קו לקו. אסופת מאמרים

בניין הארץ ויישובה. שאול התעניין גם בחיי המערבים בארץ ישראל וראה כי הם היו מראשוני הבונים של ירושלים וחברון, טבריה ויפו, צפת ויישובי הספר וכוי. שמות המשפחות אזולאי ובן עטר, שלוש ומויאל וכדומה, אמרו לו הרבה ועוררו אצלו את רגשי הכבוד וההערכה, שהיו לו כלפי אבותיו ובני עדתו, חידדו והעמיקו את תודעתו ותחושתו, על הקשר החזק ביו מרוקו ארץ מולדתו לבין ארץ ישראל ערש תרבותו.

שאול עצמו היה שייך לאותה קבוצה של עולים צעירים ובעלי מרץ, שבאו ממרוקו מתוך דחף פנימי ואהבת הארץ, הגיעו אליה בעיתות מלחמה ובשעות קשות, ותרמו את תרומתם לישובה ולהפרחת שממתה.

 כמהנדס גנים במקצועו ומומחה לבוטניקה, עסק שאול בעולם הצומח של עיר הקודש ירושלים. הוא זכה וקיים בעצמו את דברי התורה ״כי.תבואו אל הארץ—ונטעתם…" ( ויקרא י״ט, כג ). כפי שהעידו חבריו מארגון הגננים ( ששאול נמנה בין מייסדיו ) הוא עשה זאת באהבה ובהתלהבות ״ ובנפש פיוטית ממש ״.

וכי חלק חשוב מנופה ויופייה של צמחיית ירושלים וגניה, יש לזקוף לזכותו של שאול. גס ביומו האחרון, עסק שאול ז"ל בארץ ישראל ופירותיה: הוא הזכיר לי את עבודתו האחרונה שעשה על מנהגי ט"ו בשבט במרוקו, שרבים מהם קשורים עם ארץ ישראל.

 שאול עשה רשימה ארוכה של כל הצמחים, הפירות ( מלבד שבעת המינים ), העוגות והמגדנים, שנהגו לברך עליהם בט"ו בשבט בארוקו. הוא נתן לכל פרי וצמח את שמו בשלוש שפות: בערבית, כפי שהיה מקובל במרוקו, בעברית ובלועזית.

 לפעמים אף הוסיף הסבר או סיפור אגדי על מקור השם בערבית. ואף במיטת חוליו בבית החולים, שעות ספורות לפני שיוציא את נשמתו הטהורה, הספיק שאול לעיין בעבודתו זו על ט"ו בשבט, אחרי שהועתקה במכונת כתיבה.

שאול היו לו שורשים עמוקים בתרבותם של יהודי מרוקו. הוא נולד, חי וגדל, בעיר של חכמים ושל סופרים. הוא היה בנם ונכדם של רבנים, ששימשו ברבנות ובדיינות והשאירו חיבורים בדפוס ובכתב־יד בתחומים שונים: בהלכה, דרוש, פרשנות, מוסר, שירה והגות.

 הוא שייך למשפחה מפוארת, שהיהדות נשתמרה בה מדורי דורות. עובדה זו העניקה לו רגשי כבוד והערכה לאבותיו ולתרבותם. במו עיניי ראיתי כיצד פניו צהלו משמחה בכל פעם שראה או שמע דבר חדש הקשור ליהדות מרוקו.

שאול עמד בתקיפות ובמרץ על כבודם של חכמי מרוקו, לא נתן לאף אחד לדבר עליהם או אליהם בלי הכבוד הראוי ובלי היחס הדרוש. בשנת 1977 התקיים בירושלים כנס של חוקרים בתולדות יהודי צפון אפריקה.

 בין המרצים, היה אחד שדיבר על השירה והפיוט של רבני מרוקו. הוא הזכיר את משוררי מרוקו בשמם, מבלי להקדים להם תואר " רבי ". שאול לא יכל להתאפק, עמד על רגליו ואמר למרצה: ״בבקשה ממך, אדוני החוקר, תגיד ״רבי דוד חסין״, " רבי יעקב אביחצירא ", " רבי רפאל משה אלבאז ", וכו…, אל תדבר עליהם כאילו היו חברים שלך, ואל תתייחס אליהם כאל אנשים פשוטים…״!

 ואמנם אותו מרצה הודה בטעותו, התנצל והחזיר לרבותינו את כבודם. אותה שעה ישבתי לידו של שאול וראיתי איך באמת נפגע ונעלב מחוסר יחס הכבוד בדברי המרצה, אף על פי שלא הייתה לו למרצה שום כוונה רעה והוא רק דיבר בסגנונם של החוקרים החדשים.

 שאול לא השלים עם סגנון כזה, וראה בו שמץ של גאווה והתנשאות, ואף פגיעה בכבודם של רבותינו ואבותינו שקטנם עבה ממותנינו. לא יכולתי אלא לברך אותו על גישתו המכובדת ׳ועל אצילות נפשו, כי ראיתי לפני אדם נפלא שמסורת אבותיו טבועה בדמו, וכולו אומר כבוד ויקר להוריו ומוריו.

לשאול היו תכניות עבודה רבות, כגון: 1. הקלטה, שימור והעלאה על הכתב את החזנות המרוקאית העשירה והמגוונת, על כל מנהגיה הרבים, הישנים והחדשים. (לדוגמה, רק לפיוט " יגדל ", יש עשרות רבות של לחנים, ביניהם לחנים עתיקים מאד). 2

. הקלטה והעתקה לתווים מוסיקליים של כל הספר " שיר ידידות ", על כל דרכי נגינותיו הרבים, בהם נמצאים לחנים שהגיעו למרוקו מדורות קדומים, מנגינות שבאו ממקורות זרים ובתוכם מנגינות מעובדות או מקוריות שנוצרו ע״י היהודים. זהו מפעל גדול, שיש בו תרומה נכבדה ומקור לא אכזב לחקר המוסיקה היהודית. מי יתן ויימצאו אנשים שיוציאו דבר זה לפועל, ויצילו מתהום הנשית והאבדון מורשת זז, וינציחוה לדורות הבאים.

3. הוצאת קובץ לזכרו של נעים זמירות ישראל ר׳ דוד בוזגלו זצ"ל. שאול העריך והעריץ מאוד את הרב בוזגלו עוד בהיותו צעיר לימים, ואף למד אצלו וקלט ממנו רגש שירי וחוש פיוטי. הוא הרגיש חובה להנציח את שמו בהוצאת ספר שיכלול תולדות חייו ויצירתו של ר׳ דוד, עם לקט מאמרים ומחקרים בשירה היהודית במרוקו.

 4. שאול ז"ל אף שאף להוציא כתב עת לחקר יהדות מרוקו. כמה הצטער על העובדה שאנו יוצאי צפון אפריקה המונים למעלה מחצי מליון נפש כ״י, אין לנו אפילו עלון אחד משלנו.

שאול היה פעיל בוועד העדה המערבית וניסה לארגן ולרכז חומר לקראת יסודו והוצאתו של כתב עת, או לפחות קובץ מחקרים שיופיע מפעם בפעם. בשנת 1966 כתב ופרסם מטעם ועד העדה חוברת מיוחדת, בשם " הנחיות ומורד. דרך לאיסוף חומר פולקלוריסטי לעדת המערבים " ובה ראשי פרקים לנושאים רבים ומגוונים לחקר חיי היהודים במרוקו ותרבותם, כשישים סעיפים ופריטים שכל אחד מהם ראוי למחקר בפגי עצמו.

 החל מהפתגם הפשוט והסיפור העממי, האמונה התפילה והלחש הדמיוני משלוח יד ומקצוע חופשי, שירי חתונה ומנהגי לידה, תשמישי קדושה ומנהגי חגים, חברות לימוד ומוסדות חינוך, מוסד המשפחה ומעמד האישה, ארגון הקהילה ותקנות ציבור וכוי, עד לאמונה הצרופה והמדע העליון של היצירה הרוחנית של חכמי מרוקו.

 הוא לא זלזל בשום דבר ואפילו הקטן ביותר. הוא ראה בכל פריט ופריט חלק בלתי נפרד ממכלול אחד רחב ומקיף, אבר אחד מגוף שלם, אבן פינה מבנין משוכלל. וזוהי באמת אחת מהתכונות הדרושות לאיש המדע ולחוקר כלשהו: צריך להיות בעל עין חדה וראייה כוללת, שאינו מזלזל בדבר ואינו בז לקטנות, כי כל פרט מצטרף ומשלים את התמונה הכוללת כמו שכל חרס וכל שבר כלי חשיבותו מרובה בעיני הארכיאולוג החופר במעמקי האדמה במטרה להוציא לאור את נבכי העבר.

וזאת אשר כתב רבי שאול בפתח דבריו בחוברת הנ"ל: " אנא, עיין בכל פרט ופרט. העלה בכתב את כל הידוע לך… אל תהסס לשלוח כל חומר — ולו גם שורה אחת. כל הערה, הארה, אינפורמציה והנחיה חשובות, מאחר שהן עשויות לעזור באיסוף, בריכוז ובליבון החומר. הומר זה שירוכז, ישמש לנו נושאים למאמרים ולקובץ שייצא לאור ויופץ למעוניינים ולמוסדות מחקר בארץ ומחוצה לה״.

ר׳ שאול נתן דין קדימה לעבודותיהם ולכתביהם של הוריו !ובני משפחתו. הוא הוציא ספרו של רבי רחמים יוסף אג׳ייני ז"ל, " לפי ספרי ", כרך גדול של פסקים, ליקוטי דינים וכללי הלכה; הוציא קובץ שירים של ר׳ ראובן אג׳ייני ז"ל, " שפתי רננות " ועשה לו מבוא על השירה ועל הבקשות במרוקו;

הדפיס חוברת " בית העמרמי ", בעריכת אביו זצ"ל לפענוח ראשי התיבות והקיצורים שבספרי חכמי מרוקו, שהוא כלי עזר חשוב לקריאתם והבנתם של דברי רבותינו; הדפיס עוד חוברות וקונטרסים שונים שלו ושל בני משפחתו.

 בהקדמתו לחוברת " בית העמרמי " ( מולטיליט, ירושלים תשל"ו ), שלח חיצי ביקורת והושיט אצבע מאשימה, על שוד הספרים שבוצע במרוקו על ידי אספנים וסוחרים למיניהם, שהוציאו אוצרות רוח מאנשים תמימים בדרכי מרמה ואונאה — ואף בגניבה וגדלה.

 הוא נתן כותרת לדבריו אלה בשם " אני מאשים " —J'Accuse כשם מכתבו המפורסם של אמיל זולה, כי בו זעקת חמס על העוול שנעשה לנו ולאוצרות הרוח שלנו שנידלדלו על ידי השודדים האלה. (למען האמת, היו גם כאלה שהצילו ספרים רבים וכתבי־יד מכליה ואבדון, והעבירו אותם לספריות גדולות ולבתי מדרש חשובים והעמידו אותם לרשותו של כל לומד שוחר מדע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

ספטמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר