מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל
רבי יוסף בן נאיים ארזי הלבנון 944
רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.
משפחת בן נאיים, משפחה עתיקה ועתירת יחש היא, ומוצאה מספרד, וגדולי ישראל רבים נמנו עליה, בהם הגאון רבי יצחק בן נאיים זצ"ל, מגדולי פאס, שנולד לפני כמאה כחמישים שנה. בנו, הרב הגאון רבי יוסף למד תורה מפי חכמי פאס שבמרוקו, ובגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים, כבר עמד בראש ישיבה משלו.
ואלה הם חיבוריו :
1 –מגיד לאדם – גרגרים אחדים ופירוש על הגדה של פסח
2 – תאמרו ליוסף – דרושים לזמנים לצדקה ולהספדים
3 – מלי מעלייתא – פירוש נביאים וכתובים על הדרך פשט ודרש
4 – צאן יוסף – שאלות ותשובות על ד' טורים כבר נדפס בירושלים עיר הקודש ( ההודר על ידי משה עמאר, לוד תש"ן
5 – כל חדש – שאלות ותשובות על עניינים חדשים שנתחדשו בימינו, נדפס והוהדר על ידי משה עמאר, לוד תש"ן
6 יבין לאחריתו – ליקוטי דינים על אבה"א וחו"ם, מערכות על סדר א"ב. הוא כעת על מכבש הדפוס בירושלים עיר הקודש תוב"ב, וכבר נדפס ברביע ממנו, הנהו תחת ידי ( לא נדפס עד היום )
7 – נפלאותך אשיחה – קונטריס שירים ובקשות ותחינות קוינות, וכבר נדפס
8 – מיני מתיקה – ליקוטי הקדמות יקרים ופירושים, שנתחדשו לי על סדר א"ב
9 – הגות לבי – הוא ספר חלוק לד' מרמרים. מאמר א' שמו, דברים היוצאים מן הלב\ על המצאת הנייר והדפוס ועניינים אחרים השייכים לזה. מאמר ב', תרנן לשוני, בגודל שבח השפה העברית. מאמר ג', לשוני ע"ט, לשונות מכתבים. מאמר ד', תולדות יוסף, תולדות וקורות ימי חייו.
10 – נוהג בחכמה – באו בו מנהגי המערב ויסוד כל מנהג ( ההוהדר על ידי משה עמאר.
11 – שירי דוד – פירוש על תהלים שני מהדורות, פשט ורמז ודרש
12 – אבי הנחל – ליקוטים דינים מהראשים נ"ן ומכתבי יד ראשונים שלא ראו אור הדפוס על סדר א"ב, ובסופו קונטריס – רגבי הנחל
13 – ןיקן יוסף – פירושי פסוקי נביאים וכתובים ואיזה מאמרים, ג' מהדורות
14 – אשכלות הגפן – ליקוטי מאמרים מחז"ל ממאות ספרים, וםירושים שחידשתי בעזרת היוצר על סדר א"ב
15 – זכרון דרשותי – רישמות דרשות שדרשתי על הנפטרים
16 – ראשי אבות – פירושים על מסכת אבות
17 – זובחי הזבח – קיצור ספר " זבחי ציון " דיני שחיטה ובדיקה כפי הדין ומנהגי המערב, כמו שסידרם הר"ש אבן צור זצ"ל.
18 – סגולת מלכים – סגולות ורפואות מלוקטים מכתבי הראשנים ומספרים נפרדים
19 – דרכיו לשמה – תולדות הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל, וקורות ימי חייו וחיבוריו
20 – זכרון ליום האחרון – מאורעות וקורות תלאות המערב הפנימי, שני כרכים
21 – מלכי רבנן – תולדות רבני המערב וקורותיהם, כבר נדפס
22 – תשלום מלכי רבנן – עדיין בכתב יד
23 – כבוד מלכים – רשימות ספרי חכמי המערב שנדפסו כבר ושעדיין בכתב יד, מה שנודע לי, נדפס
24 – מעשה חרשים – דברי חכמים ז"ל ומוסרים, בדרך קצרה ובדרך חידה, כל דבר מתחיל " אמר החכם "
25 – מעט מעט – חידושי איזה אגדות מכל הש"ס, יש מהם דרך דרש ויש דרך פשט, ובסופו קונטריס מאמרי חז"ל, כמה מאמרים מפוזרים בדרל דרש
26 – רב טובך יביעו – והוא סיפורין נוראים מהצדיקים וזולתן, וכעת יש בו ארבע מאות וחשמים ותשעה סיפורים נפלאים.
27 – כתוב עליו ליוסף – מאמרים ודרושים בשבחי יוסף הצדיק עליו השלום, מערכות על סדר א"ב
28 – הדרת פני זקן – מוסרים ותוכחות ודינים על גילוח הזקן
29 – שארית הצאן – שאלות ותשובות על ארבעה טוראים, ארבע מהדורות, כעת יש בו ארבע מאות וארבע תשובות
30 – נמכר ליוסף – חידושים על התורה, יש מהם דרף פשט ויש דרך דרש. שני מהדורות, ובסופו קונטריס " אחרי נמכר " חידושי תורה
31 – מעשה צדיקים – סיפורי מעשה ידי הצדיקים מרבני המערב נ"ן
32 – מלה בלשוני – קונטריס מכתבים ואגרות, ונוסחי שטרות ואגרות נחומים, נוסחי מצבות, אשר חיברתי אני הכותב כפי עט לשוני
33 – חיות קטנות – קונטריס על טבעי חיות ועופות למיניהם
34 – כלו מחמדים – לקוטי מאמרי חז"ל, ופירושים והקדמות מלוקטים מספרים שונים על סדר א"ב
35 – כלל גדול – כללים בדרכי המקרא ובדברי חז"ל
36 – עולם בטבע – עניינים מלוקטים על חכמת הטבעיים
37 – הרי בשמים – לקוטי מאמרי חז"ל על סדר א"ב, ופירושים לפי דלות שכלי.
רבי יוסף נלב"ע במרוקו בט"ו שבט בשנת תשכ"א – 1961 ליצירה
הסכמת
הרבנים הגדולים רבי פעלים בתורה הגבירו חיילים, שופטים בצדק דלים. שבט מושלים. בי דינא רבא. מנהלי עדת ישורון עיר המהוללה פאס יע"א – מארוק – נרם יהיל נצח, ויאריכו ימים על ממלכתם אמן כן יהי רצון.
קוראים נכבדים, בבקשנו לדעת את החומה הנשגבה אשר התבצר בה העם המורם מראש מקדמי ארץ נוכח לדעת כי מבצר עז זה, היא התורה הקדושה, התורה הקדושה.
היא חיי רוחו ונשמתו. התורה הקדושה ועם ישורון הלכו תמיד שלובי זרוע כגויה ונפש אשר לא יכונו בהפרדה התורה. היא להם כמגן וצינה. וישראל הוא הארון לשמור בקרבו דברי אלהים חיים ולנוצרם כאישון. ואף בעת ספה תמה אגודתם הגשמית. התורה עוררה אותם להחזיק מעמד באגודתם הרוחנית.
והיא הייתה להם כבריח לברוח ולחבר את חלקי האגודה לכלל אחד. ולהיות שלשלת רבת הטבעות אחוזה ודבוקה בכל עז ותעצומות. גם בעת גלה ישראל מעל אדמתו וישלחהו אל אלהי הרוחות לכל עבר ורוח. רוח ה' המרחפת על פני התורה הזאת קבצם לדאוג איש דאגת אחיהו להיקרא כולם לשם גוף אחד.
נביט במבט טהור על מחוקקי התורה וגיבוריה. אשר בתכונותיהם הטובים אשר נטעו בקרבם, הועילו הרבה לפתח כשרונות העם הזה. ולהשפיע עליהם שפע טוב במדה נפרזה. במחוקק הגדול אדוננו ורבנו משה איש האלהים הצטיין בענותו הגדולה בלבבו המלא רגש אהבה ורחמים ברגשותיו העדינות וחפצו הכביר העשוי לבלי חת להחזיק במוסרות הנהגה עממית.
הוא היה המנהל האחד לששים רבוא משיראל על כן דבר ה'. נשיא וראש על כל רם ונשא בהם. מלא רוח חכמה. וגם אחרי נגנז אור הלאום הזה. קמו מתוכם אנשים נביאים. ויטיפו להם כפעם בפעם לקח מוסר השכל אשר לקחו לבבות במליצותיהם וחן ערך הודם. ויעוררום לשוב מדרך רעה.
נתפאר גם בגיבורי תורה שבעל פה הוא התלמוד תקופת התלמוד והרבנים. התלמוד והרבנים היו כעומדים בחרב שלופה נגד הכיליון החרוץ אשר התעופף על ראשי התורה והעם בעת גלה שיראל מעל אדמתו, בית בחירתו שמם וחרב.
גם חזון האלוהים חדל מקרבם ויבואו מים עד נפש. והרבנים בזו לנפשם ולמאדם ולכל אשר להם. הוריקו את דמיהם כמים בראש כל חוצות רק לשמור ולנצור את השריד החד. את התורה הטהורה לא רק לשומרה בלבם. כי אם גם להפיצם בישראל בארצות פזוריהם.
אזרו חיל חשפו זרוע ויתאמצו בכל כח ואל. ובעזרתם התאסף כל העם תחת דגל התלמוד ויאשרוהו ויקימוהו. ומן היום ההוא והלאה התלמוד הוא גוף עם ישראל בכל ארצות פזוריהם. רוח אפהו ונשמתו. התלמוד והרבנים, הם המאירים לחם על שדה החכמה והמדעים.
ארץ מארוקו לקחה לה חלק נכבד בתורת ישראל ובהעמדת רבנים גדולים ועצומים המודיעים לעם חוקי האלוהים ואת תורותיו. והפליאו עשות בתורתם וחכמתם למכביר. ולחשכת הארץ אשר הייתה עלוטה אופל וחוסר כל דבר חדש. וזמני המצוקה והכליון. כל ידיעם ועמלם וכתבי תורתם ופרי למודים, מתוך דוחק וצרה.
היה למרמס וטיט בחוצות. או לשריפת אש. רק מעט מהמה אשר היו לפליטה. בכן נשכחו ואין כל דבר למו. ואפריון נמטייה למעלת ידידנו איש רב פעלים. שקד על לימודו לילה כיום יעיר הלכם השלם והכולל, אור גולל, ספרא רבא שוחט ובודק חוקר קדמוניות כמה"ר יוסף בן נאיים הי"ו, אשר קם ונתעודד ואזר חיל וחפש חפוש מחיפוש אחר שם הגדולים הללו מפי סופרים ומפי ספרים וכתבי יד ישנים אשר היו למאכולת עש וקורי עכביש ארוגים עליהם.
והעלהאת שמם הטהור על ספר חקה הספר היקר הזה " מלכי רבנן , להיות למו לזכר עולם זכר צדיקים לברכה, וליה עינינו כי תעמוד לימינו זכות אבירי התורה הללו להיות לו מגן וצנה לו ולאשר באהלו אמן כן יהי רצון
הכ,ד החו"פ רועה צאן קדשים קהילת קודש פאס יע"א, בעי"א לחודש כסלו דהאי שתא התרצ"א ליצירה
ע"ה מתתיה סירירו י"ץ – ע"ה אהרן בוטבול הי"ו – ע"ה משה אבן דנאן בלא"א הרב הגאון המפורסם מהר"ר שלמה זצ"ל זיע"א בעה"מ ספר " אשר לשלמה " וספר " בקש שלמה ".
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
לווית חן. דברי פי חכם. אשר תהלת הספר יספר. וחן ערכו יאמר. מאת רב רחומאי. החכם החשוב במדות ובדעות. איש היחס המעלה. אוצר החכמה והאמת. ההגיוני הנשגב. בר המזימה. הרב המופלא בפז לא יסולה מורני הרב שאול אבן דנאן הי"א.
