פרשת אמור-'בָּאתִי בְּסוֹד לוּלָב אֶתְּרוֹג וּבַהְדַסִּים-אפרים חזן

אפרים חזן

פרשת אמור

'בָּאתִי בְּסוֹד לוּלָב אֶתְּרוֹג וּבַהְדַסִּים'

פרשת אמור ממשיכה את פרשת קדושים בכך שהיא עוברת מציווי הקדושה לכלל ישראל לציוויי קדושה לכוהנים. ציוויים אלה פותחים באיסור להיטמא למת, אלא כי אם לקרוב מדרגה ראשונה: אב, אם בן, בת אח, אחות (הרווקה) ולאשתו הראויה לו ככוהן. על הכוהנים לשמור על שלמות גופם ועל ייחוסם וככלל קובעת התורה "קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם…" (ויקרא כא, ו), וכפי שהעמיד זאת הרמב"ן: "קדשים יהיו לאלהיהם – הקדושה היא הפרישות כאשר פירשתי בסדר של מעלה (לעיל יט ב). יאמר, שאפילו במותר לישראל יהיו הכהנים פרושים, יבדלו מטומאת המתים ונשואי הנשים שאינן הגונות להם בטהרה ובנקיות", ובדרך השיר  ביטא רבי ישראל נג'ארה בפיוטו לפרשת אמור, כך:

 

               לְקַדְמוּתְכֶם שׁוּבוּ בָנִים / חִישׁ אֱמוֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים.

               יוֹשֵׁב רוּם מִמְּכוֹן שִׁבְתוֹ / אָמַר אֶל-מֹשֶׁה בִּנְאֻמָיו

               אֲשֶׁר כָּל-כֹּהֵן מְשָׁרְתוֹ / הוּא לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו

               אֲבָל יִהְיוּ בָאֵי בֵיתוֹ / זַכִּים כְּשַׂרְפֵי מְרוֹמָיו

5             לְהַקְרִיב זִבְחֵי שְׁלָמָיו / תָּמִיד, וְהָיוּ נְכוֹנִים.

 

המחרוזת  משקפת היטב את ציווי הקדושה על הכוהנים ואת הנימוקים לקדושה זו, הכוהנים, באי בית ה' יהיו זכים כמלאכי מרום, כלומר שווים הם משרתי המקדש למלאכי השרת, כדי שיהיו נכונים תמיד לעבודת המקדש. פתיחת השיר נוקטת דרך עיצוב מיוחדת ואת הציווי למשה בפתיחת הפרשה הוא הופך לבקשה מן הקב"ה. בקשה המתפרשת במחרוזת האחרונה: 'אל הר ציון אשר שמם / השב כהנים ולויים…'.

הנושא המרכזי השני בפרשתנו אף הוא עניינו קדושה, קדושת הזמן, "פרשת המועדות" בפי חז"ל. זו סקירה מלאה של כל מועדי הקודש והמצוות המיוחדות לכל מועד ומועד. ברשימת המועדים בולט חג הסוכות ומצוותיו, הסוכה, ארבעת המינים ומצוות השמחה, אלה משכו את לבם של פייטני ישראל לדורותיה, שהרבו לכתוב  פיוטים לחג הסוכות על כל מרכיביו. בחרנו להציג את פיוטו של גדול פייטני תימן, רבי שלום שבזי בפיוט לחג הסוכות.

 

               סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ צוּרִי פּרוֹשׂ עָלַי

               וּשְׁמַע לְקוֹל שַׁוְעַת עַמִּי וּמִקְהָלִי:

 

               אוֹר יִשְׁעֲךָ יִזְרַח עַל כָּל בְּנֵי אִישׁ תָּם

               תּוֹסִיף בְּשִׂמְחָתָם עֶזְרָם וּמִשְׁעַנְתָּם

5             יִזְכּוּ רְאוֹת יִשְׁעָךְ יַעְלוּ בְמִשְׁמַרְתָּם

                                       וַאְנִי לְךָ דוֹדִי תָּמִיד וְדוֹדִי לִי:

 

               לִי יֶאֱתֶה הַחֵן אֶתְעוֹרְרָה שֵׁינָה

               וַאְסוֹבְבָה לִרְאוֹת שָׁלֵם וְצִיּוֹנָה

               יָשִׁיב אֲדוֹן עוֹלָם דַּלָּה וְאֶבְיוֹנָה

10                                   אֶשְׂמַח וְאָגִילָה אַרְבֶּה בְּמַהְלָלִי:

 

               מֵעַנְנֵי כָבוֹד צוּרִי עֲטִיתַנִי

               לֹא אֶמְצְאָה שֶׁמֶשׁ יוֹם הֶעֱלִיתַנִי

               וּבְחַסְדְּךָ הַטּוֹב הָאֵל מְשַׁכְתַּנִי

                                       זָכְרָה לְאַהְבָתִי קֶדֶם וּמַחְמָלִי:

