משכיל שיר הידידות-יוסף גבאי
משה עמאר
לעי"נ מרת אמי רחל ב״ר יעקב ואסתר עמאר נ״ע לעי'נ מרת אחותי לאה ב״ר שלמה ורחל עמאר נ״ע
רבותינו, חכמי המגרב, היו בעלי אשכולות, בקיאים במקרא, במשנה ובתלמוד, בהגות, בשירה ובקבלה. רובם ככולם שלחו ידיהם גם בתורת השיר, כפי שניכר במשפחת החכמים והסופרים, משפחת אבן צור, שהעמידה תלמידי חכמים גדולים כרבנו יעקב אבן צור, הנחשב לאחד מגדולי חכמי מרוקו במאה הי״ח. פסקיו ותשובותיו שימשו בסיס איתן בתשובותיהם של חכמי מרוקו מאז ועד היום. הוא עצמו הנחיל לנו משירתו קובץ גדול בשם ״עת לכל חפץ״, המונה כארבע מאות שירים. שירתו זכתה לעיון מחקרי על-ידי עמיתי, פרופי בנימין בר תקוה, השוקד מזה שנים על הכנת מהדורה מדעית לכל שירתו של רבנו יעקב אבן צור. בן דורו הקשיש ממנו ובן משפחתו, רבי משה אבן צור, שהיה לו יד ושם בתורת החץ, שלח ידו בשירה וראה בה אחד מהמקצועות החשובים בתורה ובעבודת ה׳, כפי שהאריך בהקדמותיו לחיבוריו: ״השיר הנאמר לשם שמים גדול כחו עם שהוא מיחד כל המדות כולם בכללם כמו הקרבן, ומתקן כל הצנורות וגורם שפע בכל העולמות עילא ותתא״ (הקדמה ל׳צלצלי שמע׳, דף ה ע״א). כפי שאמרו המקובלים שביאור המלה ׳זמרה׳ הוא מלשון ׳כרמך לא תזמור׳, כלומר, מלשון כריתה. כי על-ידי הזמירות כורתים את כל הקליפות ומבטלים את כל המשטינים. כפי שרבי משה הרחיב בהקדמתו הנזכרת ובהקדמה לחיבורו ׳מערת שדה המכפלה׳, וגם בהקדמתו לחיבור שלפנינו הוא פותח: ״אני עוסק בדברי שיר ושבח לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים הסובבים את השושנה העליונה, ליחד אילת אהבים עם אלוף נעוריה, לחבר את האוהל להיות אחד״.
מאחר שהוא רואה בשירה דבר נעלה וקדוש, הוא מבקש מכל אלה המשתמשים בשירתו לנהוג בה כובד ראש: ״אל יטיל מום בקדשים בהשתמש באלו הפיוטים והאהבות הכתובים על ־לוחות שלא לצורך מצוה בסוד משחקים״ (הקדמה ה, א). הוא מציע לכל מי שרוצה ־'התעלות ברוחניות:
לקום באשמורת הבוקר לשמור מזוזות פתחי שערי בית הכנסת – מקדש מעט ויהיה מעשרה ראשונים וישאל צרכיו מהאל בדברי רינה ותפילה, ויהיה שומר לבוקר ליחד מדת לילה ביום בדברי שיר למנצח על אילת השחר באימה וביראה ובדמעות שליש.״״ (הקדמה ה ע״א). אכן, כך נהגו חסידים ואנשי מעשה במרוקו, היו קמים באשמורת האחרונה לתיקון חצות והמשיכו באמירת בקשות שירים ותשבחות עד לתפילת שחרית.
רבי משה חיבר שירים מגוונים למחזור החיים ולמחזור השנה שפורסמו בחיבורו ׳צלצלי שמע׳ (נא אמון תרנ״ב). את כתיבת חיבורו ׳צלצלי שמע׳ סיים בי״ז לאדר שנת תע״ב (1712). בנוסף לכך, הוא קבע מקום מיוחד לשירה הדידקטית וכתב בתחום זה ספרים נפלאים בחכמת הנסתר, כגון, ׳מערת שדה המכפלה׳ (ירושלים תר״ע ומאז הוהדר עוד פעמיים), שבו סיכם בשירה את הקדמות ספר ׳אוצרות חיים׳, וכתב לזה שני פירושים: ׳דברי קבלה׳ ־ שבו ציטוטים מ׳אוצרות חיים׳ להבנת דברי השיר: ו׳הלכה למשה׳ – פירוש רחב משלו לשיר. חיבורים זהים כתב על ספר ׳פרדס רימונים׳ לרבי משה קורדובירו, ועל ספר ׳מעיין חכמה׳ לרבי אברהם קלמנקס זצ״ל.
לאחר שסיים את שירתו על ספרי הקבלה הנזכרים, החליט רבי משה אבן צור לכתוב דבר דומה שיתאים לצבור הרחב ובחר בספר ה׳שלחן ערוך׳ לרבי יוסף קארו. הוא תכנן לחרוז בשירה את שלושת חלקי השו״ע, כפי שהוא כותב בחיבורו ׳צלצלי שמע׳:
אם יהיה אלהים עמדי ויעזרני על דבר כבוד שמו לפרש ולחתום שני השירים, שיר על הפרד״ס [=רימונים] ושיר אחד על מעיין חכמה, כמו שעזרני לגמור ולפרש השיר של האוצרות [חיים] בצביונו ובקומתו, וגם יעזרני לעשות חרוזים אחרים על הדינים. וזה יהיה התחלת השיר של אורח חיים…
הוא מביא שלושה בתי שיר, שכל אחד מהם מיועד כפתיחה לספר: אחד ל׳אורח חיים׳, אחד ל׳יורה דעה׳ ואחד ל׳חושן משפט׳.
אולם, טרדות הזמן והפרנסה, לא איפשרו לו להפיק את מבוקשו וגם על שו״ע אורח חיים לא כתב על כולו, אלא על חלקים ממנו. הוא קרא לחיבורו זה משכיל שיר הידידות, שראשי תיבות מילותיו משה, והן רומזות לשמו של רבנו המחבר. בהקדמה שכתב לספר ׳משכיל שיר הידידות׳, הוא מציין שסיים את חיבוריו על ׳פרדס רימונים׳ ועל ׳מעיין החכמה׳. החיבור השתמר במספר כתבי-יד.
בבית-המדרש לרבנים בניו־יורק, השתמר כתב-יד אוטוגראף של החיבור ׳משכיל שיר הידידות׳, וגם שער שהכין המחבר, וז״ל:
אזהרות על דיני כל התפלות לחול ולשבת ומועדים ודברי הצומות, יקרא שמם משכיל שיר הידידות לי לשמי הצעיר בעבדי הצור משה אבן צור יצ״ו.
נכתב ונחתם פה העירה פאס רבתי יע״א ביום חמישי בשבת שלשה ימים לחדש סיון המכובד שנת תע״ז (1717) ידך תרום ימינך לפ״ק.
ב״ה קם גואל ליצירתו של מו״ר רבי משה אבן צור, הלוא הוא ר׳ יוסי גבאי הי״ו, אשר טרח על החיבור ׳משכיל שיר הידידות׳ לנקדו, לבארו ולערוך אותו בתוספת מבוא מקיף על השירה בצפון-אפריקה בכלל, ועל שירת ההלכה בפרט. יה״ר שזכות רבנו המחבר תעמוד לו ולב״ב, ויזכה להמשיך במלאכת קודש גם על חיבורו ׳צלצלי שמע׳, מתוך השקט ושלווה, אכי״ר. אסיים בשבח והודאה לבורא עולם, על אשר זיכה אותנו ב׳אורות יהדות המגרב׳ להעמיד בקרן אורה שורה של דיוואנים של משוררים מחכמי צפון-אפריקה, ערוכים, מנוקדים ומבוארים, אשר מלומדים בעלי שם טרחו על החדרתם. חלקם יצאו לאור ואחרים נמצאים בשלבי הכנה, ויה״ר שחפץ ה׳ בידינו יצלח, וזכות רבותינו הקדושים תעמוד לנו, שנוכל להמשיך ביתר שאת וביתר עוז בההדרת תורתם, מתוך בריאות הגוף ושלוות הנפש, ונזכה להימנות בין מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, אכי״ר.
בברכה
ע״ה משה עמאר הי״ו בלא״א שלמה ומ״א רחל מ״כ
משכיל שיר הידידות-יוסף גבאי
אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה, על שזיכני לעסוק בשירה והלכה. וכדברי פרופ׳ אהרן מירסקי זצ״ל: ״אי זו היא האומה הכותבת חוקיה בשיר, ומשוררת את משפטיה. מנגנת את מצוותיה, טובלת את דיניה בקבים של יופי, כאומה זו האומרת: ״זמירות היו לי חוקיך״.
הקדמה
משפחת אבן צור באה לפאס עם מגורשי ספרד. רבי משה אבן צור (רמב״ץ) היה גדול בתורה ובקבלה. מתחת ידיו יצאו שלושה ספרי שירה לתורת הקבלה. בעקבות ר׳ משה קורדווירו והאר״י, כתב את ספרו הראשון ׳מערת שדה המכפלה, והוא נמצא בידנו. הספר השני ׳פרדס רמונים׳ לא הגיע לידינו. והשלישי, ׳מבוא שער השמים׳, נמצא בבית הספרים הלאומי כ״י מס׳ .2185 JTS
כתיבת עיקרי תורת האר״י בשיר – זהו חידושו המיוחד של רמב״ץ. שיר זה הנו ראשוני בעניינו, שכן קודם לו לא מצאנו פייטנים שכתבו את עיקרי תורת האר״י בשיר. איש אשכולות זה כתב גם ספר פיוטים בשם ׳צלצלי שמע׳, אותו חתם בשנת 1712. לאחר מכן ניגש לכתוב שירה המיועדת לכלל עם ישראל ועניינה דיני השולחן ערוך (שו״ע), הלא היא אזהרות ׳משכיל שיר הידידות׳ (מש״ה). רמב״ץ כתב את פיוטי ההלכה שלו על פי סדר הסימנים בשו״ע. לפניו לא מצאנו בשום קהילה פיוטי הלכה על פי סדר הסימנים של השו״ע, וזהו כאמור חידושו הגדול של רמב״ץ. בדרך זו הוא ביקש להפיץ את השו״ע, מאחר שסבר שיש לנהוג על פי פסקיו של רבי יוסף קארו. העיון בשירה זו מוכיח כי הוא פרץ דרך, שעה שרצה לכתוב בשיר את כל הדינים אשר הובאו בבית יוסף. אלא שבפועל הצליח רמב״ץ לפייט למעלה ממאתיים ועשרים סימנים מאורח חיים, דיני התפילות לימי החול, שבת ומועדים.
