מורשת יהדות מרוקו

על המחבר.

הגדה די היטליר,נתחברה בידי נסים שן שמעון, וראתה אור ברבאט באישור הצנזורה הצרפתית. בשער המהדורה הנדפסת לא צוין מועד ההוצאה לאור. אולם המאורעות ההיסטוריים הנזכרים בהגדה מסייעים לקבוע כי נתחברה בשנת 1943.

זהותו של המחבר אינה ידועה לנו מתעודות אחרות, ולהוציא שמו העברי, המופיע בשער ההגדה ללא ציון שם משפחתו וללא שמו הצרפתי, אין בידינו מידע על אודותיו. למעשה רק החיבור עצמו יכול לסייע באפיון כללי של דמותו ושל סביבתו.

נדמה לי שאין סיבה לפקפק בכך שהחיבור ראה אור בקרבת מקום מגוריו של המחבר, דהיינו העיר רבאט או בנותיה. מסקנות ממוקדות יותר באשר למוצאו של המחבר תוכלנה להתבסס על סיווג לשוני של נוסח השרח שאחז בידו, כל כמה שאפשר לאפיינו על סמך הטקסט החדש.

את גילו קשה לקבוע, וההכרעה בעניין זה תלויה במידה רבה באינטואיציה. חוש ההומור החד, הסטירה החריפה והאירונית הנועזת שבאים לידי ביטוי בחיבור לכל אורכו, מחזקים בקרבי את התחושה שמחבר היה אדם צעיר ברוחו.

עיון בטקסט מעלה מיד כי לשונותיו של מחבר ההגדה היו הערבית־היהודית של יהודי מרוקו והצרפתית, ששימשוהו כנראה זו לצד זו וכן בערבוביה. נוסף על כך ניכרת ידיעתו את הערבית־היהודית הכתובה, שהכיר בין השאר מן השרה להגדה של פסח, ואשר בה בחר לחיבור יצירתו. עם זאת היעדרם של כללי כתיב ותעתיק מדויקים מעורר ספק עד כמה היה האיש דק פורתא בלשון זו. אשר ללשון הקודש, שוליותו של המרכיב העברי בלשונו של המחבר יש בה כדי להעיד כי העברית לא הייתה שגורה בפיו ברמה גבוהה.

הערת המחבר : משה בר־אשר הצביע על ארבע קבוצות שונות של דוברים שנבדלו זו מזו מבחינה חברתית, כפי שמלמד גם יחס! ללשו׳ העברית. על פי הצעת החלוקה הזאת יש למנות את נסים ב­שמעון עם ׳בני הקבוצה השנייה, קהל היודעים קרוא וכתוב אשר 'לא ידעו הרבה מעבר לקריאה רהנסה של העבריה הבסיסית', ראו: בר־אשר, מסורות, עמי 151.

זאת ועוד, בכמה מקומות ביצירה נראה כי העיצוב הצורני של הטקסט – כמו החריזה ומשחקי המילים – נשען על היכרות חלקית ועל הבנה מועטה של הטקסט העבר־המקורי של ההגדה של פסח. חיזוק לרושם שהמחבר לא היה בקיא בעברית יש בבחירתו לכתוב את חיבורו בערבית־יהודית. אפשר לשער שלו הייתה הלשון העברית שגורה היטב בפיו, היה מבכר אותה על פני הערבית, כפי שנהגו יוצרים אחרים בספרות זו, אם כי כמובן אין לחרוץ בעניין זה מסקנה מחייבת. על פי האמור עד כה אני משער כי המחבר קיבל בילדותו ובנעוריו השכלה מסורתית טובה ואולי אף קנה לו גרסא דינקותא. עם זאת נראה כי לא היד תלמיד חכם, ואפשר לקבוע כמעט בוודאות שלא היה אישיות רבנית, גם בשל רוח הביקורתיות והאירוניה הדתית ביצירתו, המוסבות גם כלפי שמיא. בהתחשב במגמות ההיסטוריות ששלטו בזמנו ובסביבתו של המחבר, אפשר להניח שזיקתו למנהג ולמסורת הייתה או נעשתה רופפת, בהשפעת רכישת השכלה צרפתית ובעקבות מגמות של חילון.

מחבר ההגדה היה ללא ספק בקיא באירועי המלחמה, ומן הסתם מקור ידיעותיו היה בעיקר בעיתונות הצרפתית בת התקופה. הוא ידע מונחים טכניים (כגון שמות כלי מלחמה), שמות של אישים מרכזיים רבים שפעלו במלחמה ושמות מקומות שהתחוללו בהם אירועים חשובים. עם זאת נראה כי רמת ידיעותיו לא חרגה מרמת הידיעות של משכיל ממוצע.

האירועים הפוליטיים שסקר ביצירתו ואופן הצגתם מורים על מידה לא מבוטלת של מודעות פוליטית. אין כמובן תמה על כך שהכותב הביע בכל מקום תמיכה גלויה בבעלות הברית ובמנהיגיהן. עם זאת בולטת  מאוד הזדהותו המלאה עם הגנרל שרל דה־גול, עם הגוליסטים ועם תנועת ה׳ר־זיסטנס׳  LA Resistance תנועת ההתנגדות לשלטון הנאצי שפעלה במחתרת בצרפת, והערצתו אותם. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתיאורים שבהם גילה המחבר את משאלות לבו, כגון תיאור מלחמתו של דה־גול בנאצים בצרפת(!) (שורות 229-214) ותיאור מאבקם של אנשי תנועת ה׳חיסטנם׳ בנאצים (שורות 401-393). סביר להניח שעמדתו של המחבר משקפת את מקורות המידע המרכזיים שלו – שידורי הרדיו המחתרתיים והעיתונות של ׳צרפת החופשית׳, הכוחות הצרפתיים שפעלו מחוץ לצרפת בהנהגתו של דה־גול נגד גרמניה ־מדינות הציר, ואולי יש בכך אף לרמז על השתייכותו לתנועה פרו־גוליסטית. לעומת זאת ההתייחסות המצומצמת לרעיון החזרה לארץ־ישראל וכן אופייה – ההיסטורי בעיקרו ולא אידאולוגי – מעידים לדעתי על זיקה רופפת של המחבר לפעילות הציונית.

 

בבהילו                                                           בבהילו

בזרבא זאוו לאמיריכאן                                    במהרה באו האמריקנים

הא לחמא                                                         הא לחמא

האד לוזה דעאף                                                 הפנים החלשות האלה

די כאנו ענד זדדודנא בלכלעא די היטלר                  שהיו לאבותינו בבהלה מהיטלר

זמיע זיעאן יתסארא ויכאף                                   כל דכפין יתהלך ויפחד

זמיע למחדאז בררעדא כא יטיר                             כל דצריך ברעדה מתעופף

האד סנא הנא                                                    השתא הכא

סנא זאייא פלהנא                                               לשנה הבאה בשלווה

האד סנא הנא בלמארסי נואר                                השתא הכא בשוק השחור

סנא זאייא פי פאליסתין אולאד לחראר                    לשנה הבאה בפלשתינה בני חורין

הגדה די היטליר – אבישי בר אשר. פעמים 114 -115

מה נשתנה הלילה הזה מליל תְרַאנְת נוֹף –( שלושים ותשע  )

ג. המסכת ההיסטורית

׳הגדה די היטליר׳ עוסקת במסכת אירועים היסטוריים. באמצעות פירוש אלגורי מורכב הסב המחבר את סיפור גאולתם של בני ישראל ממצרים לסיפור הצלתם של יהודי צפון אפריקה מפלישת הנאצים בעקבות ניצחונן של בעלות ־ברית, ומבחינה זו דומה חיבורו לחיבורים אחרים מסוגה זו.

הערת המחבר : חיבור בולט מאוד בהקשר זה הוא 'מגילת היטליר', שנזכרה לעיל. שטרית בחר להבליט את מקומן של '"המכות" שהוחילו בנות־הברית לצבאות הנאצים' כדגש של מחבר ההגדה בספרו את מאורעות המלחמה. אפיון זה נראה לי כאמור חלקי ביותר, שכן הוא מתעלם ממרכזיותם של ביטויים לתחושת ההצלה שחשו יהודי מרוקו. ראו: שטרית, השירה האישית, עמי 211; שטרית, שירה ופיוט, עמי 45.

 סיפור ההצלה ־הניצחון הצבאי עומדים במוקד הנרטיב ההיסטורי ביצירה ושואבים אליהם את רוב המבעים והדימויים האלגוריים. חשוב להדגיש שאין בציר המרכזי של החיבור מקבילה ספרותית ליציאה או לגאולה מארץ מסוימת. מארבעת המרכיבים הבסיסיים בעלילה שבהגדה של פסח – הירידה למצרים, השעבוד בפרך, מכות האל במצרים והיציאה ממצרים – רק שניים הומרו בצורה שיטתית לקורות מלחמת העולם: מסכת הסבל והתלאות שמצאו את היהודים בתקופת המלחמה והמכות שהפליאו בעלות הברית בגרמנים. לעומת זאת לירידת יעקב מצרימה וליציאת בני ישראל ממצרים נמצאו הקבלות חלקיות בלבד, רובן בתיאורי קרבות שהתחוללו במצרים בין בעלות הברית לגרמניה. אשר ליציאת מצרים, היסוד המשותף היחיד לחיבור ולהגדה של פסח הוא רעיון השחרור של יהודי צפון אפריקה מעול השעבוד הנאצי שאיים עליהם לפנים, אך לפורקנם ולגאולתם של הנאנקים תחת סבלות הנאצים לא הייתה כידוע מקבילה היסטורית.

אירועי רקע ומאורעות כלליים

מלחמת העולם השנייה אינה מכונה ב׳הגדה די היטליר׳ בשמה זה, וכינויה היחיד הוא ׳לילת תראנת נוף׳, דהיינו ׳ליל [שנת] שלושים ותשע׳(שורה 13). כמה וכמה מציוני הדרך החשובים במלחמה, שאינם מרכזיים כל כך בהגדה, מובאים רק כדי להשלים את המידע הנחוץ ביותר בעלילה שטווה המחבר. למשל ׳הסכם הציר׳ בין גרמניה הנאצית לאיטליה נזכר בקיצור כראשית העצה הרעה (שורות 44-36); רשעתן של שלוש מדינות הציר (כולל יפן) נזכרת בצורה כללית וסטראוטיפית בסוף ההגדה(שורות 392-361); וכן צוינה הברית בין שלוש המעצמות בריטניה, ארצות־הברית ורוסיה (שורות 198-193). בדומה לכך נזכרות פה ושם בשמן בלבד תופעות רבות מתקופה המלחמה, כגון התבססותו של שוק שחור(שורה 10), הנזכר גם ברשימת המכות הצבאיות והכלכליות שנחתו על גרמניה (שורה 271), לצד כיבוי האורות, הבריחה הבהולה מן הערים וההסתתרות במרתפים (שורות 271-270).

ראשית המלחמה בצפון אפריקה המאורעות המוקדמים ביותר המתוארים בהגדה בפירוט יחסי אירעו בראשית מלחמתן של בריטניה ובעלות בריתה בצפון אפריקה, במערכה הצבאית הגדולה במבצע ׳מצפן׳. בהגדה נזכר כישלונה הצבאי של איטליה ׳בלוב ובאפריקה׳ בעקבות הברית עם גרמניה הנאצית (שורות 79-76) ונזכרות תבוסותיהן של אתיופיה ותוניסיה מול מדינות הציר, עד שבאו הבריטים והדפו את הניסיונות לכבוש את מצרים (שורות 91-87). בהמשך נזכרת תבוסת האיטלקים בלוב בשרשרת מאורעות במבצע ׳מצפן׳: כיבושה (הראשון) של טוברוק בינואר 1941 (שורות 109-107), תבוסת האיטלקים בבנגאזי בפברואר כעבור חודש  (שורות 111-110) ותום המערכה עם התבצרותם של האיטלקים בטריפולי (שורות 113-112).

מאורעות המפנה במלחמה

עם החטיבה השנייה של מאורעות המלחמה בצפון אפריקה נמנים הקרבות הגדולים של ארצות־הברית, בריטניה ובעלות בריתן, למן פלישתן לצפון אפריקה במחצית השנייה של שנת 1942, אחד מאירועי המפנה החשובים במלחמת העולם. בהגדה מתוארים בקווים כלליים: תבוסתו של הצבא הגרמני בראשות רומל מול הארמייה הבריטית השמינית בראשות מונטגומרי בסיומו של קרב אלעלמיין(השני) – ראשית נובמבר 1942 (שורות 52-51, 146-136, 381-379,326-325); כיבושה השני של טוברוק במבצע ׳לפיד׳ באמצע נובמבר (שורות 328-327); ובעקבות זאת הדיפת מדינות הציר עד תוניסיה (שורות 330-329) ועד סיציליה (שורות 332-331) באביב ובקיץ 1943, האירועים המאוחרים ביותר הנזכרים בהגדה.

במקביל לאלה נזכר הקרב בסטלינגרד, שארך חודשים רבים והסתיים בפברואר 1943 בכניעת הארמייה הנאצית השישית, אירוע שהיה נקודת מפנה משמעותית במלחמה בחזית המזרחית, והמחבר אף הביע תקווה שכך אכן יהיה (שורות 248-241,105-98). מתוארת גם התחמשותה הגדולה של רוסיה בזיקה לתמיכתה הכלכלית של ארצות־הברית, החל מסוף שנת 1941 (שורות 164-159). ועידת קזבלנקה (ינואר 1943) מוצגת כראשית הקץ בתבניתן של בעלות הברית להפליא בגרמניה מכות צבאיות קשות (שורות 123-114). בהקשר זה מתוארות בפרט גיחותיהם של מטוסי הקרב והמפציצים הכבדים של חיל האוויר האמריקני והבריטי לעבר ערי גרמניה(שורות 265-259,151-147, 322-290, 334).

 

מה נשתנה                                                         מה נשתנה

 

אס נאחייא לילא האדי מן לילת תראנת נוף               מה נשתנה הלילה הזה מליל שלושים ותשע

די פדוך ליאלי מא כוננאס נקדרו חתתא נתכלמו         שבלילות ההם אפילו לדבר לא יכולנו

ולילא האדי מא גיר ענדנא כוף                               והלילה הזה איננו פוחדים

די פידוך ליאלי כוננא נבאתו נכממו                         שבלילות ההם לָנּוֹ בדאגה

ולילא האדי לפרחא פזזוף                                      והלילה הזה בלב שמחה  ( או בגוף )

די פדוך ליאלי כוננא בלגדאייד נתסממו                    שבלילות ההם במצוקות הורעלנו

ולילא האדי תפררז וסוף                                       והלילה הזה התבונן וראה

די פי דוך ליאלי מא כוננא נאכלו ולא נשרבו             שבלילות ההם לא אכלנו ולא שתינו

גיר כאייפין ונהרבו                                              רק פחדנו וברחנו

ולילא האדי פלהנא מתכיין                                    והלילה הזה בשלווה אנו מסובין

מאורעות השיא בהגדה

 שני מאורעות היסטוריים קיבלו בהגדה מעמד מיוחד, כפי שעולה בבירור מן המבנה הספרותי של העלילה. המאורע הראשון, שהמחבר הזכירו כמה וכמה פעמים, הוא נחיתת הכוחות הבריטיים והאמריקניים בצפון אפריקה ב־8 בנובמבר 1942, שהחלה את מבצע ׳לפיד׳. עד כמה היה מאורע זה מרכזי בעיני המחבר אפשר ללמוד מהביטויים החריגים הנלווים להזכרתו למן שורת הפתיחה ואילך (שורות 2-1, 28-27, 60-59, 94). מרכזיות זו מבטאת את תפיסתו של המאורע כמעשה הצלה, תפיסה שרווחה מאוד בקרב יהודי המגרב באותה העת.

המאורע השני הוא ביטול חוקי הגזע נגד היהודים (שורות 357,341,340), שכונו תקנון היהודים, מעשה המיוחם בהגדה לדה־גול ׳בכבודו ובבוחר (שורה 218). ההכרזה הרשמית על ביטול התקנון הייתה באמצע חודש מרס 1943  אך קדמו לה כמה צעדים חיוביים, שראשיתם בוועידת קזבלנקה ב־24-14 בינואר 1943" – הנזכרת כאמור גם היא (שורה 117).

השתלשלות האירועים ממבצע ׳לפיד׳ ועד ביטולם בפועל של חוקי הגזע מתוארת בתמצית בקטע ׳על אחת כמה וכמה׳:

גירשום ממצרים, / ועשו בהם שפטים, / ולקחו מהם את טוברוק, / ורדפו אחריהם עד תוניסיה, / ורדפו אותם עד סיציליה, / והחריבו את עריהם, / והשיבו את היהודים לעבודותיהם, / והצילו לנו את אבותינו, / וביטלו את תקנון היהודים, / ושבו היהודים למשרותיהם, / וביקשו לקחת אותנו כולנו לפלשתינה, / לכפר על כל עוונותינו(שורות 360-349).

סביר להניח כי סמיכות הפרשיות ההיסטורית בין שני האירועים האלה היא שהולידה גל תגובות שמחה בקרב יהודי מרוקו, ואפשר שזה היה הרקע להחלטתו של נסים בן שמעון לכתוב את חיבורו.

נוראות השואה

יש בהגדה אזכורים רבים של קורות יהודי אירופה תחת עול הנאצים, המוצבות באופן טבעי כמקבילה לסיפור השעבוד והעינוי שבהגדה של פסח. המחבר תיאר גזרות קשות שנגזרו על היהודים: עבודות הכפייה (שורות 192-191,73-71, 202 ועוד), סימון בטלאי צהוב (שורות 168, 184) וברצועות יד (שורה 186) ובניית מחנה ריכוז בברלין (שורות 182-181) – ככל הנראה אחד המחנות שהוקמו עוד לפני פרוץ המלחמה. בין מעשי הגרמנים מתוארת גם מזימה תמוהה להשתמש ביהודים כ׳גיס חמישי׳ שיישלח על ידי הגרמנים למדינות האויב למטרות ריגול וסיוע.

תכנון השמדת היהודים נזכר בפירוש שלוש פעמים: במקום אחד מדובר במזימתם של היטלר, גרינג וגבלס להשמיד את כל היהודים (שורות 132-130); במקום אחר מדובר בצורה כללית במזימת הנאצים לטבח (שורות 372-371); ובמקום נוסף נזכר צו של היטלר להשליך יהודים אל הסיד (שורות 208-206), אולי רמז כללי למיתות משונות ומזוויעות. נראה אפוא שהמחבר ידע על תכניות ההשמדה של הנאצים, שההחלטה הרשמית עליהן כבר הייתה בתוקף מוועידת ואנזה (ינואר 1942). לעומת זאת אין בהגדה ביטויים מפורשים לידיעות על מימושן של התכניות בפועל, כלומר על רצח שיטתי של יהודים במחנות ההשמדה.

המידע הנמסר במסמך זה עשוי לתרום לבירור השאלה ההיסטורית מה היה היקף הידיעות של יהודי צפון אפריקה (כבמקומות אחרים) על ההשמדה השיטתית והמאורגנת של יהודים באירופה, אשר הייתה בעיצומה כשנכתב הטקסט. ההתייחסויות הרבות לסבלם של היהודים בארצות אחרות ודרכי המבע שבחר המחבר לשם כך, יכולים ללמדנו על תחושות האחווה וההזדהות שחשו המחבר ואנשים כמותו כלפי יהודים בארצות אחרות.

בולטים מאוד בחיבור שני תיאורים של מעללי הגנרל דה־גול בנאצים ובעוזריהם, שהם לדעתי התיאורים ההיסטוריים היחידים של מאורעות שטרם אירעו. שני התיאורים האלה מוצבים תמורת תיאורי היציאה ממצרים. דה־גול מתואר כמי שהכה בנאצים מכות נאמנות ועשה שפטים בכל ׳בכירי היטלר׳ (שורות 229-219), וכנראה יש בדברים ביטוי לתקווה פרו־גוליסטית לישועה קרובה. לקראת סוף ההגדה מובעת משאלת לב אחרת, החושפת גם היא את עמדתו הפוליטית של המחבר – שהגוליסטים ואנשי תנועת ה׳רזיסטנם׳ ילכדו את היטלר ויהרגוהו (שורות 396-394). בעת כתיבת ׳הגדה די היטליר׳ שפר יחסית מצבן של תנועות השחרור הצרפתיות שפעלו בגולה, אך המכה הסופית ניחתה על צרפת של וישי רק כעבור שנה, לאחר שרשרת אירועים ובראשם הפלישה לנורמנדי במבצע ׳אוברלורד׳.

עבדים                                                            עבדים

עביד כוננא להיטלר לעדו                                   עבדים היינו להיטלר הצורר

ופכוננא ליזאליי מן יידו    ( les allies )               ויצילונו בעלות הברית מידו

בייד קוויא ובדדרע ממדודא                                ביד חזקה ובזרוע נטויה

ואלוכאן מא זא לינגליז ולאמריכאן                       ואילו לא באו האנגלים והאמריקאים

מא ענדנא פככאן                                              הרי לא היינו ניצולים

לא חנא ולא אולאדנא                                        לא אנו ולא בנינו

ולא אולאד אולאדנא                                         ולא בני בנינו

מתררעדין כוננא מן היטליר וזהאדו                      אחוזי אימה היינו מהיטלר ועוצמתו

ואכלליה, כוננא כייסין,, כוננא פאהמין                 ואפילו היינו חכמים, היינו נבונים

כוננא עארפין אס גאדי יסיר ביה                         ויודעים מה עתיד לקרות לו

וזמיעי די יקזם ויזוויק מא טרא ביה                     וכל המרבה לספר בהלצה ובקישוט את אשר אירע לו

טרא האדא משכור                                           הרי זה משובח

פעמים 114/115

תיארוך החיבור

על פי הממצאים שתיארתי עד כאן אין להקדים את תחילת חיבורה של ההגדה לשליש הראשון של שנת.1943 ייתכן אף כי למועד חודש האביב בשנת 1943 גמלה בלבו של המחבר ההחלטה לכתוב את סיפור המעשה והוא החל במלאכתו. עובדה זו נתמכת במשפט החותם את הקטע שבו מוקבלות ארבע מעצמות לארבעת הבנים, משפט שעשוי להיראות סתום. וכך כתב המחבר: ׳בעבור היהודים לא אמרתי, אלא בשעה [זו]. / מעתה ועד שבועות נינצל מן הגלות׳(שורות 97-96). גם בהגדה של פסח מורה קטע זה על מועד היציאה ממצרים (׳בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך׳), אך התוספת התמוהה ׳ועד שבועות׳ יכולה להתחוור כעדות למועד כתיבת הדברים וכביטוי למשאלת לבו של הכותב.

המאורעות המאוחרים ביותר הנזכרים בפירוש, ושזמנם ידוע במדויק, מוצגים בהגדה כחלק מרצף נקודות המפנה החיוביות של בעלות הברית במלחמה: פלישתן של בעלות הברית לסיציליה (מבצע ׳האסקי׳) ב־9 ביולי 1943 (שורות 333-332) וההפצצה האווירית הכבדה של בעלות הברית על ערי גרמניה ובראשן המבורג, ב־29-27 ביולי(שורות 190, 282 ועוד). לפיכך אפשר לאחר בכמה חודשים את התאריך המוקדם ביותר לחיבור ההגדה, ועם זאת דעתי נוטה להעדיף את קביעת הקו הכרונולוגי המרכזי, ששיאו בביטול תקנון היהודים, ולהקדים את מועד הכתיבה. על פי אפשרות זו אני מניח שאת המאורעות האחרונים הוסיף המחבר ליצירה תוך כדי היוודעותו להם בסמיכות להתרחשותם.

