מורשת יהדות מרוקו

יעיש קריספין בן משה. תר״ל (?) – תרצ״ט. חיבוריו הרבים מצביעים על ידע קבלי רחב, ויש שהוא אף מעודד ללמוד קבלה (פרח שושנה, בראשית, עמ^׳ קלד), ו״כי המקובלים ז״ל נוחים לכל כשמן״(שם, דברים, עמ׳ צב). ייזכרו: פרח שושנה, נכתב באייב איוב בשנת תר״ע, והוא פירוש מקיף על התורה (תשנ״ג); רנה ותודה, פירוש על תהלים (ירושלים תשנ״ה); רקיק אחד, פירוש על הגדה של פסח (ירושלים תשנ״ז); סידור לימודי ה׳, פירוש קבלי לסידור התפילה, מושפע מאוד מהרמ״ק, האר״י והשל״ה. נערך ונדפס בקרית ביאליק תש״ס; ענף שושן, והוא פירוש לפרקי אבות, אך הקבלה תופסת בו מקום מועט.

יעקב אבטאן בן מרדכי. נפטר ער״ח אייר תרל״ג. מו״ץ במראכש. תואר כ״חסידא קדישא ופרישא המקובל האלוהי סבא דמשפטים״(מ״ר, ע ע״ג).

יעקב אביחצירא בן מסעוד, סבו של דוד הנ״ל. תאפילאלת, תקס"ז דמנהור, מצרים, כ בטבת תר״ם. מגדולי הקבלה במארוקו. מכונה ״אביר יעקב״, ומפורסם בכל צפון אפריקה בזכות מעשיו ונפלאותיו. ראה עליו בספר מעשה נסים, ״סיפורים ומעשיות תולדותיו ונפלאותיו של מו״ר ועט״ר הרה״ג החסיד המפורסם המקובל האלקי… יעקב אביחצירא זצוקללה״ה זיע״א״, מאת אברהם מוגרבי, ירושלים תשכ״ח. חיבוריו הקבליים: אלף בינה, ביאור על תמניא אפי(ליוורנו תר״ן); בגדי השרד, פירוש על הגדה של פסח (ירושלים תרמ״ח); גנזי המלך, פירושים על בראשית א א, ובסופו פירושים לעניינים שונים בשם לקוטי שושנים (ירושלים תרמ״ט, ליוורנו תר״ן, ירושלים תשכ״ח); דורש טוב, דרושים (ירושלים תרמ״ד). מכיל מעט דברי קבלה; מחשף הלבן, פירוש על התורה, נשלם בתרל״ז, נדפס בירושלים תרנ״ב ותשל״א. מזכיר את הזוהר, והרבה את האר״י. הוא מן החיבורים הכי חשובים של אביחצירא; מעגלי צדק, פירושים על פסוקים לפי סדר א״ב (ירושלים תרנ״ג); פתוחי חותם, פירושים לתורה (ירושלים תרס״ג); שערי ארוכה, כמו מעגלי צדק (שם תרמ״ד); יגל יעקב, פיוטים (שם תשכ״ב ועוד). פיוטיו נעתקו גם בכתבי יד שונים. פיוטים לכבודו נדפסו בספר אני לדודי (כאזאבלאנכא תש״ד, ד ע״ב, י ע״א) של נכדו, יחייא אדהאן; וכן בספר קדש הלולים מאת ר׳ שאול נחמייאש (תונס תר״ע. נדפס גם בויאמר שאול, עמ׳ ז); ישמח ישראל, עמ^׳ 84 (״מלא דעת יתירה פרדס גם גמרה הרב אדוננו יעקב אביחצירא״); שבחי צדיקים, גרבה תש״ח (מנהג גרדאיא), נב ע״ב – נה ע״א; שבח ורנה, מאה יהודה בן יעקב שמחוץ, מכנאס חש״ד, עמ׳ יו-יח, יח-כב (עברית וערבית); קצידא בערבית בס׳ שמחה וששון ליהודים, 8ב-9ב; מכלל יופי, פ ע״ד. ביגל יעקב, שם, נדפסו פיוטים לכבודו מבני המשפחה, ובהם נשזרו שמות ספריו.

