מורשת יהדות מרוקו

שמעו אלי רודפי צדק  מבקשי ה׳ קריאי עדה אנשי שם יחידי סגולה המחזיקים בתורת ה׳ אלמלא עלייא לא אתקיימו אתכלייא וקרינן בהו כי בצל החכמה בצל הכסף ה״ה האנשים אשר נקבו כאן בשמות ראשון שבראשון שבקודש עושה ומעשה טוביינא דחכימי מתהלך בחומו צדיק ענותן ושפל ברך חכימא ברמיזא שלם הוא ושלימא משנתו קב ונקי והוא קורא כותיקין כהה״ר שלמה אבי׳טברל לקדש נר״ו לעד לא יכבה, ואחריו יאיר נתיב ראשון שבקדש הגביר המרומם אהוב למעלה נחמד למטה ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום ונבון תחבולות יקנה  קנה חכמה קנה בינה  ה״ה כה״ר משה בחיר ה׳ הרד והד׳ר לבושו נר״ו יאיר ויזהיר כזוהר הרקיע ובכוכבים לעולם אכי״ר ושותפו החשוב הנכבד כה״ר משה אזולאי יש״ץ, שני לו שבקדש הגביר ונעלה ולו ב׳ כתרים כתר כהונה וכתר שם טוב קנה הוא לעצמו וזה שמו אשר יקרא לו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל משכיל על דבר ימצא טוב והוא כהן לאל עליון נר״ו יאיר ויזהיר אכי״ר הוא ושותפו ג״כ היקר הנכבד וחשוב ומעולה כ״ר שמואל אבן חמו יש״ץ, שלישי שבקדש אח׳י הרד בן שלומ׳י שרוח הבריות ורוח המקום נוחה המינו נחמד האי׳ש להשכיל ה״ה גומל חסדים טובים מזרע אברהם ביישנים רחמנים גומלי חסדים אחד היה אברהם נר״ו יאיר אכי״ר.

אחד״ש מאדון השלם ב״ה באתי באותיות שתים להודיע לכם צערי כמאמרם ז״ל צריך אדם להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים עם היות שאני אי׳ש בוש׳ת כידוע לשער עמי מ״מ כי ראיתי אחרי ראי שגדל כים שברי השוד והשבר והרעב כבד בארץ ובעונותי הרבים והרעים עוללים שאלו לחם פורש אין להם ולבנותי מה אעשה לאלה היום שכמעט… פרחה נשמתה וקרובה למות מהחיים וחרב עד צואר הגיעה ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ולכן אמרתי עת לחשות ועת לדבר… לחכמים לעת הזאת לכן קמתי בקהל עם… שבע נפשות ביתי ולהפיל תחנתי לפניכם למה נמות לעיניכם וחרפה היא לכם בדבר זה ואעפ״כ בושתי ונכלמתי להרים פני אליכם לדבר עמכם פה אל פה כי אין זה מרדכי ולא מדרך אבותי לשאול חלקי בפי אפי׳ הרב חדה וכו' .

לפי שהיינו מכת הנותנים ולא מכת המקבלים לכן באר הואלתי אליכם הענין רשום וכתוב בספר כי ידיע להוי ליכו שעל צד הממעיט אם ואולי יספיק לי לפרנסת אנשי ביתי סך שני סאים שעורים בשבוע ובתחילת ביאתי למחנכם קדוש היה השער שבשוק שוד, לערך עשרה מעין לסאה ועבדיכם אין בו לא דעת ולא תבונה ולא אוכל לצאת ולבוא ולישא וליתן בענייני העולם כי אני איש תם יושב אהלים  ובביתי אין לחם ושמלה  ריקם ריקם לג״ש  ואין לי שום הכנסה אחרת ואין דורש ואין מבקש  ואין לי על מי להשען אלא על אלהי׳ שבשמים  וזולת מה שחנני ה׳ מברכתכם יבורך עבדיכם ומיום בואי למ״ק עד היום הזה ואני מקמץ מעסתי ומצמצם על עצמי ומצער עצמי אני ואשתי בתענית בכל יום אולי ישיבו את נפשם הילדים רכים שעלות עלי ואני מקצר ועולה במקום שאמרו להאריך שלא סיפרתי אליכם טפה מן הים ממה שאני מצטער ואין די לכתוב קצת מצרותי והאדם יראה לעיניים  שאין אני צריך, והיום הזה שהוכפלו הצרות ועלה השער שבשוק למעלה עקרבים והנה עיניכם רואות נלאיתי נשוא ועם היות ששלחו לי יחידי סגולה ממחנינו קדוש גם הם להתפרנס על ידם כמו שעליתי הענין לאחד מכם מ״מ אני ראיתי שגם זה הבל מטעם שאין זה מספיק ומה אתן זה לפני מאה איש דכולם שיעורן שוה לכולכם, אשר ע״כ למען אחי ורעי ואח לצרה יולד כתיב  וגר ותושב אנכי עמכם  ואין לי מנוס ומפלט מכם ושמך נקרא עלינו לכך אל תשיבוני ריקם מלפניכם והביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי  וכמה צער אני סובל בעצמי על כל מה שאני מדבר עמכם לכך השגיחו בעין חמלתכם עלי ועל אנשי בני ביתי ותראו באיזה אופן פרנסה ויבושו ויבלמו מבקשי רעתי ולמען אספרה כל תהלתכם באזני בניכם ולדורות הבאים ויצא לכם שם בזה ובבא שאין שיעור למצות זו כידוע מתורתינו הקדושה ומדברי רז״ל בכל מקום והנה אנכי נתן לפניכם היום ג׳ דרכים ובחרו לכם את אשר תעשו עמי ואיזה דרך ישכון אור ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל ³⁸ כי השעה צריכה לכך ואם לא עכשיו אמתי.

הדרך הא׳ הוא אם תרצו התמיד שאתם קובעים לי בכל שבוע כי אתם ידעתם שאם נעריך החק הקצוב הזה לשער שבשוק שהיה שוד, בתחילה ודאי שיעור זה יספיק לי לפרנסתי והיום הזה לא יספיק אפי׳ לשליש או לרביע לפי העת והזמן לכך אם תרצו תפרישו מממונכם שיעור הספקתי משעורים ולא מעות כערך שבתחילה ואם כבד בעיניכם הדבר ורוצים להחזיק בידי ולברך יחידים אחרים שיהיו נמנים עמכם לדבר מצוד, להקל מעליכם המ״ט כי הנה רואה שיש יחידים רוצים לזכות במצוד, עמכם.

דרך הב׳ הוא אם תרצו להחזיריני למקומי אני וביתי ולא תבטלו התמיד הזה הקבוע עד יעבור זעם של שנת רעבון ושכר הוא לכם בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך  שמכם ומהם תסתייע מילתא המ״ט.

והדרך הג׳ אם תרצו להחזרוני למקומי ותלוו עלי סך מאה אוקיות לזמן ואני פורע ואתן לכם ג״כ ביטחון על זה דהיינו יש לי משכונה אחת מסך המשים אוקיות אכתוב לכם מסירה על גבי השטר והמשיט אוקיות האחרים אתן לכם מספרי הקודש שלי לבטחון לזמן ועתה בחרו לכם ולי אי זה דרך ישכון אור ובשכר זאת תזכו להיות מבני עליה שכר שאין שולט בו עין כל בריר. שנא׳ בו עין לא ראתה וכו׳ ותשובתכם הרמתה מהרה תצמח כי עוני… ואליכם כי השעה דחוקה ביותר…

תעודה מספר 48-רבי דוד עובדיה-כרך א'

בשיר לכבוד החברה, שחובר על־ידי הרב רפאל בן מכלוף אדרעי, נרמזות פעילויות החברה נוסף על לימודים ודאגה למזון התלמידים וללבושם:

שִׁיר אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

לִכְבוֹד חֶבְרַת אֵם הַבָּנִים

נִיב יְלָדִים. רָמוּ נִשְּׂאוּ. אַשְׁרֵי הָעָם אֲשֶׁר הוּקַם

בְּלִמּוּדִים. אוֹר הוֹצִיאוּ. לִלְמֹד בָּנִים דָּת

אֱמוּנִים. תִּשְׂמַח אֵם הַבָּנִים. נֵר מְאִירַת עֵינַיִם:

רַנְּנוּ וְגִלּוּ צַדִּיקִים. תּוֹרַת אֵל מַחְכִּימַת פֶּתִי. עֵץ

חַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ אַנְשֵׁי שֵׁם. וְגַם נָשִׁים זַנִּים

וּמְכַסִּים עָרוֹם חֶלְקָם בַּחַיִּים: תִּשְׂמַח

פָּתוֹחַ תִּפְתַּח נדבַת ידך. וְהוֹצִיא מְזֻלָּל יָקָר. וְדָמִית

לְאֹהֲלֶיךָ תִּקְרַע חוֹבָה. תִּגְזֹר טוֹבָה. מִדָּה מְרֻבָּה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים:

אַשְׁרֵי מִי שֶׁעָמֵל בַּתּוֹרָה. יָגַע וּמָצָא .יַאֲמִין. קַרְנוֹ

תָּרוּם בְּתִפְאָרָה. קָנָה יָשַׁם טוֹב. חֵן שֶׁכָּל טוֹב

יָמִים לוראוֹת טוֹב. הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים: תִּשְׂמַח

לָאֵל בָּרוּךְ אֶתֵּן תּוֹדָה. רָצָה לְזַכּוֹת יִשְׂרָאֵל. הַרְבֵּה

תּוֹרָה הִיא שֶׁעָמְדָה. בְּעַדֵּינוּ מִשְׂגָּב לָנוּ.

יְשׁוּעָתֵנוּ. הוֹדוּ אֶל הַשָּׁמַיִם: !תִּשְׂמַח

(אדרעי, תרפ״ט, 24).

ביולי 1928 פנתה החברה לוועד הקהילה לקבלת תקציב לקניית ספרים. הוועד השיב בחיוב וגבה אלף פראנק מ״הקדש מונסונייגו״, שהיה מיועד לרכישת ספרי קודש (תדגי, תשנ״ד, 75).

לאחר חנוכת הבית של ״חברת אם הבנים״ בפאס בשנת 1930 כתב הרב יוסף משאש לרב אליהו אצאראף, שאמו הייתה פעילה בחברה ונפטרה, את המכתב הבא, שבו שיבח אותה ואת הנשים העוסקות במצווה, וכן נשא תפילה להצלחתן:

״ שלשם הגיעני מכתב מקרא קדש, לחנוכת הבית הנאמן להחברה הקדושה ״אם הבנים״ תכב׳׳ץ (תכונן בצדק) מעשה ידי נשי חיל, צדקניות, חסדניות, מה מאד שבעתי עונג ועלז כליות ולב, בהמפעל הקדוש הזה, אשר ממנו תצא תורה, ואף כי עוצם שמחתי בלול ברוב תוגה על העדר גוית קדש אמך הצדקת ע״ה (עליה השלום), משמחת חג הקדוש הזה, אשר נכספה גם כלתה לו נפשה הטהורה, אף גם זאת ! מבליגיתי עלי יגון, ביודעי נאמנה, כי ממעון קדשה בעדן גן אלקים, תקח מרי״ם הנביאה את התף בידה ותצאן כל הנשים אשר עשו חיל בצדקתן, אחריה בתפים ובמחולות, עד אולם הקדש הפתוח לגוי צדיק לתורה ולתעודה, ושם ישתחוו לה׳ בהדרת קדש, ויברכו כל הבא אל הבית בברכת משרתי עליון. ונא אחי נועם! הגישה ברכתי היוצאת מעומק לבי, אל נשי החיל, הנשיאה והסוכנת, והסובבין הודן, ה׳ עליהן יחיו בכל טוב סלה.

נשים יקרות! נסיכות ושרות! קחו נא את ברכתי הלבבית.

בקידה על אפים, וכריעה על ברכים, וכפי פרושות השמים, הנני נושא תפלה, לפני אל נורא עלילה, למען יצליחכם בהמפעל הכביר הזה, ומעינות הבית הקדוש אשר הכינותם להגדיל תורה יפוצו חוצה, להשקות נטעי ישורון במים קדושים מי התורה והמצוה, עד אשר ישגשגו וישלחו פארות ויעשו פרי, ויעלו למעלה ראש מצמרת הארז הגבוהה והנשאה, ויסכר פה כל משטין בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על מפעלכם הקדוש, וגדול יהיה כבוד הבית הזה להניק ממבועי שדיו כל צמא לתורת האלקים כ״אם הבנים״ רחמניה אשר דדיה ירוו בכל עת צאצאיה עד אשר יגדלו ויהיו לתפארת אדם, וכשם שעמדה לאבותינו ולנו זכות נשים צדקניות להוציאנו מכור הברזל ממצרים, כן תעמוד לנו עתה צדקתכם וטוב מעשיכם להוציאנו מהגלות המר, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו על אדמת הקדש ירושלים, ואז יקויים בנו נבואת חוזה, ומלאה הארץ דעה את ה׳, אמן״(לא רשומה השנה, אלא רק חודש שבט; משאש, תשכ״ח-תשל״ט, חלק ב, סימן תריח).

על בית־הספר של החברה בפאס, שהמחבר ביקר בו בשנת תשי״ד(1954): פינקרפלד, 1974, 75. הגברת סימונה אטיאס סיפרה לי בכ״ד בשבט תשס״ב, כי מרים אצראף, הסבתא של אביה, מרדכי אטיאס – אישה עשירה – נמנתה עם המייסדות של חברה זו בפאס. היא תרמה לחברה מהכנסותיה מרכושה – בעיקר נכסי דלא ניידי. לדברי הרב מיכאל בן ארי, שלמד בבית־ספר זה, אף לא אחד מהתלמידים, כולל בניהם של בעלי יכולת, לא שילם שכר לימוד.

בכל בוקר חילקו חלב וכן הוגשו לתלמידים ארוחות חמות.

נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-נשים כפעילות חינוכית.-פרק יא: חברת ״אם הבנים״

עמוד 113