בנציון נתניהו-דון יצחק אברבנאל-מדינאי והוגה דעות-ספרד:ארץ הרדיפות-2005- נאפולי: תקוות ואכזבות
אולם בזה עדיין לא נסתיים הדחף הספרותי שלו. עכשיו חש צורך לחזק ולהרחיב את היסודות העיוניים של נס הגאולה הגדול. זמן קצר לאחר שהשלים את הטרילוגיה שלו, כתב את חיבורו ״שמים חדשים״, שבו ביקש להוכיח על־פי סדר הרקיעים את תורת הבריאה (ex nihilo) ולהתאים תיאוריה זו להשקפתו של הרמב״ם. אחר־כך חזר אל פירושו לישעיהו, שבכתיבתו התחיל בקורפו, אלא שבהשפעת השקפותיו המשיחיות לבש עכשיו אופי חדש לגמרי. ב־19 באוגוסט 1498 הושלם הפירוש לישעיהו, ואחר־כך, ב־6 באוגוסט 1499, השלים את פירושו לתרי־עשר, ונדמה היה שעם סיומה של עבודה זו בא הקץ לכתיבה הגועשת שבה היה נתון זה קרוב לארבע שנים.
בפירושו לישעיהו, כמו גם בכל אחד משלושת החלקים של הטרילוגיה המשיחית שלו, צפה אברבנאל את התרחשותו של מאבק עולמי בין העולם הנוצרי ותורכיה, שיארע בעתיד הקרוב. וכאילו כדי להוכיח את אמיתותן של תחזיות אלו, נראו באופק – זמן קצר לאחר שהושלם פירושו לישעיהו – ענני מלחמה שבישרו את מלחמה תורכיה־ונציה, שפרצה ביוני 1499. ב־28 ביולי נחלו התורכים ניצחון, בקרב הימי הגדול בסאפינצה, וזמן קצר אחריו השתלטו על לפאנטו וכבשו את רובו של הפלופונסוס. אבל בשנה שלאחר מכן התהפך גלגל המלחמה כשהביסו הוונציאנים, בעזרת כוחות ספרדיים, את התורכים בקפלוניה. במונופולי, הבסיס הימי הוונציאני, ודאי הורגש רישומה של המלחמה היטב, ואף־על־פי שאין בידנו שום עדות ישירה לתגובתו של אברבנאל לתהפוכותיה של אותה מערכה מכרעת, ודאי שרוי היה במתח גדול בתקופת המאבק התורכי־הוונציאני, כי ידוע לנו שהמתין בדריכות להתגשמות נבואותיו.
קשה להאמין שכל אותן השנים נשאר אברבנאל מנותק ממשפחתו.אולם רק אחר המלחמה התורכית־הוונציאנית מוצאים אנו אחדים מבני־משפחהו במונופולי או בסביבתה. ב־6 בפברואר 1501 ביקר יוסף, אחיינו של אברבנאל, במסינה את גונסאלוו דה קורדובה, (שחזר ממסע המלחמה שלו נגד התורכים רק בחודש הקודם), ומתקבל ביותר על הדעת, שיוסף נפגש באותה הזדמנות גם עם אברבנאל. באותה שנה אנו מוצאים את אחיו של יוסף, יעקב, שוהה ואפילו עושה עסקים בנמל בארי, הסמוך למונופולי, ואת יהודה אברבנאל מבקר במשכן אביו בבארלטה, אף היא נמל באפוליה על הים האדריאטי, מצפון לבארי. ברור שהמשפחה כולה, שנמשכה אל אברבנאל, עקרה לחלק המזרחי של הממלכה; אולם רק לשהייה ארעית, שכן בנאפולי הושב המצב לקדמותו והמלך השליט, פדריגו ירשו של פראנטה II, האיר פנים ליהודים, ובפרט למשפחת אברבנאל. אין ספק שנטייתו הידידותית של המלך המריצה גם את דון יצחק לחזור לנאפולי העיר. וכך, ב־10 במאי 1501 הוציא המלך צו לשלטונות של בארלטה לעזור לדון יצחק אברבנאל ״המכובד״ ו״היקר לנו״, כמו גם לבנו יהודה ולמשפחותיהם, לערוך את נסיעתם המתוכננת לבירה. צו מעין זה רמז על הזמנה מלכותית. אבל בעצם השעה שבה הגיעה הזמנה זו לבארלטה, ובעוד בני משפחת אברבנאל מתכוננים, כמסתבר, ליציאה, התרחשה סופה מדינית נוספת, שעתידה היתה במהרה לעשות שוב שמות בממלכת נאפולי האומללה: התחילו ההכנות לפלישה הצרפתית השניה.