יעקב אותמזגין. מאה י״ט־כ. חיבורו רני ושמחי כולל בקשות ופיוטים לשבת, נכתב בשנת תרע״ח בסיסאוא איתהאדי, באזור מראכש. י^הוא בכ״י ניו־יורק/בהמ״ל, בן־נאיים 131     

יעקב איפרגאן(אלפרגאן) הצורף (היוצר) ״בן יצחק המכונה אבן סנה  מאות 17-16. חי בתארודנת, ממנה יצא בשנת שנ״ח בגלל מגיפה. מצטט בהערצה את רבו, ר׳ משה בן מימון אלבז, בעל היכל הקדש; וכן את אחי אמו, ר׳ יהודה חנין; את ספר אבני זכרון; ואת חברו, ר׳ יצחק הכהן, בעל גנת ביתן. בשנת ש״ע החל לחבר את פרח שושן, פירוש למסכת אבות (נעתק בכ״י ניו־יורק/בהמ״ל 1510; ובכ״י קיימברידג׳ 105 =(7)563.Dd, ללא הקדמה), ערוך בשני טורים: פשט וסוד. למרות גילו הצעיר ותלאותיו, מזכיר הרבה חיבורים ומחברים, פשטנים ומקובלים כאחד. כן הדבר בספרו מנחה חדשה, פירוש מקיף ביותר על התורה, אותו החל לחבר בשנת שע״ט. חלק גדול ממנו נמצא בכתב־יד בספריית אוניברסיטת ליברפול M12044, המחזיק 682 דפים. כן יצוינו שני שיריו אשר בסוף פרח שושן. עוד אזכיר כי בקובץ פירושים לזוהר, כ״י ניו־ יורק/בהמ״ל 1650, שנכתב בשנת תנ״ג, מצטט מאיפרגאן. בכל חיבוריו ־נזכרים אין שום השפעה של האר״י.

יעקב אלבאז. לפי מסורת משפחתית הוא היה ממגורשי ספרד, ושני בניו, שמואל ואהרן, נתיישבו בפאס וצפרו. בצפרו ידוע יצחק בן שמואל בן ־צחק בן שמואל ״בלאו״ץ [= בן לאותו צדיק] החכם השלם והכולל בישראל להלל המקובל האלוהי מבחר העדר וראש הסדר הוא הראש אבי התעודה כמוהר״ר יעקב זצ״ל אלבאז״.

יעקב אלבאז. המאה הי״ח. מחכמי פאס, ״והיה מקובל גדול״ (מ״ר, סח ע״ב).

יעקב בירדוגו. סביב.1800  מכנאס. בשירתו ישנה השפעה קבלית. יעקב גדליה. ר׳ שלום בוזאגלו מזכירו בברכת המתים בהקדמת מקדש מלך, שנכתבה בלונדון בשנת יקה״ת (1750). ושם נרשמו דברי שבח לכבודו, כמי שלימדו קבלה, ״והוא אחד המיוחד מבני עליה, מעלת החכם השלם הדיין המצוין״. ממקום אחר מתברר שהוא חי באגאדיר, ולפי השערת בניהו, הוא שעשה לביסוס הקבלה בעיר זו. בספר כף נקי, קרוב לתחילתו, כותב ר׳ כליפא לעניין תפלין: ״כך הייתי נוהג וכך היה נוהג החכם הכולל כמוה״ר יעקב גדליה ז״ל שנטה אחרי בזה כשהיינו שנינו שבת אחים גם יחד משמשים לקהל אחד של ב״ה הי״ג [שבעיר אגאדיר] הנקראת מקור חכמה״.

יעקב הלוי. 1600 בערך. תיטואן. מקובל גדול וממורי־ההוראה הגדולים (נה״מ, עמ^׳ 108).

הקבלה בצפון אפריקה למן המאה הט"ז-משה חלמיש

עמוד 39

קהלת ישראל בארץ פזוריה במארוקו, דייניה, רבניה, ומנהגיה.

