מורשת יהדות מרוקו

תעודה מספר 45

בע״ה התקמ׳׳ג -1783

בראותינו אנחנו החתומים כבוד התורה שאזלא ונדלדלה ושרו חכמייא למהוי כעמא דארעא לכן גזרנו אומר והסכמנו הסכמה גמורה דלא למהדר בה לעלמין שמהיום הזה והלאה מא נשנפעוסי מן צבור כלל וכלל משוה פרוטה ומעלה שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה ומא נקריוולהום אדרארי דייאלהום גיר אידא יכון בשרט די כיף כא יקבדו פלמדינה די הווא דבר המספיק ויכון בתשביק דהיינו חתא ישבקו אלמלמדים קימת כל צהר בצהרו ודיך אשעה יקריוולהום אדארי דייאלהום, וראיין אלמלמדים יכונו כלהום בשותפות אחת בלימוד הנערים, ועוד ע״ע השחיטה מא נדבחולהום סי כלל ואידא הכריחונו באש נדבחולהום מא נדבחולהום גיר אידא יכון בהאד תנאי דהיינו יעטיוו עלא אתור ־אם־ ועלא לכבש ־דת־ די כיף כא יעטיוו פלמדון ופתשור, וג׳דאד יעטיוו עליהום ששה פש״ן אלוואחדא ומא נדבחו גיר אידא שבקולנא ליזארא ודיך אשעא נדבחו די כיף מביין פתקנת קדמונינו נ״ע  וכל החוזר בו וכו' כדלקמן, וכן ע״ע השטרות בין שטרי חובות בין שטרי שכירות אדם ובהמה ובתים בין שטרי קרקעות מא יקבדוהום בש״ח גיר חתא ישבקו ליזארא די כיף כא יעטיוו פלמדון דהינו ־אם־ לכל שטר ושטר ושטרי קרקעות פחות שבערכים ־אם־ וידא כאן אסר מרובה יעטיוו עלא שום שמנה פש״ן אלמתקאל לפחות, ושטר דשכירות דליתומים ולאלמנות יקבד אסופר ־ת־ אלמתקאל וידא ווקף סי ת״ח יחאשב סי שותפים וכיוצא אוו יזממלהום סי זמאם מא יחאשב אוו יזמם גיר התא יקבד שט״ו וצריך לאודועי באיין אידא תק'ארא סי יתום מעא סי חד ודהרלנא אנקסולו מן סך־דת־ די יעטי פחקו נקדרו אנקסולו אוו נסמחולו כפי ראות עינינו, ושכר הספרות כלו כנז' הוא בשותפות בינינו, חלק כחלק יתחלק בינינו וכל החוזר בו מאיזה פרט מהפרטים הגנז׳ פתו פת גויים ויינו יין נסך והרי הוא מובדל מעדת ישראל ורבצה בו כל האלה וכוי ולראיה שכך הסכמנו חת״פ בשבעה ימים לחדש תשרי שנת אם שכיר הוא בא בשכרו לפ׳׳ק וקיים.

שלמה א״א מימון נ״ע אביטבול     יעקב א״א כהה״ר יוסף זלה״ה ארהאן ס״ט

אהרן אפרייאט סיל״ט  ישועה א״א יהודה נ׳׳ע אזולאי ס״ט  מסעוד א״א עמור ן׳ יתאה סי״ט ישראל יעקב א״א מרדכי׳ עולייל ס״ט

בה״ו

יפה עשו ויפה תקנו בני תורה סייג לתורה והצנועים מושכים את ידיהם ומה נעים גורלם לקוה רחמי שמים ליהנות מיגיע כפם, ולא ישמעו עוד חרפת אנוש וגידופיהם אשר מתנתם מעוטה ובשעת חרפתם מחריפין במתנה מרובה, ואם הם לא חשו לבזיון התורה ולא ידעו תועי רוח בינה שאין תרופה למכתם ונזרקה בהם אפיקורוסות בזלזול התורה ולומדיה כי זה הוא אפיקורוס שאין לו חלק לעולם הבא, עמדו בני תורה ומחלו להם מנתם, אולי בהמנע מתנתם, תמנע חרפתם, וכראותי טוב כוונתם, אף ידי תכון אתם, והולך ומסכים על הסכמתם, והאיש אשר יעשה בזדון לגרוע כחם, משכר טרחם, מלבד דקאי בארור אשר לא יקים את דברי התורה ותורה חוגרת שק לנקום נקמתם, עוד קאי באיסור מוסיף דלא תעשוק שכיר עני ואביון, והתורה תתבע עלבונה וממרחק תביא לחמה לתת לבניה לחם לאכול ובגד ללבוש ולראיה בידם חתמתי וסלקתי גם אנכי עצמי מליטפל בצרכי צבור כאחד מהם.

