ארכיון יומי: 19 בספטמבר 2014


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו – אורי וישעי

להתנזר מן המותרות בהרט בחודש אלול ועשי״ת

דרכו של רבינו שלום הלוי מהכפר טהלה היתה להתרחק מן המותרות עד תכלית, מסלק היה מעצמו כל סממן הקשור בתענוגות העולם הזה החולף, בפרט בימי חודש אלול ועשרת ימי תשובה היה מרבה בהם בתעניות ובסיגופים והכל בהסתר גמור

ובצניעות יתירה!

רבי אברהם אסולין, הקדמה לספר נתיבות שלום עמי 18

ריבוי החומריות אם כל חטאת

'תשובה' רית תענית שק ואפר בכיה הכנעה, שאלו דברים הנצרכים להטהר בחודש אלול ימי התשובה, וכמ"ש לפני ה' תטהרו. וגם 'תטהרו' רית תשובה

 

 
אורי  חודש אלול ווי טעי

טבילה ה׳ עינויים רחיצה (רחץ וטהר מעונים) וידוי. ובחודש הקדוש הזה צריך לחזק בעצמנו את הרוחניות ולסור מריבוי החומריות כי ריבוי החומריות אם כל חטאת וגם גורם לאדם לעוונות חמורים בסוג של בין אדם לחבירו לכן צריך להישמר מריבוי החומריות.

רבי מכלוף ועקנין, אמרי צוף עמי 362

יחידי סגולה נהגו לצום מר״ח אלול עד יוה׳׳כ

שנים רבות היה מנהגו של עטרו״ת הצדיק כמוהר״ר יעקב שריקי ע״ה להתענות בכל ימי הרחמים והסליחות החל מר״ח אלול ועד יוה״כ רק בלילות היה שובר את הצום לתת לנפשו כח ליום חדש של עבודת ה׳. על אביו הצדיק רבי שלמה מסופר שהיה צם בכל שנה ושנה שני פעמים ״סתייא״ (תענית הפסקה משבת לשבת) אחד בימים נוראים. ואחד בימי השובבי״ם. שנה אחת ויוה״כ אז חל בשבת צם רבי שלמה ממוצאי שבת תשובה ועד מוצאי יוה״כ שבעה ימים רצופים…

רבי אליהו שריקי, עדות באוזני אחי רבי יוסף חיים דבדה הי״ו

תענית כל חודש אלול ועשי׳׳ת (כל תפילות יוה"כ על רגל אחת, לימוד בליל יוה"כ)

על הרה״צ קדוש יאמר לו רבי צבי הרוש זיע״א* (מנוחתו כבוד ביבנה) מסופר: עוד מצעירותו בישיבה במראקש בהיותו בחור בן 17

* בנו של הרה״ק רבי יהודה הרוש זיע״א (דיין במחוז בני מילאל תאדלא בוזאד במרוקו) לרבי יהודה נולדו 11 ילדים ונפטרו בקטנותם בהמלצת שד״ר קרא לבנו הי״ב בשם צבי ע״ש ארץ ישראל – ארץ הצבי, וזה שרד בחיים וזכה למשפחה ברוכה כ״י.

 

אורי  חודש אלול ווי טעי

שנים בלבד קראוהו ׳׳ר' צבי החסיד". כבר אז החל להתענות ולסגף עצמו. מר״ה ועד יוה״כ היה בתענית בימים, היה מתענה תעניות בה״ב שלאחר החגים. וכן כל שני וחמישי שבימי השובבי״ם. כל ער״ח וכל יום שישי היה בתענית. ואעפ״כ לימוד תורתו ועבודת ה' שלו לא נגרעו, ואדרבה, ככל שסיגף את עצמו, למד בלי הפסקה והתעלה בקדושתו.

הנהגות מיוחדות במינן היו לו שרק יחידים בדור יכולים לעמוד בהם מבלי שעבודת ה' שלהם תיפגע ותיחלש.

מעודו לא שח שיחה בטילה ומעולם לא דיבר בבית הכנסת, כל הרואהו ראה ירא״ש נסוכה על פניו.

בחודש אלול אחזתהו חיל ורעדה בנוסף על שאר ימות השנה, וכל הנמצא בקרבתו יראה ופחד הרגיש בנפשו.

מספר בנו, זכורני שהבאתיו מספר שנים בימים הנוראים בהיותי שליח ציבור על מנת שיעמוד לצידי, וזה היה גורם לי להרגשת קדושה ויראה מיוחדת שאפילו לב אטום היה נשבר בקרבו, וזה חוץ מדמעותיו שהיה מוזיל בתפילותיו שגרמו להתעוררות גדולה וללב נשבר ונדכה.

בצעירותו התפלל את כל תפילות יום הכיפורים כאשר הוא עומד על אחת מרגליו וכך גם היה לומד כל הלילה עם עוד תלמידי חכמים את הלימוד שמסודר לליל יוה״כ עד הבוקר, והסיבה לכך אמר, שקבלת היסורין הללו יהיו כפרה על אותם עוונות שחייב עליהם יסורין!

מבוא לספר קול יהודה, לאביו רביודה הדוש

 

        אורי  חודש אלול ווי טעי

תענית ביום ראשון ואחרון של סליחות

מנהגו של אדמו״ר הגה״צ רבי אליהו שריקי זיע״א להתענות ביום ראשון ואחרון של סליחות, דהיינו יום ב׳ באלול ויום ח׳ בתשרי.

ביום הכיפורים היה לובש בגדי לבן והיה דומה למלאך ה׳.

קונטרס מראש צורים, עמי לח

מבט של גדול – חודש אלול בין כותלי הישיבה!

מספר הגאון רבי עמרם אלחדד שליט״א בתחילת חודש אלול תשכ״א בא רבי רפאל ברוך טולידאנו ע״ה מעירו מקנס אל ישיבתנו ישיבת נוה-שלום בקזבלנקה. מטעם הישיבה הקצו לו חדר ללון ואת עבודת הקודש שלו עשה בין כותלי הישיבה.

במשך חודש אלול כולו זכיתי לראות מקרוב את עבודת הקודש של הצדיק הנשגב הזה, התמדתו המופלאה, תפלותיו וברכותיו שנאמרו ברתת ושימת לב לכל מילה, וכמובן גם תיקון חצות שנאמר בבכיות נוראות בכל לילה.

רבי ברוך מסר לנו במשך חודש אלול שיעורים במסכת שלמדנו, וכמו״כ מסר לנו שיעורים בהלכה ובפרשת השבוע, ועל כולנה דברי התעוררות ומוסר היוצאים מן הלב ואי אפשר שלא יכנסו ללב. הוא היה מתפלל אתנו ומחזק את האוירה כל העת, עובר בין השורות וטופח על כתפי התלמידים באהבה, כאב רחום, כדי לעוררם לתוספת חיזוק והתעלות בימי אלול הגורליים. שלושה ימים לפני ראש השנה החליט הרב לשוב לעירו מקנס חסרונו בין כותלי הישיבה ניכר היה בכל זוית ופינה.

רבי עמרם אלחדד, דורות גליון 6 עמי

אורי  חודש אלול ווי טעי

ככל שמזדרז לשוב על חטאו כך תשובתו יהה, ואם התהילה יקרה בעיניך צריך שתהיה תחנונים דווקא

משה רבינו ע״ה אומר (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, וקשה הרי בכל מקום קורא לתפילה בשם תפילה ולא תחינה כמו 'ואתפלל גם בעד אהרן', וכהנה רבות, וגם מה הלשון אומרת בעת ההיא מילתא דפשיטא הוא.

ונראה לעניות דעתי שכוון משה רבינו ע״ה ללמד לישראל דברים חשובים במהות התפילה והתשובה. בא ללמדנו אופן התפילה שתהיה בלשון תחינה ונעשה אותה תחנונים ולא קבע כמו שאמר התנא אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, שאם אדם עושה תפילתו קבע הרי תפילתו עליו כחוב וכנושא משא כבד עליו שכל חפצו ורצונו להשליך המשא הכבד מעליו, ופשיטא שמתפלל במהירות, ותפילה כזאת היא מהשפה ולחוץ, בלי כוונת הלב, וגורם רעה שמביא על עצמו תרעומת כמ״ש ״בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני״. וגם שמבליע האותיות ואינו אומרם כתיקונם וכנקודם. שבזה משתנית משמעות המילות. ״שהנקודות לאותיות כרסן לפני הסוס״. ולפיכך ע״י המהירות יבא לזרוק ברכה מפיו, ולענות אמן קטופה וחטופה, וא״כ תפילה כזו האיך תקובל לפני אדון העולמים, משא״כ העושה תפילתו תחנונים, בנחת ובריוח האותיות, בודאי שהדברים יוצאים מעומקא דלבא ופשיטא שעושים פירות.

ולזה אמר משה רבינו ואתחנן ללמדך שאם התפילה יקרה בעיניך צריך שתהיה תחנונים דווקא.

עוד רמז במה שאמר 'בעת ההיא', מה שאמרו חכמי המוסר שאינו דומה העושה תשובה ומתוודה ומתפלל על חטאו תכף אחר חטאו, למעכב וודויו ותפלתו על חטאו, ודימו זה חכמינו ז״ל לבגד המתכבס בעודו לבן ואינו מגועל כל כך, שבמעט בורית מכבסו. משא״כ לבגד המעוכב לכבוס שהוא צריך לבורית הרבה וכולי האי ואולי יתכבס כהוגן. והוא הדין בענין החטא כך הוא, שאם האדם נתעורר תיכף לתקן עוותו, ולהתפלל על חטאו תיכף, אזי בנקל יקבל הקב״ה תפילתו וימחול לו, משא״כ המשליך חטאו אחר כתיפו ושכחו עד לאחר זמן, פשיטא שצריך תיקון גדול. וזה שאמר משה רבינו ע״ה 'בעת ההיא' רצה לומר שתכף שגזר עלי ה' שלא אכנס לארץ בעת ההיא התפללתי ובקשתי על

 

 
אורי  חודש אלול ווי טעי

חטאי שימחל, ואכנס לארץ, וכל זה לרמוז להם שכמותו יעשו לפשפש על חטאם ולהתפלל עליו בעתו בלי עיכוב.

