דברי הימים של פאס-מאיר בניהו- תשנ"ג
שי"ח – 1558.
עוד מצאתי כתוב וז"ל : בשנה השיג"ה ידו התחילה מגפה בעיר פאס אלבאלי בחדש שבט, ואחר כך בעוונותינו הרבים החל הנגף בעם בהאלמללאח בחדש אדר ראשון. ובזאת השנה גם כן מת המלך מחמד אשייך ומת בדרך לסוס במקום ששמו עורמת מהמאח, הרגו אותו התורכים בתוך אהלו וכל חילו אתו ומת ולא הגן עליו אף אחד מאנשיו. והלכו התורכים לסוס ולכדוה ונשארו שם איזה ימים ושדדו כל היהודים ואנסו הרבה בנות ושבו הרבה בנים ויצאו בדרכם לארצם. ויצא כנגדם המלך, מולאי עבדאללאה בנו של מולאי מחמד אשייך, אשר חזר במקמו וגם אחיו, ששמו מולאי עותמאן וגם השר, ששמו ווליא בוכביר היו במראכש ושמרוה מן התורכים.
ובשעה שהגיעה השמועה שהמלך מת שחט אחיו ואחד עשר בניו ונכדיו, והוציאם בערב. והכריז בעיר מראכש שהאל ינצור מולאי עבד אללאה וירחם על מולאי מחמד אשייך. ולא רחם לבדו על אחיו ובניו ונכדיו שהרגם כולם, את אחיו ובניו כולם. אף את הנשמעים אליו הביא והרגם. ושם אחיו מולאי חמד אשריף, ונלחם המלך הנזכר ואחיו והרג כל מחנה התורכים לא נשאר מהם עד אחד. לכולם קטעו את ראשיהם. והתורכים היו מאתים וחמשישים אלף מלבד המוסלמים שהיו עמהם. ובאותה שנה שחט המלך מולאי עבד אללאה, שר אחד מהשרים הגדולים שלו ושמו בוג'מאד, ובאותה שנה גם כן נלחמו התורכים על עיר פאס עם סאר אדין ונצחם המלך מולאי עבד אללאה ינצרהו האל וחזר המלך בשלום שבח לאל.
שנת ישו"ב ירחמנו. באותה שנה אחרי פסח הייתה מגפה ביהודים וברחו הרבה מהיהודים מעיר פאס לכל המקומות, ונשארה המגפה בהאלמללאח עד לכ"ט באב יהפכו השם לטובה וחזרו היהודים בשבת נחמו, ומתו מן היהודים שבעיר פאס אלף ושש מאות וארבעים נפש, ומתו מן היהודים שבמראכש חמשת אלפים ושש מאות. וביניהם ששים חכמים, ואחר כך באו היהודים מעיר מראכש ואמרו שמתו באמת שבעת אלפים וחמש מאות. ה' ברוך הוא יסלק חרון אפו מעל עמו ישראל אמן כן יהי רצון.
תרגום הקטע:עוד מצאתי כתוב וז״ל: בשנת השיג״ה ידו, התחילה המגפה בפאס אלבאלי בחדש שבט ואח״כ בעונותינו הרבים החל הנגף בעם באלמלאח בחדש אדר ראשון ובזה השנה ג״כ מת המלך מולאי מחמד אשיך ומאת פי טריק סוס פי מודאע יסמו עורמת מהמאח(?) וגדרוה אתורך פי כבאתהו וגמיע מחלתהו מעאה ומאת ולא רפיד חאד ירהו. וגאזו מן תם אתורך לסוס וכאדוהא ובקאוו פי קליל מן אייאם וחווסו גמיעאן מן יהוד ופסדו בנאת כתאר וכאדאו ג׳ומלה מן אולאד וכרגו ימשיוו לבלאדהום וחריך אלצולטאן נאצרו אללה מולאי עבד אללה אבנהו די מולאי מחמד אשיך אלדי רגאע פי מודעהו וחריך אכוה סמיתהו מולאי עותמאן וחריך קאיידהום יסמייתו אלקאייד ווליא בובכיר כאן פי מראכיש וחצ׳אהא מן אתורך אוסאעאת אין אוצלהו לכבאר אין אצולטאן אתופא דבח אכוה וחדאש נפס מן אולאדהו וחפצ׳הו. וכרגהום פי ליעאשיא. ובראח פי בלאד מראכיש אלאה ינצר מולאי עבד אלאה וירחם מולאי מחמד אשיך [כ,ב] ולא מן יתעלא קלבהו עלא כאה אולאדו אוחפצ׳הו גאהום תם מדבוחין אג׳מעין כאה אולאדהו אג׳מעין התא מן אלמטאע ג׳בדהום ודבחהום אויסמיית אכוה מולאי חמד אשריף, וחרך אצולטאן למדכור וכאה וקתלו אתורך ולא מא בקא מנחום ולא חד קטעו רושהום אג׳מעין ואתורך כאנו מייאתאיין וכמסין אלאף שאיין מג׳מאע מעאהום מן מסלמין, ובהאדיך אסנה איצ׳א דבח אצולטאן מולאי עבד אללה נצרהו אללה קאייד אכיר מן קויאדהום יסמייתו בוג׳מאד ופי דאך אלעאם אנית חרכו אתורך עלא פאס, מעא סאר אדין אוקצרהום אצולטאן מולאי עבד אללה נצרהו אללה ומסאוו מכסורין ורגאע אצולטאן עלא כיד ש״ל. שבח לאל.
