מורשת יהדות מרוקו

בס"ד

ליקוטים לפרשת בחקתי  

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם [כו/ג] אומר הרב סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם והוא בזכות התורה הקדושה ושמירת חוקיה ומשפטיה מצוותיה ודיניה על ידי ישראל, או עקב השתדלותם בלימודה בארבעת גווניה אשר הם בבחינת פרד"ס פרדס המלך מלכו של עולם, ואז יהיו נקשרים ונדבקים אחוזים ושרושים במידת יסוד צדיק חי העולמים. ואשר אהבתם גדלה שגבה ועצמה ורבה למאוד מאוד, ונקראו בשמותיהם לתולדותיהם בבחינת ארבעה האופנים האלו, עבדים בנים אחים רעים, עבדים מבחינת עולם העשייה  , סוד הנפש, וכמאמר הכתוב כי לי בני ישראל עבדים. אחים מבחינת עולם היצירה, סוד הרוח, מבחינת מאמר הכתוב [ישעיה מג] עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו . רעים מבחינת עולם הבריאה, סוד הנשמה. ושני אלה, רעים ואחים, הם מבחינת מאמר הכתוב [תהילים קכב] למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. בנים דכתיב [דברים יד] בנים אתם לה" אלוהיכם, סוד נשמה לנשמה. וחז"ל הזוה"ק בפרשת שלח לך [לד דף רס/ע"ב] זכאה חולקי הון דאינון דמשתדלין באורייתא לשמא. דהא מתקשרא דקב"ה ממש, ויקרון אחים ורעים.

ונתתי גשמכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו [כו\ד] אומר רבינו האר"י בספרו הליקוטים  ראוי להבין דברים אלו, שנראים כאילו הקב"ה משדל לישראל בדברים, ומפתה אותם לומר, אם תעשו כך יהיה לכם כך, וגם כן, שהם נראים שהם ברכות גשמיות. ואמנם העניין הוא, ירמוז על סוד הגלגול , כמו שידעת, כי מתגלגלת הנשמה בשני יסודות, והם דומם וצומח, ואחר כך עולה אל מדרגת בעלי חיים, שהם הבהמות. ואם יזכה יותר, עולה למדרגת אדם, וניצולת אותה הנשמה כפי זמן הקצוב עליה, ועכשיו אמר הכתוב, אם בחקותי תלכו. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו, ואז תאכלו ושבעתם, ויעלו הנפשות הטובעים ומעורבים בתוכם, למדרגת אדם, וזה שאומר ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם. והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו. והנה לא כל שעה הוא זמן המגולגלים לעלות כי לכל זמן ועת לכל חפץ. והעניין כי מי שנתגלגל בדומם אינו מתגלגל בצומח, רק ב4  חודשים, שהם אב /אלול /תשרי /חשון/. ומצומח לבעל חי ניסן/ אייר/ סיון/ תמוז, בסוד ריש תורה, ומבעלי חי למדבר, כסליו /טבת/שבט/ אדר/ לא בא לאפוי שאר זמנים לגמרי, רק דבעי ליהיב דעתיה לזמן השייך יותר, ולהתפלל שאל יכשל באיזה ניצוץ רע הנמצאים או בריבוי, הוא יצילנו למען שמו יתברך , וייתן לנו כוח לתקן  ניצוצה הקדושה שבאכילתנו, ושנזכה לעלותם ולצרפם עם בחינותינו מתוקנים, כדי שייבואו בצירוף לעבד את קוננו, כי זהו תכלי המבוקש בהם.

ונתתי גשמכם אומר ילקוט שמעון ולא אמר ונתתי גשמים אומר הגשם יהיה מסור לידכם בידי הצדיקים כל מה שיבקשו יהיה מיד. ונתתי גשמיכם בעתם וכאן בברכת המים הפסוק אומר " מלא ידינו מברכותיך" ראשי תיבות [מים] " מעושר מתינות ידיך " גם ראשי תיבות [מים] ועץ השדה יתן פריו רש"י אומר הן אילנות סרק ועתידין לעשות פירות יש להעיר שהיה צריך לומר יתן פרי כי עד עכשיו אין לו פרי ואפשר שרצונו לומר פריו של כל הזמן שלא עשה פרי עתה יעשה פרי בכמות גדולה מאוד שתמלא על החיסרון מזמן שנבראו אילני סרק עד עכשיו דהיינו פריו מה שהיה ראוי עד עכשיו.