התיישבותה של התפוצה הישראלית, פה מארוק, עתיקה לימים, אשר לכל הדעות הנאמרים בענין, יש לה למעלה מאלפים שנה, מאשר נאחזו היהודים בארץ אחיזה פוריה ועצומה, ויפוצו על פניה תפוצה אחר תפוצה בכל משכיות מארוק כמשפט תפוצותיהם בכל הארצות, ותקופות רבות ושונות חלפו עלימו, לפנים גם תקופה של תפארת עז ותגבורת איל.
מאות בשנים אחזו למו מעמד של שלטון עצמי מדיני באחת מארצות מארוק, ובמלחמת עז וכבוד נצחון הכניעו את רודפיהם תחתם וישלטו בם ימים רבים. ולאחרונה בגדו בם צוררי נפשם בגידה פתאומית בהיותם בשקט ונפש ויעשו ביהודים הרג רב ונרם אבד ועד כל זכר הממשלה היהודית ההיא, ויבואו הנשארים עם שאר אחיהם היהודים הנפוצים במארוק, בחליפות תקופות כמראה הגוונים אוכם וחוור, דין וחסד, פעם במציק צר ולחץ מר, פעם במנוחה עתית, אל בהבדל דתי מכל זכיה, לבדד ישכון על פי החוקה והמשטר המוגבל לו, בימי המבוכות והשערוריות המתהוות בארץ בתמורות השלטון כאשר הלך בדרך כל הארץ.
או במרד אשר פרצו מפניו המון ממשלתו, בעתי מצוקה אלה, נפגע בן ישראל פגיעה קשה בתמרורי החיים, ובכל פעם היה שעיר לעזאזל עדי נאש במיטב חיי העולם, ובתענוגי זכויותיו, ויהי כשה מובל לרצון בעליו, וכשור מועד לחפץ קונהו.
חופש החיים ודרור אנוש לא ידעו תכונתם ואף רשמי אותותם לא נכרו למו, ויהי העם העברי שקוע בנבכי ים מצוקת הגלות, וכמו אבן צלול במצולת טיט מועקת השעבוד, שרעפיו תעו מדרכי כח יופי העולם הכללי. וילכו למו רק קבר עיוניו תשישה וגויעה באין איל, מביטים בדרכי חייהם המועטים וששים בם כעל כל הון, ובעת הייתה למו הרווחה אך מעט קט, סבלו על שכמם צשא כבד עם הארץ בזמות מורשי לבבם, שכך חובתם.
באומרם מעת גער ה' בנו ויתשנו מעל אדמתנו, ענוי ולחץ חבל נחלתנו, חובתנו ונעשנה לכוף כאגמון ראשינו לפני גויי הארץ אשר אנו בקרבו, מסתפקים בחיי תגבולים אשר הושמו עליהם מאת גויי הארץ, מבלי פרוץ גדר חלילה, ותמיד למולם פגעי אסון ושוד ורצח כמעט כל הימים מסיבות רבות כי יתגוללו על היהודים, כי עברו ברית הפרו חק, וגם סופת העם וזעף סערותיו אל ינוחו כמעט בארצות מארוק, ובעתים אלה תולעת יעקב לבז ולמשיסה ולמרמס בטיט חוצות.
כה חלפו על היהודים במארוק מעת התיישבותם בארץ עד זה זמן לא כביר בעת אשר עמי אירופא החילו לשם לב בדרכי מארוק באשר נתיניהם נשתקעו בארץ לרגל מסחרם. צירי הממשלות נכונו כמעט בכל הארץ ויהיו לקול מבשר בכל העמים את אשר יקרא את התושבים במארוק, מזה היתה הרווחה גם ליהודים בארץ הזאת, ופעמים רבות היו האירופאים מגן ליהודים האופני לחצם בדברים המבעתים לב שומעם למשל, גזרת חק הייתה ליהודים במארוק, שבלכתם חוץ המושב יחפים ילכו לא ישנו בלכתם, והעובר דמו בראשו.
הלחץ המר הזה הוסר אז ליהודים בעת התפתחה ארץ מארוק לתושבי אירופא, ומאז והלאה מעט מעט הוסרו חרצובות עמל הלחץ והשעבוד אשר היו לפנים, ותחל רוח החופש האנושי לפעם לבות העם היהודי בארץ מארוק, ויחילו להתנער מעט קט מעפר שפלותם לעצור בעד מועקת שעבודם באשר מצאה לאל ידם עזר מעמי אירופא.
אמנם בצעדים ננסים צעדה לפניהם הרווחה הלזו, יען עם הארץ קשה בעיניו למאוד כל שינויי ההרגל, ומה גם השערוריות בארץ לא ינוחו תמיד ויד הממשלה בשפל המצב ואין לאל ידה לעצור בעת רעת ההמון, וירבו הימים וה' פקד את עמו וירא בשפלותם בהושעה רבה.
הממשלה הצרפתית, ממשלת החופש והמדע, פרשה כנפיה על תושבי מארוק, ותביא את העם לחסות בצל עוזה, העם היהודי הסיר אז בגדיו הצואים, בגדי העבדות, וילבש מחלצות בגדי החופש והדרור. עיניו אשר היו עצומות מראות זכית אנוש נפקחו עתה כרגע, הביטו לראות מה יתרון לאדם על האדם על פני תבל ?
מה היא נסיבה אשר תגבי האחד במרום על ותשפיל רעהו לפניו בעמק התהום ? הלא יוצר אחד לכמו, ובבטן אחד יוצרו גם שניהם ? באמת פליאה דעת ! בחדווה רבה קדמו ביאת הצרפתים למארוק, וישישו מאד על חבל גורלם, בממשלה הענקית אשר עז לה בתבל וממנה יוצא מקור מעין החופש והדרדר המשתרע בקרב ארצות העמים
וכאשר זממו עשתונותיהם כן הוא. כי עקב האמת התרוממות עם שפל, יען מודעת זאת בכל הארץ כי אבן בוחן לקו המשפט והצדק בקרב עם וממשלה חירות העם היהודי, וגם פה, הבחינה הלזו נכרו רשמי אותותיה לעיני העם, כי שעבודו הפרך אשר היו לפנים לא נראו עוד בארץ.
ועיני האופל והעלטה אשר כסו שמי מארוק זה ימים כבדים נתפזרו עתה במרבית חוג השמים, רוח החופש נשבה אז על פני הארץ ותהי לנשמת רוח חיים באפי העם היהודי.
בימים הרבים ההמה, ימי התשישה והגוויעה התכיכה והרפיון לחיי חומר וגשם העם היהודי, ימי תוקף חליו ומכתו האנושה, מועקת הלחץ והשעבוד התדירי האופן נורא, בימים הנוראים האלה, כלכלה מליהו ותסעדהו על ערש דוי, רוחו החיונית הבאה פנימה בקרב משכיותיו, היאתורתו העתיקה הנאמנה והצדקנית, הקדושה והטהורה, היא הייתה לו למשיב נפש לחזק ולאמץ כוחותיו הנחלאים והנדכאים מתגרת בני המצר אשר העיקו לו מסביב.
תורתו אשר הגדיל והפלא עשות במשך ימי נדחו היא שעמדה להגין בעדו מפני שוטניו מבית ומחוץ, אשר נלחם במו, דור ודור בכל תפוצותיו, משטרי קהילותיו והנהגת חנוכיו הציבוריים אשר יסד לו בכל מדינה ומדינה עיר ועיר על פי רוח תורתו המה למרכז האומה להפיח נשמת חיים באפי העם היהודי ללבנו ולהרחיב עז בנפשו למען יוכל שאת רובי התלאות וחוזק הרדיפות אשר לו מסבי.
חכמיו וגדוליו אשר בכל דור ודור עטרו את העם בתפארת הדר חכמתם העצומה בחדרי התורה ובספרותיה, גם נטפו מר לקחם הטהור על העם פעם בפעם להורותם הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, רועים נאמנים נהלו את העם אשר פעלו ועשו רבות להקמת העם העברי ולהמשיך שנותיו עדי ישיב אלהים את שיבתו לשכון כבוד בארצו.
כך היא עבודת העם העברי בכל תפוצותיו, וגם פה מארוק הפליאה קהילת ישראל בחכמת תורתם הקדושה ובספרות המדעית ובהגיון לשונם הלאומי.
זה למעלה מאלף שנים היו בארץ הלזו המדקדק הראשי מורנו הרב יהודה לקריש ז"ל אב לדקדוק הלשון העברי, נודל בעיר תאארת ויבר פיסא עיר הרב האלפסי זצ"ל, מרכז התורה והחכמה, גם תורתו של הרמב"ם ז"ל לקחת לה חלק מתורת מארוק שהביאו אביו הקדוש לשמוע בלמודים מחכמת החסיד רבי יהודה הכהן בן סוסאן ז"ל.
מהר"י בן מיגש ז"לשמש ברבנות בקהילת פאס כידוע, בגלות ספרד באו למארוק קהילות עצומות עם רבנים תורניים ומדעיים, אדירי התורה והחכמה גם יחד, וינהלו את העם היהודי במארוק בתקנות ישרים וחוקים אמת דור אחר דור, ועד היום עוד שבט הרבנות והחכמה עוד בידם כמעט בכל הארץ, ואין לך תקופה ותקופה אשר לא הגדילו לעשות רבני וחכמי העדה בהנהלת עדתם במעגלי הדת והאמונה, לא זזו מדרכי התורה ימין ושמאל.
באמת, היהודים במארוק, עם לאומי דתי יתחשב, על פי דיניהם ורבניהם היו מתנהלים בכל אופני כללם ופרטם, משובותיהם היו בבית לאומי דתי לישראלי מארוק, מקלט בטוח לכל אופני דתם ועבודתם.
את ההנהלה הקדושה הזאת הייתה על פי מרכזי התורה והחכמה המה חכמי ישראל אשר לכל דור ודור, מהמה שם קדשם נחקק בששר על לב בני ישראל גלוי ומפורסם באורח פלא ובדרכי הנס כי נמלטו ספריהם הקדושים מערפלי הארץ ויצאו לאור הדפוס ויהיו מאמאריהם התורניים והמדעיים למקור ישע החכמה לכל העם היהודי.
ורבים מהמה טבעו ונטמעו במשאון חשכת הארץ עטופים אופל ועלטה אשר פרשו שחקים ממעל על כל יושביה כי עלה קיטור הארץ, קיטור הסכלות ויכס עין כל הארץ, עיני העדה האלה כבחדריהם היו תמיד, מעיני מים החיים הנאמנים סתומים היו בעפרות חומר הארץ העכור, וכחלוף ימי צבאם עלי ארץ, גם חכמתם גם תורתם גם שמם הטוב עדו וחלפו ויובלו לקברות עם גוייתם, כי מצוקות הארץ הצדריים שמני השוד וחגי ההתהוללות שכחו כל זכר למו.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
כי במועדי ארץ אלה, תועלת יעקב לבז ולמשיסה, וכל ספרי קדשם וכל כתביהם למרמס בטיט חוצות, וכל החולף מדורות שעברו היה לאין, ועם ישראל דל כחומר וכרוח כי אבדה חכמת חכמיו, בכל זאת כאשר ירווח לו אך מעט קט עוד יחדש כנשר נעוריו וינער עצמו מאבק נפלתו, והוא צולע על ירכו כאביו הקדוש יעקב איש תם יאחז צדיק דרכו דרך החיים הנצחיים תורתו חיי רוחו אשר דרכיה דרכי נועם רוח וגשם נשקו צמודים יחד יהיו תמיד תורת ישראל לעם ישראל
עוד כל ימי הארץ כל חכמי ישראל, כל נבוני ומשכילי העם, יתנו עדיהן ויודו יחד, תודה רבה להאי חכם חרשים, טוב בעיני אלהים ואנשים, מטע ה' להתפאר, רב חביבא, נברשתא דדהבא, השקדן הנלבב, הרב המובהק, שמן תורק, נאה דורש בכתבי הקדש ובמאמרי חז"ל, בדברו מעריב ערבים, מפנינים יקרים, עץ פרי ממגד תבואות, כקש"ת כמה"ר יוסף בן נאיים הי"ו ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים אמם כן יהי רצון.
