הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו – אורי וישעי

להתנזר מן המותרות בהרט בחודש אלול ועשי״ת

דרכו של רבינו שלום הלוי מהכפר טהלה היתה להתרחק מן המותרות עד תכלית, מסלק היה מעצמו כל סממן הקשור בתענוגות העולם הזה החולף, בפרט בימי חודש אלול ועשרת ימי תשובה היה מרבה בהם בתעניות ובסיגופים והכל בהסתר גמור

ובצניעות יתירה!

רבי אברהם אסולין, הקדמה לספר נתיבות שלום עמי 18

ריבוי החומריות אם כל חטאת

'תשובה' רית תענית שק ואפר בכיה הכנעה, שאלו דברים הנצרכים להטהר בחודש אלול ימי התשובה, וכמ"ש לפני ה' תטהרו. וגם 'תטהרו' רית תשובה

טבילה ה׳ עינויים רחיצה (רחץ וטהר מעונים) וידוי. ובחודש הקדוש הזה צריך לחזק בעצמנו את הרוחניות ולסור מריבוי החומריות כי ריבוי החומריות אם כל חטאת וגם גורם לאדם לעוונות חמורים בסוג של בין אדם לחבירו לכן צריך להישמר מריבוי החומריות.

רבי מכלוף ועקנין, אמרי צוף עמי 362

יחידי סגולה נהגו לצום מר״ח אלול עד יוה׳׳כ

שנים רבות היה מנהגו של עטרו״ת הצדיק כמוהר״ר יעקב שריקי ע״ה להתענות בכל ימי הרחמים והסליחות החל מר״ח אלול ועד יוה״כ רק בלילות היה שובר את הצום לתת לנפשו כח ליום חדש של עבודת ה׳. על אביו הצדיק רבי שלמה מסופר שהיה צם בכל שנה ושנה שני פעמים ״סתייא״ (תענית הפסקה משבת לשבת) אחד בימים נוראים. ואחד בימי השובבי״ם. שנה אחת ויוה״כ אז חל בשבת צם רבי שלמה ממוצאי שבת תשובה ועד מוצאי יוה״כ שבעה ימים רצופים…

רבי אליהו שריקי, עדות באוזני אחי רבי יוסף חיים דבדה הי״ו

תענית כל חודש אלול ועשי׳׳ת (כל תפילות יוה"כ על רגל אחת, לימוד בליל יוה"כ)

על הרה״צ קדוש יאמר לו רבי צבי הרוש זיע״א* (מנוחתו כבוד ביבנה) מסופר: עוד מצעירותו בישיבה במראקש בהיותו בחור בן 17

* בנו של הרה״ק רבי יהודה הרוש זיע״א (דיין במחוז בני מילאל תאדלא בוזאד במרוקו) לרבי יהודה נולדו 11 ילדים ונפטרו בקטנותם בהמלצת שד״ר קרא לבנו הי״ב בשם צבי ע״ש ארץ ישראל – ארץ הצבי, וזה שרד בחיים וזכה למשפחה ברוכה כ״י.

שנים בלבד קראוהו ׳׳ר' צבי החסיד". כבר אז החל להתענות ולסגף עצמו. מר״ה ועד יוה״כ היה בתענית בימים, היה מתענה תעניות בה״ב שלאחר החגים. וכן כל שני וחמישי שבימי השובבי״ם. כל ער״ח וכל יום שישי היה בתענית. ואעפ״כ לימוד תורתו ועבודת ה' שלו לא נגרעו, ואדרבה, ככל שסיגף את עצמו, למד בלי הפסקה והתעלה בקדושתו.

הנהגות מיוחדות במינן היו לו שרק יחידים בדור יכולים לעמוד בהם מבלי שעבודת ה' שלהם תיפגע ותיחלש.

מעודו לא שח שיחה בטילה ומעולם לא דיבר בבית הכנסת, כל הרואהו ראה ירא״ש נסוכה על פניו.

בחודש אלול אחזתהו חיל ורעדה בנוסף על שאר ימות השנה, וכל הנמצא בקרבתו יראה ופחד הרגיש בנפשו.

מספר בנו, זכורני שהבאתיו מספר שנים בימים הנוראים בהיותי שליח ציבור על מנת שיעמוד לצידי, וזה היה גורם לי להרגשת קדושה ויראה מיוחדת שאפילו לב אטום היה נשבר בקרבו, וזה חוץ מדמעותיו שהיה מוזיל בתפילותיו שגרמו להתעוררות גדולה וללב נשבר ונדכה.

בצעירותו התפלל את כל תפילות יום הכיפורים כאשר הוא עומד על אחת מרגליו וכך גם היה לומד כל הלילה עם עוד תלמידי חכמים את הלימוד שמסודר לליל יוה״כ עד הבוקר, והסיבה לכך אמר, שקבלת היסורין הללו יהיו כפרה על אותם עוונות שחייב עליהם יסורין!

מבוא לספר קול יהודה, לאביו רביודה הדוש

תענית ביום ראשון ואחרון של סליחות

מנהגו של אדמו״ר הגה״צ רבי אליהו שריקי זיע״א להתענות ביום ראשון ואחרון של סליחות, דהיינו יום ב׳ באלול ויום ח׳ בתשרי.

ביום הכיפורים היה לובש בגדי לבן והיה דומה למלאך ה׳.

קונטרס מראש צורים, עמי לח

מבט של גדול – חודש אלול בין כותלי הישיבה!

מספר הגאון רבי עמרם אלחדד שליט״א בתחילת חודש אלול תשכ״א בא רבי רפאל ברוך טולידאנו ע״ה מעירו מקנס אל ישיבתנו ישיבת נוה-שלום בקזבלנקה. מטעם הישיבה הקצו לו חדר ללון ואת עבודת הקודש שלו עשה בין כותלי הישיבה.

במשך חודש אלול כולו זכיתי לראות מקרוב את עבודת הקודש של הצדיק הנשגב הזה, התמדתו המופלאה, תפלותיו וברכותיו שנאמרו ברתת ושימת לב לכל מילה, וכמובן גם תיקון חצות שנאמר בבכיות נוראות בכל לילה.

רבי ברוך מסר לנו במשך חודש אלול שיעורים במסכת שלמדנו, וכמו״כ מסר לנו שיעורים בהלכה ובפרשת השבוע, ועל כולנה דברי התעוררות ומוסר היוצאים מן הלב ואי אפשר שלא יכנסו ללב. הוא היה מתפלל אתנו ומחזק את האוירה כל העת, עובר בין השורות וטופח על כתפי התלמידים באהבה, כאב רחום, כדי לעוררם לתוספת חיזוק והתעלות בימי אלול הגורליים. שלושה ימים לפני ראש השנה החליט הרב לשוב לעירו מקנס חסרונו בין כותלי הישיבה ניכר היה בכל זוית ופינה.

רבי עמרם אלחדד, דורות גליון 6 עמי

ככל שמזדרז לשוב על חטאו כך תשובתו יהה, ואם התהילה יקרה בעיניך צריך שתהיה תחנונים דווקא

משה רבינו ע״ה אומר (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, וקשה הרי בכל מקום קורא לתפילה בשם תפילה ולא תחינה כמו 'ואתפלל גם בעד אהרן', וכהנה רבות, וגם מה הלשון אומרת בעת ההיא מילתא דפשיטא הוא.

ונראה לעניות דעתי שכוון משה רבינו ע״ה ללמד לישראל דברים חשובים במהות התפילה והתשובה. בא ללמדנו אופן התפילה שתהיה בלשון תחינה ונעשה אותה תחנונים ולא קבע כמו שאמר התנא אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, שאם אדם עושה תפילתו קבע הרי תפילתו עליו כחוב וכנושא משא כבד עליו שכל חפצו ורצונו להשליך המשא הכבד מעליו, ופשיטא שמתפלל במהירות, ותפילה כזאת היא מהשפה ולחוץ, בלי כוונת הלב, וגורם רעה שמביא על עצמו תרעומת כמ״ש ״בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני״. וגם שמבליע האותיות ואינו אומרם כתיקונם וכנקודם. שבזה משתנית משמעות המילות. ״שהנקודות לאותיות כרסן לפני הסוס״. ולפיכך ע״י המהירות יבא לזרוק ברכה מפיו, ולענות אמן קטופה וחטופה, וא״כ תפילה כזו האיך תקובל לפני אדון העולמים, משא״כ העושה תפילתו תחנונים, בנחת ובריוח האותיות, בודאי שהדברים יוצאים מעומקא דלבא ופשיטא שעושים פירות.

ולזה אמר משה רבינו ואתחנן ללמדך שאם התפילה יקרה בעיניך צריך שתהיה תחנונים דווקא.

עוד רמז במה שאמר 'בעת ההיא', מה שאמרו חכמי המוסר שאינו דומה העושה תשובה ומתוודה ומתפלל על חטאו תכף אחר חטאו, למעכב וודויו ותפלתו על חטאו, ודימו זה חכמינו ז״ל לבגד המתכבס בעודו לבן ואינו מגועל כל כך, שבמעט בורית מכבסו. משא״כ לבגד המעוכב לכבוס שהוא צריך לבורית הרבה וכולי האי ואולי יתכבס כהוגן. והוא הדין בענין החטא כך הוא, שאם האדם נתעורר תיכף לתקן עוותו, ולהתפלל על חטאו תיכף, אזי בנקל יקבל הקב״ה תפילתו וימחול לו, משא״כ המשליך חטאו אחר כתיפו ושכחו עד לאחר זמן, פשיטא שצריך תיקון גדול. וזה שאמר משה רבינו ע״ה 'בעת ההיא' רצה לומר שתכף שגזר עלי ה' שלא אכנס לארץ בעת ההיא התפללתי ובקשתי על

חטאי שימחל, ואכנס לארץ, וכל זה לרמוז להם שכמותו יעשו לפשפש על חטאם ולהתפלל עליו בעתו בלי עיכוב.

רבי ראובן טמסטית, דודאי ראובן פי ואתחנן

לא לחכות עד עשי״ת הזמן הזה הוא למאחרים…

ביום ר״ה כל בני העולם עוברים לפני הקב״ה כבני מרון, והמשפט של היום הזה הוא יותר קשה, כי בדיני אדם אפשר להגיד שקר, אפשר לדחות את השופט שהוא בשר ודם, אבל בדיני שמים הוא היודע הוא העד וא״א לומר שקר, כי אדרבה אם האדם ישקר המשפט יהיה יותר קשה, ומודה ועוזב ירוחם, ועל כן צריכים להתכונן ליום הדין הגדול והנורא!

עוד בה, בדיני בשר ודם אם האדם עבר עבירה נגד חוקי הממשלה, לא יועילו לאדם כל מה שיתחרט על מעשיו, כי השופט לא יאמין לו וכל עון שעשה נשאר לעולם, אפילו אם יתחרט אלף פעמים הוא יקבל את עונשו, גם לאחר התשובה, אבל במשפט השמים הוא ההיפך הגמור האדם יכול להתחרט על מעשיו ולקבל על עצמו מהיום והלאה להיטיב את דרכיו ולשפר את מעשיו, וה׳ יסלח לו. ואדרבה הקב״ה יושב ומצפה לתשובת השבים, וכתובים רבים מוכיחים על זה בעליל.

ולכן הטוב הוא, שלא נחכה על עשי״ת ועל יוה״כ כי הזמן הזה הוא רק למאחרים רק נקבל עלינו עוד לפני ראש השנה לחזור בתשובה שלימה דהיינו חרטה על העבר, ותשובה על העתיד, ועוד אנו זוכין שמעלתנו יותר ממעלת צדיקים גמורים שלא חטאו כל עיקר כידוע.

ובזה יובן מ״ש דוד המלך ע״ה (תהלים פרק קיט) ״חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמתי״ כי יש ג׳ זמני תשובה. אלול, ר״ה, ויום הכיפורים. והתשובה נקראת ׳דרך׳ כמו שכתוב על כן יורה חטאים בדרך. וזה שאמר חשבתי דרכי דיש לפני ג׳ דרכי תשובה אך בחרתי בתשובה מאהבה שהקב״ה מעיד עליה (בוחן לבות וכליות) וזהו אל עדותיך לשון עדות לכן