השירה היהו. העמ. לערובי-י.לסרי


השירה היהודית העממית – לערובי-סתהית אנא מעא מוממו נכספתי אני עם התינוק

סתהית אנא מעא מוממו

נכספתי אני עם התינוק

 

סתהית אנא מעא מוממו לילא פי לילא

נכספתי עם התינוק ללילה בתוך לילה

.

וולעאם חתתא יידוז גיר פחאל האד ללילא

ולעוד שנה אשר תעבור כמו זה הלילה

.

לוכאן מא תנצר שמס, מא תדווי גמרא

לולא תזרח השמש, לא תראי הלבנה

.

גיר דדלמא פי כולל רכאן

רק אפלה בכל מקום ופנה

.

וננבית אנא ומוממו, גיר סכארא פי לאמאן

ואני עם התינוק אלון, כאמתחת מטמון אמונה

.

מסינא לקיסארייא, ווסרינא כסווא דלברוקאדו

סרנו לשווקים, וקנינו כסות ובד ברוקאט

.

ייכבר מוממו וירזעלנא אבוגאדו

יגדל תינוקנו, ויהיה לנו אדבוקאט

.

עללקנא לכוואדרו, וודגנא למסאמר

תלינו המסגרת ותקנו מסמרות

.

וונתי יא אננפיסא, תקום בידיכ עאמר

ואת היולדת קומי וידיך עתירות

.

חנא אילא כא נשרבו אששראב, נתכיירו פלמיזאן

כאשר אנו שותים יין, אנו בוררים לנו שיעור לעניין

.

ייכבא מוממו ויזרע דיין

יגדל תינוקנו, ויהיה לדיין

.

אילא כא נדרבו למוזיכר, כא נדרבו בטטנבור

כאשר אנו נוגנים נגינה, אנו מכים בתוף מרים

.

ייכרב מוממו, וירזע שליח ציבור

יגל תינוקנו, ויהיה שליח ציבור

.

אילא כא נתוובו למעזון, כא נצוובוה מן אזזיב

וכאשר אנו מכינים ריבה, מכינם אותה מצימוק יפה

.

יכבר מוממו, וירזעלנא טביב

יגדל תינוקנו, ויהיה לנו לרופא

.

הוואר לעאלי ללי כלקהום, מן ליה חא יותא

הוא העליון יצר אותם, ורק לו היכולת

.

כלק לחותא, וובעדא מן דהרהא פלמוואז תעום

ברא הדג, וכבר שוחה בגבו בגאות סוערת.

.

כדודכ תותא, ייא כייאל ליאקותא

לחייך אדומות כתות, ודמותך כפנינה זוהרת

.

וולא גרראר פססמא, כיף טטיר יפרפר וויהום

וכמו ציפור בשמים, וכמו עוף תרחפו ותנהמו

.

וונתי ייא אנפיסא, נעסתי וועאבכ ננום

והתינוק והיולדת, בשינה עמוקה נאחזו ונמו

השירה היהודית העממית – לערובי-תמננית אזזהו בגנאיים ייחלתי לעלצון במנגינות

תמננית אזזהו בגנאיים

ייחלתי לעלצון במנגינות

 

תמננית אוזהו בגנאיים אוטאר לעוד

ייחלתי לעלצון במנגינות מיצרי העוד

 

פי ערצא מפררצא מן וורד זראבי

בתוך בוסתן מוצע בשטיחים ופרח ורוד

 

וורוואייח וובכור מן לקמאיירי עוד

ניחוחות וקטורת, מעוד סוגי יינות ועוד

 

ווקראעי מסקולין מןכייאר שראבו

ובקבוקים ממורקים במבחר משקאות

 

וננפיסא ומוממו ענדי בעדא מערוד

היולדת והתינוק אצלי מוזמנים כבר

 

כיף משמום לוורד באיין צחאבו

כמו זר פרחים, בין ידידיו מעוטר

 

וללי דכל יקול מבארכ מסעוד

וכל הנכנס יאמר, מבורך ומאושר

 

וונוואזבוה, עקבאל פרח תראבי

ונשיב לו, בקרוב בשמחות קטני הילדים

 

וועקבאל ענדכום ייא כוואני ווחבאבי

ובקרוב גם אצלכם, אחים ידידים.

השירה היהודית העממית – לערובי-אלף סלאם ווכלל סלאם אלף שלומות וכל שלום

 

אלף סלאם ווכלל סלאם

אלף שלומות וכל שלום

 

אלף סלאם ווכלל סלאם בכמסא

אלף שלומות וכל שלום בסימן חמש

 

עלא ננפיסא ומוממו מול אזזין לפאסי

על היולדת והתינוק ויופיו מהעיר פאס

 

שופ ייא לחבאב מא חלאהא גלסא

הביטו ידידים, מה מתוקה חגיגה זו

 

תסמע גיר כוד האכ עממרלי כאסי

כאן תשמע רק, קח ומלא לי כוס זאת

 

תחת סי צזר לים חראר, פי ווצט לערסא

מתחת לעצי הלימון גזעיים, בתוך גן ורטב

 

ווריחת ליאסמין ווזזהאר, תחיי למגאסי

ריחות יסמין ופרחים, יעוררו מעלפון רב

 

ווכלליני נתפדדא פמוממו, חתתא ייטיב נעאסי

והניחו לי לערוג לתינוק, עד ששנתי תערב

 

ייא האדוך דדאייזין, גלבי סאר סתאת

ואתן החולפות על פני, ולבבי הפך לשברים

 

ווררוח פנאת, ככפו רזילכום

ונפשי כלתה, זרזו רגליכן

 

ווילא כונתו בנאת פאס למולועאת

ואם הנכן בנות פאס ואהבה בלבבכן

 

אזיוו נגוללכום מא יצלאח ביכום

בואנה אלי, ואגידכן עצות לטובתכן

 

לעוד מעא ררבאב, ווכאס לכמר ישקיכום

כי רק העוד והנבל, וכוס היין ירוו צמאונות

השירה היהודית העממית – לערובי-סתהית אזזהו וונגאיים התאוויתי לעלזה ומנגינות

 

סתהית אזזהו וונגאיים

התאוויתי לעלזה ומנגינות

 

סתהית אנא אוזהו וונגאיים לוטאר

התאוויתי לעלזה ולנגינות בכינור מיתריו

 