מאת: הרה ׳ג שלום משאש – רבה הראשי וראב״ד ירושלים

קהלת ישראל בארץ מארוקו מאז נתיישבו שם, היתה מליאה חכמים וסופרים, מהם נקראו תושבים כלומר אזרחים מארוקים שעולים עד זמן הבית, ומהם נקראו מגורשים שבאו מגירוש ספרד מקסטילייא, ונקראים חכמי קאסטילייא שהיו מתקדמים בחכמה ובדעת ונטעו את שרשי תורתם ומנהגיהן בשחיטה, בנישואין, ובכל דבר, ומאז מלאו תפקיד גדול בישיבות, ובתלמידי חכמים ודיינים, רועי־צאן קדשים, מה שהם מוכרים אצלינו ונתפרסמו בעולם בחיבוריהם כעמודי התורה וההלכה, הם רבינו יצחק אלפאסי עמוד ההוראה הידוע בשם הרי״ף, ואחריו תלמיד תלמידו הרב משה בר מיימון הנודע בשם הרמב״ם והוא ג״כ א׳ מעמודי ההוראה, אשר הוא הראשון שנתן רוח חדשה בהלכה בסגנונו הנעים ובלשונו העברית הצחה, וכהבדלי ההלכות למיניהן אשר קודם לו היו בלולים ומעורבים בתוך התלמוד בבלי וירושלמי ספרא וספרי וגם בהלכות הרי״ף אחת הנה וא׳ הנה וזרחה עליהם שמש תורתו הנאורה, הקלה והחמורה, קלה בלשונה וחמורה בעומקה ומאז קמו אחריו הטור והב״י ומר״ן הקדוש בשלחנו הטהור והלכו בסגנון שלו ובדרכו אשר התוה ואחריהם זמן רב, אז קמו רבנים גדולים ומנהיגי הדור בכל עיר ועיר, החל מהרב שמואל אבן דנאן זלה״ה הקדמון אשר הוא אחד ממאתים רבנים אשר סמכו את מר״ן הקדוש מהר״י קארו לקבל הוראותיו כפתגם הנודע לכו אל יוסף (קארו) אשר יאמר לכם תעשו, (ראה בקש שלמה אבן דנאן ז״ל), ובימינו נתפרסם מזרעו הרה״ג שלמה אבן דנאן ורבנו ראש רבני מרוקו מוהר״ר שאול אבן דאנן ואחריו נהרו כמה משפחות קדושות אשר היו בהם רבנים גדולים, מתוכם כעין החשמל, הרה״ג המפורסם רויה הא', הב׳ והג׳ (הרב וידאל הצרפתי) והרה״ג אליהו הצרפתי, ועד אהרן הרב אבנר ישראל הצרפתי.

משפחת סירירו, משפחת מונסונייגו, משפחת בן עטר, אשר מתוכם נוצץ הרה״ג מוהר״ר יהודה בן עטר (מהריב״ע) שהיה ראש לכל הרבנים בדורו, וכולם היו נכפפים לו ולדבריו כתלמיד לפני רבו, עי׳ במשפט וצדקה ביעקב בהרבה תשובות.

משפחת מלכא, שמתוכה היה רב ועצום בישראל מוהר״ר יעקב מלכא שהיה לבסוף רב ודיין בעיר תיטוואן יע״א.

משפחת אבן צור, שמתוכה האיר וזרח כוכב מיעקב, הרה״ג המליץ המפואר מוהר״ר יעקב אבן צור עי׳ בספריו משפט וצדקה ביעקב, ועוד ועוד, כל אלו חו״ר פאס יעא׳.

ובעיר מקנאם, היו גכ׳ הרבה משפחות קדומות, אשר הגיעו בזמן המגורשים נן׳. ה״ה משפחת טולידאנו ומשפחת בירדוגו, ומשפחת מימראן, המפורסמים בהם היו הה״ג משה בירדוגו הנק׳ בשם הרב המשבי״ר והרה״ג מרדכי בירדוגו הנק׳ בשם המרבי״ץ ובנו הרב הגאון המפורסם המלאך רפאל בירדוגו המפורסם בחיבורו ותקנותיו ומנהגיו, ובנו הרב מימון בירדוגו, הנק׳ בשם הרב המבי״ן, הרב מוהר״ר יקותיאל בירדוגו אחיו הגדול של המלאך רפאל ובנו הרב מוהר״ר פתחיה, בעל ס׳ נופת צופים ופתוחי חותם, ואחיו מוהר״ר יעקב בעל ס׳ שופריה דיעקב, ומוהר״ר יוסף בירדוגו בעל כתונת יוסף ודברי יוסף, ועד אחרן הרה״ג מוהר״ר יהושע בירדוגו שהיה אב״ד במקנס, ועוד היה רב ראשי וראב״ד למרוקו, ועוד ועוד.

משפחת טולידאנו היו בה ב׳ אחים גדולים מוהר״ר משה ומוהר״ר חביב טולידאנו שהיו בזמן קודם למוהריב״ץ, ועוד אחריהם מוהר״ר חיים טולידאנו ומוהר״ר יעקב אחיו, המפורסמים בשם מהרח״ט ומוהרי״ט, גם מוהר״ר משה טולידאנו בעל שמים החדשים, ועד אחרן הרה״ג החסיד מוהר״ר רפאל ברוך טולידאנו ראב״ד בקנס.