מצותי תשמרו ועשיתם אותם אומר שמנה לחמו ראשי תיבות [אותם] וסופי תיבות [יומם] , אם אך תעסקו בתורה יומם ולילה, מעלה אני עליכם כאלו עשיתם כל המצוות, אף אותם המצוות שלא באו לידכם, אם אך תקיימו המצוות שבאו לידכם ותוכלו לקיימם , הרי אני נותן לכם שכר גם בעד כל המצוות, ואחשוב לכם בסוף כאלו קיימתם אותם כולם למפרע, כיוון שלא הייתה המניעה מצדכם. [תשמרו] בגי" [היא הוו עמלים ללמוד בתורה].

ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם [כו/ו] אומר שמנה לחמו חיה רעה בגי" [הגוי הרע]  ובגי" [האומה הצפונית] בגי" [הרביעי], כלומר היא החייה הרביעית אשר ראה דניאל, והיא אשר מושלת ברצח, לכן חיה רעה בגי" [רצח]  שמושלת ברצח על ישראל, והיא הרעה שבכולם, כי הגדיל לעשות, והיא האומה הצפונית. [ אומה הצפונית] היא סורי"א ועליו נאמר והשבתי חיה רעה מן הארץ, וכן גם כן על ידי יחזקאל [לד/כה] ועל ידי יואל [ יואל ב/כ] ואת הצפוני ארחיק מעליכם.. כי הגדיל לעשות. גם והשבתי חיה רעה מן הארץ, חיה רעה :הם הקליפות והדין הקשה. מן הארץ :היא הארץ העליונה , והם החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה. כמו שכתוב[תהילים יב/ט] סביב רשעים יתהלכו, ועליה אמר שלמה המלך [שיר השירים ב/ב] כשושנה בין החוחים, וכל החוחים והקוצים אסירם ואבטלם מן הארץ העליונה, ותחתם אשכין את מדת הרחמים, כי לשון [ והשבתי] הוא כולל גם לשון שבתון ומנוחה, כמו והשבתי שהחיה רעה אשבית ואבטל מן הארץ ובמקום החיה רעה אשכין והשבתי על הארץ מדת הרחמים, לכן חיה רעה בגי" [רצח] ובגי" גם [רחמים] כי את זה לעומת זה עשה אלוהים ובמקום החיה רעה והרצח אשכין מדת הרחמים עם ארץ החיים העליונים, אז אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף [תהילים מה/יב] ושלום אמת יהיה בארץ.

ונתתי שלום בארץ אומר הזוהר הנגלה בוא וראה: בשעה שישראל זכאים לפני הקב"ה נאמר: " ונתתי שלום בארץ " זה למעלה [שלום יסוד, ארץ-מלכות] שיבוא הקב"ה להתחבר במידת מלכות, אז " ושכבתם ואין מחריד ", מה הטעם? מפני " והשבתי חיה רעה מן הארץ", זו החיה של מין רע למטה. ומי היא? אגרת בת מחלת, היא וכל סיעתה זה בלילה, וביום- בני אדם הבאים מהצד שלה. זהו שאמר הכתוב : " וחרב לא תעבר בארצכם" רבי אבא אמר: כבר נתבאר שאפילו חרב של שלום [לא תעבר בארצם], כגון פרעה נכה. אבל וחרב לא תעבור-זו הסיעה שלה ושבתי חיה רעה- שלא תשלוט בארץ, ואפילו העברה בעלמא לא תעבור עליכם. ואפילו חרב של שאר עמים, ואפילו איש מזוין לא יעבר עליכם.

ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב [כו\ז] אומר אור החמה אויבכם ונפלו לפניכם לחרב ראשי תיבות [אלול] שהוא זמן תשובה לרמוז שעל ידי תשובה מנצחים ונופלים אויביהם לפניהם.

ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו [כו/י] אומר שמנה לחמו ואכלתם ישו נושן וישן מפני חדש תוציאו ראשי תיבות [ונחמותי] שאעשה לכם נסים חדשים ואקיים לכם כל הבטחותי ונחמותי אשר הבטחתי לכם על ידי הנביאים שאעשה עמכם כעת הנחמות, נסים חדשים ונפלאות גדולות נוסף על הנסים הראשונים שעשיתי לכם כבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים, כמו שכתוב [מיכה ז/טו] כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות, ובנחמות  העתיד אעשה לכם עוד נסים חדשים. מפני חדש בגי" [נסים יחדש], וזהו וישן מפני חדש תוציאו, שלא יאמרו עוד חי ה" אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה" אשר העלה ואשר הביא את זרע ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם [ירמיה כג/ו] ופירשו חז"ל [ברכות יב/ב] שיציאת מצרים יהיה טפל לנסי העתיד, וניסי העתיד יהיו העיקר, וזהו וישן מפני חדש תוציאו, שתהיינה הניסים החדשים עיקר והנסים הישנים יהיו טפל להם. כמו שכתוב [ישעיה מו-יח/יט] אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו, הנני עושה חדש עתה תצמח.

והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם [כו/יב] אומר רבינו בחיי] ודרשו חז"ל מפסוק זה, והתהלכתי בתוככם, אמרו עתיד הקב"ה לטיל עם הצדיקים בגן עדן וכבודו בניהם, המשיל השגת התענוג אשר לנפשות למחול שהוא עגול, כי העגול אין לו תחילה וסוף וכן אותו תענוג אין לו סוף ותכלית, ולפי שהעגול סובב תמיד הנקודה באמצע, לכך אמר וכבודו ביניהם וכן הזכיר בכאן בתוככם כי המשיל את ישראל למחול ועצמו לנקודה. ואחר שאמר והתהלכתי בתוככם אמר והייתי לכם לאלוהים, והוא מה שאמרו וכל אחד ואחד מראה לו באצבעו, שנאמר [ישעיה כה] הנה אלוהינו זה, ואין להבין לשון זה ממש כדברי העומד לפני האדם, אבל הוא כעניין שנאמר [שמות לב] כי זה משה האיש, שכבר הייתה להם ידיעה בו ולא היה עומד עמהם ונבאר מכאן שכר עולם הנשמות וערב אותו הכתוב בכלל היעודים הגופניים וסמך על שכלו של משכיל שיבינהו מתוכם, ולרוב מעלת העולם ההוא לא הזכיר התורה בשום מקום עניינו מפורש, כי הוא נעלם ועמוק מהשגה היחידים בעוד שהם מחומר, ואפילו הנביאים לא נתנבאו עליו, וכן דרשו חז"ל כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלוהים זולתך, בארו מכאן רוב עומקו והעלמתו שאפילו הנביאים לא נתנבאו עליו, והנה כל הפרשה הזאת בין ביעודים גופניים בין ביעודים שכליים הבטחה עתידה היא כי מעולם לא נתקיימה אבל תתקיים בזמן השלמות.

ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי [כו/כז] אומר ילקוט שמעון בפרשת בחקתי יש [מד]44 קללות, כתוב בתחילת העניין " ואם בזאת לא תשמעו לי" חלק קללות ואחר כך מפסיק את עניין הקללות וכתוב, קצת דברי נחמה," וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם, אזכור והארץ אזכור, ושוב הנחמה יש עוד פעם המשך של קללות. א] מה הקשר בן העניין של נחמה לקללה, ומה הקשר בין הקללה לנחמה? אלא חז"ל אומרים מכאן רואים כשאדם מקבל ייסורים וצרות עד שהאדם מגיע לשיא של הייאוש אבל כאן מנחמים אותו ואומרים לו נכון יש לך צרות וייסורים, אבל תדע לך שה" יתברך מתחשב בך ונותן לך ייסורים וצרות שתוכל לסבול אותם, ואין נותנים לאדם ייסורים אלא שיכול לעמוד בהם, ואומרים לו תדע לך שאני זוכר את מעשה אבותיך ומתחשב בך.

וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אומר שמנה לחמו וזכרתי את בריתי יעקב אמר חז"ל ומובא גם כן בפירוש רש"י בחמשה מקומות נכתב יעקוב מלא ואליה חסר, לפי שיעקב נטל אות [ו] משמו של אליהו לערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו. ובשל"ה הקדוש הקשה, למה לקח דווקא ממנו לערבון אות [ו] משמו ולא אות אחר. ומתרץ שלקח ממנו תקיעת כף, הוא כמו אצבע, וביד חמשה אצבעות, לכן רק בחמשה מקומות נכתב יעקוב מלא ואליה חסר. ולפי עניו דעתי נראה לפרש עוד טעם אחר על שלקח ממנו אות [ו] משמו ולא אות אחר משמו של אליהו לערבון, לפי שאם תיקח [ה"ו ]מאליהו נשאר שמו אל-יה, וידוע שהקב"ה נשבע בשם [יה] שאין שמו שלם ואין הכיסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, כמו שכתוב [שמות יז/טז] כי יד על כס יה מלחמה בעמלק, וביאת אליהו תולה רק אם ישראל יעשו תשובה, כמו שאמר משיח ואליהו בעצמו ורבי יהושע בן לוי [סנהדרין לח/א] שיבוא היום אם בקולו תשמעו [תהילים לה/ז] ואף אם ישראל לא יעשו תשובה יעשה הקב"ה למענו ולמען שמו , כמו שכתוב [ישעיה מח/יא] למעני אעשה, ולכן נטל ממנו לערבון אות [ו] משמו של אל-יה לרמז שאף אם ח"ו לא יעשו ישראל תשובה, בוא יבוא בזמנו להשיב את שבות ישראל מפני שם יה שימלא שמו של הקב"ה וימלא כבוד ה" אל כל הארץ ויאמרו בגוים ה" מלך, ויכירו וידעו כל העמים שה" אחד ושמו אחד, ויעשה זאת הקב"ה למענו ולמען שמו הגדול המחולל בגוים, ואז יתגדל ויתקדש שמו יתברך כמו שכתוב [יחזקאל לח/כג] והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה", ויהיה השם שלם והכיסא שלם ולקח [ה"ו] מאליהו, ונשאר שמו אל-יה, שיעשה זאת למען שם [יה] שיהיה שלם.

וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר [כו/מב] אומר ילקוט שמעון שואלים למה אברהם וביצחק כתיב [אף] וביעקב לא כתיב אף? אלא אמרו חז"ל: בית ראשון נבנה בזכות אברהם ויצא ממנו ישמעאל ונחרב. בית שני נבנה בזכות יצחק, ויצא ממנו עשו ונחרב, בית שלישי שיבנה בזכות יעקב ומיטת שלימה, בניו כולם צדיקים, כמו שכתוב במסכת תענית. אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. וגם כן בית שלישי שהוא כנגד יעקב ולא יחרב לעולם ומפני זה לא כתב אף ביעקב, וזה שאמר יחיינו מיומיים מבית ראשון ושני, ובית השלישי כנגד יעקב יקימנו ונחיה לפניו שלא יחרב לעולם ויהיה תחיית המתים בעזרת ה" אמן.

וזכרתי את בריתי יעקב אומר הזוהר הנגלה רבי יהודה ורבי יוסי היו מהלכים בדרך  ועוסקים בתורה. בתוך כך, נפרד רבי יוסי ונכנס למערה אחת. מצא שם ספר אחד שהיה מונח בתוך נקב, בסלע, בקצה המערה, לקחו ויצא. כיוון שפתחו, ראה 72 חיקוקי אותיות שנמסרו לאדם הראשון, ובהם היה מבין כל חוכמת העליונים הקדושים, וכל הקליפות שאחר הרחיים, המתגלגלות אחר הפרוכת, בתוך אורות עליונים, וכל הדברים העתידים לבוא לעולם, עד היום שיקום ענן בצד מערב ויחשיך את העולם, קרא לרבי יהודה, והתחילו להגות בספר. לא הספיקו ללמוד שנים או שלושה דפים באותם האותיות, וכבר היו מסתכלים בחוכמה עליונה. כיוון שהגיעו ללמוד בסודות הספר ודברו זה עם זה, יצא שביב אש, ורוח סערה הכתה על ידיהם ואבד הספר מהם, בכה רבי יוסי ואמר: שמא חס ושלום יש בנו חטא, או שאין אנו זכאים ללמוד בו. כאשר באו אצל רבי שמעון, ספרו לו את המעשה אמר להם: שמא באותיות של קץ המשיח הייתם הוגים? אמרו לו: אין אנו יודעים, שהרי הכול נשכח מאתנו אמר להם רבי שמעון: אין רצונו של הקב"ה שיתגלה קץ המשיח לעולם: וכאשר יקרבו ימות המשיח אפילו נערים עתידים למצוא סודות חוכמה, ולהבין בהם קצין וחשבונות  ובאותו זמן יתגלה הקץ לכול, זהו שאמר הכתוב: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, מהו אז? – בזמן שתקום כנסת ישראל מעפרה, והקב"ה יקים אותה- אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה" לעובדו שכם אחד.

ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה" אלוהיהם  [כז/מד] אומר אור החמה  גם זאת אותיות [תא-גזים]  [יוד נחה] רמז לצרות ולייסורים שהיו לעם ישראל בזמן השואה לא תקום פעמיים צרה, והשמיענו הכתוב שלמרות הכול הקב"ה לא מאס בנו כי אנו בניו והוא אלוהינו ולבסוף יגאל אותנו גאולת עולם. כמו שכתוב כי גז חיש ונעופה- אחרי תקופת הגזים נזכה לונעופה  והוא על פי מה שכתוב [ישעיה ס] " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם"  ונזכה לגאולה שלימה בימינו אכי"ר.

״בחדר משתוללות נשמות טועות שרוצות להיכנס בתינוקת,״ אמרה כלאחר יד, ומשכה את גופה בשמן ארגן חום־זהוב על מנת להסב לעורה רוגע ונינוחות.

״אל תפסיקי להניק את התינוקת, השחפת לא נוגעת בתינוק בשעת הנקה!״ יעצה לה.

בעוד ברוריה מניקה את בתה, החלה אום סעיד לספר על חייה. ״החיים שלי לא קלים… לפעמים אני מתפללת שתנחת על ראשי השחפת ותיקח אותי. אין לי הרבה מזל! פעם אחר פעם זה קורה לי, כל אישה שאני מיילדת רוצה בן זכר.

כאשר היא מתבשרת שהביאה בת לעולם, ברוריה החמיצה פנים מרוב דאגה וחרדה לגורלה של התינוקת שזה עתה באה לעולם.

״אללה יחליק.״ ניסתה אם סעיד להרגיעה.

״אני ילדתי רק בנות. אבו סעיד רצה לגרש אותי, הוא נשבע באללה, אם לא אלד לו בן זכר – יגרש אותי לבית הוריי.״

״אבל בסוף הוא לא גירש?״ שאלה ברוריה בפליאה.

״לא גירש אותי, השבח לאל! הבנות נולדו בריאות, עשו לו כבוד לפני שהלך לעולמו, הממזר הזה. האבן אל כלב היה מבסוט מהחיים. הבנות שירתו אותו כמו מלך, קיבל על כולן מיהר שמן. האל מעניק הרבה תכונות טובות לבני האדם, אבל לו, לחמור הזה, העניק רק את העצלות. הוא לא היה עושה דבר, הבטלן, רק ישן, וכל הכסף שקיבלנו – הלך…״ בעודן מדברות נכנס יעקב אל החדר. אום סעיד הניחה את הקערה ובתוכה חבילה עטופה במגבת לחה.

״אללה נתן לך שושנה יפה,״ אמרה אום סעיד ליעקב.

”מעליש,״ אמר יעקב בעליצות אחר שנרגע קמעה.

״אללה יגמול לך כל טוב על שעזרת לברוריה ללדת את בתנו הבכורה בלילה הזה.״

״שוקראן, אבו יעקב. אתה השכן שלנו, כולנו בני אברהם, אנחנו כמו משפחה. עכשיו קח את זה,״ היא הניחה בידו את הקערה, ״לך תקבור את זה.״ פקדה עליו.

היא הניחה את המגבת שהחזיקה בידה, יצאה מן הבית ונעלמה בסמטה. כשהכול נרגע מעט, הצית יעקב סיגריית מטוסיאן גדושה בטבק גס כמו שאהב, אשר כבר בנשיפה הראשונה הותירה פיסת טבק על לשונו. יעקב לעס אותה ונרגע. בערת הטבק האירה את פניו וחשפה קמטים דקיקים כשורשי נענע יבשה, פנים מוארכות וגבות נפולות במטאטא זרדים קצוץ. פניו היו מכוסות זיפי זקן דוקרניים. הוא ינק את הסיגריה בחוזקה ובתאווה גדולה ונשף עד שענן סמיך כיסה את תווי פניו. אחר כך הלך וקבר את החבילה מתחת לעץ החרוב בחצר האחורית, שיהיה לשדים במה להתעסק.

