מורשת יהדות מרוקו

ר' ישראל נג'ארה באשכנז

אדוין סרוסי וטובה בארי

ברשימת סקירה על מהדורת בלגרד של ספר 'זמירות ישראל' ( 1837/8 ) לר' ישראל נג'ארה מתוודה המלומד והביבליוגרף היהודי הגרמני הדגול יוליוס פירסט ( 1873-1805) כך: 'ישראל נג'ארה מוכר לנו מצעירותנו המוקדמת רק דרך שירו בארמית 'יה ריבון עלם ועלמיא'…; שיריו הנלהבים, המלנכוליים, שובי הלב והעדינים נותרו לנו, לאשכנזים, בלתי ידועים [במקור 'זרים'] עד עתה'. בימינו, כשדמותו של ר' ישראל נג'ארה הולכת ותופסת מקום מרכזי בשיח התרבותי הישראלי, קביעה זו מעוררת תמיהה מסוימת. האם פירסט ביטא כאן עובדה בדוקה או שמא רק תחושה שקיננה בקרב חוגי המשכילים בגרמניה בלבד ואינה תופסת לגבי כל ה'אנחנו' האשכנזים? למסמך המערער במידה מסוימת את קביעתו של פירסט בעניין נוכחות שירת נג'ארה באשכנז מוקדשת רשימה זו.

בשנת תע"ב (1712) ראה אור בפרנקפורט שעל נהר מיין קונטרס קטן בן שמונה עמודים בשם 'תפילות נוראות ושבחות והודאות וזמירות ישראל' (להלן 'תפילות נוראות').  זוהי מחברת מיוחדת במינה שיזם ר' משולם זלמן בן יעקב אליעזר פישהוף, נינו של ר' שמעון וואלף אויערבך, מגדולי רבני פולין. הקונטרס הובא לדפוס על ידי אברהם נפתלי הירש לוי מקהילת ווירמייש' והגלילות, החותם (בגב עמוד השער) את האזהרה להשגת גבול של הספר ביום ב' באלול תעא ל[פרט קטן]. אברהם נפתלי הירש לוי בן משה שפיץ סג"ל מרעבץ, היה אב בית דין בק"ק וורמס וגם פעל ברבנות בניקולסבורג (כיום Mikoluv   צ'כיה), עיירה קטנה אך חשובה בהיסטוריה היהודית בדרום מורביה. במקום זה צמח באחת השנים בשליש האחרון של המאה השבע עשרה הרעיון להוציא לאור את הקונטרס שמעסיק אותנו.

'תפילות נוראות' הוא מסמך חשוב בהקשר להתקבלותה באשכנז של שירת ר' ישראל נג'ארה, המשורר המובהק של יהדות ספרד והמזרח בעת החדשה המוקדמת.

בשל כותרתו ('תפילות נוראות… וזמירות ישראל'), הקונטרס הזה נתפס אצל חכמי מדעי היהדות במאה הי"ט כמעין 'מהדורה נגזרת' של 'זמירות ישראל' וזאת על אף שנכללו בו שמונה מפיוטי נג'ארה בלבד. למרות קיצורו, הקונטרס חשוב כי הוא מעיד על הנכחתו של נג'ארה ושירתו בחוגי המקובלים (וכמסתבר השבתאים) בציר המקשר בין פראג, ניקולסבורג ווינה בסוף המאה הי"ז.

  דברי השבח וההערצה כלפי המשורר, המופיעים כבר בעמוד השער של הקונטרס, מדברים בעד עצמם:

   זמירות ישראל מה"ה [מהרב הגדול] הקדוש הרב המאור הגדול ר' כמוהר"ר ישראל בן הרב השלם החסיד העניו כמוהר"ר משה נאגארה זצ"ל בן להחכם השלם כמוהר"ר לוי נאגארה אשר הי[ה] בימי הקדוש רבנו הגדול האר"י זצ"ל והעיד הקדוש רבינו האר"י ז"ל שהי[ה] הרב ר' ישראל הנ"ל ניצוץ של ד[ויד] ה[מלך] ע[ליו] ה[שלום] זצ"ל. וז"ל [וזה לשון] הרב ר' ישראל [בהקדמה לספר 'זמירות ישראל', ויניציה, שנ"ט-ש"ס, דף ג ע"א] פי ה' דיבר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו [יש' מג ז]. ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו [תה' צה ז] ראה ראינו כי ידבר אלהים את האדם [דב' ה, כ] אחלצך ותכבדני [תה' נ, טו]. ואומר כי מכבדי אכבד [שמ"א ב ל]. ואם הוא מלך הכבוד [תה' כד י, אשר לא ייחל לאיש ולא יקוה לבני אדם [על פי מיכה ה, ו] לתת כבוד לשמו [על פי מלאכי ב ב], חפץ למען צדקו [יש' מב כא] להנחיל אוהביו [על פי מש' ח כא] חיים צדקה וכבוד [מש' כא, כא]. וכאב את בן ירצה [מש' ג, יב], רצה הקב"ה לזכות את ישראל [משנה מכות ג טז]. ורשם בכתב אמת [על פי דנ' י כא] על יד נביא וחוזה [על פי מל"ב יז, יג] 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו' [יש' מג כא] ואמר 'כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון בי נשבעתי יצא מפי" [יש' מה, כג, בסדר שונה] .