שנת ישו״ב ירחמנו ופי דאך לעאם מנורא פסח שרעת לובא פי ליהוד והרבו כתיר מן פאס לכול מוצ׳אע, ובקאת לובא פי למלאח חתא לכ״ט באב יה״ל ורג׳עו ליהוד פי שבת נחמו ומאתו מן יהוד פאס סתעשר מייא וארבעין ומאת מן יהוד מראכיש כמם אלף וסת מייא ומאתו מנהום סתין מן בעלי תורה, ובעדאליך גאוו מן מראכיש יהוד וקאלו מאתו בסחיח שבע אלף ונוץ. ה׳ ב״ה הוא יסלק חרון אפו מעל עמו ישראל אכי״ר.
אמר הכותב עד כאן מצאתי כתוב ואל חתם שמו הכותב לידע מי הוא. אחר כך חיפשתי בנרות החיפוש ובדקתי ויגעתי ומצאתי שהוא כבת יד החכם כמה"ר בעדיה אביו של החכם כמה"ר שמואל אבן דנאן זצ"ל.
שכ"א – 1561
שנת שבט"י יה עדות, החליף המלך מולאי עבד אללאה המטבע של זהב והדרהם שהיה בימי אביו מולאי מחמד אשייך. הזהב היה משקלו משבעה וקיראט במתקאל ועובר לסוחר והוא החזירו בשערה מתקאל ועובר לסוחר בס"ך ג"ם, והדרהם הייתה מרובעת והוא החזירה עגולה כמו הטרבוש אבל הוא לא הוסיף במחירה ואלא החסיר.
האל יתברך ישעה אותן בסימן טוב על עמו ישראל אמן כן יהי רצון, וזה היה בחדש אב השנה הנזכרת. נאום סעדיה דנאן ס"ט. בשנת השכ"ה ליצירה הייתה צרה של עצירת גשמים וגזרו בית דין ג' תעניות, שני , חמישי ושני אחרי הפסח, כי היה הפסח ביום ג' וראש חודש אייר היה ביום ד' ויום ה' שהור ראש חודש יום תענית וכל עשינו. קרינו ז' ברכות.
תרגום לערבית: שנת שבט״י יה עדות, בדל מולאי עבד אללה נצרהו אללה אסכא די אדהב, אודרהים די כאנת מן אייאם בוה מולאי מחמד אשיך אדהב כאן מן שבעה וקיראט מיזאן פי למתקאל אויגוז פי ב״י א״ת רד אלמתקאל מן עשרה מיזאן אויגוז פי ג״ם או דרהים כאנית מרבעה רדהא מדוורא פחאל אטרבוש ואלאכין מא זאד פיהא ולא נקיץ אללאה ב״ה יגעלהא מבארכא על עמו ישראל אכי״ר. וכאן האדא בחדש אב ש׳ הנז', נאום סעדיה אבן דנאן ס״ט
דברי הימים של פאס-מאיר בניהו- תשנ"ג- עמ'57-55