לפתע קראה לו ברוריה מהחדר הסמוך. כשנכנס לחדרה, החלה לגעור בו על הבושה שהביא עליה ועל כך שלא היה לצידה בשעת הדחק, כשהייתה תלויה בין שמיים וארץ במהלך הלידה. כיוון שהייתה מותשת אחרי הלידה, נשך יעקב את שפתיו והתאפק. הוא יצא לעשן עוד סיגריה והתעלם מדברי הביקורת שלה. כך נהג והתרחק והיא הייתה נרגעת, יודעת מעומק הלב שיעקב בוגנים בעלה לעולם לא יאכזב אותה. היא ידעה כי דאגותיו כנות וכי הוא יהיה מוכן למסור את נפשו למענה כשם שהיא תהיה מוכנה למסור את נפשה למענו.

כשהיה מחוץ לחדר, באוויר הקר, חשב יעקב על אימו – שלא זכתה לראות את צאצאיה. הוא נזכר כיצד הייתה גוערת בו בילדותו, מאלצת אותו להתלוות אליה בנסיעותיה אל קברי צדיקים ולשתות שמן כרוך מנרות הפתיליה, כסגולה לחיים טובים. הוא שנא את טעם השמן בפיו. אז הטיל ספק בפולחן הנרות שלה ובטעימת השמן הכרוך, אולם עתה, אחרי מה שעבר הלילה, חש כי פולחן הנרות הוא מקור לנחמה ורוגע וטעימת השמן מן הצדיק נוסכת בו ביטחון בלתי מוסבר.

השמש זרחה בבוקרו של חודש ינואר. בזו אחר זו הגיעו שכנות ששמעו את זעקותיה של ברוריה – אחת נשאה חבילה עטופה בשמיכה ישנה ובתוכה לחם טרי וגבינת עיזים, אחרת אחזה דלי פח מלא מים זכים מן המעיין. לאחר שהביטו ביעקב כדרכן של נשות יהודי חברון, הבוחנות כל גבר בדקדקנות בסביבת אישה יולדת, בחנו את התנהגותו ולא מצאו בה דופי, פרסו את התקרובת על השולחן. יעקב עמד במלוא קומתו הרמה, והליט שוב בכפות ידיו המגושמות את אוזניו. הוא לא יכול היה להירגע מליל אמש – כיצד סוחר מצליח והדוניסט מושבע כמוהו הפך להיות נתון להתעמרותה של אום סעיד? אישה זו עוררה בו פחדים וזיכרונות מן העבר כמכשפת. ״אללה יח׳ליק״ אחד בקולה הר! עם והוא היה קופץ ממקומו בבהלה, עיניו אחוזות פחד.

בימים שבאו אחרי הלידה, כשעייפה נפשו, היה יעקב הולך לישון כשהוא מכורבל מתחת לשמיכות. שנתו הייתה טרופה והוא היה מתעורר שוב ושוב, ספק נרדם ספק הוזה. בפינת החדר היה מגש ובו נרות שמן דולקים וריח שמן כרוך נישא באוויר. המגש היה מונח במקומו הקבוע בפינת החדר. כשפקח את עיניו פקדו את יעקב שיגיונות. האור חדר מבעד לסורגי הכיסאות של שולחן האוכל. על הקיר מולו הופיעו צלליות שחורות נעות – שלהבת הנר הנרעדת מצד לצד יצרה צלליות מרקדות על הקיר, היו צלליהן של נשים דקות מראה, יוצאות במחולות, מרקדות מולו את מחול הלילה, כאילו נפל אל בור השאול. ברקע שמע יעקב את קולו של אביו קורא לו – ״יעקב! יעקב! – הוא נבהל והתפכח, שפשף את עיניו והתעורר מן הסיוט, קם והתיישב על סף המיטה אפוף חרדות ומתנשם במהירות ולא יכול היה להמשיך עוד בשנתו.

ברוריה, ששכבה לצידו, ידעה על ההזיות והסיוטים שחווה בלילה. יעקב היה מתלונן על העייפות וחוסר השקט שהוא חש וליבו היה נמלא כעס על שאינו מצליח לישון כהלכה במשך הלילה. יחסו של יעקב היה מרחיק לכת לעומתה – היא הכירה מקרוב את בעיותיו ואת החזיונות ואת אמונתו בקיומם של שדים ורוחות פעילים, המצריכים שורה של פעולות אקטיביות כדי לכבול את ידיהם, וידעה על האחריות הרבה שחש לגונן עליה ועל התינוקת שנולדה זה עתה – טקסים שהיו עניין מקובל בתטואן.