שאול ישועה ס״ט

תרגום

בראותינו אנחנו החתומים מטה כבוד התורה שאזלא ונדלדלה ושרו חכימייא למהוי כעמא דארעא, לכן גזרנו אומר והסכמנו הסכמה גמורה דלא למהדר בה לעלמין שמהיום הזה והלאה לא נהנה מן הצבור כלל וכלל משוה פרוטה ומעלה. שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ולא נלמד את ילדיהם רק בתנאי שהשכר לימוד יהיה דבר המספיק כפי מה שמקבלים המלמדים בשאר ערי המדינה וישתלם לאלתר במוקדם כל חודש בחדשו. ואחרי שיתקיימו התנאים הללו אז נלמד את הילדים שלהם ושכל המלמדים יהיו לאגודה אחת בלימוד הנערים. ועל ענין השחיטה לא נשחוט כלל ואם יכריחונו שנשחט לא נשחוט רק על פי התנאים הללו שישלמו על שחיטת שור ־אם־ ועל כבש ־דת־ כמו שמשלמים בשאר ערי וכפרי המדינה וששה פרוטות של נחושת על כל עוף והשוחט לא ישחט כ״א עד שיקבל שכרו במוקדם כמו שמבואר בתקנות קדמונינו נוחי עדן. וכל החוזר בו וכר כדלקמן, וכן ע״ע השטרות בין שטרי חובות בין שטרי שכירות אדם ובהמה ובתים בין שטרי קרקעות שום סופר לא ימסור סודרו בקנין ושבועה חמורה רק עד שישלמו במוקדם את שכר סופר כפי מה שמשלמים בשאר המדינות דהיינו ־אם־ לכל שטר ושטר ושטרי קרקעות אם יהיה בסכום גדול ישלמו עליו לפחות שמנה פרוטות של נחושת לכל מתקאל ובסכום מועט ישלמו עליו ככלל לפחות סך קצוב — אם — ושטר שכירות השייך ליתומים יקח הסופר בשכרו — ת — לכל מתקאל, ואם איזה תלמיד חכם יהיה כמתווך בין שותפים ויפנקס, או יסדר להם חשבונות לא יעשה שום עבודה מהעבודות הנ״ל רק עד שיקבל שכרו שכר הטורח והעמל־ וצריך להודיע שאם איזה יתום נשכר כפועל אצל מי שהוא ובאו אצל הסופר לכתוב שטר שכירות ונראה לסופר להוריד מן סר — דת — שעל היתום הנשכר לתת בחלקו. אי לוותר לו, הרשות בידו לעשות כפי ראות עיניו, וכל שכר הספרות יהיה בשותפות בין כולנו חלק כחלק וכל החוזר בו מאיזה פרט מהפרטים הנזכרים פתו פת גויים ויינו יין נסך והרי הוא מובדל מעדת ישראל ורבצה בו כל האלה וכו' ולראיה שכך הסכמנו חתמנו פה בשבעה ימים לחדש תשרי שנת התקמ׳׳ג וקיים.

תעודה מספר 45–בע״ה התקצ"ג-רבי דוד עובדיה-הסדרת שכרהמלמדים והשוחטים.

השמים מספרים כבודו

מספר עוד ר׳ אליהו בן חמו זצ״ל: למחרת היום צריך היה הרב לטוס לירושלים ולהשתתף בישיבה חשובה של מועצת הרבנות הראשית. הטיסה נקבעה לשעה 08:00 בבוקר. בשעה 07:00 היה הרב בתחילתה של תפילת שחרית ולא ניתן היה לזרזו. גם אשת הרב סירבה להפריע לו, והמשיכה לארוז בסבלנות את המזוודות. ביודעי כי הזמן דחוק וחששתי כי הרב יאחר לטיסה, שמתי פעמיי אל שדה התעופה וניגשתי מיד אל המנהל. ״מר בורדה היקר, יש לי בקשה מאוד מיוחדת ואבקש את עזרתך״, פניתי אל המנהל וסיפרתי לו על הרב החשוב, חבר מועצת הרבנות הראשית, שאמור לטוס בטיסה הקרובה והוא מתעכב מעט.

״נו, מה הבקשה שלך?״ קטע אותי המנהל.

״אני מבקש לעכב מעט את הטיסה עד שהרב יגיע״, עניתי בחופזה.

״השתגעת?!״ צעק המנהל ״אני לא עוצר שום טיסה. כעת 07:30 וב-8.00 בדיוק ימריא המטוס״.

״אבל מר בורדה…״, ניסיתי להניא את המנהל, אך הוא השיב בנחרצות: ״בשעה 08:00 בדיוק!״

מיהרתי אל הרב והוא עדיין בתפילתו. ״עוד כמה דקות יסיים הרב להתפלל״, לחשה לי הרבנית.

לאחר מספר דקות של המתנה שמעתי את הרב: ״רבי אליהו, שתית כבר תה הבוקר?״

״לא כבודו, אנו מאחרים לטיסה״, השבתי.

הרב, בניחותא ובסבלנות רבה, ביקש מאשתו שתכין לנו כוס תה ואליי פנה בשאלה הבאה: ״אמור לי רבי אליהו, מי גדול יותר, אני או הקב״ה?״. מבוכה רבה הציפה אותי ובלבי חששתי שמא כבוד הרב לא חש בטוב. מצד אחד הוא מתעכב בכוונה לטיסה ומצד שני הוא משווה עצמו להקב״ה?!

״כבודו, התשובה הלא ברורה?״ ניסיתי להתחמק.

״ענה לי במדויק״, הפציר בי הרב.

״כבודו, בודאי שהקב״ה״, עניתי.

בינתיים הגישה הרבנית את התה והרב ביקשני לברך ראשון. ״ברוך אתה ה׳…״ ״עצור!!״ פקד עלי הרב. ״שמע את מה שפיך מדבר״, נזף בי הרב, ״אליי אתה פונה בגוף שלישי, כבודו וכבודו וכבודו… ואילו להקב״ה אתה פונה בגוף שני – ברוך אתה! והרי הקב״ה גדול משנינו!״ והוסיף, ״דבר אליי בגוף שני, ורק בשל כבודה של תורה אתה רשאי לקרוא לי ר׳ יוסף׳.

התרגשות רבה הציפה אותי. איזו צניעות ואיזו ענווה. איזו דרך לחנך אותנו לנהוג נכונה.

לאחר שגמרנו ללגום מהתה ולאחר שטעמנו מן העוגות שהגישה הרבנית, קם הרב והציע, ״זה הזמן לצאת אל הדרך״. השעה הייתה כבר 08:45 ובלבי חשבתי, ״בוודאי המטוס כבר יצא לדרך. נצטרך להמתין זמן רב עד לטיסה הבאה, ומה אם הרב לא יגיע בזמן לישיבת מועצת הרבנות?״. בעודי מהרהר, הגענו לשדה התעופה ומול עיניי עומד המטוס וסביבו אנשי מקצוע בסרבלי עבודה. ״מר בורדה, מה קרה? המטוס לא טס ?״ שאלתי את מנהל שדה התעופה. ״איני יודע״ השיב המנהל ״מ­00:08 אנחנו מנסים להתגבר על התקלה ולא מצליחים אפילו לאתר אותה״, ענה המנהל בייאוש. כבוד הרב פנה אל המנהל בבקשה: ״עד שתתקנו את התקלה, אולי אוכל בינתיים לעלות למטוס?״ ומר בורדה, בראותו את הרב ואת הדרו, השיב בהתרגשות: ״כן, בבקשה״. הרב עשה את צעדיו למטוס, נפרד ממני בחמימות, התיישב ונופף לשלום. באותו הרגע ממש נשמעו מנועי המטוסים כשהם שואגים בתרועת ניצחון. דקות אחדות לאחר מכן היה כבר המטוס בשמים, ומר בורדה לוחש לאוזני: ״ר׳ אליהו, למה לא אמרת לי שמדובר בכזה צדיק?!״.

טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת

ר׳ אליהו בן חמו זצ״ל מספר על המפגש הראשון עם רבנו: אילת של תחילת שנות השישים הייתה עיירה קטנה ומבודדת. מטבע הדברים, בהגיע אדם זר או בהתרחש מעשה לא שגרתי, הייתה השמועה מתגלגלת מפה לאוזן עד שהופכת לנחלת הכלל. כך גם הסיפור שלפנינו.

ערב שבת קודש היה, ואל בית הכנסת המרכזי החלו באים ומתקבצים ראשוני המתפללים. השמש הלכה ושקעה לה וקול ״שיר השירים״ עולה ובוקע מפיהם. קדושת השבת הייתה נסוכה על פני כולם, ואז אחד המתפללים ניגש ולחש באוזני: ״ר׳ אליהו, צדיק חשוב נמצא בתוכנו ־ רבי יוסף משאש שמו – והוא מתארח בבית משפחת זהבי״.

מיד נאספנו למניין חברים ויצאנו לבית משפחת זהבי לקדם את פני הרב. אני חייב להודות כי עד אז לא הכרתי את הרב ואף לא שמעתי אודותיו, שכן היה זה ביקורו הראשון בישראל וטרם נשתקע בארץ, אך משראיתי את פניו נשבה לבי כאילו ראיתי מלאך בשר ודם. איש יפה תואר היה הרב וכולו הדר וכבוד, ולבקשתנו נעתר מיד והתהלך עמנו בניחותא אל בית הכנסת. אף על פי שבערב שבת לא נשא הרב דברים, הייתה אווירת חג בבית הכנסת והתפילות נעמו לנו עד מאוד. למחרת, שבת קודש, נעתר הרב ונשא דרשה בפני המתפללים. בשקט ובשלווה דרש הרב בענייני פרשת השבוע וכשהוא מתבל דבריו במשלים ובאגדה, למשוך לב הציבור, לפתע הגביה קולו ודרש מגבאי בית הכנסת להסיר את צורת האריות החקוקות על היכל הקודש ואת הציורים שעל הפרוכת. ״פסל ומסכה אסורים עלינו ומה לכם כי תפארו את בית הכנסת בדמויות אלה?!״ התריס כנגדנו וסיים את דרשתו. רחש עבר באולם בית הכנסת, אך התפילה נמשכה, ולאחריה ערכנו קידוש כמסורת אבותינו ויצאנו כאיש אחד ללוות את הרב.

עונת הקיץ הייתה, וכשאנו מתנהלים במעלה הרחוב צדו עיניי את המחזה הבא. הישר לקראתנו הלך ובא יהודי, חילוני ידוע מוותיקי העיר, מעורטל בגדים ובידו סיגריה. מפאת כבוד הרב ביקשתי להקדים הפמליה ולהטות את הלז מדרכנו, אלא שהרב הבחין ללבי ואחז בידי כאומר: ״הנח לי המלאכה״. ניגש הרב אל אותו יהודי, לחש דבר מה באוזנו והמשיך בדרכו.

בחרדתו פנה אלי אותו יהודי ושאלני בהתרגשות: ״מי הרב הזה?״

״מה אמר לך?״ הקשיתי.

״שלום לך יהודי, ודאי שכחת כי יום שבת היום. כך אמר לי הרב״,

ענה אותו יהודי.

״ובכן, דע לך, זהו משה רבנו בכבודו ובעצמו״, פלטתי מפי והוספתי, ״היום במנחה ידרוש הרב בבית הכנסת המרכזי״, ומיד הצטרפתי לחבורה.

בתפילת מנחה הצטופפו רבים בבית הכנסת ובאו לשמוע את דרשת הרב. מפה לפה עברה השמועה ובית הכנסת היה גדוש מתפללים. בספסל האחרון, בפינת בית הכנסת, ישב אותו יהודי בלבוש חגיגי ושתה בצמא את דברי הרב. מאז היה לאחד מאיתנו.

ומקרבן לתורה

סיפר מורנו הרה״ג אליהו אברז׳ל שליט״א: כשהתמנה היו״ם לרב בעיר תלמסאן שבאלג׳יריה, התארח הרב בשבת הראשונה אצל משפחה ממשפחות הקהילה בעיר. הם כמובן כיבדו אותו ואת משפחתו כמיטב יכולתם. בליל שבת הגיע ראש הוועד לומר שלום לרב ולקבל את פניו, ברגע שראש הוועד יצא מהבית, המשפחה המארחת מיד התנפלה על רבי יוסף ואמרה לו אתה רואה אותו, אצלו אפילו מים אתה לא יכול לשתות, הוא לא שומר כשרות, לא שומר תורה ומצוות ולא כלום. היזהר ממנו! ורבי יוסף שתק.

למחרת, התפללו כולם בבית הכנסת המרכזי, ורבי יוסף מסר את דרשת השבת שלו. לאחר התפילה הגיע ראש הוועד לומר לרב שבת שלום, והיו שם לידו גם כן המשפחה המארחת, ראש הוועד התעניין במצבו של הרב, והרב השיבו שהוא מאוד שמח להיות בעיר, נהנה ממארחיו שהם מארחים אותו בצורה מכובדת וטובה, והוסיף הרב: ״בשבת הבאה, אני רוצה לבוא להתארח בביתך ראש הוועד…״ המשפחה שאירחה את הרב הייתה בהלם מוחלט, הם חשבו לרגע שאולי הרב התבלבל, ולא הבינו היאך הרב אינו שומע לאזהרות שהזהירוהו, והרי ראש הוועד הוא בכלל לא שומר כשרות, איך רב העיר יכול ללכת לאכול אצלו?!

אלא שממוצאי אותה שבת, ראש הוועד התחיל בהכנות קדחתניות להתכונן לאירוח של רב העיר, הוא הכשיר את כל מטבחו, הגעיל את כליו, הוציא מביתו מאכלים אסורים, וטרח להביא את המאכלים הכשרים הכי מהודרים… וכך בזכות הקשר החברי שהתפתח עם הרב, התקרב אט אט אותו ראש וועד, ושב בחזרה לתורה ולמצוות והתחיל להגיע כל שבת לבית הכנסת.

אלעד פורטל-החכם השלם-פרקי הגות, הלכה מנהג וציונות מתורתו של רבי יוסף משאש זלה"ה- מעללי צדיק.

עמוד 57