אשר לקט ואסף באו"מר השב"חה משבחי שבחין שיסד הרב הקדוש רבינו ישראל ז"ל ה"ה [החכם הגדול] המופל[א] הרבני המושלם בתורה ובכל המדות תרומיות כש"ת [כבוד שם תפארתו] כמוהר"ר משולם זלמן בה"ה [בן החכם הגדול] האלוף מוהר"ר יעקב אליעזר פישהוף אויערבאך מגיד משרים בק"ק המפוארה ק"ק ניקלספורג יע"א [יגן עליה אלהים] עם תוספות דבריו הנעימים אשר חננו אלקי[נו] בשקלו שקל הקודש, כמבואר בהקדמתו של פירש [!] רב שלום שהוסיף על סליחת א[בי] מ[ורי] ז[ל] הרב הגדול הקדוש והטהור מהר"ר שמעון בה"ה [בן החכם הגדול] הקצין והראש איש ח"י, רב פעלים המפורסם כמהר"ר משולם זלמן פישהוף אויערבאך זצ"ל.

הקונטרס כולל שני חלקים. החלק הראשון הוא התוכחה 'שובו נא שובו אחים ורעים' לרבי ישראל נג'ארה (ז"י, חלק שלישי, עולת חדש, דף ק"כ; מהדורת פריס חורב, עמ' 499 ) המתארת ומפרטת את שבעת מדורי הגיהינום על פי הזוהר (פרשת נשא קכ"ו ע"ב). מלווה את הפיוט פירוש מפורט שחיבר המקובל (כפי שנראה להלן) ר' משולם זלמן בן יעקב אליעזר פישהוף אויערבאך (השני, כדי להבדילו מאבי סבו) אשר קובע: 'ואמרתי עפ"י הזוהר הקדוש שמיוסד כל השבח והתפילה של הקדוש רבנו ישראל נג'ארה זצ"ל והוא שאיתא בזוהר קדישא שראה… אותן [!] שבעה דיני[ם] שחולפי[ם] ועוברי[ם] עם האדם'. ('תפילות נוראות', דף ד ע"א)

עמוד השער של 'תפילות נוראות' מפנה לפרסום אחר של אותו המחבר אשר פורסם בפרנקפורט כמעט באותה השנה, פירושו 'רב שלום' לסליחה המכונה 'משעון לילדים' מאת סבו ר' שמעון בן משולם זלמן פישהוף אויערבך (שע"א-שצ"ח). סליחה זו חוברה לציון המגיפה שפגעה קשה בתושבי וינה ובתוכם בילדי הקהילה היהודית שבה בשנת .1634 הסליחה ראתה אור לראשונה בקרקוב בשנת 1639 . היא הובאה לדפוס על ידי אביו של המחבר, ר' משולם זלמן פישהוף אויערבך (נפטר בשנת 1677 אחרי שגלה מוינה בשנת 1670 לעיר ניקולסבורג) עם הסכמה מרשימה של 'הבית חדש', ר' יואל סירקיש.

החלק השני של הקונטרס כולל שבעה פיוטים מאת ר' ישראל נג'ארה הלקוחים כולם מספר 'זמירות ישראל' מהדורת וניציה שנ"ט-ש"ס. מבחר פיוטים זה מעניין כשלעצמו. שלושת הפיוטים הראשונים הם פיוטי נג'ארה שנקלטו במסורות האשכנזיות מאז: 'יגלה כבוד מלכותך' (ז"י, חלק ראשון, עולת תמיד, דף ו' ע"ב-ז' ע"א; מהדורת פריס-חורב, עמ' 8), 'יה ריבון עולם' (ז"י, חלק ראשון, עולת תמיד, דף ז' ע"א; שם, עמ' 9), ו'יודוך רעיוני' (ז"י, חלק ראשון, עולת תמיד, דף ט"ו ע"א; שם, עמ' 43 ). הנוכחות של 'יגלה כבוד מלכותך' מעלה מיד את החשד שהחוגים שמשולם זלמן פישהוף השתייך אליהם נטו לשבתאות שכן מדובר בשיר הדגל של התנועה השבתאית. שני הפיוטים האחרים הפכו לזמר לשבת,[ אפשר שהמנהג לזמר את 'יה ריבון עלם' בין זמירות לשבת מקורו בחוג המתואר כאן. אמנם אין אזכור ליום השבת בשיר הזה, ואולם מקומו נתקבע בין הזמירות אולי בשל לשונו הארמית שהזכיר את הפיוטים לשלוש סעודות השבת שחיבר האר"י בשפה זו.] מעמד ביתי ואינטימי לביצוע פיוטים שייחודי ליהדות אשכנז.[ המנהג התפשט בין הקהילות הספרדיות והמזרחיות רק במאה הכ' בארץ ישראל. במאה הט"ז למשל קובע ר' מנחם די לונזנו במפורש שמנהג הזמירות אופייני רק ליהודי אשכנז ואיטליה. ראו מנחם די לונזנו, 'שתי ידות', ונציה, שע"ח, דף ע"ה [ע"ג]. הפיוטים בנושא השבת שחוברו בספרד בימי הביניים ואחרי כן על ידי ר' ישראל נג'ארה, שחלקם מושרים עד היום על ידי כלל ישראל ליד השולחן בליל שבת, נועדו במקור לזמרה במעמדים אחרים ובעיקר לפני תפילת שחרית או בין מנחה לערבית ביום השבת.] ארבעת הפיוטים הנוספים, המודפסים באותיות קטנות יותר בהרבה לעומת שלושת הראשונים, הם: 'ירום ונשא גבה מאוד' (ז"י, חלק ראשון, עולת תמיד, דף ס"ב; מהדורת פריס חורב, עמ' 226 ), הכתובה המפורסמת לחג השבועות 'ירד דודי לגנו לערוגות בשמו' (ז"י, חלק ג', עולת חדש, דף קיד ע"א-קט"ו ע"ב; שם, עמ' 464 ), הוידוי לעצירת הגשמים הפותח 'רבונו של עולם / יחיד שוכן  במרום שמי ארץ' (ז"י, חלק ג', עולת חדש, דף קלד ע"ב-קל"ה ע"א; שם, עמ' 585 והפיוט על הצדקה, 'יפתח איש ידו בהיות על איתנו' (ז"י, חלק ג', עולת חדש, דף קל"ה יש לציין ששני הפיוטים האחרונים הם גם הסוגרים ברצף את .( ע"א; שם, עמ' 588 הספר 'זמירות ישראל' במהדורת ונציה וקשה לקבוע האם יד המקרה בכך או לאו.

ר' ישראל נג'ארה באשכנז-אדוין סרוסי וטובה בארי

ב. כתובות ישראל והתורה

1. 1. כתובת חביב טלידאנו ׳בסימנא טבא׳: כתובת חביב טולידנו עשויה כמעט במתכונתה ובלשונה של כתובת נג׳ארה על כלל סעיפיה ותנאיה החיוביים והשליליים בשני הבדלים גדולים ובשינויים אחדים. ההבדל הראשון קשור בזהות החתן והכלה, בעוד שהחתן והכלה הרשמיים בכתובת נג׳ארה הם ה׳ וישראל (אלא שמתחלפים בחלק של התנאים), הרי החתן והכלה בכתובת טולידנו הם ישראל והתורה. ההבדל השני הוא שפיוטו של נג׳ארה כולל ציור חופה שאחריה הכתובה, ואילו חביב טולידנו מתמקד רק בכתובה.
2. כתובת חיים כהן ׳אשרי העם שמע קול אלהים חיים׳: כתובתו של חיים כהן דומה לזו של חביב טולידנו יותר מאשר לזו של נג׳ארה, וגם היא פותחת הישר בשטר הכתובה ללא תיאור חופה. הפיוט פותח במחרוזת חגיגית, עובר לתאריך החופה שחל ׳בששי ביום שבת קדש' ומדלג על מקום החופה החסר ועל פירוט שמות החתן והכלה ושבחיהם. החתן מקדש את אשתו בנוסח קצר של תארים יאמר החתן לכלתא דא תורה תמימה׳ ומצהיר על התחייבותיו כלפיה. הכלה מביאה נדוניה של תרי׳׳ג מצוות, והחתן מקבל עליהן אחריות. אח׳׳כ מופיעים ארבעת התנאים השליליים: ׳שלא ישא אשד, אחרת עמה, שלא יגרשנה… שלא ימכור ולא ימשכן ספר תורה נאמנה ושלא ילך בדרך ויניחנה / כי אם יוליכנה׳. בהמשך מופיעים שני תנאים חיוביים: ׳מעשה ידיה לו׳ ו׳הדירה בארץ ישראל׳ ואחריהם בטחונות לכתובה: השבועה והעדים בדמות שמים וארץ.
3. כתובת סעדיה בן יוסף ׳אשרי העם ראתה שכינה עינימו׳: כתובה זו מהווה דגם כמעט מלא למבנה שטר הכתובה ההלכתית וסעיפיו ולזה של כתובות נג׳ארה וטולידנו. יתרה עליהן ב׳תוספת נדוניה׳, סעיף החסר בכתובות הנ׳׳ל. גם תנאי הכתובה השליליים דומים לשאר כתובות, אבל בתוספת תנאי אחד ’ושלא יפתנה למחול לו כתובתה׳… שאינו מופיע בהן. פרטי החתן ושבחיהם התופסים בכתובת נג׳ארה וטולידנו 6 טורים, תופסים 54 טורים בכתובת סעדיה (פי 9). בהשוואה לכתובות אחרות יש בה גם הדגשים ייחודיים: א. שילוב י׳ הדיברות בנדוניה והבדל בנמשל של כמה מסעיפי הכתובה כמו סעיף הסר,״כ המתואר בתיאור מידה של תרי׳׳ג מצוות לעומת תיאור תכלית בכתובות נג׳ארה וטולידנו ׳את האלהים ירא ואת מצותיו… כי זה כל האדם׳. בולטים בהיעדרם כמה סעיפים: עיקר ותוספת, מעשה ידיה ותכשיטיה, וחסרים בה ציור חופה בפתיחה, ז׳ ברכות המשולבות בכמה כתובות ומוטיבים של נחמה וגאולה.
4. כתובת יוסף גאנשו ׳אשרי עין ראתה מעמד הר סיני׳: הפיוט בנוי שני חלקים: א. מעמד הר סיני וי׳ הדיברות (מעין פתיחה) התופס כשליש מן הפיוט (33-1). ב. החופה והכתובה על סעיפיה שבין ישראל והתורה (81-34). בחלק השני מפורטים סעיפי הכתובה: תאריך החופה הוא בשבת שחל בו׳ בסיוון. עיקר כתובה הוא תרי׳׳ג המצוות, ותוספת כתובה היא תקנות חכמים וכיו׳׳ב. הנדוניה של הכלה התורה היא אריכות ימים כשכר לקיום מצוות עשה. התחייבויות החתן הן שאר, כסות ועונה כולל סעיפים כלכליים כמו פרנסה שמשמעם קביעת עתים לתורה ימים ולילות ותמיכה בתלמידי חכמים הלומדים בישיבה. מתנת החתן היא טבעות ונזמים, משל לתקנות חכמים וסייגיהם. גם אבי הכלה מעניק מתנה ׳ארץ חמדה ורחבה׳. סעיפים אחרים חסרים, כמו: הסך הכול, הדירה והירושה, ומבין ארבעת הסעיפים השליליים רק אחד מופיע ׳לא ישא אשה אחרת עליה^,. בטחונות הכתובה כוללים רק העדים בלי שבועה וקניין. מוטיב הנחמה והגאולה המלווה את רוב הכתובות חסר. הפיוט נחתם במשמעות מעמד הר סיני, החופה והכתובה ׳ הוּא אֱלֹהֵיכֶם וְאַתֶּם עַמּוֹ וְגוֹרָלוֹ'.

5.כתובת שלמה רוסו ׳ שִׁמְעוּ מְלָכִים ׳: הפיוט פותח במחרוזת חגיגית, עובר לתאריך החופה, ומיד מופיעים פרטי החתן ושמותיהם בתיאור קצר: ׳החתן הנעים עם בני ישראל, והכלה היפה ונעימה משיבת נפש תורה תמימה׳. אח׳׳כ פונה החתן לכלה ומקדשה במאמר קידושין מיוחד ׳הוי לי לאינתו על ידי האיש משהי. בהמשך מופיעים הסעיפים הכלכליים: המוהר (עיקר כתובה), ונמשלו – התחייבות ב׳תלמוד ומעשה׳, ותוספת כתובה ׳ לִגְדֹר גָּדֵר וּסְיָג סָבִיב לְבֵיתָהּ / וְלַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת עַל מִשְׁמַרְתָּהּ'. נדוניית הכלה התורה היא 'רַמַּ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה וְשַׁסַּ"ה לֹא תַּעֲשֶׂה / פֵּרוּשִׁים .וְדָרוּשִׁים וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה'. סעיף הסה״כ הוא ׳ וְרָצוֹן וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת ׳. תנאי הכתובה החיוביים, מעשה ידיה, הדירה והירושה חסרים, והתנאים השליליים הם שישה: 'שֶׁלֹּא יְגָרְשֶׁנָּה / וּבְדָת אַחֶרֶת וּבְרִית לֹא יְמִירֶנָּה / וְתָמִיד עַל לוּחַ לִבּוֹ יִכְתְּבֶנָּה', דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנָּה לְהַשְׁלִים אֶת חֻקָּהּ / בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ לֹא יָמוּשׁ מֵחֵיקָהּ / 'לֹא יוּכַל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה' ולהותירה בודדה. בטחונות הכתובה הם שלושה: שבועה, ערבות ׳ וּבַעֲרָבִים טוֹבִים עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים',ועדים בדמות ׳שמים וארץ׳. פיוט הכתובה נחתם בשירה ואיחול לכבוד החתן והכלה.

6.כתובת יוסף משאש ׳יום ששה בסיון: כתובת יוסף משאש הולכת בעקבות כתובת נג׳ארה רק מבחינת השם והסוגה, ואין היא דומה לה, לא לכתובה ההלכתית וגם לא לכתובות אחרות, וייחודה מתאפיין במה שאין בה: לא חופה ולא פתיחה חגיגית כלשהי, עיקר ותוספת כתובה, קניין ושבועה וכן התנאים לסוגיהם החיוביים והשליליים המאפיינים את כל כתובות התורה, אבל יש בה סעיפים אחרים: תאריך, פרטי החתן והכלה, מאמר הקידושין, הסכמת הכלה, הנדוניה, קבלת אחריות והעדים. הכתובה מתמקדת בשבחי החתן והכלה המשתרעים על פני 54 מבין 133 טורי הפיוט. עיקרו של פיוט – עלילת הכלולות ובה שלוש דמויות המקיימות ביניהם שיח משולש: תחילה מופיעה דמות החתן על צדדיה, בהמשך פונה החתן בהצעת קידושין לכלה ובמניית שבחיה על ידו, וזו משיבה לו גם כן בדברי שבח. בסופו של דו שיח מופיע אבי הכלה המוסר מעין הצהרת כוונות המופנות לחתן, שיש בהן הבטחות טובות במקרה של התנהגות חיובית מצדו כלפי כלתו, ואיומים כלפיו במקרה של הפרת התחייבויותיו.

7.כתובת יהודה קלעי ׳יאה לשבח לאל הגדול׳: כתובה זו (שמקורה בלאדינו) הולכת בעקבות מבנה הכתובה של נג׳ארה הכולל שני חלקים: ציור מעמד הר סיני כחופה (20-1), ואחריו נוסח שטר הכתובה (66-21). מבחינת נוסח הכתובה, חסרים בה כמה סעיפים: עיקר כתובה, מאמר הקידושין, אחריות שטר הכתובה ועוד, אבל מופיעים בה התנאים השליליים שבכתובת נג׳ארה וגם סעיף הירושה, ומבין בטחונות הכתובה רק סעיף העדים מופיע. ייחודה הוא בכמה שינויים כמו סעיף הירושה המנוסח בלשון של תנאי והבטחה: ׳ לְפִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הֶחָתָן לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת וְחֻקִּים / הִבְטִיחוּ יְרֻשָּׁה הַשְּׁמוּרָה בַּשְּׁחָקִים ׳. כנ׳׳ל לגבי העדים המופיעים לקיום הבטחת ה׳ להציל את ישראל בשעת מצוקה, אם יקבלו את התורה במקום להיות עדים לקיום תוכן סעיפי הכתובה. כמה סעיפים מופיעים בהבלעה ובנוסח פיוטי בלי קישור רשמי, כמו: למניין שאנו מונים כאן; וצבי חתנא דא והוסיף;… ודא נדוניה…

כתובות ותנאים לחג השבועות-מאיר נזרי

עמוד 18