מדי שנה ביום כיפור, טרם תפילת הנעילה, היה קונה עמרם בוגנים, אביו של יעקב את הזכות לשאת את ספר התורה בתפילת נעילה של יום כיפור. הוא היה מעביר זכות זו ליעקב ומשביע אותו בעת נשיאת הספר שיקיים וימלא אחר צוואתו.

כוכבים בשמי תטואן-גבריאל לוי

עמוד 13

המצב הכלכלי, המדיני והתרבותי של יהדות מרוקו במאה העשרים   

בשנת תרע״ב (1912) פרסה ממשלת צרפת את חסותה על מרוקו, דבר שהביא לשיפור ניכר במעמדם המדיני והכלכלי של היהודים במרוקו. נתאפשרו להם עבודות שהיו חסומות ליהודים במשך כל הדורות. יהודים התקבלו למשרות בעיריות ובמשרדי ממשלה בתפקידים בכירים וזוטרים, והתחושה הייתה שניתנה ליהודים עדיפות על פני המוסלמים. יהודים הורשו לצאת מהמיצר ומהמחנק של המלאח ולגור בשכונות החדשות בשכנות לחברה האירופאית.

בשנת 1918 פרסמו שלטונות הפרוטקטוראט הצרפתי חוק המסדיר באופן רשמי את מעמדם של בתי הדין הרבניים, את הרכבם, את דרכי עבודתם ואת סמכותם. סמכויות בתי דין רבניים הוגבלו לדיני אישות, לירושות, לשררה ולהקדשות. כמו כן הוקם בית דין לערעורים בעיר הבירה רבאט, ומי שעמד בראשו כיהן גם כרב ראשי ליהדות מרוקו, תפקיד שלא היה קיים עד אז. בתי הדין הרבניים הפכו למוסדות ממשלתיים, והעובדים שבהם, כולל הדיינים, היו לעובדי מדינה ומשכורתם משולמת מקופת המדינה. סמכות בתי הדין הרבניים הוגבלה ליהודים נתינים מרוקאים בלבד; וכאשר צד אחד, וכל שכן שני הצדדים הם בעלי אזרחות זרה, סמכות השיפוט עליהם היא רק לבתי משפט אזרחיים.

השלטונות הצרפתיים הביאו לפיתוחה של מרוקו מבחינה כלכלית ותרבותית. הם הקימו בתי חרושת ומפעלי תעשיה; סללו כבישים והניחו מסילות ברזל בין ערים מרוחקות, וכך גברה הניידות ממקום למקום. החלה הגירת יהודים מאזור לאזור ונהירה מהכפר אל העיר, דבר שהביא להידוק הקשרים בין הקהילות, כולל קשרי חיתון. המפגש בין יהודים מאזורים מרוחקים הבליט את ההבדלים בענייני הלכה השונים מאזור לאזור, והורגש צורך לגשר ביניהם. ביטוי לצורך זה ניתן בפתיחה לחוברת הראשונה של ״מועצת הרבנים״.

אמנם לעת כזאת אשר כל מארוק ככרך גדול יחשב, והקהלות שייכי אהדדי בכל ענייניהם, ורבים הועברו מעיר לעיר לרגל מסחרם, גם מתחתנים זו בזו, ואין יחוד ושום התבודדות לשום קהלה, עכשיו חובה הכרחית לחבר הקהילות להיותם לאחדים בכל תקנותיהם ומנהגיהם ובכל הנהלתם המשפטית, בדבר המתאים בגזירה שוה לכולם.

משלהי המאה התשע עשרה החלה לחדור התרבות הצרפתית לקהילות היהודיות בערי מרוקו, דרך בתי ספר שהוקמו על ידי חברת ״כל ישראל חברים״ החל משנת 1865. תרבות זו הביאה לרפיון בזיקה לדת ולמסורת, והוא הלך והתחזק עם כינון המשטר הקולוניאלי הצרפתי במרוקו. תרמו לכך גם השינויים החברתיים והכלכליים שחלו במרוקו עם בואם של הצרפתים. נשים ובנות יצאו לעבודה בפקידות ובתעשייה, הן שהו בחברה מעורבת בין המינים במשך רוב שעות היום, ובשעות הפנאי בימים ובלילות, בבילוי משותף בשחייה ובבתי קולנוע. החילון שהלך ופשה בקהילות היהודיות העירוניות במרוקו במיוחד בקרב הדור הצעיר, גרם בעקבותיו לבעיות חדשות בדיני אישות. בעיות שברובן הפתרון הקיים להן בהלכה אינו עונה על צפיות הפונים לסעד המשפטי מבית הדין, והלכה וגברה תחושת העוול בקרב לבבות הפונים לבית הדין.