רבי ראובן טמסטית, דודאי ראובן פי ואתחנן

לא לחכות עד עשי״ת הזמן הזה הוא למאחרים…

ביום ר״ה כל בני העולם עוברים לפני הקב״ה כבני מרון, והמשפט של היום הזה הוא יותר קשה, כי בדיני אדם אפשר להגיד שקר, אפשר לדחות את השופט שהוא בשר ודם, אבל בדיני שמים הוא היודע הוא העד וא״א לומר שקר, כי אדרבה אם האדם ישקר המשפט יהיה יותר קשה, ומודה ועוזב ירוחם, ועל כן צריכים להתכונן ליום הדין הגדול והנורא!

עוד בה, בדיני בשר ודם אם האדם עבר עבירה נגד חוקי הממשלה, לא יועילו לאדם כל מה שיתחרט על מעשיו, כי השופט לא יאמין לו וכל עון שעשה נשאר לעולם, אפילו אם יתחרט אלף פעמים הוא יקבל את עונשו, גם לאחר התשובה, אבל במשפט השמים הוא ההיפך הגמור האדם יכול להתחרט על מעשיו ולקבל על עצמו מהיום והלאה להיטיב את דרכיו ולשפר את מעשיו, וה׳ יסלח לו. ואדרבה הקב״ה יושב ומצפה לתשובת השבים, וכתובים רבים מוכיחים על זה בעליל.

ולכן הטוב הוא, שלא נחכה על עשי״ת ועל יוה״כ כי הזמן הזה הוא רק למאחרים רק נקבל עלינו עוד לפני ראש השנה לחזור בתשובה שלימה דהיינו חרטה על העבר, ותשובה על העתיד, ועוד אנו זוכין שמעלתנו יותר ממעלת צדיקים גמורים שלא חטאו כל עיקר כידוע.

ובזה יובן מ״ש דוד המלך ע״ה (תהלים פרק קיט) ״חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמתי״ כי יש ג׳ זמני תשובה. אלול, ר״ה, ויום הכיפורים. והתשובה נקראת ׳דרך׳ כמו שכתוב על כן יורה חטאים בדרך. וזה שאמר חשבתי דרכי דיש לפני ג׳ דרכי תשובה אך בחרתי בתשובה מאהבה שהקב״ה מעיד עליה (בוחן לבות וכליות) וזהו אל עדותיך לשון עדות לכן

 

איורי חודש אלול וי עי  א

חשתי ולא התמהמתי וכבר בחודש אלול נזדרזתי ושבתי וחלילה לא חיכתי ללהקת המאחרים בתשובתן.

רבי מאיר ועקנין, זכרון מאיר ח״ג דרוש א׳

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שוניםמקובל ממרוקו

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

אברהם חליאאה  הראשון – מלכי רבנן.

זצ"ל אחד מחכמי מקנאס חי בסוף המצאה הרביעית ובתחילת החמישית בהשערה והיה לו יד ושם בנגלה ובנסתר כדמוכח בהקמת רבי אברהם חליוואה השני שבספר " קול יעקב " שכתב נין ונכד לאו"ץ בנגלה ובנסתר.

עוד חכמים אחרים היו במכנאס אז בחצי הראשון של המאה הזאת, והם, רבי משה טולידאנו בן רבי יעקב הנזכר בדור הקודם ולמעלה, ורבי יוסף בנו, רבי משה מאימראן, ורבי חיים בנו, רבי אברהם חילוואה הראשון ורב משה בנו, רבי יעקב אדהאן בן רבי משה אדהאן הנזכר בדור הקודם. רבי דוד בן רבי אהרן חסין, רבי אברהם אצבאן ורבי מסעוד ארוואח. – נר המערב.

אברהם עלון.

לפי בן נאיים היה ממקובלי העיר דרעא במאה ה-16

עוד חכם אחד חי אז בצפת, שהיה גם כן מחבל דרעא, ושמו רבי אברהם בן רבי שלמה עלון, והוא הוציא לאור ספר " דרכי הגמרא מר"י קונפטין. נר המערב. 

אהרן אלחדאד הכהן.

מחוז מראכש. רבני מוגאדור תיארוהו כהרב המובהק המקובל האלוהי חסידא קדישא ופרישא.

אליהו שוראקי.

בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשם שלום, כי במרוקו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי קבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית. ראה ספרו " קורות היהודים בצפון אפריקה "    

אלעזר אלחדאד הכהן. מחוז מראכש. מקובל חסיד וקדוש .

דוד דאנדא.

1800 בערך.מכפר קאקאווי מנוף סוס. מקובל חסיד ובעל מעשים. מחכמי ורבני מרוקו. חי בשנת 1800 בערך. רבי דוד דאנדא מכפר קאקאוי, כנראה אקקא, מנוף, מחוז סוס. נודע כמקובל וחסיד בעל מעשים. הוא חי במאה השישית לאלף השישי.

דוד הלוי.

ספר ששימש נושא לדיון בספרות המחקר הוא זה שמכונה " ספר המלכות " החיד"א מזכירו ומייחסו לרבי דוד. הרב יעקב משה טולידאנומצא כתב יד, ושיער שמחברו הוא רבי דוד הלוי, וכי שמו הוא ספר המלכות, על יסוד השערתו זה נדפס הספר בקזבלנקה, בצירוף מבוא משלו.

ברם כעבור עשרים שנה נוכח בטעותו וחזר בו. בעיה נוספת היא, שחיבור בשם " ספר המלכות " נדפס כולו או בחלקו עם פירוש רחב בתוך " מאור ושמש " של רבי יהודה קורייאט, אך בשער הספר הזה הוא מיוחס לרבי אברהם הלוי זאת ועוד , מרגליות בקאטאלוג של הספריה הבריטית, שיער כי רבי אברהם בן אליעזר הוא מחבר הפירוש.

 ברם, גרשם שלום דחה את ייחוס הספר עצמו והן את פירושו לרבי אברהם הלוי, תחת זאת קבע , כי ספר זה, הדן בחכמת הצירוף, חיברו בשנת 1400 בערך המקובל דוד הלוי מסביליה. ואילו זה שהדפיס הרב יעקב משה טולידאנו הוא חלק מספק " תולדות אדם "

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-קהילת ג'יברטלר – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן     

             1 -קהילת ג'יברטלר  – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

קהילת ג'יברטלר נוסדה שנים אחדות לאחר שהמקום נכבש על ידי הבריטים ב – 1704. תחת השלטון הבריטי נהנו מחירות, מאזרחות בריטית ומשגשוג כלכלי. רוב היהודים בקהילה עברו אליה ממרוקו והדבר ניכר במנהגים ובזיקה מיוחדת למרוקו ולחכמיה.

על תולדות הקנילה פורסמו מספר מאמחקרי אליעזר ספרמרים, ויהודים נזכרים גם בחיבורים על ג'יברלטר. המידע הראשון על היהודים בגיברלטר הוא מסף 1712. באותו זמן היו 26 חנויות של יהודים ברחוב הראשי. בהסכם אוטרכט – Utrecht – שנחתם ב 1713 בין המלכה הבריטית אן , מלכה בין 1702 – 1714, ובין פיליפה החמישי מלך ספרד, 1683 – 1764 , הוכרה העברת המקום מספרד לבריטניה. לפי דרישת ספרד, נקבע בסעיף 10 בהסכם שיהודים ומאורים לא יתיישבו במקום . אבל התנאי לא בוצע, ויהודים ממרוקו עברו לגיברלטר, תחילה באופן זמני לרגל מסחרם, ובשלב הבא התיישבו קבע.

אותה שנה היו כבר 130 יהודים במקום, מהם שני שליש ממרוקו והשאר מאנגליה, מהולנד ומאיטליה. שגריר ספרד בלונדון הגיש מחאה ב 1717 על כי בניגוד להסכם מצויים בגיברלטר 300 יהודים ולהם בית כנסת שהיא עדות להתיישבות קבע. כנראה שהמספר שהוא נקב היה מוגזם. הוראות הגירוש היהודים לא בוצעו, והבודדים שגורשו חזרו, ב 1727 חתמו יהודים ממרוקו שגרו בגיברלטר על מסמך, שלא נתנו שוחד למושל הבריטי כדי לקבל רשות למגורים שם.

לפי הסכם ב 1729 בין בריטניה לסולטאן מרוקו שיוצג על ידי משה בן עטר, הוגבלו הסוחרים היהודים והמוסלמים לשהייה של 30 יום בלבד. הסכם זה חודש ב 1772. אולם ההסכמים לא בוצעו, כי הצבא הבריטי היה תלן ברצון הטוב של הסולטאנים לאפשר יצוא מזון לצבא שסופק בעיקר על ידי סוחרים יהודים מטנג'ר ומתיטואן. כשספרד סירבה לספק מזון לבריטים.

מספרם של היהודים עלה משנה לשנה. במפקדים על מספרם אין מידע אחיד. לפי מקור אחד מ 1725 גרו 30 משפחות יהודיות במקום. במקור אחר מאותה שנה נאמר שמתוך 1113 אזרחים, 137 הם יהודים, מהם 86 ממרוקו, והשאר מאנגליה, מהולנד ומתורכיה. לפי מפקד ב 1753 היו במקום 575 יהודים. ב 1777 מספרם עלה ל 863 מתוך 3000 אזרחים, מהם אנגליקנים, קתולים, ומוסלמים. האומדנים על ידי מבקרים במאה ה-19 שונים זה מזה.

המיסיונר וולף שביקר במקום ב-1821 כתב שמספרם 1600. ב-1830 חיו במקום 1300 יהודים ותיקים ועוד 600 מהגרים חדשים. ב-1860 חיו במקום 1300 יהודים.