מאורעות שלא נזכרו

מטבע הדברים אפשר להסיק הרבה לא רק מן המאורעות הנזכרים אלא גם מהיעדרן של עובדות ונקודות מבט היסטוריות רבות. למשל ממשלת וישי אינה נזכרת בשמה בהגדה, ואין נזכר בה המרשל פטן שעמד בראש ממשלה זו. זוהי עובדה תמוהה מאוד בהנחה שהמחבר ינק את עיקר ידיעותיו ממקורות צרפתיים ונוכח העובדה שבחר להזכיר שניים ממנהיגיה האחרים של ממשלת וישי, לאוואל ודודיו.

המחבר תיאר בפירוט יחסי את האסון הכבד שנתרגש על היהודים באירופה. לעומת זאת הוא נמנע מתיאור מצוקותיהם של היהודים במרוקו, שסיפור הצלתם הועמד כאמור במרכז ההגדה, ולמעשה מן החיבור אפשר ללמוד רק על האווירה האופוריה שששררה בקרב חלק מן האוכלוסייה היהודית במרוקו בעקבות פלישת בעלות הברית ותו לא. אפשר שיש להסביר פער זה בשותפות הגורל שחש המחבר, ושחשו אחרים בסביבתו, עם אחיהם בארצות אחרות, תחושה שביטויה הספרותי הוא בהדגשת הניגוד בין הסבל והעינוי במקום אחד לגאולה ולשחרור במקום אחר. אולם זוהי לדעתי תשובה חלקית בלבד ואתמהא כיצד זה אין כמעט לכל אורך ההגדה אזכורים של קורות היהודים בצפון אפריקה, במרוקו או מחוצה לה.

מעשה                                                            מעשה    

 

זרא מעשה פייאם לכביר מונסוליני                        אירע מעשה בימי של מוסוליני

היטליר וגורינג לממזר                                        היטלר  וגרינג הממזר

רבינטרוף וסיאנו טאליאני                                   רובינטרופ וצ'אנו האיטלקי

כאנו מוזזדין בלחילא ותדביר                               שהיו מתכוננים בתחבולה ועצה

טול האדיך לילא                                                כל אותו הלילה

חתתא זאו מלאכי חבלה                                      עד שבאו מלאכי חבלה

והזזוהום ייא סיאדנא                                          וטלטלום, הוי רבותינו

וורמאוהום פלכושא דצבאח                                והשליכום לתנור השחר- אל האש הראשונה בבוקר

 רעיון שיבת היהודים לציון נזכר בהגדה בשני מקומות: בפתחה נכתב ׳לשנה הבאה בפלשתינה בני חורין׳(שורה 11) במקום ׳לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין׳; ולקראת סופה מוצבת הצעתו של רוזוולט(!) ׳לקחתנו לפלשתינה׳ בשיא המאורעות בקטע ׳דיינו׳(שורה 344), במקום הציון שבמקור הכניסנו לארץ ישראל׳. מעניינת העובדה שבשני המקומות בחר ־ד: בדב ׳פאליסתין׳ תחת שמה המסורתי של הארץ.

הערת המחבר : למותר לציין שאין זו לשון השרח כאן, שארץ ישראל מכונה בו תמיד " ארץ ישראל " ולא פאליסתין.

ד. כלים ספרותיים

הכלים הספרותיים הבסיסיים ב׳הגדה די היטליר׳ הם המבעים האלגורים אשר באמצעותם הלביש המחבר את ההגדה של פסח בקוויהם העלילתיים של מאורעות מלחמת העולם השנייה והפך את הקריאה בחיבור לחוויה בין־ טקסטואלית. יש לציין כי הוא ביטל לחלוטין את ההבחנה בין סוגי המבעים השונים בטקסט המקורי. ההגדה של פסח היא כידוע טקסט רב מבעים, מזמנים וממקורות ספרותיים שונים. היא כוללת פסוקי מקרא, קטעי מדרש, דברי חכמים, תיאורים ריטואליים וכמובן גם נרטיב טהור (׳סיפור יציאת מצרים׳). כל אלה הומרו ב׳הגדה די היטליר׳ בנרטיב, והמחבר לא שמר על עושר הצורות הספרותיות שבמקור. בולטת במיוחד הפיכתן של חטיבות לא סיפוריות בהגדה של פסח לחטיבות סיפוריות. למשל קטע הפתיחה ׳הא לחמא עניא׳, שהוא במקור הזמנת הדלים והאביונים להשתתף בסדר הפסח, והקטע המרכזי ׳מה נשתנה׳, שכולל במקור ארבע קושיות המתארות ארבעה ריטואלים חשובים בליל הסדר, הוסבו לסיפור הסבל והייסורים במלחמה. תופעה זו מגיעה לשיאה בקטע ׳פסח, מצה ומרור׳, שבמקור יש בו קישור של שלושה ריטואלים של אכילה לשלושה מאורעות במצרים, וב׳הגדה די היטליר׳ הוצא ממנו לחלוטין המרכיב הריטואלי. הוא הדין ברכיב המדרשי, המרכזי מאוד בהגדה של פסח, שאין לו כל ביטוי מקביל בחיבור. למשל במקום דרשת ההגדה ׳וירא את ענינו – זו פרישות דרך ארץ׳, מסופר: ׳״ויראו את ענינו״, כל העמים שיודעים דרך ארץ׳ (שורה 200). כאן ובמקומות אחרים לא החליף המחבר את הדרשה במדרש חדש, אלא המשיך בסיפור ההיסטורי.

ניתוח ראשוני של האמצעים הספרותיים בחיבור מעלה כמה ממצאים. לעתים מוצגת אנלוגיה שלמה, הן של התוכן והן של הרעיון. לדוגמה גזרת פרעה על הזכרים ובקשת לבן ׳לעקור את הכול׳ הומרו בגזרות הנאצים(היטלר, גרינג וגבלס) על השמדת היהודים (שורות 132-130); תיאורי העינוי של בני ישראל במצרים הוחלפו בתיאורי עינוי היהודים על ידי הנאצים; הקטע ׳דיינו׳, המגולל את מאורעות יציאת מצרים ברשימה הייררכית, מספר ב׳הגדה די היטליר׳ את אירועי ההצלה על פי אותה המתכונת(שורות 344-323); תמורת רשימת מכות מצרים, המפורטת בהרחבה בהגדה, הובאה רשימה ארוכה של מכות – בעיקר צבאיות – שניחתו על הגרמנים ועל בעלי בריתם.

לעתים יש בהגדה שימוש עדין יותר באמצעים פיגורטיוויים, כגון מטפורות, ארמזים ועוד: במקום ירידת יעקב למצרים יאנוס על פי הדיבור׳ מסופר על ירידת הגנרל רומל ממצרים, ׳אנוס ונסוג וראשו מורכן׳(שורה 138); במקום המעשה בחכמים שישבו וסיפרו ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד השחר מסופר על שליטי מדינות הציר החורשים את הגזרה האיומה עד להשלכתם לתנור השחר(שורות 44-36); ו׳ברית בין הבתרים׳, שהובטחה בה הארץ, הפכה ל׳ברית בין הדרכים׳(ועידת קזבלנקה), שבה הובטח הניצחון(שורה 118).

דוגמה נאה לשימוש תכוף באמצעים פיגורטיוויים יש בקטע ׳פסח, מצה ומרור׳, השזור כולו דימויים היוצרים הזרה מכוונת ביחס לטקסט המקורי (שורות 392-361). למשל הקטע כולל חילוף מפתיע וסטירי של המצה והמרור בספגטי, מקרוני ואורז, והתוצר המתקבל הוא פרודי במובהק. נימה פרודיה עולה לפעמים גם בלא שימוש באלגוריה, והיסוד הבין־טקסטואלי נותר צורני בלבד. דוגמה בולטת לכך היא הבחירה הצורמת ביוסף סטלין כדובר בקטע המקביל לדברי ר׳ יוסי הגלילי בהגדה (שורה 275). במקרה זה נראה שהסיבה לבחירת הדמות היא בראש ובראשונה המצלול(׳רבי יוסף׳ במקום ׳רבי יוסי׳), אך גם כאן התוצאה פרודית.

 

גיבורי ההגדה

כבר בפתח ההגדה, בקטע המקביל ל׳עבדים היינו׳, מוצגות הדמויות המרכזיות בסיפור: ׳עבדים היינו להיטלר הצורר, / ויצילונו בעלות הברית מידו / ביד חזקה ובזרוע נטויה. / ואילו לא באו האנגלים והאמריקנים, / הרי לא היינו ניצולים / לא אנו ולא בנינו / ולא בני בנינו. / אחוזי אימה היינו מהיטלר ועצמתו׳(שורות 31-24). פרעה הוא כמובן ׳היטלר הצורר׳, ובהמשך נוספות עליו עוד דמויות מהמפלגה הנאצית ומהמפלגה הפשיסטית באיטליה. כנגדם ניצבות בעלות הברית, המחליפות את אלוהים בתפקיד המושיע, שהוא למעשה הגיבור המרכזי בהגדה של פסח, אשר אין בה כמעט גיבורים אנושיים.

החלפת האל בבעלות הברית חוזרת ונשנית פעמים רבות לאורך ההגדה, ולמעשה כמעט בכל המקומות שהאל נזכר בהם במקור יש לצפות להחלפתו בציון כללי של בעלות הברית (או אחת מהן: אנגליה, אמריקה, רוסיה והגוליסטים ) או בדמות אחד ממנהיגיהן: בעיקר רוזוולט, המוצב במקומות רבים במקומו של האל המושיע, או דה־גול, הממלא את מקומו של האל המוציא ממצרים,  ובמידה מועטה גם צ׳רצ׳יל. מפתיעים במיוחד קטעים שבהם הומרו דבריו של האל בדברי מנהיגי האומות, כדוגמת דברי דה־גול ׳ועברתי בארץ צרפת ב—­ההוא׳ ובו׳(שורות 224-220). יש לציין גם את ההקבלה של דמויות ארבע־. הבנים ודמויות חכמים שנזכרו בהגדה לדמויות היסטוריות, וכבר הערתי על ההקבלה המפתיעה בין חמשת התלמידים לחמשת מנהיגי מדינות הציר ועל הצבת ׳רבי יוסף סטלין׳ במקומו של רבי יוסי הגלילי.

הבחירה השיטתית להעמיד את בעלות הברית ומנהיגיהן במקומו של אלוהים היא מרכיב חשוב בתפיסת העולם הבאה לידי ביטוי בחיבור, והיא זורה אור על היבטים רבים בבחינה שלו, של מחברו ושל קהל היעד שלו יועד. כמו כן בולטת בחיבור המגמה להדיר את האל מן הסיפור, אך האל נזכר בכל זאת בכמה ביטויי מפתח, למשל: ׳ברוך המקום ברוך הוא. / ברוך שהביא את האנגלים ואת אמריקה ברוך הוא׳ (שורות 60-59); ׳ויעש אלוהים נס ויבא את האנגלים׳(שורה 89); וכן נזכר שמו עוד כמה פעמים בהקשרים עקיפים. דוגמות אלה שוללות את האפשרות לזהות בהגדה תפיסת עולם אתאיסטית. עם זאת מידה ניכרת של קטרוג כלפי שמיא בוודאי יש כאן.

ניתוח הכלים הספרותיים ב׳הגדה די היטליר׳ עשוי לסייע בהגדרת מקומה של הפרודיה בחיבור. אי אפשר להתעלם מהמטען הפרודי המצוי בסיפור, והוא בולט במיוחד במעברים הבין טקסטואליים הנכפים תדיר על הקורא. אולם היסודות הפרודיים משמשים למטרות שונות ולעתים מנוגדות: סטירה תאולוגית חריפה, אירוניה, הבעת אופוריה, עדות לתקווה היסטורית ועוד. השימוש המגוון באמצעים פיגורטיוויים להבעת פרודיה אינו מאפיל לדעתי על הנימה האחרת השלטת בחיבור, והמעידה על כוונתו של המחבר להעמיד סיפור חדש בדגמים מסורתיים. לכן אין לדעתי הצדקה לטעון כי המניע המרכזי של המחבר בחיקוי ההגדה היה קומי או סטירי, כפי שטענו אחרים.

אמר רבי אלעזר                                               אמר רבי אלעזר

קאל מוסיו רוזוילט פדיסכור                                אמר מר רוזולט בנאום

טראני אנא כיף ולד סבעין סנא וזכית לי מדכור        הרי אני כבן שבעים שנה וזכיתי שתיזכר

הדים לאלמאן פליאלי בלכור                               הריסת גרמניה בלילות, בהפגזות

חתתא דרשהא מוסיו שורשיל                              עד שדרשה מר צ'רצ'יל

פחאל מא קאל לפסוק                                        שנאמר

תפככר אס עמלת פיהום לא ויתיים ארמי               למען תזכור את אשר עשתה בהם הארמייה השמינית

פטריק מאצאר                                                 בדרך ארץ מצרים

טול ייאמך וייאמי                                              כל ימי חייך וימיי

נתפככר מא צאר                                               אזכור מה אירע

טול איים חיאתך ליאלי                                      כל ימי חייך, הלילות

ולעלמא קאלו                                                   וחכמים אומרים

טולאיים חיאתך מניין תזי לייאם דרוסייא               כל ימי חייך, להביא לימות רוסיה

ברוך המקום                                                      ברוך המקום

מבארך אללאה ברוך הוא מבארך הווא                 ברוך המקום ברוך הוא

מבארך די זאב לינגליז ולאמריך מבארך הווא        ברוך שהביא את האנגלים ואמריקה ברוך הוא

מקאבלת רבעא דלולאד תכללמת תורה                 כנגד ארבעה בנים דיברה תורה

לינגליז כייס, היטליר דאלם                               אנגליה חכם, היטלר רשע

ומוסוליני מא יליקס להדרא                               ומוסוליני שאינו ראוי שידברו בו

הגדה די היטליר – אבישי בר אשר. פעמים 114 -115

מה נשתנה הלילה הזה מליל תְרַאנְת נוֹף –( שלושים ותשע  )

כתיב

מן הנוסח המודפס שבידינו עולה כי שיטת הכתיב של המחבר (או המעתיק) בכל מרכיבי הלשון אינה אחידה. כללי הכתיב של הערבית־היהודית, שהיא כאמור המרכיב המרכזי בלשון החיבור, הושאלו כנראה ממקור מהימן יחסית, וסביר להניח שהמחבר נצמד לנוסח כתוב של השרח באותיות עבריות שהיה ברשותו. על פי רוב התעתיק של הערבית לאותיות העבריות מדויק, עם יוצאים מן הכלל, כדוגמת הנוהג לכפול עיצורים לציון דגש(׳נכתתרר, ׳עבבא׳ וכיוצא באלה), נוהג רווח יחסית. עם זאת בתעתוק עיצורים ניכרת אי עקיבות, למשל החלפה שרירותית של תי״ו בטי״ת: ׳דרבאט׳(מכות) לצד ׳דרבאת׳, ׳נקאתלו׳ (נלחם בו) לצד ׳נקאטלר.

בכתיבת הלשון הערבית המדוברת בולטת יותר אי העקיבות בכללי הכתיב, ויש להניח שכאן לא עמדה לו למחבר מסורת מן המוכן. לדוגמה המילה عسكر (צבא) נשנית בהגדה בשתי צורות כתיב שונות: ׳עסכר׳(שורות 155, 239), צורה המבטאת תעתיק מדויק של הכתיב הערבי, לעומת ׳עצכר׳(שורה 161), תעתיק פונטי של המילה על דרך הגייתה של האות צד״י בפי המחבר. בדומה לכך נכתב בהגדה ׳האגדא׳(שורה 102) ולא ׳האכדא׳, ׳טאנג׳(שורה 231) ולא ׳טאנכּ׳. העיצור غ  תועתק לגימ״ל: ׳בן גאזי׳ بنغازي [שורה 111]) או ׳גייטנא׳ (מן השורש ע׳י״ט [שורה 188]); ו k p בסוף מילה נכתבו באותיות סופיות: ׳תוברוך طبرق [שורות 109, 328, 329, 1351), ׳ריבינטרוף׳ (Ribbentrop [שורה 39]) וכיוצא באלה. העיצור d ض או ظ תועתק בדרך כלל לדל״ת: כמו ׳ארד׳ ارض ארץ [שורות 145, 146, 158 ועוד]) או ׳דאלם׳ ظالم רשע [שורות 171,62). לעומת זאת המילה ضوء (אור) מופיעה בשתי צורות שונות: ׳דאוו׳(שורה 270) ו׳צ׳אוו׳(שורה 413), המשקפות שתי מסורות כתיב שונות שהמחבר עירבן. גם בשכבת הלשון הזאת אין אחידות בתעתיק צורן הריבוי הערבי ات ואפשר למצוא ׳תזריבאט׳ (ניסיונות [שורה 410]) או ׳טאנגאת׳ (טנקים [שורות 154, 162, 264, 324 ובשורה 235: ׳טאנגאט׳]).

אשר ליסוד הצרפתי, נראה כי בדרך כלל העדיף הכותב להביא את המונחים והשמות בתעתיק פונטי, וגם בכך לא נקט כללי תעתיק שיטתיים. בדומה לתעתיק מן הערבית השתדל הכותב למצוא מקבילות סבירות בכתיב העברי, המשקפות – גם אם בצורה מלאכותית – עיצורים ותנועות בצרפתית, אף במקומות שאין להם מקבילות טבעיות בעברית.

 

דוגמאות למעתקי תנועות: au – e מתועתקות לרוב לווי״ו: ׳דו־גול׳(de Gaulle [שורות 215, 224,218 ועוד]); -i é (ולעתים גם e מתועתקות כמעט תמיד ליו״ד: ׳ריזיסטאנץ׳ (résistance [שורות 396, 1400), ׳אליי׳ (alliés [שורות 25, 128, 268 ועוד]); eu מתועתקת לווי״ו או ליו״ד: ׳סאסור׳(שורות 317,313,301) או ׳סאסיר׳(chasseur [שורה 298]).

דוגמאות למעתקי עיצורים: t מתועתקת לסירוגין וללא כל עקיבות לטי׳׳ת או לתי״ו: ׳רוזוילת׳ (שורות 116, 119, 188) לצד ׳רוזוילט׳ (Roosevelt [שורות 46, 192, 194 ועוד]), ׳פורתריס׳ (שורות 150, 263) ו׳פורטריס׳ (forteresse [שורות 300, 313, 316]) וכיוצא באלה, פרט ל׳סתאלין׳(Stalin [שורות 101, 242,198 ועודו), שנכתב תמיד בתי״ו; j וגם g מתועתקות לזי׳ין:

זויף׳(juif (שורות 340, 357,341]), ׳זיניראל׳(general [שורות 215, 1218); v מתועתקת לבי״ת: ׳לאבאל׳(Laval [שורות 227,217]); s מתועתקת לסמ״ך או לצד״י: ׳פורטריס׳(שורות 313,300, 316) ו׳פורטריץ׳(forteresse [שורה 297]); ch מתועתקת לשי״ן, על פי ההגייה הצרפתית: ׳שורשיל׳(Churchill 1שורות 49, 107, 1197), אך גם לסמ״ך: ׳ליסאסור׳ (les chasseurs !שורות 317,313,301]); ci מתועתקת ל׳סי׳, כדרך הצרפתית: ׳סיאנו׳(Ciano [שורה 39]); k מתועתקת לכ״ף(ולא לקו״ף): ׳כולוניל׳(colonel [שורה 291]), ׳כולון׳ (colonne [שורה 173]); ואין הפרש בינה לבין כ״ף המשקפת c, כמו במילה ׳כונפיראנם׳ (conférence [שורה 117]), או כ״ף המשקפת gh, כמו במילה ׳ספאכיתי׳(spaghetti [שורה 382]).

במקרים מעטים נשתקע גם כתיב מדויק, בעיקר כדי לבטא היבדלות סמנטית שאינה משתמעת מן ההגייה, לדוגמה aéroplane (מטוס) מתועתק ביחיד בצורה פונטית: ׳רופלאן׳ (שורה 149), וברבים בתעתיק מדויק: ׳רופלאניס׳ (aéroplanes !שורות 163,82]), צורה המשקפת את הכתיב הצרפתי.

ככלל כמעט כל שמות המקומות והאישים הובאו לפי צורות הכתיב וההגייה בצרפתית (לרוב בעקבות השם בשפת המקור): ׳דו־גול׳(de Gaulle ושורות 215, 218, 224 ועוד]), ׳היטליר׳(שורות 5, 24, 31 ועוד) דהיתליר׳ (Hitler [שורות 280, 378, 395]), ׳שורשיל׳ (Churchill [שורות 49, 107, 197]) וכדומה; אך לעתים מתגלה הבדל בין כתיב פונטי לכתיב מדויק: שם העיר ברלין מופיע הן לפי הכתיב הצרפתי – ׳בירלין׳(Berlin [שורות 182, 288,279 ועוד]) והן לפי ההגייה – ׳בירלאן׳(שורה 277). מיעוט השמות נוטה במובהק על פי הערבית: ׳לינגליז׳ انكليز [שורות 62,60,27 ועוד]), ׳טאליאני׳ اطالياني [שורה 39]), ׳פראנסא فرنسا [שורות 220, 226]) ועוד.

בתעתיק צורני היידוע שוררת אחידות יחסית. צורן היידוע לנקבה la נכתב תמיד ׳לא׳ ומופיע לרוב בנפרד, אך לעתים הוא דבוק אל המילה (והוא הדין ביתר הצורנים): למשל ׳לא דתיים ארמי׳(la huitième armée [שורות 51, 139]) וגם ׳לאויתיים ארמי׳(שורה 381]. צורן היידוע לזכר le נכתב לעתים ׳ל׳ ולעתים ׳לי׳: ׳למארשי נואר׳(le marché noir !שורה 271]), לעומת ׳ליסאסור׳ 1 les chasseurs)שורות 317,313,301]). צורן היידוע לרבים les עשוי גם הוא להופיע בשתי צורות כתיב שונות, ׳ל׳ ולעתים ׳לי׳: ׳לגוליסת׳(Les Gaullistes ושורות 394, 408]) או ׳ליזאליי׳(Les Alliés [שורות 128,25, 268 ועוד]).

המילים העבריות המעטות שמופיעות בהגדה נכתבו בכל מקום כדרך כתיבתן בעברית, להוציא המילה ׳מיצאח׳(מצח ושורה 168), שמופיעה בכתיב סונטי דווקא, וגם אם הכיר המחבר את מקורה העברי, אפשר שאופן הכתיב המקובל נעלם ממנו.

ז. מהדורת הטקסט

מרכיבי המהדורה החיבור מובא בשתי עמודות: בעמודה הימנית הטקסט המקורי בערבית־יהודית, ובשמאלית התרגום לעברית. הטקסט הועתק מן המהדורה המודפסת וצוינו מספרי העמודים בה. הבאתי את הכותרות המקוריות ממהדורת הדפוס, אך פיסוק התרגום חדש ואינו צמוד לפיסוק המקור.

לטקסט המוהדר ולתרגומו נוספו הערות שוליים העוסקות בכמה עניינים: שגיאות דפוס ושגיאות המעתיק, שמות מקומות ושמות אישים בשפת המקור, אוצר מילים צרפתי, אוצר מילים ערבי, זיקה ללשון השרח במקרים חריגים, מרכיבים עבריים בלשון, משחקי מילים על בסיס לשון המקור, ביאור המשמע המילולי, חילופי נוסח בתוך הטקסט.

