מורשת יהדות מרוקו

מתן בסתר

אלג'יר היה עשיר גדול, יהודי ירא שמיים, מקיים מצוות, מפזר כספו לעניים ולכל ניצרך, שתמיד שמע בקול רב העיר וכל אשר ביקש ממנו מילא. כשפנה אליו וביקש ממנו לתמוך במישהו, לתת להכנסת כלה או להלבשת יתומים ואלמנות, עשה זאת ברצון ובשמחה.

לרב העיר היה קרוב אחד שעסק במסחר אך מצבו הכלכלי הורע מיום ליום. הוא מכר כל אשר לו בבית ולא סיפר לאיש על מצבו הגרוע. חג הפסח התקרב ובביתו אין מאומה. התבייש האיש לבקש עזרת אחרים. רק הרב ידע מה מצבו.

הרב פנה לעשיר וביקש את עזרתו למען קרובו הסוחר, והעשיר הבטיח לרב שהעניין יסודר. ציווה העשיר על משרתו לקנות לו דג גדול. המשרת הביא את הדג אל העשיר. מה עשה העשיר? לקח יהלום יקר והכניסו לתוך נחירי הדג.

עברה שעה קלה והנה הסוחר עובר ליד בית מסחרו של העשיר. קראו העשיר ושאלו לשלומו, שוחח איתו בענייני מסחר והסוחר דיבר על כל העניינים ולא גילה לעשיר את מצבו השפל. קם הסוחר ללכת לדרכו והנה נתקלו עיניו בדג הגדול שהיה על השולחן. שאל את העשיר: ״מה עושה כאץ הדג"?

אמר העשיר: "שלחתי את הדג לאשתי הביתה אך היא סירבה לקבלו, בטענה שהיא קנתה די והותר, וביקשה שאמכרהו או שאתנהו לעניים. ואני מחכה להזדמנות״.

אמר הסוחר אל העשיר: ״אם אתה מסכים למוכרו, אני מוכן לקנותו כי טרם קניתי צורכי החג. אנא, אמור נא לי מה מחירו"? אמר העשיר: "רק שני דירהמים".

שילם הסוחר שני דירהמיס לעשיר, לקח את הדג והוליכו לביתו. לקחה האשה את הדג, ניקתה ורחצה אותו ופתחה אותו והנה ראתה יהלום בתוכו. אמרה לבעלה: "ראה מה מצאתי בתוך הדג. אלוקים ראה בעוניינו ובא לעזרתנו. כעת נוכל לחוג את החג כראוי. לך מיד ומכור את היהלום וקנה כל צורכי החג״.

הלך הסוחר עם היהלום, הסתובב מסוחר לסוחר וכל אחד הציע לו מחיר אחר. לבסוף ניגש אל העשיר והראה לו את היהלום. נטל העשיר את היהלום בידו ואמר לסוחר: ״שמע נא ידידי, היהלום הזה עולה שלושת אלפים דירהמים. אם תרצה, הרי לך מחירו. אף פרוטה יותר לא אתן לך עבורו״.

שקל הסוחר בדעתו ולבסוף הסכים וקיבל את מחיר היהלום, טבין ותקילין. הלך וקנה צורכי החג, ושמחה גדולה שררה בביתו. בימי הפסח, ביקרוהו רבים מידידיו ורעיו, והוא סיפר להם כי אליהו הנביא שלח לו את ברכתו, ובעזרתו קיבל מתנה ששיפרה את מצבו באופן ניכר. בחול המועד ערך מסיבה גדולה, הזמין אורחים, מכירים וקרובי המשפחה וכן את הרב. סיפר להם את כל אשר קרהו וכי אליהו הנביא זימן לו את היהלום. אחרי הסעודה, נכנס הרב עם הסוחר אל אחד החדרים ואמר לו: "אל תאמר יותר כי אליהו הנביא ניגלה אליך, וכי שלח לך את היהלום, אלא כך וכך העניין. העשיר שקנה את היהלום הוא שעזר לך. ועכשיו אני משביעך, כי לא תדבר עם העשיר בנידון זה מאומה. הוא ייפגע ואין זה יפה". הבטיח הסוחר לרב כי לא ידבר עם העשיר בעניין זה. אחרי החג התעסק הסוחר במסחר ומסחרו פרץ. הוא בא בדברים עם העשיר והתייעץ איתו בכל אשר עשה, אך לא הזכיר לו אף פעם את עניין היהלום. גם הוא הלך בדרכו של העשיר, הגיש מכספו לכל פונה, וביתו היה פתוח לרווחה לכל. ברכת ה' הייתה בכל אשר לו ומאז לא ראה יותר ימים רעים.

הודה הסוחר לה׳ על כל אשר פעל למענו. יזכנו ה' תמיד להיות בין הנותנים 'מתן בסתרי, כי זוהי הצדקה הרצויה.

בזכותו של רבי אבנר צרפתי

מעשה בערביה עשירה שהיה לה בן יחיד. הבן היה חולה במחלה חשוכת מרפא; הוא לא היה יכול לעמוד על רגליו.

לא נותרה עיר במרוקו שבה לא פקדה אימו את קברות הקדושים, אך כלום לא עזר.

לערביה זו הייתה שכנה יהודיה. יום אחד, בשובה מעלייה לקבר קדוש, אמרה הערביה לשכנתה: ״הנה, את כל המקומות הקדושים פקדתי ודבר לא עזר. אם נגזר על בני למות, ימות; ואם לחיות, יחיה". אמרה לה היהודיה: ״לכי לך אצל קברו של רבי אבנר צרפתי וקחי עימך את הילד".

קמה הערביה, הכינה שבעה אוהלים ולקחה עימה מלווים רבים, שומרים ומשרתים. בהגיעה אל הקבר, השתטחה ואמרה: ״הו, יא קדוש! הנה ביקרתי בקברותיהם של הקדושים המוסלמים ואף קדוש לא עזר לי. עתה הבאתי לך את הילד".

הלילה הזה היה ליל שבועות והילד ישן עם אימו באוהל. עודו ישן, והנה בא אליו ה'חכם׳ [הקדוש] ומקלו בידו ושאל אותו: ״מה אתה עושה כאן״?

נעמד הילד על רגליו, הזדקף ואמר לו בקול תחנונים: ״אימי שהתייאשה מלמצוא תרופה למחלתי, היא שהביאה אותי לקדוש הקבור כאץ״. עודו מדבר, ואימו פקחה את עיניה וראתה אותו עומד. אחר־כך אמר החכם לילד: ״קום ולך, אין לך מה לחפש כאן״. וכך היה.

מאז נהגה הערביה להביא מידי שנה בחג השבועות, שני סלים עמוסים סוכר ותרנגולות לקדוש. הסבלים של האשה נהגו לפזר את קוביות הסוכר על ימין ועל שמאל. ואנחנו, הילדים, היינו מזנקים כדי לזכות באחת מהן. שוחט אחד בשם רבי יעקב זיאוי היה שוחט את התרנגולות ומחלק את הבשר. הכל בזכותו של רבי אבנר צרפתי.

סיפורי עם מפי יהודי מרוקו-יששכר בן עמי-עמ' 179

הבן הטוב שהשלים בין הוריו

היה הייתה נערה, בת יחידה להוריה, שהיו לה פני בהמה.

הייתה הנערה כלואה כל הימים לבדה בחדר, ולא הייתה יוצאת ממנו. איש לא היה רואה את פניה, ואת האוכל היו מגישים לה דרך אשנב קטן. אך נערה זו הייתה חכמה ביותר ולא היה במדינה כולה מי שיעלה עליה בחוכמתו. במדינה אחרת היה חי צעיר, שהיה הוגה בתורה יומם ולילה. הוא היה נודד ממקום למקום, ושומע תורה מפי רבנים ותלמידי חכמים גדולים. יום אחד, הגיע הנער לעיר שבה הייתה הנערה החכמה הכלואה בחדרה. פעם שאל הרב את אחד התלמידים שאלה, וביקש תשובה אחרי הצהריים. השאלה הייתה קשה, וכל התלמידים היו עצובים, כי לא ידעו לענות עליה. כאשר חזרו למקום, מצא הנער פיתקה על שולחנו ועליה פיתרון השאלה. הוא שאל את התלמידים: ״מי כתב פיתקה זו״? ״הנערה שאינה יוצאת מחדרה״, הסבירו לו החברים, ״היא חכמה מאוד ויודעת לענות על שאלות ולתרץ קושיות, אשר אין אנו יודעים פיתרון להן״.

"אותה אשא לאשה״, החליט הנער. אך חבריו הסבירו לו: ״הוריה לא יתנוה לך, כי בעלת־מום היא״.

ביקש הנער את חבריו שידברו על לב הורי הנערה וכך הם פעלו. אך ההורים לא הסכימו בשום אופן והסבירו לצעיר, כי אי־אפשר לשאת את בתם המסכנה לאשה. הנער טען בעקשנות: ״לא איכפת לי. רק אותה אשא לאשה".

לא הייתה להורים כל ברירה, והם הסכימו להשיא את בתם לצעיר המשונה.

בליל החתונה, כאשר ראה החתן את הכלה אחרי הקידושין, הוא לא נשאר איתה אלא עד אור הבוקר. כל הזמן בכתה הכלה בגלל מומה. בבוקר הסתלק האיש, אך לפני שהלך, השאיר את טבעתו ואת טליתו. לאחר מספר חודשים ילדה האשה בן שגדל אצל סבא וסבתא. כשהתחיל ללמוד בחדר, היו הילדים עולבים בו ואומרים: ״אביך מת, ויש לך שתי אימהות ואב חורג".

לא יכול היה הילד לסבול פגיעות מרגיזות אלו, ויום אחד שאל את סבתו: ״הגידי לי סבתא, האס את באמת אימי, או שמא יש לי אמא אחרת״?

״אני אימך, בני״! הודיעה לו סבתא, כי לא רצתה לצער את הנכד. אך הילד גדל וסבתו לא יכלה עוד להעלים ממנו את האמת. אחרי שנודע לו הדבר, בא הנער אל אימו ושאל: ״אמא יקרה, היכן אבא״? ענתה לו אימו: ״אביך יחזור. עתה הוא במרחקים״. חיכה הבן שנה תמימה, וכאשר ראה כי אביו אינו חוזר, החליט לצאת לעולם ולחפשו.

נתנה לו האם המסכנה את הטלית ואת הטבעת וסיפרה לו את כל האמת המרה: ״אביך גר בעיר פלונית. הוא ברח ממני ועזבני״. נטל הבן את חפצי אביו ופנה לדרכו.

עברו חודשים רבים והנער טרם הגיע למחוז חפצו. אחרי נדודים ארוכים בא הבן לעיר, שבה היה גר אביו. הוא הלך ישר לבית־הכנסת ופגש שם את סבו, הוא אבי־אביו. אך מובן שהם לא הכירו זה את זה ולא ידעו זה על זה. שאל הזקן את הצעיר: ״מהיכן אתה בא? מה מעשיך כאן״? ״באתי לחפש את אבי שעזב את אימי״, סיפר הצעיר לזקן שהיה סבו. הוא סיפר בפניו את כל סיפורו. כן הראה לזקן את הטלית והתפילין של אביו, והזקן הכיר מיד כי של בנו הם.

למחרת היום שאל הזקן את בנו, שהיה אבי הילד: "היכן הטלית שנתתי לך פעם, בני״?

"שכחתיה באיזה מקום, אבא". הסתכל האב בידי בנו ושאל: ״והיכן טבעתך בני״? "כאשר התרחצתי באחד הנהרות, צללה הטבעת במים רבים״. שאל הסב את בנו: "התכיר את טליתך ואת טבעתך אם אמצא אותן״? "וודאי", השיב הבן.

הוציא הסב את הטלית ואת הטבעת שקיבל מידי הנער והראה אותן לבנו.

ידע האב כי ניתגלה סודו. קרא הסב לנכדו והציגו בפני אביו. ביקש הבן את אביו לחזור הביתה, אך האב לא רצה בכך. טען הבן: ״בוא, אבא, חזור הביתה! אמא מחכה לך. אמא היא היפה והחכמה בנשים. מדוע אינך רוצה אותה? מי הכריח אותך לשאתה לאשה״?

הבין האב כי קרה איזה נס לאשתו ואמר לבנו: ״בני, עכשיו חזור אתה ואני אבוא בעקבותיך".

בו ביום יצא הבן לדרכו. בדרך פגש אותו זקן אחד אשר הנער לא ראהו מעולם.

הוא אמר לנער: "יודע אני את אהבתך הגדולה לאביך ולאימך. אני נותן לך איפוא בקבוק זה בשביל אימך. כאשר היא תרחץ במימיו את פניה, היא תהיה יפה מאוד".

הודה הנער לזקן, החיש את פעמיו והגיע הביתה. מיד נתץ את הבקבוק לאימו, וכאשר היא רחצה במימיו את פניה הם נעשו יפיס מאוד. ידעו הבן ואימו, כי הזקן לא היה אלא אליהו הנביא זכור לטוב. גם אבא חזר ממרחקים לבית. הוא היה מאושר מאוד בגלל אשתו היפה ובגלל בנו החכם, שדאג לשלומו של הבית ולאושרם של הוריו.

סיפורי עם מפי יהודי מרוקו-יששכר בן עמי- הבן הטוב שהשלים בין הוריו-עמ' 183

13/07/20