נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים-מנהגי הנישואין 2/3

יש נהגו כשהכלה מגיעה לחופה, מיד מניח החתן את כף רגלו הימנית, על כף רגלה השמאלית:

כן הביא בנו״ב (עמוד ס״ט), בשם החסד לאברהם למהר״א אזולאי, וכתב הטעם בזה, לסימן טוב שהבית יזכה להתנהל על פי האיש, כי בית המתנהל ע״י האיש מונהג במדת הרחמים, וכשמונהג ע״י האשה, מונהג במדת הדין עיי״ש

נהגו לגלות את פני הכלה כשעת הקידושין, כדי שהעדים יראוה כבירור:

כן הביא בספר נו״ב(עמוד ק״ו), וכן מנהג תוניס וכמובא בספר גאולי כהונה(מער׳ ד), וראה במקור חיים (סימן רל״ז סכ״א):

נהגו שהחתן עונד את הטבעת כאצבע הקמיצה של הכלה, ויש נהגו לענוד באצבע הסמוך לאגודל:

כן הביא בנו״ב (עמוד ק״צ), ובספר נחלת אבות(דיני נשואין), כתב באצבע הסמוכה לאגודל, וראה בזה בבן איש חי(פרשת כי תבא), ובספר מלאך הברית (עניני נשואין):

נהגו לקדש בטבעת של זהב דוקא:

כן הביא בנו״ב (עמוד ר״ז), וכתב הטעם, שכשם שהזהב אין קולו נשמע כיתר המתכות, כן סימן לאשת חיל שאין קולה נשמע, שלא תהיה קולנית וצעקנית, אלא דבריה יהיו בנחת, כי דברי חכמים בנחת נשמעים:

נהגו לחרוט על טבעת הקידושין, שם הכלה ותאריך הנישואין, ורבים מהחכמים שהתנגדו לזה:

כן הביא בנו״ב(שם), והביא שגדולי החכמים אין דעתם נוחה הימינו, שיש בו חשש לדרכי הגויים:

נהגו לכתוב שבועה בכתובה, ויש שלא נהגו בחתימת החתן, רק כחתימת שני העדים:

כן המנהג פשוט מדורי דורות, לכתוב שבועה בכתובה וכמובא בנהגו העם (אבן העזר ס״א), וראה מש״כ אחד מחכמי הספרדים בענין זה בחוב׳ אור תורה (אב תשנ״ו סימן קכ״ב), ודפח״ח, וענין אי חתימת החתן, כן הביא בספר נהגו העם(עניני הכתובה), וראה בזה ביביע אומר ח״ג(אה״ע סימן י״ג):

נהגו שהרב המקדש, הוא לבדו בירך את כל הז' Cרכות, ורק כאשר נוכח שם רב גדול מכבדים אותו באחת הברכות:

כן המנהג, והביאו בספר נהגו העם (נישואין), והטעם משום שיש בהן ברכות סמוכות שאינן מתחילות בברוך, ומשום הפסק, וראה בשו״ת יביע אומר (ח״ד סימן ז׳) שדן בזה ויישב את המנהג של חלוקת הברכות:

נהגו לפני קריאת הכתובה לפתוח בברכת כהנים, ובפסוקים: יִתֵּן יְהוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.

כן המנהג, והביאו בנו״ב (עמוד ע״ב) להסמיך ברכות לברכות, כי הוא שעת רצון וראה רש״י רות ליהודה. מן הזרע אישר יתן ה׳ לך מן הנערה הזאת:.

נהגו בסיום קריאת הכתובה, הרב המקדש מוסרה לאמה של הכלה, ומקפידים שלא לפותחה כלל, ויש נהגו להניח את הכתובה ברבנות:

כן המנהג פשוט, וענין הפתיחה הביא בספר יהדות מרוקו(עניני נישואין), וחששו לגירושין ומיתה ח״ו, ובענין הנחת הכתובה ברבנות, כן הביא בספר נהגו העם (ערך כתובה), וכ״ז מחשש שמא תאבד, וכמ״ש מר״ן באה״ע (סימן ס״ו ס״ג), ועיין בספר משפט וצב״י(ח״א סימן ש״ל), ובשו״ת באר שרים (ח״א סימן י״ב):

נהגו בנוסח הברכות לומר: בנין ״עזר״ עדי עד, ויש שאין מסיימים ״ומצליח״:

כן הביא בספר נחלת אבות (דיני נישואין), ובספר נהגו העם (ענייני נישואין), ובספר אוצר פסקי הסידור (עמוד ר״ב), ויש מסיימים ״ומצליח״, ובנחלת אבות שם, כתב שיאמר ״ומצליח״ אחרי הטעימה:

נהגו לשבור את הכוס אחרי שבע ברכות, ויש נהגו לשוברו אחרי ברכת האירוסין:

כן המנהג פשוט, אלא שבמוגדור וסביבותיה היו נוהגים לשבור את הכוס מיד אחרי ברכת האירוסין, ובספר נחלת אבות (שם) הביא את המנהג וישבו עיי״ש, וראה בזה גם בספר מלאך הברית:

נהגו שהחתן שובר אה הכוס, ויש נהגו שהרב המקדש עושה זאת:

כן המנהג פשוט, אלא שהיו איזה קהילות במרוקו שנהגו, שהרב המקדש שבר את הכוס, והביאם בספר יהדות מרוקו(עניני נישואין):

נהגו לפני שבירת הכוס לומר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: הודו ליהוה כי טוב. כי לעולם חסדו: ירבו שמחות בישראל וינוסו אנחות ויהיה בסימן טוב:

כן הנוסח בסידורים ישנים, וכן מובא בספר נחלת אבות (שם), וכתב שם שיש להזהיר את הציבור לא לומר על שבירת הכוס ״בסימן טוב״, כי הוא בא לזכר החרבן, וכן כתב בספר מלאך הברית (עניני נישואין):

יש נהגו להעמיד קנקן שמן בשעת החופה, והכלה מביטה בו, ומשליכה בו מעט קמח:

כן הביא בספר נוהג בחכמה (עמוד ס״ח), והטעם לסימנא טבא, על דרך מה שנאמר, בניך כשתילי זיתים, ונאמר חלב חטים ישביעך:

לא. יש נהגו שהחמות מגישה לכלה, חלב תמרים ונענע, בסיום שבע ברכות:

כן נהגו באיזה קהילות במרוקו והביא זה בספר יהדות מרוקו(עניני נישואין) והוא לסימן טוב:

יש נהגו בסיום שבע ברכות, הכלה מקבלת ביצה ושוברתה במפתן הבית:

כן נהגו בעיר צפרו, והביא זה בספר נהגו העם (עניני נישואין), והוא כנ״ל:

נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים-מנהגי הנישואין 2/3