מורשת יהדות מרוקו

בס"ד

ליקוטים לפרשת וארא מאת יצחק פריאנטה

וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני ה" [ ו/ב] אומר ילקוט מעם לועז כבר הבאנו לעיל בסוף פרשת שמות את הדברים שאמר משה לפני הקב"ה ועכשיו דע כי באותה שעה ביקשה מדת הדין לכעוס במשה על שדיבר דברים קשים. אבל הקב"ה שהוא בוחן כליות ולב של כל אחד ואחד ראה כי כוונת משה לא הייתה ח"ו כדי להטיח דברים כלפי מעלה, ולא לחקור בהנהגתו, אלא עשה כן בגלל אהבתו לישראל. אבל בכל זאת היה ראוי לעונש ואז נגזרה גזרה עליו לא להיכנס לארץ ישראל. להודיע זאת אמר הכתוב בפרשה הקודמת. ויאמר השם אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו, והכוונה בתיבת עתה היא שרק עתה תראה את יציאת ישראל ממצרים, בשעה שאנקם בפרעה, אבל מה שאני עתיד לעשות ל – ל"א המלכים בשעה שבני ישראל יכנסו לארץ, לא תראה. בכל פרשיות התורה נאמר בפתיחה וידבר ה" אל משה לאמור. וכאן נאמר וידבר אלוהים אל משה לאמור, כי ה" הוא מדת הרחמים והאלוהים מדת הדין .ומה שנאמר אחר כך אני ה" נראים לכאורה בלי הכרח שהרי משה ידע את ה" אלא הכוונה שהקב"ה דבר עם משה דברים קשים. אני ה" נאמן לתת שכר להולכים בדרכי , ולא לחנם שלחתי אותך לפרעה, אלא כדי לקיים מה שהבטחתי לאבות העולם. וחבל על דאבדין ולא משתכחים, מורגשת מאוד חסרונם של חסידים שהלכו ואין אחרים כמותם, שכן אתה אין אתה כמותם.

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור את בריתי [ו/ה] אומר שמנה לחמו אותם ואזכור את בריתי סופי תיבות [יתרם] למפרע רוצה לומר אני זוכר הברית מה שהבטחתי לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן כל יתרם של מצרים מה שרכשו ואספו מכמה שנים למפריע, הכול היה בשביל ישראל שיניחו יתרם לעולליהם של ישראל, לכן סיבב הקב"ה למפרע שיהיה רעב בכל הארצות ובארץ מצרים היה לחם, כדי שיבואו כולם למצרים לקנות וישאירו כספם וזהבם במצרים, והכול היה בשביל ישראל, כדי שיניחו יתרם לישראל, ויצאו משם ברכוש גדול.

לכן אמור לבני ישראל אני ה" והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים [ו/ו] אומר שמנה לחמו הוא הסבלות והעבודה קשה שאמר פרעה תבן לא ינתן לכם ותוכן לבנים תתנו, והצלתי אתכם מעבדתם , גם מכול העבודות של מצרים אציל אתכם, ולא תוסיפו לעמוד פה יותר. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובמשפטים גדולים ,וכול המצריים אשר השתעבדו בכם אשפוט אותם בשפטים גדולים, שיטבעו בים ולא ישאר בהם עד אחד. ובשפטים אותיות [ שופט בים] , שם בים יכירו שאני שופט אותם. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבדתם סופי תיבות [מיתת ממים] , כי בדבר אשר זדו עליכם והמיתו את בניכם במים, באותו דבר אשפטם ואמיתם גם כן במים, ואתכם אציל ממיתת המים, שאתם תעברו בתוך הים ביבשה.וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובמשפטים גדולים סופי תיבות [מהעמים] כמו שאגאל אתכם עתה ממצרים בזרוע נטויה ובמשפטים גדולים, כמו כן אגאל אתכם באחרית הימים [בסוף, לכן בא הרמז בסופי תיבות] מהעמים אשר ישתעבדו בכם ותהיו אצלם בגלות, אגאל אתכם מהעמים גם כן בזרוע נטויה ובמשפטים גדולים.