בספר שלפנינו שני חלקים. בחלק המבוא הצגנו את השירה בצפון אפריקה ואת שירתו של רמב״ץ. שאלת היסוד שעמדה לנגד עינינו היא, אילו אמצעים נקט רמב״ץ שעה שבא לתת לבוש שירי להלכות הכתובות בפרוזה משפטית עניינית. שכן, כל פייטן שבא לכתוב דברי הלכה בשיר נדרש לנהוג בזהירות, כדי שלא לסטות מהניסוח הקזואיסטי או הנורמטיבי של החוקים. עם זאת, ברור שהמחבר ביקש להקנות מאפיינים פיוטיים ללשון ההלכה. רמב״ץ אכן נשען על לשון השו״ע, אלא שהוא השתמש בטכניקות שונות, ועל פיהן ניסינו להעמיד פואטיקה לשירת ההלכה שלו. הוא משתמש במילות מפתח מתוך השו״ע, בהנחה שהקורא מכיר מילים אלו, ויוכל להשלים את החסר מתוך השו״ע עצמו. במקומות שונים מתעלם הפייטן מדינים שנזכרו בשו״ע ושלא נהגו בימיו. יש שהוא נוקט את טכניקת המדרג מתוך מטרה דידקטית, ומביא דינים שלא על פי הסדר בשו״ע כי אם מןהחמור אל הקל. לעתים מאחד רמב״ץ את הדינים לפי סוגם, למרות שנזכרו בסעיפים שונים בשו״ע. דרך אחרת היא שימוש בביטוי משותף למספר דינים, וכן שינוי סדר המילים המובא בשו״ע. יש שהוא עושה זאת לצורך אקרוסטיכון או חרוז, ויש שבדרך זו הוא מדגיש איבר כל שהוא מהניסוח ההלכתי של מרן. יש שהוא משתמש בלשון מצומצמת ויש שהוא כותב בהרחבה, בהבעה נעימה ונינוחה כמי שבא לפייס את מקיים המצוות ולעודדו במאמציו להתמיד בקיומן המדוקדק של המצוות. בחלק השני של ספרנו העמדנו מתוך כתבי היד מהדורה מדעית מנוקדת ומפורשת לשירת ההלכה של רמב״ץ. ספר זה, כמו ספרי שירה ופיוט קודמים שזכו למהדורה מדעית, מוסיף נדבך לחקר היצירה העברית לדורותיה ולמרכזיה השונים.
ראשיתו של ספר זה בעבודת הדוקטורט שכתבתי באוניברסיטת בר אילן בהדרכתו המסורה של פרופ׳ בנימין בר תקוה, שגילה לי פנים שוחקות, ואני מודה לו על עצותיו והארותיו שליוו אותי בכל שלבי הכתיבה. הוא גילה את כתב היד של האזהרות בשנת תשמ״ז בספרייה הבריטית בלונדון(כת״י 10197 0R). והביאו ארצה. תודה והוקרה לפרופ׳ אפרים חזן, על שהואיל לעיין מפעם לפעם בפרקים בעבודת הד׳׳ר ולהאיר את דרכי. זה המקום להזכיר את פרופ׳ אהרן מירסקי זצ״ל, שהנחה אותי בכתיבת העבודה לתואר M.A. עבודה זו עסקה באזהרות רב סעדיה גאון, והיא נטעה בי את הרצון להמשיך ולעסוק בשירת ההלכה.
חובה נעימה היא לי להודות למכון לתצלומי כתבי היד העבריים שליד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. אני מודה לרב ד״ר משה עמאר העומד בראש המכון ׳אורות יהדות המגרב׳ , ולעובדי המכון שלא חסכו כל מאמץ להוציא את הספר מתוקן וראוי. תודה לעורך הלשוני אמנון ששון שהואיל לקרוא את הספר, העיר והאיר נקודות שונות,למען יהיו הדברים מנוסחים וערוכים כהלכה, דבר דבור על אופניו. שלמי תודה לקרנות שסייעו בידי בהוצאה לאור של ספר זה, לקרן עקביהו ולקתדרא לחקר הפיוט על שם ח״מ ליהמן ז״ל שבאוניברסיטת בר אילן. כמו כן תודה לקרן עמו״ס שליד בית הנשיא.
אחרונים אחרונים חביבים, רעייתי מנשים באוהל תבורך, בני ובנותי שגילו הבנה ותמכו בי לאורך כל הדרך, כדי שאזכה להוציא את הספר לאור. ימלא ה׳ כל משאלות לבם לטובה.
אחתום בהודאה לבורא עולם שזיכני לסיים את המלאכה
יוסף גבאי
ר׳ משה אבן צור ויצירתו, על רקע השירה בצפון אפריקה השירה בצפון אפריקה
ר׳ משה אבן צור ויצירתו, על רקע השירה בצפון אפריקה השירה בצפון אפריקה
השירה העברית בצפון אפריקה ידועה לנו עוד מהמאה העשירית. חיים שירמן בספרו "שירים חדשים מן הגניזה׳ מציג בפנינו משוררים שחיו בצפון אפריקה וכתבו בסגנון הפיוט הקדום. שירה זו הושתתה על מסורותיהם של חכמי ארץ ישראל וגאוני בבל. בכתבי הגניזה נשתמרו פיוטים משל ארבעה פייטנים: יהודה בן קורייש, יעקב בן דונש, אדונים בר נסים ואלעזר בר אהרון פאסי. על פיהם ניתן לשער כי בתוככי הגניזה מצויים עוד פיוטים שכתבו פייטני צפון אפריקה, אלא שאין בידנו לזהותם. גם בתוך כתבי היד מצויה יצירה רבת היקף שטרם נחקרה. בהשוואה למיעוט החומר מהמאה העשירית עד המאה השש עשרה, הרי מצוי בידנו חומר רב בכל הנוגע לשירה ולפיוט בארבע מאות השנים האחרונות.
על סמך סקירה ראשונית בכתבים רבים, מתברר ששירה זו כוללת סוגי שיר מגוונים כמו פיוטים, בקשות, תוכחות, קינות ושירים לימודיים, וכן שירים שנכתבו בערבית יהודית. מחקרים שונים הציגו את שירתם של פייטנים שונים, חוקרים אחרים הציגו סקירות על פייטנים רבים תוך הדגמות נבחרות מפיוטיהם, והם מלמדים מה רב החומר שמצפה למחקר. כיוון ששירה זו תוארה במחקר, אנו נציג להלן רק ראשי פרקים בתולדות שירה זו.
מן המאות העשירית והאחת עשרה ידועים לנו ר׳ יעקב בר דונש ואדונים בר נסים, שכתבו על פי מסורת פייטני ארץ ישראל ובבל. פייטן נוסף שחי כנראה במאה השלוש עשרה או הארבע עשרה הוא יהודה בן שמואל חזן בן דראע. פייטן זה הכיר את יצירתו של ריה״ל והושפע ממנה, למשל בפתיחה ׳מי כמוך׳ המצויה בשני פיוטי ׳מי כמוך׳ לריה״ל. לאחר מכן הניחו תשתית שירית פייטני הדור הראשון לגירוש, ועליה בנו הדורות הבאים את בניין השירה בצפון אפריקה. ר׳ סעדיה אבן דנאן יליד גראנדה, מרכז תרבות יהודי בספרד, בן דור הגירוש שהגיע למרוקו, זכה שם בשל גדולתו בתורה למעמד של מנהיג קהילתי. חכם זה כתב ספר המתאר את הפואטיקה של שירת ספרד ומתווה את הדרך להמשך השימוש בפואטיקה הספרדית בדורות יבואו. ידיעות אלו שיקע המחבר בספרו ׳מלאכת השיר׳,ובו הדגים את משקלי השירה הספרדיים במכתמים שחיבר. גורמים נוספים השפיעו על השירה במרוקו. עליית קרנה של שירת נג׳ארה חוללה מפנה בשירת המזרח וצפון אפריקה. המפנה היה הן בפואטיקה והן בתכנים. מקור נוסף שהשפיע אף הוא על היצירה השירית בצפון אפריקה הנו חוכמת המקובלים ושירתם. שירת נג׳ארה משופעת במוטיבים קבליים, שנמצאו אחר כך בבית מדרשו של הרמ״ק ואחר כך אצל האר״י הקדוש. ר׳ משה אבן צור להלן – רמב״ץ (פייטננו), שהעריך מאוד את קבלת האר״י, ייחד לה את ספרו ׳מערת שדה המכפלה׳. להתפתחות נוספת בשירה זו תרם מנהג אמירת הבקשות, שזכה לתנופה במאה השש עשרה. הפייטנים חיברו פיוטים שנועדו לטקס שירת הבקשות. הם בחרו לצורך הזמרה לחנים המוכרים לבני הקהילה. כך בחר רמב״ץ לא אחת להשתמש בלחנים של רומנסות ספרדיות שהיו ידועות לציבור הרחב. בעצם הלכו הפייטנים בצפון אפריקה בעקבות ר׳ ישראל נג׳ארה. ׳המוסיקה של עולם המזרח בזמנו, שימשה לו לייסד רבים משיריו על פי לחנים ידועים בשירת עמי ישמעאל׳. וממנו למדו פייטני מרוקו שהלכו בדרך זו, וכאמור אף הם חיברו שירים על פי לחנים זרים.
שירת צפון אפריקה מחולקת לחמש תקופות מרכזיות:
- התקופה הקדומה (המאה העשירית), שבה כתבו פייטנים בסגנון הפיוט הקדום, כמו אדונים בר נסים.
- התקופה המקבילה לשירת ספרד, ובה כתבו משוררים כמו דונש בן לברט ויצחק אבן כלפון, שנולדו בצפון אפריקה והיו מראשוני הפייטנים בספרד.
- התקופה שלאחר גירוש ספרד, עם הגעתם של הריב״ש והרשב״ץ לאלג׳יריה, ר׳ סעדיה אבן דאנן למרוקו ור׳ אברהם בן בקראט הלוי לתוניס. הם ורבים אחרים בני תקופה זו נתנו תנופה לשירה.
4 פייטני המאות השבע עשרה – שמונה עשרה. משוררי תקופה זו מושפעים משירת ר׳ ישראל נג׳ארה ומן הקבלה. במרוקו יצוינו בני משפחת אבן צור, ר׳ יעקב, ר׳ משה ור׳ שלום אבן צור, משה דרעי הקראי, וכן ר׳ דוד חסין. בתוניס – ר׳ פרג׳י שוואט, נהוראי ג׳רמון, יצחק עוזיאל בן אברהם ואהרן פרץ, באלג׳ריה- רבי סעדיה שוראקי ובלוב ־ ר׳ מוסה בוג׳נאח.
5 – פייטני המאות התשע עשרה- עשרים. חלקם המשיכו בדרכי קודמיהם ויש שחידשו צורות ותכנים בשירתם.
משכיל שיר הידידות-יוסף גבאי
משכיל שיר הידידות
שולחן ערוך מפוייט שירת ההלכה
לרבי משה אבן צור
יוסף גבאי
הוצאת :
אורות יהדות המגרב
מעגלי השירה בצפון אפריקה
׳השירה בצפון אפריקה היא שירת הכלל, גם בשעה שחיברו היוצרים פיוטים בלשון יחיד נתכוונו לשירת הכלל׳. הם השתייכו למנהיגות הרוחנית והתרבותית של הקהילה, הן בתפקידים ממוסדים כמו שוחטים, דיינים ומלמדי תינוקות של בית רבן, והן בהיותם תלמידי חכמים הידועים ומקובלים בקהילה. כתיבתם שיקפה את אחריותם לגורל הקהילה בפרט ולעם ישראל בכלל. ייעודה הראשון במעלה של שירה עברית זו הוא לתאר את גדולתו של הקב״ה ויכולתו לגאול את עמו מן הגלות בה הוא שרוי. בפיוטי הגאולה פונה הפייטן לאל ומבקש ממנו לסלוח לחטאי בני ישראל ולקיים את הבטחתו לגאולה. תוכחות רבות שנכתבו בעיקר במאות השבע עשרה והשמונה עשרה נועדו לתיקוני חצות, שערכו חוגים שונים של תלמידי חכמים ושל מקובלים בקהילות שונות, כדי לבכות ולבקש את גאולת עם ישראל.