זמיע ללי נהווא ייחלא כאס מרארו

לשל אשר אשתוקק, יומתק כוס ממוריו

 

פי ערסא באההיא תפאזי כלל גייאר

בגן מדושן, ימוג כל עצב

 

ויכון חבב נסם פאתח נווארו

וניחוח פרחי הבשמים נפתח ונושב

 

טאבלא בלבצאט בכיוט לבללאר

שולחן בטעם ערוך, וכוסות בדולחים

 

אתאיי לןנדריס תלזי סככארו

ותה לונדוני זהבהב, וסוכרו שלגים צחים

 

ותכון אוממ לחסן תלגי עלא צזאר

וכלילת היופי ממעל, תביע רינתה אל אילנה

 

חתתא מכנין יעזבב פי ווקת פרארו

וציפור היער, הן תמצא במעופה

 

צזראת מפתתחאת צובחאן לעאלי למזבאר

ענפים מסועפים, שבח לריבון עולמי הגיבור

 

נוואר כלל גצן, כא יהייז בסרר ץמארו

ופרחי כלי ענף, משמח בקסמי פריו הטהור

 

טטרונז טאייבין, תחת סי לים חאר

אתרוגים בשלים, מתחת ללימון מקורי שלובים

 

וודוואלי, לאקאת ביהא ייכדארו

וגפנים נפגשו, בצבעיהם ירוקים

 

לכילי וולייאסמין וורהוט נוואר

המור והיסמין וסוגי תפרחות במינו

 

ועוד לקרונפל, כולל וואחד פי תכייארו

וענפי ציפורנים לכל איש בהזמינו

 

לעוד ווררבאב, ווטטאר ווטרראר

העוד והעוגב וגם תוף מתופף

 

חתתא מול לכאמאלזא, ונגגם בוטארו

גם אוחז בכינור ינעים במיתריו ויוסף

 

וויכון לולייד פי זנמת לגראר

ויהיה לנו הילד, על כוב מזל ענק

 

ישקינא בלמודאם צאפי בללארו

ישקני במודאם, בגביע בדולח נקי

 

וביכ ייא מוממו לעזיז

ובשמחתך אתה התינוק והאהוב

 

יחחלא כאס דהאב, וויגזאל גייארו

תומתק כוס הזהב ולא תהיה עוד עצוב

השירה היהודית העממית – לערובי-לערוצה זאזייא הכלה זאזייא

לערוצה זאזייא

הכלה זאזייא

 

כמסין יפתלו ווכמסין ייסגגגיוו

חמישים פותחים בקוסקוס וחמישים במרק ירטיבוהו

 

אממא כמסין ערראדא מן דאר לדאר

בעוד חמישים מזמינים כל איש בביתו יפקדוהו

 

כמסין קאלא דארו פצייאתהא

חמישים אמות אריג לשמלתה גזרו

 

צאבוהא נאקצא, כממלוהא בטרף לככתאן

מצאום חסרים, השלימו בפיסת בד ותפרו

 

כמסין קאלא, דארו פי ייזארהא

חמישים אמות בד, עבור סדינה כליל

צאבוהר נאקצא, כממלוהא בסביב לחצאן

מצאום חסרים, השלימו בזנב סוס

 

כמסין רטל פתננתהא

חמישים משקולות " חיננא " הכינו לבשמיה

 

צאבוהא נאקצא, כממלוהא בלקנטאר

מצאום חסרים, הוסיפו עוד לכובד מאזניה

 

כמסין רטל דארו פנפקתהא

חמישים משקולות הכינו לסעודותיה

 

צאבוהא נאקצא, כממלוהא בחאנות לעטטאר

מצאום חסרים, השלימו בחנות ומלאי תבליניה

 

כמסין קאלא, דארו פסערתהא

חמישים אמות, מדדו לאורך שערותיה

 

צאבוהא נאקצא, כממלוהא בקדיב דדהבאן

מצאום חסרים, השלימו בשרביט זהביה

 

כמסין קאלא, דארו פרחייתהא

חמישים אמות קבעו למידות סנדליה

 

צאבוהא נאקצא, כממלוהא בזלד חמאר

מצאום חסרים, השלימו בעור אתון בת ימיה

 

ווהאדו עליכ קצצא ווקצצא

ואלה עליך סיפורים ועלילות

 

ייא זאזייא בנת סרחאן, מכמולת אזזין

הו ! זאזייא בת סירחאן, את כלולה מכל הכלולות

השירה היהודית העממית – לערובי-אאזין לחורר היפי הגזעי

אאזין לחורר

היפי הגזעי


מא זין לחורר, אילא יכון דאייר ביה צצור

מה טוב יופי גזעי, אם סביב לו חומה מקפת

אומא זין לכצצא, אילא תזרי פי מאהא

ורב יופי המזרקה, אם במימיה תזרום מוצפת

 

מא זין לעזרי, אילא יכון תאמר או מתמור

מה טוב בחור רציני, מיוש עם שכל

 

אומא זין לעזבא, מא תדצצר מן וואלאהא

ומה טובה העלמה, אשר לא תתפתה לכל שואל

 

אוהאדי עלא כפפת ררזל, תזיב להליכא למולאהא

וזאת על קלילת מפסע הרגל, המביאה התשה לאוהבה

 

ייא עינין לחות, מא יקדרוס יזורוכסי לבנאת

את עם עיני הדגה, לא תעזנה הבנות לבקרה

 

וולבנאת ייא לאללה, גלבוני בהוואהום

והבנות גבירתי, נצחוני בעוצמת אהבים

 

אוסיר אתה לענד האדוכ צצובביצאת

ואתה איש פוחז, לך לאותן בנות פרחחיות

 

אממא לחסב ווננסב, כאיין לחכאם עליהום

אך בנות החסד והערך, עליהן נוטרות ומושלות 

 

ווינעל זדד רראזל, ווזד ללי ייאמן פיהום

יקוללו האנשים הנקלים, וגם התמימה שבהם תתן אמונות

השירה היהודית העממית – לערובי-קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.

לבקשתו שך גולש נאמן מרדכי דאדון

קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.

 

ביסמ אללאה אנא נבדא נעיד מא סאר

סידנא יוסף מעא כותו בעשרה

 

בשם האל אתחיל ואספרה מה שקרה

לאדוננו יוסף עם אחיו עשרה.

 

כאן גאלס מעא בוה פדדאר

בללילה ובננהאר ידלל גיר יקרא

 

תמיד ישב עם אביו בבית לחוד

ביום ובלילה נהג רק ללמוד

 

וואחד נהאר גאל לבוה רית עתבאר

בופת חדאצ דנזום אולגמרא

 

יום אחד אמר לאביו : ראיתי פלאים

ראיתי ירח ועשתי עשר כוכבים

 

כללהום כא יבאייעו לייא טוויל לעמר

גאללו ייא וולדי יזזיכ מן להדרא

 

לי כולם משתחווים ולאורך ימים

השיב לו : בני חדל מן הדיבורים האלה הרמים

 

 

חים שמעוה כותו כול וואחד תגייר

גאלו בגא ייתצלטן האדי לימארא

 

כאשר שמעוהו אחיו, על אחד נעצב בלבבו

אמרו, למלוך עלינו הוא מבקש בלבבו.

 

מא בקאשי מננהום וואחד פיה ייכור

גאלו לאיין גאדי בהאד דצארא

 

מכולם לא נותר אחד, בו יביט באהבה

אמור, לאן מובילה אותו זו המשובה

 

קאדא יוסף כלאמו, מא רפד גאייא למנאמו

חין כאן פריד ענד אוממו, עזז ממנו מא כאן

 

סיים יוסף דבריו, ואת חלומו לא החשיב

כי יחיד היה לאמו, לא היה כמוהו חביב.

 

כותו סארו גדדאמו, רפדו ענדהום מנאמו

כול וואחד יירעא גנמו, פלכלא וולכלוואן

אחיו רדפו אותו ועיניהם נשאו לחלומות

כל אחד רועה צאנו במדבר ובשממות

 

ראובן קאיר הממו, כא יככממם פי תכמאמו

ווללי מזממם פי זמאמו, יצררפו מעא לכוואן

 

ראובן הוגה ברעיונו, ונתון במחשבותיו

כי הכתוב ברישום פנקסו יפרע עם אחיו

 

נרדדו לחדית ליעקב מא נווא לעאר

מא נוואסי לכוואן יגדרו פמררא

 

נשובה בשיחנו ליעקב, שלא חשב על דיבה

בדעתו לא עלתה לבגידות אחים כל סיבה

 

גאללו ייא יוסף עזזם זיב לכבאר

כותכ מא ראחו באייתין פי בררא

 

אמר ליוסף : לך אל אחיך והבא שלומים.

הלא אחיך בחוץ ללון, אינם אמורים

 

גאל האדא מא קדדרת ייא לזבבאר

מא נכצצאר כאטר בוייא חתתא בנדרא

 

השיב יוסף, זו פקודת אל התעצומות

ולא אסור ממצוות אבי, אפילו בנסתרות

 

סאר יוסף יתמססא פלכלא וולקיפאר

חתתא לגאה מאליכ מתלוף ייתסארא

 

שקד יוסף על לכתו, במדבר ובשממות

עד שפגשו מלאך, ומצאו תועה בנתיבות נעלמות

 

גאללו ייא יוסף עלאס כא תדוור

כאן כותב אזי נעטיכ לימארא

 

שאל את יוסף, את מי תחפפש בשבילים הרחוקים

אם אחיך, בואו ואתנה לך סימנים בדוקים.

 

דיר תכאלאב ענד ללאה, ידרב ווידאווי בדוואה

זיר ענד רבבכ לא תנסאה, זידלו פססכראאן.

 

שים את ביטחונך באל, המכה והמרכה ברפואותיו

דבק באלוהים ואל תשכח, והוסף לו תשבחותיו

 

בוכי יעקב כא יילגי בלגאה, מאסיין לדותן

חין מסא יוסף לתממא זא ייתזארא

 

ומי נותא עם יעקב אביך ? הן אחיך שמוהו בזעם

כל אחד הוגה בלשונו, ולדותן עשו דרכם

 

חין מסא יוף לתממא וסאק לכבאר

כול וואחד מן כותו זא ייתזארא

 

וכאשר הלך יוסף שמה, וחשאל על המצב בתמימותו

ראוהו אחיו, וכל אחד התרוצץ לקראתו

 

סאר ידממם לככותו כבאר וסגאר

מה קדא פיהום לא רגוב וואלא חזארא

 

התחנן אל אחיו גדולים וקטנים

לא הועילו לו הפצרות, ולא תחנונים

 

גאללהום ייא ככותי אס עמלת מן עאר

האד לפעאל מא יעמלוה חתתא לכפפארא

 

אמר להם אחי ! מה הרעה אשר עוללתי לכם ?

הרי מעשיכם זה, יעשוהו רק אכזרים כמותכם

 

דבחו עתרוס מן למעוז כאן מכתאר

מרמגו פיה דרראעא או רזעת חמרא

 

תיש טבחו גדי מהעדר, והיה מובחר למשימה

טבלו בדמו הכותונת, שהייתה אדומה

 

חין פסכוהאלו מאבא, כל וואחד דרבו דרבא

גאל לפדיחא מכתובא, נצררפהא מעא לכוואן

 

התנגד יוסף להסירה, וכל אחד חבט בו חבטה

אמר : הגזרה רשומה, ועם אחי אשא אותה

 

קאם נפתלי בזזרבא, קאל נעבביווהא לבונא דאבא

ציבנאהא פוואחד לגאבא, מסייבא סוף אוכאן

 

אמר בפתלי במהירות, נבי אותה לאבינו עתה

ונאמר ביער מצאנוה, זרוקה והבט בה אתה.

 

חין חכמהא נדב וואחד ננדבא

גאל האדי הייא לגריבא

 

כאשר אחז בה יעקב, הספיד אותה בזעקה מרה

ואמר זהו אסון גדול מאוד ונורא

 

די בני הייא, מן דאבא וואנא ייא חזנאן

נרדדו לחדית ליוסף זין לבצר

 

כתונת בני היא, מעתה אשב אני באבלות

נשוב לעניין יוסף יפה התארים

 

 

יום לאחוה פי ביר כאווי בלא עמארא

לחנוס וולעקארב פיה דון תחכאר

 

יום בו הושלך לבור ריק ואין בו מים

רק נחשים  ועקרבים שורצים בו

 

חתתא דבאלת אוזהו וורזעת צפרא

זאב ללאה וואחד לקאפלא דלערב גאדייא

 

חיש נפלו פניו חוורו עד מהרה

זימן לו האל, ובאה אורחת ישמעאלים

 

למאצר זאייא מן טריק בעידא מן צצחרא

קאלו אראוו נביעוה להאדו ייאכ ייגבר

מא נסופוה וואלה נעטיוו לבשארא

 

למצרים ירדו, ממדבר ממרחק שבילים

אמרו אחיו טת יוסף בואו ונמכורה

לא נראה אותו יותר, ולאבינו לא נשמיע את הבשורה

 

חיו טללעו דאכ לערבי, גאללו תעאלא ייא צאחבי

מקבול מא ייעטיכ רבבי, גיר ייאלה אוכן

 

כאשר העלה אותו הישמעאלי, אמר לו בוא הנה נער

קבל פסק דין האל, בוא עמנו ואל תאחר

 

פי וואחד לביר כונת מרבבי, באיין לוחאייס כאן עדאבי

יהודה כאי וחביבי סעאני בתתאמאן

 

בבור אחד נחבא הייתי, ובין חיות סבלתי צער

יהודה אחי ואהובי, במחיר הייתי לו לממכר

 

גאללו נצררף מכתובי, פין בוייא יירא עדאבי

טלעוני פסכו תובי, תלקוני ערייאן.

 

אקבל מלוא גורלי, והעיכן אבי ויראה מצוקתי

העלוני ובגדי מעלי הוסר, שילחוני בעירום גופתי

 

חין קבדו לערבי, וורכבו עלא חמאר

דווזו עלא קבר אוממו טאחת חורא

 

אחז בו הישמעאלי והרכיבו על חמורו

חלפו בקרבת קבר אמו רחל

 

גלס יוסף כא יצייח צייאח לגדר

קאלתולו ייא וולדי צבר לצרה, רזעו ירגבוה נתי תגפר

 

ישב יוסף צווח על זאת הבגידה בזעקות

אמרא אמו : קבל הצרה !! ואילו אחיו ראו בו  כפרות

 

ערפתא באיין דנובכ ראה ייתסארא

חין קטעו סומו עבבאווה למאצר

 

ידענו כי עוונך רודפנו, והנה הוא מתהלך בלךי ליאות

קבעו סופית ביניהם מחירו, והמשיכו למצרים

 

סראה פוטיפר קאייד לגזזארא

גאללו נחבבכ תכדם ענדי פדדאר

וואלאכין תכדם ענדי בלא איזארא

 

קנה אותו פוטיפר שר הטבחים

אמר לו : בביתי תעבוד כמנהג עבדים

ותעמול אצלי, בלי שכר ושלמונים

 

חין דככלוה מן באב דאר, גאללו דדי מן דאכ לכבאר

דדי יוסף זין למנדר, נסמעו לכלאם

 

כשהכניסוהו בשער הבית, שאלו מי זה בא ?

של יוסף יפה המראה הייתה התשובה

 

זוליכא עמלת עינהא פיה, גאלת האדא באס נתיה

נטלב מן רבבי ייהדיה, האד פרכ לגוזלאן

 

זוליכא נשאה אליו עיניה, אמרה, בו אמצא שעשועים

אבקש כי האל ישקיטו, הרי זה עופר איילים

 

כול מא גאל אנא נעטיה, מן דהב ופדדא נגניה

חלפת מא נחמד עליה, מן טריק לעצייאן

 

כל אשר ידרוש אתן לו, אעשיר אותו בזהב ובכספים

נשבעתי כי רק בו אסתפק מדרכי תעתועים

 

פוטיפר דאבאנזליה, מא יסופ פייא וואלא פיה

סידי וואס נעמל במזיה, נברא מן למחאיין

 

את פוטיפא בעלי אדיח, לא יביט בי ולא יסתכל עליו

וכי מה אעשה בנוכחותו, ואז מטרחותי אבריא

 

גאללהא יוסף לוכאן תעטיני מייאת קנטאר

מא הייא דדי בוייא ווזדי לעבירה

 

השיב לה יוסף : כזאת לא תיעשה, גם במחיר מאה כיכרות

ואין זה כבוד אבי וסבי לעבור עברות

 

מא נעצי רבבי לכרים ראה נאדר

כיף נעמל למעאצייא, אוכיף ייזרא

 

לא אמרוד באל עליון, והוא צופה עלי מלמעלה

לא אהיה בן מרדות, לא אעשה כזאת נבלה

 

ראני מן באנו ישראל דוכ לחראר

דיר קומי פחלאכ ייזזאכ מן להדרא

 

ואנוכי הן מבני ישראל, בני חורין וחופשיים.

סורי לך מזה, וחדלי מאלה דברים בטלים

 

זוליכא ייבסת מא תלאת תהדר

חתתא דבאלת אוזההא ורזעת צפרא

 

זוליכא נשתתקה, ולא יכלה עוד לאמר דברים

עד נפלו פניה ולבשו צהובים

 

סאלוהא זייראנהא אס האד לגייאר

גאללתלום גאדייא נמסי פלכצארא

 

שאלוה שכנותיה, מה העצבות הזאת ?

השיבה : עוד אלכה לאובדן אסונות

 

יוסף קטטע קלבי בסיף באטר

וללי תגדדבני תזי תחוף וותרא

 

יוסף היפה קרע את לבי, בפגיון חד ומרטיט

מי שאינה מאמינה, תבוא לראות ולהביט

 

גללסתהום וועטאת פידיהום לכייאר

כלל ווחדא קבדת פידיהא צפרא

 

הושיבה אותן ובידיהן נתנה תפוחים

כל אחת בידה אחזה סכין קילופים

 

עייטת ייא יוסף אזי כזר ודהר

עליכ אמאן ללאה, מא בקאת הדרא

 

וליוסף קראה : בוא, וזרח באור נגוהות

עליך שבועת האל, כי לא נותר דבר ספקות

 

חין דכל יוסף, דווא עליהום דאכ לקצר

תקול נצרת עליהום שמש ולגמרא

 

וכאשר יוסף נכנס, האיר להן במקום שבתן

כמו נהרו השמש והלבנה ברקעים

 

חין הזזו פיה עיניהום, ווסארת דנייא ביהום

נקטעו צבאע יידיהום מן כתרת ששופאן

מא קדרס יוסף ייכזר פיהום, כרז מן דאר אוכללאהום

 

כשנשאו לעברו עיניהן, עולמן נסתחרר עליהן

נחתכו אצבעות ידיהן, מרוב עוצמת מבטיהן

לא סבל יוסף להסתכל בפניהן, עזב את הבית והשאירן כולן

 

קאל ייא רבבי תעימהום, אס האד לקתלאן

וואחד נהאר תזמעו כללהום

 

ביקש אלוהיו כי יסמאן על כל מעללן

יום אחד שוב נתאספו כולן

 

כאנת וואחד נזאהא ענדהום

כא יימסיוולהא כללהום, זאת בין אולידאן

 

ערכו משתה עינוגים לעצמן

אצל זוליכה הלכו כולן, ואל יוסף מחמדן

 

קאלו לזוליכה נוד תפאייד לגייאר

קאלתלהום מא קדרת חתתא נתסארא

 

אמרו לזוליכה קומי מעצבונך נוחי

השיבה להן, לצעוד לא נותר בי כוחי

 

חין דכל יוסף תסככאתלו בלעדר

זאוובהא לוכאן תקטע לחמי בצצפרא

 

כשנכנס יוסף, באה אליו בצערה להלין

השיב ואמר, כך לא יהיה, ולו בשרי ייחתך בסכין

 

צברת פיה וובקא מעאהא ייתעאפר

כרז מן דדאר ווכלאלהא לגפארא

 

אחזה בגופו, ויוסף עוד נאבק נגדה

יצא מן הבית והשאירה לכפרות

 

זא פוטיפר קאללהא אס האד לגייאר

קאלתלו עבד יהודי בדאני פדדצארא

 

בא פוטיפר בעלה ושאלה : מה הצער והעוגמה

אמרה לו : עבד עברי נגע בי בחשק ובכוונה

 

סוף תובו האדא פידי, מא קדא מעאה גיר למאדי

מה הנא גיר אנא ווחדי, וואלא מעאייא זיראן

 

הבט בבגדו זה, ולא נותר אלא עונש בלי תואנה

אים פה איש ואני בודדה, אין לי שכן ולא שכנה

 

גאללו כיף יציר ייא עבדי, חתתא תגדרני פולאדי

דוז מעאייא ענד לקאדי, ווסכי בללי כאן

 

אמר לו פוטיפר : כיצד זה, עבדי תבגוד באשת נעורי

בוא אחרי לשופט, וזדונותיך ספר באוזנו ובאוזנַי

וואזבו חאסא ייא סידי, מא הייא דדי בוייא ווזדי

ראה עאלם רבבי סידי, וולא נדרתהא בעייאן

 

השיב יוסף : חלילה אדוני ! אין זה מנהג אבי וסבי !

בריבוני היודע צפונות, אשתך לא ראיתי בעיני

 

חין ווצלו ענד לחאחכ, זבדו תייאב לגדר

שאפהום אוקאל מא בקאת הדרא

 

וכאשר הגיעו למושל, הוציאו הבגד לעדות בוגדנות

ראהו יוסף ואמר : אין יותר הוכחות נחרצות

 

עייט עלא צחאבו דרבוה דריב כאפר

גאללו מא ייאכד פייא כלאם למרא

 

ציווה פוטיפר על משרתיו, והפליאו בו מכות אכזר

נהפ פוטיפר : אל יאמק העבד נגעתי באשתי

 

מא עמלתס ייא סידי האד דדנוב ייאסר

רבבי עאלם ראה ישוף ווירא

 

השלים יוסף ואמר : אדוני הן מרובה זה העונש

הלא יודע מלכי ואלוהי, הרואה ודורש

 

עייאת תוזן פייא בלקנאטר

ראה עאלם רבבי סידי מייאת מררא

 

נלאתה אשתך מלפתות אותי, בכיכרות זהב רבות

וריבוני ראה, כי הניחה אבני חן לרבבות

 

סאר סידי צררפ לקדרא, כיף חבב מולאנא וורדא

פי לסזן ליום אוגדדא, חתתא יריד אררחמאן

 

ואולם האל חפץ ביכולתו, כפי חפצו ורצייתו

והשליכוהו בבית אסורים, עד הרמן ירחם אותו

 

גלס עסר סנין מעדודא, אוזאד עאמסאיים זאיידא

האדא יידחיה להאדא, חתתא כייוולו מא כאן.

 

ישב עשר שנים במספר, ונוספו לו שנתיים הוספה

זה משליכו אל זה, ודמות פניו עמומה וכפופה.

 

וואחד נהאר עלא גיר רראדא, כאנו זוז דלקייאדא

נאמו מנאמא ווחדא, צבחו עלא לגנאן

 

אך לימים ולפתע פתאום, היו עמו שני שרים אסורים

ושניהם חלמו חלום אחד, ועם בוקר החלו אותו מספרים

 

קאללהום אזיוו תעאוודולי ייא חדדאר

דאבא תתפאזא עליכום אלגמרא

אמר להם יוסף, בואן וספרו לי עניינכם

אולי עוד יוטב לכם, ויואר אושרכם.

 

נאד לכבבאז ייא כותי עאד ייהדר

גאללו נתי רזעת אוזהכ מדבאלא ווצפרא

 

קם שר האופים, וחלומו שיחזר בפרטים

העיר לו יוסף, כי הנה פניך נבלו והם צהובים

 

נאד מול לכאס חתתא הווא קאם יהדר

פי חלמי נדרת האד נדרא

 

קם שר כוסות המשקים, וחלומו שיחזר בפרטים

אמר, בחלומי ראיתי אלה המראים.

 

ענאקד לעינב קונת נעצצר

פי ווסט לכאס וואלא בקאת הדרא

 

ושריגי ענבים סחטתי לתוך הגביעים

לפנים הכוסות, ואין אלה הזיות תעתועים

 

דגייא פצצרלו למנאם, קאללו מן דאבא תלת ייאם

תנטלק וותזוול להמום, אותרזע פרחאן

 

חיש פתר לו יוסף חלומו, ואמר בעוד שלושה ימים

תשוחרר ותשכח תוגות, ועל כנך תשוב כמלפנים

 

קאם לכבבאז וותכללם, קאללו ייזאכ מא תכממם

מא בקאלו עישאן

 

קם שר האופים ושוב דיבר, ויוסף אמר לו אַל לך מחשבות

כי לא נשארו לך חיי קוממיות

 

נררדו לחידית לפאעה ייא חדדאר, יום נאם מנאמו פולק מן לגצרא

מא צאב מן יפצצלו מן אהל מאצר

 

נשוב על העלילה אל פרעה, נפעם כי גם הוא חלם חלום

ופותר לא מצא לו בכל חכמי מצרים וחרטום

 

נאד מול לכאס ייתכללם פרד מררא

גאללו ייא סידי ראני נתפככר

 

אזי בא שר המשקים, להזכיר חטאים ולדבר פתאום

אדוני פרעה, אמר, הן יש לי זכרונות

 

יום כונת מסזן וואלה זברת קודרא

כאן תממא עבד יהודי כא יפצצר

 

יום הייתי אסור, ולא מצאתי לחלומי פתרונות

אך היה שם עבד עברי, שידע לפתור

 

אוכיף דאללו האגדאכ זרא

קאללהום זיבוהו לייא, אוליה מעאווד מא בייא

בעד מא יגול עינייא נעטיהום אוכאן

 

וכדבר פתרונו יצאת מהבור

הביאוהו ! פקד פרעה ואמר לו : אספר חלום עוועים

ואחרי דבריו, אתן לו אף עיני בלי כל תנאים

 

חין זאבו מול למזייא, גאללו דווי וותכללם דגייא

ראה כאיין מול דדונייא פוק מננכ צולטאן

 

וכאשר הביאו איש התושיה, אמר לו : מהר ספר חלומך

שהרי פטרון העולם, והוא מני אז רם ונישא ממך

 

גאללו חלמת סבע שבול מא פיהום לאטר

וסבע שבול כול ווחדא פיהא גמרא

 

אמר לו : חלמתי, והנה שבע שיבולים טובות ומלאות

אחריהן שבע שיבולים צנומות דקות ושדופות

 

גאללו חלמת סבע בגראת כבאר

ווסבעא דארבהום אלכצרא

 

חלמתי שבע פרות יפות תואר ובריאות בשר

ועוד שבע פרות דקות ורעות תואר

 

וואזבו יוסף, סבע סנין וורכא כּא יסיר

ווסבע סנין דלגלא בלא תזארא

 

השיב לו יוסף : שבע שנים של שובע למצרים באות

אחריהן, שבע שנות יוקר בלי כל שכר ותבואות

 

גיר כייל זזרע וובדא תעממר

אושוף וואחד ללי ייעטיכ סי דבארא

 

קום אסוף זרעים למלא מזנים אל זנים

ומצא איש נבון, שידע לקבץ מחסנים

 

גאל פרעה ראה כממנא, האדא די יצלאח בינא

הווא יכון מול למדינה, באמר אררחמאן

 

השיב פרעה ואמר : חשבנו והנמצא כמותו מוצלח בתוכנו ?

היה יוסף מושל המדינה, במאמר האל הרחמן עלינו

 

גאללהום זיבהולי הינא, חתתא ייתכללם מעאנא

ווידא יעאוונו מולאנא, יסרח סבע סנין

 

פקד פרעה והביאוהו שוב הלום, יתן עצה ודברים נכונים

ואם יהיה אלוהינו בעזרו, יזין אותנו שבע שנים

 

זאה מאליכ מן ענד מולאנא

קאללו זוול האד לגבינא

 

ובא אל יוסף מלאך שליח אלוהי עליון

 אמר לי, הסר ממך עצבון

 

רבבי יעפו עלינא קום תרזע צלטאן

חין דווזוה וונסמאע לכבאר

 

האל בחמלתו עליך, קום להיות לכל המלכים ריבון

כשהעבירוהו ונודע הדבר

 

להדייאת בדאוו יזיוו פמררא

אמא מן ייאקות וואמא מן זוהר

אמא מן דהב וואמא מן נקרא

 

זרמו המנחות כמים במדבר

כמה מרגליות ומספר אבני ספיר רב

כמה כסף וכמה פז וזהב.

 

סארת לקצצא יתתא טלעו מן מאצר

זמיע קבילת סידנא יעקב למכתארא

 

נמשכו קורות יוסף, עד שעלו משעבוד מצרים

כל שבטי משפחת יעקב, בני מובחרים

 

ייא רביי תזמענא פי ארדנא

תבנילנא פי קריב מקדאסנא

 

אלוהים ! קבץ אותנו על אדמתנו

ובקרוב בנה לנו בית מקדשנו

 

וונרזעו לחוררייתנא

חנא ווזמיע ישראל כוואנא

 

ונשובה אל חרותנו

אנחנו וכל בני ישראל אחינו.

 

אמן ואמן – סוף קצידת יוסף הצדיק כפי שהובאה על ידי יעקב לסרי בספרו " השירה היהודית עממית במרוקו "

 

כמובן שקיימות גרסאות אחרות, המושרות וגם אלו שחוברו על ידי משוררים שונים, נקווה לקבצן כאן במקום הראוי להם באתר מכובד זה.

לבקשתו של מר קינן הנכבד להלן הקישור של קצידה במלואה מפיו של ג'ו עמאר ז"ל

http://www.youtube.com/watch?v=jS3NrwN58Mc

להנאתך – אלי פילו

השירה היהודית העממית – לערובי-ייא נאס גולו בראבו היי !! אנשים אימרו בראבו

ייא נאס גולו בראבו

היי !! אנשים אימרו בראבו

 

ייא נאס ייא נאס גולו בראבו

אנשי, היי, אנשי אמרו הידד

 

עלא לערוצ ועלא צחאבו

על החתן ועל ידידיו יחד

 

פתס עלא אזזין חתתא צאבו

חיפש יופי ומצא אותו

 

פרחולו זמיע אהלו ווצחאבו

שמחו לו אנשי משפחתו ובני חברתו.

 

ייא נאס ייא נאס, גולו בראבא עליהא

אנשי, היי, אנשי, אמרו לה הידד

 

כדמת צצורא גיר בידיהא

הכינה נדוניה בידיה לבד

 

חתתא ווחד מא עאוונא פיהא

אף איש לא בא לעזרתה

 

גיר בוהא לחנין עליהא

רק אביה נמרחם אותה

ייא נאס ייא נאס, לא תעייבוס פייא

אנשי, היי אנשי אל תחפשו בפגמי

 

האדי גנייתי לוולאנייא

כי זהו השיר הראשון שלי

 

לומא לערוצ ללי עזיז עלייא

ואלמלא החתן אשר יקר עלי

 

מא תשמעוס חססי, יא דדאיירין בייא

לא תשמעו קולי, אתם היושבים סביבי

 

אנא נגנני עלא לוורדא פוצט לכאס

אני אשיר על שושן בתוך גביע

 

סעאדתו ללי עבבא לערוצא

מה רב אושרו, כי לקח הכלה והגיע

 

ווהייא לסיבא וובנת ננאס

אל בת רצינית וגם יחסנית

 

וואנא נגנני ווידדייא פלחננא

ואני שרה והחינה אני רוקחת

 

וויעטיב יא לערוצ, ללי ראני נתמננא

ויתן לי השם הו, כל איחול וברכה

השירה היהודית העממית – לערובי-לערוצ ולערוצא החתן והכלה

 

לערוצ ולערוצא

החתן והכלה

 

שאלוני עלאס ייא וולד למרצא

שאלוני, מדוע זה, בן המזח

 

תגנני וותרקצ פי האד לערסא

תזמר ותרקוד בזה הגן שפרח

 

קולת נגנני בזזהו ווטאצא

אמרתי, אשיר בעלזה ובידי גביע

 

פי לקייאן לערוצ מעא לערוצא

במפגש החתן, אל כלתו הגיע

 

פי חקק לערוצ נעללי צוטי

לכבוד החתן, אגביה בנעימות קולי

 

נמוול פלחסין, וונזיד בלחננ לוואטי

אסלסל הרינה בגרוני, ואוסיף במנגינות מהללי

 

וועלא לערוצא נוולי פי בצאטי

ולמען הכלה אהיה, במיטב הגיגים

 

יעיסו בזוזהום, עיסא כאליצא

יחדיו יחיו שניהם, חיים מושלמים

 

ייאהייא לערוצ שרב מן בירהא

ואתה החתן, שתה לך מבארה

 

וואייאכ תעטי קלבכ לגירהא

והזהר פן לבך תַטה אל זולתה

 

כון וולד ננאס, וואלא תגיירהא

היה בן מיוחסים, ואל תדאיב לה

 

כיף ממא ייגיירו וורדא מגרוצא

כמעציבי שושנה,תלושה מגינתה

 

ייא לערוצא נווצציכ בטטאעא

ואַת הכלה אצווה, במשמעת ובשבועה

 

וותפיק פלליל, מא ייאמר כלל סאעא

עורי לו בלילות, כדרישתו ובכל שעה

 

באס תעיסו פזזהו וולכילאעא

כדי שתחיו בעלזה ובשושנים

 

וותוולדו לולאד בלכמיס וולכמיסא

במספר חמש ובחמישיות תלדו בנים

השירה היהודית העממית – לערובי-לערוצ ולערוצא החתן והכלה

לערוצ ולערוצא

החתן והכלה

 

שאלוני עלאס ייא וולד למרצא

שאלוני, מדוע זה, בן המזח

 

תגנני וותרקצ פי האד לערסא

תזמר ותרקוד בזה הגן שפרח

 

קולת נגנני בזזהו ווטאצא

אמרתי, אשיר בעלזה ובידי גביע

 

פי לקייאן לערוצ מעא לערוצא

במפגש החתן, אל כלתו הגיע

 

 

פי חקק לערוצ נעללי צוטי

לכבוד החתן, אגביה בנעימות קולי

 

נמוול פלחסין, וונזיד בלחננ לוואטי

אסלסל הרינה בגרוני, ואוסיף במנגינות מהללי

 

וועלא לערוצא נוולי פי בצאטי

ולמען הכלה אהיה, במיטב הגיגים

 

יעיסו בזוזהום, עיסא כאליצא

יחדיו יחיו שניהם, חיים מושלמים

 

 

ייאהייא לערוצ שרב מן בירהא

ואתה החתן, שתה לך מבארה

 

וואייאכ תעטי קלבכ לגירהא

והזהר פן לבך תַטה אל זולתה

 

כון וולד ננאס, וואלא תגיירהא

היה בן מיוחסים, ואל תדאיב לה

 

כיף ממא ייגיירו וורדא מגרוצא

כמעציבי שושנה,תלושה מגינתה

 

ייא לערוצא נווצציכ בטטאעא

ואַת הכלה אצווה, במשמעת ובשבועה

 

וותפיק פלליל, מא ייאמר כלל סאעא

עורי לו בלילות, כדרישתו ובכל שעה

 

באס תעיסו פזזהו וולכילאעא

כדי שתחיו בעלזה ובשושנים

 

וותוולדו לולאד בלכמיס וולכמיסא

במספר חמש ובחמישיות תלדו בנים

 

איימתא נחוזכ ייא גזאלי

אימתי אחזיק בך עופר צביים

 

באבא לערוצ ייא סביכא מן דדהבאן

חתני הדומה לרשת מחוטי זהבים

 

ייא קדיב לכיזראן, פשוואק פדלאלה

שרביט נוי החיזרן, למכרז בשווקים

 

סאדיתכ ביה ללאלא, אילא כחחלתי עיניכ

משביעה אותך באל, אם השחרת עיניך

 

וואס כאן הנאכ מריוד דלכחול

האם היה שם כוחל מכחולך

 

ייאוו האדיכ הייא כליקת מולאנא

או שמא זאת היא יצירת בוראך

 

לערוצ ולערוצא ענדי עזאז

החתן והכלה אצלי יקרים

 

ווגיר פרחהום לכביר הווא ייכפאנא

רק שמחתם הגדולה, לנו סיפוקם

 

ראה סעדי ייטלאע, וננזמתי פססמא תלאלי

עוד אושרי יתנשא, וכוכבי יסייר בשמים

 

