נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-נשים כפעילות חינוכית.-פרק יא: חברת ״אם הבנים״

בשיר לכבוד החברה, שחובר על־ידי הרב רפאל בן מכלוף אדרעי, נרמזות פעילויות החברה נוסף על לימודים ודאגה למזון התלמידים וללבושם:

שִׁיר אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

לִכְבוֹד חֶבְרַת אֵם הַבָּנִים

נִיב יְלָדִים. רָמוּ נִשְּׂאוּ. אַשְׁרֵי הָעָם אֲשֶׁר הוּקַם

בְּלִמּוּדִים. אוֹר הוֹצִיאוּ. לִלְמֹד בָּנִים דָּת

אֱמוּנִים. תִּשְׂמַח אֵם הַבָּנִים. נֵר מְאִירַת עֵינַיִם:

רַנְּנוּ וְגִלּוּ צַדִּיקִים. תּוֹרַת אֵל מַחְכִּימַת פֶּתִי. עֵץ

חַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ אַנְשֵׁי שֵׁם. וְגַם נָשִׁים זַנִּים

וּמְכַסִּים עָרוֹם חֶלְקָם בַּחַיִּים: תִּשְׂמַח

פָּתוֹחַ תִּפְתַּח נדבַת ידך. וְהוֹצִיא מְזֻלָּל יָקָר. וְדָמִית

לְאֹהֲלֶיךָ תִּקְרַע חוֹבָה. תִּגְזֹר טוֹבָה. מִדָּה מְרֻבָּה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים:

אַשְׁרֵי מִי שֶׁעָמֵל בַּתּוֹרָה. יָגַע וּמָצָא .יַאֲמִין. קַרְנוֹ

תָּרוּם בְּתִפְאָרָה. קָנָה יָשַׁם טוֹב. חֵן שֶׁכָּל טוֹב

יָמִים לוראוֹת טוֹב. הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים: תִּשְׂמַח

לָאֵל בָּרוּךְ אֶתֵּן תּוֹדָה. רָצָה לְזַכּוֹת יִשְׂרָאֵל. הַרְבֵּה

תּוֹרָה הִיא שֶׁעָמְדָה. בְּעַדֵּינוּ מִשְׂגָּב לָנוּ.

יְשׁוּעָתֵנוּ. הוֹדוּ אֶל הַשָּׁמַיִם: !תִּשְׂמַח

(אדרעי, תרפ״ט, 24).

ביולי 1928 פנתה החברה לוועד הקהילה לקבלת תקציב לקניית ספרים. הוועד השיב בחיוב וגבה אלף פראנק מ״הקדש מונסונייגו״, שהיה מיועד לרכישת ספרי קודש (תדגי, תשנ״ד, 75).

לאחר חנוכת הבית של ״חברת אם הבנים״ בפאס בשנת 1930 כתב הרב יוסף משאש לרב אליהו אצאראף, שאמו הייתה פעילה בחברה ונפטרה, את המכתב הבא, שבו שיבח אותה ואת הנשים העוסקות במצווה, וכן נשא תפילה להצלחתן:

״ שלשם הגיעני מכתב מקרא קדש, לחנוכת הבית הנאמן להחברה הקדושה ״אם הבנים״ תכב׳׳ץ (תכונן בצדק) מעשה ידי נשי חיל, צדקניות, חסדניות, מה מאד שבעתי עונג ועלז כליות ולב, בהמפעל הקדוש הזה, אשר ממנו תצא תורה, ואף כי עוצם שמחתי בלול ברוב תוגה על העדר גוית קדש אמך הצדקת ע״ה (עליה השלום), משמחת חג הקדוש הזה, אשר נכספה גם כלתה לו נפשה הטהורה, אף גם זאת ! מבליגיתי עלי יגון, ביודעי נאמנה, כי ממעון קדשה בעדן גן אלקים, תקח מרי״ם הנביאה את התף בידה ותצאן כל הנשים אשר עשו חיל בצדקתן, אחריה בתפים ובמחולות, עד אולם הקדש הפתוח לגוי צדיק לתורה ולתעודה, ושם ישתחוו לה׳ בהדרת קדש, ויברכו כל הבא אל הבית בברכת משרתי עליון. ונא אחי נועם! הגישה ברכתי היוצאת מעומק לבי, אל נשי החיל, הנשיאה והסוכנת, והסובבין הודן, ה׳ עליהן יחיו בכל טוב סלה.

נשים יקרות! נסיכות ושרות! קחו נא את ברכתי הלבבית.

בקידה על אפים, וכריעה על ברכים, וכפי פרושות השמים, הנני נושא תפלה, לפני אל נורא עלילה, למען יצליחכם בהמפעל הכביר הזה, ומעינות הבית הקדוש אשר הכינותם להגדיל תורה יפוצו חוצה, להשקות נטעי ישורון במים קדושים מי התורה והמצוה, עד אשר ישגשגו וישלחו פארות ויעשו פרי, ויעלו למעלה ראש מצמרת הארז הגבוהה והנשאה, ויסכר פה כל משטין בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על מפעלכם הקדוש, וגדול יהיה כבוד הבית הזה להניק ממבועי שדיו כל צמא לתורת האלקים כ״אם הבנים״ רחמניה אשר דדיה ירוו בכל עת צאצאיה עד אשר יגדלו ויהיו לתפארת אדם, וכשם שעמדה לאבותינו ולנו זכות נשים צדקניות להוציאנו מכור הברזל ממצרים, כן תעמוד לנו עתה צדקתכם וטוב מעשיכם להוציאנו מהגלות המר, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו על אדמת הקדש ירושלים, ואז יקויים בנו נבואת חוזה, ומלאה הארץ דעה את ה׳, אמן״(לא רשומה השנה, אלא רק חודש שבט; משאש, תשכ״ח-תשל״ט, חלק ב, סימן תריח).

על בית־הספר של החברה בפאס, שהמחבר ביקר בו בשנת תשי״ד(1954): פינקרפלד, 1974, 75. הגברת סימונה אטיאס סיפרה לי בכ״ד בשבט תשס״ב, כי מרים אצראף, הסבתא של אביה, מרדכי אטיאס – אישה עשירה – נמנתה עם המייסדות של חברה זו בפאס. היא תרמה לחברה מהכנסותיה מרכושה – בעיקר נכסי דלא ניידי. לדברי הרב מיכאל בן ארי, שלמד בבית־ספר זה, אף לא אחד מהתלמידים, כולל בניהם של בעלי יכולת, לא שילם שכר לימוד.

בכל בוקר חילקו חלב וכן הוגשו לתלמידים ארוחות חמות.

נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-נשים כפעילות חינוכית.-פרק יא: חברת ״אם הבנים״

עמוד 113