על דרכי בתרגום

ענייני נוסח: כאמור אין בידינו דרך מכרעת לקבוע את הנוסח המדויק של השרח שהכיר המחבר, אך במקרים רבים אפשר לשחזר בעזרת לשונו את הנוסח המקורי שעמד לפניו, הגדה ושרח כאחד. לדוגמה על פי המשפט בערבית ׳האד סנא הנא בלמארסי נואר / סנא זאייא פי פאליסתין אולאד לחראר׳(׳השתא הכא בשוק השחור / לשנה הבאה בפלשתינה בני חורין׳ [שורות 11-10]) אפשר להניח שנוסח השרח של המחבר היה מעין זה: ׳האד סנא הנא עביד / סנא זאייא פי ארץ׳ ישראל ולאד לחראר׳. זהו תרגום מדויק של המשפט ׳השתא הכא עבדי, לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין׳, נוסח אחד מני כמה למשפט זה. ברוח זו השתדלתי בכל מקום לבור לפי העניין את הנוסח, מבין כמה נוסחים שונים ממרוקו של הגדה של פסח ושל השרח שעמדו לרשותי. הנה כמה דוגמאות בולטות לנוסח השרח של נסים בן שמעון לעומת נוסחי שרח אחרים: ׳כייסין׳ (חכמים [שורה 32]) לעומת ׳עולמא׳ בנוסחים אחרים; ׳גייטנא׳ (מן השורש ע׳י״ט, בהוראה של זעקה ויבבה [שורה 188[במקום ׳עייטנא׳(עי״ט, בהוראה של צעקה); ׳סנא׳(שנה [שורות 047,11-8 לעומת ׳עאם׳; ׳סחאל׳(כמה [שורות 287,67, 324]) לעומת ׳קדדאס׳(שורה 346); הבחנה בין ׳גנוס׳ בהוראה של ׳הגויים׳(שורות 122, 200, 284) לעומת ׳קאוום׳ לציון ׳עם׳(שורה 374).

ענייני לשון: כאמור לשונו של החיבור מבוססת בעיקר על לשון השרח להגדה של פסח, אשר כדרכה סוטה מעת לעת מן המשמע המילולי בלשון המקור. בתרגומי החלטתי לחזור במידת האפשר ללשון המקורית של ההגדה, על רבדיה השונים – לשון המקרא, ארמית ולשון חז״ל. ציינתי בהערות את המקומות שבהם חורג השרח מן המשמעות המילולית. לדוגמה בשרה מתורגם הביטוי ׳המקום׳ במילים ׳אלאה ברוך הוא׳, שפירושן המילולי ׳אלוהים ברוך הוא׳; אולם בתרגומי העדפתי לשוב אל לשון המקור מן ההגדה של פסח, שבה נאמר ׳המקום׳ (שורה 324). הביטוי ׳ברוך המקום ברוך הוא׳, המתורגם: ׳מבארב אללה ברוך הוא מבארב הוואי, מופיע בתרגום העברי כלשון המקור (שורה 59). הוא הדין במקומות שבהם מופיעה בנוסח המקורי ארמית, כגון הביטויים ׳זמיע זיעאן׳(כל רעב [שורה 16) ו׳זמיע למחדאז׳(כל נזקק [שורה 7]), שבחרתי לתרגמם כלשון ההגדה של פסח: ׳כל דכפין׳ רכל ךצךיך׳ בהתאמה. כך נהגתי גם במקומות שבהם אוצר המילים של הערבית בשרח מצומצם בהשוואה לעברית של ההגדה. אדגים את דבריי בעזרת הקטע הבא:

ונצעק	ונצעק
׳ונצעק אל רוזוולט יתברך	וגייטנא ילא רוזוילת תבארך
שמו׳.	שמייתו.
כמה שנאמר:	פחאל מא קאל לפסוק.
׳וימת הינדנבורג ויעל היטלר	מאת האמבורג וטלע היטליר
במקום חורבנו.	פמכלייתו.
וייאנחו בני ישראל מן	ותנההדו ולאד ישראל מן
העינויים ויזעקו.	לעדאב וגייטו.
וישמע שוועתם רוזוולט מן	ושמע גיטתהום רוזוילט מן
העבודה׳.	לכדמא:
וישמע	וישמע
׳וישמע רוזוולט את נאקתנו׳.	ושמע רוזוילט גיטתנא.
כמה שנאמר:	פחאל מה קאל לפסוק.
׳וישמע רוזוולט את נאקתם.	׳ושמע רוזוילט גיטתהום.
ויזכרו הוא וצ׳רצ׳יל	הווא ושורשיל תפככרו
את תאוות נקמתם	חסיפתהום

המאפיינים הצורניים : בדיון לעיל ביצוב הצורני של החיבור תיארתי את דרכו הססגונית של מחבר ההגדה והצגתי כמה דוגמאות. בתרגום החיבור לעברית לא ראיתי הכרח לשמור על החריזה הנוקשה שכפה המחבר על הטקסט. וכדי להמחיש את השימוש הצורני במבנים חרוזים, הדגשתי בעמודה הימנית ( של טקסט המקור ) את התיבות החורזות בסופי השורות.

אשר למשחקי המילים ולשעשועי הלשון של המחבר, הערתי חילופי שלון או על שימושים במשחקי לשון במקומות שבהם אין הדבר משתמע במישרין מן התרגום לעברית. הקטע הבא ממחיש את אופן ההתמודדות בתרגום עם המאפיינים הצורניים של טקסט המקור.

 

ההגדה ברצף אחד.

בבהילו                                                           בבהילו

בזרבא זאוו לאמיריכאן                                    במהרה באו האמריקנים

 

הא לחמא                                                         הא לחמא

האד לוזה דעאף                                                 הפנים החלשות האלה

די כאנו ענד זדדודנא בלכלעא די היטלר                  שהיו לאבותינו בבהלה מהיטלר

זמיע זיעאן יתסארא ויכאף                                   כל דכפין יתהלך ויפחד

זמיע למחדאז בררעדא כא יטיר                             כל דצריך ברעדה מתעופף

האד סנא הנא                                                    השתא הכא

סנא זאייא פלהנא                                               לשנה הבאה בשלווה

האד סנא הנא בלמארסי נואר                                השתא הכא בשוק השחור

סנא זאייא פי פאליסתין אולאד לחראר                    לשנה הבאה בפלשתינה בני חורין

 

בקטע זה כל המשפטים חרוזים, וכאמור חריזה כזאת אינה ריימת בטקסט המקורי של ההגדה של פסח " דעאף – ויכאך, היטליר – ויטיר, הנא – פלהנא, נואר – לחראר. לא ניתן לשמור על החריזה הזו בתרגום לעברית.

 

מה נשתנה                                                         מה נשתנה

אס נאחייא לילא האדי מן לילת תראנת נוף               מה נשתנה הלילה הזה מליל שלושים ותשע?

די פדוך ליאלי מא כוננאס נקדרו חתתא נתכלמו         שבלילות ההם אפילו לדבר לא יכולנו

ולילא האדי מא גיר ענדנא כוף                               והלילה הזה איננו פוחדים

די פידוך ליאלי כוננא נבאתו נכממו                         שבלילות ההם לָנּוֹ בדאגה

ולילא האדי לפרחא פזזוף                                      והלילה הזה בלב שמחה  ( או בגוף )                                            די פדוך ליאלי כוננא בלגדאייד נתסממו                    שבלילות ההם במצוקות הורעלנו

ולילא האדי תפררז וסוף                                       והלילה הזה התבונן וראה

די פי דוך ליאלי מא כוננא נאכלו ולא נשרבו             שבלילות ההם לא אכלנו ולא שתינו

גיר כאייפין ונהרבו                                              רק פחדנו וברחנו

ולילא האדי פלהנא מתכיין                                    והלילה הזה בשלווה אנו מסובין

 

עבדים                                                            עבדים

עביד כוננא להיטלר לעדו                                   עבדים היינו להיטלר הצורר

ופכוננא ליזאליי מן יידו    ( les allies )               ויצילונו בעלות הברית מידו

בייד קוויא ובדדרע ממדודא                                ביד חזקה ובזרוע נטויה

ואלוכאן מא זא לינגליז ולאמריכאן                       ואילו לא באו האנגלים והאמריקאים

מא ענדנא פככאן                                              הרי לא היינו ניצולים

לא חנא ולא אולאדנא                                        לא אנו ולא בנינו

ולא אולאד אולאדנא                                         ולא בני בנינו

מתררעדין כוננא מן היטליר וזהאדו                      אחוזי אימה היינו מהיטלר ועוצמתו

ואכלליה, כוננא כייסין,, כוננא פאהמין                 ואפילו היינו חכמים, היינו נבונים

כוננא עארפין אס גאדי יסיר ביה                         ויודעים מה עתיד לקרות לו

וזמיעי די יקזם ויזוויק מא טרא ביה                     וכל המרבה לספר בהלצה ובקישוט את אשר אירע לו

טרא האדא משכור                                           הרי זה משובח

 

מעשה                                                            מעשה    

זרא מעשה פייאם לכביר מונסוליני                        אירע מעשה בימי של מוסוליני

היטליר וגורינג לממזר                                        היטלר  וגרינג הממזר

רבינטרוף וסיאנו טאליאני                                   רובינטרופ וצ'אנו האיטלקי

כאנו מוזזדין בלחילא ותדביר                               שהיו מתכוננים בתחבולה ועצה

טול האדיך לילא                                                כל אותו הלילה

חתתא זאו מלאכי חבלה                                      עד שבאו מלאכי חבלה

והזזוהום ייא סיאדנא                                          וטלטלום, הוי רבותינו

וורמאוהום פלכושא דצבאח                                והשליכום לתנור השחר- אל האש הראשונה בבוקר

 

אמר רבי אלעזר                                               אמר רבי אלעזר

קאל מוסיו רוזוילט פדיסכור                                אמר מר רוזולט בנאום

טראני אנא כיף ולד סבעין סנא וזכית לי מדכור        הרי אני כבן שבעים שנה וזכיתי שתיזכר

הדים לאלמאן פליאלי בלכור                               הריסת גרמניה בלילות, בהפגזות

חתתא דרשהא מוסיו שורשיל                              עד שדרשה מר צ'רצ'יל

פחאל מא קאל לפסוק                                        שנאמר

תפככר אס עמלת פיהום לא ויתיים ארמי               למען תזכור את אשר עשתה בהם הארמייה השמינית

פטריק מאצאר                                                 בדרך ארץ מצרים

טול ייאמך וייאמי                                              כל ימי חייך וימיי

נתפככר מא צאר                                               אזכור מה אירע

טול איים חיאתך ליאלי                                      כל ימי חייך, הלילות

ולעלמא קאלו                                                   וחכמים אומרים

טולאיים חיאתך מניין תזי לייאם דרוסייא               כל ימי חייך, להביא לימות רוסיה

הגדה די היטליר – אבישי בר אשר. פעמים 114 -115

בבהילו                                                           בבהילו

בזרבא זאוו לאמיריכאן                                    במהרה באו האמריקנים

 

הא לחמא                                                         הא לחמא

האד לוזה דעאף                                                 הפנים החלשות האלה

די כאנו ענד זדדודנא בלכלעא די היטלר                  שהיו לאבותינו בבהלה מהיטלר

זמיע זיעאן יתסארא ויכאף                                   כל דכפין יתהלך ויפחד

זמיע למחדאז בררעדא כא יטיר                             כל דצריך ברעדה מתעופף

האד סנא הנא                                                    השתא הכא

סנא זאייא פלהנא                                               לשנה הבאה בשלווה

האד סנא הנא בלמארסי נואר                                השתא הכא בשוק השחור

סנא זאייא פי פאליסתין אולאד לחראר                    לשנה הבאה בפלשתינה בני חורין

בקטע זה כל המשפטים חרוזים, וכאמור חריזה כזאת אינה קיימת בטקסט המקורי של ההגדה של פסח " דעאף – ויכאך, היטליר – ויטיר, הנא – פלהנא, נואר – לחראר. לא ניתן לשמור על החריזה הזו בתרגום לעברית.

מה נשתנה                                                        מה נשתנה

אס נאחייא לילא האדי מן לילת תראנת נוף               מה נשתנה הלילה הזה מליל שלושים ותשע

די פדוך ליאלי מא כוננאס נקדרו חתתא נתכלמו         שבלילות ההם אפילו לדבר לא יכולנו

ולילא האדי מא גיר ענדנא כוף                               והלילה הזה איננו פוחדים

די פידוך ליאלי כוננא נבאתו נכממו                         שבלילות ההם לָנּוֹ בדאגה

ולילא האדי לפרחא פזזוף                                      והלילה הזה בלב שמחה  ( או בגוף )                                                        די פדוך ליאלי כוננא בלגדאייד נתסממו                    שבלילות ההם במצוקות הורעלנו

ולילא האדי תפררז וסוף                                       והלילה הזה התבונן וראה

די פי דוך ליאלי מא כוננא נאכלו ולא נשרבו             שבלילות ההם לא אכלנו ולא שתינו

גיר כאייפין ונהרבו                                              רק פחדנו וברחנו

ולילא האדי פלהנא מתכיין                                    והלילה הזה בשלווה אנו מסובין

 

עבדים                                                            עבדים

עביד כוננא להיטלר לעדו                                   עבדים היינו להיטלר הצורר

ופכוננא ליזאליי מן יידו    ( les allies )               ויצילונו בעלות הברית מידו

בייד קוויא ובדדרע ממדודא                                ביד חזקה ובזרוע נטויה

ואלוכאן מא זא לינגליז ולאמריכאן                       ואילו לא באו האנגלים והאמריקאים

מא ענדנא פככאן                                              הרי לא היינו ניצולים

לא חנא ולא אולאדנא                                        לא אנו ולא בנינו

ולא אולאד אולאדנא                                         ולא בני בנינו

מתררעדין כוננא מן היטליר וזהאדו                      אחוזי אימה היינו מהיטלר ועוצמתו

ואכלליה, כוננא כייסין,, כוננא פאהמין                 ואפילו היינו חכמים, היינו נבונים

כוננא עארפין אס גאדי יסיר ביה                         ויודעים מה עתיד לקרות לו

וזמיעי די יקזם ויזוויק מא טרא ביה                     וכל המרבה לספר בהלצה ובקישוט את אשר אירע לו

טרא האדא משכור                                           הרי זה משובח

 

מעשה                                                             מעשה

זרא מעשה פייאם לכביר מונסוליני                        אירע מעשה בימי של מוסוליני

היטליר וגורינג לממזר                                        היטלר  וגרינג הממזר

רבינטרוף וסיאנו טאליאני                                   רובינטרופ וצ'אנו האיטלקי

כאנו מוזזדין בלחילא ותדביר                               שהיו מתכוננים בתחבולה ועצה

טול האדיך לילא                                                כל אותו הלילה

חתתא זאו מלאכי חבלה                                      עד שבאו מלאכי חבלה

והזזוהום ייא סיאדנא                                          וטלטלום, הוי רבותינו

וורמאוהום פלכושא דצבאח                                והשליכום לתנור השחר- אל האש הראשונה בבוקר

 

אמר רבי אלעזר                                               אמר רבי אלעזר

קאל מוסיו רוזוילט פדיסכור                                אמר מר רוזולט בנאום

טראני אנא כיף ולד סבעין סנא וזכית לי מדכור        הרי אני כבן שבעים שנה וזכיתי שתיזכר

הדים לאלמאן פליאלי בלכור                               הריסת גרמניה בלילות, בהפגזות

חתתא דרשהא מוסיו שורשיל                              עד שדרשה מר צ'רצ'יל

פחאל מא קאל לפסוק                                        שנאמר

תפככר אס עמלת פיהום לא ויתיים ארמי               למען תזכור את אשר עשתה בהם הארמייה השמינית

פטריק מאצאר                                                 בדרך ארץ מצרים

טול ייאמך וייאמי                                              כל ימי חייך וימיי

נתפככר מא צאר                                               אזכור מה אירע

טול איים חיאתך ליאלי                                      כל ימי חייך, הלילות

ולעלמא קאלו                                                   וחכמים אומרים

טולאיים חיאתך מניין תזי לייאם דרוסייא               כל ימי חייך, להביא לימות רוסיה

 

ברוך המקום                                                      ברוך המקום

מבארך אללאה ברוך הוא מבארך הווא                 ברוך המקום ברוך הוא

מבארך די זאב לינגליז ולאמריך מבארך הווא        ברוך שהביא את האנגלים ואמריקה ברוך הוא

מקאבלת רבעא דלולאד תכללמת תורה                 כנגד ארבעה בנים דיברה תורה

לינגליז כייס, היטליר דאלם                               אנגליה חכם, היטלר רשע

ומוסוליני מא יליקס להדרא                               ומוסוליני שאינו ראוי שידברו בו

 

חכם                                                              חכם

לינגליז לכייס אס הווא יקול                               אנגליה, חכם, מה הוא אומר

לא רואיאל איר פרץ תכדם בלמעקול                   חיל האוויר המלכותי פועל בחכמה

חתתא נתי קול אילו, סחאל מן רגיפא כא תתכל פפסח 

ואף אתה אמור לו : כמה מצות נאכלות בפסח ?

כל רגיפא בכורא עלא למיצאח                           כל מצה בפצצה על המצח

בלכור צחאח                                                  בפצצות חזקות

 

רשע                                                             רשע

היטליר דאלם אס הווא יקול                             היטלר – רשע מה הוא אומר ?

לכדמא ולעדאב כללהא אלליהוד                       העבודה והעינויים כולם ליהודים

ליהוד לאייס אילו                                          ליהודים ולא לו

עלא די חבת תכרז רוחו בלגדרא                       ולפי שעמדה רוחו לצאת בזעם

כפר פליהוד                                                 התאכזר ליהודים

חתתא טאליאן כא יגזז סנאנו ויקול אילו             גם איטליה תקהה את שיניו ותאמר לו

פלאליבי ולךאפריך תקאדתלי לעדדא                בלוב ובאפריקה אזלה לי התחמושת

אילי ולאייס אילו                                           לי ולא לו

ולוכאן מא תבבעתך מא נחצלו בזוז                   ואילו לא הלכתי בעקבותיך, לא היינו שנינו נלכדים

 

תם                                                              תם

לאמיריך למליח אס הווא יקול, אס האדא            אמריקה – טוב, מה הוא אומר, מה זאת

ותקול אילו, גיר ברופלאניס                             ואמרה אליו : רק במטוסינו

נפככו דונייא כאמלא, מייד לעדו                       נציל את העולם כולו מיד הצורר

 

ושאינו יודע                                                   ושאינו יודע

ומוסוליני די מא יליקס להדרא                          ומוסוליני שאינו ראוי לדבר עליו ?

נתי תבדא אילו. פחאל מא קאל לפסוק                את פתח לו, שנאמר

לחצלא דליתיופי ותונס לעזיז                            בהילכדותן של אתיופיה ותוניסיה היקרה

עמל אללאה נס וזאס לינגליז                            ויעש אלהים נס ויבא את האנגלים

כררזהום מטריק מאצאר                                  ויוציאם מארץ מצרים

ומותגומרי תבבעהום הלא חצצאר                     ומונטגומרי רדף אחריהם ללא מצור

יקדר מן ראץ שהר                                         יכול מראש חודש

יתעללם הווא והיטליר סריך                             ילמד הוא והיטלר השותף

פאס זא לאמיריך אללאפריך                             כאשר באו האמריקנים לאפריקה

יקדר מן מאזאל נהאר                                     יכול מבעוד יום

תעללם לתקול, פסבבת ליהוד לא מן קולת אילא פסאעא

תלמוד לומר : בעבור היהודים לא אמרתי, אלא בשעה זו ( כלומר מיד )

מן הנא לשבועות נתפככו מן לגלות                מעתה עד שבועות נינצל מן הגלות

 

מתחלה                                                      מתחלה

מן לוול כאן קרי קווא כבירא לחראמי די היטליר

מתחילה היה היטלר הממזר חזק מאוד

ודאבא קררבת רוסיא תקאדילו כדמתו            ועתה התקרבה רוסיה לכַלות את עבודתו

פחאל מא קאל לפסוק, ותכללם סתאלין לקאומו בלכיר  שנאמר, ויאמר סטלין אל כל העם בטוב

האגדא קאל תימוסינכו פסתאלינגראד             כה אמר טימושנקו בסטלינגרד

נחרכו עליה ומא נכלליוהס פאיין יטיר            ננוע לעברו ולא נשאיר לו מקום שאליו יברח

טירא נטיירוה מן הנא חתתא למכלייתו           נעיפהו מכאן , עד למקום חורבנו

ונכררזולו מדאפע אוכרין                            ונוציא כנגדו תותחים אחרים

 

ואקח את אביכם                                          ואקח את אביכם

וכודת אבוכום שורשיל פנהאר מברוך              ואקח את אביכם את צ'רצ'יל ביעום מבורך

ועבביתו לטריק טאליאן וכתתרת קוותו            ואולך אותו לדרך ארץ איטליה וארבה את כוחו

ועטית אילות וברוך                                     ואתן לו את טוברוק

ומנור מא חבת נקוותו                                  ומאחר שרציתי לגרום לו קורת רוח

כללית מוסוליני פכן גאזי מטרוך                     השארתי את מוסוליני בבגאזי נטוש

ועטיתו לאתריפוליתאן חתתא לםרונתייר די תונס   ואתן לו את טריפוליטניה עד גבול תוניסיה

ולאמריך מן לור ולינגליז מן לגדדאם               ואת אמריקה מאחור ואת אנגליה מלפנים

 

ברוך שומר                                                ברוך שומר

מבארך די עאון לאמיריך ולינגליז מבארך הווא    ברוך עוזר לאמריקה ולאנגלים ברוך הוא

די מוסיו רוזווילט מכמם לו לחד די עמל             שמר רוזוולט חישה את הקץ לעשות

סאיין תוקאל פלאכונפיראנס דאנפא                  כמו שנמאמר בוועידת אנפא ( קזבלנקה )

פלהאעד באיין טרקאן                                    בברית בין הדרכים 

פחאל מא קאל לפסוק, וקאללהום רוזווילט עריף תערף   שנאמר , ויאמר אליהם רוזוולט ידוע תדע

אין קויין חנא פשמא ופלבחאר                        כי חזקים אנו בשמים ובים

ונהכלכוהום ונעדדבוהום בלעדאב לחרר            ונדכאם ונייסרם בעינויים קשים

וחתתא לגנוס די יכדמו מעאה נשארע אנא          וגם את הגויים אשר יעבדו עמו, דן אנוכי

ומנורא דאלך נגלסו פלהנא לכתיר                    ואחרי כן נשב בשלווה גדולה

 

והיא שעמדה                                             והיא שעמדה

הייא רוסיא די וקפת לזהדנא ולינא                  והיא רוסיה שעמדה לאבותינו ולנו

די לייאם די הטליר בוחדו ואקף עלינא ליפנינא   שלא היטלר לבדו עמד עלינו לכלותינו

אילא מוסוליני וזיד וזיד ואקפין עלינא ליפניונא   אלה שמוסוליני ועוד ועוד עומדים עלינו לכלותינו

וליזאליי מבארכין נומא פככונא מן ידיהום         ובעלות הברית ברוכות החן הצילונו מידם

 

צא ולמד                                                     צא ולמד

כרז ותעללם אס פתש לממזר די גוירינג יעמל לזדודנא   

צא ולמד מה ביקש גרינג הממזר לעשות לאבותינו

די היטלר לא מן גזר אילא עלא ליהוד              שהיטלר לא גזר אלא על היהודים

וגובליס פתש לי יקללע כולסי                        וגבלס ביקש לעקור את הכול

פחאל מא קאל לפסוק, לכדדאע די היטליר עדונא     שנאמר, הרמאי היטלר צוררנו

והבטלהום למזל וסארו מקהורין באמר אללאה ברוך הוא

  וייפול מזלם ורוחם נִדכאה בדבר ה'

ונזל עליהום סכט כביר קוי וכתיר                  וירד עליהם חרון אף גדול, עצום ורב

 

וירד                                                         וירד

ונזל רומיל מן טריק מאצאר                          וירד רומל מדרך מצרים

מקהור והרבאן וראץ מחנייא                         אנוס ונסוג וראשו מורכן

ותתבעתו לא ויתיים ארמי בלבטר                  ותלך בעקבותיו הארמייה השמינית מיד

תעלמו מא נזל גיר לכטייא                           מלמד שלא רק ירד לאָבדון

איללא גיר יתגררק פיהא                             אלא, גם, שקע בו

פחאל מא קאל לפסוק                                 שנאמר

וקאל רומיל אילא היטליר פטריק לאליבי        ויאמר רומל להיטלר בדרך ללוב

תממא מונתוגומירי פסך לי קלבי                   שם קרע מונטגומרי את לבי

אין קוי זזוע פארד טאליאן                           כי כבד הרעב בארץ איטליה

ודאבא ראה הנא מהלוכין פארד תוניס            ועתה מובסים אנו בארץ תוניסיה

 

במתי                                                      במתי

בנאס קלאל, פחאל מא קאל לפסוק               במתי מעט, כמה שנאמר

בשבעין רופלאן כא תזי עלינא פכול טריק      בשבעים מטוסים שבאו עלינו בכל דרך

ודאבא די זאו לא פורתריס בולאן בתפריק     ועתה הנה באו מפציצי המבצר המעופף והם פזורים

כיף נזום שמא לכתרא                               ככוכבי השמים לרוב

 

ויהי שם                                                 ויהי שם

וכאן תממא לקאום כביר                           ויהי שם לגוי גדול

יתעללם די כאנו טאנגאת מוזודין בעדא        מלמד שהיו טנקים מצויים שם

לעסכר קוי וכתיר                                    לצבא גדול עצום ורב

פחאל מא קאל לפסוק                               כמו שנאמר

ונאס דרוסייא טמרו ודבבו ותקוואו בלעדדא  ואנשי רוסיה פרו וישרצו ( וירבו )  ויעצמו בתחמושת

ותעממרת לארד ביהום                             ותִמָלא הארץ אות

 

ורב                                                      ורב

וכתיר פחאל מא קאל לפסוק                      ורב, כמה שנאמר

למלאיין דלעצכר מוזודא לחדרתך               מיליוני חיילים מוכנים לעינַיִך

וכתתרתי וכבברתי טאנגאת לזררתך            ותרבי ותגדלי, טנקים בשבילך

רופלאניס יתצוובו פלאמריך ויזיו                מטוסים נכונו באמריקה והגיעו

ורוסייא בלכדמא מגוודא                          ורוסיה מנצחת על המלאכה

 

וירעו                                                   וירעו

 

וקבבחו לינא ליליריין                             וירעו אותנו ההיטלריים

פחאל מא קאל לפסוק                             כמו שנאמר

ועדדבונא ורסמונא בטראף צפרין              ויענונו ויסמנו אותנו בטלאים צהובים

 

וירעו                                                  וירעו

 

וקבבחו אילנא פחאל מא קאל לפסוק         וירעו אותנו, כמה שנאמר

לגנס דליהוד קוי עלינא                           הנה עם היהודים רב ועצום

אראו נתכייסו ןנזליוה מן הינא                 הבא נתחכמה לו ונגלהו מכאן

ונכתתרו מעאה לא סאנכיים כולון פינא      ונרבה עמו את הגיס החמישי בתוכנו

ויתכללתו חתתא הומא מעא כארהיננא       ויתערבו גם הם בשונאינו

ויכבברו לינא די יסיר פי כול ארד             ויודיעו לנו את אשר יקרה בכל ארץ

 

ויענונו                                               ויענונו

 

ועדדבונא                                           ויעוננו

פחאל מא קאל לפסוק                           כמה שנאמר

וזעלו לגלותיי פחומתנא                        וישימו עלינו שרי מחוז בשכונתנו

ולאגיסטאפו תעדדב פכדמתנא                והגסטפו מתייגע לענותנו בסבלותינו

ובנאו כאמפ דל כונסתראסיון                 ויבנו מחני ריכוז

פלקיהרא די בירלין                              בברלין הארורה

 

ויתנו                                                ויתנו

 

ורסמונא בטראף צפרין                         ויסמנו אותנו בטלאים צהובים

פחאלמא קאל לפסוק                            כמה שנאמר

ורסמו לא גיסטאפו ולאד ישראל בלבראצאר   ויסמנו הגסטפו את בני ישראל ברצועות יד

 

ונצעק                                                           ונצעק

 

וגייטנא ילא רוזוילת תבארך שמייתו                   ונצעק אל רוזוולא יתברך שמו

פחאל מא קאל לפסוק                                      כמו שנאמר

מאת האמבורג וטלע היטלר פמככלייתו                וימת הינדנבורג ויעל היטלר במקום חורבנו

ותנההדו ולאד ישראל מן חעראב וגיטו                 וייאנחו בני ישראל מן העינויים ויזעקו

ושמע גיתתהום רוזוילט מן לכדמא                      וישמע שוועתם רוזוולט מן העבודה

 

וישמע                                                           וישמע

 

ושמע רוזוילט גיתתנא                                      וישמע רוזווילט את נאקתנו

פחאל מא קאל לפסוק                                      כמה שנאמר

ושמע רוזוילט גיתתהום                                    וישמע רוזווילת את נאקתם

הווא ושורשיל תפככרו חסיפתהום                     ויזכרו הוא וצ'רצ'יל את תאוות נקמתם

מעא לינגליז, ומעא לאמיריך ומעא סתאלין           את האנגלים ואת האמריקנים ואת סטאלין

 

וירא                                                          וירא

 

וראו גבננא זמיע לגנוס די כאי יערפו דרך ארץ     ויראו את עָנְיֵנו כל העמים שיודעים דרך ארץ

פחאל מא קאל לפסוק                                      כמה שנאמר

סאפו לעדאב די מדדבין ולאד ישראל, וחננו עלינא 

ויראו את העינויים אשר מתענים בני ישראל וירחמו עלינו

 

ואת עמלנו                                                  ואת עמלנו

 

וסקאנא למראייר האדו לולאד                        ואת עמלנו – המרורים , אלו הבנים

פחאל מא קאל לפסוק                                   כמה שנאמר

וצצר היטליר לזמיע לאגיסטאפו ליקול             ויצו היטלר את כל הגסטפו לאמור

זמיע ליהודי די תקבדו תרמיוה פזזיר                כל יהודי אשר תתפסו אל הסיד תשליכוהו

ותזיבו נאס יתפררזו                                     ותביאו אנשים להסתכל

 

ואת לחצנו                                                ואת לחצנו

 

וחצלאננא די חצלנא פידיהום                        ואת לחצנו, שנלחצנו בתוכם

פחאל מא קאל לפסוק                                  כמה שנאמר

חתתא ואחד בלמחננא מא פיהום                    וגם מְרַחם אחד אין בהם

מן סגירהום חתתא לכבירהום                        מקטנם ועד גדולם

 

ויוציאנו                                                    ויוציאנו

וכרזזנא זיניראל דו גול                                ויוציאנו הגנרל דה גול

לאייס עלא ייד לגיר                                    לא על ידי מלחמה

ולאייס עלא ייד לאבאל                                ולא על ידי לאוואל laval

ולאייס על ייד דורין                                    ולא על ידי דוריו

אילא זינראל דו גול. בוקארו ובקוותו              אלא הגנרל דה גול בכבודו ובכוחו

פחאל מא קאל לפסוק                                  שנאמר

ודוזת פארד פראנסא פלילא האדיך                 ועברתי בארץ צרפת בלילה ההוא

ודרבת נאזי מן סגיר חתתא לכביר                  והכיתי את הנאצים מקטן ועד גדול

מן בנאדם חתתא לבהמה                              מאדם ועד בהמה

ופזמיע לכבאר די היטליר                             ובכל בכירי היטלר

נעמל שראייע אנא דו גול                             אעשה שפטים, אני דה גול

 

ועברתי                                                    ועברתי

ודוזת פארד פראנסא פלילא האדיך, ודרבת זמיע נאזי    ועברתי בארץ צרפת בלילה ההוא והכיתי כל נאצי

אנא ולאייס לאבאל                                                אני ולא לאוואל

ועמלת שראייע פהיטליר אנא ולאייס דורין           ואעשה שפטים בהיטלר, אני ולא דוריו

אנא גו גול אנא ולאייס אכור                              אני דה גול, אני הוא ולא אחר

 

ביד חזקה                                                    ביד חזקה

בייד קוייא האדא טאנג                                   ביד חזקה, זה הטנק

פחאל מא קאל לפסוק                                    כמה שנאמר

פחאל אילא סכט אללאה זאייא בלקווא               כחרון אף אלוהים בא בכוח

כא ידכל פלכיל פלחמיר, פזמאל ופלבגר            חודר בסוסים בחמורים בגמלים ובבקר

טאנגאט קויין בזזאף                                      טנקים חזקים מאוד

 

ובזרוע                                                      ובזרוע

 

ובדרע ממדודא האדי למיתראיוז                     ובזרוע נטויה, זה המקלע

פחאל מא קאל לפסוק                                   כמה שנאמר

ולמיתראיוז כול עסכרי פידו                           והמקלע בידי כל חייל

מוזזדהא עלא לאלימאן                                  מוכן כנגד הגרמנים

ובמורא                                                     ובמורא

 

ובמוכיף כביא האדא סתאלין                          ובמורא גדול, זה סטלין

פחאל מא קאל לפסוק                                   כמה שנאמר

האדא תזריב רוסייא באס תאכדלו                   או הניסתה רוסיה לבור לקחת לה

בלאד מן אוצט בלאד                                    ארץ מקרב ארץ

גיר בלחילא ולמחארבא תעבבילו                    כי אם בתחבולות ובלחמה

ובלעזאייב די סתאלינגרד                              ובמוראים גדולים של סטלינגרד

די ביינלכום לחדרתך                                   ככל אשר הראה לכם לעיניך

 

 

ובאותות                                                    ובאותות

 

ובלימאייר האדא לאנס פלאס                         ובאותות זה הלַהַבִיוֹר

פחאל מא קאל לפסוק                                   כמה שנאמר

ןלאנספלאם הטדא די תאכד פחחדך                  ואת הלהביור הזה תיקח בידך

דח תטיי ביה למלאין                                    אשר תפיל בו מיליונים

 

 

 

 

ובמופתים                                                ובמופתים

ובלעזאייב אזי והדם                                   ובמופתים, בוא וכַלֵה

פחאל מא קאל לפסוק                                 כמה שנאמר

ונחרקוכום מן סמא ומן לארד                       ונשרוף אתכם מן השמים ומן הארץ

לעאפייא ונאר ומסהאב דככאן                      אש ולהבה ותמרות עשן

 

דבר אחד                                                 דבר אחד

כלאם אכור בלאמיתראייתזאווז                      דבר אחר במקלעים שניים

בלאנספלאם זאווז                                        בלהביורים שניים

ובלמוסכיתו זאווז                                        ובמטוסי מוסקיטו שניים

ובלאפורתריס בולאן זאווז                             ובמפציצי המבצר המעופף שניים

ובטאנגאת זאווז                                          ובטנקים שניים

ובלבומבארדמאן זאווז                                  ובהפצצות שניים

 

אלו                                                          אלו

האדו עשר דרבאת                                     אלו עשר המכות

די זאבו ליזאליי עלא לאלמאן, והאדו הומא     שהביאו בעלות הברית על הגרמנים בגרמניה ואלו הן

לאפרופאגאנד, לבומבארדמאן, לכלעא, לאסירין   תעמולה , הפצצות, בהלה ואזעקה

טפיאן דאוו, לינתראנשי, סקיט לחבלאת          כיבוי אורות, שוחות הפלת ולדות

הרוב לבלדאן, תכביאת פלאכאב, למארשי נואר    בריחה מן הערים, הסתתרות במרתפים, שוק שחור

רבי תימושינקו כאןיעמל פיהום לימאייר         רבי טימושנקו היה נותן בהם סימנים

דצ"ך עד"ש באח"ב                                    דצ"ך עד"ש באח"ב

 

רבי יוסי הגלילי                                        רבי יוסי הגלילי

רבי יוסף סתאלין כאן יקול                          רבי יוסף סטלין היה אומר

מנאיין נתא תקול                                      מניין אתה אומר

די נדארבו לאלמאן פבירלאן עשר דרבאת      שלקו הגרמנים בברלין עשר מכות

ועלא האמבורג נדראבו כמסין דרבאת           ועל המבורג לקו חמישים מכות

פברלין אס הווא יקול                                 בברלין מה הוא אומר

ראלו לכבאר להיטליר                                ויאמרו הבכירים להיטלר

האדא סכט אללאה                                     חרון אף אלוהים הוא

האמבורג כלאוהא חתא חיט מא כללאהא        החריבו את המבורג לא השאירו בה קיר

ורא ישראל לימארא לי עמל אללאה              וירא ישראל את המופת אשר עשה ה'

וכאפו לגנוס אללאה                                   וייראו הגויים את ה'

ואמנו בללאה ובליזאליי                              ויאמנו בה' ובבעלות הברית

 

כמה לקו                                                כמה לקו  

סחאל נדראבו פלאללמאן עשר דרבאת              כמה לקו, בגרמניה לקו עשר מכות

קול מן דאבא פבירלין נדראבו עשר דרבאת        אמור מעתה, בברלין לקו עשר מכות

ופהאמבורג כמסין דרבאת                               ובהמבורג לקו חמישים מכות

 

רבי אליעזר                                              רבי אליעזר

רבי כולוניל כנוכס , יקול                            רבי קולונל קנוקס אומר

מנאיין די זמיע דרבא ודרבא בתאמאן            מניין שכל מכה ומכה קצובה.

די זאבו ליזאליי עלא לאלמאן                      שהביאו בעלות הברית על גרמניה

כאנת די רבע דרבאת                                 הייתה של ארבע מכות

פחאל מא קאל לפסוק                                שנאמר

יצללט עליהום לא רואיאל איר פורץ             ישלח בם חיל האוויר המלכותי

לא פורטריץ בולאן                                    את המבצר המעופף

ליסאסיר ולמוסכיתום                                 את מטוסי הקרב ואת מטוסי המוסקיטו

לא רואיאל איר פורץ – ואחד                       חיל האוויר המלכותי – אחד

לא פורטריס בולאן זאווז                             המבצר המעופף שתיים

ליסאסור תלאתא                                       מטוסי הקרב שלוש

ולמוסכיתו רבעא                                       והמוסקיטו ארעה

קול מן דאבא                                            אמור מעתה

פבירלין נדראבו רבעין דרבאת                     בברלין לקו ארבעים מכות

ופהאמבורג מיאתאיין דרבאת                       ובהמבורג לקו מאתיים מכות

 

רבי עקיבא                                              רבי עקיבא

רבי מונטגומירי ואליכסאנדר כאן יקול             רבי מונגומרי ואלכסנדר אומר

מנאיין די זמיע דרבא ודרבא                          מניין שכל מכה ומכה

די זאבו ליזאליי עלא לאלמאן                        שהביאו בעלות הברית על גרמניה

כאנת די כמס דרבאת                                   הייתה של חמש מכות

פחאל מא קאל לפסוק                                  שנאמר

יצצלט עליהום לא רויאל איר פורץ                ישלח בהם את חיל האוויר המלכותי

לא פורטריס בולאן – ליסאסור ולמוסכיתו       את המבצר המעופף, את מטוסי הקרב ואת המוסקיטו

ולבומבארדיי לורד                                     משלחת מפציצים כעבדים

לא רואייאל איר פורץ ואחד                         חיל האוויר המלכותי אחד

לא פורטריס בולאן זאוז                              המבצר המעופף – שתיים

ליסאסור תלאתא                                        מטוסי הקרב  – שלוש

ולמוסכיתו ארבע                                       והמוסקיטו – ארבע

ולבומבארדי לורד כמסא                             משלחת מפציצים כבדים – חמש

קול מן דאבא                                            אמור מעתה

פי בירלין נדארבו כמסין                              בברלין לקו חמישים

ועלא האמבורג נדראבו מיאתאיין וכמסין דרבא  ובהמבורג לקו חמישים ומאתיים מכות

 

כמה מעלות                                             כמה מעלות

סחאל מן טאנגאט מוזודין אללאה ברוך הוא ינזזינא    כמה טנקים מוכנים, המקום יצילנו

לוכאן טררדוהום מן מאצאר, ולא מונטגומירי עמל פיהום שראייע

ומונטגמרי לא עשה בהם שפטים דיינו

לוכאן מוגומירי עמל פיהום שראייע                       אילו מונטגטמרי עשה בהם שפטים

ולא מן עבבאלהום תוברוך יכפאנא                        ולא לקח להם את טוברוק, דיינו

ולא מן זראו עליהום חתתא לתונס יכפאנא              ולא רדפו אחריהם עד תוניסיה, דיינו

לוכאן זראו עליהום חתתא לתונס                          אילו רדפו אחריהם עד תוניסיה

ולא מן חרכו עליהום לסיסיליא, יכפאנא                 ולא נעו אחריהם עד סיציליה, דיינו

לוכאן חרכו עליהום לסיסיליה                              אילו רדפו אחריהן עד סיציליה

ולא מן הדמו בלדאנהום, יכפאנא                          ולא החריבו את עריהם, דיינו

לוכאן הדמו בלדאנהום                                       אילו החריבו את עריהם

ולא מן רדו ליהוד  לכדאמיהום יכפאנא                  ולא השיבו את היהודים לעבודותיהם דיינו

לוכאן דו גול ררד ליהוד לכדאמיהום                     אילו השיב דה גול את היהודים לעבודותיהם

ולא מן פככו זדודנא יכפאנא                                ולא הצילו את אבותינו, דיינו

לוכאן פככו זדודנא                                            אילו הצילו את אבותינו

ולא מן חיידלנא דו גול ליסתאתו דו זויף, עכפאנא    ולא ביטל דה גול את תקנון היהודים, דיינו

לוכאן דו גול חאיידלנא ליסתאתו די זיוף                אילו ביטל דה גול את תקנון היהודים

ולא מן ררד ליהוד לפלאייצהום, יכפאנא            ואלא השיב את היהודים למשרותיהם, דיינו

לוכאן רזעו לפלאייצהום בררגיב                      אילו שבו למשרותיהם בתחינה

ולא מן רוזוילט חב יעבבינא לפאליסטין יכפאנא   ורוזולט לא היה רוצה לקחתנו לפלשתינה, דיינו

 

על אחת                                                       על אחת

עלא ווחדא קדדאס וקדדאס                              על אחת כמה וכמה

מליחא ומתנייא ומתללתא ומרבבעא ומכממסא     טובה מכופלת ומשולשת ומרובעת ומחומשת

ללאה ברוך הוא עלינא                                    למקום, עלינו

טררדהום מן מאצאר                                      גירשום ממצרים

עמלו פיהום שראייע                                       ועשו בהם שפטים

עבבאולהום תוברוך                                       ולקחו מהם את טוברוק

זרראו עליהום חתתא לתונס                             ורדפו אחריהם עד תוניסיה

חרכו עליהום לסיסיליה                                  ורדפו אותם עד סיציליה

הדמו עליהום בלדאנהום                                  והחריבו את עריהם

רדדו ליהוד לכדאיימהום                                  והשיבו את היהודים לעבודותיהם

פככו אילנא זדודנא                                        והצילו לנו את אבותינו

חאיידולנא ליסתאתו די זיוף                             וביטלו את תקנון היהודים

רזעו ליהוד לפלאייצהום                                  ושבו היהודים למשרותיהם

וחבבו יעבביונא כאמלין לפטליסטין                   וביקשו לקחת אותנו כולנו לפלשתינה

באס יגפרו לינא זמיע דנובאתנא                        לכפר על כל עוונותינו

 

רבן גמליאל                                                רבן גמליאל

רבן מותגומירי כאן יקול                                רבן מונטגומרי היה אומר

זמיע די מא קאל תלאתא דנאס האדו פפסח        כל י שלא אמר שלושה עמים אלה בפסח

לא מן יכרז קדר תלזימו                                לא יצא ידי חובתו

והאדו הומא, לאלמאן טאליאן וזאפון               ואלו הם, גרמניה, איטליה ויפן

 

פסח                                                         פסח

לאלמאן האדא די חנא נקאטלו עלא סבבת אס     גרמניה זו שבה אנו נלחמים, על שום מה

עלא סבבת פייאס די כאנת דניה תאבתא            על שום שבימים שיהיה העולם יציב

כאנו זדודנא תממא חאצלין                             היו אבותינו לכודים שם

פחאל מא קאל לפסוק                                    שנאמר

ותקולו כא ידבח ויסלך פליהוד                        ואמרתם הוא טובח ביהודים ומפשיט את עורם

הווא ולאגיסטאפו מעוולין עלינא                     הוא והגסטפו זוממים כנגדנו

זואוו ליזאלליי ודרבו פבירלין ודיארנא פך         ובאו בעלות הברית בנגפו את ברלין ואת בתינו הצילו 

ורכע לקאוום ובאייעו                                   ויקוד העם וישתחוו

 

מצה זו                                                    מצה זו

טאליאן האדא די חנא נקאתלו, עלא סבבת אס     איטליה זו שבה אנו נלחמים, על שום מה

עלא סבבת די מוסיליני                                   על שום מוסוליני

מחזזם בהיטליר ויקול ענדאך תגדרוני               כרוך אחרי היטלר ואומר, הישמר פן תבגדו בנו

וחרך עליהום מותגומירי מא כמרס עזינהום  למאכארוני

      והניע עליהם את מונטגומרי ולא הספיק בצקם להחמיץ למקרוני

ותזללאלו עליהום לאויתיים ארמי, והרבו דגייא  ונגלתה עליהם הארמייה השמינית וינוסו מיד

וכבזו דאך לעזין ועמלוה ספאכיתי                   ויאפו את הבצק ועשו אותו ספגטי

חין טררדוהום מן מאצרא ומא קדרוס יתקבו     כאשר גירשום ממצרים ולא יכלו לנקב את הבצק

וחתתא לא צום לא מן עמלו אליהום וגם צום לא עשו להם

 

מרור                                                            מרור

זאפון האדא די חנא נקאתלו , עלא סבבת אס       יפן זו שאנו נלחמים בה, על שום מה ?

עלא סבבת די גדר לאמיריך וסארו חאצלין יהא    על שום שבגדה באמריקה ונלכדו ברשתה

כא צחק ותקתל פיהום מן כלל זיהא                   והנה היא שורפת והורגת בהם מכל צד

ותקאדאלהום ראוז,                                        ואזל להם האורז

פחאל מא קאל לפסוק                                     שנאמר

ומרארת חיאתהום מעא שינוא                          ויהיו חייהם מרים, עם הסינים

די כא יקתלו פיהום לעזובא                              אשר הרגו בהם בפלא

 

בכל דור ודור                                              בכל דור ודור

פזמיע זיל וזיל מוזד לגוליסת, די יקבד היטליר ויכרזלו רוחו

בכל דור ודור נוכן הגוליסט שילכוד את היטלר ויוציא לו את נשמתו

כאיננו הווא כארז מן לאריזיסטאן                     כאילו הוא יצא מן הרזיזטנט

פחאל מא קאל לפסוק                                    שנאמר

די לאייס ואחד בוחדו אללי קתלנא, די כאן מעאהום    שלא אחד בלבד מאלה שהיו עמהם הרגנו

איללא לולוף למוולפא די תכללצנא בחק                   אלא אלפי אלפים, נפרענו מהם

לסבבת יעארפו בחק לאריזיסטאנץ                          למען ידעו את זכות הרזיסטנט

די חלפנא ביה לזדודנא                                          שנשבענו בה לאבותינו

 

לפיכך                                                           לפיכך

לכדאלך חנא צלזומין                                       לפיכך אנחנו חייבים

נסכרו פררוסייא                                             להודות לרוסיה

נסבבחו לסתאלין                                            להלל ולשבח את סטאלין

נבההזו פלינגליז                                             להדר את האנגלים

נפככרו פלאמריך                                            לפאר את אמריקה

נרפפעו פלגוליסט                                           לרומם ולעלה את הגוליסטים

ונקלסו דה גול                                                ולקלס את דה גול

די עמל זהדו לזדודנא ולינא פזמיע תזריבאט האדו      שגילה עוצמתו לאבותינו ולנו בכל הנסיונות האלה

כררזונא ליזאליי מן לעבודייא לתחריר                  הוציאונו בעלות הברית מעבדות לחרות

ומן לאסירין לדאנסינג                                     ומאזעקה לריקוד

ומן לאריסתריכסיון דצ'למה, לצ'אוו לכביר          ומהגבלה של אפלה לאור גדול

ונקולו לקדדאמהום סכרו אללאה                       ונאמר לפניהן הלוליה.

 

חזק חזק ונתחזק