לכן אמור לבני ישראל אני ה" והוצאתי אתכם אומר הזוהר הנגלה רבי יהודה אמר: מקרא זה הפוך הוא. שנאמר תחילה: והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ואחר כך והצלתי אתכם מעבודתם, ואחר כך וגאלתי אתכם, אחר כך והוצאתי אתכם? אלא שהעיקרי מכולם מזכיר תחילה, שרצה הקב"ה לבשר להם תחילה את הבשורה המשובחת מכולם [יציאת מצרים] אמר רבי יוסי : והרי הבשורה המשובחת מכולם היא ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוהים, ואמרה אחרונה! אמר לו: באותו זמן לא הייתה להם בשורה משובחת אלא יציאה. שחשבו שלא יצאו מעבודתם לעולם, לפי שראו שם שכול האסירים שהיו ביניהם היו קושרים אותם בקשר של כשפים, ואינם יכולים לצאת מהם לעולם. ולפיכך, מה שחביב עליהם מהכול נתבשרו בו תחילה. ואם תאמר : אף על פי שיצאו ממצרים, שמה ירדפו אחריהם להרע להם? על כך נאמר: והצלתי אתכם מעבודתם. ואם תאמר: הרי יצאו וינצלו ולא תהיה להם גאולה- תלמוד לומר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ואם תאמר: לא יקבלם הקב"ה לעם, הרי נאמר: ולקחתי אתכם לי לעם, ואם תאמר: כשיקבלם לא יביאם לארץ, הרי נאמר: והבאתי אתכם.

ואלה שמות בני לוי לתולדתם גרשון וקהת ומררי ושני חיי לוי שבע ושלושים ומאת שנה [ו/טו] אומר ילקוט מעם לועז ומכאן אתה לומד על חסידותו של לוי כי אף על פי ששבטו לא נכנס בכלל גזירת השעבוד , הוא רצה לשטף עצמו בצערן של ישראל, ולכן קרא לבניו שמות כאלה להזכירם שהם בגלות. גרשון כי הם גרים בארץ נוכרייה . קהת ששיניו קהו מצרות ישראל, מררי, כי חייו היו מרים כמו מרה. ומכאן למדים שאדם יצטער יחד עם הציבור באיזה צער שהוא. אף על פי שהוא חש עצמו בטוח ממנה. ולא שיאמר האדם לנפשו שלום עליך נפשי. כי אין זה מדרך היהדות. אלא צריך להשתתף בצערם. כי כולנו אחים. ולכן בשנות בצורת ומגפה אל ישמש אדם מיטתו. אף על פי שהוא מרגיש עצמו בטוח. שהוא עשיר וכו…..ולא יחשוב בתענוגות עד שירחם השם.

ויעשו כן ויט אהרון את ידו במטהו ויך את עפר הארץ והיה כנים בכל ארץ מצרים [ח/יג] אומר הזוהר הנגלה בוא וראה אותה ארץ, גבול חלקם של מצרים, באותה שעה הושיט הקב"ה את אצבעו, ונוצרו שלהבות אש באותו התחום, והתייבשו כל אותם המקומות שיתרככו ממים בתחום מצרים, וכל ירק  שצמח ממי המעיינות- יבש אז נראו למטה כינים שיצאו מעפר הארץ. והרי נאמר שאהרון היה מכה את עפר הארץ- אלא פני כן היה מכה אהרון, להראות שימינו של הקב"ה שברה את השונאים, כמו שנאמר ימינך השם תרעץ אויב כעין זה עתיד הקב"ה להביא על רומי העיר  הגדולה. שנאמר ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגופרית. ועל כן כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים.

ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו ותהי הכינם באדם ובבהמה [ח/יד] אומר רבינו בחיי הזכיר ויעשו כן, כי כן היכו הארץ ואמרו השבעת השדים כמנהגם בשאר המכות, וזה כדי להוציא את הכינים ולא יכלו, וזהו יורה כי מה שהזכיר למעלה ויעשו כן החרטומים באות התנין ובמכת הדם,  שהכול עשיה מזויפת והכול דמיון, ואין להבין ויעשו כן שעשו, והכתוב הזה מעיד עליהם כן, שהרי אומר ולא יכו. ומה שהזכירם למעלה בשם חרטומי מצרים ויזכירם עתה בשם חרטומים סתם. יתכן לפרש כי לפי שהיו החרטומים חכמים גדולים ביעני מצרים, הזכירם הכתוב למעלה שני פעמים בשם הידיעה באות התנין,  ובמכת הדם, הוא שכתוב באות התנין, חרטומי מצרים בלהטיהם, ובמכת הדם חרטומי מצרים בלטיהם. והגיד בזה חוכמתם שהיא חוכמת הכשפים וחוכמת השדים, ולכך הזכירם כן שתי פעמים בשם הידיעה והכבוד כי היו ידועים ואנשי שם בחוכמות ההם, ואחר כך במכת הצפרדעים נתמעטה חוכמתם ומעלתם אצל מצרים ואבדו השם ההוא, וקראם הכתוב חרטומים סתם לא חרטומי מצרים כבתחילה, וזהו שאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם ויעלו את הצפרדעים, ואחר כן במכת הכינים בטלה חוכמתם ונתמעטה מעלתם יותר ויותר, כשהיו צריכים להודות על כוחם אצבע אלוהים היא, אמרו כי היא מכה מאת השם יתעלה, הזכירם בחסרון השם ובחסרון היכולת, הוא שאר ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכינים ולא יכלו , החרטומים כתיב, וממכת הכינים  ואילך נאבדו מן הכתוב ולא נזכרו בשם חרטומי מצרים אלא חרטומים סתם. הוא שכתוב במכת השחין ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה, כי נתבישו ולא יכלו להציל את עצמם.

כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ [ט\יד] אומר רבינו מימון בן עטר בספרו טעמי המקרא המלה [כל] מיותרת היא והיה לו לכתוב אני שולח את מגפותי אל לבך. והנה מלה [כל] עולה מנינה 50 ומכאן רמז לסברת רבי עקיבא שאמר בהגדה של פסח שבמצרים לקו 50 מכות.

והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה [ט/לב]אומר שמנה לחמו ופירש רש"י כי אפילות מאוחרות ובמדרש תנחומא דרשו, כי אפילות, פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו. ושני הפירושים אמת. כי לכך לא לקו, לפי שהיו צריכים לישראל לקחת עימם בצק ולעשות מהם עוגות מצות, שנאמר ויפו את הבצק עוגות מצות וגם נצטוו לאכול מצות , ואם היו לוקים גם החיטה והכוסמת מאין היה ישראל עוגות מצות לאכול, לכן אפילות לשון מאוחרות, שהיו צריכים להם ישראל לאחר כך, ולכן נעשה עמהם פלאי פלאות שלא נוכו.

כה אמר השם בזאת תדע כי אני השם הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם [ז/יז]אומר אהבת חיים  עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים , כל מכה הייתה משמשת חודש ימים, שלושת רבעי חודש פחד ומהומת ההתראה, ורביעית חודש המכה עצמה, כדברי רש"י. מכה ראשונה הייתה בחודש תמוז, וחודש תמוז ידוע אשר מזלו סרטן, כוכבו לבנה ויסודו מים, מצרים כולה הייתה מתפארת בעבודת כוכבים ומזלות. ועל יסוד התפארות זו נעשתה מטרופולין לכל העולם כולו, עד כי פרעה הרשע הרהיב עוז לומר יאור לי ואני עשיתי אותו , לכן מכה הראשונה הייתה במים בחודש תמוז כי סרטן הוא ראש המזלות המיוחסות למים, ולמה התחיל במים ולא בדבר אחר ? יען, הקב"ה אשר מאז בריאת שמים וארץ זה היה תחילת מעשיו בבריאת העולם ברא את המים תחילה. ועתה עת הגיע לגלות מלכותו יתברך למטה בארץ, לכן כדי להוציא את בני האדם מהשיבוש הנתונים בו, כאילו חס ושלום בורא העולמים סילק חלילה את השגחתו מבריותיו בעולמו, ונתנה ביד המזלות שרי מעלה כמחשבת המצריים , אשר בני האדם שעבדו את עצמם להם, מבלי הכרה ביוצרם, אשר עיניו יתברך משוטטות בכול הארץ. ולית אתר פנוי מניה, ומלא כל הארץ כבודו, אשר הוא יתברך מחיה את כל השמים , ושמי השמים, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, וכל צבא השמים משועבדים ומשתחווים לו יתברך, לכן מכה ראשונה היה נגד מזל סרטן. ראש מזלות המיוחסים ליסוד המים, יסוד הראשון שברא הקב"ה בעולמו.

ויאמר השם אל משה אמור אל אהרון קח מטך ויטה ידך על מימי מצרים על נהרתם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקווה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכול ארץ מצרים ובעצים ובאבנים [ז/יט] אומר שמנה לחמו המכה הראשונה הייתה דם בכל ארץ מצרים בכל מימיהם, כדי לבטל את ישראל  מעבודתם  בחומר ובלבנים, שלא יכלו להכין החומר והלבנים בלא מים, וממכה זו הראשונה נתבטלו  ישראל מעבודתם, ולא עבדו עוד שום עבודה בכל משך השנה ששמשו המכות עד שיצאו משם, כי 12 חודש שמשו המכות, כמו שאמרו חז"ל משפט מצרים 12 חודש, כי המכה הראשונה הייתה דם והשנייה הייתה צפרדעים , והשלישית הייתה כל עפר הארץ כינים, ולא יכלו לקחת לא מים ולא עפר ולא טיט לעשות מהם חומר ולבנים, כי כל המקומות היו מלאים מצפרדעים או מכינים , ובפרט הטיט והבורות והאגמים שבשדות, ולא יכלו לקחת מהם טיט ולעשות החומר והלבנים, וכן הייתה במכת הכינים, שכל עפר הארץ היה כינים, וממילא נתבטלה כל העבודה מישראל מכל וכל מעת מכה הראשונה עד שיצאו משם לחירות לגמרי, ולכן שלח הקב"ה במצרים את המכות האלה בראשונה, כדי לעשות את ישראל חופשי מן העבודה ולהתעולל במצרים, שהיו המצריים ללעג ולקלס, אם אמרו הנוגשים המצריים להעבירם למה לא תעשו את עבודתכם, והשיב לו העברי תן לי מים, תן לי עפר, תן לי טיט, והיו המצריים בושים ונכלמים והלכו בפחי נפש, והיו לצחוק וללעג, כמו שכתוב את אשר התעללתי במצרים ברוך הוא שלתבונתו אין חקר.

ויט אהרון את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותיכס את ארץ מצרים [ח/ב] אומר אור החמה כתב רש"י צפרדע אחת הייתה והיו הכין אותה והיא מתזת נחילים  נחילים ונראה לומר שכל עשב וכל מין חי יש ממונה עליו למעלה ואם כן, בבוא הצפרדעים על מצרים ציווה הקב"ה למשרתים העליונים להביא השר הממונה על הצפרדע ולהכריחו להיות ריבוי צפרדעים במצרים . וזהו שאמר ותעל הצפרדע- היינו הצפרדע העליונה, השר הממונה על הצפרדעים ולרוב גובה הרקיע ולגודל השר בהסתכל השר מלמעלה כסה את כל הארץ ויותר. וזהו שאמר רש"י צפרדע אחת, היינו הצפרדע העליונה, והיו מכין אותה שמכריחים אותה בגזירת ה" והיא מתזת נחלים נחלים.

כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ועמך ובבתך את הערוב וגם האדמה אשר הם עליה [ח/יז] אומר אור החמה וגם את האדמה אשר עליה  פירש בספר פי המדבר משם הגאון מהר"ש אשכנזי ז"ל שהידעוני היא חיה טורפת בני אדם והיא כצורת האדמה, וקשורה בטבורה בחבל  עם האדמה וכשצדים אותה, מכים בחץ על החבל עד שנפסק ומיד מתה . ובמכת הערוב באו כל החיות וחיה זו- הידעוני. שאי אפשר שתבוא כיוון שאם יפסיק החבל היא תמות, נעשה נס ובאה האדמה שלה עמה ונראה לי לרמוז זה בתיבות [הם עליה] עם הכולל עולים בג" והידעוני. ואומר מעם לועז וגם האדמה אשר הם עליה היה הערוב חזק מאוד וזה שאמר הכתוב ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עליה. כלומר : האדמה עצמה של היערות ששם דרים החיות הרעות, אשלח עמהם יחד עם הערוב, כדי שיהיה נדמה להם שהם נמצאים בתוך מקומותיהם, ובכך יהיה להם עוז רב. ובתחילה כשהיו רואים את החיות באות היו סוגרים יפה את שערי בתיהם והחלונות, והיו חושבים שבזה יוכלו להימלט. אבל הקב"ה הוציא מן הים מיני ברואים הדומות קצת לבני אדם [חצי אדם חצי דג], ולהם זרועות ארוכות עשר אמות והם נקראים סירנות הים. והיו עולות על הגגות והורסות את הגג,  והיו מושיטות ידיהן ופותחות הדלתות והיו חוטפים ילדיהם ועשו בהם השחתה גדולה.

במכת הערוב אמר שמנה לחמו במכת הערוב לא עשה משה ואהרון שום פעולה לא במטה ולא בידם ולא בשום דבר אחר. כי אם הקב"ה לבדו הביא הערוב מבלי איזה תנועה מהם, להראותם כי אני השם בקרב הארץ, והשגחתי ויכולתי על בוראי העולם.

הנה יד ה" הויה במקנך אשר בשדה בסוסים  בחמורים בגמלים בבקר ובצון דבר כבד מאוד אומר הרב אליהו אדלר מדוע במכת הדבר נאמר [ יד ה" ], ובשאר המכות לא נאמר? מפני שמכת הדבר היתה החמישית, וביד יש חמש אצבעות, לכן נאמר במכה החמישית [יד] ולכן במכת הדבר לקו חמישה סוגי בעלי חיים, שהם סוסים,גמלים,חמורים,בקר וצאן.

ויחזק ה" את לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה" אל משה [ט/יב] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי יצחק לא מצאנו מי שהקשה את ליבו לפני הקב"ה , כפרעה. אמר לו: לא כן. הם חזקו אל לבם נגד ישראל, אבל לא נגד הקב"ה, מה שאין כן פרעה שהקשה את רוחו נגד ה", שהיה רואה את גבורותיו בכול יום ולא חזר בתשובה. אמר רבי יהודה בשם רבי יצחק: פרעה, חכם מכול חרטומיו, והיה מתבונן בכול אותם כתרים ובכול אותם ידיעות [של סיטרא אחרא] ולא ראה את גאולתם של ישראל שתתכן בשום צד מהן, ולא הייתה גאולתם תלויה אף באחד מהם. ועוד, שהרי הסיטרא אחרא קשרה את ישראל בכול הקשרים [עד שלא יכלו לצאת מתחת ידיהם]. ופרעה לא חשב שיש קשר אחר, קשר של אמונה שהוא מושל על כולם, ועל כן מחזק את ליבו. רבי אבא אמר: לא התחזק לב פרעה אלא נגד שם זה [הוי"ה] שכאשר אמר משה כה אמר ה" שם זה חיזק את ליבו. זהו שאמר הכתוב ויחזק [הוי"ה] את לב פרעה שהרי בכול החכמות שלו נמצא ששם זה מושל בארץ. ועל כן אמר מי ה" ואחר כך אמר ה" הצדיק. אמר רבי יוסי אחר כך אמר חטאתי לשם- הפה שאמר מי ה" אמר חטאתי לה".

ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה" ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה [ט/לג] אומר הזוהר הנגלה רבי יהודה אמר: אותם אבני ברד שהיו יורדות על מצרים והתעכבו על ידי משה, עשו אחר כך נקמות בימי יהושע . ולעתיד לבוא, עתידות לירד האבנים הנשארות לאדום ובנותיה. אמר רבי יוסי:  זהו שאמר הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

ומטר לא נתך ארצה אומר רבינו בחיי לא אמר לא ירד אלא לא נתך, ללמד שאחר שירד מן השמים עמד בין השמים לארץ, וכן דרשו חז"ל שעמדו בין השמים ובין הארץ 41 שנה עד זמן יהושע, זהו שאמר [יהושע י] וה" השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, ויחזקאל הנבי אמר להם לפול שנאמר [יחזקאל יג] ואתנה אבני אלגביש תיפולנה, ונקראו אבני אלגביש לפי שעמדו על גב איש, זה משה, שנאמר [במדבר יב] והאיש משה, ולא הגיעו בארץ עד אחר זמן, ולפי שאבני הברד מזהירים כמרגליות, לכך נקראו כן, שכן תמצא במרגליות [איוב כח] ראמות וגביש לא ייזכר, והקולות גם כן היו תלויים,  ואימתי ירדו בימי אלישע, שנאמר [מלכים ב/ז] וה" השמיע את מחנה ארם קול רכב קול סוס קול חיל גדול.

קולות וברד ותהלך אש ארצה אומר רבינו בחיי ידוע כי בזמן הברד האוויר משתנה והחולאים באים על כל המורכבים מ4 יסודות, וסיבת החולי  בהם שנוי האוויר וקלקולו והתהפכות 4 יסודות, כי כל זמן שהם מזוגים יחדיו ועומדים על מתכונתם בשווה הגופות בריאים וחזקים, ובהתהפכותם בא החולי ועל כן יתכן לפרש כי הזכיר הכתוב  כאן 4 יסודות, קולות וברד והם הרוח והמים, ותהלך אש ארצה האש והעפר, והזכירם מהופכים, להורות כי בבא הברד ישתנה האוויר ויתהפכו היסודות מלמעלה למטה, והקב"ה עושה כרצונו עד שטבע האש שהוא עליון וזך מכולם, חוזר לטבע העפר שהוא השפל והכבד שבכולם, זהו שאמר ותהלך אש ארצה. והקדים קולות לברד, כי כן הזכיר למעלה וה" נתן קולות וברד, כי הרעמים באו תחילה והיו מרעישים את ליבם ומטרידים את דעתם ואחר כך ייפול הברד עליהם ומתו, וכן תמצא בתפילתו של משה ויחדלו הקולות והברד, כי הפורענות שבא תחילה נסתלק תחילה.

       י  צ  ח  ק      פ  ר  י  א  נ  ט  ה 

 ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה [א-א] אומר הצדיק מבנדין.  סופי תיבות של " ואלה שמות בני ישראל הבאים  " הם תהילים– לרמוז שבכל הצרות והמצוקות- מצרים – יש להשתמש בספר התהילים. ועל ידי כך תבוא הישועה.

לא תסיג גבול רעך

עוד סיפר לי ר׳ אליהו: יום אחד, עת אכלנו בביתנו, אבי, אמי ואני, נשמעו דפיקות על הדלת, ומו״ר אבי ביקשני לפתוח אותה ולראות במה מדובר. ניגשתי אל הדלת וראיתי את הראב״ד הרה״ג רבי יהושע בירדוגו זלה״ה ניצב ועומד מולי. בהתרגשות רבה קידמתי פניו והכנסתיו לביתנו, ומיד רצתי למטבח לספר לאבי על בואו. תכף כששמע אבי, קם וניגב את פיו ויצא לקבלו בחדר האורחים. ר׳ יהושע זיהה שהיה אבי בזמן סעודתו, וביקש לבוא למטבח כי אין רצונו להפריע לאבי. אבי כמובן ניסה להניא את רבי יהושע בטענה שאין זה מכבוד התורה שהרב ידבר והוא ימשיך לאכול, אך משרבי יהושע התעקש בדרישתו, שכנעו אבא לסעוד עמנו יחד, וישבנו לאכול הסעודה. מיד בסופה הודיע רבי יהושע למו״ר אבי שהוא הוזמן לכהן כרבה הראשי של מרוקו, ומו״ר אבי שמח בשמחתו ואיחל לו הצלחה רבה, אך רבי יהושע אמר שהוא טרם הסכים להצעת הממשלה, כי שמע ששבועיים לפני שהוצעה לו ההצעה, אנשי הממשל הציעו למו״ר אבי לכהן כרב ראשי אך אבי מאן לקבל הצעה זו, ושאל את אבי: מדוע עשה זאת? מו״ר אבי השיבו שאין הוא ראוי לשררה הזאת, והיא מיועדת לכבוד הרב יהושע בלבד כי הוא ראש בית הדין, ולא רצה אבא להסיג גבולו. רבי יהושע אמר למו״ר אבי שהוא מוחל לו, והוא חפץ שיתמנה בעצמו לתפקיד רם זה. אך מו״ר אבי מאן, והפציר ברבי יהושע להתמנות בעצמו לתפקיד החשוב, כי הוא הראוי ביותר בכל הארץ, והמשיך לדבר עמו עד שריצהו והסכים.

ענווה זו של הרב ע״ה, מופיעה ברבות מאיגרותיו, כאשר היו מכותביו מתארים את הרב בתארים רמים, היה הרב מתאכזב מהם ומשיב להם כלשונות הללו:

וכמו חי כמו חרון קראתיה, כי ממסד עד הטפחות, מלאה רק הודאות ותשבחות, אשר אין דעתי מהם נוחות, כי רבת שבעה לה נפשי, כבודי ומרים ראשי, מרבים אשר לשונם בידם חפשי, להרכיב על במותי על, גם את החמור גם את השועל, עד שהכבוד בידם נמאס ונגעל, וכבר הזהרתיך שלא תתארני, באותם התוארים אשר יצערוני, עד כי יכאיבוני, ואם עוד תשנה, ממך אפנה, ואותך לא אענה.

(אוצה״מ א, סי' שכב)

מכתבו הבהיר הגיעני, ותודה רבה על אמריו כי נעמו, חוץ מהתארים הגדולים אשר בהם תארני, שנפשי קצה בהם, כי ערכי עלי שלא הגעתי אף לאחד מהם, ובכן, מכאן ולהבא, לא תזכרם עוד, לא כולם ולא מקצתם.

(אוצה״נז א, סי' שלח)

פעם אחת נתבקש היו״ם לפרש איזה פסוק, כי כל הפרשנים שסבבו פסוק זה לא היו מובנים מספיק והשיב:

וכל המפרשים הנזכרים האריכו בזה, ואם הם לא הרוו את צמאונך, איך אני ארווה את צמאונך. ועל כל זאת לא אחדל מהודיעך דעתי הקצרה בזה, ואם תמצא חן בעיניך, לא תחשוב שהיא סובה מהם חלילה זה רק מפני שאנחנו דומים לתינוק היונק, שאם נאכילהו לחם יחנק, שאף שהלחם הוא מזון לכל חי, מכל מקום לגבי התינוק שגרונו צר וכחו רפה לעכל, יחנק בו. כן המפרשים הם מזון ומחיה לגדולים, ומחניקים לפעמים תינוקות אשר כמונו, שאין להם הנאה רק מהעולה על רוחם, וכן כתיב ״לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו" (משלי יח).

(אוצה״מ א, סי' יח)

ביטויים מעין אלה ניתן למצוא ברבות מאיגרותיו כמו לדוגמא בסימנים: שיו; שנג תקסח; תשר; תשסג; תתקפד; אלף יח; אלף קמה; אלף רנג: אלף רפה; אלף דש; אלף שה אלף שמא; אלף שפ; אלף תכה; אלף תעד; אלף תקמד; אלף תקסד; אלף תרנו; אלף תרכט אלף תשסח; אלף תתנד; אלף תתצו.

כל דכפין ייתי ויאכל

עוד סיפר ר׳ אליהו: זוכר אני שבזמן מלחמת העולם השנייה נחתו חיילים רבים מצבא ארה״ב בשטחי מרוקו, וגם לעירנו מקנס הגיעה קבוצת חיילים כשבוע לפני פסח, וקבעו בה את בסיסם.

הקהילה היהודית, שהייתה בתקופה זו במורא גדול ובחשש עז לגורלה, התכנסה לחוג את ליל הסדר כהלכתו, איש וביתו כיד ה׳ הטובה עליו. גם משפחתנו, יחד עם דודים וקרובים, חגגה בשמחה את ליל הסדר. מספר שניות לפני שהתחיל מו״ר אבי את הקידוש, נשמעו נקישות בדלת. מיהרנו לפתוח אותה וראינו למולנו שלושה עשר קצינים וחיילים מאמריקה. התדהמה הייתה רבה, אך מיד פנה אלינו מישהו בעברית והסביר שהם יהודים והם חפצים לשמוע קידוש לכבוד החג, כמנהג עדתנו. מו״ר אבי ודודיי הכניסו אותם מהר והושיבו אותם במקום יפה, מיד ערכו להם שולחן ונתנו להם ההגדות. אבא החל בקידוש בפנים נסוכות אורה וחירות, והמשכנו בקריאת קטעי ההגדה ובשבח גדול לה׳ יתברך כי גבר עלינו חסדו.

החיילים תכננו לצאת מיד אחרי הקידוש, אך הם לא ידעו כי בעדתנו, ביקור כזה לא יתאפשר! מו״ר אבי הושיבם ולא נתן להם לצאת עד אחר גמר הארוחה וההגדה.

אף על פי שלא ידעו כל החיילים עברית והיה קשה לתקשר עמם,הודה מפקדם על האירוח ותרגם את אשר אמרו חבריו: ״פני ראש משפחתכם כפני מלאך האלוהים, ובלא להבין שפתכם, הרגשנו קדושה רוחנית…״

תשובה מאהבה

מסופר כי פעם ניגשו אל היו״ם נציגים מציבור המתפללים בקהל עדתו וסיפרו לו על יהודי צעיר, עורך דין ממשפחה מכובדת, שמצערם ומעשן סיגר ליד בית הכנסת שלהם ביום שבת קודש, בלי כבוד והתחשבות ברגשות הציבור. הרב הרגיע אותם מחרון אפם והודיעם כי הוא יטפל במקרה זה.

למחרת היום, בשעה מוקדמת, בא הרב למשרדו של עורך הדין היהודי. הלה קיבל את הרב בכבוד רב ושניהם התיישבו זה מול זה, ולאחר שנענה הרב למארחו לשתיית כוס תה שאלו הרב לשלום משפחתו ואמו האלמנה הנכבדת. השיחה הייתה באווירה משפחתית. עורך הדין שאל את הרב על סיבת בואו למשרד, ואמר בהחלטיות כי אם זה בעבור בעיה משפטית, הוא מוכן לשרתו ולהיות לו לעזר. רבי יוסף ענהו שלא בגין בעיה דידיה בא, אלא בקשה בפי בשם הציבור, והיא: היות שמכיר אנוכי את הוריך שהם אנשים יראי שמים ומכובדים, אנושיים ורגישים כלפי הזולת, אזי גם הנך בוודאי אינך שונה מהם בהרבה, ובהיותך מייצג המשפחה כעת עם פטירת אביך ע״ה, הריני מבקשך להתחשב ברגשות קהל המתפללים, ולא לעשן יותר מולם בשבת קודש, ואף כי ידעתי כי מעשיך נעשו בשוגג ולא במזיד, בכל זאת אבקשך להשתדל להבא בעבור הציבור. הדברים נכנסו ללבו של עורך הדין, והלה ענהו כי הוא מבטיח שלא לעשן יותר כלל ביום שבת, לא בסתר ולא בגלוי! ובעבור זה זכה עורך הדין לברכות ולנשיקות חמות מהרב. הרב המשיך לדבר עם עורך הדין ורמז לו כי אם הוא חפץ לעשות נחת רוח לאביו המנוח, יבוא לבקר מדי פעם בבית הכנסת ויאמר עליו קדיש, ובתמורה בירך הרב את עורך הדין שתהיה לו הצלחה בעסקיו ובמעשיו. ומה גדולה הייתה הפתעתם של הקהל בראותם את אותו עורך דין מופיע בבית הכנסת בשבת שלאחר מכן, עטוף בטלית ואוחז בסידור. הרב הושיב את הלה לידו ודיבר עמו בחמימות בכל פעם שראהו, עד אשר חזר אותו צעיר בתשובה שלמה.

אלעד פורטל-החכם השלם-פרקי הגות, הלכה מנהג וציונות מתורתו של רבי יוסף משאש זלה"ה- מעללי צדיק.

עמוד 63