אשר יגע עמל וטרל מלא תפקיד יקר וחשוב, גילה מצפונו טמוני חול, חכמי ישראל אדירי התורה זצ"ל מתושבי ארץ מארוק, אשר כבר שכבו בחיק תרדמת אבד שמם וכל זכר למו מן הארץ, בהשתדלותו ובשקדנותו העצומה הוציא פרח שם קדושים ויצץ ציץ נזר תפארתם תורתם, באמת, עבודה פוריה וחשיבות ערך היא, הכרת חכמי ישראל, מקור חייהם, תולדותיהם ומעשיהם.
הליכותיהם בקדש וזמן היותם עלי אדמות ידיעות הכרחיות המה גם לעניין דת ודין למען נשכיל להבין דין קדימה ואיחור זמן, בין רב לרב, ספר וספר, אשר בזה ירוח לנו לכמה קושיות ובעיות מגדול לגדול, ומה גם ההשתוות השמות והמקומות.
את העבודה הנכבדה הזאת שם על שכמו החכם המחבר החוקר בספרות ישראל בדעתו הרחבה והאטית וישת את מטרתו אליה בכל לב עדי הוציאה לפועל ויבא בהשלמה מאשר הושג לפניו כפי האפשר, וכאשר ערך שלחנו מכל פרי מגדים שם קדושים אשר בארץ מארוק, חלה פני קדוש עט"ר מו"ר א"א הגאון המפורסם, המקובל האלוהי התורני התלמודי כקש"ת מו"ה שלמה אבן דנאן זצ"ל זיע"א למען יטיף אמריו בברכתו על המוגמר בהסכמתו הרצויה, לחזק את כוחו על דבר עבודתו, בחיבה רבה הואל האב הקדוש למלאות רצונו כי אהבו למאד.
ורצוי לפניו היה תמיד, למרבית השתדלותו ושקדנותו בתורת ה' חפצי שמים, ומה גם בהביטו על מפעלו הכי נכבד הזה, שש עליו בתודה רבה ובבטחה לעשות מבוקשו, אך אהה ואבוי הכל מחשבות בני תמותה, כזב עשתונות איש, אם ה' לא צוב שוא דברו בני אדם, עוד לא עברו ימים, והנה לי יאורי, בא בחביון עז, נעלם מעיני כל חי אבי העזרי, עליונים בקשו את רבי ויסע מלאך האלוהים.
נסע הוא למנוחות ועזב אותנו לאנחות, ברוך הגוזר בצדק. אתה האל, ברחמיך הרבים, צרור יחד נפשו רוחו ונשמתו לפני ולפנים עין לא ראתה אלהים זולתך, וזכות תורתו הקדושה וזכות ענותנותו וצדקתו תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו, להגנה ולסתרה, לטוב לנו כל הימים אמן.
הקדמת המחבר.
אגלי טל נטפו עלי ראשי, בעת הכוני שרב ושמש, ונתבשמתי מהם, ותענוגי גדל בהתמצו עלי מצחי ופני, ורחף רוח, היום נגדי, אז נתעדנתי ושבה נפשי למקומה, בשואפי הרוח הנושב לתוך חללי לבי, ועשתונותי שממו שרכשו כל קנייני השלימות, ככה נכספה וכלתה רוחי לדעת זיכרון הראשונים אשר מן הארץ חדלו, והנם בארצות החיים.
ואזין על תכונותיהם, לידע מהותם ומקומם איה, ובשומעי איזה נואם מביע ומטיף אמרים לשומעיו, חוקר קדמוניות אזי נמס לבבי והיה למים, ונשפי איותה לשמוע נטפי מליו, מאורעות וקורות זמן החולף מני אז, ותולדות הראשונים אבות ובנים חכמי המערב, אשר היו מכוסים בערפל, והתחבאו תחת צעף עננה, מסך מבדיל בינינו, ואין אתנו יודע זמנם ומקומם.
ואת עצמי הייתי מונע מבוא בגשר צר כזה, וליכנס ביער שאין בו תחומין, כי מביט אני מראש שאיני יכול להכניס עצמי בגבול ותחום שאינו שלי, וזחלתי ואירא להשיג גבול ראשונים ולעלות בין ההרים הגבוהים, כי הנמלים לא יכולון שאת משא הגמלים, והקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידרוש מעשה מרכבה וסדו חשמלים, ומי יודיעני מקדמי הארץ, כי קטון אנכי, ואין זיכרון לראשונים ואורחות צדיקים כמלאכים.
ובתוך לבבי צמחה זיקת היאוש מלעסוק בזאת המלאכה, מקוצר המשיג ועומק החומר המושג, ואריכת הצ'ערות. אבל בה' שמתי כסלי, ואמרתי שזכותם תעמוד לימיני עמידה שיש בה סמיכה, לעודדני ולתמכני להודיעם ולהשמיעם בקרב ישראל בארצות הרחוקים מני ים, ולהפיץ אור תורתם וגדולתם. ולקרוא שמותם עלי אדמות, והנפתי עטי וחפשתי בחורין ובסדקין כתבי הראשונים מה שהשיגה ידי יד כהה.
ולכבוד התורה ולכבוד נושאי דגלה הרבנים הגדולים שכהנו פאר במערב לבל יפקד שמם וזכר פעולותיהם בדברי ימינו לא חשכתי מעמל נפשי, ואספתי ולקטתי מכתבי יד ומפי סופרים וספרים די חומר, למען הפיץ אור יקרות גבורי הרוח אנשי השם, ומה שידעתי ונגלה אלי הייתי ממעלה על הנייר, ובאורך הזמן מצאתי באמתחתי חבילות ניירות שמות רבנים חכמי המערב למטות אבותם.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב ואת שמו קאתי מלכי רבנן כשמו כן הוא. ודא צריך לאודועי שבמערב הפנימי מיום שנטעו היהודית מושבותם בו, נסתופפו בצל ממשלת הישמעאלים, ישבו על התורה ועל העבודה כמנהגם של ישראל, שאף שהמה בגלות לא עזבו את אלהיהם, שמיום חרבן ירושלים על ידי טיטוס, ועם ישראל החל להיות נודד בעמים, וההצלחה פנתה להם עורף, ורפו כל עמודי הצלחתם, מכל סגולותיו ומחמדיו מקדם לא נשאר בידו את כתבי הקדש דוקא.
ויקח העם הנודד הזה את מקלו בידו וישם את כתבי הקדש היקרים בתרמילו והלך לגור בארצות, ויפזר ויפרד בין כל עמי התבל, מאז ועד עתה מע ונד ישראל, והמה משוטטים מדחי אל דחי, מקן מנוחתם, באין הפוגות, העם האומלל הזה היה לנס בתוך הגולה, גם שהיה נסחף ונשטף מזרם הגלות, לא הרף את ידו מעסק בתורה, היא הייתה חלקת שלל, ובאוות נפשו נהר ושאף מים חיים מי התורה .
ורויה צמאוני ממעדניה, ולה הקדיש מבחר כוחותיו ומיטב כשרונותיו המצויינים, ועבד בחריצות נפלאה חכמת ישראל, והיא הטיבה גהתו והייתה לו לרווחה. וראה מה שכתוב בספר ברכת יעקב במאמר מוסגר דהביא בדרוש ברית עולם וזה לשונו ומדי דברי זכור אזכור את אשר ביארתי דברי מדרש רבה מי יתן לי אבר כיונה ואעופה ואשכונה מדבר באברהם למה כיוונה ? רבי עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הם נחים על גבי סלע או על גבי אילן אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה.
אשר הכוונה לדעתי כי זאת ידענו כי האיש גם אם עמקו מחשבות לבבו בחכמה ודעת אך אם ינוד ולא ינוח במנוחה נכונה וגם נרדף ונידף ממקום למקום אז דעתו יסכל וחכמת לבו בל עמו כי דרך הזה ממעט התבונה, אך לא כן הייתה באבינו אברהם הגם שהיה נע ונד בארץ לא לו נרדף מן עמים רבים, בכל זאת לא נרפו כנפי רוח בינתו לעוף בהם השמימה.
בכל זאת עלה מעלה על במתי חכמה עליונה בהלו נר ה' על ראשו, וזהו עומק מליצת דברי חכמים שאברהם נדמה ליונה לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הם נחים אבל היונה בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה, פירוש גם אם קופצת ממקום למקום בכל זאת פורחת באחד מאגפיה לעוף למעלה, וזה רמז נכון גם על ישראל בעת גלותם אשר לא ישקוטו מלהרים מעלת חכמת התורה עד כאן.
ככב במערב בתוך גלותם ושפלותם לא הרפו ידיהם מעסק התורה, והגדילו התנועה בענייני חכמת התורה, והקימו עולה, וכשרון המעשה על תלם, והיו חכמים גדולים בכל דור ומורי הוראות, ומסקי משעתתא אליבא דהלכתא, וריח תורתם היה נודף למרחוק בארצות הרחוקים, וכמה רבנים הריצו אליהם מכתבים להודיעם חכמה ומדע והבין, וראה ה שכתוב בתולדות הרמב"ם שאביו הרב הגאון רבינו מיימון זיע"א שמע מחכמת רבני המערב ומחכמת הגאון הגדול מורנו הרב יהודה הכהן בן סוסאם זיע"א, שנהרג בפאס על קידוש ה'.
והביא את בנו הרמב"ם בתור תלמיד חבר לשאוב מי התורה, וראה מה שכתוב בספר תולדות חכמי ישראל לקלמן שולמאן בתולדות רבי יוסף הכספי ז"ל אשר חי במאה הראשונה לאלף השישי שגם הוא היה לבבו לנסוע לממלכת פאס כי שמע שנמצאים בה חכמים גדולים אשר ידם רב להם בהליכות הפילוסופיא הדתית כי כן כתב לשלמה בנו אם יחיינו ה' אז אעבור שנית בארץ ארגון ופורטוגאל ומשם אסע לממלכת פאס כי לפי הנשמע נמצאים שם אנשים רבים בעלי חכמה ודעת עד כאן.
ר' יוסף אבן כספי ב"ר אבא מארי (נקרא גם יוסף כספי) (1279 – 1340), פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור ארדש וספרד. כספי היה נועז בפרשנותו הפשטנית למקרא ובהגותו הפילוסופית, וכבר בחייו עורר עליו פולמוס בעקבות דעותיו הפילוסופיות הקיצוניות, ואף לאחר מותו היו חכמים שיצאו נגדו.
כספי חיבר ספרים רבים, בפרשנות המקרא, בפילוסופיה ובחכמת הלשון, שרק חלקם הגיע לידינו. פירושיו לא זכו להיקלט בקרב קהל הלומדים, ורק בשנים האחרונות נודעה לו עדנה, כאשר פירושיו על ספרי הנביאים נכללו במהדורת היסוד החדשה של מקראות גדולות בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן – מקראות גדולות הכתר.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
וראה מה שכתב מוהר"מ חזאן זצ"ל בספרו קנאת ציון וזה לשונו ומה תענו על חכמי ורבני ארצות מערב הפנימי ובראשם מארוויקס פיס מכינס טיטואן ורבאט שכל השלוחים החוזרים מאתם משבחים ומפארים להבת תלמוד תורתם מאריות גברו עד כאן.
ומה גם שגדלה ונשאה חכמת המערב מיום שבאו הגולים מקאשטילייא – מ"ך בכתב יד עתיק בזה"ל מ"ך בכתב יד זקיני הרב שמואל אבן דנאן זלה"ה שגירוש קאשטילייא היה בזנת נז"ר לפרט האלף הששי וסימן בא יבא ברנ,ה וכדי שלא ישתכח ממני רשמתיו בכאן אני הצעיר סעדיה אבן דנאן.
וראה מה שכתוב בספר המעלות לשלמה מעניין גירוש קאשטילייא שהיה בשנת רנ"ב ורנ"ג, וראה גם כן מה שכתב גראטיץ בזה, ומהגירוש ההוא באו כמה וכמה משפחות רבנים וחכמים גדולים אשר עד היום אור תורתם מופיע בבני מערבא, והמה המשפחות המיוחסות הנמצאים במערב, ובידם מסור כל ענייני הרבנות והשררות והמשרות ועל פיהם יצאו ויבואו כל אנשי המערב אחרי דבריהם לא ישנו.