גלי הגירה – המקום שימש מקלט ליהודי מרוקו שסבלו ממצוקה כלכלית או פוליטית. יהודי המקום והממשל המקומי סייעו לבורחים, ואפשרו התיישבות זמנית, כשחלקם חזרו כעבור זמן למרוקו ואחרים נשארו והצטרפו לקהילה. כל היה בעתות של רדיפות כמו בימי שלטונו של יזיד 1790 – 1792, בימי מלחמות, בין מרוקו לספרד ב 1859 – 1860, כשהאחרונה כבשה את תיטואן, ברחו מטנג'ר ומתיטואן כ- 5000 יהודים ומממוגדור ( אסאווירא ) 220. .

רובם חזרו למרוקו כשוך הקרבות, בעקבות בצורות ומגפות, למשל בין השנים 1877 – 1881. במהומות בשנים 1906 – 1907 בימי שלטונו של עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908. חלק גדול מיהודי גיברלטר היגרו אליה מתיטואן, ובמשך דורות היו קשורים לקהילת האם, פונים לחכמיה בשאלות, ומביאים משם כלות או חתנים לבנותיהם.

בת הכנסת. ברשימת האנשים שקיבלו מגרשים לבניית בתים ב-1724 מופיע יצחק נייטו, שבנה בית ובו בית כנסת. זהו בית הכנסת בשם " שער שמיים ", השם ניתן על ידי נייטו הנ"ל כשמו של בית כנסת בלונדון בו כיהן אביו החכם. הוא נקרא גם בית הכנסת הגדול. בית הכנסת ניזוק בסערה בשנת 1766, תוקן ב-1768 ושטחו הוגדל הבניין במתכונתו הנוכחית תוקן ב-1812 לאחר שריפה, ומתפללים בו גם עתה.

ישיבה בשם " עץ החיים " בשוק הבשר, הפכה לבית כנסת קטן ב-1759. בעת הכנסת בשם " נפוצות יהודה " המכונה espagna flamenco כי התפללו בו יהודים מהולנד, נבנה ב-1800 על ידי משפחת יהודה הלוי עתירת הנכסים.

בעקבות ויכוח בבית הכנסת " שער שמיים " ב-1820, עזב חלק מהמתפללים מתיטואן ומטנג'יר. ארבעת בתי הענסת פעילים עד עצם היום הזה. בשלב הבא נפתח על ידי יוסף בן סוסאן סית כנסת חדש באזור הדרומי שנסגר ב-1876. בית כנסת פרטי בשם " בית יוסף " נבנה ב-1896 בביתו של יוסף בן עטר, נפטר בדצמבר 1904. ב-1906 נסגר וספרי התורה הועברו לבית הספר היהודי בו התפללו התלמידים גם בשבתות.

דוד בן נאים פתח בית כנסת בביתו בשם " שערי רחמים " לזכר אביו רבי רפאל חיים משה בן נאים, שנפטר ב-1920. הקהילה מונה עתה כ-700 נפש שחבריה כולם שומרי מסורת, דואגת לחינוך יהודי, לה בית ספר לבנים ובנות, מוסדות חסד, ובעלת זיקה לעם ישראל ולמדינת ישראל.

סיוע במצוקה של יהודי מרוקו.

יהודי ג'יברלטר היו נכונים לסייע לאחיהם במרוקו בעיתות של בצורת, רעב, מגפות או מכות בידי אדם. בהקמה לספרו של רבי יעקב בירדוגו " קול יעקב ", לונדון תר"ד, משבח המחבר את יחידי הסגולה של קהל ג'יברלטר ה' אתם הברכה כולם נחמדים… יקריבו את מנחתם הן בעון הרעב הגדול בארצות המערב ובפרט בארצי ומולדתי היא העיר מכנאס ונגלה נגליתי לצורך פרנסתי משנת תק"פ עד תקפ"ה 1820 – 1825 ועד שנתיים הרעב של מהומה ושל בצורת ושיבוש מלכיות ויצאתי שליח כולל בעד השארית שנשארו ערומים ורעבים ".

מחקרים בתרבות יהודי צפון אפריקה

 

החיבורים ״תענוג ושמחה״ ו״בית החכמה״ לרבי יהודה אלעסרי מהכפר קצר אשוק במרוקו

משה בר־אשרמשה בר-אשר

14. קטע ה. דף לח ע״ב:

״וישלח יעקב מלאכים לפניו״ וכו׳, ענדנא קסלע״ה – קאלו סייאדנא = אמרו רבותינו = לחכמים עליהם השלום –  באיין חראם עלא בנאדם יעמל תזארא בת״ח, ופרט למלאכים הומא פסמא וקדושים. וכיף עמל יאע״ה – יעקב אבינו עליו השלום –  חתא צאפדהום לעשוי לאיין זברנא קסלע״ה, באיין כל מצוה די כא יעמל בנאדם, כא יכלךּ מנהא מלאך. והארוךּ למלאכים די כא יעמל בנאדם מן למצות דייאלו, דימא כא ימשיו מעאה, ויעלמו עליה זכות,  פכל אוקת. האכדאך יאע״ה רוך למלאכים די כלק מן למצות דייאלו וכאנו ימשיו מעאה, עליהא מניין הומא דייאלו חלאל עליה יצאפדהום ודו״ק וק״ל.

הערת המחבר – הביטוי " ויעלמו עליה זכות " הוא תרגום לערבית של הביטוי העברי " ומלמדים עליו זכות "

וזה תרגומו:

״וישלח יעקב מלאכים לפניו״ וכו', יש לנו [מאמר ובו] אמרו רבותינו החכמים עליהם השלום, כי אסור לאדם לסחור בתלמידי חכמים, ובפרט לסחור במלאכים, אשר הם בשמיים והם קדושים. ואיך יעקב אבינו עליו השלום אפילו שלח אותם לעשוי [התשובה היא] שמצאנו שהחכמים עליהם השלום אמרו כי כל מצווה שהאדם עושה [הוא] בורא ממנה מלאך, והמלאכים ההם שהאדם עושה מהמצוות שלו הולכים תמיד אתו ומלמדים עליו זכות בכל עת, כך יעקב אבינו ע״ה המלאכים ההם שברא מהמצוות שלו (ו)היוהולכים אתו, על כן מאחר שהם שלו, מותר לו לשלחם. ודו״ק

הביטוי יעמל תזארא (tzara ־מיתרגם מילולית ׳לעשות סחורה׳. בתרגומי הצעתי מבנה אחר.

15. קטע ו. דף לח, שם:

״ויחי יעקב״ וכר:וקסלע״ –  וקשאוו – והקשו – סיידנא לחכמים עליהם השלום.   עלאס קאלנא גיר ״בארץ מצרים״ ומא קאל חתא מוטע מן למואטע – מוטע, למואטע בהגייה אופיינית של להג קצר אשוק לעיצורי הערבי ض – כמו דלת – כ-ط – טית –  למן משא יאע״ה – יעקב אבינו עליו השלום –  ועאוד: וכי מא עאש גיר יז לעאם דוקאי גיר תירוץ הווא קסלע״ה ״כי אורך ימים ושנות חיים״ וכו', אשמיית די כא יתסמא ״אורך ימים ושחי " – ושנות חיים –  ילא בנאדם יעישפלמנוחה גיר עאם הייא דייאלו, כא ינתשא כל מא דאז עליה מן צער פשנין לוליין, וילא ידוה גיר עאם ((פלמנוחה)) <פצער>, כא ינתשא מא דאז עליה <פלמנוחה>.

הנה התרגום של הקטע:

״ויחי יעקב״ וכוי; והקשו רבותינו החכמים עליהם השלום: למה אמר לנו רק ״בארץ מצרים״ ולא אמר שום מקום מהמקומות שאליהם הלך יעקב אבינו ע״ה? ועוד: וכי הוא חי רק י״ז שנים דווקא? אבל התירוץ הוא [מה] שאמרו רבותינו החכמים ע״ה: ״כי אורך ימים ושנות חיים״ וכו'. מה פירוש מה שנקרא ״אורך ימים ושנות חיים״? [התשובה היא] אם אדם חי במנוחה רק שנה אחת, הוא שוכח כל מה שעבר עליו בצער בשנים הקודמות. ואם יעביר רק שנה אחת בצער, הוא שוכח מה שעבר עליו במנוחה.

16. קטע ז, דף מב ע״א:

חי׳ ע״פ – חידוש על פסוק –  פקוהלת, ק״ל – קאל לפסוק – אמר הפסוק –  ״טוב כעס משחוק, כי ברע פנים יטב לב״. וענדנא קאלו לחז״ל פלגמ', באיין ״כל הכועס כאלו עובד ע״ז״, ועווד קאלו: ״כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו״. קאלך: ״אוודי גיר אזי תרא באיין תמא פאיין חראם לכעס ופאיין חלאל. קאלך: ״פחאל לוולד ובוה ופחאל רב ותלמיד״. קאלך: ״ילא זא לבו יבדא יחב בנו ויבוסו, ודי עמלהא יקולו: ׳מליח האד סי די עמלת׳, יכון דאך לוולד יתגאה מעא ראסו, וימסי גיר פדרך רע רח״ל. עליה<א> חייב לבו יבדא ינפקע עלא בנו, ואס מא עמל, יקולו: ׳מא הני מא עמלת׳״. וממילה יכון דאךּ לוולד יקול: ״אודאי באין רא יבא פייא סי מסאלה קביחה״, ודאז ירזע מעא ראשו ליום עלא גדא, חתא ירזע לטריק היי״ת, וג״ך רב יחדאז יחרז עלא תלמיד, ודאך סי די קרא יקולו: ״מאסי האקדא״, חתא ירזע לטריק היי״ת. ועליהא ש״ה ע״ה<קאל>: ״טוב כעס משחוק״. ועלאס? ״כי ברע פנים יטב לב״. ודו״ק.

הנה תרגום הקטע לעברית:

חידוש על פסוק בקהלת, אמר הפסוק: ״טוב כעס משחוק, כי ברע פנים יטב לב״. ויש לנו [מאמר ש]אמרו חז״ל בגמרא, ש״כל הכועס כאלו עובד ע״ז״. ועוד אמרו: ״כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו״. לומר לך ״הוי ידידי, רק [זאת] בוא תראה שיש שהכעס אסור ויש שהוא מותר״. אפרש לך: כמו בן ואביו וכרב והתלמיד. אמר לך: ״אם יבוא האב [ו]יתחיל לאהוב את בנו וינשקהו, וכל מה שיעשה יאמר לו: ׳טוב הדבר הזה שעשית׳. הבן הזה יהיה מתגאה מאוד, וילך בדרך רע רחמנא ליצלן. על כן חייב האב להתחיל לכעוס על בנו, וכל מה שיעשה, יאמר לו: ׳לא טוב הדבר שעשית׳״. וממילא הבן ההוא יאמר בלבו: ״ודאי ראה אבא בי דבר רע כלשהו״. ואז יחכוך בדעתו יום אחרי יום, עד שישוב לדרך ה׳ יתברך. וגם כן הרב צריך לכעוס על התלמיד, ומה שלמד יאמר לו: ״לא כך הוא הדבר״, עד שיחזור לדרך ה׳ יתברך. ועל כן שלמה המלך עליו השלום אמר: ״טוב כעס משחוק״. ולמה? ״כי ברע פנים יטב לב״. ודו״ק.

17. קטע ח. דף מא ע״א:

הערת המחבר : יכון יתגאה מעא ראסו עניינו מילולית ׳יהיה מתגאה עם ראשו׳ כלומר ׳מתגאה מאודי.

       הביטוי מא הני מא עמלת רווח בערבית היהודית של קצר אשוק. תרגומו המילולי הוא ׳אין כאן מה שעשית׳ ואינו אומר דבר: כוונתו היא כתרגום המוצע בפנים: ׳לא טוב הדבר שעשית׳.

ק"ל : – קאל אלפסוק – והבדלתים בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו'….וזאב פלגמ' וקאל […] ״לעולם ילמוד אדם תורה [שלא לשמה] אעפ״י שמתוך שלא לשמה בא לשמה״, ועוד קאל, באיין כאן ואחד תלמיד פייאמו דרבי יהודה ותא יקול באיין תורה קא תקול: ״אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד״. וראה גיר יקרא יומם ולילה גיר באם יקבט לעושר ויקבדלכבוד, וקא״ יקרא חתא עייא וסי מא טלע פיידו – לא לעושר ולא לכבוד. ואחד נהאר וקאל פעקלו: ״ינא דא׳ די קרית התא עיית, וסי מא טלע פיידי. ינא גיר נמסי לבלאד לפלאנייא ונביע ונשרי עלא ראשי״. הווא זאבד, ואליהו הנביא ז״ל תערטלו בסביהת ואחד זקן. קאלו: ״לאיין מאסיי״. קאלו: אסי׳ תעלם בין תורה קא תקול: ״אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד״, וינא שחאל האדי וינא נקרא, ומא טלע פיידי לא עושר ולא לכבוד, דא׳ גאדי נמסי לבלאד לפלאנייא נביע ונסרי […].

וזה תרגום הקטע:

אמר הפסוק: ״והבדלתים בין הבהמה הטהורה לטמאה״ וכר, והביא בגמרא אמר: [״.] ״לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה ((אעפ״י)) שמתוך שלא לשמה בא לשמה״, ועוד אמר, שהיה תלמיד אחד בימיו של רבי יהודה, ונהיה] אומר שהתורה אומרת: ״אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד״. והנה הוא אך לומד יום ולילה, כדי שיקבל את העושר ויקבל את הכבוד. ונהיה] לומד עד שהותש, ודבר לא עלה בידו – לא העושר ולא הכבוד. יום אחד אמר בלבו: ״אני עכשיו [לאחר] שלמדתי עד שעייפתי, ודבר לא עלה בידי, אני אלך לעיר פלונית ואעסוק במסחר להנאתי״. הוא יוצא [מהעיר], ואליהו הנביא זכור לטוב קידם אותו בדמות זקן אחד. אמר לו: ״לאין [אתה] הולך?״ אמר לו: ״הוי אדוני, התדע שהתורה אומרת: ׳אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבודי, ואני זה זמן רב ואני לומד, ולא עלה בידי לא עושר ולא כבוד, עכשיו אני יוצא ללכת לעיר פלונית לעסוק במסחר״.

18. לסיום אביא טקסט אחד בעברית מתוך ״בית החכמה״; יש כאן דרוש המבוסס על רמזי ראשי תיבות על הפסוק הראשון של שמות א 1.

קטע ט. דף לט ע״א:

״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה איש וביתו באו״>. 

ואל״ה – ר״ת: ויחייב א׳דם ל׳מול ה׳זכרים,

שמו״ת – ר״ת: שיפחה מ׳ו׳לדת תָ׳מול : יש לקרוא: תמול: כלומר גם שפחה יולדת חייבת למול את בנה.