ב־1 ביוני 1501 עברו חילותיו של לואי XII, יורשו של שארל VIII, את הרי האלפים בדרכם לנאפולי, בהתאם לחוזה צרפתי־ספרדי חשאי, שאחד מתנאיו היה חלוקתה של נאפולי בין שתי המעצמות הללו. ב 5 ביולי התחילו חילות ספרד, ובראשם שוב גונסאלוו דה קורדובה, בפלישתם לנאפולי מדרום, ולאחר שלושה ימים, ב־8 ביולי, חצו הצרפתים את הגבול הנאפוליטני מצפון. יהודה אולי הרחיב עוז בנפשו ללכת לנאפולי, אבל דון יצחק, שמשוכנע היה שהמלחמה קרובה לבוא ושמצבה של נאפולי נואש, נמנע מלצאת לדרך. אולם אין זה מתקבל על הדעת שנשאר בבארלטה, שלפי חוזה החלוקה נועדה ליפול לידי הספרדים. מסתבר ביותר שחזר למונופולי, שעדיין היתה תחת שלטונה של ונציה, ועד 1509 אכן עתידה היתה להישאר בידי הוונציינים.
חודש לערך מיום שהתחילה הפלישה קרסה ממלכת נאפולי. השלום הושב על כנו. אבל אברבנאל לא זז ממונופולי. בעת ההיא כתב את חיבורו ״מפעלות אלוהים׳ יצירתו הפילוסופית החשובה ביותר ועם זה – האמנותית ביותר. ב״מפעלות אלוהים״ אנו מוצאים, כפי שרמזנו, ביטויים של הערצה גדולה לאפלטון, ואפשר לייחס תופעה זו לא רק לאווירה האינטלקטואלית של איטליה, שבה נכתב הספר, אלא גם להשפעתו המיוחדת של בנו, יהודה. בשעה שזה האחרון ביקר אצל אביו בבארלטה, כבר חיבר יהודה את החלק הראשון של ספרו, Dialoghi d'Amore, ומתוך ששקוע היה במחשבות, שנתן להן ביטוי ביצירה נאו־אפלטונית זו, אין ספק שדן עליהן עם אביו. יתר על כן: ל־Dialoghi d'Amore ול״מפעלות אלוהים״ יש כמה רעיונות יסוד משותפים, למרות מה שנבדלים הם בתיזה העיקרית שלהם. בעוד שמטרת Dialoghi היא להסביר את פעולתו של עקרון האהבה האלוהי ביקום, המטרה של ״מפעלות אלוהים״ היא לחשוף את פעילותו של עקרון הכוח האלוהי. כמו ב״שמים חדשים״ כך גם ב״מפעלות אלוהים״ ביקש אברבנאל לחזק את התיאוריה שלו על אפשרותה של גאולה אלוהית בדרך נס.
ביולי חזרה ופרצה המלחמה – הפעם בין ספרד לצרפת – לשם השגת הבעלות על כל ממלכת נאפולי. בארלטה, שבה מצאנו את דון יצחק ואת בנו זמן קצר לפני הפלישה הכפולה, שימשה עכשיו מצודה עיקרית לחילותיו הנצורים של גונסאלוו. אולם ב־28 באפריל 1503 הגיח המצביא הגדול מן ״המאורה הישנה״, כפי שהתחילו מכנים את בארלטה, נחל את נצחונו המכריע בסריניולה, ולסוף, ב־14 במאי, נכנס עטור ניצחון לנאפולי. לחתנו של אברבנאל, יוסף, כבר היה, כפי שראינו, שיג ושיח עם גרנסאלוו־ ב־1501, וזמן קצר אחר הכיבוש נעשה יהודה רופאו הפרטי של גונסאלוו. אולם דון יצחק החליט, כנראה, שלא לחזור לטריטוריה ספרדית. לפיכך, כשביקר אצלו בנו יוסף במונופולי, זמן קצר לאחר שהושב השלום על כנו, והזמין אותו לצאת עמו לוונציה, שבה עסק יוסף ברפואה, ודאי קידם אברבנאל בברכה את ההזמנה.
תקופת ישיבתו במונופולי נסתיימה, איפוא, אחר שבע שנים וחצי. אברבנאל בילה במקום זה אחת מן התקופות הסוערות ביותר בפוליטיקה האיטלקית והאירופית, שהיתה גם התקופה היצירתית ביותר בחייו. הדבר נתאפשר במידה רבה הודות למקומה ומצבה המיוחד של מונופולי. כי אף־על־פי שמונופולי נמצאה תמיד בזירת מלחמה, היתה גם אי של שלום. וכך ניתנה לו, לאברבנאל, בעיר זו ההזדמנות להתבונן מקרוב במאורעות המתהווים ולהיות במגע ישיר עם המתרחש, ועם זה לנתח את הדברים בשלווה ולסכם את מסקנותיו בכתב. בדרך כלל חביבים על אדם מקומות שבהם שפעו כוחות יצירתו, ונראה שישיבתו במונופול, נתחבבה על אברבנאל, שאם לא כן לא היה נשאר בה זמן רב כל כך. על כל פנים, כשנפרד מעיירת המבצר הקטנה שעל חוף הים האדריאטי, לא חש את טעמה המר של אכזבה שהרגיש בתום תקופות אחרות של חייו.
בנציון נתניהו-דון יצחק אברבנאל-מדינאי והוגה דעות-ספרד:ארץ הרדיפות-2005- נאפולי: תקוות ואכזבות
עמוד 103