גם משפחת משאש, הרבה דורות רבנים ומביניהם הרה״ק מו״ז הרב שר שלום משאש, בעל ס׳ דברי שלום ואחיו מוהר״ר מגן דוד. ואחיו הרב החסיד מוהר״ר חיים ובנו הרה״ג הוד יוסף משאש שהיה רב ראשי לחיפה, ולהבדיל בין החיים אני ע״ה שמשמתי במארוקו שלושים שנה בתור רב ראשי וראב״ד והיום זכיתי ועליתי לירושלים ומשמש כרב ראשי וראש אבות בתי הדין בירושלים.

ומשפחת עמאר האחים הרה״ג מוהר״ר אברהם ומוהר״ר שמואל עמאר ובנו הה״ג מוהר״ר שלום עמאר, ומשפחת אבן צור, הרה״ג ר׳ רפאל אבן צור. ועוד הרבה משפחות קדושות.

בעי״ת צפרו, היו משפחת אביטבול, הרב שאול ישועה, בעל ספר אבני שי״ש והרב עמרם לבאז בעל ס׳ חיי עמרם, והרב רפאל משה לבאז, בעל ס׳ הלכה למשה, הרב רפאל מאמאן הא׳ והב', והרב ישמח עובדיה, בעל ישמח לבב

בעיר סאלי ורבאט זרחו אורים גדולים הרה״ק המפרוסם ר׳ חיים בן עטר, והרה״ג ר׳ אליעזר דאבילה בעל ס׳ מגן גבורים ומעין גנים ובאר מים חיים, הרב הגדול יוסף אלמליח בעל תקפו של יוסף. ועד אחרן הרה״ג מוהר״ר רפאל אנקאוה רב ראשי וראב״ד לערעורים, ובנו הרה״ג השר מיכאל חבר ב״ד הגבוה, ועוד, וכן בערי מראקש היו רבנים גדולים מפורסמים אשר שמענו את שומעם כהר׳׳ב דודצבאח וחביריו רק שלא חיברו ספרים הרבה או חיברו ונאבדו.

בערי תאפילאלת אחד היה נודע למשגב בתורתו בחסידותו ובחיבוריו, הרה״ק יעקב אביחצירא ובניו והקדושים, עד הדור הזה, נמצא בינינו נכדו האדמו״ר המפורסם ר׳ ישראל אביחצירא ובניו, ואחיו הה״ג יצחק אביחצירא ובניו הרבנים שמתוכם נוצץ אור בהיר, הר׳ אהרן אביחצירא שר הדתות.

בכל התקופות הרבנים מלאו את תפקידם, כראשי העיר כדרשנים, כמורים, כטובי העיר, באופן שעל פיהם יקום כל דבר, והיה בידם הכל לנדות ולהחרים למי שיעבור על דבריהם.

אלו הידועים בעולם התורה מתוך חיבוריהם, והשאר לך נא ראה בספר נר המערב וספר מלכי רבנן, כמה חכמים ורבנים של מרוקו, באופן שמעולם לא פסקה שלשלת התורה והרבנים, וכל דור מוסיף חוליא לשלשלת הארוכה, עד זה זמן קרוב שהתחיל זרם העליה לארץ ואז כל רבני המערב עלו לארץ.

תמיד היהודים בכל ערי מרוקו היו דרים לבדם במחנה מיוחד להם, כמעט היו גוי בקרב גוי, הערבים בכללותם אינם יודעים כלל ואינם מתערבים בענייני היהודים, היו עושים כל מנהגיהם וסדר תפלותיהם כמו שירצו ובזמן שירצו, וזר לא יקרב אליהם, והממשלה אדרבה מחזקת ידיהם ושומרת עליהם לקיים את דתם כפי רצונם, יש להם בתי דינים משלהם, כל המשפטים בין איש לאשתו, ובין איש לרעהו היו אצל הרבנים, ומי שתובע חבירו אצל הערכאות והפסידו שלא כדין, חוזר ומוציא בלעו מפיו על ידי הרבנים, והממשלה מאשרת משפטם, הרבנים וחכמי הדור מנהיגים קהלותיהם, בדרכי התורה והדת והמוסר, בחדר לקטנים, ובישיבות לגדולים, וקול תורה נשמע במחנה העברים, וכמעט כל אנשי הקהלה היו דתיים במלא מובן המלה, ואשה שנמצא בה איזה כיעור היתה לחרפה ובוז לשמצה וקלון.

המשפט העברי בקהילת מרוקו-דייניה, רבניה ומנהגיה-הרב שלום משאש.
עמוד 449