התמודדות רבי שאול עם בעיות השעה

במשך שנות כהונתו ברבנות נתקל רבי שאול בבעיות הנזכרות שנבעו מן המודרנה ומן החילון. מתוקף תפקידו כדיין בבית הדין הגדול, התודע ביתר שאת להיקף הבעיות ברחבי מרוקו ולההתמודדות השונה מבית דין למשנהו לגבי אותה הבעיה והפתרונות השונים שניתנו לה בהרכבים שונים, על אף שכולם מבוססים על ספרות הפסיקה הקיימת. הדבר עורר תמיהות והשאיר תחושת אי צדק אצל התובעים. לכן ראה רבי שאול צורך לכנס את החכמים לדון בבעיות אלו ואחרות המתעוררות בחיי היום יום, ולנסות לתת להן פתרון אחיד באמצעות התקנת תקנות. לאחר שקיבל אישור מהשלטונות להקים את ״מועצת רבנים״, הוא שקד על ההכנות להקמת המועצה וניסוח תקנון. בתקנון נקבעו המשתתפים, דרכי העלאת נושאים לדיון, צורת הדיון, קבלת ההחלטות ופרסומן ועוד.

מטרות הכינוסים כפי שהוגדרו על ידי המארגנים:

1.טהרת ההלכות בדינים ובמנהגים אשר אינם בשווה בערי מארוק;

2.תקנות והנהגות לפי המצב לטובת הדת והיהדות ולטובת החיים.

בשנת התש״ז, מועד כינוס הראשון של מועצת הרבנים, היה הרב הראשי רבי יהושוע בירדוגו, ובגלל מחלתו לא תפקד באופן מלא, ורבי שאול הוא שהיה המוליך והמביא בכל ענייני בית הדין הגדול ובניהול הכינוס הראשון. כל תכנון הכינוס, הכנת התקנון, הנושאים שעלו לדיון וניסוח ההחלטות, היו מעשי ידי רבי שאול. ואף על פי שרבי שאול היה היוזם והמוביל בכל המהלך הזה, בכל זאת חלק כבוד בפתיחה לרב הראשי רבי יהושוע בירדוגו.

המטרה הראשונה הייתה אפוא לאחד את המנהגים הקיימים בעניינים שונים, בדיני אישות ובעניינים אחרים, כמו בדיני טריפות ובדיני ירושה. דומה כי במונח ׳טהרת ההלכות׳ התכוונו, שבשעה שבאים לאחד את המנהגים יבדקו את מקורותיהם ויקבלו בכל הלכה והלכה את המנהג המבוסס ביותר במקורות ההלכתיים.

המטרה השנייה הייתה לתקן תקנות חדשות שבאמצעותן יפתרו את הבעיות המתעוררות, לפעמים גם בניגוד להלכה, או אימוץ דעה מסויימת בהלכה והפיכתה לתקנה מקובלת על כולם.

נערכו שישה כינוסים – הכינוס הראשון נערך בכ״ב בסיוון התש״ז (1947), והאחרון – בשבט בשנת התשט״ו (1955).

בעקבות כל כינוס פרסם בית הדין הגדול חוברת ובה שמות הרבנים המשתתפים, הנושאים שעלו לדיון, תקציר מהדיונים והתקנות שהתקבלו. סך הכול שש חוברות משישה כינוסים. החוברות הן נדירות. בשנת התש״ס פרסמתי את הספר: ״המשפט העברי בקהילות מרוקו״, ובו ההדרתי מחדש את ספר ״תקנות פאס״ ו״תקנות מועצת הרבנים במרוקו״, בצירוף מבוא מקיף על תקנות פאס ועל תקנות מועצת הרבנים, תוכנן והחידושים שבהן. תרמתי לפרסומן בעולם הרבני והאקדמי בהרצאות שנשאתי בכינוסים רבניים ומדעיים, ובפרסומי מאמרים, וכן לימדתי את התקנות בבתי מדרש לרבנים ובקורסים במוסדות להשכלה גבוהה, ועודדתי חוקרים ותיקים וצעירים לעסוק בהן

הרב שאול אבן דנאן – מנהיגותו וכושר הכרעתו בתיקון תקנות לפתרון בעיות המודרנה במרוקו- משה עמאר