 

15           בָּאתִי בְּסוֹד לוּלָב אֶתְּרוֹג וּבַהְדַסִּים

               עֲרָבָה שְׁנֵי בַדִּים אֲגֻדָּה כְּלָל נַעְשִׂים

               וּבְיַד שְׂמֹאל אֶתְּרוֹג וָאֶזְכְּרָה נִסִּים

                                       וָאֶעֱנֶה הַלֵּל וָאֶנְעֲמָה קוֹלִי:

 

               נַפְשִׁי לְךָ תָרוֹן תַּנְעִים בְּקוֹל רִנָּה

20           תַּעְרוֹךְ תְּפִלָּתָהּ בִּשְׁבָח וּבִתְחִנָּה

               תַּשְׁפִּיע שְׁלוֹמֶיךָ לָנוּ בְּכָל פִּנָּה

                                       מִשְׂגָּב תְּהֶא לַדָּל וּתְחַדְּשָׁה גִּילִי:

 

               יוֹם יִשְׂמְחוּ עַמַּךְ תּוֹסִיף בְּשִׂמְחָתָם

               צוּר מִמְּרוֹם תַּקְשִׁיב אֶל קוֹל תְּפִלָּתָם

25           תִּגְעַר בְּכָל שָׂטָן תִּהְיֶה בְעֶזְרָתָם

                                       אַתָּה מְנָת כּוֹסָם רוֹפֵא לְכָל חֹלִי:

 

               וּלְמַעְרְכוֹת יַיִן נִרְצֶה לְהִתְעַנֵּג

               נַעַן בְּשִׁיר וּשְׁבָח לָאֵל וְנִתְפַּלֵּל

               נִדְרוֹשׁ בְּסוֹד לוּלָב וַהְדָּס וְהָאֶתְּרוֹג

30                                   גַּם בָּעֲרָבָה נַשִּׂיג לְסוֹד מִלָּי:

 

               סֻכַּה וְתַעֲנוּג יוֹם זֶה וְקוֹל חֶדְוָה

               בָּהּ נֵשְׁבָה לִלְמוֹד כִּי הִיא אֱמֶת מִצְוָה

               נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה בָּהּ נִתְחַבְּרָה אַחְוָה

                                       אִם אֶחְפְּצָה לָלוּן אִישַׁן בְּעֵת לֵילִי:

 

35           פּוֹדֶה זְכוֹר לָנוּ חֶסֶד אֲשֶׁר קָדַם

               קַבֵּץ פְּזוּרֵינוּ אֶל הֵיכְלֵי נֹעַם

               בִּזְכוּת בְּנֵי חָכְמָה כָּל יוֹדְעֵי טַעַם

                                       אַתָּה אֱמֶת חֶלְקִי צוּרִי וּמִגְדָּלִי:

  1. סכת… עלי: על פי 'ופרוש עלינו סכת שלומך…' בברכת השכיבנו ללילי שבת וימים טובים. 2. מקהלי: קהל ישראל, על פי תה' סח, כז. 32. כל… תם: כינוי לעם ישראל, בני יעקב, על פי בר' כה, כז. 4. תוסיף בשמחתם: שכן חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו". עזרם ומשענתם: פנייה לקב"ה 5. יזכו… במשמרתם: יזכו לגאולה ולישועה ולחדש את מסורת המשמרות והמעמדות בבית המקדש. 6. ואני… לי: על פי שה"ש ו, ג. 7. לי… שינה: חן הגאולה יגיע אלי אז אתעורר משנת הגלות, על פי שה"ש ה, ב, וראה מדרש הפסוק בשהש"ר ועוד. 8. שלם וציונה: ציון וירושלים. 9. ישיב… ואביונה: הקב"ה ישיב את עם ישראל הדלים בגלותם אל שלם וציונה הנזכרים בטור הקודם. 11. ענני כבוד: על פי בבלי סוכה יא ע"ב וכדברי רבי אליעזר "ענני כבוד היו", והשווה זוהר חדש, תולדות, עמ' תקנח. עטיתני: כסית אותי מכל עבר, על פי תוספתא סוכה ד, ב. 13­-14. ובחסדך…  קדם: על פי יר'  לא, ב; ב, ב. ומחמלי: חוזר אל "לאהבתי", כלומר זכור לי את אהבתך לי ואת חמלתך עלי. 15­-18. באתי… קולי: נטילת ארבעת המינים מסמלת עניינים שונים בנסתר ובנגלה, כפי שהובאו בדברי הזוהר ובמדרשי חז"ל. האתרוג ניטל בשמאל בבחינת גבורה ומלכות כנגד הלב מקום החכמה, שני בדי ערבה כנגד משה ואהרן ועניין האגודה הוא בכך שארבעת המינים מסמלים  קהלים שונים בעם ישראל המתאגדים יחדיו, וכבר באו משלים וסמלים לעניין במדרש ויקרא רבה  ל, י-יא. 18. הלל: שהלולב ניטל לפני אמירת ההלל, מחזיקים בו כל ההלל ומנענעים בו בקטעי הלל מסוימים. 19­-22. נפשי… גילי: תפילת החג אף היא נערכת בשיר ובשמחה, ושמחה זו ערובה לשפע ולשלום ולחידוש שמחת הגאולה. 27. ולמערכות יין: זו שבת שבה מקדשים על היין וראה פסחים קו ע"א. להתענג: לקיים וקראת לשבת ענג על פי יש' נח, יג. 29­-30. נדרוש … מלי: מאחר שבשבת אין נטילת לולב ממש, יש ללמוד ולדרוש "סוד לולב". 31. סוכה ותענוג: שבת חג הסוכות שבו מתקיימים מצוות סוכה ועונג שבת. 32. בה… מצוה: בסוכה נקיים  מצוות לימוד תורה, שכן  "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה" ירושלמי, שבת טו, ג. 33. נתחברה אחוה: שבת וחג. 34. אם… לילי: לכשארצה לישון, אישן בסוכה. 35. פודה: כינוי לקב"ה. זכור… קדם: על פי יר' ב, ב: "זכרתי לך חסד נעוריך…". 36. קבץ פזורינו: על פי תפילת מוסף של חג.  היכלי נועם: הוא בית המקדש להיכליו 37. בני…טעם: הצדיקים לומדי התורה על פי תה' קיט, סו: "טוב טעם ודעת למדני…". אתה… ומגדלי: ובוודאי תשמע תפילתי ותיעתר לבקשותיי בשירי זה.