איימתא נחוזכ ענדי ייא גזאלי

אימתי אחזיק בך, עופר צביים

 

וובזינכ, אנא נתקב עינין עדייאני

ובנוי פניך אנקר עיני האויבים

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-מברוכ ייא מברוכ ברוכה המבורכת

מברוכ ייא מברוכ

ברוכה המבורכת

 

מברוכ ייא מברוכ, וועליכ ראני מהלוב

ברוכה המבורכת, ובגללך אני תשוש בתשושים

 

נשעאפכ וונתרק עדוכ, ייא ראס למולוכ

איתך אהיה סבלני, ואטוש אויבך עטרת המלכים

 

שהדו באס ללא פנית וונדית

העידו עלי כי התמוססתי וכחשתי

 

יום לווזנא ווללון סמאווי, ווכדוד זזגר זללאל

ביום ההבחנה בשמי התכלת, ובלחי העלומים

 

ססאמא אוששוף אולון לכדר פללוואן

הרקיע והמבט, וגון הירוק בצבעים

 

מא תהוויני פלבנאת, גיר האדיכ למזיינא

לא שבתה את לבי בכנות, אלא ההיא ביופי חינני

 

אמאלי ייא מאלי ללאלא דווי, מאלכ ייא מאלי

עני לי, עניני, גברתי, ומה לך, מטמוני ?

 

 

אמאלי ייא בניתתי, נתי בנת לבלאד וואנא ברראני

אַת הוני, ילדתי, כי אַת בת הכרך ואנוכי נוכרי

 

באין גראם לליל, ווגצון דוואלי

בינות לאהבתנו בלילות, בין שריגי הגפנים

 

חזאר לכיכלאן וולגבאז, ווחדא זרירקא

בין אבני " הכיכלאן והגנבאז " הכחולים

 

וולוורד אילא יכון פאתח נווארו

והוורד אם הוא פותח במלוא תפרחתו

 

מאלי מאלי ללאלא חייאני, נתי דדאכ נעאס וואנא מא זאני

את גברתי ילדתי, ערבה תנומתך ושנתי נדדה ממני

 

זברתהא פי בית בארזא, מסעולא יום לכמיס

מצאתיה בביתה ישובה, והיום חמישי דלקה נגוהות

 

טלאקת עליהא דלאל, וועטאתני מן זינהא קליל

התפנקה בליטוף שערה, ומיופייה נתנה לי קמצוץ בכמות

 

ווזאדת עליה בלבייאד זין ססייאלא

הוסיפה עליו מצחותה, ויפי מדברה החייני

 

מאלי מאלי ללאלא חייאני, ללאלא דווי מאלכ ייא מאלי

עני לי, עניני גברתי, דברי ומללי, מה לך, מטמוני ?

 

עלאס עליכ ייא ססמעא, עלאס עליכ לבכא וולפארק

מה לך נר דולק, מה זה לך פרדה ובכי כזרם הנהר

 

מאל דמעתך כא תמהמר, פוק לחסכא תסיל דינר

מדוע דמעתך שוטפת, כמו נר על פמוט ומחירו דינר

 

טאעו ליכ בנאת זאזייא, פוק מן בנאת זאזייא

נכנעו לך בנות זאזייא, מעל בנות זאזייא לרוב

 

ביתנא פי לילא, וונזידו נעאס לילא

התהוללנו לילה ועוד לילה, וכמה זה היה טוב

 

בוזוד אוזאב לאמתי, סללא סתת אוריתכ דאווייא

בנכונות תשובת טענתי, הוספתי וראיתיך אורה

 

גאעעדא פי קבבא מתככמא

ואַת יושבת בכיפה גבוהה ומפוארה

 

כלל לילא נבאת פסעלאן מעא זללאלי

וכל לילה אלון אתך, בהוללות בוערת

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-בוסתיני בוסת לפמם נשקתני נשיקת הפה

 

בוסתיני בוסת לפמם

נשקתני נשיקת הפה

 

בוסתיני בוסת לפמם, ווצההרתני פלליאלי

נשקתני משיקת הפה, ולילות נדודי שנתי רבו

 

נשפו ערוקי מן דדם, נשפו ערוקי מן דדם

נשפו עורקי מדם, עורקי מדם חרבו

 

ווצפארת שיפתי וודבאלי חאלי

הצהיב דיוקני, נכמשה הבריאות

 

אווילי אווילי עלא נאר פראגי

אויה ואבוי לי, על תבערת הפרידה והפגע

 

ווסכית בייא ייא לעמר, וועליכ בקתל וונזרח

ויתרת עלי הוי נפשי, למענך ארצח ואפגע

 

וועליכ ייתבדדל כייאלי, אווילי ייא לעמר

בגללך נשתנתה דמותי, אבוי לי אתה תוחלתי כל רגע

 

מר בקא פייא מא ייצבר

לא נותר בי כל כושר לסבלות

 

כון תזי ותנדר חאלי

ודאג לבוא לבקר ולראות

 

ווילא תרזע לייא ייא לעמר

וכשתשוב אלי, אתה הוא רוחי ואוני

 

וונכצר עליכ זמיע קסבי אומאלי

ואפסיד עליך כל רכושי והוני.

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-סתהית ערוצי השתוקקתי לחתני

 

סתהית ערוצי

השתוקקתי לחתני

 

ייא מחבובי ראני דכלת לבחור גמיק

אהובי, הן נכנסתי לתוככי ים עמוק

 

לא מרצא וולא טריק, וולא ברר נשופו

לא נמל ולא דרך, ולא מדבר אביט בו רחוק

 

עבב עלייא רריח, וומזזגני תמזיג

נשף בי הסער, טלטלני בטלטלתו

 

טאח ססארי וולקלע, מן בעד אוקופי

והתמוטט האוהל, ומחוייב אני לראותו

 

וואנא גרדי בזזין, לא בדדי גיר נשופו

כי חפצי ביופי, התישני היופי שבעתיים

 

זזין זזין, הווא כחל לעיון

היופי אוי היופי, ניכרים בשחור העיניים

 

האדיכ הייא נזאהתי, ללי יסריני בלמאל

זאת תהיה עליצותי, אם יקנו אותי בהון

 

וואנא סתהית ערוצי, ייבאת פי סוני

כי השתוקקתי לחתני, בתוך חיקי ילון

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר