סיפורי הנביאים-מוחמד בן עבד אללה אלכסאאי-תרגום לעברית אביבה שוסמן-סיפור אברהם, עליו השלום
סיפור אברהם, עליו השלום
אמר [המסרן]: נכנס תרח אצל אשתו וסיפר לה את הדבר הזה. אמרה לו: ״ואני אספר לך דבר מופלא מזה, והוא כי חדלתי מאורח הנשים זה זמן, והנה שב אליי אורח הנשים היום ולא אדע מה פשרו״. אמר לה: ״שמרי את עניינך בסוד לבל יגיע הדבר לאוזני המלך״. שהתה במצב זה עד שהיטהרה. אז שמע תרח בת קול אומרת: ״הנה הושבו לאשתך נעוריה למען יצא האור הזוהר אשר בחלציך״. אחר כך ראה מלאך האומר לו: ״הוי תרח, שוב והשב את ברית האמונים אשר בחלציך״. הלך אל ביתו, אך לא העז לקרב אל אשתו. בבוקר ראה אור זוהר אשר יצא ופשט מפניו. אמר לאשתו: ״האם לא תראי את האור הזה?״. אמרה: ״אמנם כן, ואני הייתי אישה באה בימים, והנה הפכתי לצעירה רעננה״.
[יצא[ תרח ]מביתו והקריב קרבן – מאכל ומשקה – לפסילים, בסברו כי הפסילים הם אלה האוכלים ושותים. אך עם רדת הליל באו השטנים לאכלם, והנה הם רואים מלאכים הצועקים לעברם, והסתלקו. למחרת התעצב תרח על כך שהמזון נותר כשהיה, בסברו כי הפסילים אכן כועסים עליו. עמד ליד הפסילים ועבר להם, למען יתרצו לו. וכאשר התמהמה לשוב אל ביתו, באה אשתו לחפשו. נכנסה התאווה בלבו, בעל אותה בבית הפסילים, והיא הרתה לו את אברהם עליו השלום. אז נפלה הכעבה אפיים ארצה משתחווה, דיברה ואמרה: ״אין אלוה מבלעדי אלוהים לבדו, ואין שותף לו״. הפסילים כולם הרכינו את ראשיהם, וחיות הטרף חבטו בזנבותיהן באדמה לרגל התהוות עוברו של אברהם.
וכוכבו של אברהם עלה, ולו שני קצוות: האחד במזרח והאחר במערב, ולו אורות כאור השמש והירח. ראה נמרוד את הכוכב ושאל את החוזים בכוכבים על אודותיו. אמרו: ״כוכב זה מצביע על יילוד שאמו כבר הרתה אותו, והוא יביא לאבדנך״. החל [נמרוד] הורג את התינוקות, עד שהרג מניין אשר לא ייספר מרוב, בעוד אברהם מוסיף בבטן אמו אור ויופי, עד מלאות לו ארבעה חודשים. אז ראתה אמו בחלום אש היוצאת מתחת שולי בגדה, מגיעה עד לב השמים ומתפשטת בעולם. ובמלאות לאברהם בבטן אמו תשעה חודשים, ראה נמרוד בשנתו חלום מבעית. הקיץ בבהלה, קרא אליו את החוזים בכוכבים ואמר: ״ראיתי אמש בחלום אש יורדת מן השמים ולה עשן. קרבה [האש] אל שער ארמוני ואמרה: ׳הוי נמרוד, אמור עמי: ״אין אלוה מבלעדי אלוהים ואברהם הוא שליח אלוהים״, שאם לא כן אשרוף אותך׳. אחר כך קרבה אליי ושרפתני״. אמרו לו פותרי החלומות: ״חלום זה מלמד על נער אשר יביא לאבדנך; אל תותיר אפוא יילוד בלא שתהרגהו״. החלו נמרוד ובני ממלכתו לתור אחר יילודים ולהרגם, עד שנכנסו אל ביתו של תרח ואמרו לאשתו: ״היש בבטנך עובר?״. אמרה: ״אין עמדי שום עובר״. עיוור אלוהים את עיניהם, וכל אימת שמיששו צד אחד בגופה היה אברהם עובר אל הצד השני, ואחר כך אל הגב. לפיכך לא התגלה להם הריונה, ועזבוה.
וכאשר אחזוה צירי לידה בא אליה מלאך ואמר לה: ״צאי עמדי אל מערת האור אשר בה נולדו חנוך {130} ונוח״. יצאה אליה וראתה כי יש בה יצועים וכסתות וכלי לידה. הקל אלוהים עליה את צירי הלידה, והיא ילדה אותו בליל יום השישי [אשר חל] בליל עָאשׁוּרַאא [הוּא חֹדֶשׁ אלמֻחַרִּם.]בחודש הראשון בשנה המוסלמית. בנפלו ארצה הזדקף, עמד ואמר בקולו הרם ביותר: ״אין אלוה מבלעדי אלוהים לבדו, אין שותף לו״, וקולו הגיע אל המזרח ואל המערב. אחר כך חתך גבריאל את חבל טבורו, הטבילו בנהרות שביעות הרצון, הלבישו בבגד לבן, ומשח את שדי אמו בחלב ודבש. ו[אברהם] היה מוצץ [גם] את חמש אצבעותיו: האגודל היה שופע בעבורו דבש, האצבע המורה – יין, האמה – חלב, הקמיצה – חמאה, והזרת – מים. אחר כך שבה [אמו] אל ביתה, ולבה שמח בילדה אברהם. ביום השלישי יצאה מביתה בסתר, ופניה מועדות אל המערה, והנה היא רואה חיות פרא וחיות טרף ליד פתח המערה. התעצבה בסברה כי ילדה אבד; אך בהיכנסה אליו ראתה אותו [שוכב] על יצוע עשוי משי, ועיניו מאופרות בכוהל. אז ידעה כי יש לו אלוה השומר עליו, ושבה אל ביתה. [מאז] הייתה באה אליו פעם בשלושה ימים, מעיפה בו מבט ושבה [אל ביתה].
ובמלאות לו ארבע שנים הביא לו גבריאל כסות מגן עדן, השקהו את משקה הייחוד, למען לא ישתף לאלוהים מאומה, ואמר לו: ״עתה צא מן המערה, והנך מוגן״. יצא ובידו מטה עשוי זהב, כמו שנאמר: ״כך הראינו לאברהם את ממלכת השמים והארץ, ולמען ישתכנע: כאשר ירד עליו הלילה, ראה כוכב, ואמר: ׳זה ריבוני׳. כאשר שקע, אמר: ׳לא אוהב את השוקעים׳. וכאשר ראה את הירח עולה, אמר: ׳זה ריבוני׳. ואולם כאשר שקע, אמר: ׳אם לא ינחני ריבוני, אהיה בקהל התועים׳. כאשר ראה את השמש עולה, אמר: ׳זה ריבוני, זה הגדול מכולם׳. ואולם כאשר שקעה, אמר: ׳הוי בני עמי, אינני מחויב לשותפים אשר צירפתם לאלוהים. אשא את פניי כחניף אל מי שיצר את השמים ואת הארץ וגו״ץסורה 79-75,6).
מושג החוזר ונשנה בקוראן לגבי אברהם ופירושו: מאמין מונותאיסטי טהור, שאינו משתף לאלוהים מאומה, ואשר אמונתו הטהורה היא מקורית, מפני שקדמה ליהדות ולנצרות. לפרטים על מקורו האפשרי של המושג והקשריו השונים ראו ווט, הניף, וראו גם הקדמה, הערה 13 והקשרה.
אחר כך החל משנן את מילות האמונה התמימה בלבו, בלשונו ובכל רמ״ח איבריו והן: ״אין אלוה מבלעדי אלוהים לבדו, ואין שותף לו״. ציווה אלוהים על הרוח לשאת את המילים הכבירות האלה עד שהבקיעו את אוזני הבריות. הם נחרדו אז, ונמרוד הזדעזע.
אחר הדברים האלה הוריד אלוהים לאברהם מלאך אשר אמר לו: ״קום, אברהם, וצא ללכת אל אביך ואל אמך; אל תירא ואל תיחת, והזכר את ריבונך השכם והערב״. אז ניגשו גבריאל ואברהם ועמדו ליד הדלת. אמר גבריאל: ״זהו בית הוריך, אברהם; היכנס אפוא ודרוש בשלומם״. אחר כך עזבו ועלה השמימה. ביקש אברהם רשות להיכנס, ואביו נתן לו את רשותו. משנכנס הביט תרח אל יפי מראהו, ואוּשָׁא [אמו] באה, חיבקה אותו ואמרה: ״ילדי, בשם תפארתו של נמרוד״; אמר אברהם: ״אל תישבעי, אמי, בשם תפארתו של נמרוד, כי התפארת היא אך לאלוהים, אשר ברא אותי, עיצב את צורתי, גידלני ושמרני, והוליכני באורח מישרים״. נחרד תרח מדבריו ואמר: ״בני, היש לך אלוה זולת נמרוד? שהרי לו ממלכת הארץ במזרח ובמערב!״. אמר אברהם: ״הוי אבי, ריבוני אשר ברא את השמים והארץ, אין לו שותף״.
הגיע שמעו של אברהם לאוזני מקורבי תרח, והחלו מתנצחים עם אברהם ומפחידים אותו מפני עונשו של נמרוד, והוא היה מתווכח עמם ומזכיר להם את גדולת אלוהיו יתעלה. אחר כך אמר אברהם: ״אמי, מי יפה יותר, נמרוד או אני?״. אמרה: ״אתה בוודאי יפה יותר ממנו, בני, שהרי הוא שחור, פוזל וחֲרוּמַף״. אמר אברהם: ״לו היה [נמרוד] בורא, כי אז לא כזה היה מראהו״. אמר לו אביו: ״הוי אברהם, בל תנאץ את מלכנו ואת אלוהינו, שהרי הוא זה אשר ברא אותי ואותך״. אז רגז אברהם ואמר: ״אבוי לך, זקן״.
אחר הדברים האלה קם תרח, בא אל נמרוד, השתחווה לו ואמר: ״מלכי, הילד אשר יראת מפניו הוא בני, אלא שהוא נולד לא בביתי ושלא בידיעתי. הוא הגיע אליי [אחרי שגדל] והוא כבר עלם, וטוען הוא כי יש לו אלוה זולתך״. הזדעזע נמרוד ואמר: ״מאימתי הוא אצלך?״. ענה: ״זה שלושה חודשים״. אמר נמרוד לעוזריו: ״הביאוהו אליי!״. יצאו אליו, לקחוהו והביאוהו אל נמרוד, אשר הקדים לקשט את ארמונו ואת מושביו בפאר רב. פנה אברהם ימינה ושמאלה ואמר: ״בני עמי, את מי תעבדו זולת אלוהים?״. אמרו: ״אנו עובדים לאלילים״. אמר: ״האם ישמעוכם כאשר תפנו אליהם בתפילה? או שמא יוכלו להועיל לכם?״. אמרו: ״לא, כך מצאנו את אבותינו עושים״ (סורה 26, 74-69, במקוטע, עם מילות קישור). אז הזכיר אברהם את תוארו של אלוהים, פנה אל אביו ואמר: ״וסלח לאבי, הוא היה בתועים וגו׳״(שם, 86). ניגש אליו נמרוד ואמר: ״הוי אברהם, לך אחר דתי ועבוד אותי, שהרי אני הוא בוראך ומפרנסך״. אמר אברהם: ״שקר דיברת; בוראי ומפרנסי הוא אלוהים אשר אין אלוה מבלעדיו״. אז הוכו הבריות בתדהמה, ורחשו בלבם חיבה לאברהם.
סיפורי הנביאים-מוחמד בן עבד אללה אלכסאאי-תרגום לעברית אביבה שוסמן-סיפור אברהם, עליו השלום
עמוד 193