לדעת חזן ניתן לראות את היצירה השירית בצפון אפריקה בארבעה מעגלים: מעגל התפילה, מעגל השנה, מעגל חיי אדם ומעגל היחיד והחברה. הדוגמאות שיובאו להלן הם מהפייטנים יעקב אבן צור (יעב״ץ), משה אבן צור (רמב״ץ) ורבי דוד בן חסין(רדב״ח). א. מעגל התפילה: כאן נמצא פיוטים שנועדו לבית הכנסת, כגון פיוטי נשמת, רשויות לברוך שאמר, רשויות מי כמוך לחגים, רשויות לקדיש ולברכו. יש שנמצא כי הפייטן חיבר פיוט המיועד לקטע תפילה שמצאו ׳פנוי׳ לכך, כמו הפיוט ׳לשמוע רנה והתחנה׳ שחיבר ר׳ דוד חסין, ובכותרתו נאמר ׳רשות לה׳ מלך לשבת ויום טוב׳ , פיוט שהצלעית הרביעית כוללת שיבוץ המסתיים במילה ׳מלך׳. סוג פיוטים כזה כתב גם ר׳ משה בוג׳נאח, כמו הפיוט ׳אזכיר תהילות׳ שבכותרתו נכתב: ׳לקריאת התורה לעשרת הדברים לחג השבועות׳,ובפיוטי יע״בץ נמצא פיוטים שנתחברו כרשויות לנשמת.
ב. מעגל השנה: בסוג זה של פיוטים יכולים אנו למנות פיוטים שנתחברו לשבתות מיוחדות כמו ׳שבת שירה׳, ׳שבת יתרו׳ ופיוטים למוצאי שבת. רמב״ץ כתב בקשה לשבת יתרו על עשרת הדיברות, פיוטים לימים הנוראים והם פיוטי סליחות ותוכחות, והמוטיב המרכזי בתוכחות אלו הוא המאבק ביצר הרע המדיח את האדם לחטוא. יעב״ץ ייחד מדור בשם ׳שערי תשובה׳. ובכותרתו כתב ׳ולכן ראיתי לחבר קינות ותוכחות לספוד ולקונן בהן על עוונותי. אולי יכנע לבבי הערל ואתקבל בתשובה שלימה׳. גם רמב״ץ הלך בדרך זו וכתב תוכחות במדור ׳שערי תשובה׳, ובהקדמה להן כתב: ׳ואבוא היום לסדר איזה קינות ותחינות ותוכחות על עוון אשר חיברתי לי ולבני גילי לקיים מה שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה״, ובתוכן גם תוכחה הרומזת לתורת הסוד, על דבר פשע ביו״ד ספירות הקודש.
במעגל זה נמצא פיוטים למועדי ישראל כגון לחג הסוכות, לשמחת תורה, לחנוכה (אחד מהם נתחבר כקדושתא לחנוכה ע״י פרג׳י שוואט), לפורים ופסח. על חג הפסח כתבו פייטנים רבים, בשל היותו סמל לגאולת ישראל בעבר, וכדברי חז״ל גם לגאולה העתידית: ׳בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל׳. פרג׳י שוואט כתב פיוטי גאולה רבים, ׳אלא שקובצי הפיוט בתוניס אינם מאורגנים על פי סדר השנה ועל כן קשה לדעת אילו מהם יועדו לחג הפסח׳. יעב״ץ כתב שלושה עשר פיוטים לפסח, ובאחד מהם כתב על דיני ליל הסדר ותחילתו:
שמע בני מוסר אביך / חג המצות תעשה לך
כמו כן כתב רשויות לשביעי של פסח, כגון ׳יום זה השגנו פרעה׳ ופיוטים נוספים. רמב״ץ כתב שיר לפסח בארמית ותחילתו ׳אלה תקיף דר שמיא׳, וכן מספר רשויות לקדיש לפסח, כמו ׳מה נכבדת היום מלך עולם׳. ר׳ דוד חסין חיבר שמונה עשר פיוטים לחג הפסח, חלקם מתארים את יציאת מצרים, כמו ׳אזכיר תהילות אל חי׳ ואחרים, ומהם המתארים את עשר המכות כמו ׳אזכור מעללי יה׳ ונוספים, וכן פיוטים לשביעי של פסח, כמו ׳לגוזר ים סוף כבוד הבו׳ ועוד.
חג נוסף שזכה אף הוא למקום נכבד הוא חג מתן תורה. לחג זה הקדיש יעב״ץ עשרים וארבעה פיוטים, מהם רשויות לנשמת ולקדיש לחג זה, ומהם פיוטים לכבודה של תורה. את מעגל השנה חותמים הקינות לתשעה באב. זכר חורבן בתי המקדש לא מש מלבבות היהודים בכלל, והפייטנים ביטאו צער זה בקינות שחיברו לתשעה באב. בכל קהילה ניתן למצוא קובץ קינות של משוררים מקומיים שנאמרו בימי בין המצרים. בקינות אלו מתנים הפייטנים את הסבל של היחיד ושל קהל ישראל, ועבר והווה משמשים בהן בערבוביה, שהרי גם בהווה עם ישראל נרדף על ידי השליטים השונים. קינות אלה מסתיימות תמיד בבקשה לגאולה ולבניית בית המקדש. בחלק האחרון בקובץ ׳עת לכל חפץ׳ ליעב״ץ נמצאים עשרים וארבע קינות לתשעה באב. בספר ׳צלצלי שמע׳ ייחד רמב״ץ חלק בשם ׳זכר לחורבן׳ ובו הוא מבכה את חורבן ירושלים. בכותרת לחלק זה כותב המחבר: ׳הנה עתה באתי לסדר איזה קינות אשר חברתי על החורבן ועל גלות השכינה… ועל עמא דארעא דאזלא ומדלדלא ועל תוקף המסים וארגוניות׳. כותרת זו מלמדת שרמב״ץ מבכה עבר והווה כאחד, על חורבן המקדש ועל המצב הירוד של הקהילה וסבלה מהמסים.
משכיל שיר הידידות-יוסף גבאי
משכיל שיר הידידות
שולחן ערוך מפוייט שירת ההלכה
לרבי משה אבן צור
יוסף גבאי
הוצאת :
אורות יהדות המגרב
ג. מעגל היחיד והחברה:
במעגל זה נמצא שירי ידידות שנכתבו לכבודם של אישים.
שירים אלה נועדו לשבח את האיש שלכבודו נכתב השיר, ובשיר משבחים המשוררים את תרומתו ומעשיו למען הקהילה. בשירים אלו הציגו המשוררים אנשי מופת כדי שיהיו דוגמה לרבים. שירי השבח, שנחשבו בספרד לשירי חול מובהקים, מוצאים את דרכם בצפון אפריקה אל בין כותלי בית הכנסת. כך נכתבו פיוטים לעולים לתורה לכוהן, ללוי, לחכם או לשד״ר. יעב״ץ כתב פיוטים לעולים לתורה ובראשם כתב ׳פיוטים לכבוד העולים לתורה בכל עת וזמן שיהיה׳, וכן לאנשים נכבדים בקהילה, כמו הפיוט שתחילתו ׳אחינו אתה מבחר עדתנו׳ ובכותרתו נכתב ׳לשר וגדול ונגיד׳. ר׳ דוד חסין ייחד מדור מיוחד לכבודם של אנשים שונים וקרא לו ׳יקרא דחיי׳. בראש מדור זה כתב שני פיוטים, האחד לכבוד ר׳ משה שפירא שליח מצפת, והשני לכבוד ר׳ עמרם דיוואן שליח חברון.
ד. מעגל חיי האדם:
במעגל זה נכללים פיוטים שנתחברו לרגל אירועים הקשורים לחייו של האדם, החל בפיוטים הקשורים בברית מילה וכלה בקינות על מותם של קרובי משפחה, או לרגל מותם של חכמים ואנשי ציבור. בפיוטי ברית מילה מתפללים הפייטנים למען היילוד, ומבקשים שיגדל לתורה ולמצוות, שיזכה למידות טובות וכוי. פיוטים כאלה כתבו פייטנים שונים. כך למשל כתב ר׳ דוד חסין פיוט שזכה לתפוצה רבה, הלא הוא ׳אערוך מהלל ניבי׳, ובו שיקע מן המקרא ומרמזי מדרש שתוכנם שבח המילה. לרגל נישואיו של אדם מישראל נתחברו פיוטים לחתן ולכלה. בסוגה זה של השירה ממשיכים פייטני צפון אפריקה את מסורת ספרד. הם מפייטים בשבח החתן והכלה ומתארים את יופיים וחוכמתם. פיוטים פרי עטו של יעב״ץ נמצאים ב׳עת לכל חפץ׳. בכותרת אחד הפיוטים נכתב ׳להולכת כלה׳ ותחילתו:
כַּלָּה הֲדוּרָה מְאיֹד יְקָרָה / עָלַיִךְ הֵן תִּיטוֹף מִלָתִּי
במעגל חיי האדם נכללים גם שירי קינה אישיים שכתבו פייטני צפון אפריקה. סוגה זו של שירים היא אחד מהסוגים הקדומים והנפוצים בשירת החול בספרד. מירסקי מבדיל בין קינות אישיות משפחתיות שנכתבו לרגל מותם של קרובי משפחה, כמו אלה של ר׳ שמואל הנגיד שכתב תשעה עשר שירים על מות אחיו הבכור, לבין הקינות שנכתבו על ידידים ועל אנשי מעשה וחוכמה, כמו הקינות שכתב רשב״ג על מותו של רב האי גאון, והקינות על מות יקותיאל.
פייטני צפון אפריקה המשיכו במסורת זו של כתיבת קינות אישיות. הם כתבו על בני משפחה שנפטרו וגם על ידידים ומנהיגי קהילות. יעב״ץ כתב במדור ׳עת ספוד׳ שמונים ושלוש קינות, חלקן קשור לטרגדיות משפחתיות, כמו לנפטר בלי בנים, או לנפטר בחיי אם ואחים. קינות אחרות נכתבו לרגל מותם של אנשי מעשה, כמו לרגל מותו של מנחם סירירו זלה״ה, שקונן עליו יעב״ץ קינות לכל שבעת ימי אבלו. קינות לכל ימי האבל, הוא כתב גם על וידאל הצרפתי. על מותו של יהודה בן עטר כתב קינה, ולאחריה הוא מתאר כי נגלה אליו בחלום חכם אחד ׳ויאמר לי האם בקינות כאלה ראוי להספיד אדם גדול כזה? ואען ואומר ובאיזה קינות ראוי להספידו? ויהי כמשיב: היה לך להכין קינות של זהב וכסף ולקונן עליו כפי ערכו וכבודו. ולמחר בזכרי דברי החלום יסדתי זאת הקינה וסגרתי בתיה בפסוקי זהב (פסוקים שסיומם המילה זהב) ותחילתה:
לֵב עַמִי יִכְאַב בִּצִירָיו / עַל מוֹת אִישׁ מִבְחַר יֵקִּירָיו.
כאמור, יעב״ץ כתב קינות גם על קרובי משפחה, וכך קונן על מות דודו משה אבן צור, הלא הוא משה אבן צור הרביעי, שנפטר בשנת התס״ו(1706), וכן קונן על בן דודו יהודה אבן צור, שנשרף על קידוש ה׳ בשנת התע״ב (1712).
גם רמב״ץ כתב קינות וכלל אותן בחלק הנקרא ׳זכר לחורבן׳, ובכללן קינות על מותם של חכמים ידועי שם כמו שמואל הצרפתי ומשה הכהן. בסוף חלק זה נמצאת קינה שכתב על מות אשתו הראשונה וכך קונן עליה:
אֶקְרַע סְגוֹר לִבִּי בְּאַנְחָתִי / עַל נְוֵת בֵּיתִי מְשׂוֹשׂ שִׂמְחָתִי
מֵאַהֲבַּת נָשִׁים נִפְלְאַתָה / אַהֲבָתֵךְ לִי וְגַם נָעַמְתְּ
אחריהם כתב ר׳ דוד חסין קינות רבות וקרא להן ׳יקרא דשכבי׳, ובהן קינה על מות רבו ר׳ מרדכי ברדוגו ותחילתה: פנה בעוד יום / רכב ישראל אבי. קינה משפחתית הוא כתב על מותם של בתו וחתנו שנפטרו בתוך שנה לנשואיהם וקונן בה על שניהם:
לבי כמו ימים נוהם / לחסרון ריעים נדדו
הנעימים בחייהם / ובמותם לא נפרדו
קינה אחרת הוא כתב בארמית על רעב גדול שהיה בשנים תק״ם־תקמ״א (1780-1781), ובו מתו כמה מאות בכל עיר ועיר מערי המערב. בסוף חלק זה הוא כלל קינות לנשים, כמו זו על אשת החכם השלם יקותיאל בירדוגו שמתה בשעת לידה. ׳כחמישים משיריו הם שירי קינה והתאריכים הנזכרים בכתובות המלוות קינות שונות, מלמדים כי נכתבו לאורך שנות יצירתו׳.
ניתן לסכם ולומר כי פייטני צפון אפריקה כתבו קינות לאומיות, קינות משפחתיות וקינות לרגל מאורעות שונים בחיי הקהילה, הן על אנשים שהיו קרובים אליהם והן על חשובי קהל, או על מותם ללא עת של אנשים מבני הקהילה. כאמור, ארבעה הם מעגלי השירה.
היצירה הפייטנית של משה אבן צור-יוסף גבאי
היצירה הפייטנית של משה אבן צור
משפחת אבן צור באה לפאס עם מגורשי ספרד. השם אבן צור מורה כנראה שמוצא המשפחה הוא מן העיר צור בחבל פונטודרה שבספרד. ידועים לנו ארבעה חכמים ששמם משה אבן צור. הראשון מכונה אברהם העברי. על פי כינוי זה נראה שהיה מן האנוסים שהגיעו לפאס, ולאחר זמן מה שב ליהדותו ונחשב לאחד מהחכמים הגדולים שבעיר. אברהם סבע פגש בו ואף העיד שקיבל ממנו דברי תורה וחוכמה. משה אבן צור השני הוא סבו של פייטננו, והוא נזכר בהקדמת ׳מערת שדה המכפלה׳.השלישי הוא מחברם של אזהרות ׳משכיל שיר הידידות׳, נושא מחקרנו זה. והרביעי הוא אביו של רבי שלום אבן צור, שעליו קונן יעב״ץ.
ר׳ משה אבן צור (רמב״ץ), השלישי בשושלת הרבנים שנזכרה, כותב כי הוא משתייך למגורשי קאשטיליא. בהקדמתו לספרו ׳מערת שדה המכפלה׳ כתב: ׳אמר הצעיר משה בן לא״א … כה״ר ר׳ יצחק ז״ל בן החסיד העניו… כמה״ר משה זלה״ה ו ממגורשי ק״ק קאשטיליא הי״ן׳.על שורשיו המשפחתיים אנו למדים גם מהכתובות בלאדינו, המופיעות בספרו ׳צלצלי שמע׳. תאריכי לידתו ופטירתו אינם ידועים לנו, אך ידועים לנו תאריכים בחייו שנזכרו ביצירותיו, ועל פיהם עולה כי חי בסוף המאה השבע עשרה ובראשית המאה השמונה עשרה. כך בסוף הקדמתו לספר ׳צלצלי שמע׳ הוא כותב: ׳היום ג׳ בשבת אך טוב לאדר שנת חסד אל כל היום׳, היא שנת התע״ב(1712). בסוף האזהרות ׳משכיל שיר הידידות׳, שעניינן דיני התפילות לימי החול, שבת ומועדים, הוא מזכיר את שנת חיבורן: ׳נכתב ונחתם פה העירה פאס רבתי יע״א, ביום ה׳ בשבת שלושה ימים לחודש סיון המכובד שנת ידך תרום ימינך׳,היא שנת התע״ז (1717). תאריך נוסף נזכר בספרו ׳מערת שדה המכפלה׳: ׳נשלם בשנת התע״ט ליצירה בעיר פאס יע״א׳ ( שנת 1719).
רמב״ץ חי בסאלי, וכן בערים מכנאס ופאס, שכן אנו מוצאים שחיבר בהן קינות. אחת מהן נתחברה בפאס, לרגל מותו של שמואל הצרפתי זלה״ה. תחילתה של קינה זו ׳מהרו שאו נא קינים חדשים׳. קינה נוספת נכתבה על מותם של ר׳ משה הכהן ואחיו בני מכנאס, ותחילתה ׳מספד כתנים אעשה ואהימה׳. מתוך ספר שיריו ׳צלצלי שמע׳, וכן מתוך ׳מערת שדה המכפלה׳, הלא הוא ספר שיטתי של קבלה בפרוזה, ומאזהרות ׳משכיל שיר הידידות׳, עולה דמות של פייטן, תלמיד חכם ומקובל. ספר שיריו ׳צלצלי שמע׳ נדפס בנא אמון בשנת תרנ״ב(1892), ושירתו הקבלית ׳מערת שדה המכפלה׳ נדפסה בירושלים בשנת תר״ע (1910). ולעומת זאת אזהרות ׳משכיל שיר הידידות׳ נשארו בכתב יד ולא נדפסו, ובמחקרנו נדפסו לראשונה על פי כתבי יד. להלן נסקור את יצירותיו.
פיוטי רמב"ץ לתפילה ולמועדים ־ צלצלי שמע
׳צלצלי שמע׳ הנו ספר הפיוטים של רמב״ץ. אמנם הוא מציין כי הספר מחולק לשלושה מדורים (משבצות זהב, שערי זמרה וישיר משה), אלא שלאחריהם הוסיף עוד שני מדורים (זכר לחורבן ושערי תשובה). שלושת המדורים הראשונים מקיפים את מעגל חייו של היהודי, ובהם פיוטים למועדים, רשויות לקדיש בכלל ולקדיש למועדים מוגדרים כמו פסח ושבועות, פיוטים לאירועים דתיים כמו חניכת ספר תורה, סיום מסכת ועוד. בפיוטי גלות וגאולה הוא משלב כמקובל בז׳אנר זה בקשה לגאולה, כמו המשוררים שקדמו לו וכדרך בן דודו יעקב אבן צור. בחלק הקינות הוא מקונן על מותם של חכמים בקהילה, וגם קינה על מותה של אשתו הראשונה, וכך כתב עליה:
מאהבת נשים נִפְלְאַתָה / אהבתך לי וגם נעמת מאיֹד
ועתה לעפר מַטָּה / הורידוך ולבדי נשארתי
לחלק האחרון של הספר קרא ׳שערי תשובה׳, ובו נמצא תוכחות לאדם שיתגבר על היצר המדיח אותו לדרך הרעה. בקיאותו בקבלה השפיעה גם על השירה שאינה קשורה במישרין לתורת הסוד. בכותרת האהבה ׳מי זאת עולה׳ כתב: ׳אהבה טובה ורמוז בה קצת מדרך הסוד׳. דוגמה נוספת נמצאת בתוכחה ׳אמנה אנכי חטאתי׳ שבכותרתה נכתב: יעל דבר פשע ביריד ספירות הקודש׳.
שולחן ערוך מפוייט לרבי משה אבן צור….יוסף גבאי….
הקדמת צלצלי שמע
הקדמה זו יש בה כדי ללמדנו על מקורות השירה ועל החשיבות שמייחס לה הפייטן. המחבר מייחס לשירה כוח היכול להשיב את ההרמוניה לספירות העליונות: ׳ולפעמים בהיותי מחבר שיר אני מכוון לזמור ולהכרית את כל החוחים הסובבים את השושנה העליונה שהיא כנגד ספירת המלכות׳. באמירה זו רוצה המחבר להצדיק את העיסוק הנרחב בכתיבת פיוטים ואמירתם במשך שעות רבות, כמו מנהג שירת הבקשות. בהמשך הקדמתו הוא מציין כי השעה שבה ראוי להלל את הקב״ה היא אשמורת הבוקר, שיאמר בה דברי שיר למנצח על איילת השחר. מקורות שירתו רובם ככולם מיוסדים על אדני פז מלוקטים מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים ומדברי חז״ל. מאחר שכל כוונתו היא להודות לה׳ ולהללו, הרי הוא זוכה לסיעתא דשמיא בשעת הכתיבה, ׳והקב״ה מזמן לי דבר הנאות להוציא כלי למעשהו, דבר דבור על אופניו, תפוחי זהב במשכיות כסף כפתור ופרח׳.
באשר להפצת שירתו, הוא מתאר מצב שבו היו פונים אליו ומבקשים פיוט זה או אחר, והוא היה כותב אותו על לוח ונותנו להם, וזאת הסיבה שאבדו לו כמה וכמה פיוטים ולא יזכרם עוד. הגם שיש טרחה בדבר, מאחר שלעתים השיר הנדרש היה מקצתו במקום אחד ומקצתו במקום אחר, לא רצה להשיב פניהם ריקם, כדי שלא יהיה מכת מונעי בר.
הערת המחבר : על כינוי זה ראה סנהדרין צא ע"א, ויאמר רבי שמעון חסידא " כל המונע הלכה מפי תלמיד, אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו, שנאמר מונע בר יקובהו לאום…ואם לימדו מה שכרו, אמר רבא אמר בר ששת זוכה לברכות כיוסף "
׳ולכן מעתה אמרתי בלבי להעלות על ספר, אותם הנשארים יחד בעזרת הבורא יתברך, ומעתה הרשות נתונה לכל מי שישתמש באלו השירים כלי להתלמד או להודות ולהלל לה׳, אך לא ישתמשו באהבות ובפיוטים שלא במקום מצוה בסוד משחקים׳. הקדמה זו הובאה במלואה על ידי חוקרה המובהק של שירת מרוקו חיים זעפרני, תוך אפיון התכנים השונים שבה.
א. בחירת עם ישראל ומעמדו בין האומות.
ב. מעמדם המיוחד של המשכיל והמשורר בחברה היהודית.
ג. דבקות עם ישראל בקב״ה דרך התורה והמצוות.
ד. תפקידיהן המיסטיים של השירה והנגינה.
ה. מקורות ההשראה ליצירה השירית.
ו. השירה כבעלת כוח להשבת ההרמוניה האוניברסלית.
ז. השירה גורמת לשפע בעולמות העליונים והתחתונים.
ח. אשמורת הבוקר כזמן הראוי לעסוק בשירה ובמוסיקה.
ט. הסכמתו להשתמש בשיריו כדי להודות להשי״ת, להתלמד, או כדי לשמח חתן וכלה.
חלקי היצירה צלצלי שמע
א. משבצות זהב ־ הפרק נקרא בשם זה, משום שבמילה משבצות רמוז שמו של המחבר.
ב. שערי זמרה – לפי הפשט מלשון זמר ושיר, ולפי הקבלה מלשון זמר עריצים, והכוונה שבאמצעות השירים האלה תיכרת הקליפה ויעברו גילולים מן הארץ העליונה.
ג. ישיר משה – שם כללי לשירתו של הפייטן במדור זה.
ד. זכר לחורבן – קינות על חורבן ירושלים, לקיים מה שנאמר ׳אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי׳.
ה. שערי תשובה – ובו תוכחות הדורשות לקיים מה שנאמר ׳קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳. על סיום הספר בשני חלקים אלה הוא כותב בהקדמתו:׳בשעה שיקח האדם את ספר הפיוטים וישמח לבו, יהפוך ידו לסוף הספר ויזכור החורבן ומה טוב אם יתחיל לפתוח את הספר מסיפה לרישיה שאז קודם כל דבר יזכור את ירושלים׳.וכדי שלא לסיים את ספרו בפורענות, חתם בחלק שקרא לו ׳שערי תשובה׳.
א. משבצות זהב
חלק זה מכיל עשרים ושמונה פיוטים, מהם ארבע עשרה בקשות, חמש אהבות, שלוש תחינות, שני פיוטי אסתכבר ולבסוף ארבעה פיוטים ללא ציון סוגם. בכותרת הבקשה הראשונה נכתב: ׳בקשה על סדר אלפא ביתא בראשי הבתים ובסופם׳. אותיות האקרוסטיכון (האלפביתי) משולבות בתחילת הטור הראשון ובתחילת הטור הרביעי שהוא סיומת מקראית. אותיות האקרוסטיכון השני (שם המחבר), ׳אני משה בר יצחק אבן צור חזק׳, משולבות בתחילת הטור השני. כל הסיומות המקראיות חותמות במילה ה׳, אליו פונה המבקש. בפיוט יש פנייה לנשמה להלל ולשבח את יוצרה.
אֲצוּלָה מִתַּחַת כִּסֵא כְּבוֹדוֹ / אוֹרִי קוּמִי עִרְכִי שֶבַח לנְגֶדְוּ
כִּי נִשְׂגָב ה׳ לְבַדוֹ / אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלוֹקִים ה׳
לאחריה נמצא בקשה המיוסדת על י״ג עיקרי תורתנו הקדושה. הבקשה השלישית מיוסדת על ברכות שמונה עשרה. שתי תחינות נתחברו לימים שני וחמישי לאחר נפילת אפיים, ותחינה אחת לאשמורת הבוקר.
משכיל שיר הידידות-יוסף גבאי-שולחן ערוך מפוייט לרבי משה אבן צור…..
חלק זה מכיל אף הוא עשרים ושמונה פיוטים, מתוכם שבע בקשות לשבת, אחת מהן לשבת שירה, אחרת לשבת יתרו על עשרת הדיברות. שמונה פיוטים נכתבו לחגים שונים: לסוכות, לחנוכה, לפורים ולפסח, שלוש רשויות לקדיש לחג המצות. לחג השבועות הקדיש הפייטן שבעה פיוטים. שלושה פיוטים עוסקים בסיום מסכת ובחניכת ספר תורה. בפיוטים לחנוכה מתאר הפייטן את מחשבות מלכות יוון הרשעה:
הצר הצורר כל היום התאווה תאווה/ להעביר את ישראל על תורה ומצוה על שבת ראש חדש ומילה בגזירה שוה/ שכלה חרב בבית.
הפיוט לחג המצות נכתב בארמית, ותוכנו סיפור יציאת מצרים. מתוך הפיוט נזכיר את דבריו על מכת בכורות:
בוכריא מיתו כולהון / מזעירהון ועד רבהון
לא אשתאר חד מנהון / והוה בפלגות ליליא
כפי שכתב בהקדמתו, שהפיוטים מזמרים עריצים, אכן מתאר הפייטן בפיוטים אלה את מפלת האויבים העריצים.
בכותרת הפיוט הראשון לחג השבועות כתב הפייטן: ׳אתן כבוד לתורה בכ״ב בתים מאלף ועד תו'. ועוד אלפא ביתא אחרת בסופי הבתים. בפיוט זה משקע הפייטן פסוקים מהמקרא וממדרשי חז׳׳ל העוסקים במתן תורה. בסוף הפיוט הוא משלב יסוד קבלי.
תמימה לבשי נא כ״ד קשוטי סודי / צרופי אדנות כולם כעדי /
תלבשים ותקשרים ככלה
ג. ישיר משה
חלק זה מכיל שלושים ושישה פיוטים, מהם ארבע עשרה אהבות, שבהן מתאר הפייטן בדרך של מונולוג ודו שיח את הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים. מחד גיסא הוא מתאר את הבדידות שבה שרוי עם ישראל ואת יסוריו בגלות, ומאידך גיסא הוא מתאר את שעת ההתחברות בין הדוד והרעיה. האהבה ׳מה יפה ונפלאתה׳ כתובה בדרך של דו שיח, ובשני הטורים שלהלן הדובר הוא הקב״ה:
שאול שאל האיש הוד יופיה / נפשו בנפשה נקשרה
בקול קורא אחות ורעיה / בואי יפה והדורה
ובשני הטורים שלאחריהם הדוברת היא כנסת ישראל:
היא תשיב אמריה אליו / דודי לי וגם אני לו /יביאני אל תוך חדריו/
חותם על לב ישימני.
פיוט מיוחד בחלק זה הנו הפיוט בשבח האר״י נר ישראל ונתיבותיו, ובו הוא מהלל אותו, את ספרו ואת תלמידו. להלן מספר טורים לא עוקבים מתוך הפיוט:
מי האיש החפץ חיים / יקרא ספר אוצרות חיים
הוא רב כולל מגיד רזי / יצחק לוריא אשכנזי
וברכה לראש משביר / הנאור וגם כביר
המקובל והגביר / תלמידו כה״ר חיים.
פיוטים אחרים עוסקים בצרכיו האישיים של האדם, כמו הפיוט למי שמתפלל על בנים ותחילתו:
הבה לי בנים / אל דך דל בך חוסה / בדמעה על פנים
תשעה עשר פיוטים, שסוגם לא צוין בכותרתם, עוסקים בגלות וגאולה.
ד. זכר לחורבן
בחלק זה שמונה עשרה קינות. בתחילתן כתב: ׳הנה עתה באתי לסדר איזה קינות אשר חיברתי על החורבן, ועל גלות השכינה, ועל אורך הגלות, ועל עמא דארעא דאזלא ומדלדלא, ועל תוקף המסים והארנוניות… והשי״ת יאמר די לצרות עמו ישראל׳. מכותרת זו אנו למדים כי הפייטן כתב קינות על גלות עם ישראל, וכן על סבל הקהילה במרוקו, בין היתר בשל עול המסים. כמו כן נמצא קינות שכתב על מותם של חכמים בקהילה. כל הקינות מסתיימות בבקשה לגאולה, וכך סיים את הקינה ׳יום זה מספד אגדילה׳:
מה נאוו על ההרים / מבשרי ישועה
לעם זרע גברים / בקול שופר ותרועה
ה. שערי תשובה
בחלק זה תשע תוכחות לאדם. בכותרת לחלק זה כתב: ׳ואבוא היום לסדר איזה קינות ותוכחות על עוון, אשר חברתי לי ולבני גילי לקיים מה שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה״. גם כאן נמצא הד לשירת הקבלה שלו ׳מערת שדה המכפלה׳. בכותרת אחת התוכחות נכתב: ׳אחרת על דבר פשע ביו״ד ספירות הקודש ותחילתה ׳מעלתי באלוקי ישראל׳.
התוכחה ׳מה לך יחידתי׳ כתובה בדרך של דו שיח בין הנשמה לגוף. דברי הגוף:
מה לד יחידתי בוכה בלא דומי
דברי הנשמה: הלא כמו עבד תתעמר בי לילי ויומי
בסוף הספר נדפסו פיוטיו של ר׳ שלום אבן צור ובהם שירו על סוד העיבור. בכותרת השיר נכתב: ׳שיר חדש דבר דבור למולדות ולעיבור מיתד ושתי תנועות יתד ושתי תנועות ויתד ותנועה אחת.
שולחן ערוך מפוייט לרבי משה אבן צור……
על מנת להכיר את ספר שירתו, נציג פיוט אחד מתוך כל חלק של צלצלי שמע.
א. משבצות זהב
רני ופצחי _
חריזה: אא בבבא גגגא. משקל: שמונה הברות בצלעית.
כתובת: בקשה לנועם עורי מאירת אישוני, ע״ס אלפא ביתא בד׳ פנים, ושמי רמוז בבית האחרון, אני הצעיר משה בן צור.
רָנִי וּפִצְחִי רַנְנְי / ברכי נפשי את ה׳
רני אילת אהבים / צַהֲלי את קול עוגְבים
ברכי אל דר כּרובים / אֱ לוקי עולם ה׳
רני בשירה חמודה / צהלי בת גלים יחידה
ברכי במזמור תודח / בּ ועֲליך עושַיך ה׳
רני גַדְּלי בגדולה / צהלי גילי בגילה
ברכי גואל בקהלה / גּ דולים מעשי ה׳
רני דמתה לתמר / צהלי דברי שיר תאמר
ברכי דוד ברית שמר / דום והתחולל לה׳
ביאורים לשיר
אילת אהבים: כינוי לנשמה לפי שהיא אהובה בעיני ה׳, והלשון על פי מש׳ ה, יט.
צהלי… עוגבים: צהלי כמו ׳צהלי קולך בת גלים׳, ר״ל הרימי קולך.
עוגבים: חושקים כך פירש רד״ק ליח׳ לג, לב, ועניינו כאן שהנשמה תרים קולה בחשק כדי להלל את הי. דר כרובים: כינוי לקב״ה ע״ד הפסוק בתה׳ פ, ב, ׳יושב הכרובים׳.
אלוקי… ה׳: שהוא ברא את העולם ומשגיח עליו, והלשון על פי יש׳ מ, כח.
חמודה… יחידה: כינויים לנשמה.
צהלי… גלים: לומר לנשמה שתשמיע קול גדול בשמחה, לפי שהיא יחידה, והלשון על פי יש׳ י, ל. בועליך… ה׳: כיוון שה׳ ברא את הנשמה, לכן עליה להודות לו, והלשון על פי יש׳ נד, ה.
גדלי… בגילה: פנייה לנשמה בלשונות רבים של שירה..
ברכי… בקהלה: ושירה זו תאמר בתוך עם ועדה.
גדולים…. הי: לפי שמעשה ה׳ עשויים בחוכמה נפלאה, והלשון על פי תה׳ קיא, ב.
דמתה לתמר: על פי שה״ש ז, ח, במקורו כינוי לכנסת ישראל, וכאן כינוי לנשמה.
צהלי… שיר: על פי שופ׳ ה, יב.
ברכי… שמר: דוד כינוי לקב״ה ששומר בריתו לאדם, והלשון על פי שה״ש ה, י.
ברית שמר: ע״ד הפסוק בדב׳ ז, ט ׳שומר הברית והחסד׳.
דום… לה׳ : עמוד וקווה אל ה׳, ע״ד הפסוק בתה׳ לז, ז ׳דום לה׳ והתחולל לו׳, ושינה סדר המילים בפסוק בשל
רני הבת היקרה / צהלי הללי בשירה
ברכי האל הנורא / הוא האלהים ה׳
רני ושירי נדיבה / צהלי תם בנדבה
ברכי ותיק בחיבה / ומלא ברכת ה׳
רני זכה ונעימה / צהלי זמרה נעימה
ברכי זך דר שמימה / זה היום עשה ה׳
רני חיות כל איבָרֵי / צהלי חמדת זמירי
ברכי חושק בשירי / חן וכבוד יתן ה׳
רני טובעת במצולה / צהלי טוב טעם מלאה
ברכי טהור בחילה / טעמו וראו כי טוב ה׳
רני יחידה הדורה / צהלי יקרת תשורה
ברכי יחיד במורא / ידבר האל ה׳
ביאורים לשיר
הבת היקרה: כינוי לנשמה.
צהלי… בשירה: כפל לשון השיר.
ברכי… הנורא: ע־יד הפסוק בדבי י, יז ׳האל הגדול הגבור והנורא׳.
הוא… ה׳: שינה סדר המילים בפסוק בשל החרוז הקבוע ־ , על פי מל״א ח, ס.
נדיבה: כינוי לנשמה, וראה ראב״ע לויק׳ ב, א: ׳גם הנפש תקרא נדיבה׳.
ותיק: כינוי לקב״ה.
ומלא… ה׳: ופירש הרמב״ן בדב׳ לג, כג: ׳אבל במדרש של רבי נחוניה בן הקנה אמרו בכתוב הזה, אמר רבי אמורא מאי דכתיב ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה, כך אמר משה אם תלך בחקותי תירש העולם הבא׳. ר״ל אם תהללי את ה׳ ותעשי רצונו, תזכי לעולם הבא.
זכה ונעימה: כינויים לנשמה.
צהלי… נעימה: שתאמר שירה בקול נעים.
זך, דר שמימה: כינוים לקב״ה.
זה… הי: על פי ״.חי קיח, כד.
היות איברי: כינה הנשמה מקור חיי האיברים.
חושק: כינוי לקב״ה.
חן… ה׳: כיוון בהנשמה משבחת ומהללת את ה׳, הרי שהוא לא ימנע ממנה חן וכבוד, והלשון על פי תה׳ פד, יב.
טובעת במצולה: והיא הנשמה שנמצאת בגוף המשול למצולה, והלשון ע״ד הפסוק בתה׳ סט, ג ׳טבעתי ביון מצולה׳.
טיב טעם: אם האדם עושה רצונו של ה׳, הרי שנשמתו מלאת טעם המצוות ויכולה להלל את בוראה, כמו טוב טעם ודעת למדני׳ על פי תה׳ קיט, סו.
בחילה: ברעדה כמו ׳חיל כיולדה׳, על פי תה׳ מח, ז. טעמו: על פי תה׳ לד, ט.
יחידה הדורה: כינוי לנשמה, שהיא יחידה ומלאת הוד.
יחיד במורא: יחיד- כינוי לקב״ה, ופונה לנשמה שתעבוד אותו ביראה כנאמר בתה׳ ב, יא ׳עבדו את ה׳ ביראה׳.
כלולה ויפה: כינויים לנשמה, כמו ׳כלילת יופי׳ על פי איכה ב, טו
רָנִּי כלולה ויפה / צהלי כביר בשפה
ברכי כבוד נִשְׂקְפָה / כאשר צִוָה ה׳
רני לַבַּת אש מחייתי / צַהֲלִי לב בזמרתי
ברכי לאל בתקותי / לחזות בנועם ה׳
רני מתוקה כָּאוֹרָה / צהלי מליצת שירה
ברכי מַרְבֵה הַמִּשְׂרָה / מקוה ישראל ה׳
רני נשמת רוח חיים / צהלי ניב שפתיים
ברכי נא אֶרֶךְ אַפַיִם / נאום הַמֶלֶךְ ה׳
רני סמוכת גאוני / צהלי סודך הרניני
בךכי סִתְרִי מָגִינִי / סוֹלּוּ פַּנּוּ דרך ה׳
רני עניה סוֹעֶרֶת / צהלי עָשׂוֹר גְּבֶרֶת
ברכי עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת / עושה צדקות ה׳
רני פקידת מושיעי / צהלי פתחי קול שַׁוְעִי
בשפה: בשפתיים כמו ׳יפטירו בשפה׳ על פי תה׳ כב, ח, ר״ל שתפתח שפתיה יתהלל אל כביר. 23. נשקפה: כינוי לנשמה שהיא מביטה מסוף העולם ועד סופו, וראה יומא כ ע״ב.
כאשר…ה': על פי שמי יב, כח. 24.
לבת… מחייתי: ׳לבת אש׳ על פי שמי ג, ב, המשיל הנשמה ללהבת אש, וכשם שהלהבה מחיה את האש כך הנשמה מחיה את הגוף.
- לחזות… ה׳: על פי תה׳ כז, ד.
- ברכי… בתקוותי: אם הנשמה תשבח את ה׳, היא תזכה לחזות בנועם ה׳ שהוא העולם הבא, והלשון על פי תה׳ כז, ד.
- מתוקה כאורה: כינוי לנשמה, שהיא מאירה ומקיימת את הגוף.
מליצת שירה: מליצה עניינה משל, ר״ל שהשירה תהיה יפה ובעלת מליצות ומשלים. 27
מרבה המשרה: כינוי לקב״ה על פי יש׳ ט, ו.
מקוה… ה׳: על פי יר׳ יז, יג. 28
נשמת… חיים: לפי שהנשמה נותנת חיים לגוף, והלשון על פי בר׳ ז, כב.
ניב שפתיים: פירש ראב״ע זהו פרי השפתיים , וכאן כינוי לשירה, על פי יש׳ נז, יט.
29 ארן אפיים: כינוי לקב״ה על פי שמ' לד, ו.
נאום… הי: על פי יר׳ מו, יח.
30 סמוכת גאוני: גאוני- כינוי לקב״ה, סמוכת גאוני כינוי לנשמה שהיא נסמכת ונשענת על רחמי הקב״ה. 31
סתרי מגיני: כינויים לה׳ על פי תה׳ קיט, קיד.
סולו… ה׳: לפי שהשירה סוללת נתיב ומרימה מכשולים מדרך עבודת ה׳, והלשון על פי יש׳ נז, יד. 32. עניה סוערת: כינוי לנשמה שהיא בבחינת ענייה, בשל היותה טמונה בגוף שבמעשיו יכול להפוך אותה לענייה, והלשון על פי יש׳ נד, יא.
33 צהלי… גברת: גברת כינוי לנשמה שהיא הגבירה ביחס לגוף, עשור פירש רש״י: כינור של עשרה מיתרים, לומר לנשמה שתנגן בכלי נגינה מפואר, וראה ילק״ש רמז תש״כ: ׳וכינור של עולם הבא עשר, שנאמר עלי עשור׳.
עטרת תפארת: במקור מוסב לעס ישראל כנאמר ׳והיית עטרת תפארת ביד ה״, וכאן כינוי לנשמה, והלשון על פי יש׳ סב, ג.
עושה… הי: על פי תה׳ קג, ו.
34 פקידת מושיעי: כינוי לנשמה שמצפה לתשועת ה'
בַּרְכִי פּוֹדִי וְרוֹעִי / פְּנֵי הָאָדוֹן ה׳
רָנִּי צִיץ שׁוֹשַׁנַּת שָרוֹן / צַהֲלִי צַוָּאר וְגָרוֹן
ברָּכְיִ צַח אָדוֹם בְּרוֹן / צְדָקוֹת אָהֵב ה׳
רָנִּי קְרוֹבַת מְעוֹנָה / צַהֲלִי קוֹלֵךְ בִּנְגִינָה
בָּרְכִי קְחִי לְמָנָה / קְדוֹשׁ יִשְרָאֵל ה׳
רָנִּי רוֹאָה אֵינָהּ נִרְאֵית / צַהֲלִי רִנָּה וּמַשְׂאֵת
בָּרְכִי רָם יֶתֶר שְׂאֵת / רֵיַח נִיחוֹחַ לַה׳
רָנִּי שׁוֹמֶרֶת גֵּו נָעֹים / צַהֲלִי שִׁיר שַׁעֲשׁוּעִים
בָּרְכִי שׁוֹמְרֵךְ צִלֵּךְ עִם / שֶׁעוֹמְדִים בְּבֵית ה׳
רָנִּי תְּרוּמַת אוֹר חֶבִיוֹן / צַהֲלִי תֹאמְרִי שִׁגָּיוֹן
בָּרְכִי תָּמִים וְעֶלְיוֹן / תְּבָרֵךְ צַדִּיק ה׳
פודי ורועי: כינויים לקב״ה ע״ד הלשון בתה׳ כג, א.
פני… ה׳: על פי שמי כג, יז.
ציץ… שרון: כינה הנשמה בשני כינויים: ציץ ושושנת השרון. בשה״ש ב, א נאמר ׳אני חבצלת השרון שושנת העמקים׳, וצירף הפייטן שושנה לשרון. וראה ילק״ש רמז תתקפה: ׳שושנת העמקים כדרך שהשושנה הזו נאה כך ישראל נאים במעשיהם בין -אומות׳, וכאן הכוונה לנשמה שנאה במעשיה.
צהלי… וגרון: כמו ׳הרימי בכח קולך׳ , ביש׳ מ, ט, לומר לנשמה שתשמיע שירתה בקול חזק ובגאווה.. צח אדום:כינוי לקב״ה על פי שה״ש ה, י.
ברון: רון עניינו שירה וראה איוב לח, ז.
צדקות… ה׳: שיכל המילים, שכן בפסוק נאמר ׳ה׳ צדקות אהב׳, בשביל המילה ־חותמת בכל הסטרופות הי, והלשון על פי תה׳ יא, ז.
קרובת מעונה: כינוי לנשמה לפי שהיא נמצאת במעון, שהוא אחד משבעת הרקיעים לפני ירידתה לעולם הזה, וראה חגיגה יב ע״א..
קדוש…ה׳: פונה לנשמה שתיקח לה את ה׳ למנה – לחלק ותברך אותו, והלשון על פי יש׳ ל, טו.
רואה… נראית: כינוי לנשמה, וראה ברכות י ע״א ׳אף הנשמה רואה ואינה נראית׳.
רם: כינוי לקב״ה, ע״ד הפסוק ביש׳ נז, טו יכה אמר רם ונשא׳. ופונה לנשמה שתברך ביתר כח וחיל.
יתר שאת: על פי בר׳ מט, ג.
ריח… לה׳: בהשירה היא בבחינת ריח ניחוח כמו הקורבנות והתפילות, והלשון על פי ויק׳ א, ט.
שומרת גו: כינו לנשמה שהיא מקיימת הגו- הגוף.
שומרך צלך: ע״ד הפסוק בתה׳ קכא, ה ׳ה׳ שומרך ה׳ צלך׳ והם כינויים לקב״ה.
שעומדים… ה': שמא מכוון ללויים שעיקר עבודתם במקדש היא השירה, כך הנשמה ־.שורר אף היא כמותם, והלשון על פי תה׳ קלה, ב
תרומת … חביון: חביון- כינוי לקב״ה, כמו ׳חביון .;יזוז׳ על פי חבקוק ג, ד, ופירש רש״י: ׳שם נגלה עוזו שהיה חבוי למפרע בסתר עליון׳. כך הנשמה שהיא מוסתרת בשמים עד ירידתה לגוף האדם.
שגיון: שיר כמו ׳שגיון לדוד׳ על פי תה׳ ז, א.
תמים ועליון: כינויים לקב״ה, ׳האל תמים׳ על פי שמ״ב כב, לא, ׳וברוך אל עליון׳, על פי בר׳ יד, כ. תברך… ה׳: על פי תהילים ה, יג
רני מְאִירַת שְׁבִילָה / צַהֲלִי הוֹדֵךְ בִּתְהִילָה
בָּרְכִי נוֹרָא עֲלִילָה / צוּר הָעוֹלָמִים ה׳
קישוטים שיריים: הפייטן שיקע בפיוט זה אמצעים שיריים רבים. בראש ובראשונה שימוש במילות קבע כמו בשירת ספרד, בשלושה מקומות קבועים בכל סטרופה. כל סטרופה פותחת במילה רני, כל צלעית שנייה בטור הראשון פותחת במילה צהלי, כל טור שני פותח במילה ברכי, וכל צלעית שנייה בטור השני חותמת במילה ה׳. האקרוסטיכון על סדר א״ב, משובץ ארבע פעמים בכל סטרופה, במילה השנייה בשלוש צלעיות של כל סטרופה, ובמילה הראשונה של הצלעית החותמת אותה. את שמו הוא מזכיר ברמז בסטרופה האחרונה של הפיוט.
בכל סטרופה משבץ הפייטן כינוי אחד לנשמה וכינוי אחד לקב״ה. בשל כך הוא מכנה את הקב״ה בכינויים שונים כמו דר כרובים, גואל, דוד, האל הנורא, ותיק, דר שמימה, חושק, טהור, יחיד, מרבה המשרה, ארך אפים, מגעי, עושה צדקות, פודי, רועי, צח ואדום, קדוש ישראל, רם, תמים, עליון, נורא עלילה.
גם הנשמה זוכה לכינויים מגוונים כמו אילת אהבים, בת גלים, דמתה לתמר, הבת היקרה, נדיבה, זכה ונעימה, חיות איברי, טבעת במצולה, יחידה הדורה, כלולה ויפה, לבת אש, מחייתי, מתוקה כאורה, רוח חיים, סמוכת גאוני, עניה סוערת, שושנת השרון, קרובת מעונה, רואה ואינה נראית, שומרת גו, תרומת אור חביון, מאירת שבילה, כמו כן הוא משתמש במילים שונות להביע את השירה, כמו גילה, קול עוגבים, צהלה, נגינה, משאת, שגיון, תהילה, זמרה, תשורה, ניב שפתיים, רינה, עלי עשור, שיר שעשועים ועוד.
יש חריזה פנימית בין שלוש הצלעיות של כל סטרופה, וחרוז מבריח אחד בצלעית החותמת של כל סטרופה לאורך כל הפיוט.
מאירת שבילה: כינוי לנשמה לפי שהיא מאירה לאדם את דרכו.
נורא עלילה: כינוי לקב״ה על פי תה׳ סו, ה.
צור… ה׳: פירש רד״ק ליש׳ כו, ד: ׳צור העולמים חוזק הזמנים כולם׳, ולכן על הנשמה להללו בכל עת.
ב. שערי זמרה מקים מעפר דלים – יוסף גבאי – לרבי משה אבן צור
מקים מעפר דלים
חריזה: אאאא בבאא גגאא.
משקל: ארבע עשרה הברות בטור.
כתובת: לפסח לנועם מוציא אסירים, ס׳ משה בן צור.
מקים מֵעָפָר דַּלִּים וֵּמֵאַשְׁפוֹת יָרִים
גוי מקרב גוי הוציא למלוך מבית אסורים
בְּכֹח גדול וביד חזקה אל יוצר הרים
על כן בָּאוּרִים אֲכַבֵּד לו וְּבשִׁיר הַשִׁירִים בְּכֹחַ גָּדוֹל…
5 שִׂגֵּב מעוני אביון וקיים הבטחתו
אשר הבטיח לאברהם באהבתו
נתן חן העם בהוד נועם בעין הַמִצְרִים
וַיִּתְנַצְּלוּ עֶדְיָם זקנים עם נערים נתן חן ..
האל דעות גדול תבונה רב ההשכל
10 השיב חכמים לאחור ודעתם הוא שִׂכֵּל
התחכמו לנו הִרְווּנּו הִשְׁקוּנוּ מַיִם הַמָּרִים
וגם כִּתְּרוּנוּ כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂנָה הַדְּבוֹרִים התחכמו לנו…
1 – מקים … דל: הפייטן פונה לה׳ בבקשה שירים את ישראל, שהם דלים ודך, והלשון על פי שמ״א ב, ח. ומאשפות… ירים: ע״ד הפסוק בשמ״א׳ ב, ח: ׳מאשפות ירים אביון׳
2 – גוי… גוי: הלשון על פי דב׳ ד, לז, וראה ילק״ש ואתחנן רמז תתכח, ודרשוהו שלא היו ישראל ראויים לצאת ממצרים ולכן נקראו גוי,
מלך… אסורים: ר״ל הקב״ה שהוא מלך, הוציא את ישראל מבית האסורים כדי למלוך עליהם.
בכח… חזקה: על פי שמי לב, יא.
אל… הרים: על פי עמוס ד, יג.
על… השירים: אורים כמו מאורות ׳ר׳ אבהו אומר כשני המאורות, הא כיצד חמה זורחת מברכין עליה, לבנה זורחת מברכיו עליה׳, וראה ילק״ש יש׳ רמז תכה, ר״ל שיש לשבח לקב״ה ביום ובלילה על שגאלנו ממצרים.
שיר השירים: על פי שה״ש א, א.
שגב אביון: ע״ד הפסוק בתה׳ קז, מא: ׳וישגב אביון מעוני׳. וקיים באהבתו: כנאמר ׳ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וראה בר׳ סו, יד. 7. נתן… העם: על פי שמי יב, לו.
בעין… מצרים: על דרך הפסוק בשמי יא, ג..
״ויתנצלו עדיים: רומז לנטילת תכשיטי המצרים על ידי בני ישראל, והלשון על פי שמי לג, ה.
השיב… -לאחור: ע״ד הפסוק ביש׳ מד׳ כה: ׳משיב חכמים אחור ודעתם ישכל׳.
התחכמו… הדבורים: בטורים אלה מתאר הפייטן את מחשבתו של פרעה ׳הבה נתחכמה לו׳ על פי שמי א, י, ומדמה את מעשיו ׳כאשר תעשינה הדבורים׳, והלשון על פי דב׳ א, מד.
בדבר אשר זדו עלינו הֶעֱנִישָׁם
נפלו בשוחה כרו ושב עמל על ראשם
15 – ירדו במצולות כמו אבן לקצבי הרים
וכעופרת צללו במים אדירים
ירדו במצולות…
צוה ויעמוד רמז לְשַׂר הים ודחפם
ובשׂכר זאת אויבי נחל קישון גְּרָפָם
שִלֵּם שכר טוב מגיד מישרים
יתגדל שמו לעדי עד ולדֹורי דורים
שלם שכר
נפלו... כרו: ע״ד הפסוק בתה׳ נז, ז: ׳כרו לפני שיחה׳
ושב… ראשם: ע״ד הפסוק בתה׳ ז, יז: ׳ישוב עמלו בראשו׳. ושינה מלשון יחיד שבפסוקים ללשון רבים כיוון שהוא מדבר על כל המצרים. 15.
ירדו… אכן: על פי שמי טו, ה. לקצבי הרים ל פירש רד״ק: ׳לסוף הרים אשר בים, כלומר לעיקריהם שהוא קרקע הים׳, לומר שהמצרים צללו לקרקעית הים, והלשון על פי יונה ב, ז. 16.
ובעופרת… אדירים: ע״ד הפסוק בשמי טו׳, י. 17.
צוה ויעמוד: על פי תה׳ לג, ט.
רמז… ודחפם: מכוון לנאמר במדרש: ׳היו ישראל שבאותו הדור מקטני אמונה, אמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר, אמר לו הקב״ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה׳, וראה פסחים קיח, ע״ב.
18 ובשכר… גרפם: בשכר זה שהים פלט את המצרים, הבטיח לו הקב״ה שכר על כך במלחמת סיסרא, כנאמר ׳אמר (הים) לפניו כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה, וחוזר ונוטלה הימנו, אמר לו אני נותן לך אחד ומחצה שבהם, דאילו בפרעה כתיב שש מאות רכב בחור, ואילו בסיסרא כתיב תשע מאות רכב ברזל׳. ראה פסחים קיח, ע״ב, והלשון על פי שופי ה, כא.
- שלם… טוב: הקב״ה שילם לים את שכרו והלשון על פי קה׳ ד, ט.
מגיד מישרים: על פי יש׳ מה, יט.
- יתגדל שמו: ראה דב״ר פר׳ ז ד״ה ויפתח ה׳.
עדי עד: על פי יש׳ כו, ד.
ולדרי דורים: כמו לדור דורים, על פי יש׳ נא, ח.
סדר הושענא רבא סימנים תרסד, תרםח־תרםט
סדר הושענא רבא סימנים תרסד, תרםח־תרםט
זמירות כיום טוב מרבים ונרות כיום כִּפּוּר בהושענא רבה
ומנענעים בלולב לבד כשאר הימים ולהקיף נוטלים ערבה
חדשה ובליל שמיני אומרים זמן בקידוש וחג עצרת בְּחִבָּה
בבגדי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה (יח׳ כז, כ)
5 טְהֹר יָדַיִם יִתְפַלֵּל שַׁחְריִת והלל ומוציא שלושה ספרים
ובראשון קורא כל פרשת וזאת הברכה ובשני בראשית וכל שבעה ימים סדורים
יהיו ובשלישי ביום השמיני והפטרת ויהי אחרי מפטירים
וָאֲשַׁלְּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְׁשִׁרִים (בר׳ לא, כז)
כל הבכור יקראו במקום אשר עושים שני ימים טובים
10 ובשבת מתחילים מֵעַשֵּׂר תְּעַשֵׂר וּבַשֵּׁנִי פָרָשַׁת בֵּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נוֹבְבִים
למפטיר והפטרת ויהי ככלות חברים מקשיבים
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים (דב׳ לב, ב)
משיב הרוח ומוריד הגשם יכריז החזן קודם מוסף ובמקום שעושים
שני ימים בליל תשיעי בברכת הזמן מקדשים
15 נדיבי עם וקריאת והפטרת בני ארץ ישראל אתמול דורשים
וְהַיָמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִיִם וְנַעֲשִׂים (אס׳ ט, כח)
- זמירות… בהושענא רבה: מרבים לומר זמירות בהושענא רבה כמו ביו״ט, או״ח תרסד, א. ונרות… רבה: נוהגין להדליק נרות בהושענא רבה כמו ביום הכיפורים, שכן הושענא רבה זהו יום חיתום הדין, או״ח תרסד, א. 3-2. ומנענעים… ערבה: נוהגים להקיף ביום זה בלולב כמו בשאר ימי החג, תרסד, ג, ונהגו להקיף בו גם בערבה חדשה, או״ח תרסד, ג. 3. ובליל… בחיבה: בליל שמיני אומרים בתפילה יחג העצרת הזה׳, ובקידוש מוסיף ברכת זמן, או״ח תרסח, א. 4. בבגדי… לרכבה: בגדי חופש, על פי יחי כז, כ, ופירש רד״ק שם, ׳והם בגדים יקרים׳, המשיל את היום השמיני לבגד יקר, שהרי נקרא עצרת, לפי שהוא מוקדש לעם ישראל, בעוד שבכל ימי החג הקודמים הקריבו קורבנות למען אומות העולם. 6-5. טהר… ספרים: נוטלים ידיים לתפילת שחרית, ומוציאים שלושה ספרי תורה, בראשון קוראים פרשת ׳וזאת הברכה׳ (דב׳ לג עד לד), ובשני קוראים פרשת בראשית כל מעשה הבריאה עד ׳אשר ברא אלוקים לעשות׳ (בר׳ א, עד ב, ג), ובשלישי קוראים למפטיר ׳ביום השמיני עצרת׳ (במי כט, לה-לט), או״ח תרסח, ב. 7. ויהי אחרי: והיא ההפטרה לשמיני עצרת, (יהו׳ א, א־ט), או״ח תרסח, ב. 8. ואשלחך… ובשירים: שמחה ושירים באו לעניין השמחה בשמחת תורה, והלשון על פי בר׳ לא, כז. 9. כל… טובים: בחו״ל שעושים שני ימים טובים, ביום הראשון מוציאים שני ספרי תורה (ולא שלושה), בראשון קוראים ׳כל הבכור׳(דב טו, יט, – טז, יז), וביום התשיעי שהוא יו״ט שני, עושין הסדר של שמחת תורה כנזכר בשורות 6-5. או״ח תרסח, ב. 10. ובשבת… השמיני: חל היום השמיני בשבת, קוראים ׳עשר תעשר׳ (דב׳ יד, כב – טז, יז), או״ח תרסח, ב. ובשני: מפטיר קוראים ׳ביום השמיני עצרתי (במי כט, לה-לט). 11. ויהי ככלות: והיא הפטרה לשמיני עצרת, (מל״א, ח, נד-סו). חברים מקשיבים: על פי שה״ש ח, יג. 12. כשעירים.״ וכרביבים: הדימויים מוסבים לתורה, על פי יל״ש רמז, תתקמב, ימה טל כל העולם שמחים בו, אף דברי תורה כל העולם כולו שמחים בהם׳, והלשון על פי דב׳ לב, ב. 14-13. משיב… מוסף: קודם מוסף של שמיני עצרת אומרים תיקון הגשם, והש״ץ מכריז ׳משיב הרוח ומוריד הגשם/ או״ח תרסח, ב. במקום שעושים: בחו״ל שעושים שני ימים טובים לשמיני עצרת, גם בליל תשיעי אומרים ברכת זמן בקידוש, או״ח תרסט, א. 15. נדיבי עם: על פי תה׳ מז, י, ובמקור ׳נדיבי עמים׳. והפטרת… דורשים: ביום התשיעי קוראין ההפטרה של היום השמיני כמו בארץ ישראל – ׳ויהי אחרי מות׳(יהו׳ א, א-ט), או״ח תרסט, א. 16. והימים… ונעשים: במילים ׳הימים האלה׳ מכוון הפייטן לשני ימים טובים של גלויות שיש לעשותם כמצוות חכמים, והלשון על פי אס׳ ט, כח.
סדר פורים סימנים תרצ״ג ותרצ״ז
סדר פורים סימנים תרצ״ג ותרצ״ז
ויהי נועם ואתה קדוש יֹאמר במוצאי שבת אחר המגילה
ואם חל פורים באחד בשבת ועל הנסים ייאמר ביום ובלילה
ומקריאת הלל ונפילת אפים יכלא
ליום אשר אני עֹשֶׂה סְגֻלָה (מלאכי ג, יז)
וקורים בפרשת ויבֹא עמלק והגם אין בה רק תשעה פסוקים
וכופְלִים פָּסוּק אַחֲרוֹן ואחר המגילה בסדר קדושה מַחֲזִיקִים
ומנפילת אפים ומזמור יענך גם ביום חמשה עשר יהיו רחוקים
אז תצליח אם תשמור לעשות את החֻקִים (דה״א כב, יג)
אִשֶׁה ניחוח יָרֵח מִפָּר שור המקרין מפריס יואל
10 בִּנְדָבָה יֶשַׁע עוֹלַת זְמִירָתִי צור העולמים פודה גואל
גם זרע יעקב ישיב שבותם ויבשרם בתנחומות אל
וראה בנים לבניך שלום על ישראל (תה׳ קכח, ו)
כָּלוּ תְפִלּוֹת / הימים והלילות / בעזר נורא עלילות / קדוש יושב תהלות
ת׳׳ו ש״ל בי׳ע
2-1. ויהי… המגילה: בערבית אחרי קריאת המגילה אומרים ואתה קדוש. חל פורים באחד בשבת, אומרים ׳ויהי נועם׳ קודם ו׳אתה קדוש׳, או״ח תרצג, א. 2. ועל… ובלילה: אומרים על הנסים בלילה וביום, או״ח תרצג, ב. 3. ומקריאת… יכלא: אין נופלים על פניהם, ואין אומרים הלל בפורים, או״ח תרצג, ג. 4. ליום… אשר: כינוי לפורים שהוא יום שעשה הקב״ה נס לישראל, והלשון על פי מלאכי, ג, יז. 5. וקורים… פסוקים: קוראין בפרשת ויבוא עמלק (שמי יז, ח-טז), ואף על פי שבפרשה זו רק תשעה פסוקים. ובדיני קריאת התורה, קלז,א, כתב: ׳אין קוראים פחות מעשרה פסוקים, ואם העניין נגמר בפחות מכך, כגון פרשת ויבוא עמלק מותר, וכדי להשלים עשרה פסוקים כופלים הפסוק האחרון, או״ח תרצג, ד. 6. ואחר… מחזיקים: לאחר קריאת המגילה אומרים קדושה דמיושב ב׳ובא לציון גואלי, או״ח תרצג, ד. 7. ומנפילת… רחוקים: אין נופלים על פניהם בימים י״ד וט״ו של אדר, ואין אומרים מזמור ׳יענך ה׳ ביום צרה׳, או״ח תרצז, א. 8. אז… החוקים: דברי עידוד, אם תקיים את ההלכה תצליח בכל דרכיך, והלשון על פי דה״א כב, יג. 9. בבית זה מתפלל הפייטן לגאולת ישראל. אשה ניחוח: כינה דבריו כאשה ריח ניחוח, על פי ויק׳ א, ט. מפר שור: על פי תהי סט, לב, ר״ל כל התודה שאביע בשירתי תהא חביבה בעיני ה׳ כקורבן תודה של שור פר. 10. בנדבה: על פי תה׳ נד, ח. ישע… זמירתי: ישעה ויקבל את זמירתי כקורבן נדבה. צור העולמים: על פי יש׳ כו, ד, והוא כינוי לקב״ה, וכן הביטויים פודה וגואל. מאל: על פי יש׳ נט, כ. 11. זרע יעקב: על פי תה׳ כב, כד, כאן מבקש הפייטן מהקב״ה, שישיב שבות עמו ויבשרם בנחמה. 12. וראה… ישראל: על פי תה׳ קכח, ו, והיא בקשה לשלום לעם ישראל. כלו תפילות: על פי תה׳ עב, כ. הימים והלילות: ר״ל שסיים לכתוב את דיני התפילות הנוהגים ביום ובלילה. העזר… תהילות: והם כינויים לקב״ה. קדוש יושב: על פי תה׳ כב, ד, ופירש רש״י שם ׳אתה קדוש ויושב לשמוע תהילות ישראלי.
משכיל שיר הידידות-יוסף גבאי
ג. ישיר משה
מה יפה ונפלאתה
חריזה: אבאבאבאב גדגדגדד.
משקל: שבע – תשע הברות בצלעית.
כתובת: אהבה אחרת, לנועם יפה נאוה נעימה, ס׳ משה בן צור.
מה יפה ונפלאַתָה / אהבת כלה כלולה מרבבות קדש אתא / דודי נורא עלילה
חמד ונפשו אִוְּתָה / אשה היא עטרת בעלה
והודו עין לא ראתה / לתפארת ולתהלה
5 שפתותיו נוטפות מֹר עובר / קולו נאה ערב ודברו
נפשי יצאה בְדַבְּרוֹ / לעיני מה מתוק תוארו
כחתן יוצא מחדרו / מה רב יופיו נעמו הדרו
אשרי שהוא עזרו שברו מה רב…
שאול שאל האיש הוד יופיה / נפשו בנפשה נקשרה
רשפי אש לוהט שלהבת יה / דלקה בלבו בערה
בקול קורא אחות ורעיה / בואי יפה והדורה
יעלת חן גפן פוריה / ומפנינים יקרה
ראשך ככרמל עליך / לבבתיני בעיניך
צוף נוטף משפתיך / יונה הראיני נא מראיך
כשני עפריס שדיך / הבה נא אבֹא אליך
מה יפו טובו דודיך / כחתן על כלתו עליך
ישיש ישמח אלוקיך
מה… אהבת: ע״ד הפסוק בשמ״ב א, כו: ׳נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׳.
- . מרבבות אתא: על פי ־דב׳ לג, ג, ושיכל המילים בשל החרוז ולשון הפסוק ׳ואתה מרבבות קדשי.
נורא עלילה: על פי תהי סו, ה. -: ונפשו אותה: על פי איוב כג, יג. עטרת בעלה: על פי משלי יב, ד. 4 עין… ראתה: על פי יש׳ סד, ג. למפארת ולתהלה: ע״ד הפסוק בדב׳ כו, יט: ׳לתהלה ולשם ולתפארת׳. 5. שפתותיו… עובר: על פי שה״ש ־ יג. קולו… ערב: על פי תענית טז ע״א, שם מדובר בתכונות הש״ץ, וכאן הכוונה לקב״ה. 6. נפשי… ביברו: על פי שה״ש ה, ו. מה מתוק: על פי שופי יד, יח. 7. כחתן… מחדרו: על פי תה׳ יט, ו. מה רב: על :י תה׳ לא, כ. 8. אשרי… שברו: ע״ד הפסוק בתה׳ קמו, ה: ׳אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה׳ אלוקיו׳. ; שאול שאל: על פי בר׳ מג, ז. נפשו נקשרה: ע״ד הפסוק בשמ״א יח, א: ׳ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד׳. ::. רשפי אש: על פי שה״ש ח, ו. שלהבת יה: על פי שהש״ר פרשה ח ד״ה ׳כי עזה׳. 11. בקול קורא: על פי ישי מ, ג. אחות ורעיה: כמו ׳אחותי רעייתי׳ בשה״ש ה, יב. 12. יעלת חן: על פי משלי ה, יט. גפן פוריה: פי תה׳ קכח, ג. ומפנינים יקרה: על פי משלי ג, טו. 13. ראשן… ככרמל: על פי שה״ש ז, ו. לבבתיני בעיניך: על פי שה״ש ד, ט. 14. צוף… משפתיך: ע״ד הפסוק בשה״ש ד, יא: ׳נופת תטופנה שפתותיך׳. יונה… מראיך: על פי שה״ש ב, יד. 15. כשני… שדיך: על פי שה״ש ד, ה. הבה… אליך: במקור הדבר נאמר .ל ידי יהודה, וכאן הם דברי ה׳ בהתחברות לעם ישראל, והלשון על פי בר׳ לח, טז. 16. מה… דודיך: כפל לשון החיבה וכרך יפו עם טובו שבפסוק, והלשון על פי שה״ש ד, ו. כחתן… עליך: במקור נאמר ׳ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך׳, וגם כאן כפל הלשון ישיש ישמח, כדי להדגיש את החיבור בין ה׳ לעם