ארכיון יומי: 20 בספטמבר 2014


ממזרח וממערב-כרך ד'- מאמרים

PROFIL INTELLECTUEL DU LETTRÉ JUIF ET DE SON CONGÉNÈRE MUSULMAN, AU MAGHREB (du 16e au 20e siècle)

נוסעים יהודים בארצות האסלאםHAÏ M ZAFRANI

A dix-huit ans, le jeune homme doit se marier ; il ne convoitera ni la beauté, ni la fortune, mais la vertu, dans le choix de l'épouse.

C'est alors que doit commencer pour lui une ère nouvelle, consacrée à l'étude de la science proprement dite: médecine dans les ouvrages de Rambam, Ibn Sina, Galien, Ibn Roshd; astronomie, philosophie dans les livres d'Ibn 'Ezra', d'Abu 'Ali Ben Haytem, d'Al-Huwarizmi, d'Aristote, d'Ibn Roshd; optique, mécanique, musique.

Au terme des études, l'homme sera parvenu au domaine de la philo­sophie authentique: la science des choses divines. Qu'elle soit l'objet de ses méditations, de jour et de nuit; qu'il se réjouisse d'avoir ainsi atteint la limite de l'intelligence et du savoir, domaine réservé à de rares privi­légiés.

 La parole d'Isaïe est alors accomplie en lui (XI, 2): Et sur lui reposera l'esprit du Seigneur, esprit de sagesse et d'intelligence, esprit de conseil et de force, esprit de science et de crainte de Dieu".

Les conditions auxquelles doivent satisfaire le maître idéal et l'élève irréprochable ont été formulées dans bon nombre d'ouvrages dont nous mentionnons ici Marpé nefashot dû à un rabbin marocain, R. Yosef Ben 'Aqnin, contemporain de Maïmonide.

 L'auteur a rédigé son ouvrage en arabe sous le titre Tibb an-nufus, "médecine des âmes". Le chapitre 27 traite des "vertus du maître et de l'élève". Notre auteur a probablement connu (et s'en est inspiré) le livre d'Ibn Sahnun (IXè siècle) intitulé Adab al-Mu'alli min, imprimé à Tunis en 1931, où se trouve codifiée la déontologie de la profession enseignante chez les Musulmans.

Joseph ben Judah ibn Aknin (c.1150–c.1220) was a Jewish writer of numerous treatises, mostly on the Mishnah and the Talmud. He was born in Barcelona, but settled in Fez, where by his own admission he lived as a crypto-Jew.

In addition to an introduction to the Talmud in Arabic (Hebrew translation at Mevo ha-Talmud), and a treatise on Talmudic weights and measures, his surviving works include:

Nous sommes également bien renseignés sur l'enseignement et ses méthodes dans les sociétés musulmanes de l'époque, par les données que les biographes et chroniqueurs fournissent sur le curriculum vitae de tel ou tel personnage, en insistant tout particulièrement sur les études de la jeunesse et de l'adolescence, et souvent même, de l'âge mûr.

Voici ce qu'on lit dans l'epitre célèbre qu'Abd-al-Hamid adressait aux secretaires : " Recherchez avec ardeur la connaissance de tous les genres litteraires ( adab ) et tachez de vous rendre savants dans les sciences religieuses en commençant par le Livre de Dieu et par les prescriptions de la loi divine.

 Cultivez la langue arabe….; travaillez ensuite à vous faire une belle écriture, car c'est la parure qui doit orner vos écrits; apprenez par coeur les poèmes des Arabes .. Quand partout ailleurs, dans le monde islamique, les préoccupations religieuses et morales pas­sent au premier plan et font des sciences spéculatives (aqliyya) des ser­vantes et des compléments des sciences traditionnelles (naqliyya), en Espagne (et aussi au Maghreb extrême où l'on connaissait, à l'époque, la même civilisation), sans écarter systématiquement les branches du savoir qui ont pour base le Coran et les Traditions prophétiques authen­tiques (Hadith), on tend à accorder la première place aux sciences secon­daires dites spéculatives, à un certain "humanisme

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

 

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה הבדתית-תרבותיתהחתונה היהודית במרוקו

יוסף שיטרית

3.1.1 הביטוס תרבותי מהו?

ההביטוס" התרבותי הקהילתי פועל כמעין מערכת שיח חברתית־תרבותית עם מכלול הוראות והכוונות ועם מסכת נמשכת של התנהגויות ופעולות המקיימות ומקדמות את החיים החברתיים. בחלקה האחד המערכת כוללת מערכים של אמונות, מיתוסים, פרדיגמות ותבניות, תסריטים, חוקים, כללים, עקרונות, נורמות וערכים המכוונים ואף מאפשרים את הפעילות החברתית התקינה של כלל הפרטים בקהילה בתחומי החיים הקהילתיים השונים. מערכים אלה גם מספקים בו בזמן את מסכת המשמעויות התרבותיות, הכלליות והמקומיות, להתנהגויות ולפעילות של בני הקהילה. למערכים מנחים ומכוונים אלה נקרא באן התקנה (קרי התקנה) התרבותית. הם כוללים:

 

–                                                                מיתוסי בראשית מייסדים ומכוננים ואמונות היסוד של הקהילה מתחומי המגיה, הדת והאידאולוגיה;

–                                                                  נוהלי השליטה והבקרה החברתית והפוליטית המסדירים את כללי ההגמוניה הריבודית והפעלתה;

–                                                                 ערכי הסולידריות והכבוד המווסתים את הליכוד החברתי ותוחמים את גבולות הפרט;

–                                                                   עקרונות השילוב הבין-דורי והבין-מיני, סדרי העברת הסמכות ואסטרטגיות ההורשה;

–                                                                   מגמות היצירה החומרית, האינטלקטואלית והאמנותית והעריכה התרבותית בתוך הקהילה.

–                                                                    

בחלקו השני ההביטוס כולל את מסכת ההתנהגויות, הפעולות והפעילויות הממשיות המתנהלות יום יום בתוך הקהילה ומוציאות לפועל את מערכת הכללים והנורמות התקנתיים בצורה רקורסיבית ובצורה מובנית דרך הטקסים הקבועים והלא קבועים. למסכת הפעילויות הממשיות נקרא כאן הפָעֳלָה (קרי הפָעלה) החברתית על משקל התקנה והנהגה" התקנה מספקת תסריטים, נהלים, אסטרטגיות, מודלים ועקרונות פעולה הפועלים במעין הכוונות ואסטרטגיות תרבותיות עבור הקהילה. ואילו הפעלה היא מכלול הפעולות המכוונות המתנהלות בחברה שמטרתן השפעה ישירה או עקיפה על הסביבה האנושית, הטבעית והתרבותית, ועל מסכת האסטרטגיות והשיקולים שבני הקהילה מאמצים כדי להשיג את מטרותיהם דרך הפעילות וההתנהגויות שלהם. כללי התקנה של ההביטוס לעולם אינם מפורשים במלואם בצורת חוקים ונהלים פורמליים, כתובים או בלתי כתובים. מפורשות מלאה של ההביטוס אינה קיימת אפילו בחברות המודרניות והמתוקננות ביותר מבחינת סדרי החיים והחוקים הנוהגים בהן. בחברה המסורתית, ובכלל זה היהודית, הסדרים החברתיים מפורשים מעט בלבד, לבד בוודאי מן הסדרים הרשומים במערכי החוקים הדתיים או האזרחיים המסדירים חלק זה או זה בפעילות, כמו ההלכה היהודית המסועפת ביותר. כך, למשל, רבים מן הטקסים של החתונה היהודית במרוקו (כמו בקהילות אחרות) אינם רשומים ואינם מוזכרים כלל בהלכה; אפילו טקס החופה והקידושין, החשוב כל כך מבחינת ההלכה, אינו מפורש במלואו בהלכות הנישואין, וכל קהילה עורכת אותו על פי המסורת שהתפתחה בה.

הערת המחבר :  המונח הביגזום habitue) הוחדר לספרות הסוציולוגית והתרבותית בידי הסוציולוג הצרפתי הידוע פייר בורדיו (2002-1930), אן קיבל בכתביו משמעויות אופרטיביות שונות והגדרות שונות. ראו למשל בורדיו, דיבור, עמי 83-82. וראו גם את הגיליון המיוחד של כתב העת Sciences Humaines, שיצא לאחר פטירתו.

כאן נעשה ניסיון להרחיב את משמעות המונח ולהפוך אותו למושג מרכזי בניתוח החיים החברתיים־התרבותיים של קהילה כלשהי. בעברית אני מציע לתרגמו במילה נהגה(קרי נוהגה).

אם התקנה החברתית־התרבותית של הקהילה אינה רשומה באופן מלא בצורה פורמלית, יש לשאול, מניין שואבים בני הקהילה את הידע שלהם בעניין המותר והאסור, התקין והבלתי תקין, המקובל והחריג, האפשרי והבלתי אפשרי, הראוי והבלתי ראוי במסורת הקהילתית שלהם? ההכשרה לכך מתקבלת מתוך ההתנסויות של החיים החברתיים־התרבותיים עצמם ודרך הידע המודע והבלתי מודע שבני הדורות המבוגרים צברו דרך התנסות זאת ושהם משתפים בו את בני הדור הצעיר. משום כך שלשלת הדורות והרצף העוקב ביניהם חשובים ביותר לקיומה ולתפעולה הסדיר, הכמו־טבעי, של מסורת תרבותית כלשהי. ניתוק בין הדורות ומניעת רצף שכזה משבשים ולרוב אף מסכנים את קיום המסורת, כמו שקורה לעתים קרובות בתקופת מעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית. ניתוק דור הילדים והנוער של הקהילה מן המסורת שקבעה את גורלם של אבותיהם, דרך החינוך המודרני למשל, מחולל תמורות הולכות ומעמיקות במסורת זו. כך קרה גם למערכי הטקסים והאירועים של החתונה היהודית במרוקו, שהיו יציבים עד לתחילת המאה ה־20 והלכו והשתנו עם חדירת החינוך הצרפתי(והספרדי) המודרני לקהילות העירוניות במיוחד. התמורות התרחבו עוד יותר לאחר התפזרות הקהילות והשתלבותם של יהודי מרוקו בצורה אקראית בחברות מודרניות שונות, כמו ישראל, צרפת, קנדה ועוד.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר