מורשת יהדות מרוקו

מתי יבוא לידי ואקיימנו

ברית מספר 31

ביום יד' שבט התרע״ב, שב רבי יצחק זצוק״ל משליחות קודש באחד הכפרים שבמחוז תאפיללת, ביום שישי, ערש״ק בשעת המנחה. אחרי שהלכו כברת דרך לא ארוכה, הורה לפתע למשרתו לעצור לתפילת מנחה. משרתו שאלו: "יא סידי, למה נשנה ממנהגנו שנוהגים אנו להתפלל מנחה קטנה ובפרט בערש"ק?" ענה לו רבי יצחק ברוח קדשו שהוא ממתין בכוונה תחילה לליסטים ופורעים ערביים שמתכננים לפגוע בתושבי העיר גורמה, ומעדיף הוא שיפגעו בו ובכך ימנע מהם לבצע את זממם ולפרוע ביהודי הכפרים הסמוכים. במותו על קידוש ד' יזכה להציל יהודים רבים. באותה תפילה האריך רבי יצחק וכיוון בה כוונות גדולות יותר מהרגיל. כאשר סיים אה תפילתו ביקש ממשרתו קולמוס ונייר, כדי לרשום עליו פיוט שרוצה הוא לחבר לכבוד שבת. וכך, במעמד מיוחד זה כתב את פיוטו הנודע "יום השביעי הוא יום מנוחה."

כעבור זמן מה הגיעו פרשים על סוסים דוהרים. מהסוסים זינקו פורעים זורי אימה. מיד נעץ מנהיגם האכזר את חרבו בלב הצדיק רבי יצחק שנפל מתבוסס בדמו, אותו מנהיג ארור ניסה לדקור שוב את רבי יצחק כדי להבטיח את מותו, אך הצדיק קרא לעברו: "רשע"! ובו ברגע היד האוחזת בחרב קפאה ונעשתה משותקת. חברי כנופית הרשע נבהלו למראה מנהיגם המשותק ועלו בזריזות על סוסיהם ונמלטו מהמקום, וכך נתקיימה במלואה שאיפתו של הצדיק – להקריב את חייו על קידוש הי כדי לסכל את מזימת הפורעים לפרוע ביהודי הכפרים שבסביבה.

משרתו של רבי יצחק הפצוע אנושות שמע אותו ממלמל את פזמון הפיוט שחיבר זמן קצר קודם: "תשיב שבותי, תאיר נשמתי, תגל עדתי".. מילים אלו רמזו על מיתתו תוך כדי הגנה על בני עדתו והוא ישבות ותואר נשמתו בגן עדן העליון.

משרתו מיהר אל יהודי הכפר תולאל לבשרם את הבשורה המרה, ולבקש את עזרתם להביאו לקבר ישראל בעוד השמש מאירה, תושבי המקום התאספו בהמוניהם לבכות ולספוד על פטירת הצדיק שחייבים הם לו את חייהם, ובסיעתא דשמיא הצליחו להספידו ולקברו במקום הראוי לו ולחזור אל בתיהם בעוד השמש על הארץ מבלי לחלל חם ושלום את קדושת השבת, והרגישו שכמו עמדה השמש במקומה לכבוד הצדיק.

ספריו

רבי יצחק זצוק״ל חיבר מספר ספרים על חלקי התורה השונים ואלו הם:

א.        אלף המגן- חידושים על התנ״ך לפי סדר אלפא ביתא

ב.        לב טהור- דרושים על התפילה

ג.         השבת הגדול- תרי״ג מצוות תורתנו הקדושה ושבע מצוות דרבנן, וכולם תחת ראשי תיבות של המילה "השבת" שלושה ספרים אלה אוגדו כבר לספר אחד הקרוי "תולדות יצחק" ויצאו לאור על ידי מר דודי רבי יצחק אביחצירא זצ״ל, מחיפה.

שערי בינה- חידושים על שיר השירים. אף ספר זה יצא לאור, בשתי הוצאות. האחת הוצאת "מלכי רבנן" אשדוד, ובהוצאה נוספת שיצאה ע״י בן דודי רבי שמעון אביחצירא מחיפה.

כתר תורה- דרושים לעיתים שונים

זבחי צדק- על הלכות שחיטה וטריפות

שרביט הזהב- חידושים על הש״ס

שלושה אלו האחרונים עוד טרם ראו אור, ויהי רצון שנזכה להתבשם אף מהם.

מתוך ספריו אלה המצויים בידינו, למדים אנו שידיו רב לו לרבי יצחק בתורה בכלל ובתורת הסוד והקבלה בפרט. זכותו של הצדיק הקדוש, וזכות תורתו, תעמוד לנו ותגן עלינו ועל כל עמו ישראל, אמן.

תפארת בנים אבותם

רבי יצחק זצוק״ל השאיר אחריו שתי בנות: רחל וחנה, ובן יחיד הלא הוא מר זקני רבי אבא אביחצירא זצוק״ל. שמעתי שנקרא רבי אבא בשם זה בשל חיבתו והערכתו הרבה שהייתה לרבי יצחק כלפי אביו ה״אביר יעקב" זצוק״ל, עד כדי שרצה לקרוא לבנו כשם אביו, ומחמת יראתו את אביו קרא לבנו"אבא", המזכיר לו תמיד את אביו(ובכלל אוסיף ואומר שזהו דבר ידוע שלא קראו בשמו של רבי יעקב זצוק״ל, אב לבנו בדורות הראשונים המיוחסים אליו, וזאת מפני היראה הרבה שהייתה להם כלפיו).

רבי אבא שקד על התורה ועבודת ד׳ ועלה ונתעלה.

רבי אבא נשא לאישה את בת בן-דודו, הלא היא הרבנית חנה המכונה בפי כל "ללא חזאן".

ללא חזאן הייתה בתו של עט״ר רבי דוד אביחצירא זצוק״ל הי״ד. לפי הידוע לנו, החברותא עימו היה לומד רבי אבא ברוב הימים, היה רבי יחיא שניאור זצוק״ל, שזכה ועלה לארץ ישראל, ושכן בפלטרין של מלך, בירושלים, ורבים שחרו לפתחו על מנת להתברך מפי הצדיק.

רבי אבא נפטר בכו' חשוון תרצ״ז, בגיל צעיר מאוד, ויהיו ימי חייו שנים ושלושים שנים בלבד (והאבידה הייתה גדולה גם בשל היותו בנו היחיד של רבי יצחק). מנוחתו כבוד בעיר בודניב שבמרוקו. אישתו הרבנית ללא חזאן התאלמנה כאמור בגיל עשרים ושש (לערך) ואחר כן ברבות הימים והשנים עלתה לשכון כבוד בארץ הקודש בעיר אשדוד, שם נחלה כבוד רב, ושם השיבה נשמתה לבורא בשנת התשנ״ג.