ורוב חכמי המערב חיברו ספרים למיניהם כי אם מה שאיוותה נפשו ומה שהשיגה נשמתו כמו שתראה בתוך הספר בהזכירי איזה חכם שידעתי שחיבר איזה ספר, אבל אשמים אנחנו שלא נותרו לנו חיבוריהם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהחיות נפשנו באור תורתם שכיסה ענן אורם, וספו תמו מן בלהות הזמן, וחשך משחור תארם, ונשארו נפשזרים בכתב יד ונשכחים כמה מאות שנים, ונקברו במחשכי בתי עק"ד הספרים מטושטשים ומשובשים.
הן מצד העניות שלא היו מוצאים כדי חיותם והתפרנסו בדוחק ובצער להשיג לחם לשבר את רעבונם, ושרא דעניותא רדף אבתרייהו עד זיבולא בתרייתא, וקיימו צורתם מעוני, וחייהם היו מלאים מרורות ופגעים רעים, ופרנסתם לא הייתה מצויה להם ברווחה עם כל זה שעבדו את עצמם לחכמה ועשו עצמם משרתים לה ולא החכמה משרתת להם.
וכיסם היה ריקם ופניהם כסו חרולים – מתוך מילון אבן שושן – (ז') [אכדית: hִalluru; ערבית: חֻלַּר] קוֹץ, שֵׁם כּוֹלֵל לַקּוֹצִים לְמִינֵיהֶם; יֵשׁ סוֹבְרִים כִּי הוּא זֵהֶה לַסִּרְפָּד )Urtica): "כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד לא). וירד עפר כבודם, והלכו מחיל אל חיל, על פת לחם, וסיבות איומות ורדיפות עצומות מעם לו-עז חמת תנינים שתה רוחם, ולא השיגה ידם במה להדפיס את ספריהם להשאיר שמם בעולם.
הן מצד שלא נמצא בארצות המערב מכבש הדפוס כי אם בארצות הרחוקים מעבר לים, וכל הדרכים בחזקת סכנה, כי מעולם לא היינו אזרחיים בארצות המערב, ואף בהיותנו בארץ לא לנו ונדחים מהסתופף בנחלת ה' וגלינו מעל שלחן אבינו עוד אהבתו מתרפק עלינו ומציץ מן החרכים בכל עת ובכל שעה להשיב שבותינו לקבץ נדחנו, ותמיד אנחנו לישועתו מקווים ומייחלים לשוב לשבת לארצנו ונחלת אבותינו ארץ הקדושה.
ואין אנחנו בארצות העמים כי אם גרים ולא תושבים נפוצות אגודות אגדות בין הישמעאלים וזולתם, ובגאווה ובוז יביטו למרחוק בעם הישראלי ואנחנו בתוכם כטלה בין זאבים, וכרחל בין זאבים. וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ואם אבוא לספר זלזולי יהודי המערב יקצרו היריעות מהכיל ומכלל כשהיה המלך נלחם על איזה שבט של גוים שמררו עליו והמרו את פיו אזי מי שהיה תפוס ביד אנשי צבאו היו חותכים את ראשו בסייף וכל הראשים הנחתכים מביאים אותם לעיר לרחוב ידוע ותולין אותם ב' וג' ימים להטיל אימה על העם.
וישמעו ויראו, ותליית הראשים תהיה על ידי סבלים יהודים לחרפת התלויים להתבזות בפני הרואים שנתלו על ידי אנשים בזויים. עוד יש להם מנהג שכל בהמה טמאה שתמות נגררת למקום הקבורה על ידי סבלים יהודים שאין כבוד לגויים שתקבר הבהמה על ידם.ה' יסיר חרפת עמו ישראל.
ומפני חומר התלאות שעברו עליהם נשארו ספריהם בכתב יד טמונים בחיקם, כעוללים לא ראו אור, עד שדור אחר דור נתיישנו ונאבדו ואכלם עש והיו כלא היו, ומעט מזער נמלט משרידי ספריהם משטף שבולת הזמן, ורובם ככולם היו נאבדים ברדיפות ולחיצות ודחיקות אשר ידחקנו מכל צד מגיו הארצות, מזוית לפינה וממקום למקום, והשחיתו עץ חייתנו. ( דרך אגב נרשום כאן מה שראיתי בעלה א' בכתב יד הרב הגאון מורקנו הרב ידידה מוסונייגו זצ"ל וז"ל בקיצור, בפאס אלבאלי יש גוים שנקראים אנדלוס והוא חלק שלישי מן פאס אלבאלי ולא ידענו מעט השם הזה של אנדלוס.
אחרי זה זיכני ה' וידעתי שאנדלוס היא עיר אחת מערי ספרד אשר גלו ממנה יהודים רבים וחלק מהם באו לפאס וכשבאו למחוז קדשנו הרבה מישראל מריבוי היסורין והצרות מאין ספורות ומה גם שהיו מעונגים הרבה והמירו דתם ונשאר שם אנדלוס על שם העיר שנתגרשו ממנה עד כאן לשונו בקיצור. ועד היום יש להם בית תפילה בנקרא ז'אמע לאנדלוס ).
ועול הגלות ומגרש,י הערים היו בעוכרנו לאבד ממנו כל הון יקר ונעים תורתן של ראשונים כמלאכים. ואחר כמה הרפתקי דעדו עליהם וכל חייתם בקדישים תלויים בשערה, ורדפום עד חרמה, וירדו עד לעפר, ושבעו עמל ותלאות בנדודיהם, וע כל גל וגל נענעו ראשם, ולא נשאר להם כי אם גויתם דווקא.
גם עמודי גויתם ומצב בריאותם התמוטט, כמעט שכנה דומה נפשם, גם הותר דמן, מחסדו הגדול שנותר לנו שרדי, לולא ה' שהיה לנו. ואפילו חשקה נפשם רק בחכמה, ולה הקדישו עתותי מרגועם גם בהרביצם תורה ברבים וחיו בצלה כל ימי חלדם, ומעט מהמעט מסופר כבר בכתבי הראשונים של המערבנ"ן, בספר דברי הימים למרנו הרב שלמה אבן דנאן זיע"א
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
ובספר דברי הימים למורנו הרב שאול סירירו זיע"א, ובספר סכרון לבני ישראל למהריב"ע השני זצ"ל, ובספר יחס פאס למורנו הרב אבנר הצרפתי זיע"א, ובקונטרס כתב יד למורנו הרב עמנואל מאנסאנו זצ"ל.
וכמה טלטלו עם בני ישראל טלטלא גבר ועינו אותם באבדן קנייניהם ובניהם ובנגעי גופם באופן מחריד מאוד, כגון הגירוש אשר היה בפאס אלבאלי לקהל התושבים לא תקום פעמים צרה, בשנת תקצ"ח ליצירה וסימן כמפיס קצ"ח כמובן. והגירוש השני היה שהאלמללאח בשנת הרכ|"ה וסימן הרכ"ה בך וענוגה, ומשנת ת"א עד שנת תפ"ב הייתה עצירה גדולה וגלו כל היהודים סבפאס למקומות אחרים ואינן מוצאין עשרה לבל דבר שבקדושה ונתקיים בהם בעוונות ארצכם שממה וכו'…..
וברעב של שנת ח"ץ מתו רוב אנשי המדינה והנשארים הרס נסו ונאלצו לנוד ויעזבו את בתיהם ובית תפלתם שומם ובית מועד לכל חי, ונותרה נחלתם ביד גוים. ובשדנת תה\,ו ליצירה נגזרה גזרה על הבתי כנסיות שיחרבו פה פאס יע"א, וארח סמוך לשנת תה"ו גזרו על יהודי אזאווייא להסיע דירתם ממנה ונפזרו כל הקהל בכל המערב ובארצות אחרים.
ובתוך הבאים באו לפאס מורנו הרב יעקב בן שמחון זצ"ל ומורנו הרב מימון אפלאלו, ולא מצאו מקום להתפלל עם קהלם שבאו עמהם, ןמכל בתי כנסיות הייתה בית כנסת הנקראת בשם תלמוד תורה, ובהיות בית הכנסת הנזכר בישובה היה שליח ציבור בה הרב הגאון מר קשישא מורנו הרב וידאל הצרפתי זצ"ל הוא ושלוחים אחרים שהיו קבועים עמו.
ואחריו קם בנו כבוד מורנו הרב יצחק זצ"ל ומילא מקומו, והיה בצד בית הכנסת הנזכר עלייה למעלה הנקראת ישיבת תלמוד תורה, והיו הנשים מתקבצות שם להתפלל ולראות ספר תורה דרך חלונות המשקיפות לבית הכנסת הנזכר ופתח הישיבה רחוק מפתח בית הכנסת הנזכר והיו עולות דרך שם ונחרבה גם הישיבה הנזכרת ונשארה כמה שנים בלי תקרה.
וכשבאו החכמים הנזכרים לפאס התחסד עמהם מוהרוי"ה השלישי ונתן להם הישיבה הנזכרת ובנו אותה בית כנסת והיו מתפללים שם עם בני קהלם ה' יגדור פרצותינו אמן כן יהי רצון. ובשנת התפ"ח נשללו היהודים במקנאס כמו שכתב בשנת בשאלות ותשובות משפט וצב"י חלק ראשון סימן קס"א בפסק דין ממו"ה מרדכי בירדוגו זצ"ל, וכן נשללו בשנת התק"ז.
ראה הלאה מורנו הרב יהודה הכהן זצ"ל, ובשנת נת"ק גם כן נתגרשו היהודים ממקנאס ראה הלאה אות ח' מורנו הרב חביב טולידאנו זצ"ל , ובשנה הייא נשללו גם קהל תיטואן נפלו בידי איזה עלים מספר זכרון לבני ישראל למוהריב"ע השני בכתב יד ישן וחסרים לבסוף חבל על דאבדין ושם דבר על שנת נת"ק: וזה לשונו.
בשנת התק"ן ליצירה היא שנת מ"י נתן למסיסה יעקב וישראל לבוזזים לפ"ק בסוף ניסן באה שמועה רעה מעיר רבאט שמת שם המלך סידי מוחמד יר"ה ותהום כל העיר והייתה מהומה גדולה ומבוכה בכל היהודים ובכל הגוים, ופחד ופחת היה לנו כי אמרו כולנו מתים שהמשפחות יבואו על העיר בטח וישללו הכל ויענו נשים והיו כולם בורחים והבריחו ממונם והטמינו תחת הקרקע ובאותו הלילה לא ישן אדם כלל כי היו חופרים ובונים על ממונם.
ויש שהבריח ממונו לבית הגוים בפאס אלבאלי, ולמחר יום ה' נאספו כל הגוים והמליכו לבן המלך הנזכר שהיה שמו מולאי אליאזיד והוא היה בורח בהר מאביו הנזכר שרצה להורגו שהיה מורד בו בחייו, וחשבנו כי נחה שקטה הארץ כי הכריז שיעשו שלום בארץ, ולא עברו ימים מועטים עד שבאה שמועה שיצאה מהר הנזכר והלך לטיתואן ויצאו קהל טיטואן ומנחה בידם, ביום שבת קודש גזר אומר שיהרגו היהודים שבכל מלכותו ומי שיביא לו ראש יהודי יתן לו סך עשרה מתקאלים.
ואמרו תפסום חיים לקהל הנזכר, והעיר ה' את רוח שופט אחד ונפל לרגליו ואמר לו, לא נכון לעשות כך להרוג את כל היהודים כי הפליל שלהם לא אמר כן, אמר לו כבר כרתי ברית עם משפחת אמהאווס ארור שמם שאהרוג כל היהודים כשאמלוך, והשיב לו זו אינה עצה אלא טול ושלול ממונם והרי הם כמתים, ואמר טוב הדבר.
ומיד יצאה הגזרה ושלח כל המשפחות שהיו עמו לתיטואן ושללו אותם ביום שבת קודש והם יושבים שקטים מבלי ידעה כדי שיטמינו ממונם, ואמרו לנו שנטלו ממון וטלטל שלהם ושל תגרי גוים כמו אלף ככרים מ"מ, ואחר כך שלח להאלודאייא שהיו דרים במקנאס לשלול קהל מקנאס, וכן עשו באו ביום י"ד לחודש אייר והכריזו שהמיזי"ד מחל להם כדי שיחזרו הקהל הבריחה ויוציאו ממונם ורובם האמינו לזה אנשים ונשים וטף.
ויכנסו עליהם כולם כאחד והניחו אותם ערומים יחפים ברעב ובצמא ובחוסר כל והיו לבז ולנים ברחוב העיר ואם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר מכח האויבים ששללו שללה ובזזו בזזה, ואם אמרנו נצא השדה הייתה שם מכת חרב והרגו אבדן ונתקיים בנו מק"ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ועת צרה הייתה ליעקב אשר לא רו אבותינו ואבות אבותינו מיום היותם על האדמה עד היום הזה אשר נתננו ה' לרחמים.
ולעת ערב ליל ט"ו לחודש הנזכר נכנסו כל בגוים לעיר ושללו אותה ונשתהו כמו ט"ו יום, וחפרו כל הבתים וכל החצרות ונתגלו להם מטמוניות אשר לא ידעו אבותם ואבות אבותם כי הייתה הגזרה מאת ה' ובאותה הלילה לקתה הלבנה לקות גדולה כי שרפו שם ספרי תורה בעוונותינו שרבו.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
וגם פה פאס יום ד' לחודש הנזכר נכנסו שכנינו העבדים לשלול ולבוז אותנו ונכנסו כל השרים לפני כל שוביהם ורחמו עליהם לשוה להאלמללאח אחר עבור כ"א יום, ואם אמרנו לספר קצת מהקורות יכלה הזמן והמה לא יכלו, ה' יאמר לצרותינו די. אחר זמן מה בא לכאן שד"ר כבוד מורנו הרב נחמיה שליח טבריא תוב"ב וסיפר שבליל ט"ו באייר שנת תק"ן היו במערת הרשב"י עליו השלום שמנהג כל הקהל הולכים שם להילולת הרשב"י ז"ל שעלה לשמים בל"ג לעומר י"ח באייר.
ושמעו בלילה הייא קול יללה מהוללה משברת לב כל האנשים ויצאו וראו שלקתה הלבנה ותמהו כולם ואמרו יש שום מהומה בעולם. עד כאן. וכשנכנסנו לעיר חלקו ביניהם המבואות והבתים מי ישלול זה ומי ישלול זה. והיינו בורחים חדר בחדר וכל הנשים סופדות ושי שהפילו עוברות ולדותיהן מן הפחד שהיו מעותדין לקלון .
ובאותו לילה ליל ט"ז באייר לא לן שום אדם בביתו כי היו מקובצים משפחות משפחות בוכים למשפחותם, ונתן ה' בלב אם המיזי"ד ושלחה להם שלא ישללו אותנו וחזרו בפחי נפש, וכן עשה לקהילת קודש לקצאר שלח ושלל אותם ונתגלו להם מטמוניות הרבה, וכן לקהילת קודש תאזה שלח לשלול אותם ונתן את עירם לעבדים וגירשו משם היהודים ערומים יחפים וישבו המערות הסמוכות לעיר.
והגוים סתרו בית הכנסת ובנו בה בית תפלה שלהם, עד שהעיר ה' את רוח אלחאליף אחר זמן וביקש מהמזי"ד ומחל והחזיר להם עירם וחזרו לעירם תודה לאל. וביום י"ח לחודש אייר באה אגרת מתיטואן מהמזי"ד ליד שר העיר שיתנו לו קהל פאס מאה ככרי כסף, ואם לא יתנו ישרוף להם את המללאח.
וכשמענו זאת רידה אחזתנו ונתקבצו הקהל שנשארו בעיר כי ברחו הרבה מהם ועשו פנקס המס בהערכה והתחילו לגבות וגבו כמו י"ב ככרי כסף מלבד כמה שוחדות כמו ד' ככרים ונתנו באותו המס כל החכמים ונתתי אני ובית אבי כמו מאה וחמישים מתקאלים אולי תהיה ארכא ולא נצא מעירנו. ובעוונותינו הרבים לא הועלנו בתקנותינו לקינו הכפלים נטלו כל ממוננו ומכרנו כל מה שהיה לנו כדי לפרוע המס הנזכר.
ואחר כך בא המזי"ד לפאס ויצאו כל הקהל מן האלחרומאת שהיו שם ומנחה לקחו בידם להקביל פניו ולא השגיח בהל כלל ולא לקח מידם המנחה וחזרו בפחי נפש. ואמר המזי"ד לשר אם פרעו היהודים המס ואמר לו שלא נתנו אלא י"ב ככרי כסף, וביום א' בשבת קודש כ"ד לסיון שנה הנזכרת בבקר השכם שלח המזי"ד שר אחד ובא אלינו וקיבץ היהודים ואמר להם תנו לי סוכר'א אלץ מתקאלים כי מחל להם המזי"ד ונתנו לו כתב ידם ומיד אמר להם המחילה שמחל להם המזי"דהיא בגוויתכם וממנוכם שלא תנזקו כלל.
אבל גזר אומר שתצאו מהעיר ותדורו בהאלקסבא דסרארד'א, וכשמענו רעדה אחזתנו חיל כיולדה ונבהלנו להשיב כי היה דברו קומו צאו מן המקום הזה, ומיד באו כמה שרים ועבדים ועמדו עלינו לצאת מן העיר, והתחלנו ליסע, ואם אמרתי אספרה אל כל הקורות והמאורעות שאירעו לנו יכלה הזמן והמה לא יכלו שבאותו יום הייתה מהומה גדולה בנו כי יצאה חמה מנרתיקה תמוז ואנחנו הולכים על רגלינו יחפים להאלקסבא הנזכרת עם החמרים והסבלים שהיו נושאים מטלטלים שלנו ומניחין שם ברחובות והדרך רחוקה.
והיו באותו היום נוסעים העבדים שכנינו לגור במקנאס הם ונשיהם וטפם וגם האלודאיא שהיו דרים במקנאס כמו ג' אלפים באו לדור פה פאס הם ונשיהם וטפם ואלו יוצאים ואלו נכנסים והיה דוחק גדול ואבק רב וחום רב עד שהייתה הזיעה עלינו כמו מים, והיינו נושקים הכתלים של בתי כנסיות ע"ד כי רצו עבדיך את אבניה וכו'…
ובוכים ומבכים אחרים על כל התלאה אשר מצאתנו, ודזר אומר שמי שישאר עד עת ערב דמו בראשו ורבו כמה חטפנים וכמה גזלנים בדרך והיו חומסים אותנו עד שלא משאר לנו מעט מהרבה, וכמה בעלי בתים ועניים וחכמים ותשושי כוח שהניחו כל אשר להם בעיר מרוב הפחד ונתקיים בנו והבאתי מורך בלבבכם, ושיערנו שיעור בעד טלטל וצמוקים ויין הרבה ומים שרופים כמו חמישים ככרי כסף שלא הניחו ליטול הצמוקים והיין ומים שרופים כי גזר למכור הוא על ידו דווקא מים שרופים בסך שש לקרעא.
והיה שותה מים שרופים הרבה והיין, והיין ומים שרופים שהניחו בעיר יעשה ממנו נהר גדול מרוב היין שעשינו באותה שנה אפילו עניים בישראל עשה יין וצמוקים ופחמים ועצים אין מספר, וכמה תיבות ושולחנות וחביות גדולות וקטנות וכלי חרס חמץ ומצה עד כי חדל לספור, ונכנסו הגויים לבתינו ונטלו כל המנעולים ודלתות הבית והחצרות, וכל בית כנסת ובית המדרש נטלו מהם כל הספסלים וההיכלות והתיבות וגנבו כמה ספרי תורה והיה ממש כחרבן בית המקדש.
ובית הועז נהפך למינות ובתי זונות והיו הורסים אותם ומבשלים בהם מים שרופים ויצא מבית פיס כל הדרה וגזר שלא יעשו עם בני ישראל מים שרופים והניח שר אחד למכור על כמה שנטלו ממנו, ונשינו טובה וישבנו בהאלקסבא לחורב ביום ולקרח בלילה ונתקיים בנו הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה וכו'…ונהפף פנינו כשולי קדרה ששזפתנו השמש והיינו דרים באהלים כבני קדר וערב ולא נשאר לנו דעת ותבונה ולא עבודה ולא תפלה ולא תורה כי נטרפה שעתינו מרוב צער והיגון ולא היינו מוצאים מנוח לנפשנו.
כי אפילו מקום להניח בו ספר תורה לא מצינו מרוב הטינופת כי היו הכל מטילים ומשליכים צואתם ברחוב האלקסבא והיה ריח רע הולך בכל האלקסבא והיינו בצער גדול על ביטול התפלה כי כל המקומות מלאים צואה בלי מקום, ונשים יקרות היו שואבים מים ומימינו בכסף שתינו ועני שבישראל היה קונה מים בכל שבוע סך א"מ ד"ת.
ובאותו הקיץ רבו הזבובים והפרעושים והשרצים והעקרבים והמחשים ולא היינו ישנים עד שקצנו בחיינו ומתו כמה תינוקות מחמת החום הרב, ובכל יום ויום היה בא רוח סערה מפרק את ההרים ומשבר את הסלעים ומפיל כל האהלים והיו מתמלאים עינינו ואזנינו בעפר ואבן וכמה כל הנרות הלילה ובמחשכים הושיבני כמתי עולם.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
ובכל ליל שבת קודש היינו אוכלים באפלה וגזר המזי"ד לחפור כל בית הקברות שלנו וליטול עפרם ואבנים שעל הקברות ולבנות בהאלמללאח בית תפלה הנקרא ז'אמע וסמע"א בעפר ואבנים הנזכרים וגם מקומות בפאס אלבאלי הנקרא טאלע'א ובוזלו"ד וזמאע במקום הנקרא אסרי,ף כי מקום הקברות היה גדול הרבה מאוד, והיו חופרים בכל פינה כתות כתות של גוים וכמה בהמות וחמורים נושאים העפר והאבנים לבנות גם כן בהאלקסבא החדשה.
וחפרו הקברות הישנים של זה ג' מאות שנה תחתיים ושניים ושלישים, והוו מוצאם חצרות ובארות וכתלים תחת הקרקע של דורות הראשונים, והיו נוטלים הפועלים התרכיכין של המתים שיש בהם כסף וזהב וכמה מהם העשירו מזה, וחפרו גם כן מערת רבני קאשטילייא זלה"ה הי"ן וכמה קברי צדיקים וחסידים אין מספר ועינינו רואות וכלות ואין לאל ידנו כי גברה קופת השרצים.
והיינו הולכים מב' שבתות לב' שבתות ומחדש לחדש עם שר האלקסבא היושב בשער לבית הקברות והיינו מקבצים העצמות והגולגולות והידים והרגלים של מתים המפוזרים שם ועושים הפרדה גדולה במקום הנקרא אלגיס"א וקוברים שם אותם העצמות, והיו זורקים אבנים ומקלות ולומר לנו לכו מעירנו כבר נטלה מכם ונתנה לנו המזי"ד וחורקים שיניהם עלינו.
והיינו מצדיקים עלינו את הדין והיינו הולכים אנשים ונשים וטף ללקט העצמות, וביום א' היו החיטים אצל המזי"ד ועברו דרך הקברות וראו קבר צדיק מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ושלחו לנו ומיד שלחנו בני החברה, וכיס בידם וקבצו כל עצמותיו וקברו אותם במקום הנקרא אלגיס"א, והייתי מתיירא על קבר אדוני זקיני זצ"ל שלא ישלטו בו האויבים.
וצויתי לפועלים שהעמיד הנגיד הרב יוסף עטייא ללקט עצמות הנופלים בכל יום שבראותם שהגויים התחילו לנתוץ קבר הצדיק שיבואו ויגידו לי, וכן עשו, יום א' באו ואמרו לי קום לך הרי התחילו להרוס קבר הצדיק, ומיד נתקבצו כל החברה והלכתי אני ובית אבי ז"ל לבית הקברות ואמרנו לגויים שלא יהרסו הם עד שניטול עצמות הצדיק.
ואמרו לנו תנו לנו מעות ונניח אותו ויראנו כי היום או מחר יבואו או הם או אחרים ויאמרו כך ואין לדבר סוף\ ובאו בני החברה ונקבו חור מן הצד ונטלו כל עצמותיו ואפילו עפר שתחתיו והיה בהם ריח מור הנקרא למס"ק ותמהו על המראה כי זה כמו ששים שנה שנלב"ע, וכן עשינו לקבר מורנו הרב מתתיה סירירו ז"ל.
נטלו עצמותיו ועשינו כל אחד בחבית אחרת והולכנו אותם להאלגיס"א וקברנו אותם זה אצל זה ועשינו סימן לידע מי הוא של אדוני זקיני ומי הוא של מורנו הרב הנזכר אדעתא שאם ישיב ה' על כל מה שמצאתי בעלים הנזכר וחבל על דאבדין.
ובשנת רנ"ג היה רעב גדול בפאס כמו שכתב בהקדמת ספר מערכות האלהות, וכן נשלל קהל ארבאט. עוד מצאתי כתוב בכתב יד מורנו הרב רפאל אבן צור זצ"ל במו"ה שלמה שמואל זצ"ל שבט"ו תמוז תק"ף סדר נקום נקמת בני ישראל נכנסו האויבים לשלול שלל ולבוז מחנה קדש ישראל אף שמים נטפו מים אנ"י אנ|ה ב|א ואני בתוך הגולה פה פאס אזדיד וכו…ונשארו היהודים נפוצים אנשים ונשים וטף בפאס אזדיד ובפאס אלבאלי ובהאלקסבא עד יום שבת קודש כ"ח ניסן תקפ"ב, ומגינת לב, חורב בס"ף אחרון אחרון חרי"ף בימינו בראש חדוש אייר הוא זו שנת תבע"ר לפ"ק.
נכנסו עלינו השודדים שיננו הרעים למחוז קודש פאס ויתיעצו על צפוננו והלבישו צוארם רעמה, ורוח העת הטס וילכו בטין מעצור, ולטשו עיניהם ורעמו פניהם ושללו כל חמדותינו מחוט ועד שרוך נעל ונשארו הספרים וספרי התורה רטושים ונפוצים ונטושים בחוצות ובשוקים וברגליהם ירמסום להשחיתם וכל משקע מים. אוי לעיניים שכך רואות, ובפרט שבתוך השריפות אשר שרף ה' שרפו את היכל ה' בית הכנסת הי"ג שהייתה נקראת על שם מורנו הרב רפאל יהושע ציון סירירו זצ"ל.
והיה בה בית עק"ד הספרים שמכיל כחמשה ועשרים מאות ספרים ובהם היו כמה כתבי יד הראשונים נ"ן, הישיבה הנזכרת בהקדמה תוספי הרא"ש, וגזרה נחרצה הייתה והרגו האובים כחמשים נפשות מישראל אנשים ונשים וטף, וקול שיקות עם בני ישראל היו מפזזים ועולים עד לב השמים באין חונן באין מרחם, ודלפה נפשם מתוגה, ורעש שריקות קשתות המו כביום עברה.
ואשר אלה להם עברו עליהם צרות תכופות נצמרו ונענו ונדכאו בשער, מאין ישארו בידם חיבוריהם וחיבורי אבותיהם, ונתקיים מאמר הנביא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, חבל על דאבדין. וארשום כאן מה שראתה עיני בספר המדות חהרב הגאון מוהר"ן זיע"א אות ס' מערכת ספר וזה לשונו :
מה שספרים קדושים של צדיקים נגנזים ונאבדים ונשכחים מן העולם כגון כמה ספרים של תנאים וקדמונים שנאבדו ונשכחו הוא טוב לעולם כי על ידי זה נאבדים ונמחים ספרי מינין ואפיקומין הרבה יש"ו, וגם על ידי זה תתבטל קנאה ושנאה בין איש לאשתו הכשרים המתנהגים בקדושה עד כאן לשונו.
אם כן איפוא לפי דברי הגאון מוהר"ן ז"ל תועלת רב יצמח מהספרים אשר אבדו זכרם, ועלינו לחלות את פני מלך עליון שיעלה לרצון לפניו כל אשר חידוש מחידושי התורה כקרבן הקרב על גבי המזבח וכמו שכתוב בספר חסידים זימן תק"ל ופירש הגאון חיד"א זיע"א שם בהקדמת לב אריה כתב משם רז"ל בזמן שבית המקדש כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו וכשאדם כותב בספר מה שלומד איזה חידוש כתיבה זו היא עולה לו במקום קרבן. ובזה פירש זבח ומנחה לא חפצת עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי שיעלה במקום קרבן עד כאן לשונו.
עוד ראיתי להגאון חיד"א זצ"ל בספר פני דור בפירשת אמור בפרירוש והקרבתם מנחה חדשה שהביא דברי הרב לב אריה הנזכר שכך כתב משם הזוהר ובזה פירש כמה פסוקים בדרכים שונים ונאים עיין שם. וזה הרמז והקרבתם מנחה חדשה לה' שנתחדשו בתורה וכתיבתו כי עולה במקום קרבן וזהו והקרבתם. וזה רמז ראשי תיבות י"ום ו"הקרבתם מ"נחה ח"דשה ל"ה' מחילה עם הכולל שהיא קרבן שמכפר ויהיה לכם מחילה עד כאן לשונו.
ומעתה עלי דידי רמי להתנצל מיד מבקרי קונטריס זה, זה יצא ראשונה כשאני כותב בשמות הרבנים תוארים משונים זה מזה כגון כהה"א כמוה"ר כמוהר"ר לא ממני יצאו הדברים אני לא החסרתי ולא העדפתי רק אני כותב כי אם בתואר שמצאתי אליו כתוב בשמו אם רב אם מעט, או באיזה מכתב השלוח אליו, או באיזה יחס כתובה או בשאלה שנשאל מזולתו, או באיזה נוסח מצבה, או מאיזה ידיעה מכתבי הראשונים ללשונותם בארשותם.
ואין אני דומה כי אם לצלם שחוטף הצורה בדמותה וצלמה כי אנכי קטן לא ידעתי דבר בער אנכי מאיש, ואין ראש קולמוסי חד ושנון לתת תואר לגדולים ולנגוע בקצה כנף מעיל כבודם, כי מי אנכי ומי ביתי לבוא עדהלום, כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה כי במה נחשב הוא בבלי דעת מלין יחבר, ואשר על ידו השני לא נודע לי מחכמי המערב מעט מן המעט תרומה מן חברי ומפני זה היה עם לבבי למנוע עטי מלכתוב עוד.
אבל אמרתי אני אל לבי כי זולת עט סופר אין זיכרון לראשונים ומה שידעתי ונגלה אלי אעלהו על ספר, ומה שלא ידעתי אבקשה מזולתי שגם המה אם נגלו אליהם איזה ידיעות יעלו אותם בכתב בעט ברזל ועופרת ומני מהם, תסתייע מילתא, וכל העוסק בזאת המלאכה, יתברך מאלהי המערכה, ויצו ה' אתו את הברכה, ואם אני בעצמי שגגתי בידיעות אשר כתבתי, אל יחר אף הקורא אתי תלין מושגתי, והרוצה לסעוד אצלי יאכל הבשר ויניח בשלחן עצמות וקליפין וגידין.
ומחילה אני מבקש מכל הרבנים הנזכרים בקונטריס זה אם לא כתבתי בדרם ושבחם כראוי להם. ויען השלי"ש להודיע באתי שהחכם שלא ידעתי מקום משכנו ואהלו אני כותב בסתם שהוא מן המערב, ומי שלא ידעתי זמנו הפרטות אני כותב בסתם חי במאה פלונית. כל זה נהיה מידי איש פתי ושוגה לא חכימא ולא רבי יתקרי כי אם זבוב קצוץ כנפים, ערל שפתים, המעיר יוסף בן נאיים סי"ט, בן לאדוני עטרת ראשי נזר תפארתי כבוד מורנו הרב יצחק ז"ל.
נפשו רוחו ונשמתו במשכנות מבטחים, אהל ישרים אהל הצדיקים, וזכות הרבנים הנזכרים בספר זה וזכות אבר מארי זצ"ל תגן בעדי ובעד בני ביתי בכלל ופרט הע"י אמן ען יהי רצון, אל יחסר המזג, ובחיי אריכי ומזוני רויחי, ואל ישלוט בנו עין הרע ויצר הרע אמן כן יהי רצון.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מורנו הרב אברהם דליאון זצ"ל.
היה בפאס במאה השנית לאלף הששי והוא אחד מחכמי פאס שהיה במחלוקת הנפיחה עם הרב הגאון מורני הרב חיים גאגין ז"ל הנזכר בפרי תואר סימן ט"ל. דרך אגב ארשום מה שראיתי להגאון חיד"א זצ"ל בשמות הגדולים חלק אלף אות יוד כמהר"ר יצחק די ליאון זצ"ל שהיחס שלו הוא בן צור וליאון שם עיר עי"ש .
מורנו הרב אברהם לבלייא זצ"ל
אביו של מהר"ר שמואל הנזכר באות שין והוא מחכמי צפרו
מורנו הרב אברהם הלוי זצ"ל.
אחד מחכמי המערב חי במאה החמישית כי מצאתי חידוש אחד שכתבו מורנו הרב חנניה בן זכרי זצ"ל משמו, והניח אחריו נימוקים וליקוטים וכדאי שאין זה הוא הנזכר בשאלות ותשובות תקפו של יוסף חלק ב' סימן קי"ו שחי במאה הששית והא מחכמי מראקס.
מורנו הרב אברהם עוזיאל זצ"ל
מורה צדק בפאס והוא חתום בתקנות של שנת ש"ה ונתבש"ם שנת ש"ל ונזכר בתשובות מהר"ש דוראן סימן מ"א בתשובה לבנו יצחק ותארו לאביו הנזכר בכבוד גדול. וביחס הכתובות מצאתי בתארוהו הרב החסיד ויש בידינו וידוי גדול שאומרים אותו באיזה בתי כנסיות בפאס בחזרת תפלת שחרית ליום הכיפורים והוא בכתב יד.
מורנו הרב אברהם אלמו שנינו זצ"ל.
מורה צדק בפאס וחתום בתקנה ש"ש ש"ה והוא אביו של מוה"ר משה הנזכר באות יו"ד. וביחס הכתובים תארוהו בלא"ץ החה"ש והכולל חן ערכו מי ימלל הדו"מ הוא הראש אבי התעודה מוהר"ר אברהם זלה"ה.
מורינו הרב אברהם בן עלאל זצ"ל
מורה צדק בפאס חי בקירוב במאה החמישית בזמן הרה"ג מורינו הרב יעב"ץ ומורינו הרב שלמה אדרעי ומורינו הרב שלמה אלבאז זיע"א וחתום בשאלות ותשובות משפט וצבי סימן קכ"ד בשנת תצ"ה וע"ש בכ"מ.
מורינו אברהם ישראל זצ"ל.
אחד מחכמי ארבאט וביחס הכתובה שביד זרעו תארוהו בזו הלשון החכם החשוב הרב הכולל חסיד ועניו כבוד מורינו הרב אברהם זלה"ה, והא בנו של הרב הגאון מורינו הרב שלם זצ"ל הנזכר הלאה באות ש'
כבוד הרב אברהם בן עטאר ז"ל.
מפאס והוא חי בשנת הש"פ ליצירה והוא בנו של מורינו הרב שלמה הנזכר באות שי"ן, ובספר אחד כתב יד ישן ומצאתי שיר על דיני טרפות הריאה מהרב הנזכר ( וזאת אגיד ששם כתוב בתחילת השיר שהוא סימן אני אברהם אביעטאר חזק בן כבוד הרב שלמה תנצבה"ה, וזה הסימן הוא בתחילת הבתים שבחרוז, מוכח שכינוי משפחתו אביעטאר.
מורינו הרב אברהם אדרוטיל זצ"ל.
היה בפאס במאה השנייה והוא אחד מתושבי פאס שהיה במחלוקת מנהג נפיחת הריאה
מורינו אברהם טבח זצ"ל.
מצאתי בספר אחד כתב יד ישן שנכתב דין אחד בענייני טרפות משם החכם הנזכר ולא נודע אלי אם הוא מהמערב או מארץ אחרת, ואולי הוא מורינו הרב אברהם אדארוקי הנזכר להלן.
כי מצאתי בספר אחד כתב ידי מענייני טרפות ויש שם דין אחד בעניין סמיכות ורדא לריאה וכתב שם שחתומים מורינו הרב סעדיה אבן דנאן וכבוד הרב יוסף הכהן אלחדאד וכבוד הרב אברהם אדארוקי טבח ז"ל, אם כן איפא אפשר שהיו קורין רבי אברהם טבח סתם.
מורינו הרב אברהם בן מוסא ז"ל.
מורה צדק במראקס יע"א והוא אחד מארבעה רבנים שחיברו פירוש מקדש מלך על הזוהר, ועוד הרב הנזכר הגהות לספר האוצרות וכבר נדפסו. הרב הנזכר חי במאה השישית ובקונטריס אפריון למורינו הרב יוסף טולידאנו נר"ו הביא שם פירוש על רש"י על התורה הרב אברהם בן מוסא נמצא ממנו לשונות רבים כתב יד.
מורינו הרב אברהם מאנסאנו זצ"ל
אחד מרבני פאס והוא חי במאה החמישית ושישית ונתבש"מ ביום ד' ט' אלול תקמ"א, והוא למד תורה אצל הרב הגאון מורינו הרב שמואל אלבאז זצ"ל. שכתוב כך בספר דרושים שלו בזו הלשון דרוש שדרשתי בפקידת השנה של רבקה אשת מו"ר החכם החשוב הדיין המצויין הרב המובהק כבוד מורינו הרב שמואל בן אלבאז זלה"ה.
ואחר כך כשנשא מורינו הרב שמואל הנזכר עול הציבור על שכמו מסר כל התלמידים להרב הגאון מורינו הרב חיים אבן עטר זצ"ל, ןגם מהר"א הנזכר למד עמהם לפני מורינו הרב חיים, וזה היה קורא לו תפוח כי מאנסאנו היה לע'ז תפוח. הרב הנזכר היה מקובל ומליץ גדול ודרשן נפלא, והניח אחריו הרבה חיבורים אשר יתמה האדם ויתפלא שאפילו אם היו ימיו מאתיים שנה אי אפשר לגומרם גם העתקה.
ורוב חיבוריו הנם תחת ידי מסודרים ומועתקים על נכון כדפוס ממש, וכולם עשה להם הקדמות בלשון צח, ויש מהם שנתיישן כתב שלהם עד שכמעט נמחקו האותיות. ואלה שמות חיבוריו היקרים.
ספר " ברית אבות " דרושים על סדר הפרשיות בלשון צח להפליא מכיל בקרבו ש' דפים גדולים, והעתקת הספר הנזכר הייתה על ידי תלמידו כבוד הרב רברהם נחמני ז"ל בשנת תקכ"ג – 1763 וכמה מיושר כתב ידו ברוך שככה לו בעולמו, ועשה לספר הנזכר מפתחות לרוב גודל הספר הנזכר ילאה האדם למצוא מבוקשו.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מורינו הרב אברהם מאנסאנו זצ"ל
ספר " זרע אברהם " פירוש חמישה חומשי תורה מכיל תע"א דפים
ספר " צלצלי תרועה " פירוש תהלים מכיל ר"מ דפים
עוד ספר " כמור נעים " פירוש תהלים מכיל ר"ח דפים גדולים וחסר בסוף הספר חבל על דאבדין.
ספר " תוכחות מוסר " ביאור איוב ק"ה דפים
ספר " עזרת השבטים דרושים ביאור י"א תפילות שהתפלל אביר הרועים על השבטים קי"ד דפים
ספר " נופת צופים " ביאור משלי מכיל ק"ס דפים
ספר " עושה שלום " ט"ו דרושים למעלת השלום
ספר " דברי אמת " ביאור מגילת קהלת
ספר " בית פרץ " ביאור מגילת רות
ספר " מקור דמעה " ביאור מגילת איכה.
ספר אחד ביאור מגילת איכה על דרך האמת ואת שם הספר לא ידעתי כי נאבד ממנו דף הראשון דווקא אבל הספר יש לו הקדמה ובסופו נמצא קונטרס אחד ביאור איזה מזמור תהלים על דרך האמת
ספר " פתחי עולם " ספר גדול דרושים בדרך מוסר יש בו ש"ס דפים
ספר דרושים על הנפטרים ולעצירת הגשמים ולשבת כלה וכו…ועל סדר הפרשיות והוא כרך גדול ואת שמו לא ידעתי.
ספר " דרך צדיקים " כ"ו דרושים
ספר " מאה שערים " והוא קובץ גדול דרושים ויש בו ק' דרושים מכיל שע"ז דפים גדולים.
ועוד נמצאים ספרים אחרים ממנו והמה בבית עק"ד הספרים של הרב מורינו הרב רפאל אבן צור זצ"ל שהוא אמר לי בחיים חייתו, ובע"ה אזכה לראותם בקרוב. זכיתי וראיתי ספר אחד מהם והוא כרך גדול פירוש על התורה ושי בו קפ"א דפים גדולים ושמו " תורת השם " ויש בו הקדמה ומפתחות.
ושמעתי משם מורינו הרב רפאל יהושע ציון סירירו זצ"ל שהיה מספר על הרב הנזכר ששמע מן הראשונים שהרב הנזכר באיזה שמן כהו עיניו מראות ויום אחד היה עובר בשוק והיה גוי אחד רוכב על גבי בהמה, והבהמה הכתב ברגלה במצחו של הרב הנזכר ויצא דם ממצחו תכך ויאורו עיניו ובאו יהודים לתפוס בגוי בעל הבהמה ואמר להם הרב הנזכר, הניחו אותו מן השמים שלחו אותו לבוא תרופה על ידו.
מורינו הרב אברהם מאנסאנו זצ"ל
הרב הנזכר שקידתו בתורה הייתה להפליא וזכה לב' שולחנות תורה ועושר והיו רוצים קצת מהקהל לתובעו לפרוע המס כשאר העשירים וכל חכמי המערב כתבו פסק דין לפוטרו כדין תלמיד חכם. בכאן אעתיק נוסח קבלת עדות שהייתה ביד הרב הנזכר:
כחדא הוינא כד אתא קדמנא כבוד הרב אהרן הכהן והגיד בתורת ידות גמורה שמיום בואו להכא פיס יע"א זה כמו יו"ד שנים ויותר והוא יושב בין ברכי החכם החשוב כבוד הרב אברהם מאנסאנו נר"ו בן כבוד הרב יהונתן ז"ל לומד ממנו תורה עם תלמידים אחרים שהיו לומדים אצל החכם הנזכר.
ובשמך הזמן הנזכר היה החכם הנזכר שקוד ללמוד וללמד וידיו רב לו במלחמתה של תורה לחבר חיבורים כיד ה' הטובה עליו, לא ימיש מתוך האוהל זולת לסעוד ולקנות מה שיצטרך לו ולאנשי ביתו ואף אם היה בא אליו לבית המדרש שום אדם על איזה עסק לא היה פונה מעסק התורה.
ואפילו באותה שעה הספר נשאר לפניו פתוח עד שמדבר עמו בקצרה וחוזר ללמודו, ה' אמת במשך כל זמן הנזכר הלך החכם הנזכר פעמים שלוש לפאס אלבאלי ולמכנאס יע,א ולא ידע על איזה ענין הלך. באותו מצב העיד לפנינו כבוד הרב מאיר בן מרגי בתורת עדות גמורה שמשנת התק"ה ליצירה שבא מעירו להכא ועד היום הוא עד וראה וידע ידיעה ברורה כל מה שהעיד העד הנזכר על החכם הנזכר.
באותו מצב העיד כבוד הרב אברהם אבן דנאן שמיום שהתחיל ללמוד אצל החכם הנזכר ידע בו ידיעה נאמנה שהוא יושב שוקד על לימודו לא ימיש מתוך האהל מן בוקר עד ערב ובכל הכתוב לעיל.
באותו מצב העידו לפנינו החכם כבוד הרב אליהו הכהן וכבוד הרב יעקב בן אבגי וכבוד הרב יעקב בן נאיין וכבוד הרב יוסף אצבאג ככל הכתוב על ספר ומהם בררו שלא ראו בעיר הזאת שקדן וזריז על לימודו כמוהו על כן סתמו עדותן העדים הנזכרים וקבלנוה במותב ג' כחדא ולראיה שכך העידו לפנינו העדים הנזכרים בחדש ניסן בשנת תקט"ו ליצירה 1755 תחומים פה תרי מגו תלת פה פאס יע"א וקיים.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל
רבי יוסף בן נאיים ארזי הלבנון 944
רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.
וחותמים כבוד הרב מימון בן כבוד הרב יוסף בוסידאן וכבוד הרב אברהם בן סוסאן והכרנו חתימותיהן, וסבירה להו נמצא כתוב שוב בתלת כחדא הוינא יתבין ואתו קדמנא החכם אברהם בן סוסאן וכבוד הרב משה בן סמחון והגידו בתורת עדות גמורה ככל הדברים הכתובים לעיל ולא זו הלבד, אלא שהוא מהנה לתמידי חכמים מנכסיו וחסד לאברהם כל ימיו במתן ובסתר
ולראיה שכך העידו העדים הנזכרים בפנינו בזמן הנ"ל חתומים פה תרי מגו תלת פה פאס יע"א וקיים וחתומים כבוד הרב מימון בוסידאן וכבוד הרב מאיר בן מרגי והכרנו חתימותיהן וחתומים עליהם כבוד הרב שמואל בן מלכא וכבוד הרב אלנקאר ונתקיימו החתימות לפנינו ולראיית האמת חתומים פה תרי מגו תלת וקיים, וחתומים כבוד הרב אברהם הלוי אלפאצינא וכבוד הרב יהודה הלוי בר יוסף ז"ל.
ודרך אגב ארשום מה שראיתי בספר דרושים להרב הנזכר בדרוש שדרש לעצירת גשמים וזה לשונו שבשנת תקט"ל ליצירה לא היו גשמים והתחילו חצי רעב ובשנת תק"ם לפ"ק בחורף היה רעב גדול עד שהגיעו החטים ים – גם למדה אלא שהיו הגשמים כתקנן עד שבחודש ניסן בעת המלקוש נעצרו הגשמים.
והתענינו בחול המועד בעוונות ולא נענינו עד ערב ז' של פסח ירד מעט שלא הספקנו לקרות עליהם ההודאה וגזרנו תענית ביום ב' שאחר הפסח והרעב כבד בכל ארצות המערב כולם ושמן זית הגיע לסך בם – דת – את לרטל, והחמאה בסך הם לרטל וכל שאר הפירות ביוקר גדול
צמוקים ות – את לרטל, תמרים בם לרטל אגוזים אם למאה, שקדים בם – דת. דבש בם – ת לרטל, וכן כל דבר ודבר רבים מעמי הארץ נשתמדו והרבה היו חללי רעב בעוונות ה' ירחם על עמי הארץ כן יהי רצון. ושם נמי כתב אני הגבר ראי עני בשבט עברתו.
אותי נהג וילך חשך ולא אור, דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ בשנת ח"ץ במאה החמישית אשר בו חרבה עירנו בחיצי רעב בכל ערי המערב ואך בי ישוב יהפוך ידו בשנת תק"ם תקם פעמים צרה. וישא אברהם את עיניו בבכי יבואו פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קריה העטופים ברעב בראש כל חוצות.
כלו בדמעות עיני ואני בבכייתי אחריד כל חרד מי חרי האף הגדול הזה צרה שאין אחריה צרהכי רבה צרת הרעב על כל צרות שבעולם וכו….ושם נמי דרוש ב' לעצירת גשמים שדרשתי בביתה הכנסת הי"ג של התושבים במנחה בשבת בפרשת ויקהל פקודי בשנת תקמ"א לפ"ק להיות בעוונות קוינו לשלם ואין טוב אשר כילה הרעב את הארץ.
בימות החורף והגיעו החטים לסך ים – הם למוד ויוקר השערים בכל מידי דמיכל אין קץ ואנשים ונשים וטף רבו כמו רבו ויצאו בעוונות מן הדת ומכת המוות מתחלואי רעב כבדה עד מאוד ונשסו הבתים ואין קץ ודי לצרותינו צרות רבות ורעות ה' יאמר ודי לצרותינו.
והתחלנו לצום יום ג' י"ז לאדר, ובסוף הדרוש הנזכר כתוב בזו הלשון ותהלות לאל אחר שגזרנו תענית יום ב' סדר ויקרא שהוא היה ערב ראש חודש ניסן וכל הקהל של כל העיר התפללו ביחד תפלת שחרית בבית הכנסת הי"ג של התושבים בבכי יבואו ובלב נשבר ועלו לבית הקברות בערב יום.
ובלילה ליל ראש חודש ניסן היה ניסן עשה ה' נס להתנוסס והאל המושיע ענה אותנו וירדו גשמים הרבה בבקרים למטר עשה ולמחר יום שהטיל מטר מטרות עבור ה' שנת טובתו והלכנו לבית הכנסת הי,ג כל הקהל כולם וקרינו ההודאה להודות לה' בכמה מיני שמחות ופיוטים וזמירות והודאות לאל ההודאות.
ועשו כל הקהל שם שמחה גדולה שמחה ומשתה ויום טוב, אחלי יכונו דברי לפני אלוה יתעלה יגמור בעדנו לטובה וישבע כל העולם כולו מטובו וישמור שנה זו מכל דבר רע ויסיר חרפה ורעת מן העולם ויתן שובע בעולמו ותהי אחריתה חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה, ובא לציון גורל במהרה בימינו כן יהי רצון, ובכתב יד מוהר"ר עמנואל אחיו מצאתי שבשנת האמנת"י ליצירה בכסלו עשו תענית הפסקה ששה ימים הוא ואחיו מהר"ר אברהם הנזכר זיע"א.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל
ובקונטרס מליצות ומכתבים וקינות כתב יד ישן למוהר"ר חיים דוד סירירו זיע"א מצאתי וזה לשונו, קינה לתמרור על מות האישה התמימה והסימן אני חיים דוד חזק, ראוי לאומרה על תלמיד חכם ששמו אברהם וקוננתיה על אדוני חמי הרב הכולל כמה"ר אברהם מאנסאנו זלה"ה :
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
איך נחל נובע דת ודין / כנהר היוצא מעדן / פגעה בו היום מדת הדין / ויגוע וימות אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
נודו וספדו בקול רעם / אחי כי שכב אחד העם / אחד המיוחד טוב טעם / כי הן אחד היה אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
יחד ירימו קול בבכיה / בארז נפלה שלהבת יה / ובתחתית ארץ מאפליה / הובל שמה קובר אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
חכם מלט מצוות כרמון / ריחו נודף כאפרסמון / תורת אל הייתה אצלו אמון / בת הייתה לו לאברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
יודע דעת כלול מכל / חכמה כדרדע וכלכול / ותורתו אומנתו כל / ימי שני חיי אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
יום הזה אסלד בחילה / על איש משכים לבית התפלה / יום יום כמו השחר עלה / ויקם וישכם אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
מפרק הרים בתעצומו / וטעמו ונימוקו עמו חכם גדול מרבנן שמו / האדם הגדול זה אברהם – לבבי
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
דורש טוב ונאה מקיים / איכה יגזר מארץ חיים / על זאת קדרות לבשו שמים / צרחו מי גבר כאברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
וי חסרה ארעא גברה רבה / זקן ויושב בישיבה / וכל התורה באהבה / מצינו שקיים אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
דעו נא כי באל חי נותן / ליעף כח חיש יתחתן / ויתן ויחזור ויתן / היום לו את ברכת אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
חנון ורחום זך פעלו / גומל איש חסד כמפעלו / בפה מלא תן לי משלו / יאמר אותו צדיק אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
זכור והבט כי רב חילו / כי תורתך שם שמחת גילו / כמין מרגלית היתה תלו-יה בצווארו של אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
קויתי ינחם אל צורי / את בניו ויאכלו מפרי / מעשה ידיו ואף ברי-תו אשר כרת אברהם
לבבי תוהה כאיש נדהם / ויאמר אברהם אברהם
עוד קוננתי עליו לתמרור מאור זוהר פניך והסימן אני חיים
אשליך פאר ונזר / על הובל לקברים / חכם הרזים גוזר / ים החכמה לגזרים
נודו אחי לאובדים / זקן ויושב בישיבה / שר וגדול ליהודים / הדק זקנים שיבה / תוכו רצוף אהבה / שמה כל ההדרים
יודע דעת עליון / שפתותיו שושנים / אוהב שערי ציון / שערים המצויינים / ומימיו נאמנים מים זכים וטהורים
חכם עדיף מנביא / בר לבב ונקי כפים / קל וגם רץ כצבי / לעשות חפצי שמים / נאה דורש ומקיים / קלים וחמורים
ידיו רב לו טוב טעם / ומשנתו שלימה / לימד דעת את העם / לתת פתאים ערמה / גם לאין אונים עצמה / בצדק ומישרים
ידע מה בחשוכה / כל מעשיו בתבונה / כל דבר הלכה / אברהם למקנה / יהי ידיו אמונה / סיני ועוקר הרים
מוליך נורא עלילה / ישב במערכה / והיה לך סגולה / ממך ישא ברכה / שמורה וערוכה / לעד לדור דורים
נוסחא אחרינא – מולך אורי וישעי / יצב במערכה / זה היום השביעי וכו…..
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל
מורנו הרב אברהם פינטו זצ"ל
מורה צדק במראקש והוא אחד מחמשה רבנים שהוליד הרב הדאון מורנו הרב יעקב פינטו זצ"ל, והוא חיבר מסכת כתובות – נדפס בספר חסד ואמת מר"י צבע שאלוניק תקע"ג במעלות לשלמה – ועוד לו בכתובים ספר מר דרור, דרושים, ולשמע אוזן שהרב הנזכר היה יפה תואר ויפה מראה, ויש ממנו הסכמה בספר תהלה לדו שנת תקמ"ג.
וב"ד שהיו עמו המה רבי יצחק הרוש, רבי משה בן עטר, רבי שלמה אסבאג ומצאנוהו חי בשנת תקס"ג כי בשאלות ותשובות תקפו של יוסף חלק ב' סימן י"ד כתב שם בזה הלשון אחר שהגיעו דברי לאחד המיוחד כמה"ר אברה פינטו נר"ו וכו….וזמן התשובה שנת תקס"ג.
ונזכר עוד בספר הנזכר סימן צ"ג הוא ומהר"ש סבאג וכמהרי"ק זצ"ל. ובאיזה מקומות הוא חותם אברהם בר יעקב, עוד ראיתיו חותם בפסק דען שנת תקומ"ם, עוד ראיתי פסק דין זמנו שנת תקצ"ג וחותמים בו מוהר"א פינטו הנזכר ומוהר"ר דוד צבאח ומוהר"ר אלעזר חזאן.
מורהו הרב אברהם קורייאט זצ"ל הראשון
הזכירו מוה"ר משה הכהן ז"ל בהקדמתו לספר ברית אבות וכתב עליו בזה הלשון החכם החשוב עצו"ר החסיד העניו גדול הנהנה מיגיעו, וכבר יצא טבעו, ראש היחס וגדול המשפחה כמוהר"ר אברהם קורייאט זצ"ל.
מורנו הרב אברהם רפאל קורייאט זצ"ל השני.
בן מוהר"ר יהודה זצ"ל, חביר שאלות ותשובות זכות אבות, והה מורה צדק במוגאדור והוא אביו של מוהר"ר יהודה זצ"ל מחבר מאור ושמש, הרב הנזכר נולד בתיטואן.
ובשנת תקמ"ז יצא ג' שנים לפני הפרעות, אחר כך בשנת תקנ"ב מצאנוהו בג'יברלטאר ואחר כך גם בליוורנו. ונתבש"ם י"א חשון תקס"ו, וראיתי בספר טוב רואי וזה שלונו אכתוב מה שראיתי בספר אחר שהעיד החה"ש עצו"ר כמוה"ר אליהו בן אמוזיג נר"ו, על מר זקינו הרב חק לישראל עיר וקריש כמוהר"ר אברהם קורייאט זצוק"ל, בעל זכות אבות שבכל לילה היה מתבודד ומתוודה וידוי גדול בבכיה עצומה כמו וידוי של יום הכיפרוים שחרית עד כאן לשונו.
הרב הנזכר הוא אחיו של מורני הרב יצחק מחבר מעשה רוקם, ובהקדמת ספר מעשה רוקם כתב על הרב הנזכר הרב הגאון מעוז וגדול הנגלה ובנסתר מוכח שהיה לו יד ושם בקבלה. ושם בסוף הספר הנזכר יש שם פלשפול מהרב הנזכר בדברי הרב פר"ח בחשבון התקופה עיין שם.
מורנו הרב אברהם קורייאט ז"ל השלישי
רב ומורה צדק בעיר מוגאדור והוא מחבר ברית אבות, וספר שירים ופיוטים שנאבד בשלל העיר בשנת תר"ד חבל על דאבדין, כמו שכתוב בהקדמת סידור נחלת אבות, והוא בנו של המקובל האלוקי מורנו הרב יהודה קורייאט זצ"ל למבר ספר מאור ושמש.
מורנו הרב אברהם צולטאן זצ"ל.
קבור באספי וידוע לצדיק ומשתטחים על קברו זיע"א, ולא נודע לי באיזה זמו היה, ואני נשתטחתי על קברו והוא קבר ישן בלא ציון כלל.
כבוד הרב אברהם הצרפתי זצ"ל
בן מורנו יוסף ז"ל אחד מחכמי פאס והוא נתבש"מ באביו ימיו ביום כ"ו חשון שנת תפ"ב כמו שכתוב בעת לכל חפץ דף צ"ט עמוד ב'.
מורנו אברהם בן מאמאן זצ"ל.
מורה צדק במראכש הוא חי במאה החמישית ובא למקנאס לאיזה סיבה ושם נתבש"מ ביום ראש חודש אב שנת תצ"ב פ"ק, והוא שאל למוהריב"ע ומרונו הרב יעב"ץ זצ"ל בשבט שנה עתה פ"ק, וראיתיו בפסק דין אחד חתום עם מורנו הרב דודו בנבנישתי ומורנו הרב יוסף זעדון ז,ל בשנת תע"ב פ"ק.
עוד ראיתי פסק דין אחד זמנו שנת עתה וחתומים בו מורנו הרב דוד בנבנישתי ומהר"ר מאמאן זצ"ל, נתברר לי שבשנה ההיא עצמה נתבש"מ בא למקנאס שראיתי פסק דין אחד שנת תצ"ג בחודש חשון חתום במראקס הוא ומורנו הרב שלמה עמאר ומורנו הרב יוסף בן סעדון זצ"ל.
מורינו הרב אברהם עמאר זצ"ל.
מורה צדק במקנאס הוא ומורנו הרב מתתיה בירדוגו ומורנו הרב יוסף הלוי ז"ל. עוד ראיתיו חותם עם מורנו הרב יעקב בירדוגו ומורנו הרב הנזכר זכרם לברכה בשנת הטוב"ה לפמ"ה, הרב הנזכר הניח אחריו פסקי דינים וראיתי מכתב תעודב שכתב עבורו הרב הגאון מורנו הרב אי"ש הצרפתי ז"ל בזה הלשון.
אחד לדין דינא יתיס וספרין ואחד לדבר הלכה הלכה והן ורין, גבר בגוברין החכם החשוב והכולל כל אישורין הדיין המצוין שונה הלכות ברוב הקיפן וברוב עובין, מימין מין המקדש, מיין צלולין מיין דכיין כבוד מורנו הרב אברהם עמאר נר"ו יאיר