לשונות יהודיות-במזרח ובמערב-פעמים מספר 1
כורדית
בצפון עיראק ובדרום מזרח תורכיה דיברו יהודית כורדית, שמעורבים בה יסודות עבריים, תורכיים וערביים, אין ספרות כתובה בלשון זו.
הגדה של פסח עם תרגום (מלמעלה למטה)
לערבית של יהודי בגדאד
לערבית של יהודי תוניס (בצירוף תרגום לצרפתית)
לערבית של יהודי מצרים
ערבית־יהודית
בהצי־האי ערב דיברו היהודים ערבית גם לפני האיסלאם. במאה השביעית, עם הכיבוש הערבי־המוסלמי, עברו היהודים להשתמש בהדרגה בערבית במקום ארמית ויוונית ברוב ארצות האיסלאם – בארץ־ישראל, סוריה, בבל, מצרים, אפריקה הצפונית ואף בספרד. יש להניח שהמעבר לערבית נעשה תחילה במרכזים העירוניים הגדולים. עד מהרה החלו היהודים להשתמש בשפתם הערבית גם כלשון כתובה, לצרכים יומיומיים, כגון מכתבים ושטרות׳ ואף לכתיבת ספרות. היא נכתבה באותיות עבריות בדרך-כלל. אף שכותבי השפה השתדלו לרוב לכתוב בהתאם לכללים המקובלים בערבית הספרותית התקנית, מכילים הכתבים בערבית־יהודית יסודות עממיים רבים וחריגות מן השפה הקלאסית, ומאפשרים להכיר לפחות באופן חלקי את דרך דיבורם של היהודים.
היהודים יצרו בערבית ספרות עשירה ומפוארת. היו משוררים יהודים חשובים בערבית אף קודם האיסלאם. תחת שלטון האיסלאם היו היהודים בין השותפים הפעילים ביותר ליצירה התרבותית הערבית, במיוחד בתחומי המדע כגון הרפואה, המאתמאטיקה, האסטרונומיה, הפילוסופיה ועוד.
בתחילה היו המרכזים שבמזדת־העולם הערבי: בבל, ארץ־ישראל, מצרים ופרס – מוקדי התרבות היהודית בערבית. בהדרגה עבר מרכז־הכובד למרכזים שבמערב, לספרד ולארצות המאגרב. החל מהמאה העשירית פרחו פס, קירואן, קורדובה וטולדו. בלטו המשודרים והוגי-דעות ובהם א׳ אבן עזרא, ש׳ אבן־נבירול, בחיה אבן פקודה, הרמב״ם, שכתבו רבות מיצירותיהם בערבית. בספרד עברו היהודים בהדרגה לשימוש בספרדית, אולם בכל הארצות הערביות המשיכה הערבית לשמש כשפתם של היהודים עד לזמננו. בלהג שבפי יהודי המאגרב נשתמרו עד היום הזה ארכאיזמים שמתקופת הכיבוש הערבי במאה השמינית. בדיאלקט זה מצויים בנוסף ליסודות עבריים- ארמיים גם יסודות ספרדיים.
לשונות יהודיות-במזרח ובמערב-פעמים מספר 1