אלעד פורטל-החכם השלם-פרקי הגות, הלכה מנהג וציונות מתורתו של רבי יוסף משאש זלה"ה- מעללי צדיק.

השמים מספרים כבודו

מספר עוד ר׳ אליהו בן חמו זצ״ל: למחרת היום צריך היה הרב לטוס לירושלים ולהשתתף בישיבה חשובה של מועצת הרבנות הראשית. הטיסה נקבעה לשעה 08:00 בבוקר. בשעה 07:00 היה הרב בתחילתה של תפילת שחרית ולא ניתן היה לזרזו. גם אשת הרב סירבה להפריע לו, והמשיכה לארוז בסבלנות את המזוודות. ביודעי כי הזמן דחוק וחששתי כי הרב יאחר לטיסה, שמתי פעמיי אל שדה התעופה וניגשתי מיד אל המנהל. ״מר בורדה היקר, יש לי בקשה מאוד מיוחדת ואבקש את עזרתך״, פניתי אל המנהל וסיפרתי לו על הרב החשוב, חבר מועצת הרבנות הראשית, שאמור לטוס בטיסה הקרובה והוא מתעכב מעט.

״נו, מה הבקשה שלך?״ קטע אותי המנהל.

״אני מבקש לעכב מעט את הטיסה עד שהרב יגיע״, עניתי בחופזה.

״השתגעת?!״ צעק המנהל ״אני לא עוצר שום טיסה. כעת 07:30 וב-8.00 בדיוק ימריא המטוס״.

״אבל מר בורדה…״, ניסיתי להניא את המנהל, אך הוא השיב בנחרצות: ״בשעה 08:00 בדיוק!״

מיהרתי אל הרב והוא עדיין בתפילתו. ״עוד כמה דקות יסיים הרב להתפלל״, לחשה לי הרבנית.

לאחר מספר דקות של המתנה שמעתי את הרב: ״רבי אליהו, שתית כבר תה הבוקר?״

״לא כבודו, אנו מאחרים לטיסה״, השבתי.

הרב, בניחותא ובסבלנות רבה, ביקש מאשתו שתכין לנו כוס תה ואליי פנה בשאלה הבאה: ״אמור לי רבי אליהו, מי גדול יותר, אני או הקב״ה?״. מבוכה רבה הציפה אותי ובלבי חששתי שמא כבוד הרב לא חש בטוב. מצד אחד הוא מתעכב בכוונה לטיסה ומצד שני הוא משווה עצמו להקב״ה?!

״כבודו, התשובה הלא ברורה?״ ניסיתי להתחמק.

״ענה לי במדויק״, הפציר בי הרב.

״כבודו, בודאי שהקב״ה״, עניתי.

בינתיים הגישה הרבנית את התה והרב ביקשני לברך ראשון. ״ברוך אתה ה׳…״ ״עצור!!״ פקד עלי הרב. ״שמע את מה שפיך מדבר״, נזף בי הרב, ״אליי אתה פונה בגוף שלישי, כבודו וכבודו וכבודו… ואילו להקב״ה אתה פונה בגוף שני – ברוך אתה! והרי הקב״ה גדול משנינו!״ והוסיף, ״דבר אליי בגוף שני, ורק בשל כבודה של תורה אתה רשאי לקרוא לי ר׳ יוסף׳.

התרגשות רבה הציפה אותי. איזו צניעות ואיזו ענווה. איזו דרך לחנך אותנו לנהוג נכונה.

לאחר שגמרנו ללגום מהתה ולאחר שטעמנו מן העוגות שהגישה הרבנית, קם הרב והציע, ״זה הזמן לצאת אל הדרך״. השעה הייתה כבר 08:45 ובלבי חשבתי, ״בוודאי המטוס כבר יצא לדרך. נצטרך להמתין זמן רב עד לטיסה הבאה, ומה אם הרב לא יגיע בזמן לישיבת מועצת הרבנות?״. בעודי מהרהר, הגענו לשדה התעופה ומול עיניי עומד המטוס וסביבו אנשי מקצוע בסרבלי עבודה. ״מר בורדה, מה קרה? המטוס לא טס ?״ שאלתי את מנהל שדה התעופה. ״איני יודע״ השיב המנהל ״מ­00:08 אנחנו מנסים להתגבר על התקלה ולא מצליחים אפילו לאתר אותה״, ענה המנהל בייאוש. כבוד הרב פנה אל המנהל בבקשה: ״עד שתתקנו את התקלה, אולי אוכל בינתיים לעלות למטוס?״ ומר בורדה, בראותו את הרב ואת הדרו, השיב בהתרגשות: ״כן, בבקשה״. הרב עשה את צעדיו למטוס, נפרד ממני בחמימות, התיישב ונופף לשלום. באותו הרגע ממש נשמעו מנועי המטוסים כשהם שואגים בתרועת ניצחון. דקות אחדות לאחר מכן היה כבר המטוס בשמים, ומר בורדה לוחש לאוזני: ״ר׳ אליהו, למה לא אמרת לי שמדובר בכזה צדיק?!״.

טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת

ר׳ אליהו בן חמו זצ״ל מספר על המפגש הראשון עם רבנו: אילת של תחילת שנות השישים הייתה עיירה קטנה ומבודדת. מטבע הדברים, בהגיע אדם זר או בהתרחש מעשה לא שגרתי, הייתה השמועה מתגלגלת מפה לאוזן עד שהופכת לנחלת הכלל. כך גם הסיפור שלפנינו.

ערב שבת קודש היה, ואל בית הכנסת המרכזי החלו באים ומתקבצים ראשוני המתפללים. השמש הלכה ושקעה לה וקול ״שיר השירים״ עולה ובוקע מפיהם. קדושת השבת הייתה נסוכה על פני כולם, ואז אחד המתפללים ניגש ולחש באוזני: ״ר׳ אליהו, צדיק חשוב נמצא בתוכנו ־ רבי יוסף משאש שמו – והוא מתארח בבית משפחת זהבי״.

מיד נאספנו למניין חברים ויצאנו לבית משפחת זהבי לקדם את פני הרב. אני חייב להודות כי עד אז לא הכרתי את הרב ואף לא שמעתי אודותיו, שכן היה זה ביקורו הראשון בישראל וטרם נשתקע בארץ, אך משראיתי את פניו נשבה לבי כאילו ראיתי מלאך בשר ודם. איש יפה תואר היה הרב וכולו הדר וכבוד, ולבקשתנו נעתר מיד והתהלך עמנו בניחותא אל בית הכנסת. אף על פי שבערב שבת לא נשא הרב דברים, הייתה אווירת חג בבית הכנסת והתפילות נעמו לנו עד מאוד. למחרת, שבת קודש, נעתר הרב ונשא דרשה בפני המתפללים. בשקט ובשלווה דרש הרב בענייני פרשת השבוע וכשהוא מתבל דבריו במשלים ובאגדה, למשוך לב הציבור, לפתע הגביה קולו ודרש מגבאי בית הכנסת להסיר את צורת האריות החקוקות על היכל הקודש ואת הציורים שעל הפרוכת. ״פסל ומסכה אסורים עלינו ומה לכם כי תפארו את בית הכנסת בדמויות אלה?!״ התריס כנגדנו וסיים את דרשתו. רחש עבר באולם בית הכנסת, אך התפילה נמשכה, ולאחריה ערכנו קידוש כמסורת אבותינו ויצאנו כאיש אחד ללוות את הרב.

עונת הקיץ הייתה, וכשאנו מתנהלים במעלה הרחוב צדו עיניי את המחזה הבא. הישר לקראתנו הלך ובא יהודי, חילוני ידוע מוותיקי העיר, מעורטל בגדים ובידו סיגריה. מפאת כבוד הרב ביקשתי להקדים הפמליה ולהטות את הלז מדרכנו, אלא שהרב הבחין ללבי ואחז בידי כאומר: ״הנח לי המלאכה״. ניגש הרב אל אותו יהודי, לחש דבר מה באוזנו והמשיך בדרכו.

בחרדתו פנה אלי אותו יהודי ושאלני בהתרגשות: ״מי הרב הזה?״

״מה אמר לך?״ הקשיתי.

״שלום לך יהודי, ודאי שכחת כי יום שבת היום. כך אמר לי הרב״,

ענה אותו יהודי.

״ובכן, דע לך, זהו משה רבנו בכבודו ובעצמו״, פלטתי מפי והוספתי, ״היום במנחה ידרוש הרב בבית הכנסת המרכזי״, ומיד הצטרפתי לחבורה.

בתפילת מנחה הצטופפו רבים בבית הכנסת ובאו לשמוע את דרשת הרב. מפה לפה עברה השמועה ובית הכנסת היה גדוש מתפללים. בספסל האחרון, בפינת בית הכנסת, ישב אותו יהודי בלבוש חגיגי ושתה בצמא את דברי הרב. מאז היה לאחד מאיתנו.

ומקרבן לתורה

סיפר מורנו הרה״ג אליהו אברז׳ל שליט״א: כשהתמנה היו״ם לרב בעיר תלמסאן שבאלג׳יריה, התארח הרב בשבת הראשונה אצל משפחה ממשפחות הקהילה בעיר. הם כמובן כיבדו אותו ואת משפחתו כמיטב יכולתם. בליל שבת הגיע ראש הוועד לומר שלום לרב ולקבל את פניו, ברגע שראש הוועד יצא מהבית, המשפחה המארחת מיד התנפלה על רבי יוסף ואמרה לו אתה רואה אותו, אצלו אפילו מים אתה לא יכול לשתות, הוא לא שומר כשרות, לא שומר תורה ומצוות ולא כלום. היזהר ממנו! ורבי יוסף שתק.

למחרת, התפללו כולם בבית הכנסת המרכזי, ורבי יוסף מסר את דרשת השבת שלו. לאחר התפילה הגיע ראש הוועד לומר לרב שבת שלום, והיו שם לידו גם כן המשפחה המארחת, ראש הוועד התעניין במצבו של הרב, והרב השיבו שהוא מאוד שמח להיות בעיר, נהנה ממארחיו שהם מארחים אותו בצורה מכובדת וטובה, והוסיף הרב: ״בשבת הבאה, אני רוצה לבוא להתארח בביתך ראש הוועד…״ המשפחה שאירחה את הרב הייתה בהלם מוחלט, הם חשבו לרגע שאולי הרב התבלבל, ולא הבינו היאך הרב אינו שומע לאזהרות שהזהירוהו, והרי ראש הוועד הוא בכלל לא שומר כשרות, איך רב העיר יכול ללכת לאכול אצלו?!

אלא שממוצאי אותה שבת, ראש הוועד התחיל בהכנות קדחתניות להתכונן לאירוח של רב העיר, הוא הכשיר את כל מטבחו, הגעיל את כליו, הוציא מביתו מאכלים אסורים, וטרח להביא את המאכלים הכשרים הכי מהודרים… וכך בזכות הקשר החברי שהתפתח עם הרב, התקרב אט אט אותו ראש וועד, ושב בחזרה לתורה ולמצוות והתחיל להגיע כל שבת לבית הכנסת.

אלעד פורטל-החכם השלם-פרקי הגות, הלכה מנהג וציונות מתורתו של רבי יוסף משאש זלה"ה- מעללי צדיק.

עמוד 57