עליית הנוער ותנועת שרל נטר
הנוער בעלייה.
תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.
סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.
זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.
במסגרתה נפגשו בני נוער משכבות סוציו אקונומיות שונות, המטרה העקרית הייתה להעלות את רמתו המוסרית, האינטלקטואלית והפיסית של הנוער המקומי, תוך מהלך אינטגרטיבי, באמצעות פעילות רוחנית, תרבותית וספורטיבית.
זוהי תנועה שחשפה את כוחותיהם הבלתי נדלים של בני נוער שהתאכזר גורלם, שחיי עוני ודלות פגעו בביטחונם העצמי. התנועה החזירה להם את ביטחונם העצמי ובד בבד גילתה את החום העצום הצפון בקהילה היהודית במרוקו, את העוצמה הרבה הטמונה בנוער הנכון להירתם לכל מבצע ולעצב את זהותו
ממציאות מכונסת בתוך עצמה, בדמות המעמד המשפטי של ה " דימי " – בני החסות, גילו בני הנוער את חיוניותם ויכולתם לתרום ממרצם לקהילה ולעם היהודי. עד מהרה הם הפכו למסד הפעילות הקהילתית, התנועה הציונית והעלייה הלגלית והבלתי לגלית.
פעילותה של שרל נטר התמקדה בקזבלנקה. בעוד הקהילות האחרות במרוקו היו ערוכות יותר לפעילות חינוכית פורמלית ובלתי פורמלית, הרי קזבלנקה, בשל אופייה הסוציולוגי הייחודי, סבלה מרִיק מסוים במסגרות חינוכיות המסוגלות לגשר בין ישן לחדש. שרל נטר, במשך כשבע עשרה שנות פעילותה, מילאה ריק זה.
למרות הממסד, למרות חוסר הביטחון העצמי – למדו בני התנועה להיות גאים ביהדותם. כיצד פילסה תנועת שרל נטר את נתיבה החינוכי והאידיאולוגי ? כיצד הפכה מקבוצה קטנה לקורת גג של תנועה גדולה והמונית ? על כך יסופר להלן.
אין זה מקרה כי תנועת הנוער שרל נטר בחרה בשם זה, שכן דמותו של שרל נטר – 1826 – 1882, קשורה בעבותות ביהדות צרפת ובארץ ישראל. בהקימו את בית הספר " מקוה ישראל " בשנת 1870, סמוך ליפו, כרך שרל נטר את פעלו ואת חזונו בתקוה המקננת בארץ ישראל.
תנועת שרל נטר ביקשה ליצור תשתית חינוכית הזורעת תקווה, כשהאוריינטציה היא ללא ספק ארץ ישראל בזיקה ליהדות צרפת. שם זה הקנה לתנועה כסות לגלית, שכן באופן רשמי פעילות פוליטית וציונית הייתה אסורה, ובחסות השם הניטרלי עסקו בזה ובזה.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר
הקהילה היהודית במרוקו בעידן של תמורות – הפרוטקטורט הצרפתי 1912 – 1956.
הנציב העליון הצרפתי, המרשל ליוטי, שפתח את עידן הפרוטקטורט הצרפתי במרוקו בשנת 1912, נחלץ מיד עם מלחמת העולם הראשונה לטפל במעמדה של הקהילה היהודית. הוא שאף לשלב את הקהילה היהודית ככל שאפשר בתוך המערכת החוקית והמנהלית של הפרוטקטורט.
הוא סבר שכך תמנע התפתחות בלתי רצויה מבחינת הצרפתים, של " מדינה בתוך מדינה ". בשנת 1918 פורסמו ברוח זו שני צווים שבאו להסדיר את כינוסם של יעדי הקהילות ובתי המשפט הרבניים. ראשית, סמכויות הוועדים הוגבלו למאוויים הדתיים בקהילה ולנושאי סעד בלבד, והשלטונות נזהרו מלהקים ועד כלל ארצי.
לכל עיר ולכל מרכז יהודי גדול היה ועד משלהם, אשר פעלן באופן עצמאי. להבדיל מבעלי נתינות זרה, רק בני יהדות מרוקו יכלו להימנות על הוועדים הקהילתיים. התיאום היחיד התבצע בין הקהילות השונות מעשה מטעם השלטונות.
בתחום המשפטי הגבילו הצרפתים את בתי הדין הרבניים לענייני אישות ולבעיות ירושה בלבד, ובמקביל הקימו מערכת משפטית שיפוטית יהודית כלל ארצית שמקומה היה ברבאט, עיר הבירה. בית הדין הגבוה ברבאט היה למעשה האישיות הדתית הבכירה ביותר של הקהילה.
מבחינה דמוגרפית התאייפנה הקהילה היהודית בריבוי טבעי משמעותי בשנים 1911 – 1956 גדלה הקהילה פי שניים וחצי – מכמאה אלף יהודים לכמאתיים וששים אלף יהודים, והתרכזה במרכזים העירוניים של מרוקו – קזבלנקה, מראכש, פאס, מכנאס טרבאט.
הפעילות הכלכלית והמקצועית בקרב היהודים במרוקו אף היא עברה תמורה : חלה ירידה בשיעור היהודים שעסקו במסחר, שהיווה בעבר אחד מבין האפיקים המסורתיים העיקריים, שיעור המועסקים במלאכה נשאר פחות אות יותר יציב, אולם יותר ויותר יהודים נמשכו אל המקצועות הטכניים והמקצועות החופשיים. כמו כן חל גידול משמעותי במספר היהודים שפנו לפקידות הציבורית.
הנוכחות הצרפתית יצרה ללא ספק מוקדי משיכה חדשים – מבחינות חברתית, כלכלית ואף תרבותית. מוקדים אלה עמדו לעתים בסתירה ואף בתחרות עם אפיקי המסורת בקרב יהודי מרוקו.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר
החינוך היהודי במרוקו.
אחת התמורות הבולטות שחלו ביהדות מרוקו בתקופה הצרפתית נעוצה בחינוך היהודי. אין ספק שהחינוך היהודי המודרני במרוקו מזוהה עם רשת החינוך הנודעת " כל ישראל חברים " שכבר בשנת 1862 ייסדה בתיטואן, בצפון מרוקו, את אחד מבתי הספר הראשונים שלה.
בכ"יח האמינו שעל ידי שיפור המצב החברתי כלכלי של היהודים ניתן יהיה לקדמם הן מבחינת מעמדם המשפטי והן מבחינת שילובם בתוך החברה הכללית. אוריינטציה צרפתית מובהקת, גישה פרודוקטיבית, היו מסממניה של כי"ח שלא תמיד התקבלו בעין יפה על ידי פרנסי הקהל,עד לכינון הפרוטקטורט הצרפתי. אנו עדים לתחרות גופים ספרדיים ואנגליים העוסקים בחינוך דוגמת ה – ANGLO JEWISH ASSOCIATION
מכל מקום, ערב כינון הפרוטקטורט הצרפתי ב-1912 אנו מונים קרוב לחמשת אלפים ילדים בבתי ספר שהקימה כי"ח בכעשר ערים במרוקו.
עם הגעת הצרפתים נהנתה כי"ח מתמיכת השלטונות, עד כדי מונופול כמעט מוחלט על החינוך המודרני. עד סוף מלחמת העולם השנייה היווה הארגון " אם הבנים " חלופה יחידה לחינוך של כי"ח. קרוב לחמשים אחוז מבין גילאי 5 – 14 לא הכירו החינוך זולת החינוך המסורתי.
כמו כן בהתחשב בגודלה של הקהילה היהודית ובפיזורה הגיאגרפי הנרחב, הקיפה כי"ח בפעולותיה שיעור נמוך יחסית מבין הילדים היהודים במרוקו, והתרכזה בעיקר בקהילות הערים הגדולות והבינוניות.
לאחר מלחמת העולם השנייה קיבלה פעילות כי"ח תנופה משמעותית. בסיוע הג'וינט היא הרחיבה את רשת מוסדותיה לכל נקודת יישוב יהודית שמנתה יותר מ-300 נפש – מהחוף הצפוני עד למדבר. בערים הגדולות היא גם הקימה חטיבות על יסודיות ובתי ספר מקצועיים בשיתוף פעולה עם אורט.
לתנועת שרל נטר, היה חלק נכבד במימון לימודיהם המקצועיים של עשרות מבני התנועה. כמו כן דאגה כי"ח לשפר את רמת ההוראה של המקצועות העבריים. לשם כך הקימה בשנת 1949 בקזבלנקה בשיתוף חברת " מגן דוד " המקומית, בית ספר למורים מבני המקום, שרכשו חינוך יהודי בשילוב השכלה תיכונית צרפתית מלאה.
בד ובד עם פעילות כי"ח הקימה אורט בקזבלנקה בית ספר תיכון מקצועי. כמו כן פעלו הארגונים הדתיים " אוצר התורה " ו " אוהלי יוסף יצחק " ( לובאביץ ) להקמת מספר מוסדות חינוכיים, שבהם שולבו מקצועות כלליים אחדים בצד לימוד התורה.
החינוך המסורתי נותר על כנו אם כי גם בו חלו שינויים וחידושים. תלמודהתורה ( סלא ) והישיבות הגבוהות ( ישיבות " חשק שלמה " בתיטואן, " וזאת ליהודה " בצפרו, " בית אל ", " עץ חיים " ו " כתר תורה " במכנאס ) עברן תהליכים שונים של ארגון מחדש.
הג'וינט והקונגרס היהודי העולמי.
עם ראשית מלחמת העולם הראשונה התגייסה יהדות אמריקה לעזרת היהודים באזורי הקרבות באירופה המזרחית. לצורך זה התאחדו שלושת ארגוני העזרה היהודיים העיקריים לארגון תמיכה יהודי אמריקאי משותף, הלא הוא הג'וינט, העתיד למלא תפקיד חשוב מאוד גם לאחר מלחמת העולם השנייה, בין היתר במרוקו.
הג'וינט נכנס לתמונה במרוקו בראש וראשונה בסיוע הומניטרי ופילנתרופי – תזונת הילדים ורפואה ציבורית. הג'וינט פעל באמצעות ארגוני צדקה מקומיים ובאמצעות ארגונים כגון כי"ח ורשתות חינוך אחרות כגון אורט, חב"ד ואוצר התורה.
כמו כן, הג'וינט היה הדוחף והמממן העיקרי של חדירת אוז"א – ארגון הבריאות היהודי שפעל עד סוף שנות הארבעים בעיקר באירופה – לריכוזים היהודיים במרוקו.
יתר על כן, משנת 1949 נסתמנה בג'וינט במרוקו מחויבות לאוריינטציה ציונית. הג'וינט ראה חובה לעצמו להכשיר את הדור הצעיר במרוקו לעלייה לארץ ישראל – והזין ולהבריא אותו ולהכשירו מבחינה מקצועית ותרבותית להיקלט במדינה היהודית.
השותף הבכיר במרוקו שהג'וינט קשר עמו קשרים הדוקים היה כי"ח. כמו כן תמך הג'וינט ברשת אורט במרוקו. הוא עודד את התפתחות תנועת הנוער " המחלקה החינוכית של הנוער היהודי " ו " שרל נטר " – תנועת הנוער היהודית המרכזית במרוקו.
למעשה סיוע הג'וינט לנוער היהודי במרוקו נתבצע בעיקרו באמצעות שרל נטר. פעילי הג'וינט – עורכת הדין הלן בן עטר, אלקס בליין, מר קרסקי, סם הבר, הגברת סליה בֶנג'יו והגברת פוקס, בלטו בפעילותם בזיקה לשרל נטר. סטנלי אברמוביץ, מנהל מחלקת החינוך בג'וינט, סייע רבות לשרל נטר בעיצוב התכניות החינוכיות ביהדות.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר
הקונגרס היהודי העולמי נוסד באירופה ערב מלחמת העולם השנייה כארגון כלל יהודי שניועד להגן על האינטרסים הפוליטיים של היהודים באשר הם. אופיו הלאומי והפרו ציוני היה מובהק. בוועידת הקונגרס היהודי העולמי באטלנטיק סיטי בנובמבר 1944 נתוסף נדבך נוסף ביחסי יהדות מרוקו ויהדות ארצות הברית.
בוועידה זו נשלחה משלחת ממרוקו הצרפתית, שחבריה היו ציונים ופרו ציונים – ש"ד לוי, פרוספר כהן, חיים טולדנו וז'אק פינטו. הייתה זו הפעם הראשונה שיהדות מרוקו נפתחה לארגון כלל יהודי אחר מאשר כי"ח והתנועה הציונית. זולת הזיקה למטרופולין קרי צרפת והזיקה לארץ ישראל נוצרה זיקה חדשה למרכז יהודי חדש, שלאחר השואה הפך לדומיננטי – יהדות ארצות הברית.
הקונגרס היהודי העולמי " גילה " את יהדות מרוקו בשנת 1944, אולם הוא חנך את פעילותו בקרב יהדות מרוקו בשנת 1950.
קזבלנקה – מטרופולין קולטת הגירה.
התהוות המללאח והבעיה החברתית.
בראשית המאה העשרים, ערב הכיבוש הצרפתי, מנתה קזבלנקה 25.000 תושבים, מתוכם 19.000 מוסלמים ו-5000 יהודים. בשלהי הפרוטקטורט הצרפתי מנתה קזבלנקה 700.000 אלף תושבים, כחצי מיליון מהם מוסלמים וכ-75.000 יהודים בעלי נתינות מרוקאית.
הגידול באוכלוסיית העיר בא בעיקר מן המוסלמים, אך צמיחת המיעוט היהודי בלטה יותר, כבר בשנת 1921 תפסה קזבלנקה את המקום השלישי במרוקו מבחינת היקף האוכלוסייה היהודית, אחרי מראכש ופאס.
עש מלחמת העולם השנייה התחרתה קזבלנקה על המקום הראשון עם מראכש, בירת הדרום. אחרי המלחמה היא הפכה למטרופולין היהודי במרוקו. בשנים 1936 – 1956 גדל מספר המוסלמים פי שלושה ומספר היהודים פי שניים. הגירה מסיבית זו יצרה פערים חברתיים ניכרים, ובמיוחד נתהוותה שאלת המללאח על כל הבעיתיות שבו.
תנועת הנוער כאפיק של חידוש.
תנועת הנוער בכללה, לרבות תנועת הנוער הדתית, הייתה תופעה מודרנית. התנועה הוקמה על ידי צעירים למען הנהגת הנוער ועיצובו. זכותה לאוטונומיה ולהכרעה עצמית הייתה מעקרונות היסוד של קיומה. היא ביטאה מרידה בקיים שאיפה לשינוי ברוח ערכים יהודיים. במסגרת זו נשתלבה פעילות צופית בפעילות חברתית, על בסיס של התחדשות רעיונית.
ארגוני נוער דתיים נוסדו לראשונה באירופה בסוף שנות העשרים של המאה העשרים. בפולין ובגליציה נוצרו ארגוני " השומר הדתי " ו " בני עקיבא ". זמן קצר לאחר ייסודם ובזיקה אליהם נוסד בארץ ישראל ארגון " בני עקיבא ". בגרמניה נוצרו ארגוני " עזרא " ו " ברית הנוער ".
צעירים מארגוני הנוער בגרמניה ייסדו הכשרות חקלאיות. משנתרבו הכשרות אלה התאגדו במגרת ארצית, שנקראת בח"ד – ברית חלוצים דתיים. לימים איגדה בח"ד הכשרות חלוציות וארגוני נוער, שכיוונו את חניכיהם להכשרה ולעליה חלוצית דתית.
ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה נוסדו באנגליה ארגוני בח"ד ו " בני עקיבא " וכן הכשרות דתיות בשנת 1945 נוסד " הפועל המזרחי " בצרפת ובמסגרתו נוסדו בח"ד, בני עקיבא והכשרות דתיות בדרום צרפת. כל ארגוני הנוער הדתיים החלוציים וכן בח"ד היו מסונפים ל " ברית העולמית לתנועת תורה ועבודה ", שנוסדה בווילנה בשנת 1925.
ארגון בני עקיבא בארץ ישראל התפתח והתגבש בשנות השלושים והארבעים. הוא התארגן במבנה ארצי עם הנהלה מרכזית. הסניפים היו מאורגנים במסגרת שבטית לפי גילאים. התוכנית החינוכית הייתה אחידה. נקבעו תקנון וסדרים, תלבושת אחידה וסמל. התקיימו בו פעולות שוטפות, מחנות וסמינרים.
בוגריו יצאו להכשרה, ייסדו גרעינים חלוציים והצטרפו לקיבוץ הדתי. לאחר מלחמת העולם השנייה פעלו באירופה ובאמריקה ארגוני " השומר הדתי " ו " בני עקיבא ". בצפון אפריקה נוסדו ארגוני נוער דתיים משלהי שנות הארבעים, ונקראו בני עקיבא. הארגון בארץ שימש להם מודל לחיקוי ומקור השראה.
תנועת שרל נטר, אופן התהוותה ומרכיביה – 1929 -1956.
תנועת שרל נטר, פסיפס אנושי.
יהדות מרוקו נשתלבה בשנת 1912 לתוככי משטר חסות צרפתי, שהציב אותה במציאות מדינית וחברתית מורכבת. החברה הקולוניאלית הייתה מורכבת. מצד אחד היה העם המרוקאי, ברובו מוסלמי, המוּנע ממניעים לאומיים ושאיפות לחירות מדינית, מן הצד השני הייתה האוכלוסייה הצרפתית השולטת ומנהלת את המדינה בהתאם לאינטרסים הקולוניאליסטיים שלה.
בתווך נמצא מיעוט יהודי, הנושא ברובו אפי מסורתי מאוד, התר אחר זהותו ומקומו בחברה קולוניאלית זו. היה זה אפוא ציבור יהודי דתי החי בסביבה מוסלמית ושטרם ספג את התרבות הצרפתית, ובהתאם לכך היה על קברניטי החינוך הרשמי הבלתי פורמלי לשקול את דרכי פעילותם.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר
כבר באמצע שנות השלושים החלו בני נוער יהודי במרוקו לתור אחר פתרונות שורשיים לבעיותיהם, בעקבות מצוקות כלכליות ופוליטיות. רבים מהם, מכוח זיקתם למסורת היהודית, נפתחו להשפעת מגמות עבריות ולאומיות, ואחר כך – בהשפעת מאורעות מלחמת העולם השנייה ואפשרויות העלייה החלוצית שבאו אחריה – נטו לפתרון הציוני. כל חדרו לאגודות נוער יהודיות מגמות עבריות ופעילות ציונית חלוצית.
תנועת שרל נטר נוסדה בשנת 1929, והיוותה סינתזה, גם רעיונית וגם ארגונית, של צופיות וציונות דתית, עם מגמות ברוח האליאנס ( כל ישראל חברים ). ככזו יש להתבונן בשורשיה האידואולוגיים ובמקורות ההשראה שלה. היא עתידה להוות את ארגון הגג של פעילות הנוער הקהילתית והחלוצית כאחד.
תוך שהיא מחדשת דפוס של פעילות עשירה מאוד, כשחשאיות ושיתוף פעולה עם שלטונות הפרוטקטורט הצרפתי ואף עם השלטונות של מרוקו העצמאית משמשים בערבוביה. ראשית הצופיות היהודית במרוקו נעוצה בהקמת " האיחוד האוניברסלי של הנוער היהודי ) בשנת 1923 בפאריס. את הארגון הקימו אמה פאלייר 1875 – 1949, נואחיד – גר צדק ויוסך שרל נחמה – יהודי ממוצא יווני שחי בפאריס.
בשנת 1928פרסם הארגון התקנון שלו, והדגיש את איחודה של ישראל ותחייתו של העם היהודי ואת ההכרח לפעול לחינוך הנוער באמצעות לימודה והפצתה של הלשון העברית המודרנית ולימוד תולדות העם היהודי.
חובת הנוער היהודי לסייע בתמיכה חומרית ומוסרית לכינון מחודש של ארץ ישראל. החינוך הגופני מהווה יסוד חשוב בחינוך הנוער, ויש להנחילו לנוער היהודי באמצעות מחנות קיץ וטיולים ברול של משמעת עצמית ושל התחדשות בחיק הטבע – מגמות צופיות מובהקות.
ארגון זה לא הצליח להתקבל במרוקו, בשל התנגדות השלטונות הקולוניאליים הצרפתיים להנהלת התרבות היהודית והציונות ולהוראת השפה העברית. במכשולים אלה עתידה תנועת שרל נטר להיתקל ולדלג עליהם ברבות הימים.
ואכן בשנת 1929 ממשלת הפרוטקטורט לא הכירה בסניפי האיחוד העולמי של הנוער היהודי בשל עקרונותיו הנושאים אופי ציוני מובהק. על מנת להתקיים אימץ הסניף של קזבלנקה תכנית אחרת ותקנון בעל אופי ניטרלי, שינה את שמו לשרל נטר, ובמתכונת החדשה הוכר רשמית על ידי ממשלת הפרוטקטורט, כך מתאר שליח ציוני שעשה בקזבלנקה את ראשית היווצרותה של שרל נטר.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפכה שרל נטר לתנועה בלתי לגלית. אנשי ה ביקשו להירתם למאמץ המלחמתי בקזבלנקה בראשית המלחמה, באמצעות איסוף גרוטאות ברזל, אולם הם נענו בשלילה על ידי הרשויות. הם ביקשו גם לשלוח לוחמים מתנדבים ללונדון, אלא שגם הצעה זו הושבה ריקם.
מיד עם סיום המלחמה הוחל הניסיונות חידוש הפעילות של שרל נטר באורח חוקי. אחפונסו צבע, שתמיכתם של רובר יאיר גמזון ( קאסטור ), ראש תנועת הצופים בצרפת, ושל ג'ול ברונשוויג, מראשי כי"ח, הבהיר בתקיפות לנציבות הצרפתית כי אם לא תיכון תנועת נוער עם מנהיגות מאוזנת, מיושבת באורח חוקי, עלולים לצמוח מקרב המללאח ומקרב שכבות חברתיות נחשלות בקהילה היהודית כוחות קיצוניים.
אלה יקראו תיגר על הממסד הצרפתי בכללותו ועל יציבות שלטונו, באשר יהיו חשופים לקומוניזם מצד אחד וללאומיות ערבית מצד ולמגמות הפאן ערבסטיות מן המצד השני. טיעון כבד משקלן זה עשה רושם כביר על הנציבות. הייתה לכך גם משמעות נוספת – גמישות השלטונות כלפי שרל נטר סללה את הדרך להכרה בתנועות הצופים במרוקו ול U.P.O.J
ארגון הצופים נוסד בשנת 1923 בפאריס. הארגון חיפש את דרכו במשך שנות העשרים, וחיפוש אידיאולוגי זה יצר שני זרמים – האחד המצדד בציונות והשני השולל אותה. המחנה שתמך בציונות הוא שהכריע לבסוף והטביע את חותמו על ארגון הצופים, עד היום הזה. הדבר ניכר ביתר שאת לאחר השואה. אולם המחנה המתנגד לציונות לא היה נטול השפעה.
תנועת הצופים היהודית צרפתית E.I.F החלה את פעילותה במרוקו לאחר ה- U.U.J.J מטרותיה הין צנועות יותר, לפחות בתחילת דרכה, והתנועה בהחלט עתידה להיקלט היטב בקרב הנוער בצפון אפריקה בכלל ובמרוקו בפרט, לאחר שתתגבר על לא מעט בעיות הקשורות בעמדה השלטונות הצרפתיים ( נציבות הפרוקטוראט.
בתואנות שונות מנעה הנציבות הצרפתית מתנועת הצופים לקבל הכרה כתנועה יהודית עצמאית במרוקו, עד למלחמת העולם השנייה.
במלחמת העולם השנייה, ביוזמתו של צופה יהודי מאלג'יריה ( מסקָרָה ) ז'אק ס' לוי ( מיסטראל ) ובשיתוף פעולה עם העלמה איבט קלאמארו, נותרה קבוצת צופים מחתרתית עד לפלישת בעלות הברית ( מבצע לפיד בשמיני בנובמבר 1942 ) התאריך שבו יצאו לפעילות גלויה.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר
איבט קאלאמרו הייתה בתו של מי שעתיד לעמוד בראש הפדרציה הציונית במרוקו, פול קאלאמרו, וכינויה בצופים היה פוּק. השלושה מצאו לנכון להצטרף כצעד נבון לתנועת נוער יהודית מוכרת על ידי השלטונות, ומובן ששרל נטר הייתה הולמת מבחינת יעדיהם.
" שרל נטר " בוטלה בשנת 1940 על ידי ממשלת וישי ושבה לפעילות עם ביטול החוקים האנטי יהודיים בשנת 1943. אגודת " שרל נטר " היוותה מסגרת של נוער מגיל 15 ואילך, ולא התאימה לגיל הצעיר יותר שמיסטראל שאף לעבוד עמו, גילאים 8 עד 12.
לוי וקלאמארו פנו לשרל נטר והציעו להקים " מחלקה של ילדים בני 10, שמטרה לעסוק בצופיות ולהפוך באחד הימים לאגודת E.I.F, פנייתם נענתה בחיוב. וכך נוסדה ב-17 בפברואר 1944 מחלקה חדשה., בשם " ביל"ו " . תוך זמן קצר נרשמו אליה כ-180 נערים. בד ובד הוקמו שלוש קבוצות – " אסתר ", "דבורה ", ו "רחל " – שמנו 20 – 30 ילדים . כמו כן הוקמו שתי קבוצות בוגרות יותר, " מיימוניד " ( רמב"ם ) ו " אדמונד פלג " .
אגודת שרל נטר העניקה למחלקת " ביל"ו " אוטונומיה מלאה והתחייבה לסייע לה להשתלב בפדרציה E.I.F. עד מהרה תפסה ביל"ו מקום של כבוד מבין האגודות הצופיות שפעלו בקזבלנקה זה מכבר. קבוצה יהודית של צופים בעלת אופי חילוני וקבוצת הצופיות היהודית E.D.F בהנהגת איבט קלאמארו.
דומה כי הדוגמא של ביל"ו שופכת אור על סגנון העבודה שנתהווה באגודת שרל נטר שאִפשר במשך השנים לכעשרים ארגוני נוער ותנועות נוער שונים להסתפח אליה מבלי לאבד את האוטונומיה שלהם, תוך שיתוף פעולה על יסוד יעד חינוכי חברתי משותף :
משמעת, חינוך גופני, חיים בחיק הטבע, עזרה לזולת, לימודי יהדות ותולדות העם היהודי, ולבסוף לימוד ארץ ישראל והציונות בדורות האחרונים. לימים נוצר פסיפס תנועות מאוחד ומתואם מסביב לעיקרון ערכי יהודי..
אגודת שרל נטר זכתה להכרת שלטונות הפרוטקטורט, שראה בה אגודה לא פוליטית חיובית, המונעת נהירת נוער לאידיאולוגיות לא רצויות. מאידך גיסא סירבו השלטונות להעניק רישיונות להקמתן של אגודות נוער יהודיות חדשות, ולכן שימשה שרל נטר מעין ארגון גג לקבוצות נוער בעלות נטיות שונות.
שרל נטר נקטה פלורליזם שאפשר לקבוצות שונות להתגדר בהשקפותיהן ולפעול על פיהן במסגרת תקנון האגודה. תנועת ביל"ו, ברצותה להרחיב את פעילותה, שילבה בזירת האירועים דמות חַשובה מאוד, בלתי צפויה, ושיטת עבודה המחדדת את הלגיטימציה שלה : עורכת דין קאזס בן עטר, מהארגון הפילנתרופי היהודי אמריקאי " הג'וינט " בקזבלנקה.
היא עתידה להטביע את חותמה בתנועת שרל נטר לאורך השנים בזכות האהדה הרבה שהפגינה כלפי פעילות חינוכית בלתי פורמלית זו. במשך כל השנים הקפידו ב " שרל נטר " לפעול באופן חוקי, דהיינו להשיג את האישורים מהשלטונות הצרפתיים. ההקפדה על כלל ברזל זה אפשרה לפעול בחשאיות במעטה של ארגון חוקי.
פיקוחו של אגף הנוער והספורט של ממשלת הפרוטקטוראט היה בבחינת חוק בל יעבור, וראשי שרל נטר הקפידו עליו מאוד. רתיעתה של הנציבות נבעה מהחשש שמא תנוצל פעילות הנוער ככיסוי לפעילויות לאומיות מוסלמיות וציוניות.
תנועת הצופים עדיין לא הוכרה רשמית בין השנים 1945 -1948, אולם היא פעלה להרחבת שורותיה במרוקו. בוועידת הצופים שנערכה בנובמבר 1948 נתחדדה משנתה החינוכית. מבחינה פוליטית הגדירו אנשיה את עצמם א-פוליטיים.
ביחסם לארץ ישראל ביקשו לא להיות מזוהים עם השמאל הסוציאליסטי או עם הציונות הדתית המוצהרת כ " מזרחי ", אולם הגדירו את עצמם כתנועה דתית.
בשנים 1949 זכתה תנועת הצופים להכרה במרוקו. צופי ה E.I.F השיגו מדור בירחון " נוער ", הביטאון של תנועת " שרל נטר ", תחת קורת הגג של תנועת " שרל נטר ", במסגרת שירותי הנוער והספורט ומטעמם, פעלה תנועת הצופים תוך שהיא מקפידה לשמוא על מערכת יחסים טובה עם הפרוטקטוראט.
השאיפה המוצהרת של תנועת הצופים במרוקו הייתה לקדם את " ההתפתחות הפיסית והרוחנית של הצעירים; לחזק את האופי האישי והיושר ; לטפח את העזרה לזולת ולחברה, הכבוד ההדדי, המחויבות האישית והאחווה הבין לאומית.
כל אלה באמצעות פעילות שדה ומחנאות וסיורים, מעניין לציין כי עם הפיכתה לתנועה לגלית במרוקו ביקשה תנועת הצופים להשתחרר מהחסות שנאלצה לקבל טרם הכרתה, וכן כך אירע במכנט=אס וברבאט, אולם בקזבלנקה לא נותקו הקשרים עם אגודת שרל נטר, בשל הזיקה הרעיונית והאישית החזקה שבין התנועות, במיוחד בין אדגר גדג' ואלפונסו צבע.
בקיץ 1950 הצליחו לארגן קייטנות שמנו ארבעת אלפים ילדים יהודים, דבר שנחשב להישג מרשים.
" היחידות העממיות, שהוקמו על ידי תנועת הצופים ושרל נטר, נועדו לענות על השאלה החברתית המעיקה על יהדות מרוקו – דהיינו, גורלם של אלפי ילדים יהודים שלא השתלבו במערכות החינוכיות הרגילות הקיימות, שעיקרן ברשת בתי הספר של כל ישראל חברים.
יסודו של ארגון זה, המהווה מפעל חינוכי חברתי מרשים ביותר, במאורעות אוג'דה ב-7 -8 ביוני שנת 1948. במאורעות אלה נרצחו 39 יהודים ונפצעו קשה 30 יהודים. המאורעות פרצו על רקע הקמת המדינה הציונית הצעירה.
ההסתה האנטי יהודית מצד המוסלמים הביאה לפגיעה אנושה בקהילה היהודית. קברניטי שרל נטר נזדעזעו עמוקות מטרגדיה זו, ונתגלתה לעיניהם במלוא עוזה הבעיה החברתית של יהודי מרוקו הממוקדת בשכונות היהודיות העתיקות, המללאח.
הם נרתמו לסייע לילדי הקורבנות ועקב כך נולדה החשיבה השיטתית המתבקשת באשר לנוער היהודי.
בנסיבות אלו נולד הרעיון להקים ארגון המסוגל לקבל על עצמו את חינוכו החברתי של הנוער היהודי במללאח. ארגון זה קם בקזבלנקה בסתיו 1948 ונקרא " המחלקה החינוכית של הנוער היהודי " Departement Educatif dela JeunesseJuif– D.E.J.J.
היוזמה להקמת הארגון הייתה של אדגר גדג'. הארגון היה מור לספק את הצוותים – המדריכים המנהיגים שיפעלו בקרב הקבוצות של ילדי המצוקה. כך נוצר שיתוף פעולה הדוק בין אגודת שרל נטר, תנועת הצופים והמחלקה החינוכית של הנוער היהודי.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר
אנשי המחלקה החינוכית תיאמו את הפעילות של היחידות העממיות, במימון הג'וינט ושירותי הנוער והספורט של ממשלת הפרוטקטוראט הצרפתי. שני הארגונים אלה היו אפוא הווקטור שנשא בחובו את העשייה החברתית חינוכית של תנועת " שרל נטר "
" היחידות העממיות " באחריות ה D.E.J.J הביאו להקמתם של שני ארגונים מקוריים : הראשון היה " המעון של הילד היהודי " Le foyer de l'enfant juif F.E.J , שאכלס כמאה ילדים, בנים ובנות, במסגרת פנימייתית למשל היום בלבד.
הילדים אותרו על ידי הג'וינט והודרכו על ידי מדריכי תנועת שרל נטר, ועיקר עיסוקם היה מלאכת יד, חינוך לא פורמלי וטיולים. מבחינה רפואית היו הילדים בהשגחת השירותים הרפואיים של ארגון אוז"א, ארגון הסיוע לילד ORGANISATION DE SECOURS A L'ENFANT . הארגון השני שהוקם על ידי D.E.J.J היה " הקבוצה האוטונומית של המללאח.
עד חמשת אלפים ילדים ובוגרים, חברים ב " יחידות העממיות ", היו מבלים כמה שבועות במחנות הקיץ שאורגנו במסגרת שירות הנוער והספורט של הממשלה ובסיועו, ביערות האטלס התיכון.
ילדים ובוגרים אלה נועדו לאחת מאלה – להשתלב במסגרת הבית ספרית הרגילה, להירשם למסגרת חינוכית מקצועית כמו " אורט ", או לצאת לשוק העבודה המקומי. רבים מביניהם אף עלו ארצה. להלן תורחב היריעה בנושה זה.
בהמשך טבעי לפעילות החינוכית חברתית בקרב תושבי המללאח יש להצביע על גופים נוספים שהיוו גורמים רבי חשיבות, הן בשילובם של בני המללאח בצנועת שרל נטר, והן בהפיכת הקאדרים המחתרתיים בארגון ההגנה העצמית היהודית והעלייה הבלתי לגלית ארצה.
מדובר בקבוצות " בן-יהודה ", " טורמפלדור " ו " מגן ". הרוח החיה של ארגונים אלה היו בשרל נטר סם אביטבול ואלי אוחיון. קבוצות אלה הכשירו את הנוער שבתוך המללאח לעלייה ארצה, באמצעות הפצת השפה העברית, שיחות של הנעשה בארץ ישראל, מפגש עונג שבת, שירים עבריים, טיולים מאורגנים לעבודה חקלאית הסמוכה לקזבלנקה – כל פעילות אפשרית ליצירת ההווי של ארץ ישראל.
קבוצות אלה הוקמו בשנת 1944. מייסדיהן באו משורות אגודת " מגן דוד ", שהוקמה על ידי שמואל דוד לוי בשנת 1917 בטנג'יר ובשנת 1920 בקזבלנקה, ועסקה בהפצת השפה העברית וספרותה. ניסיונות לייצר מאחז של תנועת הנוער החלוצית סוציאליסטית " פועלי ציון " בסקציית " טרומפלדור, וגרעין של תנועת "דרור " בקבוצת " בן יהודה " בחסות שרל נטר – נכשלו.
נטען כי מגמת תנועת שרל נטר היא לפעולה חינוכית א-פוליטית, ובד בבד ביקשו קברניטי שרל נטר לקדם את התפיסה הציונית דתית של התנועה.
בשנת 1927 החלה ההתיישבות הדתית המושבית את פעילותה בארץ, עם הקמת שדה יעקב. בשנת 1937 נוסד הקיבוץ הדתי הראשון, טירת צבי. עד לשלהי שנות הארבעים היו חברי הקיבוץ הדתי בדרך כלל יוצאי אירופה.
לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנות החמישים, עם הידלדלות המאגר האנושי התנועתי באירופה, עלתה חשיבותו של הנוער החלוצי בצפון אפריקה.
לנוער זה שימש הקיבוץ הדתי מקור השראה ויעד לעלייה. נטייתם של חוגים דתיים ציוניים בקזבלנקה לתנועה הציונית הדתית נסתמנה במהלך שנת 1945, עם התגברותן של השאיפות הציוניות החלוציות בקרב הנוער המקומי, ובעקבות הניסיונות להגשימן באמצעות גורמים חלוציים ארץ ישראליים חילוניים.
בינואר 1945 פעלו בקזבלנקה שני שליחים של הסוכנות היהודית, אפרים פרידמן בן חיים ויגאל כהן, חברי הקיבוץ המיוחד. שליחים אלה, שזכו לעידודה של הנהלת הפדרציה הציונית במרוקו, הניחו יסודות לכוח המגן היהודי בקזבלנקה.
הם ערכו סמינר מרוכז למדריכים שבאו משורות שרל נטר לצעירי ציון שבתוניס, ולכן העמידו את הכשרת צעירי ציון ואת גרעינם החלוצי, שנמצא במשקי הקיבוץ המאוחד, כחלופה להוער החלוצי במרוקו ובצפון אפריקה בכלל. ואכם בסיועם נוצרו קשרים בין שרל נטר להין צעירי ציון שבתוניס.
פעילותם של פרידמן וכהן עוררו חששות אצל חלק ממניגי שרל נטר. הם חששו כי בהשראת השליחים הללו ייסלל נתיב ציוני חילוני שבני הנוער במרוקו יושפעו מרוחו. הקמת גרעין צפון אפריקאי של צעירי ציון בקיבוץ בית אורן, בקיץ 1945, הוכיחה את חששותיהם.
על רקע התפתחות זו, ובשל שאיפתם של מנהיגי הנוער הדתי בקזבלנקה לכוון את צעיריהם להגשמה חלוצית במגרת דתיות, נוצרו הקשרים בין פעילים דתיים ציוניים בקזבלנקה לבין בח"ד באנגליה ובעיקר בצרפת.
באותה שנה החלה התנועה בח"ד בצרפת לייסד את הכשרותיה, והייתה מעוניינת לקלוט בהן נוער מצפון אפריקה. קשרים נוצרו, גם עם גורמי התנועה בארץ, ובתוכם הקיבוץ הדתי. כך נתהוותה בקזבלנקה בהדרגה אוריינטציה עלפי התנועה הציונית הדתית.
בקיץ 1946 לבשה מגמה זו צורה של התארגנות פוליטית, כתגובה של ייסודה של מפא"י במרוקו. בכך נתפלגה התנועה הציונית במרוקו, שהייתה עד אז תנועה אחידה ולא הושפעה מהמפלגות הציוניות הארץ ישראליות.
נסללה הדרך לייסוד " הפועל המזרחי ". המנהיגים הציוניים הדתיים הביעו את מורת רוחם כנגד המהלך של ייסוד מפא"י, שכן ראו בפיצול מפלגתי פוליטי של התנועה הציונית במרוקו עניין מיותר, שאך יזיק להתפתחותה כתנועה אחידה.
הובע גם חשש שקיומן של מפלגות ציוניות ארץ ישראליות עלול לסבך את יחסי התנועה הציונית במרוקו עם שלטונות הפרוטקטוראט, שלא גילו אהדה לפעילות הציונית במרוקו. יתר על כן, הובע חשש נוסף מפני שינוי המצב הקיים, כשהתנועה הציונית במרוקו פעלה תוך הכרה בשאיפת רוב הציבור המקומי לשימור המסורת הדתית יחד עם הפעילות הציונית.
חששו כי מפלגה החדשה תהווה גורם ציוני שיביא לחילון בחברה היהודית ובעיקר בחוגי הנוער המקומי, שהיה אמנם מסורתי, אך חסר השקפת עולם דתית מבוססת ומוצקה.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
כאמור, בתגובה לכך נסללה הדרך להתארגנות עצמית במסגרת מפלגה ארץ ישראלית שנראתה להם כקרובה ביותר לרוחם, היא מפלגת " הפועל המזרחי ". הסיבה היחידה להגדרתנו הפוליטית הייתה הגדרתם הפוליטיות של מפלגות אחרות, כדברי אלפונסו צבע.
דניאל לוי נבחר למזכירה הכללי של " הפועל המזרחי ", וחיים נחמני לסגנו. הפעולה החינוכית תרבותית בקרב נוער ובוגרים תפסה מקום מרכזי בפעילותם של מספר חברים בהנהגת תנועת " הפועל המזרחי ", בקזבלנקה, וגם מכאן נוצא חיבור לתנועת " שרל נטר ".
ברוח אגודת " מגן דוד " הוקמה על ידי חיים נחמני אגודת " חובבי השפה ", שוב תחת קורת הגג של שרל נטר. אגודת חובבי השפה נוסדה בשנת 1945 בקזבלנקה, ומשם התרחבה גם לערים אחרות.
בין מטרותיה היו הפצת הלשון העברית והחדרת שינויים בתפיסת החינוך המסורתי. האגודה פעלה להגברת החינוך הציוני בשרל נטר. לימים הייתה אגודה זו התשתית ליצירת סניפי תנועת הנוער הציונית דתית " בני עקיבא ".
במהלך שנת 1946 נתגבשה תנועת " בני עקיבא ", בחסות שרל נטר, בזיקה לתנועה הציונית הדתית בארץ ישראל. ברוח מגמה זו התחזקו הקשרים בין שרל נטר לבין התנועה הציונית הדתית בצרפת ובח"ד צרפת, עד כדי השכרתם לקראת עליית בני נוער לקיבוץ הדתי בארץ ישראל.
פעילי הפועל המזרחי פעלו להתחדשות דתית בתוך תנועת שרל נטר. הנוער המקומי לא מצא עוד את סיפוקו בדפוסים המסורתיים של תפילה והתנהגויות דתיות. כך לדוגמה הוקמו מנייני נוער ייחודיים שהנהיגו שירת מקהלה, דבר שעורר תחושות של התחדשות דתית והיה מוקד משיכה לנוער ובוגרים.
במאמציהם להחדיר רוח דתית מודרנית לנוער המקומי נסתייעו במורים משכילים, שבאו באמצע שנות הארבעים ללמד בקזבלנקה ב " בית מדרש למורים :.
בצד פעילות זו עשו להחדרת מוטיבים ציונים דתיים לתחומי החינוך בשרל נטר. העובדה שרוב הנוער היה מסורתי ונכסף לציון סייעה רבות בידם. הודות לשליחי המחלקה לחינוך דתי, בעיקר עקיבא קשת, הוכנו – לעתים בחשאיות – תוכניות לימודים עבור בית המדרש למורים, בתי ספר של כל שיראל חברים.
למרות המאמצים של פעילי הפועל המזרחי להחדיר לתנועת שרל נטר את מגמותיה החלוציות של התנועה הציונית הדתית, הם נמנעו מלפעול להגדרתה או לזיהויה עם תנועת הפועל המזרחי. הם שהצהירו כי פוליטיזציה ציונית של הנוער עלולה אך להזיק לעולמו הרוחני – והתכוונו בכך למנוע חדירת תנועו ציוניות חילוניות – חייבים היו להימנע מפוליטיזציה של תנועת שרל נטר בנוסח הפועל המזרחי.
מלבד זאת , השיוך להפועל המזרחי לא היה הכרחי לקידום פעילותם הציונית הדתית בתנועה. להיפך, הוא היה עלול להזיק, כלומר לצמצם את מספר בני הנוער המצטרפים לתנועה, להפחית את סיכוייה לזכות בסיוע מרבי מצד גורמים במרוקו ובארץ ישראל, ואולי גם לסבכה עם שלטונות הפרוטקטוראט, שראו בה תנועת נוער א-פוליטית.
כך נמצאו אפוא בתוך הפסיפס של שרל נטר מגמות צופיות ומגמות ציוניות בצד מגמות ברוח האליאנס ( כל ישראל חברים ). מסוף שנות השלושים גברו בה מגמות עבריות לאומיות, ובשנות הארבעים ניכרו בה מגמות ציוניות חלוציות מובהקות.
המגמות הציוניות חלוציות ניכרו בקבוצות " טרומפלדור ", " תל-חי ", " ביאליק " ו " בן-יהודה ". בשנים 1946 – 1948 התחזקה הנטייה לעבר התנועה הציונית הדתית, שכן רוב חניכי התנועה נטו למסורת הדתית, ובעיקר בשל עמידת מנהיגי הפועל המזרחי בהנהגתה.
אגודת שרל נטר שאפה כל העת לאגד את תנועות הנוער היהודי במרוקו. היא ראתה בהתאחדות בוגרי כל ישראל חברים יעד שיש לכובשו. ואכן, בהתכנסות בוגרי כל ישראל חברים בשנת 1950, לאחר שנאם ז'אק דהאן, מזכ"ל הפדרציה של בוגרי כל ישראל חברים, את נאום הפתיחה – עזב את האולם, מששם לב כי איבד את הרוב שכן רוב הציבור שישב באולם השתייך לשרל נטר.
באותו מעמד הוחלט על שינוי השם של שרל נטר ל " פדרציה של בוגרי כל ישראל חברים והנוער היהודי שרל נטר ". הג'וינט תמך במהלך באופן חד משמעי, בהפנותו את התקציבים לשרל נטר. בכך קצרה תנועת שרל נטר הישג חברתי ציוני דתי, עם הכרעת אוריינטציה זו בתנועה.
פרק ב' – הנפשות הפועלות.
רבים פעלו במרקם אנושי חינוכי זה של שרל נטר, אלא שמטבעו של ארגון מעין זה בלטו במיוחד כמה דמויות ייחודיות, ונתוודע אליהן בפרק זה. בפרק משולבות עדויות של המשתתפים עצמם.
אלפונסו צבע.
יליד טנג'יר, בעל נתינות ספרדית. את השכלתו רכש בטנג'יר, בבית צרפתי ללימודי כלכלה ומסחר, ובפאריס, בבית הספר היהודי " מיימוניד ". לקזבלנקה הגיע בשנת 1938. הוא פוגש מציאות נעדרת תנועות נוער מאורגנות, זולת כמה פעולות ספונטניות וספורדיות של בני נוער ובוגרי כל ישראל חברים, שעיקרן פעילות ספורטיבית.
בערבות הירתמותם של בוגרי כל ישראל חברים בעיר – סלומון סיסקו, מוריס טימסית ווילי שטרן – לתנועת שרל נטר, וגיוסם של בני נוער, נפגש אלפונסו תבע לראשונה עם התנועה. בתרוצת מלחמת העולם השנייה הוא טיפל בפליטים יהודים מאירופה שמצאו מנוח במחנה מזאגאן.
הוא ואחיו ז'אק דאגו לקיום הפיסי והרוחני שלהם, שחסות הג'וינט האמריקאי. במרוצת המלחמה הפכה פעילות הנוער לבלתי לגלית. אלפונסו גייס שמאבים אנושיים וכספיים מבני החברה האמידה היהודית במרוקו, כמו התעשיין ג'ול סנוף, אליאן נהון וויקטור אביטבול, שנרתמו לסייע לבעיה החברתית של המללאח, הרובע היהודי המסורתי.
הוא יצר את הקשר האופרטיבי עם גופים שונים – אורט, אוז"א ( שז'אק צבע היה נשיאו ), ועם הג'וינט שעמו נשא ונתן על התקציב של שרל נטר, למען השיקום החברתי רפואי חינוכי של המללאח הנחשל.
גלדיס לסרי, ילידת 1917 – רעייתו של אלפונסו צבע – נטלה חלק בפעילות החברתית והחינוכית של שרל נטר החל משנת 1939. כמו כן עזקה בקליטת פליטים יהודים שהגיעו למרוקו מאירופה.
ויקטור אביטבול, אחיו של סם אביטבול, טרח במציאת בית הולם לפעילות הנוער של שרל נטר שהיה לא פחות ולא יותר אורוות סוסים לשעבר. דוד זגורי ואשתו אימה AIMEE ניהלו את הבית הזה. בסניף של שרל נטר היו חדרים רבים לפעילויות נוער מגוונות.
במרכז הסניף היה אולם מרכזי המוקף בחדרים. באולם התקיימו פעילויות מרכזיות – תפילה, עונג שבת, קונגרסים, דיונים, שיעורים בעברית ; בימי א' אחר הצהריים אורגנו ריקודים שנועדו להפגיש יהודים ; היו לכך מטרות " שידוך " סמויות ורצון למנוע נישואי תערובת. החדרים והכיתות שימשו משכנן של קבוצות הנוער השונות ומשרדים ממשרדים שונים.
הסניף היה ממוקם במרכז העיר החדשה של קזבלנקה מרחק קמעא מהמללאח מדינה, והמללאח. סמוך אליו היה מגרש כדורסל, שהצמיח נבחרת כדורסל ונבחרת אתלטיקה.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
צבע עסק בפעילות ציבורית ענפה. הוא השתתף בשמונה עשר וועדים שונים, שכולם נועדו לשרת את הקהילה היהודית. פעילות מסועפת זו הייתה ברקע הפעילות החינוכית בשרל נטר. כך לדוגמה פעילותה של אורט, שסיפקה ארבעים מכונות תפירה שנקנו לטובת הילדים בני המללאח.
בהיות סגן נשיא אורט ידע אלפונסו צבע לטוות את המרקם החינוכי חברתי המורכב שפעמים רבות החל או הסתיים בשרל נטר. הוא היה חבר הקונגרס העולמי היהודי בעת נשיאותו של נחום גולדמן. הדבר איפשר לו מרחב תמרון ציוני יהודי רחב.
יחד עם ויקטור וסם אביטל ובשיתוף פעולה עם נציגי ה – E.N.H , הרבנים יצחק רוש ואברהם חזן וכן אמיל סבן, הסתערו על הבעיה החינוכית חברתית המעיקה של יהודי מרוקו המללאח, ושוב מנקודת מבטו המקיפה, הן בתפילות יום שבת, הן במחנות קיץ שהיוו אמצעי לשילובם בתנועת הנוער שרל נטר.
אלפונסו צבע שימש כנשיא שרל נטר, הוא גייס תלמידים לבית הספר הימי, מייסודו של אורט במרסיי, גם זה במגמה להוציא את הנוער מהקיפאון שהיה שרוי בו ולנתבו לאפיקם מקצועיים מועילים. אלפונסו צבע שקד על שליחות בוגרי שרל נטר להכשרה בקיבוצים דתיים בארץ ישראל, בשיתוף פעולה עם בח"ד בלונדון.
עבור בית הספר לקאדרים של הצופים " ג'ילבר בלוך ", גוייסו בני הנוער של שרל נטר באמצעות ז'אק לוי, אחיו של דניאל לוי, מייסד " הצופים " ובתיאום עם אלפונסו צבע.
ז'אק לוי נתמנה למנהלו של שרל נטר בהתייעצות של אלפונסו צבע עם רובר גמזון ( קאסטור ) ראש תנועת הצופים.
סיף שרל נטר, כמרכז נוער חי ותוסס, הניב הרבה זוגות נשואים שנפגשו בצעירותם בשרל נטר : אלפונסו צבע ורעייתו, דניאל לוי ורעייתו, ז'אק לוי ורעייתו וסם אביטל ורעייתו – ואלה רק כמה דוגמאות בולטות.
מחלקת " הנוער החלוץ " בהסתדרות הציונית העולמית לא יצרה כל זיקה עם שרל נטר, לא מבחינה כספית ולא מבחינה ארגונית, ואולם בעקיפין נוצר קשר, באמצעות דניאל לוי ראש " הפועל המזרחי " ותנועת " בני עקיבא ".
למורת רוחה של שרל נטר, נשלחו שליחי תנועות נוער שלא השכילו להתמודד עם הנוער היהודי המרוקאי ולא התאימו לכיוון המגמה המסורתית של הנוער. אשר אוחיון, חניך תנועת הצופים ולימים שליח ה- D.E.J.J., היווה חוליה מקשרת בין הממסד הציוני בארץ ישראל לשרל נטר.
אלפונסו צבע נתמנה על ידי הרב זאב גולד, ראש המחלקה התורנית של ההסתדרות הציונית העולמית, לנציג המחלקה במרוקו. לשמע דבר עיסוקיו הציבוריים של אלפונסו הפציר בו הרב גולד בכל זאת לייצגו במרוקו, וזאת משום שהבין כי לא יכולה להיות פעילות יהודית וציונית במרוקו מבלי שאלפונסו צבע יהיה נוכח בה.
השליחים שהטביעו את חותמם יותר מכול על אלפונסו צבע היו עקיבא שבת, ראש המחלקה התורנית, ומשה תשבי, ראש מחלקת עליית הנוער.
בשנת 1953 נפגש אלפונסו צבע בארץ עם משה קול, ראש המחלקה לעליית הנוער, והתרשם כי מסגרת זו אינה עונה כדבעי על הצרכים של הנוער היהודי במרוקו, המסורתי והדתי ברובו.
לעומת זאת, "המזרחי " ו " הפועל המזרחי " לא היו ערוכים די צורכם הן מבחינה תקציבית והן מבחינה ארגונית לקליטה מסיבית של בני הנוער ממרוקו, דבר שעורר דילמה מוסרית אצל קברניטי יהדות מרוקו בכלל ואצל אלפונסו צבע במיוחד, ולכן חיפש נואשות אחר פתרון הולם.
הוא נזעק שבעתיים במיוחד לאור שפע מסגרות הקליטה מייסודה של מפא"י ולנוכח הדומיננטיות שלה ביישוב.
אלפונסו צבע נתן את חסותו בסניף של שרל נטר לפעילות ההגנה העצמית, ולפעילות המחתרתית הקשורה בעלייה ב'. הפעילות המחתרתית התנהלה בהנחיית אפרים בן חיים ( פרידמן ), שהציג את עצמו כקצין צרפתי.
אלפונסו צבע פגש בו בסניף שרל נטר עצמו. במקום זה היו מייצרים דרכונים מזויפים ; כאן היו מסתירים פעילי הגנה ונשק ; כאן נוצר הקשר בין " המוסד ", " המסגרת ", בדמותו של משה חביליו, עם החניכים הבוגרים של שרל נטר ובראשם, כאמור, סם אביטל ואלי אוחיון בשנים 1945 – 1948.
איסר הראל, ראש המוסד, הודה בפני אלפונסו צבע כי הנוער היהודי המקוראי עמד מעל לכל הציפיות ואין מופלא ממנו. צבע שימש סגן נשיא הפדרציה הציונית במרוקו, וקידם במרץ את מגמותיו הציוניות דתיות, תוך שמירה על מודוס ויוונדי וכיבוד הדדי
הפדרציה הציונית במרוקו מנתה כשלושת אלפים חברים. נשיא הפדרציה היה פול קלאמארו. הפדרציה עסקה בעלייה, בחינוך הנוער החלוצי, בקיום ועידות שנתיות, בפעילות למען קק"ל, במגביות השקל הציוני ובהשתתפות בוועידות וקונגרסים בין לאומיים.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
הפוליטיזציה הציונית שפקדה את קזבלנקה עם ייסודן של פועלי ציון והפועל המזרחי הייתה כרוכה למעשה במתיחות בין מפלגתית, שלכאורה לא הייתה צריכה להיווצר ; שכן בחירת נציגיה של הפדרציה הציונית הייתה צריכה להתבצע על בסיס ציוני כללי תוך השתחררות מזיקה מפלגתית.
ולא כך היה : כבר בוועידה האזורית הראשונה, ביוני 1946, התפתח עימות חריף בין חברי הפועל המזרחי לבין חברי פועלי ציון, על רקע תוצאות בחירת נציגי הארגון הציוני המרכזי לקונגרס הציוני הכ"ב שהתקיים בשוויץ בסוף אותה שנה.
על פי כמות השקלים שנאספו במרוקו הקצתה הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ארבעה מקומות ייצוג למרוקו. בוועידה האזורית האמורה נבחרו שניים נייטרליים, השלישי רוויזיוניסט, והרביעי – מוריס טימסית – איש הפועל המזרחי.
בחירתו של טימסית, ואי בחירתו של שלמה כגן – ראש פועלי ציון, קוממו את חברי פועלי ציון. פול קאלאמרו הביא את דבר הפולמוס בפני בית הדין של הארגון. אלפונסו צבע ומוריס טימסית דחו את טענותיהם של פועלי ציון, שלפיהן פעלו מתוך אינטרס מפלגתי, והצהירו כי לא ייצגו את הפועל המזרחי בארגון הציוני.
הם האשימו את כגן וחבריו בפוליטיזציה של התנועה הציונית במרוקו ובשיבוש הארגון הציוני המרכזי. בית הדין גינה את שתי המפלגות, אך לא ביטל את מועמדותו של טימסית, בייצגו את תנועת המזרחי בקונגרס הכ"ב.
בשנת 1953 זכתה מפא"י לניצחון מוחץ בבחירות למוסדות הפדרציה והנהגתה, והפועל המזרחי נחל תבוסה ; מקומו הייצוגי היה לאחר מפא"י והציונים הכלליים. במסגרת הפדרציה פחתה פעילות אנשי תנועת הפועל המזרחי, למעט אלפונסו צבע שהוסיף לפעול במרץ בענייני הפדרציה השונים, ובד בבד שמר על האינטרסים של תנועתו בפדרציה.
באוגוסט 1955 ייצג אלפונסו צבע את הפדרציה הציונית בארץ, אל מול הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית. הוא הצביע על דחיפות עלייתם של מאה אלף יהודים ממרוקו. לדבריו, יהדות מרוקו מפנה את עיניה בערגה ותקווה אל עבר ישראל.ממנה הכל מצפים לישועה.
אולם, יש לבטא שתי מלים נוראות בפשטותן : עשו מהר ! יש אמנם להביא בחשבון את קשיי הקליטה בארץ וין לזלזל בהם, וודאי מצמצמים הם את ממדי העלייה ; אין אנו מבקשים " מרבד קסמים " בין ישראל למרוקו, כעליית יהודי מתימן בין השנים 1950 – 1951, אבל אנו מעריכים שתפקידנו לדרוש עליית חמשת אלפים יהודים לחודש…..
פרק ב' – הנפשות הפועלות.
תוך הקלה על חוקי המיון המגבילים את עלייתם של חולים במחלות מידבקות וחשוכות מרפא…אתם רשאים ודאי לצפות שהעלייה ממרוקו תהא הדרגתית ותתפרס על פני מספר שנים. אבל, בזה אתם דוחים את החשש שעלייה זו תיפסק.
הוא נענה בשלילה ונאמר לו כי לעת עתה יועלו רק עשרת אלפים יהודים. זו הפעם הראשונה שנקלע לתוך המערבולת הפוליטית הישראלית. הוצע לו על ידי מפלגת " חרות " לקיים הפגנה כנגד החלטה זו, אלא שתמימותו הפוליטית, כדבריו, מנעה ממנו לפעול באפיק זה.
הערתה אישית שלי – וזה היה הדבר בעוכרם של כל מנהיגי יהדות מרוקו שעלו ארצה. זה נוגד מכל וכל את הדעה הקדומה על המרוקאי, וסבור אני, שכניעתה ותמימותה של ככל העדה, היו הגורם הראשי, לאי התקדמות העדה ובניה. אודות נושא זה אפשר לכתוב ספרים רבים, אך לא ארחיב על כך, כי זה אינו הנושא הנידון בספר זה. סוף הערתי האישית – אלי פילו
מכל מקום, אירוע זה עתיד להיות אירוע מעצב באשר להשקפתו על הבעיה החברתית עדתית בישראל. להבנתו, הדימוי השלילי שדבק ביהדות מרוקו בראשית שנות מדינת ישראל נבע מעלייתם החפוזה והבלתי מתוכננת של יהודי מרוקו ומהדומיננטיות של מפא"י שהתעלמה מאופיה המסורתי של עלייה זו.
מעמדם של אנשי הפועל המזרחי – דניאל לוי, אלפונסו צבע ומוריס טימסית – בארגון הציוני המרכזי במרוקו היה איתן, גם אם הפחיתו במשך הזמן את פעילותם במוסדות הארגון וזאת משום התמקדותם הגוברת בפעילות פנימית בתוככי הציבור המקומי הקרוב אליהם.
פעילות זו עיקרה היה חינוך הנוער הדתי והדאגה להעברתו והכשרתו בח"ד בצרפת, ואחר כל להעלאתו ארצה בדרכי העפלה. מאידך גיסא, הם החשיבו פחות ופחות את הפעילות במסגרת הנהגת הארגון, שלא התמסרה די הצורך לתחומים אלה.
אלפונסו צבע עלה עם משפחתו לארץ עם עצמאותה של מרוקו. מאז פעילותו הציבורית רבת הפנים : בענייני עלייה וקליטה, בחינוך גבוה באוניברסיטת בר אילן, בענייני חברה ורווחה, ובהקמת בית הכנסת " עליית שבטים ", המהווה אבן שואבת לקהילה גדולה, תוססת ומגוונת.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
דניאל לוי.
יליד סואטה, ספרד – 1917, בעל נתינות בריטית, משום שסבו היה יליד ג'יברלטר. הגיע לקזבלנקה בשנת 1937, מספרד השרויה במלחמת אזרחים. נאלץ להתגייס לצבא הספרדי בזמן המלחמה, ערק ממנו והוכרז כעריק. דניאל לוי הוא אחיינו של דניאל לוי, מגדולי המנהיגים של יהדות מרוקו בעת החדשה.
עמד בראש המזרחי, הפועל המזרחי וקק"ל בקזבלנקה. את תקופת שהותו בקזבלנקה הגדיר כעימות הין הישות היהודית לישות הנוכרית – בין אם ערבית או צרפתית. הגיע לקזבלנקה בגיל 20 ועזבה בגיל 40.
בדרכו ארצה, כשהוא מותיר אחריו פעילות ציבורית ציונית דתית ענפה. בארץ עתיד להתמנות כחבר כנסת בין השנים 1965 – 1974. בנו הרב יצחק לוי, ממשיך את דרך אביו בשדה המנהיגות הציונית הדתית.
אשתו של דניאל, אורור, הייתה פעילה מאוד בשרל נטר, כבר מגיל 15, כמדריכה וכראש קבוצת " הנרייטה סולד ". ביתם שימש כמשרד המחתרת לעלייה ב' לארץ ישראל. הרב גד נבון, הרב הראשי לצה"ל, היה אחד החניכים שנשלחו לארץ ממכנאס על ידי דניאל לוי. בזיקה לבח"ד צרפת, ניהל דניאל לוי מבצעי עלייה נועזים.
הידידות הגדולה שנרקמה בין אלפונסו צבע לדניאל לוי עמדה ביסוד התחדשות תנועת הנוער שרל נטר במרוקו. דניאל לוי תיאר את פעילות שרל נטר כאחד הדפים היפים ביותר של היהדות העולמית.
כשמלאו לדניאל לוי 60 שנה ארגנו לכבודו אירוע משפחתי בסגנון " חיים שכאלה ", ואף הוציאו חוברת המתעדת את המעמד. באותו אירוע סיפר אלפונסו צבע כי פגש בדניאל לוי לראשונה בבית כנסת " בנון " בקזבלנקה. בבית כנסת קטן זה החלו לשוחח בספרדית, תוך שהם רוקמים את ראשית רקמת הידידות הגדולה ביניהם.
דניאל לוי הגיב על דברי אלפונסו צבע באומרו : " אני חושב שהעבודה שנעשתה על ידי הנוער היהודי בקזבלנקה בתקופה הזאת – זה באמת, זה דבר שלא רק בחוג משפחתי כזה שצריך לספר – אלא זה אחד מהדפים היפים ביותר של היהדות העולמית, לפי דעתי מה שנעשה שם, הודות לחבר אלפונסו צבע "
אלפונסו צבע כדרכו, בענווה הכנה שלו, הגיב, סלומון סיקסו ! לא אני.
דניאל לוי.
דניאל לוי המשיך במונולוג מרתק, והנה דבריו בלשונו המיוחדת : סלומון סיסקו ז"ל היה באמת זה שהטביע את החותם שלו לעניין הזה. הוא הנחיל לנו עקרונות שעדיין הם עקרונות שלפיהם אנו הולכים. כל שבת היינו יושבים משעה 14.00 עד 16.00 לשמועת את הרצאתו של מר סלומון סיקסו ז"ל.
הוא היה אישיות מיוחדת במינה….הוא שעיצב את דמותו של הנוער היהודי באותה תקופה. הוא אחר כך עלה ארצה, ופה הוא נפטר. יש לו ילדים, אחד בקרית ארבע, בת אחת בשדה אליהו ובת אחת בקיבוץ צאלים.
האגודה הזאת, שרל נטר, הקיפה את כל הפעולות של כל נער דתי…סליחה ! שכל נער יהודי היה צריך לחפש, כל מה שהיה יכול להיות. אם היינו יכולים לעשות שיעורים ( לא רק שיעורי תורה ), שיעורי יהדות, אלא גם שיעורי אנגלית, מתמטיקה, הנהלת חשבונות…כדי להרים את הנוער הזה.
גם בשטח הספורט היינו בין הראשונים. ואני צריך להזכיר פה את שמו של אחד מאלה שבאמת חלקו בפעולה זאת, היה אדם חשוב מאוד, שנפטר בקיצור ימיו, וזה חיים ויקטור אביטבול ( אחיו של חברינו סם אביטבול ).
תפקידו היה לארגן כל מה שאנחנו קוראים היום מחלקת ארגון, אבל הרבה יותר טוב ועם הרבה יותר לב. הוא היה מארגן את כל הנוער, את כל הקבוצות של הנוער. צעדיה הראשונים של התנועה היו קשים ; בעיקר שזו תקופת מלחמת העולם השנייה.
היינו נפגשים במקומות שונים ומשונים. ב " מגן דוד " היו מארגנים תפילות. לכבוד החגים היינו שוכרים גן ילדים וכך לאט לאט מניין שרל נטר הלך וגדל.
באותו מעמד העיד אשר אוחיון עדות אישית על דניאל לוי כמדריך, כמחנך וכאיש ציבור : " הייתי רוצה לציין שתי תקופות בהיכרות שלי עם דניאל. אחת , בתור ילד בקזבלנקה, כאשר דניאל משמש לגבי כולנו האיש המוסרי, האיש שמחנך דור, לא רק לצופיות, לא רק לתנועת נוער, אלא למעשה רוחני, בחינוך ליהדות, חינוך לערכים.
נדמה לי בתקופה הבאה, כאשר נפגשנו פה בארץ, שדניאל היה אותו האיש , איש עקרונות, איש שמראה את הדרך הישרה.
ג'ו לסרי.
יליד טנג'יר 1921. הגיע לקזבלנקה בעודו תינוק. בראשית שנת 1940 החל לנהל את תנועת שרל נטר, בעיקר בצד הלוגיסטי שלה, במחנות הקיץ. סייע בידי פליטים אירופאים במלחמת העולם השנייה. היה פעיל בארגון " המגן " להגנה עצמית יהודית החל משנת 1945.
היה פעיל בפדרציה הציונית. עם עצמאות מרוקו בשנת 1956, היה לאיש קשר רב חשיבות עם שליחי עלייה ב', שירדו למחתרת. הוא הצליח להבריח אלפי עולים בתנאים לא תנאים למחנה המעבר. יותר מכל הוא בלט כאיש שטח.
בענווה רבה מציג ג'ו את עצמו כמי שמעודו לא עמד בראש התנועה, אלא בצלו של אלפונסו צבע.
ג'ו ורעייתו סטלה מקפידים לציין כבר בראשית הריאיון כי " בעוד שכל תנועות הנוער במרוקו היו תוצא פוליטי, המושפע מפוליטיקה הארץ ישראלית, הרי שרל נטר פנה לכל שדרות הקהילה והנוער, בלא גוון פוליטי מזוהה, אם כי האוריינטציה הכללית הייתה מסורתית דתית "
בפלישת בעלות הברית לצפון אפריקה בנובמבר 1942 ראה מעין בשורה של עידן חדש : עידן של חירות מחודשת, העומדת ברקע התרבותי של האוכלוסייה היהודית בצפון אפריקה. אולם בטרם התהליכים הכבירים שהתחוללו על אדמת מרוקו, דוגמת פלישת בעלות הברית, אפיינו את יהדות מרוקו, לדבריו, ארבעה סממנים שהבשילו ביתר שאת עם פלישת בעלות הברית והקלו בהמשך על מלאכתה שלך שרל נטר.
1 – סולידריות קהילתית ומשפחתית למופת שנחצבה על ידי המנהיגות הרוחנית במרוקו, שררה בקהילה.
2 – נוכחותה של כל ישראל חברים, שהיוותה משענת עצומה בשדה הקהילה, החברה, החינוך והנוער, והיוותה נקודת מוצא לכל יוזמה ; כל ישראל חברים הייתה צומת דכים מבחינת ארגון והתמצאות בשטח. שיתוף הפעולה של מנהלי בתי הספר של כל ישראל חברים היווה עזרה בלתי אמצעית בעילות החינוכית של שרל נטר.
יצוינו מחנכי כל ישראל חברים, אלטון ויטאליס וג'ו גרון, שהיוו את החוליה המקשרת המובהקת בין כל ישראל חברים לשרל נטר. הם היו חברי הוועד של שרל נטר וה-D.E.J.J
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
הנוער בעלייה.
תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.
ג'ו לסרי.
3 – בשנת 1943 הגיע למרוקו הג'וינט, עם משאבים רבים ורצון עז לעזור.
4 – נוכחותו של אלפונסו צבע הייתה זו שעוררה את מצפונה של יהדות מרוקו : ייסודה של תנועת הנוער שרל נטר הייתה, לדידו, המעשה הנכון ביותר שהביא להבשלת הפוטנציאל של הנוער שהיה אצור עד אז. הוא היה מנהיג בעל חזון שידע לסחוף בקסמו ולהגשים חלומות.
יהדות מרוקו הכירה בהצלה העצומה שלה לנוכח האסון הגדול של עמנו בשואה, וחשה כי יש לה תפקיד למלא לאחר מלחמת העולם השנייה. במובנים רבים זה מסביר את המרץ והלהט שהיו נחלתה ונחלת בני הנוער בה.
ג'ו לסרי מרעיף שבחים על הקהילה היהודית המרוקאית ומציין תכונות עילאיות שכאמור הקלו מאוד על קיומה של תנועת נוע כ " שרל נטר ", וביניהן רוח ההתנדבותית, שהייתה פועל יוצא של הסולידריות הקהילתית שצוינה לעיל.
הקאדרים של כל ישראל חברים העמידו כשמונים אלף ילדים לרשות תנועת הנוער ; המפעל החברתי של כל ישראל חברים בהחלט הלם את מגמותיה החברתיות של שרל נטר, כך שבהחלט נוצרו שותפות אינטרסים וכמה פעילויות משקיות, במיוחד ביחס למללאח ולהתמודדות עם העוני.
הגעת האמריקאים, בדמותו של הג'וינט, לימדה את תנועת שרל נטר מהו תקציב, וכיצד לכלכל ארגון חברתי בדמות תנועת נוער. הם הקימו באמצעיהם הרבים ובתבונתם הרבה אגודת סעד סוציאליות רבות, ושיכללו את אלה הקיימות.
הייתה בכך עוד מגמה משיקה לפעילותה של שרל נטר, במיוחד בייסוד " היחידות העממיות " שהוזכרו קודם. נדרש מנהיג שישכיל להוציא אל הפועל את כל תעצומות הנפש הללו – והוא הופיע בדמותו של אלפונסו צבע ובדמותם של עמיתיו המסורים, וכמובן גיסו – ג'ו לסרי. אלפונסו צבע האמין בתחיית הקהילה היהודית במרוקו. בזכותו נעשתה הקהילה עשירה יותר ומשכילה יותר.
ג'ו לסרי בלט בכישוריו הארגוניים המעשיים בשטח. במאי 1944 נתבקש הג'וינט לסייע לשרל נטר בארגון מחנה קיץ. עבורו הייתה זו טבילת אשר ארגונית, משום שלראשונה אורגן מחנה עבור שלושת אלפים ילדים.
תחבורה, מזון, דיור – אלה היו שלושת המרכיבים המרכזיים שארגן בסיוע צמוד של הג'וינט. הללו רכשו עבור מחנה הילדים אוהלים טובים מאוד של צבא ארצות הברית, ומשאיות בריטיות למען הובלת הציוד הנדרש והובלתם של הילדים.
אדגר גדג'.
אדגר גדג', איש בעל חן אישיכריזמה, איש החינוך הבלתי פורמאלי פאר- אקסלאנס, יליד סטיף, אלג'יריה 1921, אזרח צרפתי. נכדו של המקובל הרב שלום גדג' מסטיף. ממקימי תנועת הצופים באלג'יריה. שירת בצבא הצרפתי באלג'יריה ובאוג'דה, שם התוודע לראשונה ליהדות מרוקו באורח מעמיק.
כבר באוג'דה הוא חש את הלהט המקנן ביהדות מרוקו – הן במעמדו המרכזי של הרב, הן בלימוד הנלהב והמעמיק והן בתפילות ובאקלים הרוחני התוסס. בד ובד ראה שהדור הצעיר, בני 20 – 30, מאופיין בדיכוטומיה חברתית מסוימת, בני המעמד העשיר לעומת חברה יותר נחשלת.
על שום כך החל ליזום פעילויות חינוכיות לנוער ולמבוגרים יותר, על מנת לאחות קרעים חברתיים שצפו בראייתו החדה. באוג'דה קיבל גדג' יחד עם 150 בני נוער, את פניו של " שאמו " פרדריק סימון שאמו בכבוד ובהדר.
Frederic Simon Hammel – Chameau
" שאמן " היה מנהיג צופים צרפתי, שעלה ארצה בשנת 1948 והתיישב בקיבוץ " עין הנצי"ב " בעמק בית שאן. הוא עצמו נדהם לגלות את הפוטנציאל העצום ואת חיוניותה של יהדות מרוקו. לימים תהיה מערכת היחסים ביניהם – יחס של כבוד המהול בשונוּת רבה.
גדג' הגיע לקזבלנקה בשנת 1949. הייתה זו שנה מכרעת ליהדות מרקו בכלל ולתנועת שרל נטר בפרט. באותה שנה זכתה תנועת הצופים היהודית במרוקו להכרה. תרומתו של אדגר גדג' לצופים ולשרל נטר נרשמה על ידי קברניטי שרל נטר כייחודית ביותר, מאפיינת בחותם אישיותו כצופה מובהק.
גדג' העמיד את עקרונות הצופיות מעל לכול. הוא היה מנוסה בחיי היום יום של הצופה, החל בישיבות וכלה במחנות ובפעילויות למיניהם, ולא סלח על חוסר בקיאות בטכניקת הצופים, על אי סדר, על רשלנות.
לדידו צופה טוב היה חייב להיות מסוגל להפגין בכל עת רמה טכנית טובה, מוסר גבוה, הופעה ללא רבב, והיגיינה אישית. פעילות הסבה אף את שימת לבם של בני הדור הצעיר המרוקאי-מוסלמי, הסוללים את דרכם לעצמאות מרוקו.
בן ברקה, ממנהיגי דור זה, ביקש לא פעם להתוודע לשרל נטר ולפעילותה החינוכית הלא פורמאלית. הוא אכן השתתף בפעילויות רבות תוך רקימת קשרים קרובים, באמצעותו של גדג'. בן ברקה, שעתיד היה להתמנות לנשיא האסיפה הלאומית המרוקאי, הכריז כי ביקורו הראשון יהיה באחד ממרכזי ההכשרה של מדריכי שרל נטר, זמן רב ומבקש לשאול את תוכניותיה החינוכיות עבור הנוער המרוקאי המוסלמי.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
הנוער בעלייה.
תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.
תוכניות " היחידות העממיות " ומחנות הנוער קסמו לו במיוחד " שיקום חברתי של נוער נחשל לצד רסקולריזציה שלו, תוך הפעלתם של מחנות צופיים שבהם הנוער מתחדש מבחינה רוחנית, עניינו אותו עד מאוד.
סֵקוּלָרִיזַצְיָה
ל (נ') [מלטינית: saecularis של העולם, של הדור] חִלּוּן, הַפְקָעָה מִתְּחוּם שִׁלְטוֹן הַדָּת וְהַכְּנֵסִיָּה, שִׁחְרוּר מִפִּקּוּחַ הַדָּת: סֵקוּלָרִיזַצְיָה שֶׁל הַחִנּוּךְ בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר.
קברניטי המדינה המרוקאית הצעירה והחדשה פשוט קיוו כי שרל נטר תתמוך בהם בטיפול בנוער.
גדג' מדגיש שוב ושוב את תפקידו ההיסטורי של אלפונסו צבע כמנהיג חברתי ופוליטי, לא במשמעות הפוליטית הצרה כי אם במשמעות הרחבה, דהיינו ביכולת נדירה של איתור הנפשות הפועלות ומשחקי הכוחות במעגלים פנימיים וחיצוניים של הקהילה היהודית והפרוטקטוראט הצרפתי במרוקו.
הוא מתאר אותו כמנהיג פתוח לחידושים ולמשאלות לב כמעט אוטופיות, המעצב תוכן וארגון, המעניק את המימד הפרקטי, האפשרי, לכמעט בלתי אפשרי. בין השניים שררה הרמוניה בלתי רגילה, שכן השלימו זה את זה באורח נדיר :
" זולת ההקרנה האישית, הבינה האנושית, אומנות ניהול הצוות, הבנה הפסיכולוגיה של יחסי האנוש, איכות הפתיחות והמעוף של אלפונסו צבע, ספק אם יכולנו לקיים מפעל חינוכי כביר ששמו שרל נטר. אלפונסו צבע מצידו מרעיף שבחים באותה מידה על אדגר גדג', והאהדה ההדדית השפיעה גם על כל אנשי הצוות.
העצמאות האדיאית ויכולת הניסוח הנדירות של גדג' בשדה החינוך הובילו לא פעם לאי הסכמות מצד התנועה בפאריס ובארץ ישראל. ביחס לציונות בכלל, ולציונות הדתית בפרט, סבר גדג' כי אין לאמץ את המודל המזרח אירופאי, לפיו הקהילתיות סותרת בהכרח את הציונות, והעדיף לעצב קהילה ציונית אשר אינה סובלת מפרדוקס ומפיצול.
אדגר גדג'.
אם הקהילה מושתתת על התפיסה הציונית, אזי אין העלייה בגדר של שבר או מפנה בחייה כי אם המשך טבעי לחינוך הקהילתי. לעתים נתפסה גישה זו כא-צינית, המטפחת אוריינטציה מקומית. גישה זו עוררה אי הבנה ופולמוס. עם זאת סלד גדג' מהציונות המפלגתית בנוסח המיובא מהארץ.
לדידו, מאוויים אלה טומנים בחובם יצר של הרס עצמי ולפיכך דחה אותם מעל פניו בעשייתו החינוכית. בשנת 1950 ארגן אלפונסו צבע קונגרס הדן בשאלות חברתיות ביהדות מרוקו, והזמין את אדגר גדג' להשתתף בו. " חשתי כי קונגרס זה נבדל מאחרים. חשתי כי אכן נרקמת פעולה של ממש " אומר גדג'.
אדגר גדג' אינו רואה במפעל חייו קריירה כי אם ייעוד : הוא רואה בהיגיינה המנטאליות ובהחזרת הנוער הנחשל למעגל החיים שפרשו ממנו לשולי החברה, הציר המרכזי של המפעל החינוכי בשרל נטר. הוא אינו מתפלא שההשפעה של שרל נטר הקרינה כלפי חוץ וחצתה את המעגל הפנימי של החברה היהודית והמעגל החיצוני של החברה הנוכרית הסובבת.
הוא מסביר כי תמצית המהפכה החברתית שחוללה שרל נטר היא בהפיכת הנוער ממרקם אליטיסטי לרקמה חברתית עממית ואטרקטיבית לכל רובדי החברה היהודית במרוקו, עד לכפרים נידחים באטלס התיכון.
מפעלו היווה, במידת מה, קריאת תיגר על תנועת הצופים הצרפתית הממוסדת, שלטעמו קווי החינוך שלה לא הלמו לחברה היהודית המרוקאית, שרבו בה משפחות ברוכות ילדים.
לדעתו היה צריך להיכנס לחיים מודרניים ולעצבם ברוח אחרת מזו שנהגו בצופים בצרפת. בשנת 1951 ארגן גדג' מחנה לילדי מראקש. ערב אחד מצא את מאתיים הילדים מרוכזים באחד האוהלים הגדולים. כששאל לפשר הדבר השיבה לו האחראית כי " הם חשים יותר ביטחון יחדיו.
גדג' מאייר את התיזה שלו בסיפור זה : לדידו היה צורך לעצב את הנוער בהדרגה לחיים מודרניים, תוך רכישת ביטחון עצמי. מההכשרות של הקאדרים לתנועה התקיימו באנגליה, בצרפת וכמובן בארץ.
נוסף לפעילות רגילה של תנועת נוער, ראו ראשי שרל נטר את עצמם אחראים על הקיום ההיסטורי של החברה היהודית במרוקו, ועל כן הוסיפו נדבכים חברתיים חינוכיים לפעילות הנוער המקובלת בתנועת נוער.
המסלול החינוכי שהיא עיצבה היה בנוי מעין תחנות תחנות, שכל אחת ואחת היא מבצע חלוצי לעצמו :
השלב הראשון ה Unites Populaires, שהוכשרו בתנועת הצופים, דהיינו, השכבה הבוגרת של הצופים קיבלה על עצמה להתמודד עם השכבה החברתית הנחשלת, החסרה השכלה בית ספרית בסיסית.
השלב השני : הוקמו " מועדונים לשיקום חינוכי Foyers de Rehabilitation scolaire , שנועדו להשיב את הנוער שנפלט מהמערכות החינוכיות הבית ספריות, למסלול בית ספרי. המועדון הראשון הוקם על גבי מגרש נטוש בקזבלנקה.