בנ״י ר״ת: ב׳מוהל נ׳אה יימול;

ישרא״ל – ר״ת: י׳זמין ש׳כיניו ר׳יעיו א׳והביו ל׳סעודה:

הבאי״ם – ר״ת: ה׳שומר בירית א׳ברהם יינצל מ׳גיהנם:

מצרימ״ה – ר״ת: מ׳והל צ׳ריך ר׳חי׳צה מ׳אחר ה׳מילה:

א״ת – ר״ת: א׳ליהו ת׳שבי;

יעק״ב – ר״ת : ייבוא ע׳ל ק׳דושת בירכה:

אי״ש – ר״ת: א׳ביו י׳ברך ש׳החיינו.

ובית״ו – ר״ת: ????? ת׳ו<רה> וסעודה. הערת המחבר : בגלל פגם בכתב היד אי אפשר לדעת מה הן המילים שראשי התיבות שלהן הן האותיות וב״י של התיבה ׳וביתו׳. בא״ו – ר״ת: ב׳רוך א׳לוה? וא׳דם.

אלף שנות יצירה – פאס וערים אחרות

שמעון שרביט

 איגרת ר״י בן קוריש ליהודי קהילת פאסאלף שנות יצירה...פאס וערים אחרות במרוקו

האיגרת נתפרסמה(בתרגום עברי) לראשונה בירי מ׳ כ״ץ: ספר אגרת רבי יהודה בן קוריש, ירושלים תשי״ב

מוסד התרגום מעוגן היטב בספרות התנאים ומסגרת של כללים וסייגים הלכתיים מפורטת בה, כגון: הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקים. לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד [ופירש אלבק: כדי שהמתורגמן לא יטעה], ובנביא שלושה [ופירש אלבק: ואם יטעה, יטעה, לפי שלא הקפידו אלא על התוכן].״ (מגילה ד, ד). קטן קורא בתורה ומתרגם (מגילה ד, ו). ובתוספתא: קטן מתרגם על ידי גדול אבל אין כבודו שיתרגם גדול על ידי קטן… (מגילה ד, כא).

כבר בשלהי הבית השני החלה מתגבשת רשימה של פרשיות מסוימות בתורה ובנביאים, שאין ראוי לתרגמן בציבור בשל תוכנן, כגון: ״מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם. מעשה תמר נקרא ומיתרגם… מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מיתרגמין…״ (מגילה ד, י). ורשימה ארוכה יותר נמצאת בתוספתא: ״יש נקראין ומתרגמין, נקראין ולא מתרגמין, לא נקראין ולא מתרגמין.״״(מגילה ד, לא־לה).

ואף לשיטת התרגום נאמרו דברים מגובשים: ״ר׳ יהודה או׳ המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי, והמוסיף עליו הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן היה אביו או רבו״(תוס׳ מגילה ג, מא).

תרגום אונקלוס, הנדפס לצד התורה בכל החומשים, הוא התרגום הידוע ביותר, ושורשיו קדומים ביותר.״תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע. תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי״(מגילה ג ע״א). חוקרים רבים סבורים, שאין השם ״אונקלוס״ אלא שיבושו של השם היווני ״עקילס״, הידוע כמתרגמה של התורה ליוונית. הדעת נותנת שבתחילה הילכו בציבור תרגומים שונים, אלא שעם הזמן נתגבש נוסח אחד, ואט אט הוא זכה לדחוק את האחרים. יש לציין, שאף על פי שהיה קיים תרגום יווני לתורה, סתם ״תרגום״ בספרות חז״ל הוא התרגום הארמי. וכבר משתמשת הברייתא(קידושין מט ע״א) בביטוי ״תרגום דידך, כלומר תרגום מסוים שנתקבל בחוגים שונים. ואפשר שזהו אביו מולידו של תרגום אונקלוס. וכן לפני מובאה תרגומית: ״כדמתרגמינן״, ״ומתרגמינן״.על מעמדו המיוחד של תרגום אונקלוס כותב שר שלום גאון: ״וששאלתם אחד קורא ואחד מתרגם… ותרגום זה שאמרו חכמים(מגילה כא ע״ב) זה שיש בידינו, אבל שאר תרגומים אין בהם קדושה כתרגום זה, ושמענו מפי חכמים קדמונים שענין גדול עשה הקב״ה באונקלוס הגר על שנעשה התרגום על ידו״(תשובות הגאונים, שערי תשובה, סימן של).

רב נטרונאי גאון: ״אילו שאין מתרגמין ואומרים אין אנו צריכים לתרגם אלא בלשון שלנו, בלשון שהציבור מבינין אין יוצאין ידי חובתן… הלכך חייבים לתרגם אבל אין מתרגמין להכעיס בני נידוי הן, ואם מפני שאין יודעין לתרגם, ילמדו ויתרגמו והם יוצאין ידי חובתן, ואם יש מקום שרוצים לפרש להם, יעמוד אחד חוץ מן המתרגם ויפרש להם בלשונם״ [אוצר הגאונים, קידושין, עמי מט).

וראוי לציין מה שפסק הרמב״ם במשנה תורה: ״האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני יודע לקרות בתורה, צריך שיקרא התורה ויתרגם אותה תרגום אונקלוס הגר״(הלכות אישות ח, ד).

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר