חנות, תוכיח שאתה מסוגל להרוויח כסף, ואז נחפש לך כלה.

חיפש ג'וחה חנות ריקה בשוק הבשר, ובקושי מצא מחסן ריק ומלוכלך. כתב עליו באותיות גדולות ; " בשר למכירה "

עברו חלפו ימים, ואין לו בשר למכירה, כי אין לו כסף מספיק. פעם מכר לו ערבי אחד פרה זקנה, שעמדה בקושי על רגליה. הוא קנה אותה, והשוחט שחטה והעגלון הביא את הבשר למחסן.

מחכה ג'וחה לקונים, אך קונים אין. כל השבוע רואה ג'וחה את שכניו, בעלי חנויות הבשר, מוכרים בשר טוב ויפה. ורק הוא אינו מוכר שום דבר. בא יום חמישי, בא יום שישי – כולם מכרו כמעט את הכול. רק הוא – אין איש נכנס לחנותו פנימה כדי לקנות בשר.

בא יום שישי אחר הצהריים, עוד מעט יצטרכו לקבל את פני שבת קודש. כל הסוחרים סגרו כבר את חנויותיהם, רק ג'וחה עומד ומצפה. פתאום נראתה עדת כלבים לפני חנותו. פונה אליהם ג'וחה ושואל – מה רצונכם ?

התשובה היא כללית, פה אחד – הב ! הב ! – הבין ג'וחה שהכלבים רוצים בשר.

התשלמו לי ?

הב ! הב !

חשב ג'וחה שהכלבים עונים לו : כן, כן, חתך חתיכות בשר ונתן לכלבים

רוצים עוד ? הב ! הב !

האכיל ג'וחה את הכלבים בשר, עד שגמרו את הכל, ומבשר הפרה לא נשאר דבר.

בבית חיכו לו הוריו. הם שאלו אותו – במכרת את הכל ?

כן ! ענה ג'וחה בשמחה

ואיפוא הכסף ?

יחזירו לי בפעם אחרת – והוא סיפר להורים את המעשה בכלבים והוסיף….יש ביניהם אחד עם עין אחת. הוא ישלם בוודאי את הכסף בשם כולם, כי היה בין ראשי המדברים.

בשבוע השני שוב חיכה ג'וחה לקונים, שיבואו לקנות אצלו בשר, אך שוב לא בא איש. פתאום הגיעו הכלבים ובראשם הכלב בן העין האחת. ניצבו הכלבים ליד חנותו של ג'וחה וייללו וייבבו ….הב ! הב !

איפה הכסף ? שאל ג'וחה

כתשובה ענו הכלבים במקהלה…..הב ! הב ! בה!

אבל אני רוצה את הכסף !…..התרגז וצעק ג'וחה עליהם. כאשר ראו הכלבים כי האיש צועק עליהם, התחילו לברוח מן המקום. יצא ג'וחה לרדוף אחריהם. הכלבים בורחים והוא רודף אחריהם. במיוחד רדף ג'וחה אחרי הכלב סתום העין.

פתאום נכנס כלב זה לחצר אחת ונעלם בה. נכנס ג'וחה אחריו לתוך החצר. ובבית שבחצר יושב ערבי גבוה וחזק, וגם הוא סתום עין. מה אתה רוצה ? הוא שואל את ג'וחה.

שלם לי בעד הבשר

איזה בשר ?

שלקחת אצלי, אתה וכל הכלבים

אני לקחתי ? אני עם הכלבים ? התחיל הערבי המרוגז מרביץ מכות נאמנות לג'וחה המתחצף, בקושי יצא ג'וחה מתחת ידיו.

הגיע ג'וחה הביתה ושם מחכים לו שיביא כסף לצורכי החתונה. שאלו אותו ההורים…איפה הכסף ?

לא נתנו לי

איפה הבשר ?

אכלו אותו

ואיפה היית ?

קיבלתי מכות כי נתתי את הבשר בלי כסף….ענה ג'וחה ונפל מתעלף ארצה

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 196

הספר נכתב בשנת 1964. 

11 – כיצד מצא ג'וה גיבור יהודי

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.

בעיר אחת חי גיבור ערבי ושמו ג'וחה, ולא היה מי שינצח אותו. פעם אמרו לו – במראקש חי יהודי, והוא יותר חזק ממך.

שמע זאת הגיבור הערבי, התרגז ונסע למראקש. הגיע העירה ופגש ביהודי אחד. שאל אותו – הגד לי, אולי אתה יודע איפה גר כאן הגיבור יהודי ? ענה לו – יודע אני.

אמר לו ג'ןחה – אם אשלם לך, התלך אתי כדי להראות לי אותו ?

ענה לו היהודי – טוב, אלך, אבל אסור לי לעזוב את הקיר הזה, שמא יפול. החזק נא אתה בקיר זה עד שאחזור ואביא את הגיבור היהודי לכאן.

הלך היהודי ולא חזר.

עמד ג'וחה ועמד, וחיכה, עד שעבר במקום ערבי אחד. פנה אליו ג'וחה : שמא אתה יודע אתה, איפא גר כאן היהודי הגיבור ?

אמר לו הערבי – כן, יודע אני. אבל למה מחזיק אתה את הקיר ?

היהודי אמר לי לא לעזוב את הקיר, שמא יפול.

צחק הערבי ואמר לג'וחה – סידר אותך יהודי זה. הרי הוא הוא הגיבור בכבודו ובעצמו.

הלך משם ג'וחה מרוגז. הגיע לשוק ושאל אנשים – איפה הגיבור היהודי ?. עמד שם יהודי אחד וענה לו – אסביר לך איפה הוא גר. קח את סליל החוטים הזה ועמוד כאן. אני אמשוך בחוטים וכאשר אגיע לסוף, תדע : שם גר היהודי שאותו אתה מחפש

עמד ג'וחה ואחז בסליל. והיהודי מושך ומושך בחוטים עד שנעלם. וג'וחה עומד עדיין במקום.

עבר שם ערבי אחד ופנה לג'וחה – למה תעמוד כאן ?

רוצה אני למצוא את היהודי הגיבור ולהרביץ לו, כי רימה אותי הבוקר. ומה תחזיק בידך ?

חוטים – ענה ג'וחה – כאשר ייגמרו החוטים, אדע איפה גר יהודי זה. ומכות נאמנות ארביץ לו.

צחק הערבי ואמר – היה זה הוא בכבודו ובעצמו, שנתן לך להחזיק בסליל וזידר אותך בפעם השנייה.

הלכו השניים יחד, מצאו את היהודי הגיבור ועשו שלום ביניהם, מאז נתיידדו השניים והיו מופיעים יחד במעשה ליצנות

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
אוקטובר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר