מורשת יהדות מרוקו

קטעים מתוך העיתונות

ו) הג׳׳ר עובדיה יוסף ביקש מהגר״ש משאש להציג את מועמדותו, והודיע הוא

לכל המועמדים שהוא יתמוך במנהיג הרוחני של הקהילה היהודית של מרוקו, ואשר הוא הסמכות הרבנים העליונה במרוקו ממדרגה ראשונה, ושהוא המנהיג העולמי של יהודי מרוקו בכל מקום שהם.

• ישנם שעוררו פולמוס על ההחלטה לתמוך ברב משאש ולא לתמוך ברב שהוא מכבר תושב הארץ, אולם עצה זו של מרן הרב עובדיה נתקבלה על עוד רבנים רבים אחרים ואכן רבנים ועסקני ציבור שטובת ירושלים עמדה מול עיניהם השפיעו על רבנו להציג את מועמדותו.

תוך זמן קצר הספיק מרן הרב עובדיה יוסף לאחד מסביבו את רוב גופי הבוחר, לרבות גם את גופי הבוחרים האשכנזים. 4) אנשים הקשורים לקהילות ישראל בחו״ל החלו לדאוג מה יעלה בגורלה של הקהילה היהודית במרוקו. 5) כבר ברגעים הראשונים שהגיע רבנו לארץ כתבו העיתונאים שמתוך סגנון דיבורו והליכותיו ניכר כי גדל במשפחה שהעמידה רבנים ומנהיגים, ושממעט הוא מלדבר, אוהב להקשיב, דיבורו שקט ואיטי ושדובר הוא עברית רהוטה

6) בין היתר מתואר רבנו בעיתונות דאז: שהוא משכמו ומעלה הוא מכל אותם שהגישו מועמדות, ושיודע לפלס דרך לשכבות העממיות, ובכך גדולתו. 7) יודעי דבר אמרו כי לא היה טורח להתחרות על הכהונה לולי היה בטוח בסיכויו. 8) כמה ימים לאחר הודעתו של הרב משאש שמוכן הוא להציג את מועמדותו, יודעי דבר ידעו שעל אף שישנם כמה מועמדים חשובים אך מירב הסיכויים הם לרה״ג הרב משאש, אשר משמש כהרה״ר למרוקו ועומד בראש בית הדין הרבני שם. 9) הרב משאש זוכה לתמיכתו הנלהבת של הראשון לציון בתקוה שעל ידו יעמוד כבוד הרבנות בירושלים על תילה, ולהתקין תקנות חשובות, 10) גם הרה״צ הרב ישראל אביחצירא (זצוק״ל) מנתיבות שיגר מכתב ברכה ותמיכה במועמדות של הרב משאש, בו הוא מביע את הערכתו הרבה לרב משאש, ושתפקיד הרבנות בירושלים מתאים ביותר מכולם לרב משאש. וזה לשונו הקדוש ׳והריני מכירו אישית שהוא גדול וגאון בתורה ויראת שמים ואין המועמדים האחרים שמגיע לשיעור קומתו׳. 11) גם כל רבני השכונות שבירושלים תמכו במועמדותו של רבנו.

המשך מתוך העיתונים: 12) יתכן שהציבור הרחב בעיר לא חש בחסרונם של רבנים ראשיים, אך מי שנזקק לשירותים דתיים ולפתרון בעיות הלכתיות בעיר, מעדיף כי בראש החיים הדתיים בירושלים יעמדו רבנים בעלי סמכות תורנית ובעלי שיעור קומה מוסרי ורוחני, כמתחייב מיוקרתה של בירת ישראל.

• מאות אנשים השתתפו בכנס שנערך לכבודו בבית כנסת ׳אהבה ואחוה׳ בכנס אמר הרב עובדיה יוסף: שהוא מכיר את הרב משאש כענק בתורה הבקי במכמני התורה וכסמכות תורנית הן בשל כתביו המרובים והן בשל נסיונו העשיר, ושלדעתו גבוה הוא מכל העם והוא בלבד ראוי לכהונה הזאת, תוך כדי שהוא דורש את הפסוק ״שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך" שכשם שאוהבי ירושלים שואלים על שלום ירושלים, כן מבקשים הם שרבי שלום יכהן רבה של ירושלים.

הרב משאש הודה נרגשות לקהל שבא לכבודו וקרא לציבור הרחב לקבוע עיתים לתורה ולחנך הבנים בחינוך חרדי טהור בישיבות הקדושות, ולחזק את הישיבות הן מבחינה כמותית של התלמידים והן בחיזוק מצבן הכלכלי, ואם הוא יבחר יפעל הוא בכל זה. מדבריו הראשונים שאמר הרב משאש לאותם שראיינו אותו בהגיעו לארץ היו: שברצונו להטיל שלום ברבנות הראשית לישראל, ובכלל להשכין שלום בקרב כל הארץ.

בסופו של דבר התמיכה היתה 40 לטובת רבנו מול 19 לרבי דוד שלוש – הרה״ר לנתניה. הציבור בירושלים יצא נשכר מבחירת הרבנים הראשיים. הבחירות היו בבית כנסת ע״ש ריב״ז והם הבחירות הראשונות בהסטוריה מאז כינון הרבנות הממלכתית בא׳׳י. שר הדתות אהרן אביחצירא הכריז ואמר היום זכתה ירושלים בשני רבנים גדולים בתורה. 15) במסיבת הודיה וקבלת פנים שנערכה בביתו של מרן הרב עובדיה יוסף מיד לאחר תוצאות הבחירות, הביע הרב משאש בדברי תקווה לשיתוף פעולה עם עמיתו הרב זולטי, הוא הודה לכל אותם שתמכו בו ובראשם הראשל׳׳צ הרב עובדיה יוסף. מרן הרב עובדיה יוסף אמר בכינוס: ׳כמה עמלנו עד שהגענו ליום הזה, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, וסוף האמת לנצח׳

בין הנואמים הדגישו ששמחה היא לירושלים ששולשלת הרבנים הממשיכים לכהן הם רבנים גדולים כפי שהיו קודמיהם.

הרב מנחם פורוש שיחי׳ הגדיל לומר: שפעולותיו של הרב גדליה שרייבר להבאת הרב משאש לארץ, ולהצלחת בחירת הרבנים, ירשמו לזכותו למשך דורות רבים.

מרן הרב עובדיה יוסף שידע את עבודתו בבית הדין במרוקו שלושים שנה, וראה את כתביו, סמך עליו ועטרו גם במשרת ראש אבות בתי הדין שבירושלים

אור הצדיק ניצח במלחמה

בערב האחרון של מלחמת ששת הימים, למרות האפלה, הואר מספר פעמים בית הכנסת על שם הצדיק רבי דוד ומשה זיע״א באשקלון. לפי עדותו של בעל המקום, אנשי משטרה ביקרו שם, וראו אור חזק יוצא מן ההיכל ומאיר את כל בית הכנסת. אנשים ראו את האור והבינו

^{שההצלה קרובה. ואכן, למחרת נסתיימה המלחמה.}

^{התנגדות העירייה לבנייה}

^{באחת השנים, באה לביתו של רבי שמעון ועקנין ז״ל באשקלון משלחת המורכבת משלושה נציגי הרבנות הראשית, שלושה מנציגי מהעירייה, שלושה מחברת עמידר ושלושה מהמשטרה, כדי לצוות עליו להרוס את בית-הכנסת על שם רבי דוד ומשה זיע״א, שהוא בנה אז במו ידיו. עמד הקדוש לצידו, ובסוף הביקור ניתן לו אישור להמשיך ולסיים את בניית בית-הכנסת. לאחר מכן, כשביקשו לבנות מרפסת כתוספת לאותו בית-כנסת, נתקלו בהתנגדות מצד העירייה, אבל למרות זאת, הושג אישור מראש העיר בזכות הקדוש.}

^{הגבאי שניצל במלחמה}

^{מספר מר אלי סויסה – גבאי בית הכנסת כיום. במלחמת יום הכיפורים כשהיה חייל, הוא וחיילים נוספים היו בחרמון, כשהם נוסעים בזחל״ם.}

פתאום הם הותקפו במתקפת מטוסים, שלא ידעו איזה מטוסים אלו ולאיזה צד הם שייכים. המטוסים יישרו את כל הקרקע ומר אלי סויסה ידע שחייו בסכנה מידית. או אז הוא קרא בשמו של רבי דוד ומשה שיעזור לו, ופתאום הוא ראה כוך בהר שם. הוא מיהר להיכנס אליו, וחייו ניצלו ־ בזכות הצדיק.

עוד מספר מר אלי סויסה: יום אחד בקרתי בציון של רבי דוד ומשה במרוקו, ביום ההילולה. הלכתי ליד המצבה, עליה הונחה כוס זכוכית גדולה עם שמן ופתילה שהודלקה לכבוד ההילולה. ישב מר אלי סויסה ליד המצבה והסתכל על הלהבה, ופתאום ראה נחש גדול, שחור, יוצא לו מול פניו. מבועת הוא קפא במקומו – לא יכול היה לזוז כאילו שיתוק תקף אותו. אף אחד מנוכחים במקום לא שם לב – כולם היו עסוקים בהילולה ובשמחה, בשירה ובזמרה. הדבר היחידי שיכול היה לעשות היה לתפוס את רגלו של רבי מכלוף, שבא איתו והיה לידו. רבי מכלוף שראה את הנחש, אמר למר אלי סויסה: ״תבקש ממנו משהו, תבקש!", אך מר אלי לא יכול היה לזוז מהפחד שאחז בו ולפת אותו, ובינתיים הנחש נעלם. רבי מכלוף אמר לו: ״למה לא ביקשת?!".

במלחמת יום הכיפורים הופיע ר' דוד ומשה בחלום לר׳ שמעון ועקנין ז״ל (בעל בית הכנסת) ומסר לו שהוא נמצא בתעלה ושומר על החיילים.

כהה״ר אליהו אזולאי ז"ל בכהה״ר

שמעון זצ״ל

מחכמי צפרו חי בש׳ תר״ו וביחס הכתו׳ תארוהו החה״ש ירא אלהים וסר מרע שייף עייל שייף נפיק כההר״א וכוי:

 מו"ה אליהו בן גיגי הי"ו

 רמו״ץ בעיר סעידא יע״א עיר מולדתו דבדו ובהיותו כבן כ״ו שנים נמנה למוי׳ץ בעיר סעידא נולד בש׳ תר״ל חיבר ספד קול צעקה הרועים ונדפס מקרוב בתונס וי״ל בכתובים כמה תשובות והוא בקי בחכמת הדקדוק :

מרה אליהו מבטאן ז״ל

מחכמי פאס הוא חי בחצי האחרון מהמאה הששית ובחצי הא' מהמאה השביעית, וראה מ״ש אודותיו מוהר״ר אי״ש הצרפתי זצוק״ל לחכמי צפרו וז״ל ובא האות קובל דנא חד מינן. קדיש דרבנן. שקוד ללמוד תורה בדביקה והפיצה וחשיקה, גם בלילה לא שכב לבו ויהי ער ועשה והצליח בלימודו פירות ופירי פירות כאשר לפניכם גלוי שהוא מבחירי צדיקים ביראת חטא קודמת וחכמתו מתקיימת ראש הסדר לרשומי העיר הזאת נעמי מד ניהו החה׳יש והכולל בישראל להלל קדושא רבא מבחר עצומים כמוה״ר אליה מבטאן יש״ץ :

מו"ה אליהו הכהן זצ״ל

ראה הלאה כמוהר״ר אביחצירא זצ"ל ואפשר שהוא מזרעו של כהה״ר מסעוד ז״ל שהיה בתאפילאלת בזמן כהה״ר מכלוף בלזרע ז״ל ובא לו לקולומב בששאר ונתבש״מ עשב״ק ו׳ לחדש אלול תרע״ד ודרש עליו מוהר״ד אביחצירא זצ״ל מאת ה׳ היתה זאת שמוהרי׳ד הנד בא לקולמב בששאר כדי ליסע לארץ ישראל ותכף בבואו תוך עשרים יום נתעוררה המלחמה האדירה בין הצרפתים והגרמנים ונתעכב מוהר״ד הנז׳ ונתעסק בהספדו ונגלה אליו בהקיץ קרוב לחלום והחזיק לו טובה ע״ז, ושמעתי ממוה״ר מסעוד הכהן נר״ו בנו של מהר״א הנז' ששמע משם מוהר״ד הנד שנעשה נס גדול בקבורתו שנתבש״מ אחר חצות סמוך לתפלת המנחה ועם שבית הקברות רחוק מן העיר עם כ״ז נתעסקו בהספדו ובענייני קבורתו ובדרוש שדרש עליו מוהר״ד הנד והספיק להם הזמן הקצר ולא חללו את השבת, ונקבר אצל הצדיק מוהר״ש בר ברירו זצ״ל הנזל״ק באות ש׳ מהר״א הנז' התנהג בחסידו׳ ופרישו׳ יתירה ובתעניות וסיגופים בחברת מוהר״ד זצ״ל:

מו"ה אליעזר הזאן

 רמו״ץ במראקס חי במאה הששית והניח אחריו נימוקים וליקוטי דינים על חו״מ ועדיין המה בכ״י, נקבר בירושת״י ובנו הוא מוהר״ר שלמה חזאן זצ״ל מחבר שולחן הזהב, וראיתי פס״ד מחכמי מראקם בש׳ תק״ט וחתו׳ בו רבני הדור וכמוהר״א עמהם:

כהה״ר אליעזר ששקרון ז"ל

מחכמי המערב חי במאה הששית

מו"ה אליעזר בן לחדב זצ״ל

אחד מחכמי מקנאס וראיתי ביחס הכתובות שתארוהו בזה״ל בלא״ץ איש חיל רב פעלים קודש הלולים החה״ש והכולל צדיק תמים כהה״ר אליעזר זצ״ל. ועוד מצאתי במקום אחר שתארוהו בזה״ל החה״ש והותי׳ זו תודה וזו סחירה חסידא ופרישא וכו' מוכח שהיה סוחר.

מו"ה אליעזר דאבילא זצ״ל

במוה״ר שמואל ז"ל רמו״ץ בסאלי נולד בש׳ תע״א ונתבש״מ ביום שב״ק ג׳ אד״א ש׳ תקכ״א והיו ימיו מ״ז שנה, ובספר תהלה לדוד מר״ד חסין ז״ל יש שם ג׳ קינות לפטירתו והוא בן אחותו של הרה״ג מו״ה חיים אבן עטר זצ״ל, שקידתו בתורה להפליא לילה כיום יעיר ובשנותיו הקצרים חיבר ספר מגן גבירים על מסכתות ב״ח, באר מים חיים שו"ת, מעין גנים נימוקים על טוש״ע, מלחמת מצוה על סוגיות הש״ס ובסופו קונטרס חסד ואמת דרשות,כל הספרים הנז׳ כבר נדפסו, ועדיין בכתובים שו״ת רב אד״א וקונטרס אחרון ביאורי תנ״ך, תולדות הרב כתבם הרב נר המערב צד 191. ולך נא ראה מ״ש הגאון חיד״א ז"ל בשם הגדולים אורת מגן גבוריבם ומוהר״ר חיים אבן עטר זצ״ל

מו"ה אליעזר טולידאנו ז״ל

ב״ר משה ז"ל א׳ מחכמי מקנאס והוא נתבש״מ ש׳ תס״ו

 מו״ה אליעזר טולידאנו ז"ל

ב"ר חביב חי במאה הששית במקנאס וראיתי מכתב השלוח אליו זמנו ש׳ תקס״ט, והיה זריז ונשכר בלימוד תורתו, והוא חיבר ספר מנחת עני נזכר בהקדמת פה ישרים לבנו מוהר״ר חביב ז״ל :

מרה אליעזר בירדוגו זצ״ל

 מרבני מקנאס יע״א הוא חי בחצי האחרון ממאה ו׳ ובראש הז׳:

מו"ה אלעזר בהלול זצ״ל

ב״ר דניאל ז״ל אחד מחכמי מקנאס ונמצא ממנו קונטרס כ״י רפואות וסגולות וטבעי עשבים שלקט מכתבי הקדמונים וזמן הקונטרס תמוז תע״ח, עוד ראיתיו חותם עם כההיר שלמה טאפיירו ז״ל באלול ת״ץ פ״ק, עוד ראיתי טופס פס״ד זמנו ש׳ תפ״ו וחתום כהה״ר אלעזר הזנז׳ וכהה״ר עובד אבן עטר ז"ל, עוד חיבר הרב הנז' ס׳ מראה עינים והוא ליקוטי דרושים מהראשונים רבני פאס וזמן החיבור בש׳ בע״ת רצון עניתיך פ״ק, עוד חיבר ס׳ פקודת אלעזר פירוש משלי, עוד חיבר פירוש כמה מאמרי חז"ל, כל חיבוריו עדיין בכ״י, ובהקדמת ס׳ מראה עינים כתב שליקטו מחכמי ארץ הצבי מוהר״ר משה גאלאנטי זלה׳׳ה וכמהי׳ר חייא דיין זלה״ה וכמה״ר משה ׳יל זלה״ה וכמה״ר יוסף פאלקון זלה״ה. ומחכמי פאס הבאים מגירוש קאשטילייא כמה״ר יצחק פיסי ז״ל, וכמה״ר אברהם אדארוקי ז״ל וכמה״ר יהודה עוזיאל ז״ל וכמה״ר משה סי׳ קארו ז״ל וכמה״ר ישעיה בקיש ז״ל, וכמה״ר לוי בן נחמיאש ז״ל וכמה״ר שמעון בן סעדון ז״ל וכמה״ר חיים בן אמוזג ז״ל וכמה״ר שמואל אבן דנאן ז״ל הראשון והשני בן בנו וכמה״ר הרה״ג המקובל האלהי אשר היה נגלה עליו אליהו ז"ל ר׳ שאול סירירו זלה״ה וכהה״ר יצחק בן איעיש ז״ל וכהה״ר יונה אבן דנאן דל, ומאשר חלקכם בחייכם כהה״ר יצחק רותי נר״ו והרה"ג כמוהר״ר יהודה בן עטר נר״ו והרב המובהק כמהר״ר יעקב אבן צור נר״ו בן לאותו צדיק כמהר״ר ראובן זצוקלה״ה וכהה״ר יהושע סירירו נר״ו, גם אביו מורינו הרב כמהר״ר מנחם סירירו זצוקלה״ה, ומחכמי מראקס ז"ל הרב כמהר״ר יהודה קאשטיאל זלהי׳ה והרב כמוהר״ר מאיר דילויה זלה״ה, עוד כתב בהקדמה הנז' שכל זה כתב בזמן שהיה בפאס ש׳ ע״ת ובע״ת לפיק, עוד כתב בסי הנז' חידושים ששמע משלוחי דרחמנא שהיו במקנאס מירושלם ומצפת ומחברון תוב״ב מכמה״ר אברהבם נסים הכהן ומכמה״ר משה ישראל ומכמה״ר עזרידה חיים אשכנזי בנו של הרה״ג אלישע אשכנזי ושאר חכמי אשכנז זכרם לחיי עד אכי״ר :

• ר׳ נחמן סירירו

הבן השביעי של ר׳ מתתיהו הראשון. הוא נפטר כנראה בגיל צעיר, ולא ידוע עליו הרבה, ככל הנראה היה גם הוא תלמיד חכם, כי ביחס פאס כונה ״מוהר״ר נחמן זצ״ל״ וחזקה שהיה חסיד וחכם ככל אחיו.

דומה שאחרון הבנים שנפטר הוא רבי יעקב שמת בשנת 1851, במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה.

בניו של ר׳ חיים דוד. כבר בחייו כיהן כדיין, אתו יחד בנו ר׳ יהונתן, שהזכרנו למעלה. ר׳ יהונתן סירירו נולד בשנת תקל״ה, בצעירות אביו, ונפטר בשנת תקצ״ג(1833) בן 58 שנה, שבע שנים אחרי אביו. הוא היה מלומד בנסים. בנו של ר׳ יונתן, ר׳ אבא סירירו, היה חכם גדול וטיפל בקהילה כאחראי לשחיטה ובדיקה, כמומחה בדיני טרפות. נפטר בשנת תקצ״ה(1835), תשע שנים אחרי אביו(1835).

מאשתו השנייה היו לד׳ חיים דוד שני בנים: ר׳ צמח סירידו, שהיה חכם על פי חכמי פאס, אך לא היה דיין, ואחיו ר׳ מתתיה השני, אב בית הדין. נולדו לו שלושה בנים – ר׳ עמנואל, ר׳ חיים דוד הנושא את שם סבו, שניהם נפטרו במגפה של שנת תרל״ח (1878). ר׳ עמנואל השאיר בת אחת ושמה ריינה. ר׳ מתתיהו נפטר בשנת תרנ״א (1891). הבן השלישי לר׳ מתתיה השני הוא ר׳ יהודה בנימין, שהיה דיין. נתמנה לדיין בתמוז תרל״ט (1879) וכיהן עד פטירתו בשנת תר״פ (1920) בחודש סיוון, והשאיר אחריו בנות בלבד. ריינה בתו של ר׳ עמנואל גדלה בבית סבה, ר׳ מתתיה השני, עד פטירתו בשנת תרנ״א(1891), נישאה לנבון ומעולה יוסף בן שטרית, כשילדה בן קראה לו בשם סבה, מתתיהו, והוא מתתיהו בן שטרית, אביהם של שלושת הגבירים הידועים כאנשי חסד בזמננו, שחיו באמריקה, האחד – ג׳ו, והוא יוסף בן שטרית, אחיו בנימין בן שטרית ויבל״ח אחיהם אליהו, שלושתם רודפי צדקה וחסד, לכולם בנים בשם מתתיהו על שם סבם ועל שם ר׳ מתתיהו השני ובנות כשם סבתא דיינה.

ר׳ מתתיהו סירירו השני

נולד בשנת תקס״ו, נתמנה לדיין כנראה אחרי פטירת אביו, ועם הזמן נתמנה לאב בית הדין, שבו אי״ש הצרפתי, בעל יחס פאס, היה דיין חבר. כתב פסקי דין רבים ותקנות.

שתי בנותיו של ר׳ מתתיהו סירירו הראשון

הבת הבכירה נישאה לר׳ שלמה שמואל בן צור (ש״ש) וילדה את ר׳ רפאל בן צור ואת ר׳ יעקב בן צור (יעב״ץ האחרון) שנפטר בשנת תר״י, והבת השנייה, זהרא, נישאת לר׳ שלמה הצרפתי, וילדה לו בן את הרב וידאל הצרפתי אביו של אי״ש הצרפתי, שהיא הסבתא של אי״ש הצרפתי. נמצא, ששלוש משפחות העילית, הצרפתי, בן צור וסירירו מתחברות באמצעותן של הנשים.

הערת המחבר : בכתב היד שברשותי ר׳ יעקב חתום על תקנה משנת לחיים (תקצ״ח [1938]) בעמי 149 עם ר׳ רפאל אהרן מונסונייגו, ר׳ יעקב אבן צור ור׳ חיים אברהם הצרפתי; בדף 110 חתום על הסכמה לפס״ד של חכמי צפרו, ר׳ עמרם אלבאז, ור׳ עמוד אביטבול, וחותם עם ידידיה מונסונייגו ור׳ ראובן סירירו בשנת רח״ת(1848).

דורות הנכדים והנינים של ר׳ מתתיהו הראשון(הרבנים הידועים מהם)

 הבן החכם ר׳ שאול השאיר אחריו בן, ר׳ שמואל מימון, נולד בג׳ אייר תקל״א וחתום על מסמך בשנת תקנ״ח (מלכי רבנן), ובתעודות (צפרו כרך א, עמי 2) יש שטר שחתום עליו משנת תקנ״ב, והיה בעת החתימה בן 21 שנה, בזמן אליאזיד, שאביו ר׳ שאול היה בצפת, ובנו היה עמו, חתם כעד שני בשטר עם ר׳ ישראל עולייל. מכאן ואילך איננו יודעים תולדותיו.

הבן השלישי, ר׳ יהושע סירירו, השאיר אחריו שני בנים חכמים וצדיקים – ר׳ יוסף סירירו הראשון כנראה לא היה דיין, והבן השני ר׳ ראובן שהיה דיין וחתום על פסקי דין.

הערת המחבר : בכתב היד שברשותי חתום ר׳ ראובן בשנת תר״ם עם ר׳ וידאל הצרפתי בדף 121 ובשנת רח׳׳ת עם ר׳ יעקב סירירו ור׳ ידידיה מונסונייגו בדף 110 ובספר דבר אמת לר׳ ידידיה מונסונייגו (תשי״ב) חתום ר׳ ראובן בשנת תרי״ד ותרט״ו בסי׳ קנה-קנז, ולפי מלכי רבנן בערבו נפטר בתרט׳׳ו.

על ר׳ יוסף האח הגדול נאמר ביחס פאס: ״ויחי ה׳ את יוסף ונתן לו בן פורת צדיק וישר מתחסד עם קונו… כמוהר״ר יהושע [ציון] והוא נין ר׳ מתתיה הא׳ והיה ה׳ את יהושע ונתן לו בן… החכם השלם והכולל… כמוהר״ר יוסף הוא ואחיו״ ר׳ יוסף האחרון היה דיין ונפטר בכ״ד תשרי בשנת תרס״ב (1901) ובמלכי רבנן בערכו כתוב שהיה ״קובץ ספרים…ובכלל היו שם כמה ספרים כתבי יד… ונשרפה ישיבתו… בשנת 1912״ [הוא ר׳ מתתיהו סירירו השלישי, בני הנין של ר׳ מתתיהו הראשון[.

ר׳ מתתיהו סירירו השלישי

נתמנה לדיין אחרי מות אחיו ר׳ יוסף, ביום כ״ז ניסן תרס״ב. ומוקד השררה עבר אליו. והוא נשאר בבית הדין גם אחרי הכרזת הפרוטקטורה. וכשנפטר ר׳ שלמה בן דנאן נתמנה הוא ראב״ד, עד פטירתו בחודש האביב שנת תרצ״ט(1939 ).

ר׳ חיים דוד סירירו בנו של ר׳ מתתיהו השלישי

נכנס לבית הדין בפאס עם פטירת מור אביו וכיהן כחבר בית הדין, ואחר כך כיהן כאב בית הדין. אחרי קום מדינת ישראל בא לישראל כתייר, ותרם ספרייתו לישיבת פורת־יוסף. אחרי שהייתו בארץ שב לפאס, וכיהן כאב בית הדין עד סוף חייו. הוא נפטר בשנת תש״ך זקן ושבע ימים, והוא אחרון הדיינים ממשפחת סירירו.

ראינו אפוא שושלת חכמים שראשיתה ר׳ שאול בשנת שס״א (1601) המגיעה עד המאה העשרים עם פטירת ר׳ חיים דוד סירירו האחרון בשנת 1960. רוב פעילי המשפחה פעלו במאה התשע-עשרה וקצתם במאה העשרים, והם יהודה בנימן, ר׳ מתתיה השלישי ור׳ חיים בנו. זו תקופה בת שלוש מאות וחמישים שנה של דיינות ורבנות. המשפחה המיוחסת הזאת ממשיכה להתקיים, ואולי עוד תחזיר עטרה ליושנה ויקומו לה עוד רבנים ודיינים גדולים בעם ישראל. השפעתם ניכרה לא רק בקהילתם אלא גם בקהילות אחרות השפיעו, ולא רק בתורתם, אלא בעיקר בצניעותם ובענוונותם ובדרכי התנהגותם.

סוף המאמר " משפחת סירירו " חיים בנטוב

מאמר חדש 

משה  עובדיה

ר' מסעוד די אבילה ואיגרות שליחותו

מטעם כוללות ק"ק המערביים בירושלים

לפורטוגל ולאמריקה הלטינית( 1906 )

פעמים 146-147

הרב דוד בן שמעון )הרדב"ש, הקרוי גם צוף דב"ש, 1880-1825 ( עלה מרבאט שבמרוקו לירושלים בשנת .1854 הוא הקים בשנת 1860 כולל–ועד עצמאי ליהודי המגרב, ללא תלות בוועד העדה הספרדית, ששימש ועד לכלל העדות הספרדיות )דוברות הלאדינו ( והמזרחיות  )דוברות ערבית ופרסית( בארץ–ישראל בתקופת השלטון העות'מאני.

המאמר מוקדש לזכרם של נעמי ואהרן די אבילה. שלמי תודה לחברי מערכת 'פעמים' על הטיפול המסור במאמר. תודה לכל מי שהאירו את עיניי בנושאים הקשורים במאמר, לרב שלמה דיין רב העדה המערבית בירושלים, לר' אפרים לוי מארכיון ועד העדה הספרדית, למנהל ארכיון העיר ירושלים מר מיכאל מהלר, למר שמחה שנאור )סניור(, למר דוד סלגאדו) אלמאליח(, למר משה אקרמן מעמותת 'אתרא קדישא' בהר

הזיתים, ולגב' מרסלה מנקס, לפרופ' לאה מקובצקי, לד"ר מרגלית בז'רנו, לד"ר אברהם אלקיים, לד"ר סוזי גרוס ולד"ר דב הכהן. האחריות לכל האמור במאמר שלי כמובן.

בשנת 1860 התמנה הרדב"ש לראש אב בית דין ומנהיג העדה המערבית) המוגרבים (, והשלטון העות'מאני הכיר בה כעדה עצמאית. הרדב"ש אף יזם את הקמת שכונת מחנה–ישראל ( 1866 ), הנחשבת לשכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות ירושלים העתיקה ביזמה פרטית; השכונה הוקמה כדי לשפר את

איכות החיים של המערביים באמצעות דיור מרווח, בניגוד לצפיפות ששררה בעיר העתיקה.

בשנת 1866 ראה הרדב"ש צורך בהקמת ועד לעדה, מפני שהתקשה לטפל לבד בכל ענייניה ובעניים המערביים הרבים בירושלים. לוועד נבחרו שבעה אנשים מחכמי העדה ומעשיריה, ובהנהגת הרדב"ש עסק בבניית בתי מחסה, בתי כנסת וישיבות תלמוד תורה ושלח שד"רים לחו"ל. לאחר פטירתו של

הרדב"ש התחוללו בין רבני העדה ועסקניה מאבקים על תפקידים ושליטה. הרב רפאל אלעזר בן טובו )נפטר (1886  נבחר לרב העדה; אחריו התמנה לתפקיד סגנו הרב יששכר אצראף (1892-1817) ; ואחרי פטירתו נתמנה הרב משה מלכא ( 1900-1835 ) והוא שימש בתפקיד עד 1899 . בתקופת כהונתו של הרב מלכא נחלקה העדה לשניים; המתנגדים לו, בראשות הרב נחמן בטיטו, טענו שהרב מלכא מעל בכספי העדה ובסופו של דבר גרמו להדחתו ולמינוי הרב בטיטו לרב העדה.

בשנת 1866 היו כ– 80 אחוז מהמערביים בירושלים מעולי מרוקו, וכך הרכיב המערבי ממוצא מרוקאי גבר על הרכיב המערבי האלג'יראי, שמשקלו היה ניכר בירושלים מאז השליש הראשון של המאה התשע עשרה. בשנות השבעים של המאה התשע עשרה מנו כלל המערביים בירושלים כ– 1,000 נפש, ובשנות

השמונים והתשעים כבר מנו כ– 2,420 נפש – כ– 16 אחוזים מקרב הספרדים וכ– 8 אחוזים מכלל היהודים. עד 1909 ירד מספרם לכ– 2,200 נפש.

שלוחי הכולל

עשרות איגרות ומכתבים מתעדים את פעילות שד"רי כולל המערביים משנת 1862 ולאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים. האיגרות מלמדות על מטרות השליחות ועל יעדי השליחים. חלקן שופכות אור רב על השליחות,חלקן משלימות את האחרות ונותנות מידע מועט. במשך הזמן מתגלות איגרות נוספות שלא נזכרו במחקרים קודמים על שליחי כולל המערביים. יש לציין שחוקרי המערביים בארץ–ישראל מודעים לעובדה שנשלחו מטעם הכולל שד"רים נוספים על אלה שנזכרו במחקריהם. למשל יעקב ברנאי, שחקר את ועד העדה המערבית בירושלים, כתב בשנות השבעים של המאה העשרים על שד"רים מהמחצית השנייה של המאה התשע עשרה: 'ברור הוא שיצאו עוד שד"רים בשנים אלו אלא שלדאבוננו אבדו או שעדיין לא נתגלו'. התמונה המורכבת של המחקר על השד"רים משתקפת בדברים שכתבה מיכל בן–יעקב בתחילת המאה העשרים ואחת: 'שד"רים רבים נוספים אינם מוזכרים על ידי יערי או על ידי עובדיה, אך ידועים לנו מתעודות שפורסמו במקומות שונים, וכן משטרות, מפנקסים וממכתבים רבים השמורים בארכיונים ובידיים פרטיות'. ואכן איגרותיו של השד"ר מסעוד די אבילה, העומדות במרכז מאמר זה, והרואות אור לראשונה בנספח למאמר, מאששות את דבריהם של ברנאי ובן–יעקב.

ב. בתי עלמין

יהודי דברו היו קשורים מאד לקברות אבותיהם בפרט לקברות הצדיקים והם האמינו כפי שכתב הרש״ך, שקברי הקדושים שימשו חומה ומגן לקהילה נגד סכנות מתנכלים, ולא נהגו ללכת לטיול בשבת בבתי קברות. המוסלמים נהגו לזלזל בבתי קברות יהודים וצאנם ובקרם היו רועים שם, ולשם כן בשנת תר״ף, הקימו חומה לבית העלמין העתיק והחדש.

שלושה בתי עלמין: בית קברות עתיק יומין שכיום אינו מזוהה הרש״ך משער שזה בית עלמין שקברותיו מפוזרים בקרבת הצדיק סידי יוסף. בית קברות העתיק משנות הש׳ עד שנות תר״ך. בית קברות משנת תר״ך.

כאמור מי שהוחרם בבית דין הלך לבית הקברות ושם קבל את החרם בפגי שני עדים. אשה שקיבלה גט הלכה אותו יום לבית הקברות לבקש רחמים. בימי הבצורת הרבים שפקדו כל הזמנים את מרוקו הלכו בני הקהילה לרחבת בית החיים לתפילה ולזעקה. ביום ל״ג בעומר התקיימה הדלקת נרות רבתי בחדר החברה קדישא בבית העלמין העתיק. עפר מקברי הצדיקים ״השמאענא״ או מקבר הצדיק ר׳ יוסף תורגמן, שימש כסגולה לרפואה ממיחושים.

אם בית העלמין החדש היה ״קודש״ הרי בית העלמין העתיק היה ״קודש קדשים״. מאידן יהודי דבדו לא היתה להם נטיה להילולות המוניות על קברות הצדיקים.

ג. קברי הצדיקים

 1) קברי סידי יוסף:

היהודים קראו לו ר׳ יוסף בן שמעיא, מקום הקבר לא רחוק משכונת היהודים. הרב הופיע בחלום ליהודי אחד, ואחר כך היהודי בנה חדר ומצבה על קבר הצדיק.

קבר ר׳ דווד כהן!

מקום הקבר על יד הקצבה שם יש בית קברות עתיק מאוד. סיפרו שהצדיק היה מהכהנים מן אולאד משיש שנפטר צעיר המבקרים הביאו נדבה.

קבר סייד אל מרחירחא:

ע״י המסגד הגדול.

קבר סידי מימון:

הקבר לרגלי הר לגעדא, חוץ לעיירה, סמוך לחורשת חרובים גדולה. גם הצדיק ר׳ שלמה מימון מרציאנו בלשגר טמון במקום. היהודים הביאו נרות רבים להדלקה והרבו לפקוד את קבר הצדיק. האגדה ידעה לספר: לפני כשלוש מאות שנה היה בדבדו מחסור במים. הצדיק עג עוגה וישב בתפילה עד שנעשה נם ומים פרצו ממקום תפילתו. המעין נובע עד היום בקרבת הצדיק.

סידי בלקסם:

מקום הקבר לא רחוק מ״פום אל וואדי׳ היהודים באו להתפלל במקום. במאה התשע עשרה המוסלמים אסרו על היהודים לבקר שם. מאז בוא הצרפתים למרוקו הורשו היהודים להתפלל על הקבר. בשנים תר״י בא יהודי לבקר את קבר הצדיק. בהיותו במקום התלקחה אש בחדר והשטיחים נשרפו. המוסלמים חקרו את האירוע, היהודי נתגלה ונקנס.

סירי עבדל מאלק:

הקבר נמצא ב״עלוואנא״ קרוב לגעדא.

סירי עיסא:

נקרא קייד אל גאבא (מושל היער).

סירי מושי:

בין המסגד לנהר בורוואד.

קברי שמאענא:

שלושת הצדיקים קבורים זה על יד זה באמצע המדרון בבית העלמין העתיק. האגדה אמרה שהיו שלושה שד״רים שהגיעו באקראי יחד לדבדו שם נפטרו. סביב לקברי השמאענא באו סובלים ממיחושים לקחת עפר מסביב לקברי הצדיקים. את העפר ערבבו במים אותו מרחו על הפנים ונתרפאו.

ר׳ יוסף תורגמן:

הצדיק בקש מה׳ למות בשעת תיקון חצות לילה ובקשתו נתקבלה. כאשר ניסו להרים את המיטה לא הצליחו גם חכמים ותלמידים. רב מירושלים שנמצא שם, גילה להם שהרחוב שדרכו תעבור הלוויה לא נקי רחצו את השוק ושטפוהו ורק אז יכלו לשאת את המיטה.

ר׳ יצחק אל קאנסי:

מי שהשתטח על קברו בקשתו נתקבלה. הצדיק גילה את שמו בחלום ליהודים.

ד. חברות

חברת גומלי חסדים — חברה קדישא. בראש חברת משפ׳ מרציאנו עמד בשנות תר״ע — תר״ץ הנגיד ר׳ שמעון מרציאנו בן עקו(יחס דובדו).

חברת הזוהר — ר׳ שלמה כהן דנפאח.

 חברת תהילים — ר׳ יצחק בן שושן.

 חברת הש״ס — ר׳ רפאל כהן צבאן.

עא

סימן שופטים, ש׳ תרפ״ח לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

הרי לך ידידי עוד דבר מה מעבודתי, והוא: בצד מבוי החכם, יש עוד מבוי גדול, נקרא מבוי הרא״ם ז״ל, שהיא נוטריקון, הרב רבי אברהם מיימראן ז״ל, ראיתיו חתום אחד על מעשה בית דין בשנת תקמ״ה לפ״ק, ואחריו מוהר״ר ר״ב זיע״א.

 ועוד נקרא בפי הכל בשם מבוי לגנדו״ר ( גבור בעברית ), על שם איזה אדם גבור מגבורי ישראל שהיה דר שם, ראש המבוי הוא מקורה, ועל הקרוי בנויה בית הכנסת אחת, נקראת על שם הרה״ג כמוהר׳׳ר מימון בירדוגו זיע״א, אחד מבניו של כמוהר״ר ר״ב זיע״א, רפאל בירדוגו ).

 ויש קורין אותה על שם הרה׳׳ג כמוהר״ר מתתיה בירדוגו זלה״ה, בכהה״ר יצחק ז״ל בכמוהר״ר יקותיאל זיע״א, אחיו של כמוהר׳׳ר ר׳׳ב זיע״א, ואך בפי הכל נקראת ע״ש הרב כמוה״ר אבא בירדוגו זלה״ה, בכהה״ר יוסף ז״ל, בכמוהר״ר מימון הנ״ל זלה״ה. אומרים, כי היא עתיקה מימי אבות המשפחה הנ״ל הראשונים זיע״א.

 והם שבנו אותה. עולים לה בי״ג מעלות הבנויות תחת קרוי המבוי מצד שמאל, היא ארוכה, ורחבה כרוחב המבוי, יש בה עלית קיר קטנה ויפה לצד מזרח, יושבים בה אנשים נכבדים ממשפחת עמאר, שרוב ביהכ״ג שלהם היום, יש בה היכל פשוט לצד צפון, התיבה עומדת באמצע, פני הש״צ למזרח, יש בה כוסות וספסלים בחברותיה.

 שלוחי צבור ששמשו בה, כמוה״ר אבא הנ״ל ואבותיו זיע״א, והיום כהה״ר דוד חלואה ובניו הי״ו, כשבעים נפש מתפללים בה, אומרים כי שמשה גם ישיבה לת״ת בזמן הקודם, וגם עתה לומדים בה הרבה מחכמי העיר, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

עה

סימן הנזכר, פרשה הנזכרת

ידידי החה״ש וכו'…, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו.. שלום.

קח נא עוד ידידי מן המוכן, והוא, בצד מבוי הרא"ם ז׳׳ל, יש מבוי אחד, נקרא בשם מבוי בן עטאר. ע״ש הנגיד כהה׳׳ר משה ן׳ עטאר ז״ל היה במאה הרביעית, כן שמעתי, ואך בפי הכל נקרא בשם מבוי אדקא״קין (מוכרי קמח), ע״ש החנויות שבצדו שכולם מוכרי קמח, במבוי הזה, בבית שער החצר השנית לימין הנכנס למבוי, יש ביהכ״נ קטנה, כחמשים נפש מתפללים בה, קורין לה ע״ש ר׳ שמואל דאנינו ז"ל והחכם כהה״ר שלמה טובי ישצ״ו, הראני על ס' כת״י ישן, שהביהכ״נ הנז׳ נמתיסדה בשנת ש׳ לפ"ק – ע״י הרה״ג כמוהר״ר שאול ן׳ דאנינו זיע״א, בכמהר"ר שלמה ז״ל, ובנו הרה״ג כמוהר״ר שמואל זיע"א שהיה רב ועשיר ונגיד, וכן הראני על ספר תקנות ראשונים׳ כת״י ישן נושן, חתימת ידיהם מש׳ רפ"ו, ומש׳ ש״י למורא, לפ״ק, ואחרים קורין לה ע"ש ״עזזי מליכו״ שם איש אחד מערי דר״א, שהיה דר פה, וקנה אותה מבעליה הראשונים, ונקראת עוד על שמו, כן שמעתי. ובפי הכל נקראת ע״ש יחייא לובאטון, שהוא קנה אותה עוד, ונקראת ע״ש, ועדיין היא של יורשיו, היא עמוקה יורדים לה בג׳ מעלות, ארכה יתר הרבה על רחבה, פתחה במזרחה, ההיכל במערבה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון. יש במזרחה עלית קיר קטנה, יש בה כוסות וספסלים וכו' כחברותיה, יש בה שני ש״צ, כמה״ר יוסף הכהן, ובנו כהה״ר אברהם ישצ״ו, אין נודע אם גם שמשה ישיבה לת״ת או לא, ועתה מלמד בה תשב״ר כהה״ר יעקב טולידאנו הי״ו, בכה״ר יצחק ז״ל, ומתפללים בה שמ״ע, ע״כ, ושלום.

אני היו״ם ס"ט

עט

ם׳ נצבים, שני תרס״ח לכ״ק.

ידידי החה״ש, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

קח נא את ברכתי, ברכת לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר בספרן של צדיקים אתה וכל אשר לך, בכל טוב סלה, אמן. ועוד קח נא מן המזומן. במבוי בן עטאר, הנז' במכתב ששלחתי לכבודך לפני זה, יש עוד ביהכ״נ אחרת, פתחה פתוח בבית שער של החצר הב׳ לשמאל הנכנס למבוי, והיא עליה עולים לה במעלות, והיא מרובעת, יש בה ב׳ היכלות של עץ במזרחה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש במערבה עלית קיר קטנה. יש בה כוסות וספסלים וכר בחברותיה. מצאתי שמה בשטר ישן משנת תקי״א לפ״ק, על שם בן שאעיטו, שהוא בטוי ספרדי לשם ישעיה, ושם משפחתו לא נודע, ואפשר שהוא ממגורשי ספרד שבא לכאן ובנה אותה, או קנאה, ונקראת על שמו, ואבותינו הראשונים קנאוה ממנו או מיורשיו, והיתה נקראת על שם זקנו של זקני הרה״ג כמוהר״ר זכרי בן משאש זיע״א, נתבש״מ ער״ה תקמ״ב לפ״ק בעוב״י פאס יע״א, ושוב נקראת ע״ש בנו הרה״ג כמוהר״ר מרדכי זיע״א, והוריש אותה לבנו מו״ז כמוהר״ר זכרי זלה״ה, ובש׳ תק״ץ לפ׳׳ק עלה בדעתו לשכון כבוד בארצנו עיה״ק ירושלים תובב״א, ומכר כל נכסיו, ומכללם מכר הביהכ״נ הנז' להרב כמוהר״ר יצחק אבן צור זלה״ה, ונסע עד עיר אוגדא, ומפני המלחמות שהיו באותם המקומות באותו זמן, ישב באוגדא כשלש שנים, ושוב חזר למכנאס, ורצה לחזור על המכר, בטענה, שמכר אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא איתדר ליה, והרב הלוקח הנז' טען איזה טענות, ונחלקו בזה רבני העיר, הרה״ג כמוהרי״ע בירדוגו זיע״א (הידוע בשם החכם) כתב פס״ד לזכות הלוקח שהיה תלמידו, והרה״ג כמוהר״ר חיים טולידאנו זיע׳יא, כתב פס״ד לזכות מו״ז המוכר דמצי הדר, והסכימו עמו רבני פאס ורבני צפרו זיע״א, ושוב חזר בו הרה״ג כמוהר״ר עמור אביטבול זיע״א, אחד מרבני צפרו, והסכים לזכות הלוקח, והיתה מהומה גדולה בעיר על זה בין הרבנים ובין משפחותיהם, וגם מו״ז המוכר שלח מכתב קשה מאד להרב כמוהרי״ע הנ״ל זלה״ה, על שקראו בפסק דינו בשם רמאי ח״ו, וגם הרה״ג כמוהר״ר יוסף בירדוגו זלה״ה, כתב מכתב להרה״ג כמוהרי״ע הנ״ל זלה״ה, מלא עקיצות, וסיים בזה"ל: ומתחלה היה לך להשמט מהאי דינא, כי ראיתי שאהבת תלמידך קלקלה את השורה, והדין אינו ברור לשום צד, וטוב להשתדל לפשר, עכ״ל. באופן היה ענין רע מאד, וסו״ד עמדו יחידי סגולה, ועשו שלום בין כל הכתות והמשפחות, ופשרו בין המוכר והלוקח, שהחזיר הלוקח למו״ז איזה קרקעות שמכר לו עם הביהכ״נ הלז, והוסיף לו איזה סכום כסף, ונשאר מור זקני ובניו מתפללים שם במקומותם למושבותם כמאז, ונגמר הכל בשלום. כל זה ידעתי מהפסקי דינים והמכתבים שיש תחת ידי, וכן ספר לי עוד ויותר, הרה״ג כמוהר״ר דוד בירדוגו ישצ״ו, בכמוהרי״ע הנ״ל זיע״א, ומאותו זמן היתה הביהכ״נ נקראת ע״ש הרה״ג כמוהרי׳׳ץ ן׳ צור, הקונה הנ״ל זלה״ה, ואחר שנים מועטות מכרה להגמו״ן, החכם ונבון, רצ״ו, כהה״ר אלעזר טובי ז״ל, וחזרה ליקרא על שמו, ועתה נקראת ע״ש בנו החה״ש כהה״ר שלמה ישצו, והוא ובניו הם שלוחי צבור ומנהיגים, וקודם להם היו אבותי ודודי ומור אבי זיע״א, הם שהיו ש״צ ומנהיגים, יש בה כשמונים נפש מתפללים, אומרים, כי בזמן הקודם, שמשה גם ישיבה לת״ת, ומו״ד הרב כמוהר״ר דוד זצ״ל היה דורש בה בכל שבת מחצות עד הערב בתוך קהל רב, ועתה אינו אלא לתפלת שמ״ע. זהו מה שהשיגה ידי עתה להודיע לכבודו, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

סעודה על חשבון הצדיק

מעשה זה סופר לי אישית מידידי הטוב שולשלת יוחסין אוהב התורה והמסורת הקדושה שלנו, רבי אורי אלנקווה הי״ו תושב ירושלים עיה״ק. אשר שמע אותו מאחיו יואל חבית של בעה״ב ר׳ יצחק

רבי עמרם בן דיוואן זצוק״ל השד״ר מחברון זכה לכן שההילולה שלו שנקבעה ל־ט״ו באב, נערכת ברוב עם הדרת מלך לא רק על קברו בוואזן, אלא בכל ישוב בו קיימת יהדות מרוקו.

בעיר אשדוד, מתקיימת ההילולה מדי שנה בשנה בביתו של אחד מחסידי הצדיק, ר׳ יצחק נ״י העורך סעודת מלכים לבאים הנהנים מדברי תורה ומשירה מרנינה.

לפני כמה שנים, במהלך ההילולה של ר׳ עמרם, נכנם אל הבית, דהיינו להילולה, צעיר ללא כיפה על ראשו ומבקש מבעל הבית רשות לספר מדוע הגיע אף שלא הוזמן.

אני חילוני וגדלתי, מנותק מן היהדות ובודאי ללא אמונת הצדיקים.

קיבלתי הכשרה כמדריך טיולים לחוץ לארץ והציעו לי להדריך טיולים למרוקו הדבר מצא חן בעיני וזה כמה שנים הריני מדריך טיולים למרוקו.

והנה בשנה שעברה תוך כדי הטיול, נסענו לוואזן, לקברו של .רבי עמרם בן דיוואן.

השעה היתה שעת בין הערביים וכשהגענו לכפר אשג׳ן, חשתי בעוינות מסוימת מצד התושבים והחלטתי לוותר על סיור בכפר ולעלות ישירות לציון הצדיק, בדרך עוקפת.

והנה בהגיענו אל ציון הצדיק, ראינו שממתינה לנו אישה קשישה ופונה אלי כראש הקבוצה – ״ברוך בואכם לרבי עמרם, אני מזמינה אתכם לסעודה״.

הלכנו אחריה מופתעים ובהיכנםנו לחדר, נדהמנו לראות שולחנות ערוכים לתפארת כמיטב מסורת קהילת יהודי מרוקו ואז שאלתי את הזקנה לפשר הדבר והיא ענתה לי:

״השבוע נגלה אלי בחלום _רבי עמרם בן דיוואץ ואמר לי ״קבוצת תיירים בת 40 איש תגיע מישראל ביום זה וזה, וסכנה תהיה נשקפת לחייהם, לכן הזדרזי והכיני להם סעודה זו כשקיבל את רשותו החל לספר:

והמתיני להם ובזכות זאת ינצלו״.

״לכן הזדרזתי להגיע מכזה-בלנכה, עיר מושבי לכאן, להגיש לכם את הארוחה׳ מסיימת הקשישה את דבריה ומזדרזת  להגיש לנו הארוחה ואכן מנינו 40 איש, ההפתעה והשמחה היתה גדולה ובפרט לנוכח העובדה ששמתי לב לעוינות שליוותה אותנו מצד המקומיים.          

ולפתע, לראשונה בחיי, עמדתי מול תופעה שלא יכולתי להסבירה והיא כח הצדיקים והשפעתם גם לאחר מיתתם. כן סיים הצעיר את סיפורו בהתרגשות וכשסיים דבריו נישקו בעל הבית, ר׳ יצחק, והזמינו להישתתף בסעודה ולבסוף ביקש בעל הבית מהצעיר, מדריך התיירים, להישתתף בהילולה, מדי שנה בשנה. ראו כמה גדולה זכות הצדיקים שלא רק שהם קרויים במיתתם חיים, אלא שאף מגלים פניהם המאירות, גם לרחוקים ובודאי שבכך מקרבים, גם אותם אל חיק היהדות.

ואכן בביקורי בקיץ התשנ״ה בוואזן, על קברו של הצדיק, חשתי בהתרגשות רבה ובתחושת קדושה והתרוממות רוח  שלא ניתן לתארן במילים ואין לי ספק שרק המידות  התרומיות בהן ניחנו הצדיקים, והנהגות הקדושה, כפי שהיו  נהוגות בקהילת קדושים זו, יכולות הן להצמיח דמויות מופת כדוגמת הצדיק _רבי עמרם בן דיוואן.

אל מעיין העדן – הרב מאיר אלעזר עטיה

סדר פורים סימנים תרצ״ג ותרצ״ז

ויהי נועם ואתה קדוש יֹאמר                 במוצאי שבת אחר המגילה

ואם חל פורים באחד בשבת                 ועל הנסים ייאמר ביום ובלילה                                                                                                                                                                                                                                

ומקריאת הלל ונפילת אפים                יכלא

ליום אשר אני עֹשֶׂה סְגֻלָה (מלאכי ג, יז)

וקורים בפרשת ויבֹא עמלק                  והגם אין בה רק תשעה פסוקים

וכופְלִים פָּסוּק אַחֲרוֹן                           ואחר המגילה בסדר קדושה מַחֲזִיקִים

ומנפילת אפים ומזמור יענך                 גם ביום חמשה עשר יהיו רחוקים

אז תצליח אם תשמור לעשות את החֻקִים (דה״א כב, יג)

אִשֶׁה ניחוח יָרֵח                                    מִפָּר שור המקרין מפריס יואל

10 בִּנְדָבָה יֶשַׁע עוֹלַת זְמִירָתִי                          צור העולמים פודה גואל

גם זרע יעקב ישיב שבותם                    ויבשרם בתנחומות אל

וראה בנים לבניך שלום על ישראל (תה׳ קכח, ו)

כָּלוּ תְפִלּוֹת / הימים והלילות / בעזר נורא עלילות / קדוש יושב תהלות

ת׳׳ו ש״ל בי׳ע

2-1. ויהי… המגילה: בערבית אחרי קריאת המגילה אומרים ואתה קדוש. חל פורים באחד בשבת, אומרים ׳ויהי נועם׳ קודם ו׳אתה קדוש׳, או״ח תרצג, א. 2. ועל… ובלילה: אומרים על הנסים בלילה וביום, או״ח תרצג, ב. 3. ומקריאת… יכלא: אין נופלים על פניהם, ואין אומרים הלל בפורים, או״ח תרצג, ג. 4. ליום… אשר: כינוי לפורים שהוא יום שעשה הקב״ה נס לישראל, והלשון על פי מלאכי, ג, יז. 5. וקורים… פסוקים: קוראין בפרשת ויבוא עמלק (שמי יז, ח-טז), ואף על פי שבפרשה זו רק תשעה פסוקים. ובדיני קריאת התורה, קלז,א, כתב: ׳אין קוראים פחות מעשרה פסוקים, ואם העניין נגמר בפחות מכך, כגון פרשת ויבוא עמלק מותר, וכדי להשלים עשרה פסוקים כופלים הפסוק האחרון, או״ח תרצג, ד. 6. ואחר… מחזיקים: לאחר קריאת המגילה אומרים קדושה דמיושב ב׳ובא לציון גואלי, או״ח תרצג, ד. 7. ומנפילת… רחוקים: אין נופלים על פניהם בימים י״ד וט״ו של אדר, ואין אומרים מזמור ׳יענך ה׳ ביום צרה׳, או״ח תרצז, א. 8. אז… החוקים: דברי עידוד, אם תקיים את ההלכה תצליח בכל דרכיך, והלשון על פי דה״א כב, יג. 9. בבית זה מתפלל הפייטן לגאולת ישראל. אשה ניחוח: כינה דבריו כאשה ריח ניחוח, על פי ויק׳ א, ט. מפר שור: על פי תהי סט, לב, ר״ל כל התודה שאביע בשירתי תהא חביבה בעיני ה׳ כקורבן תודה של שור פר. 10. בנדבה: על פי תה׳ נד, ח. ישע… זמירתי: ישעה ויקבל את זמירתי כקורבן נדבה. צור העולמים: על פי יש׳ כו, ד, והוא כינוי לקב״ה, וכן הביטויים פודה וגואל. מאל: על פי יש׳ נט, כ. 11. זרע יעקב: על פי תה׳ כב, כד, כאן מבקש הפייטן מהקב״ה, שישיב שבות עמו ויבשרם בנחמה. 12. וראה… ישראל: על פי תה׳ קכח, ו, והיא בקשה לשלום לעם ישראל. כלו תפילות: על פי תה׳ עב, כ. הימים והלילות: ר״ל שסיים לכתוב את דיני התפילות הנוהגים ביום ובלילה. העזר… תהילות: והם כינויים לקב״ה. קדוש יושב: על פי תה׳ כב, ד, ופירש רש״י שם ׳אתה קדוש ויושב לשמוע תהילות ישראלי.

יב. המנהג פשוט מימות הראשונים בחו״ל לברך כל הברכות בליל שני של פסח ואין פוצה פה ומצפצף וכם׳ ר״ת דמסכת סוכה שמברכין על המנהג(ישמח לבב די״ז א׳). יג. בליל שני של פסח במעריב שמתחילין לספור העומר כל הגברים מביאין בפעם הראשונה לבית הכנסת את התינוקות, וכן בליל שמחת תורה. והיו מביאים בידם נרות של שעוה מקושטים וצבועים ומסרום לגבאים להאיר בבית הכנסת או להבדלה מנהג זה מוזכר בספרי הפוסקים עיין בספר כפ״ה או״ח סי׳ של״ט אות מ״ו שכתב שם לענין שבת אם יש בזה משום מוקצה או משום מקדיש בשבת ויו׳׳ט. ועיי׳ שם בסימן ש״ח אות ע״א שכתב משם הרב אדרת אליהו קובר דאין בדבר איסור.

יד. לחיבוב מצוה היו מדבקין קצת מהחרוסת מבחוץ על איזה כותל צדדי של הבית. ועצם הזרוע של הקערה אחרי שמורידין ממנו הבשר היה מתגלגל בארונות במשך כל השנה.

• בליל ז׳ של פסח במעריב אחרי ג׳ פסיעות של תפילת י״ח היינו אומרים הלל הגדול, הש׳׳ץ אומר פסקא והצבור עונים כל״ח – כי לעולם חסדו – ואם כי עוד לא מצאתי מקור למנהג זה, הנה לענין אמירת הלל הגדול אחרי שנענה הצבור בעצירת גשמים עיי׳ להמג״א או״ח סי׳ תקע״ה סקי״א שא״א הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מליאה ודוקא בשעת התפלה וכר ע״כ ולכן נ״ל שנהגו בליל האחרון של החג ונפש הצבור שבעה לה תפילות החג ומצוותיו הרבות, וכרסם מלאה כל טוב באים לביהכ״נ ומודים ואומרים כו׳ כל״ח בהלל הגדול על הנסים ועל הנפלאות.

• במוצאי חג הפסח (שקורין ליל המימונה) מסדרין השולחנות בחלב חמאה וירק כגון שבולים ירוקים ופרחים, והמשפחות מבקרין אחת לשניה, ובפרט אצל הרב או זקן המשפחה לקבל ברכתו, וכל משפחה לפי הנוהג המקובל אצלם, הללו מתיזים חלב על מצח המתברך, והללו נותנים לו תמרה ממולאת בחמאה ודבש, ויש אחרים שמכינים למבקרים לביבות מחמץ, והכהנים באים מבית לבית עד בית הרב לברך ברכת כתנים יברכך ה׳ וישמרך וכר וכל הגברים בבית קוראים בקול ובניגון לפי הנגינות שבספר משלי הפסוקים: כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים: אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד: גול אל ה׳ מעשיך ויכנו מחשבותיך: וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם: ושוב מתרגמים הפסוקים בלשון הגרי שיבינו הנשים והקטנים. ואחרי זה המברך מתחיל מי שברך אבותינו הקדושים וכוי ומנשקין ידי הרב ונפטרים לבתיהם בשלום והכל בצניעות ובקדושה וטהרה. ועיין בספר בית הבחירה דף רס״ט בדיני מוצאי חג הפסח אות ג׳ שכתב וז׳׳ל נהגו בהרבה מקומות בליל מוצאי חג הפסח לוקחים עשבים עם שבולים שבולי החטים ומגיחים אותם בראשיהם כמנהג עירנו אר״ץ זבת חל״ב וכן בקושטא ובאזמיר שזורקין בד׳ פנות הבית ואומרים בשמן ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו, והרב בית מועד תמה על מנהג זה דמאי אולמיה מוצאי חג המצות משאר חגים וכתב שם משם הר׳ חיי עולם ז״ל הטעם שוטחין עשבים שיש בהם שבולת מילתא דמיזן זיין הוא משום דבפסח נידון על התבואה ולברך בשם ה׳ שיעשה השנת מבורכת בכל מידי דמיטב יעו״ש. ובאות ד׳ כתב וז״ל ועוד טעם אחר וכד דכבר אמרו בניסן נגאלו וכר וא״כ יאמר נא ישראל כיון שעבר הפסח ולא נגאלנו ח״ו נתייאש מן הגאולה חלילה ע״כ זורקין עשבים והוא לרמוז לתחיית המתים ע״ש ויציצו מעיר כעשב הארץ, וכשם שהמתים עתידין לחיות כך הגאולה עתידה לבוא במהרה בימינו אמן עכ״ל. ומה שקורין לזה מימונה שמעתי שהיא מלה ערבית מימון = מזל לרמוז על מזל טוב לכל השנה. וזהו ליל המימונה באופיר. הטהורולא כמו שקמו כאן אנשים ובדו מלבם חג המימונה ביום אסרו חג, ובו המיטו בושה וחרפה על קהלות מרוקו, שמזעיקים אנשים ממשפחותיהם לבוא ולהשתתף בקרנבאל וברקודי פריצות ואי הצניעות ה׳ יחזירם בתשובה, וראוי ונכון לבטלו ומבטולו יהיו תוצאות חיים ברכה ושלום לכלל עם ישראל אמן.

יז. הש״ץ מקדים לברך ולספור והטעם משום שמא לא ידעו ההמון את היום הנכון ויהיה ברכתם לבטלה ואם ישאלו איזה יום לספירה חוששין שמא יאמר מספר היום שהוא צריך לספור אוצר מנהגי ישורון צד 104, ועיין בספר שער המפקד שהביא שכן דעת הרב יש״א ברכה בתשובה, וכמנהג ירושלים עיי׳ בס׳ נתיבי עם סי׳ תפ״ט, ובבית הכנסת של מוהריב״ץ בעיר פאס מקדימין הקהל לברך ואח״ך הש״ץ ויש לזה ראיה מדברי מאמר מרדכי סי׳ תפ״ט סקי״א.

יח. נוהגים לספור עוד בלי ברכה אחרי תפלת שחרית ובודאי תקנו זה לפמ״ש מרן בסי׳ תפ״ט ס״ז דאם שכח ולא ספר בלילה יספור כל היום וגם הרב כפ״ה שם ציין על המנהג הזה.

יט. הנשים נזהרות שלא לעשות מלאכה בשעת הספירה לפי שהעומר היה בא מהשעורים ושעורו עשרית האפה ומנחת סוטה ג״כ היתד. עשרית האפה קמח שעורים, וע״כ נהגו הנשים הצדקניות שלא לעשות מלאכה להיות להם לכבוד ולתפארת, אוצר מנהגי ישורון צד 104.

כ. נהגו שבעל ברית בימי הספירה מסתפר בערב לפני יום המילה וכמ״ש מורם בסי׳ תצ״ג, ובד״מ ציין שמותר להסתפר ביום שקודם המילה בערב, ועיין בס׳ אגורה באהליך דף ו׳ ע״ב מה שחלק בין מצות המילה ליום ל״ד בבקר, ועיין בס׳ כפ״ה שם אות ל״ה. כא. נוהגים שלא לישא אשה בימי העומר עד יום ל״ג כפסק מרן באו״ח סי׳ תצ״ג, וכתב הרב מוהר״ר שמואל אבן דנאן זלה״ה ששמע מאביו ז״ל הה״ר סעדיה ז״ל שראה בחלום חזיון לילה, חכם אחד מחכמי דורו שהיה לו זמן רב שמת, ושמו של החכם הה״ר שמואל בן סונבאל ז״ל והיה מדבר על ענין ל״ג לעומר, ונתן סימן בן שמונה עשרה לחופה, ושאל לו מה כוונתו ואמר לו נקוט האי כללא בידך שלעולם יום י״ח לאייר הוא ל״ג לעמור, שמשם ואילך מותר לישא אשד. ולהכניסה לחופה, מלכי רבנן ערך שמואל אבן סונבאל. כב. נטילת הצפרנים בימי העומר נהגו להתיר בע״ש וגם מה״ד שרי דאפי׳ בשבוע שחל בו ט׳ באב כתב המג״א דשרי עיי׳ להרב ליצחק ריח בלקו״ד אות ד׳ סעיף כ׳.

ההתמודדות החברתית.

כיאה להשקפת עולם המבקשת לשלב מודרנה ומסורת, השכלה ויהדות, ראתה " שרל נטר " בתיקון החברה אחר הערכים הנעלים שיש לקיים. בהמשך למכוונות האזרחית המתוקנת, לפיה יש להיות אזרחים טובים ותורמים לחברה היהודית והכללית – יש להיות נאמנים לרשויות ולמוסדות השלטון, ב " שרל נטר " השקיעו משאבים אנושיים רבים במגמה זו. התנועה ראתה במללאח, הרובע היהודי המיושן, אחד ממפגעי החברה המרכזיים, ואת אוכלוסייתו כאוכלוסיית היעד הזקוקה ביותר לתיקון ולשיקום. ב " שרל נטר " עסקו רבות בסוגיה זו נעל דפי " נוער ", ובפועל – בפעילות החינוכית במסגרת " היחידות העממיות ". מהו דימויו של המללאח בעיני קברניטי " שרל נטר " ? מהן נקודות התורפה וכיצד היה בדעתם לקדם אוכלוסייה נחשלת זו ? על שאלות אלה ניתן לענות באמצעות מאמרים רבים שפורסמו ב " נוער ", שהציב בראש מעייניו בעיה זו. לעתים הרטוריקה המשיכילת אגרסיבית מאוד ולעתים עדינה יותר, אולם מכל מקום קברניטי " שרל נטר " יחפשו מזור לתחלואי הנוער במללאח.

לדידם עצם " האקלים האומלל של המללאח מאמלל את הנוער " ושם אותו מלכתחילה בנקודת פתיחה נחותה " של אנאלפבתיזם ובערות ". בעל המאמר טוען כי לעומת ארבעת אלפים ילדים הפוקדים את בתי הספר של כל ישראל חברים בקזבלנקה, כעשרת אלפים ילדים אינם לומדים בשום מסגרת בית ספרית. הם, חד וחלק, ברחוב ומעט מזעיר בעלי היכולת לצאת אל מחוץ למללאח : ראשית, גם אלה שמקבלים הכשרה מקצועית כלשהי אין ביכולתם להגיע עד לסיומה, ושנית, גם אם סיימו אין ביכולתם להשתחרר מהאווירה המשתקת והכובלת, שבה הם שרויים. לדעת כותב המאמר, הנוער הזה נטול כל רצון או תודעה של צורך בשינוי ובהתקדמות. ה " חדרים " – תלמודי תורה – בעיניו, מהווים מחסום לכל רצון לשינוי מעין זה.

מהו הפתרון לשיטתו ? יש לחולל מפנה בהריסת המללאח ובבניית רבעים חדשים שטופי שמש ומאווררים, אבל קודם לכול יש לחולל שינוי רוחני בקרב הנוער : הכרחי לקיים חינוך יסודי כמסגרת חובה ; יש ללמדם את חוסר הנחת מלכלוך, מעדריות ומבערות ; יש ללמדם את אהבת הטבע והשמש באמצעות ספורט וצופיות, ולבסוף יש לסלול את דרכם ללימודים גבוהים הן בתיכון והן באוניברסיטה.

 להבנתו תוך עשר שנים, בעידודם של בני הקהילה המבטיחים יותר, ישתנה פרופיל הקהילה מקצה אל קצה.

תיאור קשה עוד יותר, של הישיבות במללאח, נמסר בידי אלופר המכונה " קריקה ". – Elofer dit croquet הוא שופך אור על יחסה של הציבוריות המשכילית של יהדות מרוקו, הקשורה בתפיסת העולם של " שרל נטר ", לעולם היהודי השברירי במללאח : הם תופסים אותו כעולם מתנוון ומסואב עד כדי שקיעה ואף חידלון, ויותר מכך ככיליון לנוער היהודי. במעין קול זעקה קורא " קריקה " להציל את הנוער, " עתידה של האומה הישראלית ", באמצעות הקמת ישיבות חדשות ומודרניות ".

במלאת שנה להולדת הביטאון " נוער " הוחלט להקדישו כל כולו לשאלת המללאח, תחת כותרת חריפה : " המללאח מאשים ".

במאמר הלקוח מהעיתון " אווניר אילוסטרי " 18.6.1931, נשמעת קריאת תיגר חריפה על הפרוטקטוראט הצרפתי, שלא השכיל להחזיר לבני המללאח את כבוד האדם כפי שחרט על דגלו : " בעלי חיים כבר לא חיים בתנאים אלה…כזכור יהודים עדיין נמנים על המין האנושי…עיריות המתפארות בבתי חולים מפוארים ובמוסדות עירוניים מודרניים של חסד, לצד ארמונותיהם המתנוססים לתפארה,, שוכנים רבעים אומללים….ובמקום שיחושו רחמים לנוכח העזובה בתנועת ביטול מתנחמים שבסך הכול שוכנים בהם יהודים….לא, אין זו בעיה יהודית כלל, אין זו בעיה כלל כי אם קלון מביש….לא גרו חיות בתנאים אלה הייתה " החברה להגנת החיות מביעה מחאה. לצערנו לא קיימה " חברה להגנת היהודים. אולם, שמא היהודים ידעו להתגונן ? הכיצד יהודים היודעים להילחם על מנת להקים בתי ספר, היודעים בלהט להקים מוסדו חסד, אינם נרתמים לטפל בסבל הנורא במללאח…אנו תובעים זכויות פוליטיות, אנו מוחים נגד החקיקה המשפילה ואנו צודקים. ואולם מדוע אין אנו מתקוממים נגד מציאות חברתית כה חמורה זו ? הכיצד ניתן לשאת עוד את הפער החברתי שהיה מקונן עליו הנביא עמוס ? …….אם אין אני לי מי לי ? החוברת סוקרת את המצוקה החברתית ברחבי המללאחים בקזבלנקה, במראכש ובמכנאס. אותם סממנים, אותה מצוקה, אותה מחאה.