מרכז הפיוט שלפנינו הוא חג הסוכות הן מצד התוכן ןהן מצד מעשה השיר. כך היא הפתיחה היוצאת מן הסוכה הממשית אל "סוכת שלום", מטפורה להגנת ה' על עמו. במחרוזת השלישית מפרש הדובר את המטפורה "מענני כבוד צור עטיתני", כלומר ההשוואה לעבר אומרת הגנה מוחלטת מכל הכיוונים כדרך ענני הכבוד שהקיפו את ישראל מכל צד, מעלה ומטה (במ"ר א, ב) הצילום משרב ושמש (ראו טור 12), וכיוונו את דרכם אל ארץ ישראל. ענני הכבוד הסובבים את ישראל מביאים את הדובר לראות בעיני רוחו את כלל ישראל סובבים את "שלם וציונה" בבחינת "סבו ציון והקיפוה" (תה' מח, ג). הכינויים "שלם וציונה" לירושלים מחברים את הקורא לפסוק "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" (תהלים  עו, ג), והשוו מדרש תהלים לפסוק "מתחילת ברייתו של עולם עשה הקדוש ברוך הוא בירושלים סוכה, כביכול שהיה מתפלל בתוכה, יהי רצון שיהיו עושין בניי רצוני כדי שלא אחריב את ביתי ומקדשי וכיון שחרב הוא מתפלל יהי רצון מלפני שיעשו בניי תשובה שאקרב בנין ביתי ומקדשי, הוי ויהי בשלם סוכו. את מוצא שנקרא בית המקדש שלם…".  היציאה אל המדבר מתוך אמונה בקב"ה נחשבת  זכות גדולה לעם ישראל, וכדברי הנביא "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (יר' ב, ב). זכות מיוחדת זו מובלטת בטורים 13­-14 ובמחרוזת האחרונה, כאשר הדובר מבקש "לפרוע את השטר", ולקיים את הצהרת ה' "זכרתי לך חסד נעוריך", ומכאן הוא מבקש "זכרה לאהבתי קדם" (טור 14) "זכור לנו חסד אשר קדם" (טור 35).

ציור הסוכה עומד ברקע  "אור ישעך יזרח", לפי שהסוכה מיועדת לצל  וסוככת על הנמצא בתוכה, כי על כן מבקש הדובר כי צל ההגנה לא יעיב על אור הגאולה והישועה. בדומה לזה השינה בסוכה (טור 34) מתחברת ומתקשרת להפליא להכרזה "אתעוררה שינה" בראש מחרוזת ב, הכרזה המציינת את הגאולה כפי שראינו בביאור לשיר.

שמחת חג הסוגות, "זמן שמחתנו" מודגשת בשיר בדרכים שונות, אך עיקר העניין הוא  שילוב שמחת החג בשמחת הגאולה "יום ישמחו עמך תוסיף בשמחתם". לימוד התורה והעיון בסוד ארבעת המינים  יביא את הגאולה "בזכות בני חכמה". קיום מצוות הסוכה, לימודם והעיון בסודם, התפילה וההלל יובילו את פזורי ישראל מן הסוכה אל "היכלי נועם".

 

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
מאי 2024
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר