מורשת יהדות מרוקו

הרב יעקב אביחצירא

המחבר הוא נינו של רבי יצחק אביחצירא הי״ד

הרב הגדול והקדוש, המלוב״ן רבנו יצחק אביחצירא זצוקללה״ה והי"ד, הנרצח על קידוש הי.

אחיין נוסף של רבי יצחק הוא עט״ר – עטרת ראשינו – רבי דוד אביחצירא הי״ד, שהיה ידוע בתעניותיו, סיגופיו ובהסתגרויותיו. ואף הוא כתב פיוט מיוחד לכבוד דודו רבי יצחק, ובין השורות כתב:

דודי הודי עדי. טרף טרף מאיתי…

ישר לבב בתמו. עם אלהים ואדם…

 חשקוה נפשו בתורה. על אחת כמה וכמה…

רבי מכלוף אביחצירא זצ״ל – נכדו של רבי אהרן אביחצירא זצ"ל שהיה אח לרבי יצחק – בהקדמתו לספרו"קהלת יעקב" ו״מכלל יופי", אשר שם כתב אודות קורות חייו (של עצמו), סיפר בין היתר על החיבור שלו עם רבי יצחק, והקורא שם יוכל להריח מבין השורות את הערכתו וביישנותו של רבי מכלוף מרבי יצחק, אותו הוא מכנה מספר פעמים "הרב הקדוש".

רבי מכלוף פדידה זצ״ל, ששימש כדיין בבית הדין בתפילאלת, והיה תלמידו של עט״ר רבי דוד אביחצירא הי״ד, חיבר אף הוא פיוט לכבוד רבי יצחק ושם כתב עליו בין היתר: "יום ולילה לא שבת מעבודת התורה"… "כלולים בו נמצאו, ענוה יראה ברה"… "קדוש יחיד ונעלם"…

רבי מאיר אביחצירא זצ״ל – בנו של הבבא סאלי –  הידוע בכינויו"בבא מאיר", חיבר גם הוא פיוט לכבוד רבי יצחק, ובשלושת הבתים הראשונים כתב כך: "אשיר ברנני. בקהל אמוני. לקדוש ד'. הוא רבי יצחק. ארי בן ארי. עזי ופארי. הודי הדרי. הוא רבי יצחק"

מכל ההתבטאויות המגוונות על רבי יצחק שהובאו לעיל מפיהם של רבנים גדולים וחשובים, נמצאנו למדים על גדולתו, חכמתו וקדושתו של רבי יצחק זצ״ל.

סוד ה' ליראיו

רבי יצחק הלך מחיל אל חיל, וחלק מעבודת ה' שלו היתה משולבת דווקא בשתיית המחייא (ארק). שתיית הארק לא היתה עבורו דבר של מה בכך, אלא בשתיית המחייא היו סודות עצומים, והיה פועל תיקונים הנשגבים מבינתנו.

מסופר שבאחת הפעמים שישבו ללמוד יחד רבנו יעקב אביחצירא זיע״א ואחד השד״רים, התקשו בסוגיה אחת, ולא הצליחו לפענח אותה. קרא רבי יעקב לבנו רבי יצחק שהיה אז עדיין צעיר לימים, והציע לפניו את הקושי. אמר להם רבי יצחק, הרי אתם יודעים שאיני יכול לעיין בסוגיה בלי מחייא, קרא רבי יעקב למשרתו שיביא לפניהם המחייא, ולאחר ששתה רבי יצחק, פתח פיו בדברים עמוקים המתקבלים על הדעת, ואז נתפעל השלוחא דרבנן מרבי יצחק ואמר: "גדולים כאלה אין בארץ ישראל".

אף כשמשפחתו וסביבתו רצו למנוע ממנו את שתיית המחייא בכל פעם מחדש, הדבר לא צלח, ומן השמים המשיכוהו בדרכו זו, והסיפור הבא ימחיש לנו עובדה זו.

חלק מבני המשפחה שלא ראו בעין יפה את צריכת המחייא המופרזת לטעמם של מרן רבי יצחק זיע״א, הרבו להפציר בו שיחדל ממנהגי השתייה שלו, אך ללא הועיל. כשנכשלו כל הניסיונות והכזיבו כל האמתלאות שלא שכנעוהו, החליטו לגמלו בכוח ממש מן המחייא. עמדו ונטלו את הסולם המוליך לקומת העלייה, כדי שיוכלו לפקח על מבואותיה ויעקבו אחר כמות השתייה שהוא נוטל לעצמו. משהבחין מרן רבי יצחק זיע״א שניתקו אותו מגישה חופשית אל הבית, הבין את הסיבה המניעה את בני משפחתו, והתפלל לד' שימלא את חסרונו. ובבית הסמוך למעונו של מרן אביר יעקב זיע״א, התגוררה אישה אחת שהרבתה להכין מחייא מתמרים משובחים שגדלו בחצרה. למחייא שלה יצא שם של תוצרת מעולה והיא התפרנסה בכבוד ממכירתה. בדיוק באותם ימים, נכשלה האישה במלאכת ההכנה והמחייא שיצאה מתחת ידיה לא עמדה בסטנדרט המשובח שהורגלה בו. בעודה תמהה על כישלונה ומתפללת לדי שיצליח מלאכתה, נדרה האישה להקדיש מחייא למרן רבי יצחק זיע״א, השכן ההוגה בתורה הקדושה יומם וליל ומרבה בשתיית מחייא.

והנה, הניסיון הבא שערכה האישה הצליח, ומחייא משובחת יצאה מתחת ידיה. היא מיהרה למלא קנקן והתקרבה לעלייתו של מרן רבי יצחק זיע״א. להפתעתה גילתה שנטלה האפשרות להגיע לחדרו, מה שמונע ממנה לקיים את נדרה. החלה האישה לקרוא בשמו של מרן רבי יצחק זיע״א, ונשמע קולה בחדר פנימה. שרבב מרן רבי יצחק זיע״א את ראשו מן החלון ושאל למבוקשה של השכנה. מששמע על רצונה, הורה לה להניח את המשקה על אדן החלון שבעלייתה, מקום שידו מגעת אליו לטלו משם. אף הוסיף ואמר לה, כי באם רוצה היא שהמחייא תצליח בימים הקרובים, בל תשכח להניח על אדן החלון קנקן משקה.

בעוד בני המשפחה שמחים שעלתה בידם למנוע ממרן רבי יצחק זיע״א את האפשרות ללגום מחייא לרוב, המשיכה האישה להכין עבורו את הכמות הנחוצה לו. הדבר התגלה רק לאחר תקופת מה, כשנגמרו הכדים בבית האישה, והיא באה אל הבית כדי ליטול את קנקני המשקה הריקים מעלייתו של מרן רבי יצחק זיע״א. עתה הבינו הכל, כי אם משמים מסייעים לו לקבל את כמות המחייא הגדולה הזו, ודאי שאין למנעו מכך.