רבי ישראל נג'ארה
רבי ישראל נג'ארה.
נולד אחרי שנת ש"י – 1550 ובסמוך לה בצפת, לאביו הגאון המקובל רבי משה נג'ארה זלה"ה, שהיה מגורע האריז"ל כנזכר בשם הגדולים להגאון החיד"א ז"ל בערכו. והיה ראש הרבנים בדמשק, וחיבר ספר " לקח טוב " דרושים על התורה, ולאמו בת הגאון הרב המוסמך רבי ישראל די קוריאל זלה"ה אחד מתוך הארעה שנסמכו על ידי הגאון מהר"י בירב זלה"ה ורבו של הגאון רבי בצלאל אשכנזי זלה"ה ונזכר בשאלות ותשובות שלו סימן א'.
בצעירותו למד תורה מפי זקנו הרב המוסמך הנ"ל ומפי אביו, כמו שכותב בהקדמת ספרו " מקוה ישראל "
מים מפכים, מן המקדש המה יוצאים, מהאשל הגדול,מבצר עוז ומגדול, הרב מורנו כבוד הרב ישראל די קוריאל זלה"ה, קרתי ושתיתי ושמעתי מפיו נוראות, אף כי לא השגתיו כי אם בימי נעורים…לאשר מנגד עיני בבואה דבבואה מזיו שכינתו.
ומעט קט מספיר גזרתו ודברתו בלבי חרותה מגרסא דינקותא…וכטעם לשד השמן דרושו ונאומו וטוב טעמו…חסידים וצדיקים בני משפחתנו כאבא מארי זלה"ה, חתן המלך וכצנתרות הזהב החן בניו ידידיו ותלמידיו היוצקים מים על ידיו, אשר יולדו על ברכיו, כרענו על ברכיהם לשתות מים מתוך בארו וממעמקי ביאורו, ולעשות כונים למלאכת הדרוש דרכו בעקבותיו..ובאמצעותו הולידו והצמיחו ועשו פרי "
לאחר זמן מה בא לדמשק ושהה שם זמן רב וחלק גדול מדרושיו בספרו " מקוה ישראל " הוא ממה שדרש שם, ואחרי שנת שפ"א עלה לארץ ישראל ונתיישב בעיר עזה, שם נתמנה לרב ואב בית דין והרביטץ תורה לתלמידים, מוזכר בשם הגדולים להגאון החיד"א זלה"ה מערכת ספרים ערך " זמירות ישראל " שהיה מריץ אגרותיו מעזה לרבנו בצלאל אשכנזי ולהרב מהריט"ץ זלה"ה, ונלב"ע בשנת שפ"ה בעזה ושם מנוחתו, עד ששלטו בו ידי זדין הני ערבאי רשיעי דחטטי שכבי וחרשו את בית הקברות היהודי שם.
היה מפורסם בשיריו ובפיוטיו אשר חיבר לרוב ונתפרסמו בישראל, ובעיקר נתפרסם שמו בזכות הזמר הנודע " יה רבון עלם ועלמיא " שנתקבל בכל תפוצות ישראל ומושר בערגה בליל שבת קדש, בשם הגדולים ערך הנ"ל כותב : וכתבו משם רבינו האריז"ל אשר שירותיו חשובות בשמים ". ונתכנה בפי רבים מגדולי ישראל בשם החכם המשורר.
בנו הגאון רבי משה נג'ארה זלה"ה מילא את מקומו בעזה וכל כותב עליו רבי דוד קונפורטי, בספרו " קורא הדורות " ואחר שנפטר הרב ישראל נג'ארה בעזה ונכנס במקומו בנו ברה משה נג'ארה והרביץ שם תורה בעזה כמה שנים ואני הכותב בעלותי לירושלים פעם ראשונה שנת הת"ה בעברי דרך עזה אז ראיתי להרב משה נג'ארה שהיה מרביץ תורה שם למדתי בחברתו קצת ימים.
רבי ישראל נג'ארה השאיר אחריו כמה חיבורים, והם : " זמירות ישראל " שנדפס לראשונה בצפת שנת שמ"ו, " כתובה לחג השבועות " הנדפס עם הזהרות, " שוחט בילדים " כללי השחיטה על דרך השיר עם הגהות רבי יוסף קאשטרו ומהר"מ גלאנטי בתוך ספר " ימין משה.
" כלי מחזיק ברכה " דיני ברכת הנהנין וסדר ברכת המזון, " פצעי אוהב " על איוב. גם השאיר אחריו חיבורים בכתב יד שעדיין לא נדפסו, והם " שארית ישראל " שירים ופיוטים, " מערכות ישראל " פירוש על התורה, ודרושים בשם " מקוה ישראל " הנמצא בפריית בודפשט בית מדרש לרבנים 130 ( ספר זה הודפס בשנת 2004 בהוצאת אוניברסיטת בר אילן.
התנאים והכתובה בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.
מנהג צדיקים וישרים מדור דור לקרותם בחג השבועות זמן מתן תורתנו, ומועיל ליראת שמים והצלחה.
שער האירוסין.
תנאים בין הקב"ה וכנסת ישראל, הנקראת כלה נאה וחסודה, מוכתרת ומעוטרת בתרי"ג מצוות.
בעזה"י ולמז"ט המגיד מראשית אחרית , הוא יתן שם טוב ושארית, לאלה דברי התנאים והברית – שנדברו והתנו בין שני הצדדים לשם ולתפארת, דהיינו " מצד האחד יחיד ומיוחד בורא כל, חכם קדמון, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, העומד מצד עצמו עצם כבודו שאין לשער ולדמות בכל מיני מראות וצורות, פשוט בתכלית הפשטות, עד אין סוף ועד אין חקר.
ומצד השני ה"ה כנסת ישראל, כלה קרואה בנעימה, עטרת תפארת מטרוניתט קדישתא, עלימתא קדישתא שפירתא, יפה כלבנה, ברה כחמה, זוהר זריק ניצוצין ומבהיק כברק לעיניים.
בת מלכים יסודי ארעא, המה אבות הקדושים, ובמלכות בית דודו ושלמה היא מעוטרת ומהודרת בכתר מלכות קדושתא סוד תורה שבעל פה, שלומי אמוני ישראל, סופא דכח דרגין קדישין ועיקרא דכל דרגין והצינורות.
תנאים בין הקב"ה וכנסת ישראל, הנקראת כלה נאה וחסודה, מוכתרת ומעוטרת בתרי"ג מצוות.
בעזה"י ולמז"ט המגיד מראשית אחרית , הוא יתן שם טוב ושארית, לאלה דברי התנאים והברית – שנדברו והתנו בין שני הצדדים לשם ולתפארת, דהיינו " מצד האחד יחיד ומיוחד בורא כל, חכם קדמון, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, העומד מצד עצמו עצם כבודו שאין לשער ולדמות בכל מיני מראות וצורות, פשוט בתכלית הפשטות, עד אין סוף ועד אין חקר.
ומצד השני ה"ה כנסת ישראל, כלה קרואה בנעימה, עטרת תפארת מטרוניתט קדישתא, עלימתא קדישתא שפירתא, יפה כלבנה, ברה כחמה, זוהר זריק ניצוצין ומבהיק כברק לעיניים.
בת מלכים יסודי ארעא, המה אבות הקדושים, ובמלכות בית דודו ושלמה היא מעוטרת ומהודרת בכתר מלכות קדושתא סוד תורה שבעל פה, שלומי אמוני ישראל, סופא דכח דרגין קדישין ועיקרא דכל דרגין והצינורות.
רבי ישראל נג'ארה
ראשית דבר.
הבחור כארזים, בחירו. של עולם, החתן המיוחד ה"ה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ישא למזל טוב את בתולת ישראל אשר איש לא ידעה, זו שכינתא קדושא, בחופה וקידושין כדת משה וישראל.
ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה מראשית ועד אחרית, רק תמיד פניהם איש אל אחיו באהבה ואחוה ורעות, דלא מתפרשן, דא מן דא לעלמין, וישלטו בשונאיהון, וזר לא יתערב וערל וטמא לא יגע במאורות מעתה ועד עולם.
החתן הנ"ל התחייב את עצמו להכניס כל אשר האציל וברא ויצר ועשה הכל למענה ולמען התורה הקדושה, כמו שעשה במעמד הר סיני, שהרכין שמים ושמי השמים וכל צבאם אשר תקנם בזרת ( ע"ש הפסוק " אם לא בריתי יומם ולילה " ) וכן התחייב את עצמו להרכין כל מעשה בראשית ולתת לכנסת ישראל כל העמים תחתיה, כמו שכתוב " ואתה על במותך תדרוך ", " ואילי נביות ישרתונך ".
וסילק תיכף ששה מאות ושלוש עשרה מאורות הגדולים ליד השליש המרוצה לשני הצדדים. ה"ה רעיא מהימנא משה רבינו רב של כל הנביאים ושל מלאכי השרת התחייב ליתן שכר טוב עליהם רב טוב הצפון אשר עין לא ראתה אלקים זולתך, חוץ מרוב של כל העולם הזה.
והתחייב את עצמו ליתן סובלנות, לסבול כנסת ישראל בכל מיני סבלנות, בבני חיי ומזוני, הן רוחני והן גשמי, ובמחילה סליחה וכפרה, כדי להיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש עד סוף כל הדורות, לבלתי חליפם באומה אחרת, ולהביאם לציון עיר מלוכה וגברת.
והתחייב את עצמה להלבישה בערשה מיני לבושים ובכ"ד תכשיטין ובד' בגדי לבן בשבת וביום טוב, ולהריק להם שפע וברכה וחיים למשמרת.
מתנות להכלה כנסת ישראל : נזם זהב בקע משקלו – אולי שקלי ישראל שהם כופר עליהם מכפרות, ושני צמידים – אלו שני לוחות הברית, עשרה זהב משקלם, אלו עשרות הדברות. ומרגלית טובה תלויה בצוארה – זו חכמת אלקות, ידיעת שמותיו וחיפוש גנזיו בכל היכלות ובד' עולם אבי"ע.
והשגחותיו והשגותיו לעולם, יכולתו רוחניותו והשגחתו והשפעתו על כל הנביאים רגע כמימרא בלי נעדרת. עם מטבע הנקרא " נאבעאל ( יקר ) התלוי במרגלית דהיינו נובלות חכמת התורה דלעילא, היא חכמת הפלוסופיא וחכמת הטבע הגופנית.
ומקרים התלויים בחכמת התורה אשר היא בין עיניה למשמרת, ובין העמים תהא לכבוד ולתפארת, כמ"ש הכתוב " כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים " ועטרת זהב בראשם. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם. טבעת קידושין אלו שלש כריכות של רצועה באצבע האמצעית להיותה דבוקה הו יתברך ומאוזרת.
חוץ סבלנות קטנות הם יעודים הגשמיים ותענוגי העולם הזה בשלחן ערוך ומטה מוצעת זו מטתו שלשלמה, אשר הם הכנה לעבודת הבורא, הלא הם כתובים בפרשת בחוקותי ובפירוש האלשיך הקדוש לספר תורת משה הנתונה וכתובה לנו בשירות
והכלה הקדושה הנ"ל התחייבה את עצמה להכניס כל האצול לה למסור לבבה ונפשה על התורה ועל העבודה לקדש תרי"ג אבריה וגידיה בתרי"ג מצוות בדבקות ותשוקה בדחילו ורחימו. וסילקה תיכף ליש השליש המרוצה משה רבו עליו השלום, כשהקדימה נעשה ונשמע.
ואלה הבגדים אשר תלביש א"ע ( את עצמה ) בגדי כבוד ותפארת ליום טוב ותיקון הנעשה במאורות עליונים על ידי מצוות התלויים במועדים ויום טוב ובגדי שבת. ולקשט את עצמה בכ"ד תכשיטי כלה על ידי מצוות הנעשים בשבת חוץ מהתוספות הנעשה על ידי קרבן מוסף שבת.
ובגדי חול חולין היא לה, לבטל חס ושלום הפסוק והגית בו יומם ולילה. בגדי לבן כמאמר המלך ע"ה, " בכל עת יהיו בגדיך לבנים ", צעיפים וגם רדידים זה מעשה חדודים ופלפולים לחלוקא דרבנן, מטה מותעת זה מטתו של שלמה המלך עליו השלום, ששים גיבורים סביב לה הם ששים מסכתות, ושמונים פלגשים ועלמות הם גופי הלכות אין מספר.
מתנות להחתן הנ"ל : כובע ישועה בראשו שיש בו שער לבן ושחרות ופארה חבוש על ראשה זו תפלין שבראש ותפילתן של ישראל הנעשה כתר בראשו, וחומש מצופה כסף זו חמשה חומשי תורה, ומצופין בפירושים שונים בפרד"ס ולדקדק בהם היטב ולדבר דבר על אופניו.
עוד מתנה להחתן " יופיע " טובה ( = בגד עליון משובח ) עם עור של שועלים דהיינו לעשות מעשים טובים של שועלים שדרכיהם להיות משכילים בדרכם וטבעם להיות פונים תמיד אחוריהם, כך דל עובדי השם תמיד דרכיהם להיות משכילים וטבעם להיות פונים כל אחוריהם ביתה.
והחתן הנ"ל התחייב את עצמו ליתן מזונות להכלה מטרוניתא קדישתא שושבינא כל ימי חייהם, הו מזוני רוחני, " לחם אבירים אכל איש ", והן מזוני גשמי " לחם לאכול ובגד ללבוש " בדרך כבוד. בזה ובבא, עד סוף כל הדורות, בלי שום בלי טענות ומענות ובלי עיכוב כלל. שטר שלישי שכר מצוה, ושטר חליצה לחלצה מלוחציה ומכל צרותיה.
והחתונה תהיה במזל טוב בששי בשבת בחודש סיון, שנת שני אלפים וארבע מאות ושמונה וארעים לבריאת העולם, על הוצאות החתן, להוציא קולו וברקים ולפידים בוערים ורקיעים נוטפים כל מיני בשמים.
לשמוח הנישואים והבדחנים, הם מלאכי השרת ידודון ידודון במזמוזי חתן וכלה, והכלי זמר נעימות הגלגלים והשרפים ואפנים בשירה ובזמרה.
ומחמת עידוד וקטט חס ושלום יתנהגו בתקנות צום בעל בכי, בתשובה ומעשים טובים. וקיבלה עליה הכלה לשמוח בכל מיני שירות ותשבחות אחרי קריאת כל הנשכחות, ובעל השמחה ממעונו יסלק לכל אחד ואחד הוצאותיו וחסרונותיו, ישמע חכם ויוסיף לקח ומגדנות ובניסוך היין.
קנס מצד עובר לצד המקיים, דהיינו מצד בני ישראל כאשר מצד החתן בל יפול דבר ארצה. ערב קבלן מצד החתן : כל צבא השמים ושרפים ואופנים וחיות הקודש, לכל שמהן וכנויין וספרין קדישין.
ערב מצד הכלה : צדיקי הדור ותינוקות של בית רבן. והצדדים מחויבים לפצות הערבים, בלי יגיע להם שום נזק וליקוי המאורות חס ושלום.
וקנינא מן החתן והכלה קנין חמשה חומשי תורה ותעודה, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, והכל שריר ובריר וקיים.
נאום " השמים ושמי המשמים, עד הראשון.
ונאום : הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, עד השני.
והכהנים והעם עומדים בעזרה פה במקדש מעט כולם יענו ויאמרו מזל טוב, ה' אחד ושמו אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו.
סוף שטר האירוסין.
רבי ישראל נג'ארה
שטר הכתובה שנתן הקב"ה לעם ישראל.
בששי בשבת ששה ימים לחודש ניסן שנת שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה לבריאת העולם, למנין שאנו מונין כאן מעמד הר סיני, אך שה"ה הבחור כארזים בחירו של עולם התחתון הוא מלך מלכי המכים הקב"ה, אמר להדא בתולתא כנסת ישראל בת גדולי יוחסין בתו של אברהם אבינו :
הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, שתקבלו עליכם תורת משה – זו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואנא אפלח כמש"ה " וארחצך במים ", ואוקיר שתהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואיזון ואפרנס יתיכי ואתן ליכי הן מזוני רוחני והן מזונות גשמי איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.
כי בני מלכי המה מלכות דוד ושלמה, כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא. כל קבל עליו מלך מלכי המלכים הקב"ה למפלח קדימהון ולמוקר יתהון קדם כל בני עלמא, כמו שאמר הכתוב " ולתתך עליון על כל גויי הארץ ולהיותך עם קדוש ".
ועתידה ירושלים שמגעת עד דמשק, ולפרנס יתהון בכל מיני פרנסה הן בחול והן בשבת ובים הששי לתת להם לחם משנה איש לפי אכלו. ויהיבנא ליכי מוהר בתולייתו – כי היא בתולה ואיש לא ידעה – כסף וזוין הם אלף עולמות דכיספין שעתידה לירשה מבית בעלה מאתן ומאתיים לנוטרים את פריו דחזי ליכי מדאורייתא ומזוני כסותייכי וסיפקייכי הם שאר כסות ועונה.
שאר אלו מזונות כסות הוא חלוקא דרבנן הנעשים מתורה ומצוות טעונה זה עונתן של תלמידי חכמים סוד כלת משה, כמו שאמר הכתוב " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ". ומיעל לותייכי כאורח כל ארעא, וחייב להכניסם לארץ זבת חלב ודבש.
ואם תשתבאי אפרקינך ואותבניך לי לאנתי. וה"ה חתן דנן התחייב את עצמו למיפרק לה לכנסת ישראל מן גלותא ולא להינחם שם ביני עממיא, כמש"ה " על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון " " כה אמר ה' אלהים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה והיו מלכים אומניך ושרותיהם מינקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ", ולחלצה מכל צרה וצוקה.
וכל ימי מיגר ארמולתך את תהא יתבא בביתא ומתזנא מנכסי, להשפיע לה כל מיני שפע משבע מדת הלח ומתרין מזלין " נוצר " ו " נקה " דרך צנורות הקדושים, ומשם יגיע השפע עלינו עם ברכות והצלחה בכל מעשה ידינו בלי שום עיכוב כלל.
ובנין דיכרין דיהוו ליבי מנאי, איגון ירתין כסף כתובתיך יתר על חלקהון, בסוד הכתוב " הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ", " ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו ", שהם יקבלו כל השפע וכל השפעות טובות כמו שאמר הכתוב " ואכלתם לחמכם לשובע ".
ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכל האומות יקבלו רק מתמצית ארץ ישראל. ובנן נוקבין דיהוון ליכי מנאי יהוון יתבן בביתם ומתזנן מנכסי עד דתנסבו לגוברין. הכל קבל עליו חתן דנן למיהב לה לכנסת ישראל אפילו בימי מיגר אלמנותה.
וצביאת בתולתא דא והוית לי לאנתו ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי אביה. מצוות מילה ופריעה ומסירת נפש על קדושת השם יתברך, לשמור ולעשות ולקיים את תורתו, בין בכסף בין בזהב – ללמוד תורתו הנחמדים מזהב ומפז רב, בין בתכשיטין – לקשט את התורה בפירושים שונים ובפרד"ס, שבזה מתקשטת הכלה העליונה בכ"ד קישוטין שתוכל למיעל לחופה במאני דלבושא.
הם המעשים טובים שמהם נעשים חלוקא דרבנן ויש עליה על ידן לכל ד' עולמות אבי"ע. בשימושי דירה בסוד בכתוב " ועש לי מקדש ושנתי בתוכם ", ושלא יזוז מאתנו, הנה זה עומד אחר כלתו לשמוע קול תפילתנו כשאנו קוראים שמע ישראל.
ובשימושי דערסא, הם עבודת הקרבנות בבית המקדש, להיות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן. הכל קיבל עליו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, חתן דנן במאה זקוקין כסף צרוף, הם מאה ברכות שישראל מברכים להקדוש ברוך הוא בכל יום ויום, ונותנים בזה ומוסיפיםכוח וגבורה במליא של מעלה.
שאר אלו מזונות כסות הוא חלוקא דרבנן הנעשים מתורה ומצוות טעונה זה עונתן של תלמידי חכמים סוד כלת משה, כמו שאמר הכתוב " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ". ומיעל לותייכי כאורח כל ארעא, וחייב להכניסם לארץ זבת חלב ודבש.
ואם תשתבאי אפרקינך ואותבניך לי לאנתי. וה"ה חתן דנן התחייב את עצמו למיפרק לה לכנסת ישראל מן גלותא ולא להינחם שם ביני עממיא, כמש"ה " על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון " " כה אמר ה' אלהים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה והיו מלכים אומניך ושרותיהם מינקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ", ולחלצה מכל צרה וצוקה.
וכל ימי מיגר ארמולתך את תהא יתבא בביתא ומתזנא מנכסי, להשפיע לה כל מיני שפע משבע מדת הלח ומתרין מזלין " נוצר " ו " נקה " דרך צנורות הקדושים, ומשם יגיע השפע עלינו עם ברכות והצלחה בכל מעשה ידינו בלי שום עיכוב כלל.
ובנין דיכרין דיהוו ליבי מנאי, איגון ירתין כסף כתובתיך יתר על חלקהון, בסוד הכתוב " הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ", " ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו ", שהם יקבלו כל השפע וכל השפעות טובות כמו שאמר הכתוב " ואכלתם לחמכם לשובע ".
ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכל האומות יקבלו רק מתמצית ארץ ישראל. ובנן נוקבין דיהוון ליכי מנאי יהוון יתבן בביתם ומתזנן מנכסי עד דתנסבו לגוברין. הכל קבל עליו חתן דנן למיהב לה לכנסת ישראל אפילו בימי מיגר אלמנותה.
וצביאת בתולתא דא והוית לי לאנתו ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי אביה. מצוות מילה ופריעה ומסירת נפש על קדושת השם יתברך, לשמור ולעשות ולקיים את תורתו, בין בכסף בין בזהב – ללמוד תורתו הנחמדים מזהב ומפז רב, בין בתכשיטין – לקשט את התורה בפירושים שונים ובפרד"ס, שבזה מתקשטת הכלה העליונה בכ"ד קישוטין שתוכל למיעל לחופה במאני דלבושא.
הם המעשים טובים שמהם נעשים חלוקא דרבנן ויש עליה על ידן לכל ד' עולמות אבי"ע. בשימושי דירה בסוד בכתוב " ועש לי מקדש ושנתי בתוכם ", ושלא יזוז מאתנו, הנה זה עומד אחר כלתו לשמוע קול תפילתנו כשאנו קוראים שמע ישראל.
ובשימושי דערסא, הם עבודת הקרבנות בבית המקדש, להיות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן. הכל קיבל עליו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, חתן דנן במאה זקוקין כסף צרוף, הם מאה ברכות שישראל מברכים להקדוש ברוך הוא בכל יום ויום, ונותנים בזה ומוסיפיםכוח וגבורה במליא של מעלה.
רבי ישראל נג'ארה
שאר אלו מזונות כסות הוא חלוקא דרבנן הנעשים מתורה ומצוות טעונה זה עונתן של תלמידי חכמים סוד כלת משה, כמו שאמר הכתוב " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ". ומיעל לותייכי כאורח כל ארעא, וחייב להכניסם לארץ זבת חלב ודבש.
ואם תשתבאי אפרקינך ואותבניך לי לאנתי. וה"ה חתן דנן התחייב את עצמו למיפרק לה לכנסת ישראל מן גלותא ולא להינחם שם ביני עממיא, כמש"ה " על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון " " כה אמר ה' אלהים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה והיו מלכים אומניך ושרותיהם מינקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ", ולחלצה מכל צרה וצוקה.
וכל ימי מיגר ארמולתך את תהא יתבא בביתא ומתזנא מנכסי, להשפיע לה כל מיני שפע משבע מדת הלח ומתרין מזלין " נוצר " ו " נקה " דרך צנורות הקדושים, ומשם יגיע השפע עלינו עם ברכות והצלחה בכל מעשה ידינו בלי שום עיכוב כלל.
ובנין דיכרין דיהוו ליבי מנאי, איגון ירתין כסף כתובתיך יתר על חלקהון, בסוד הכתוב " הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ", " ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו ", שהם יקבלו כל השפע וכל השפעות טובות כמו שאמר הכתוב " ואכלתם לחמכם לשובע ".
ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכל האומות יקבלו רק מתמצית ארץ ישראל. ובנן נוקבין דיהוון ליכי מנאי יהוון יתבן בביתם ומתזנן מנכסי עד דתנסבו לגוברין. הכל קבל עליו חתן דנן למיהב לה לכנסת ישראל אפילו בימי מיגר אלמנותה.
וצביאת בתולתא דא והוית לי לאנתו ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי אביה. מצוות מילה ופריעה ומסירת נפש על קדושת השם יתברך, לשמור ולעשות ולקיים את תורתו, בין בכסף בין בזהב – ללמוד תורתו הנחמדים מזהב ומפז רב, בין בתכשיטין – לקשט את התורה בפירושים שונים ובפרד"ס, שבזה מתקשטת הכלה העליונה בכ"ד קישוטין שתוכל למיעל לחופה במאני דלבושא.
הם המעשים טובים שמהם נעשים חלוקא דרבנן ויש עליה על ידן לכל ד' עולמות אבי"ע. בשימושי דירה בסוד בכתוב " ועש לי מקדש ושנתי בתוכם ", ושלא יזוז מאתנו, הנה זה עומד אחר כלתו לשמוע קול תפילתנו כשאנו קוראים שמע ישראל.
ובשימושי דערסא, הם עבודת הקרבנות בבית המקדש, להיות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן. הכל קיבל עליו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, חתן דנן במאה זקוקין כסף צרוף, הם מאה ברכות שישראל מברכים להקדוש ברוך הוא בכל יום ויום, ונותנים בזה ומוסיפיםכוח וגבורה במליא של מעלה.
וצבי הקב"ה חתן דנן והוסיף לה מן דליה עוד מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן, הם סוד מיין דוכרין שיורדין מלמעלה כנגדן מכל עשר ספירות, שכל אחד כלול מעשר, סך הכל מאתיים כסף צרוף, הוא שפע היורדת בכל יום אחר תפילת הבוקר, כמו שאמר הכתוב " ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה "
וכך אמר חתן דנן : אחריות שטר כתובתא דא, היא התורה הקדושה שכתובה אש שחורה על גבי אש לבנה, היא אחראית לשלם לה לכנסת ישראל שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא. נדוניא דין, הם שני צנתרא דדהבא, נעשה ונשמע, וקבלת עול מלכות שמים ותרי"ג מצוות.
דא, הם תוספת קרבן מוסף שבת ויום טוב ועניית איש"ר שמוסיפין בזה כוח בפמליא של מעלה, בסוד בכתוב " תנו עוז " – קבילת עלי ועל ירתי בתראי, הם צדיקי הדור שיורשים ירושת אביהם שבשמים, ןהתפרע מכל שפר אר"נ נכסין הם אוצרות שפע עליונה ת' אלף אלפין עולמות דכסיפין דחתימין בעזקא דכיא וש"ע נהורין המתגלין באריך ושפי י"ג תקוני דיקנא ותשעה תיקוני זאת אומרת שלוש מאות ועשר עולמות הגניזין תחות כרסיאקדישא שעתיד להנחיל לכל צדיק וצדיק.
ש"י עולמות ורב טוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא ושפע ז' רקיעים שהם : וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות – שבו צדק, ומשפט וצדקה, גנזי חיים, וגנזי שלום וגנזי ברכה.
טקניינין דאית ליה תחות טל שמיא הם ז' אוצרות וארץ חיים, הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם דקנאי, הם קנין שמים וארץ. ודעתיד אמא למקנא, אלין ג' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשירה ביה.
נכסים דאית לון אחריות, הם ארץ אבותינו, ודלית לון אחריות, הם ארצות שאר העמים, כי הם כמטלטלי דמיא – כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא.
אפילו כל ד' עולמות אבי"ע הם ערבאין לפרוע שטר כתובתא דא, הם תוספת ארץ קני קנזיני וקדמוני. ואפילו מלימא דעל כתפאי, מג"ע בי"ע. מן יומא דנן ולעלם. ואחריות שטר כתובתא דא וכו… וקיבל עליו חתן דנן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כאחריות וחומר כל שטרי כתובות ותוספות דנהגין בבנות ישראל, העשוין כתיקון חז"ל.
כאשר תקונין הנעשים על ידיו בעולמות העליונים, דלא דאסמכתא ודלא כטופסי שטרא.
וקנינא מניה קנין שמים וארץ למרת בתולת ישראל בת נדיב עמים ויוחסי ארץ מלכות דוד ושלמה על כל הא דכתב ומפורש לעיל, קיבל עליו לפרנס כנסת ישראל בפרנסה טובה בלי שום הפסק ןבלי שום מניעה בעולם, הן פרנסה רוחני והן פרנסה גשמי, בהרחבה גדולה, במנא דכשר למקניא ביה – היא התורה הקדושה, שהיא כלי אומנותו, ועל פי שני עדים כשרים – הם שמים וארץ, שנאמר " ואעידה בם את השמים ואת הארץ " – והכל שריר וקיים לעד, אמן.
מזל טוב לכל ישראל עד עולם. ועתה כתבו לכת את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל.
רבי ישראל נג'ארה
שטר כתובה שנתן הקב"ה לעם ישראל בחרוזים.
ירד דודי לגנו לערוגת בִשׂמו
להתעלס עם בת נדיב ולפרוש עליה סֻכּת שלומו
אפריון עשה לו המלך שלמה.
שרפים ואופנים נטש ופרשיו ורִכבו
ובין שדי אילת אהבים שם מסבו
ביום חתונתו וביום שמחת לבו
רעיתי יונתי בואי אתי לדביר ואוּלם
כי למענך אעזוב כל המוני מעלה וחֵילָם
וארשתיך לי לעולם
אמרה איומה אֶת שִמעַת דוֹד שמעתיהו
ואהבת עולם אהבתיהו
ישָקני מנשיקות פיהו
לחופה נתרצתה מחולת המחנים
וכנגד נעשה ונשמע לקחה ששים ריבוא עדי עדיים
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים
ויהי הקשר אמיץ עִם עַם זו קנה בסיני
ואת ספר המקנה והֶחָתום אקרא באזני המוני
הנה היא כתובה לפָנָי
בששי בשבת אגיש את הרשום בכתב הנִשְתֵוָן
יום להנחיל אוהביו תורה אל חי נִתְכַּוָן
ששה ימים לחודש סיון
ביום מסיני בא וזרח משׂעיר אל נעלם
הופיע מהר פָראן על מלכֵי גוים כולם
בשנת אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה לבריאת העולם
למנין שאנו מונין וקהל עדתי בכל תפוצֹתֶיהָ
פה בארץ הַלֵזוּ ביד אל נתלו אָשיותֶיהָ
כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננהָ
איך החתן שר שרים ונגיד נגידים
יחיד ומיוחד הוא מושיב יחידים
חִכּו ממתקים וכולו מַחֲמַדים
אמר ליקרה ונעימה הבת רבת מעלות
נָשְׂאָה חן בעיניו מכל הנשים והבתולות
יפה כלבנה ברה כחמה איומה כָּנִּדְגָּלוֹת
ימים קבים תהיי לי ואני אליך לגואל
הנה שלחתי לך פִקודים נחמדים מזהב על יד יקותיאל
הֳוי לי לאִנְתו כדת משה וישראל
ואנא אוקיר ואֵזון יָתיִיכי וַאֲסֶּה
כי אהיה עִמָך למסתור ולמחסה ולמִכסה
והוכן בַחֶסֶד כסא
ויהיבְנָא לֵיכי מֹהַר בתוליכי
תורת חכם מקור חיים, תחיי את ובָנַיְכי
הרופא לכל תחלואָיכי הגואל מִשַחַת חַיָיְכִי
וצביאַת כַּלָתָא דָא וֵהֲוַת לֵיהּ לְאִנְתּוּ
וברית עולם לקשר אמיץ ביניהם שוֹת שָתוּ
יומם ולילה לא ישבֹתו
וצבי חֲתָנָא דְנָא והוסיף על עיקר כתובתה
מש שתלמיד ותיק עתיד לחדש באורַיתא
וסִפרא וסִפרֵי ואגדה ותוספתא
הקדים לה בתורת מֻקדָם רְמַ"ח מצוות עשה מהן לא ימישון
כי אותם יום יום ידרשון
את הדרך יֵלכו בה ואת המעשה אשר יעשון
ועוד כתב לה בתורת מאֻחר מצוות לא תעשה נקדָשו
למנין שלוש מאות וששים וחמישה פָשוּ
מעשים אשר לא יֵעַשו
וְדָא נודניא דְהַנְעֵלַת לֵיהּ כַּלָּתָא דָא לעלות ולֵרָאות
מאת אביה אדון הנפלאות
לב לדעת ואזנים לשמוע ועינים לראות
נמצא סך הכל בין כתֻבה ונדוניא וחֵקֶר כבודם
ותוספת מאֻחר וּמֻקדָּם
את האלוהים יְרָא ואת מצותיו שמֹר כי זה כל האדם
ורצה החחתן לזַכּות את ישראל עַם גורלו
ולהעלות נכסים אֵלּוּ בפרי יִשְוֶה לו
שאם פִחַתוּ פִחַתוּ לו ואם הותירו לו
וקבל עליו הֶחָתָן אחריות שטר כתֻבה
לְאִתְפְּרָעָא מכל שְפַר ארג נכסין, איש לא יֶהְגֶה בָּהּ
מָחַץ ראש על ארץ רַבָּה
וקבלו תֵרְוֵיהון תנאים נאים הכל בכתב נאספו אָסֹף
על אחד מהם כאשר יכסֹף
תנאי בית דין מראש ועד סוף
מעשה ידיה לו ועליו כל תכשיטיה
בלילה שירֹה עמה וביום חוט של חסד מָשוּך עליה
תנו לה מפרי ידיהָ ויהללוהָ בשערים מעשיה
והירֻשה כמנהג דת ודין על לוח חרותה
מטובה הצפונה לצדיקים עין לא ראתָה
עלֹה נעלה וירשנו אותהּ
והדירה תורה בקרן זוית מעונה
כל הרוצה לִטוֹל יִטוֹל סֲחַרָהּ ואֶתְנַנָּהּ
וממדבר מתנה
ושלט ישא אשה אחרת עליה מילדי נכרים הנלוזות
כי אם בְּבַת שעשועים ידבַּק ואותהּ ישים בַלֵב ובֶחָזוֹת
לזאת יִקָּרא אשה כי מאיש לֻקָּחָה זאת
ושלא יניחֶנה מתוך כעס והתרשלות
ולא יאכל עִמָה לחם עצלות
נוהג בחכמה ולאחוז בַסִּכלות
ושלט ימשכן כלי חמדה ולא ימְכֹּר
אַך להרבות ספרים תמיד יזכֹר
אמת קְנֵה ואַל תמכֹּר
ולא יצא לְמָקום רחוק או בים ישים נתיבו
כי אם ספר תורה מֻנָח נגד לִבו
והייתה עִמו וקרא בו
וכל התנאים הללו שרירים וקימים
בצבא השמים בֵּשָחַק נרשמים
לֵעַדי עד ולעולמי עולמים
נשבע החתן לקים כל דבר להמונו
ולהנחיל י"ש לאוהביו ולעושי רצונו
נשבע אדֹנָי בימינו
וקנה החתן קנינים חמישה
ומהם תורה ותעודה וסגולה מאֹרָשָׂה
והוציא האבן הראשה
יראו צדיקים וישמחו ויאכלו את פִריָם
בתעודה ארֻכָּה מארץ מִדָה ורחבה מִנִי יָם
והכל שריר ובריר וקים
וֵיָקֶם עדות ביעקב ותורה שָם בישראל במֶרֶץ
ואמר להקים גְדֵרֶיהָ מאין פורץ פֶרֶץ
אעידה לי עדים נאמנים את השמים ואת הארץ
ישמח חתן עם כלה להקָחָהּ לו ולגורלו
וישמח לב כלה בבעל נעוריה ותאמר לְמַהֲלָלוֹ
אשרי העם שככה לו.
רבי ישראל נג'ארה
שטר כתובה שנתן החתן – עם ישראל לכלה – התורה.
כתובה של החתן הנקרא ישראל, האומר לה לזו הכלה, התורה הקדושה הוי לי לאינתו יפה כלבנה. מושר בליסבון שבפורטוגל עוד מימי אנוסי ספרד.
בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליא ושעת רצון ברה והצלחה.
בששי בשבת אגדי את הרשום בכתב הנשתון, להנחיל אוהביו תורה נתכון, בששה ימים לחודש סיון, ביום מסיני בא וזרח משעיר אל עולם.
והופיע מהר פארן על מלכי גויים כולם, בשנת אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה לבריאת העולם, למנין שאנו מונים פה בשירה ובזמרה, בארץ הלזו יפה והדורה.
אך החתן שר שרים ונגיד נגידים הנקרא בשם מאוד נעלה על כל הגויים לתהילה ולשם, לחייו כערוגת הבושם, אמר לה ליקרה ונעימה.
הבת רבת המעלות תורת ה' תמימה, אחת היא יונתי היא לאִמָהּ, הוי לי לאנתו יפה כלבנה, וארשתיך לי לעולם שמעי נא זאת עדינה, וארשתיך לי באמונה.
ואנא במימרא ובסייעתא דשמיא, אֱפַלח ואוקיר יתיכי כל יומיא, עד עולם ועד ועלמי עלמיא, ויהיבנא ליכי מוהר בתוליכי כבתולה נאה, אוזן שומעת עין רואה יעשו פרי תבואה.
וצביאת כלתתא דא קדושה, והות לי לאנתו על לוח לבי חרושה. וישם כתר מלכות בראשה. ןצבי חתנא דנא ישראל הנזכר.
והוסיף לה מדילהּ תוספת על עיקר, מבן עשרים שנה ומעלה במספר כל זכר. ועוד רצה להוסיף לה כתובתה, מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש באוריתא.
ספרא וספרי ואגדתא ותוספתא, ודא נדוניא דהנעלת לִהּ כלתא דא למופת ולאות. מבית אביה אדון הנפלאות, לב לדעת ואזנים לשמוע ועיניים לראות.
ועוד הכניסה לו מעות בעין לאכול פרותיהם, רמ"ח מצוות עשה עם דקדוקיהם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ועוד הביאה לו כלים עם שימושי ערסא ותכשיטים שס"ה מצוות לא תעשה ועונשיהם, ומשפטים בל יחיו בהם.
נמצא סך כתובה ונדוניא וחקר כבודם, ותוספות מאורח ומוקדם את האלהים, ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.
וכך אמר לנא חתנא דנא ברוח נדיבה,, קיבלתי עלי ועל ירתאי בתראי אחריות חומר כתובה, דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.
התנאים שהותנו ביניהם שרירים וקיימים עם כל חיזוקיהם. עד האלוהים יבוא דבר שניהם : מעשה ידיה לו טמון במצפוניו, עד יום עלותו למכוניו.
הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו : ושלא ישא אישה אחרת עליה בחייה מחכמות חיצוניות, רק בה יקרא בראש הומיות, כי לא כנשים המצריות והעבריות.
ושלא יצא לדרך ויניחנה, אלא אם כן עִמו יוליכנה, פו ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ושלא יניחנה מתוך כעס והתרשלות, ולא יאכל עִמה לחם עצלות.נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות.
ושלא ימשכן כל חמדה ולא ימכור, אך להרבות ספרים תמיד יזכור, אמת קנה ואל תמכור, והירושה כמנהג דת ודין על לוח לבו חרותה.
מטיבה הצפון לצדיקים עין לא ראתה, עלֹה נעלה וירשנו אותה, והדירה בארץ ישראל, כי יבנה ויכונן הבית והאריאל מהאדון ה' אלוהי ישראל.
וכל התנאים האלה שרירים וקיימים, כתבא השמים בשמי מרומים, לעדי עד ולעולמי עולמים, ונשבע החתן הנזכר, לקיים כל דבר להיות זריז ונשכּר, דבר ה' היה יקר.
ויקם עדות ביעקב ותורה שםּבישראל במרץ, ואמר להקים גדריה מאין פורץ פֶרץ, ואעידה לי עדים נאמנים את השמים ואת הארץ. וכל החתום הכהנים הלוים נושאי הארון, אשר מכבודם כל לב אנוש ירון, הוא משה ואהרן.
יראו צדיקים וישמחו ויאכלו את פרים, בתעודה ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים, והכל שריר וברירי וקיים, ישמח לב חתן בכלה לקחה לו לגורלו, ותשמח כלה עם בעל נעוריה ותאמר מהללו, אשרי העם שככה לו.
סוף הכתובה.
רבי ישראל נג'ארה
מקוה ישראל לרבי ישראל נג'ארה – שאול רגב.
רבי ישראל נג'ארה 1550 – 1652, מגדולי המשוררים שקמו לשירה העברית לאחר גירוש ספרד, היה גם הוגה דעות, דרשן ופרשן. חוקרי השירה העברית במאה השנים האחרונות עסקו בשירתו הרבה, אך מעט מאוד ידוע על תולדותיו ועל הגותו.
צד זה שבאישיותו נסתר, וכתביו בתחום הדרוש והפירוש כמעט לא זכו לפרסום. מן היחידים בספריו שיצאו לאור הוא " כלי מחזיק ברכה " על ברכת המזון, וכן ידוע על פירוש שחיבר לספר איוב, " פצעי אוהב " שמו, אשר נדפס ואבד.
דפים אחדים מן הספר נמצאו בכריכות של ספרים אחרים. ואחדים נמצאו בכתבי יד, ושרידים אלה הוצאתי לאור בשנת תש"ן. ידוע על שני ספרי דרוש אחרים שכתב, האחד, \" מערכות ישראל ", פירוש על התורה שאבד, והאחר, " מקוה ישראל " , המכיל ארבעים דרושים, היה מצוי עד כה בכתב יד והוא מובא בספר שלפנינו.
בכך אני מקווה לגאול את דרשותיו של רבי ישראל נג'ארה מתהום הנשייה. הדרשות מובאות בהוצאה מדעית עם מבוא מקיף על כתביו, פעילותו הדרשנית, עיקרי הגותו ומקורותיו.
כתב היד של " מקוה ישראל " נמצא בבית המדרש לרבנים בבודפשט, ולאחרונה הגיע צילומו למכון לתצלומי כתבי יד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. הוא מכיל כמעט את כל הרבעים הדרושים וההקדמה, וכנראה כתוב בכתיבת ידו של רבי שיראל נג'ארכה עצמו ( לפי השערת פרוסור בניהו ).
מקצתם של הדרושים דרש רבי ישראל נג'ארה במשמרות ערב ראש חודש שהיה עורך, ואחרים נועדו לאירועים מיוחדים, כגון ברית מילה והספדים. יש לציין כי חלקי דרשות נמצאים בכתב יד הסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק. בשנת תר"ן נדפסו ממנו ההקדמה וארבעת דרושים ראשונים והם יקרי המציאות.
תולדותיו וכתביו.
תולדותיו.
כמידת פרסומו של רבי ישראל נג'ארה בתחום השירה, כך מיעוט הידיעות עליו כתלמיד חכם, דרשן ופרשן. רוב החוקרים עסקו רק בפן האחד של יצירתו היא השירה. לא מעט דברי פולמוס נכתבו עליו ועל שירתו כבר בתקופתו ובסמוך לה, והאשימוהו שהוא ינק את שירתו משירי העגבים בבתי המרזח של הגויים.
הביקורת נסבה לא על שימוש בלחנים, אלא על השימוש במלים עבריות שצלילן דומה לזה של המלים הלועזיות של השיר. וכך מסביר זאת רבי מנחם די לונזאנו :
וראיתי קצת חכמים מתאוננים רע על המחברים שירים ושבחות לשם יתברך על ניגונים אשר לא מבני ישראל המה ואין הדין עמהם כי אין בכך כלום. אבל מה שראוי למאוס הוא קצת שירים שמתחילין במלות דומות ללשון הלעז…ואולם ראיתי לבעל זמירות ישראל ( רבי ישראל נג'ארה ) שאינו חושש כלל ונתפשט בענין זה יותר מדי והתיר לעצמו לומר לש"י מצד כנסת ישראל או לכ"י מצד הש"י כל מה שהנואפים אומרים זה לזה.
משוררים עברים בתקופה זו לא כתבו לחנים לשיריהם, והשתמשו בלחנים של שירים נוכריים שהיו מושרים. נהגו לציין בדרך כלל בראש השיר לפי איזה לחן הוא צריך להיות מושר.
הם הוסיפו את המלים שהיו ברובן שירי קודש, ובכך נתנו תוכן של קדושה ללחן שמקום אחר הוא מצורף לתוכן של חולין ואולי אף לשירי עגבים. גם משוררים שהיו ממבקריו של נג'ארה השתמשו באותה טכניקה, והם אף הצמידו את שיריהם ללחנים שהיו רווחים בסביבתם בשירי הנוכרים.
אחד ממבקריו של רבי ישראל נג'ארה היה רבי מנחם די לונזאנו, אשר כנג'ארה כתב גם הוא שירים, אך פרסומו כמשורר לא השתווה לזה של נג'ארה. למרות ביקורתו גם הוא כנג'ארה השתמש בלחנים נכריים לשיריו.
מקוה ישראל לרבי ישראל נג'ארה – שאול רגב.
ואל אלוהים יודע וישראל הוא ידע כי לא חיברתי פזמונים לנועם שמירות הישמעאלים כדי דיתעללו בם תעלולים ואנשי לצון בתוף וחליל ויין משתיהם בנגינות שותי שכר אבל בחרתי בלחן הישמעאלים לפי שראיתים לחן לב נשכר ונדכה.
ואמרתי אולי בם יכנע לבבי הערל ואז ארצה את עוני ועתה ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וכו… ולזט הסבה יש הרבה מהם שאין לומר בשבתות וביום טוב, ודלא כבעל זמירות ישראל שאינו ממבדיל בין שבת לט' באב.
בספר החזיונות של רבי חיים ויטאל, ההתייחסות העיקרית לנג'ארה היא לשירתו ולא לדברי התורה שלו. רבי חיים ויטאל רצה לפסול את שירתו בגלל הטומאה שבה, וכך אומרת הרוח לרבי יעקב אבולעפיא כפי שמביא את הדברים רבי חיים ויטאל בספר החזיונות.
והנה רבי ישראל נג'ארה אמת היא שהפזמונים שחיבר הם בעצמם טובים. אבל אסור מי שידבר עמו ומי שמוציא מפיו הפזמונים שחיבר כי תמיד פיו דובר נבלה וכל ימיו שיכור. והנה ביום פלוני שהיה בין המצרים, קבע סעודתו בשעה פלונית בבית יעקב מונידאש והניח כובעו בקרקע וזימר שירות בקול רם ואכל בשר ושתה יין גם נשתכר, ואך מכריז משמרות בגובאר ודרוש להם תשובה.
לעומתו האר"י ז"ל מציין את ההתרוממות שהשירה שלו משרה גם בקרב המלאכים. הביקורת המושמעת על שירתו באותו מראה חזיוני היא על היותו יושב לשולחן בסעודת השבת ללא כיסוי ראש ובזרועות מגולות, לא על טיב שירתו ומקוריותה.
בספר חמדת ימים, כאשר הרוח מחפשת אנשים חשובים כדי שיעשו תיקון למען הסיר את המגפה העתידה לבוא על דמשק, מציעה הרוח בין היתר לקרוא לרבי ישראל נג'ארה. ועל כן עונה לה רבי חיים ויטאל :
" לא תקראוהו כי יש דבר מגונה בו שאף על פי שהשירים המה משמחים אלהים ואנשים והם מקובלים לפני ה' עם כל זאת יש לו גנות בהיותו אוכל על שולחנו מזבח אשר לפני ה' בראש מגולה ועקרא אדומה עליה לבד וזרועותיו מגולים כי על כל אלה לא תקראוהו.
רבי ישראל נג'ארה
תולדותיו וכתביו.
תולדותיו
בדברי המבוא שלהלן אינני מתכוון לעסוק בהרחבה בתולדותיו של רבי ישראל נג'ארה, שכן אלו נכתבו בצורה מפורטת ביותר על ידי מאיר בניהו. בניהו אסף את כל החומר על רבי ישראל נג'ארה, המצוי בדפוסים ובכתבי יד, ובנה על פי ממצאים אלו תמונה ברורה למדי של תולדותיו וכתביו של רבי ישראל נג'ארה.
ברם, כתב יד בודפשט של הספר " מקוה ישראל " לא היה לפניו ולא הכירו, ולכן הסתפק בתיאורו של הספר על פי המעט ממנו שהוציא בדפוס א' ביק, ועל פי כתב יד ניו יורק אשר, כפי הנראה להלן, מכיל דפים בודדים בלבד מן הספר כולו, וגם אלו לא באים לפי הסדר.
לא ניתן לבנות תמונה, ולו חלקית, על טיבו ומבנהו של הספר, ואף לא על שיטת ומבנה הדרשה של רבי ישראל נג'ארה, אשלים ואוסיף פרטים הנלמדים מתוך כתב יד בודפשטשל " מקוה ישראל " שהוא כתב יד כמעט שלם. וחסרות בו רק דרשה אחת והתחלות של תי דרשות.
רבי ישראל נג'ארה נולד בצפת בשנת ש"י – 1550 לערך. את תורתו למד אצל אביו ואצל סבו רבי ישראל די קוריאל, מחכמי צפת ואחד מארבעת המוסמכים הראשונים. בהיותו בן עשרים וחמש לערך עבר לדמשק יחד עם אביו שקיבל משרת רבנות שם. לא ברור אם הצטרפותו של נג'ארה לאביו הייתה מאונס או מרצון, שהרי בשלב זה בחייו היה כבר נשוי.
האם נאלץ לצאת מצפת כתוצאה מבעיה כלשהי שהתעוררה או אולי אף נאלץ לברוח מדמשק. או שמא היה מעבר זה מרצון. סביר להניח שמעברו של נג'ארה היה לצורך פרנסה, בהיותו סמוך על שולחן אביו. לאחר מות אביו נתמנה לסופר הקהילות, משרה שכנראה אביו שימש בה לפניו.
תפקידו היה לנסח ולכתוב את מכתבי הקהילה ולשמור על קשר עם הקהילות האחרות. באתו זמן כנראה החל לדרוש את דרשותיו לא בדמשק עצמה, אלא בכפר ג,ובאר הסמוך לדמשק. לעת זקנתו התיישב בעזה והיה שם מרביץ תורה.
לא ברורות הסיבות למעבר זה, ואולי שהה שם בדרכו חזרה ממצרים ותושבי עזה היהודים הפצירו בו לשבת שם ולקבל משרה זו. מכל מקום, ידוע שמשפחת נג'ארה התיישבה בעזה ורבי ישראל נתמנה למרביץ תורה, משרה שאחריו ירש אותה בנו. רבי ישראל נג'ארה נפטר בעזה בשנת שפ"ה – 1625, בערך ונקבר שם. וכך אומר קונפורטי "
" ובעיר עזה היה מרביץ תורה הרב רבי ישראל נג'ארה המשורר שחיבר ספר זמירות ישראל, וחיבר עוד ספר שארית ישראל מפזמונים אבל לא נדפס, ועוד חיבר ספר מערכות ישראל פירוש על התורה, וספר מקוה ישראל מארבעים דרושים, וספר פצעי אוהב פירוש על ספר איוב ולא נדפסו, והא בנו של מהר"מ נג'ארה שהיה מרבני דמשק וחיבר ספר לקח טוב.
ואחר שנפטר רבי ישראל נג'ארה בעזה נכנס במקומו בנו הרב משה נג'ארה והרביץ שם תורה בעזה כמה שנים. ואני הכותב בעלותי לירושלים פעם ראשונה שנת הת"ה – 1645 בעברי דרך עזה אז ראיתי להרב משה נג'ארה שהיה מרביץ תורה ושם למדתי בחברתו קצת ימים.
פיוט יה רבון עולם ישראל נג'ארא
המקום : צפת
זמן – המאה ה-16
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא |
יה אדון כל העולמים |
|
אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא |
אתה הוא מלך מלכי המלכים |
|
עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא |
מעשי גבורותיך ונפלאותיך |
|
שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא |
נאה לי להביע |
|
|
||
שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא |
שבחים אערוך בוקר וערב |
|
לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא |
לך אל קדוש בורא כל נפש |
|
עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא |
מלאכי מרום ובני אדם |
|
חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא |
חיתו שדי ועוף שמים |
|
|
||
רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין |
גדולים מעשיך ואדירים |
|
מַכֵךְ רָמַיָּא זַקֵף כְּפִיפִין |
משפיל רמים זוקף כפופים |
|
לוּ יְחִי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין |
לו יחיה אדם שנים אלפים |
|
לָא יֵעוּל גְּבוּרְתָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא |
לא יספיק לספר גבורותיך |
|
|
||
אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא |
האלוקים שלו יקר וגדולה |
|
פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא |
פדה את צאנך מפי אריות |
|
וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא |
והוצא את עמך מתוך הגלות |
|
עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא |
עמך שבחרת מכל האומות |
|
|
||
לְמִקְדָּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין |
למקדשך שוב ולקדש קודשים |
|
אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין |
מקום בו ישמחו כל רוח ונפש |
|
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרֲחֲשִׁין |
ויזמרו לך שירים ושבחים |
|
בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשֻׁפְרַיָּא |
בירושלים עיר כלילת יופי |
רבי ישראל נג'ארה
היסודות הספרדיים בשירת רבי ישראל נג'ארה – טובה בארי. מתוך חוברת פעמים מספר 49.
רבי ישראל נג'ארה נמנה עם שורת הדמויות הגדולות שקמו לשירה העברית בתולדותיה הארוכות. גדוּלה זו עמדה לו בשל רמת יצירתו כשהיא לעצמה, אלא גם בשל מיקומה המיוחד של הציר המתמשך של תולדות השירה העברית בהתפתחותה.
אף שציר זה ארוך מאוד, יש בו מהויות מעטות שניתן לכנותן " אסכולות " : הפייטנות המזרחית, הספרדית, הצרפתית-אשכנזית ואולי האיטלקית. במידה רבה של צדק ניתן לראות את נג'ארה כתחנה נוספת בהיסטוריה הזאת. אולי אחרונה, לפני העת החדשה.
כמו בכל ההתחלות, גם בשירת נג'ארה יש מסורת ויש חידוש. בעצם, אין תופעה תרבותית שיש בה רק חידוש. גם בירת הקודש הספרדית, שף שחידושיה היו ראדיקליים, ניתן למצוא את החוב שחבה לפייטני המזרח .
המרכיב המסתורי הוא הבסיס שעליו נבנים חידושים. כדי להעריך נכונה את חידושה של אסכולה יש לבודד תחילה את המרכיב המסורתי הפעיל ברקמתה החדשה. המוּדעוּת ליסודות אלה יכולה לסייע לזיהוי הכיוונים העיקריים שאליהם שואפת האסכולה החדשה וצרכני שירתה בראשית דרכה.
צריך להקים ולומר, שעם כל ההערכה להיקף יצירתו ולעקרונות האסתטיים החדשים העולים ממנה – רבי ישראל נג'ארה הוא יותר בבחינת שמואל הנגיד בדורו מאשר דונש בדורו. כמה מסימני ההֶכר של האסכולה החדשה בולטים כבר ביצירתם של משוררים שפעלו דור או שניים לפניו.
הם מיוצגים בקבצים שנדפסו או הועתקו באמצע המאה ה-16 במזרח, עוד לפני שנולד רבי ישראל נג'ארה. כדי להעריך אפוא את חידושיו של נג'ארה באופן מובהק, יש לבדוק תחילה את יצרתם של משוררים אלה.
מכל מקום ברור, אפילו מעיון רופס, שבני הדוק ההוא מסורתיים יותר ממנו באופי שירתם. אולם אף שחידושיו של נג'ארה בולטים יותר לעין, והם גם צוינו כך בכמה מחקרים, בבדיקה מעמיקה אנו מוצאים שהמסד של במורשת הספרדית איתן גם בשירתו.
היסודות הספרדיים בשירת רבי ישראל נג'ארה – טובה בארי. מתוך חוברת פעמים מספר 49.
והרי טבעי הדבר שכך יהיה, לפי שלא רק ר׳ ישראל עצמו היה מעריץ גדול של משוררי ספרד, אלא גם הקהל שלו היה אמון על מסורת שירית זו! היא היתה למעשה המסורת השירית של כל יהודי המזרח בעת הזאת ואף קודם לכן. התאמה גמורה זו של שירת נג׳ארה עם הטעם הספרותי של קהלו היא שהבטיחה את התפוצה הגדולה של שיריו ואת ההערצה הגדולה אליהם בדורו ולאחר דורו.
הדברים שלהלן נאמרים על־פי התבוננות בקורפוס עצום בממדיו. מורשתו של נג׳ארה, על־פי מה שעומד לפנינו בדפוס, מקיפה, בקובץ ׳זמירות ישראל׳, כ־350 שירי־קודש. באוסף ׳שארית ישראל׳, שטרם הודפס במלואו, יש למעלה מ־400 שירים נוספים, שמתוכם נדפסו עד כה כשליש. התייחסות מכלילה אל קורפוס גדול כזה פתוחה כמובן לביקורת מוצדקת, כי כל מה שייאמר בה — יימצאו דוגמאות בודדות שיוכיחו את ההפך ממנו. אף־על־פי־כן עבודה שיטתית מאפשרת קביעת עובדות מהימנות המשקפות את אופיו העיקרי של החומר.
קשריה של יצירה שירית אל אסכולה מסוימת ניכרים במספר סימנים ודאיים: הלשון, הצורות, כלומר התבניות ועקרונות השקילה והחריזה, וסוגי השיר. על אלה אפשר להוסיף סימנים נסיבתיים, כגון: תכנים מועדפים, ציורים קבועים, מוטיבים רעיוניים וכיו״ב. את כל אלה אפשר לבדוק על־פי נוכחותם, תכיפות הופעתם ומרכזיותם בשירים הנתונים, לעומת העדרם או הופעתם־בהם של יסודות אחרים. נבדוק אפוא בקצרה את יצירתו של נג׳ארה ביחס אל הקורפוס הספרדי מן הבחינות הללו.
א. ענייני לשון
הלשון בשירת ר׳ ישראל היא בעיקרון אותה לשון מקראית המוכרת לנו היטב מן השירה האנדאלוסית. על נקודה זו עמדו רוב החוקרים שדנו בשירתו. אף שהיו משוררים קודמים לו שניסו ל׳בגוד׳ בלשון השירה הספרדית, כגון: משולם דאפיירה, או קלונימוס בר קלונימוס," אין ישראל נג׳ארה ממשיך בקו הזה אלא שומר אמונים למסורת הלשונית הקלאסית, שדגלה בעיקרון של שימוש בלעדי בלשון המקרא. אמנם יש בפיוטיו סטיות שבאקראי מאוצר־המילים המקראי, והוא נזקק לעיתים ללשון חז״ל (בדרך־כלל לשם מישחקי מילים), אבל סטיות כאלה אנו מוצאים גם בשירת הספרדים באנדאלוסיה, במיוחד בשירת־הקודש שלהם.
על היסודות הללו מוסיף נג׳ארה לעיתים רחוקות מאוד גם צירופים ארמיים ידועים, שמקור רובם בתורת הסוד שרווחה בזמנו. שימוש במונחים טכניים, בעיקר מתחום הפילוסופיה, על־פי לשון המתרגמים, יש כידוע גם בשירת ספרד המאוחרת. נם העובדה שיש לנג׳ארה מספר שירים בארמיתאינה יוצאת־דופן, שהרי גם פייטני ספרד הקלאסיים כתבו לעת מצוא בארמית., הואיל והשירה היא בראש ובראשונה אמנות של לשון, הרי שהמצע המשותף בתחום הזה בין האסכולה החדשה ובין השירה העברית בספרד מעמיד את דרכו של נג׳ארה ושל בני־דורו ביחס של תלות בולטת אל האסכולה הספרדית. נאמנותו של נג׳ארה בתחום הזה למסורת הספרדית ניכרת גם בשימוש התכוף שלו במטבעות לשון שמשוררי ספרד השתמשו בהן במשמעויות יחודיות כגון: ואם (גם אם): גויה (גוף חי); זמן (גורל)
רבי ישראל נג'ארה
היסודות הספרדיים בשירת רבי ישראל נג'ארה – טובה בארי. מתוך חוברת פעמים מספר 49.
ב. ענייני צורה
העיון בצורות השיר הנהוגות במורשתו של נג׳ארה מחייב התייחסות נפרדת אל שירי־ החול שלו. שירים אלה, שהם מיעוט קטן ביחס לשירי־הקודש שכתב, כלולים בחיבורו האוטוביוגראפי, ׳מימי ישראל׳ (ויניציה 1600), שנדפס בסוף ׳זמירות ישראל׳. גופו של חיבור זה כתוב בפרוזה מחורזת, והוא כולל שירים לעת מצוא, שכתב נג׳ארה למכריו ומיודעיו.
כל השירים האלה כתובים במתכונת ספרדית קלאסית, במשקל כמותי ובחרוז מבריח. רק בחטיבה האחרונה של הספר, המביא הספדים וקינות, באים מספר שירים סטרופיים. כזכור הנוהג לעצב הספדים וקינות על מתים, בדגמים סטרופיים, קיים גם בספרד, והוא מיוצג בשירת ריה״ל, טדרוס אבולעאפיה ואחרים.
לעומת אלה, שירי־הקודש של נג׳ארה, שהם עיקר יצירתו, כתובים ברובם הגדול בצורות סטרופיות. שירת־הקודש הספרדית היא, כידוע, סטרופית בעיקרה. בתחום הזה היא אימצה לעצמה שתי תבניות יסוד: (1) זו הנענית לצורת המֻוַשֵח: (2) זו המכונה במחקר: הצורה המעין-אזורית. רוב שירי נג׳ארה נענים למסורת הספרדית הזאת. מתוך כשבע מאות שירים שבדקתי כ־80% הם שירי־אזור או שירים מעין־אזוריים טיפוסיים.
אמנם בקבוצה גדולה זו, שירי־אזור מובהקים הם מיעוט קטן, ורק שירים בודדים מאלה שקולים במשקל כמותי. ההעדפה הברורה לצורות המעין־אזוריות היא כמובן גם העדפה של הפיוט הספרדי. אשר לנג׳ארה אפשר שזו גם תוצאה של רצון הפייטן לשלב בשירים, בשעת ביצועם בציבור, רֶפרֵנים וקטעי ביניים שונים, דבר שהיה קשה לעשות בשירי־אזור מובהקים. בין השירים המעין־אזוריים חלק עשויים בצורות הפשוטות (אאאב, או אב אב אב בג ודומיהם), אבל נג׳ארה תיחכם לעיתים את הצורות האזוריות והמעין-אזוריות: וכבר בספרד זכו הדגמים הללו לפיתוחים מורכבים. נפוצים בשיריו הדגמים כפולי הגוף וכפולי האזור, הן בשירי־ האזור המובהקים והן בשירים המעין־אזוריים. בשירים המעין־אזוריים הגדיל נג׳ארה לעשות בכיוון הזה. נדגים בקטעים משני שירים! הראשון הוא מֻוַשח בעל אזור כפול.
ידיד רם נורא ואים / חין עם לך יום יום / ידרושון
צא ולחם מלחמותיהם / להם והם / יחרישון
מלא עיר ציון תהלה / ובתוכה
אנא שים / אנשים / ונשים
בקול תודה לך אשים / מגישים מלא
שמת מועקה במתני / מאור עיני / מרב נדוד
קנא לשמך ביד רמה / על אומרים מה / דודך מדוד
דלני מיון מצולה / ומלוכה
ישורון / ישֻרון / וישירון
שיר וזמרה ותופשים / שָלישים מלא וכו'
רבי ישראל נג'ארה
התנאים והכתובה בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.
מנהג צדיקים וישרים מדור דור לקרותם בחג השבועות זמן מתן תורתנו, ומועיל ליראת שמים והצלחה.
שער האירוסין.
תנאים בין הקב"ה וכנסת ישראל, הנקראת כלה נאה וחסודה, מוכתרת ומעוטרת בתרי"ג מצוות.
בעזה"י ולמז"ט המגיד מראשית אחרית , הוא יתן שם טוב ושארית, לאלה דברי התנאים והברית – שנדברו והתנו בין שני הצדדים לשם ולתפארת, דהיינו " מצד האחד יחיד ומיוחד בורא כל, חכם קדמון, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, העומד מצד עצמו עצם כבודו שאין לשער ולדמות בכל מיני מראות וצורות, פשוט בתכלית הפשטות, עד אין סוף ועד אין חקר.
ומצד השני ה"ה כנסת ישראל, כלה קרואה בנעימה, עטרת תפארת מטרוניתט קדישתא, עלימתא קדישתא שפירתא, יפה כלבנה, ברה כחמה, זוהר זריק ניצוצין ומבהיק כברק לעיניים.
בת מלכים יסודי ארעא, המה אבות הקדושים, ובמלכות בית דודו ושלמה היא מעוטרת ומהודרת בכתר מלכות קדושתא סוד תורה שבעל פה, שלומי אמוני ישראל, סופא דכח דרגין קדישין ועיקרא דכל דרגין והצינורות.
ראשית דבר.
הבחור כארזים, בחירו. של עולם, החתן המיוחד ה"ה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ישא למזל טוב את בתולת ישראל אשר איש לא ידעה, זו שכינתא קדושא, בחופה וקידושין כדת משה וישראל.
ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה מראשית ועד אחרית, רק תמיד פניהם איש אל אחיו באהבה ואחוה ורעות, דלא מתפרשן, דא מן דא לעלמין, וישלטו בשונאיהון, וזר לא יתערב וערל וטמא לא יגע במאורות מעתה ועד עולם.
החתן הנ"ל התחייב את עצמו להכניס כל אשר האציל וברא ויצר ועשה הכל למענה ולמען התורה הקדושה, כמו שעשה במעמד הר סיני, שהרכין שמים ושמי השמים וכל צבאם אשר תקנם בזרת ( ע"ש הפסוק " אם לא בריתי יומם ולילה " ) וכן התחייב את עצמו להרכין כל מעשה בראשית ולתת לכנסת ישראל כל העמים תחתיה, כמו שכתוב " ואתה על במותך תדרוך ", " ואילי נביות ישרתונך ".
וסילק תיכף ששה מאות ושלוש עשרה מאורות הגדולים ליד השליש המרוצה לשני הצדדים. ה"ה רעיא מהימנא משה רבינו רב של כל הנביאים ושל מלאכי השרת התחייב ליתן שכר טוב עליהם רב טוב הצפון אשר עין לא ראתה אלקים זולתך, חוץ מרוב של כל העולם הזה.
והתחייב את עצמו ליתן סובלנות, לסבול כנסת ישראל בכל מיני סבלנות, בבני חיי ומזוני, הן רוחני והן גשמי, ובמחילה סליחה וכפרה, כדי להיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש עד סוף כל הדורות, לבלתי חליפם באומה אחרת, ולהביאם לציון עיר מלוכה וגברת.
והתחייב את עצמה להלבישה בערשה מיני לבושים ובכ"ד תכשיטין ובד' בגדי לבן בשבת וביום טוב, ולהריק להם שפע וברכה וחיים למשמרת.
מתנות להכלה כנסת ישראל : נזם זהב בקע משקלו – אולי שקלי ישראל שהם כופר עליהם מכפרות, ושני צמידים – אלו שני לוחות הברית, עשרה זהב משקלם, אלו עשרות הדברות. ומרגלית טובה תלויה בצוארה – זו חכמת אלקות, ידיעת שמותיו וחיפוש גנזיו בכל היכלות ובד' עולם אבי"ע.
והשגחותיו והשגותיו לעולם, יכולתו רוחניותו והשגחתו והשפעתו על כל הנביאים רגע כמימרא בלי נעדרת. עם מטבע הנקרא " נאבעאל ( יקר ) התלוי במרגלית דהיינו נובלות חכמת התורה דלעילא, היא חכמת הפלוסופיא וחכמת הטבע הגופנית.
ומקרים התלויים בחכמת התורה אשר היא בין עיניה למשמרת, ובין העמים תהא לכבוד ולתפארת, כמ"ש הכתוב " כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים " ועטרת זהב בראשם. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם. טבעת קידושין אלו שלש כריכות של רצועה באצבע האמצעית להיותה דבוקה הו יתברך ומאוזרת.
חוץ סבלנות קטנות הם יעודים הגשמיים ותענוגי העולם הזה בשלחן ערוך ומטה מוצעת זו מטתו שלשלמה, אשר הם הכנה לעבודת הבורא, הלא הם כתובים בפרשת בחוקותי ובפירוש האלשיך הקדוש לספר תורת משה הנתונה וכתובה לנו בשירות
והכלה הקדושה הנ"ל התחייבה את עצמה להכניס כל האצול לה למסור לבבה ונפשה על התורה ועל העבודה לקדש תרי"ג אבריה וגידיה בתרי"ג מצוות בדבקות ותשוקה בדחילו ורחימו. וסילקה תיכף ליש השליש המרוצה משה רבו עליו השלום, כשהקדימה נעשה ונשמע.
ואלה הבגדים אשר תלביש א"ע ( את עצמה ) בגדי כבוד ותפארת ליום טוב ותיקון הנעשה במאורות עליונים על ידי מצוות התלויים במועדים ויום טוב ובגדי שבת. ולקשט את עצמה בכ"ד תכשיטי כלה על ידי מצוות הנעשים בשבת חוץ מהתוספות הנעשה על ידי קרבן מוסף שבת.
ובגדי חול חולין היא לה, לבטל חס ושלום הפסוק והגית בו יומם ולילה. בגדי לבן כמאמר המלך ע"ה, " בכל עת יהיו בגדיך לבנים ", צעיפים וגם רדידים זה מעשה חדודים ופלפולים לחלוקא דרבנן, מטה מותעת זה מטתו של שלמה המלך עליו השלום, ששים גיבורים סביב לה הם ששים מסכתות, ושמונים פלגשים ועלמות הם גופי הלכות אין מספר.
מתנות להחתן הנ"ל : כובע ישועה בראשו שיש בו שער לבן ושחרות ופארה חבוש על ראשה זו תפלין שבראש ותפילתן של ישראל הנעשה כתר בראשו, וחומש מצופה כסף זו חמשה חומשי תורה, ומצופין בפירושים שונים בפרד"ס ולדקדק בהם היטב ולדבר דבר על אופניו
עוד מתנה להחתן " יופיע " טובה ( = בגד עליון משובח ) עם עור של שועלים דהיינו לעשות מעשים טובים של שועלים שדרכיהם להיות משכילים בדרכם וטבעם להיות פונים תמיד אחוריהם, כך דל עובדי השם תמיד דרכיהם להיות משכילים וטבעם להיות פונים כל אחוריהם ביתה.
והחתן הנ"ל התחייב את עצמו ליתן מזונות להכלה מטרוניתא קדישתא שושבינא כל ימי חייהם, הו מזוני רוחני, " לחם אבירים אכל איש ", והן מזוני גשמי " לחם לאכול ובגד ללבוש " בדרך כבוד. בזה ובבא, עד סוף כל הדורות, בלי שום בלי טענות ומענות ובלי עיכוב כלל. שטר שלישי שכר מצוה, ושטר חליצה לחלצה מלוחציה ומכל צרותיה.
והחתונה תהיה במזל טוב בששי בשבת בחודש סיון, שנת שני אלפים וארבע מאות ושמונה וארעים לבריאת העולם, על הוצאות החתן, להוציא קולו וברקים ולפידים בוערים ורקיעים נוטפים כל מיני בשמים.
לשמוח הנישואים והבדחנים, הם מלאכי השרת ידודון ידודון במזמוזי חתן וכלה, והכלי זמר נעימות הגלגלים והשרפים ואפנים בשירה ובזמרה.
ומחמת עידוד וקטט חס ושלום יתנהגו בתקנות צום בעל בכי, בתשובה ומעשים טובים. וקיבלה עליה הכלה לשמוח בכל מיני שירות ותשבחות אחרי קריאת כל הנשכחות, ובעל השמחה ממעונו יסלק לכל אחד ואחד הוצאותיו וחסרונותיו, ישמע חכם ויוסיף לקח ומגדנות ובניסוך היין.
קנס מצד עובר לצד המקיים, דהיינו מצד בני ישראל כאשר מצד החתן בל יפול דבר ארצה. ערב קבלן מצד החתן : כל צבא השמים ושרפים ואופנים וחיות הקודש, לכל שמהן וכנויין וספרין קדישין.
ערב מצד הכלה : צדיקי הדור ותינוקות של בית רבן. והצדדים מחויבים לפצות הערבים, בלי יגיע להם שום נזק וליקוי המאורות חס ושלום.
וקנינא מן החתן והכלה קנין חמשה חומשי תורה ותעודה, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, והכל שריר ובריר וקיים.
נאום " השמים ושמי המשמים, עד הראשון.
ונאום : הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, עד השני.
והכהנים והעם עומדים בעזרה פה במקדש מעט כולם יענו ויאמרו מזל טוב, ה' אחד ושמו אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו.
סוף שטר האירוסין.
רבי ישראל נג'ארה
שטר הכתובה שנתן הקב"ה לעם ישראל.
בששי בשבת ששה ימים לחודש ניסן שנת שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה לבריאת העולם, למנין שאנו מונין כאן מעמד הר סיני, אך שה"ה הבחור כארזים בחירו של עולם התחתון הוא מלך מלכי המכים הקב"ה, אמר להדא בתולתא כנסת ישראל בת גדולי יוחסין בתו של אברהם אבינו :
הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, שתקבלו עליכם תורת משה – זו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואנא אפלח כמש"ה " וארחצך במים ", ואוקיר שתהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואיזון ואפרנס יתיכי ואתן ליכי הן מזוני רוחני והן מזונות גשמי איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.
כי בני מלכי המה מלכות דוד ושלמה, כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא. כל קבל עליו מלך מלכי המלכים הקב"ה למפלח קדימהון ולמוקר יתהון קדם כל בני עלמא, כמו שאמר הכתוב " ולתתך עליון על כל גויי הארץ ולהיותך עם קדוש ".
ועתידה ירושלים שמגעת עד דמשק, ולפרנס יתהון בכל מיני פרנסה הן בחול והן בשבת ובים הששי לתת להם לחם משנה איש לפי אכלו. ויהיבנא ליכי מוהר בתולייתו – כי היא בתולה ואיש לא ידעה – כסף וזוין הם אלף עולמות דכיספין שעתידה לירשה מבית בעלה מאתן ומאתיים לנוטרים את פריו דחזי ליכי מדאורייתא ומזוני כסותייכי וסיפקייכי הם שאר כסות ועונה.
שאר אלו מזונות כסות הוא חלוקא דרבנן הנעשים מתורה ומצוות טעונה זה עונתן של תלמידי חכמים סוד כלת משה, כמו שאמר הכתוב " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ". ומיעל לותייכי כאורח כל ארעא, וחייב להכניסם לארץ זבת חלב ודבש.
ואם תשתבאי אפרקינך ואותבניך לי לאנתי. וה"ה חתן דנן התחייב את עצמו למיפרק לה לכנסת ישראל מן גלותא ולא להינחם שם ביני עממיא, כמש"ה " על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון " " כה אמר ה' אלהים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה והיו מלכים אומניך ושרותיהם מינקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ", ולחלצה מכל צרה וצוקה.
וכל ימי מיגר ארמולתך את תהא יתבא בביתא ומתזנא מנכסי, להשפיע לה כל מיני שפע משבע מדת הלח ומתרין מזלין " נוצר " ו " נקה " דרך צנורות הקדושים, ומשם יגיע השפע עלינו עם ברכות והצלחה בכל מעשה ידינו בלי שום עיכוב כלל.
ובנין דיכרין דיהוו ליבי מנאי, איגון ירתין כסף כתובתיך יתר על חלקהון, בסוד הכתוב " הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ", " ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו ", שהם יקבלו כל השפע וכל השפעות טובות כמו שאמר הכתוב " ואכלתם לחמכם לשובע ".
ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכל האומות יקבלו רק מתמצית ארץ ישראל. ובנן נוקבין דיהוון ליכי מנאי יהוון יתבן בביתם ומתזנן מנכסי עד דתנסבו לגוברין. הכל קבל עליו חתן דנן למיהב לה לכנסת ישראל אפילו בימי מיגר אלמנותה.
וצביאת בתולתא דא והוית לי לאנתו ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי אביה. מצוות מילה ופריעה ומסירת נפש על קדושת השם יתברך, לשמור ולעשות ולקיים את תורתו, בין בכסף בין בזהב – ללמוד תורתו הנחמדים מזהב ומפז רב, בין בתכשיטין – לקשט את התורה בפירושים שונים ובפרד"ס, שבזה מתקשטת הכלה העליונה בכ"ד קישוטין שתוכל למיעל לחופה במאני דלבושא.
הם המעשים טובים שמהם נעשים חלוקא דרבנן ויש עליה על ידן לכל ד' עולמות אבי"ע. בשימושי דירה בסוד בכתוב " ועש לי מקדש ושנתי בתוכם ", ושלא יזוז מאתנו, הנה זה עומד אחר כלתו לשמוע קול תפילתנו כשאנו קוראים שמע ישראל.
ובשימושי דערסא, הם עבודת הקרבנות בבית המקדש, להיות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן. הכל קיבל עליו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, חתן דנן במאה זקוקין כסף צרוף, הם מאה ברכות שישראל מברכים להקדוש ברוך הוא בכל יום ויום, ונותנים בזה ומוסיפים כוח וגבורה במליא של מעלה.
וצבי הקב"ה חתן דנן והוסיף לה מן דליה עוד מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן, הם סוד מיין דוכרין שיורדין מלמעלה כנגדן מכל עשר ספירות, שכל אחד כלול מעשר, סך הכל מאתיים כסף צרוף, הוא שפע היורדת בכל יום אחר תפילת הבוקר, כמו שאמר הכתוב " ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה "
וכך אמר חתן דנן : אחריות שטר כתובתא דא, היא התורה הקדושה שכתובה אש שחורה על גבי אש לבנה, היא אחראית לשלם לה לכנסת ישראל שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא. נדוניא דין, הם שני צנתרא דדהבא, נעשה ונשמע, וקבלת עול מלכות שמים ותרי"ג מצוות.
דא, הם תוספת קרבן מוסף שבת ויום טוב ועניית איש"ר שמוסיפין בזה כוח בפמליא של מעלה, בסוד בכתוב " תנו עוז " – קבילת עלי ועל ירתי בתראי, הם צדיקי הדור שיורשים ירושת אביהם שבשמים, ןהתפרע מכל שפר אר"נ נכסין הם אוצרות שפע עליונה ת' אלף אלפין עולמות דכסיפין דחתימין בעזקא דכיא וש"ע נהורין המתגלין באריך ושפי י"ג תקוני דיקנא ותשעה תיקוני זאת אומרת שלוש מאות ועשר עולמות הגניזין תחות כרסיאקדישא שעתיד להנחיל לכל צדיק וצדיק.
ש"י עולמות ורב טוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא ושפע ז' רקיעים שהם : וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות – שבו צדק, ומשפט וצדקה, גנזי חיים, וגנזי שלום וגנזי ברכה.
טקניינין דאית ליה תחות טל שמיא הם ז' אוצרות וארץ חיים, הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם דקנאי, הם קנין שמים וארץ. ודעתיד אמא למקנא, אלין ג' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשירה ביה.
נכסים דאית לון אחריות, הם ארץ אבותינו, ודלית לון אחריות, הם ארצות שאר העמים, כי הם כמטלטלי דמיא – כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא.
אפילו כל ד' עולמות אבי"ע הם ערבאין לפרוע שטר כתובתא דא, הם תוספת ארץ קני קנזיני וקדמוני. ואפילו מלימא דעל כתפאי, מג"ע בי"ע. מן יומא דנן ולעלם. ואחריות שטר כתובתא דא וכו… וקיבל עליו חתן דנן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כאחריות וחומר כל שטרי כתובות ותוספות דנהגין בבנות ישראל, העשוין כתיקון חז"ל.
כאשר תקונין הנעשים על ידיו בעולמות העליונים, דלא דאסמכתא ודלא כטופסי שטרא.
וקנינא מניה קנין שמים וארץ למרת בתולת ישראל בת נדיב עמים ויוחסי ארץ מלכות דוד ושלמה על כל הא דכתב ומפורש לעיל, קיבל עליו לפרנס כנסת ישראל בפרנסה טובה בלי שום הפסק ןבלי שום מניעה בעולם, הן פרנסה רוחני והן פרנסה גשמי, בהרחבה גדולה, במנא דכשר למקניא ביה – היא התורה הקדושה, שהיא כלי אומנותו, ועל פי שני עדים כשרים – הם שמים וארץ, שנאמר " ואעידה בם את השמים ואת הארץ " – והכל שריר וקיים לעד, אמן.
מזל טוב לכל ישראל עד עולם. ועתה כתבו לכת את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל
רבי ישראל נג'ארה
היסודות הספרדיים בשירת רבי ישראל נג'ארה – טובה בארי. מתוך חוברת פעמים מספר 49.
רבי ישראל נג'ארה נמנה עם שורת הדמויות הגדולות שקמו לשירה העברית בתולדותיה הארוכות. גדוּלה זו עמדה לו בשל רמת יצירתו כשהיא לעצמה, אלא גם בשל מיקומה המיוחד של הציר המתמשך של תולדות השירה העברית בהתפתחותה.
מערכת החרוזים בשיר לעיל היא כדלקמן: אאב גגב|| דה|ווו|זז(שני קווים מפרידים בין הגוף לאזור. אותיות עבות מציינות חרוזים קבועים). הדוגמה השנייה היא לשיר מעין־אזורי כפול גוף.
לבי ובשרי וטוחי
ירננו לך אל חי
אספר שמך לאחי
שמשי
ורמשי
קדושי
צור בידו נפש כל חי אספר
יום יום ספך אדרשה
ופניך אבקשה
צורי לעזרתי חושה
חֹן דל
דופק דל
ויגדל
מכל בשר מכל החי אספר וכו׳
מערכת החרוזים בשיר השני פשוטה יותר: אאא|בבב||ג. בסטרופה הראשונה זהים חרוזי הגוף הראשון עם החרוז המעין-אזורי. תופעה זו נפוצה הרבה בשירי נג׳ארה.,2 שירים בדגמים כאלה ודומיהם מצויים לא מעט ביצירתו הענפה של נג׳ארה. כאמור ברור שכל הצורות הללו, הדו־חרוזיות או הרב־חרוזיות, חוזרות אל תבניות האב והספרדיות) שהזכרנו לעיל. בכל אופן צריך לציין, שהצורות המעין־אזוריות המורכבות והמסובכות מרובות בשירת נג׳ארה יותר מן המצוי בקורפוס הספרדי.
לעיתים קרובות מפתח נג׳ארה את הדגמים הספרדיים בכיוונים חדשניים לגמרי. לפעמים הוא מוסיף על טורי השירים עניות קצרות של מלה או שתיים, כגון ׳ידידי׳
דוד נעים׳ וכדו' מילים אלה הן במקרים רבים בעלות אופי קישוטי בלבד (כנראה בתיפקוד מוסיקאלי), ואפשר להשמיטן בלי שמבנה השיר או משקלו ייפגעו. כך הוא למשל בשיר קג:
יונתי בחגוי הסלע הרבי שיריך אחות
כי ירבה כבוד ביתך ורב שלום בניך רעיה
דחקי ממחיתה כי לא תקרב אליך יונה
שמחי כי לא יצלח כל כלי יצר עליך תמה
שמחי וכו׳
לעיתים מוסיף נג׳ארה על המחרוזות המעין־אזוריות רפרנים עצמאיים, שאינם מעוגנים במבנה המעין אזורי של השירים. גם המהלך הזה קשור ודאי בהשפעת המוסיקה. כך הוא למשל בשיר מח.
לבי ממסגר / צירי חלץ / לאותו חיה
כי מרוב נוד / שואג כאריה
הוא קנאה חוגר / ממאלץ / לו מרמס יהיה
קץ מרב שוד יאמר אל איה
צר מר ונמהר הבט / כל אךחות מהר עבט
חֹן לבב אנון אויבי במו שבט חבט
אל מחוללי / עד אן אצלול / צוללי
אל שמחת גילי / עד אן אשלול / שוללי
צר מר ונמהר. אל מחוללי
יה הכרת איש צר / עלי חולש / ואותו תפיל
לעמקי בור וגאונו תשפיל
החשיך אור צר / צר מתעלס / ומאורי האפיל
עֻלי שבור / ממית ומחיה
צר מר ונמהר. אל מחוללי וכו׳
מחרוזות הביניים ׳צר מר׳ ו׳אל מחוללי׳ מסומנות לבוא אחרי כל סטרופה. מבנה הרפרנים שונה ממבנה המחרוזות הן מצד משקלם והן מצד מערכת החרוזים שלהם.
ראוי לציין, כי תופעות אלה, שהודגמו על־פי הקובץ ׳זמירות ישראל׳, מתרבות בקובץ שיריו המאוחר של נג׳ארה, ׳שארית ישראל׳. אין דגמים כאלה בפיוט הספרדי הקלאסי. ועדיין אין השירים הללו תופסים במורשתו של ר׳ ישראל אלא כשליש בלבד מכל המדור המוגדר כמעין-אזורי.
השפעה עוד יותר עמוקה של המוסיקה על שירי נג׳ארה ניכרת באחוז זעום של שירים שלו, שעיצובם משוחרר לגמרי מן הדגמים הסטרופיים הספרדיים. שירים אלה מציגים צורות יוצאות־דופן, שההיגיון המבני שלהם מותנה במנגינות שלמענן חוברו. בנקודה זו יש בהחלט פריצת דרך אצל נג׳ארה. משמעותית בהקשר זה העובדה, שצורות מיוחדות אלה מתרבות ביצירתו המאוחרת. לעומת 5 שירים כאלה ב׳זמירות ישראל׳, יש כ־15 ב׳שארית ישראל׳. אבל גם בשירים אלה, שלכאורה אינם חבים שום חוב למסורת הספרדית, הלשון והסגנון, ואפילו המוטיבים הבולטים, הם כבשאר שירי המשורר: זיקתם אל המסורת הספרדית מקוימת אפוא גם בהם מן הצדדים האלה.