מורשת יהדות מרוקו

רבי יוסף אדרי-מרוקו

ר׳ חיים פינטו מרפא חולים

היה פעם עשיר אחד, ולו הרבה כסף וזהב. ולעשיר בן אחד ויחיד.

פעם אחת, באמצע הלילה, חלה הבן. לבו כאב מאד, הרגיש שעוד מעט ימות מרוב כאב.

באו רופאים, אך לא הועילו. עשו לו זריקות, אך דבר לא עזר.

חשב העשיר: ״מה אעשה?״

נזכר: ״הה, אפנה לר׳ חיים פינטו.״

כידוע, ר׳ חיים פינטו הגדול מת, והנכד שלו נקרא על שמו, וגם הוא היה איש נבואה.

העשיר, שראה כי הרופאים לא הועילו, נדב בלבו מאה לירות (של מרוקו) לר׳ חיים פינטו.

אמר: ״אם הבן שלי יהיה בריא, אני נודר לתת מאה לירות.״

מייד נתרפא הבן. הכאב עבר, כאילו לא היה חולה כלל.

באותו לילה, כשישן ר׳ חיים פינטו, בא אליו בחלום הסבא שלו, ר׳ חיים פינטו.

אמר לו: ״עשיר פלוני, שבנו עמד למות, נדב לך מאה לירות (מרוקאיות). בנו הבריא. לך אליו, ויתן לך את מאה הלירות.״

קם הנכד של ר׳ חיים פינטו, הלך ודפק בדלת.

— מי זה? הה, ברוך הבא, ברוך הבא.

אמר להם: ״אל תגידו דבר, תנו לי את מאה הדורוס שנדבתם לי, ושהבן יהיה בריא.״

אמר לו העשיר: ״בבקשה.״

נתן לו מאתיים דורוס ושני שקי חיטה.

אמר לו: ״שלום לר׳ חיים פינטו.״

ר׳ חיים פינטו מרפא חולים–(אסע״י11284)

סיפורנו מבטא את האמונה העממית, הנפוצה בקרב יהודי מרוקו, בכוחם המרפא של הצדיקים. אמונה זו מוצאת את ביטויה במנהגים רבים הקשורים בפולחן הצדיקים, ביחס אל חפציהם, אל צאצאיהם ואל קברם. אחד המנהגים הקשור באמונה זו הוא הנדר, המופיע גם בסיפורנו. ברור, כי הנדר יכול לקבל ביטויים אחרים לבד מכסף כמו, למשל, נדר להדליק מדי שנה נרות על קבר הצדיק, לתרום שמן וכד'

נראה, כי הסיפור מבטא את המתח בין ההיזקקות לרפואה המודרנית לבין ההיזקקות לרפואה המסורתית. תחילה פונה האב אל הרופאים, אך הם ומעשיהם (הזריקות) אין בהם תועלת. ורק כשאלו אינם עוזרים באה ההיזקקות ברפואה האמונתית המסורתית, המוצגת כחזרה אל עולם מוכר היטב, שבו יודע האדם בדיוק מה עליו לעשות. ואכן, השיבה אל הרפואה האמונתית, אל עזרת הצדיק, מביאה עמה מרפא. אך בעוד שהיחס אל הרפואה המודרנית מתבטא בדברים חיצוניים, שניתן לראותם (הזריקות), מתואר היחס בין החולה והנודר לצדיק המרפא באמצעות הרמז והסוד, וגם העיצוב הסיפורי של ההחלמה ושל גביית דמי הנדר רב בו הסתום על הגלוי: העשיר נודר נדר ו״ מייד נתרפא הבן״. נכדו של ר׳ חיים פינטו רואה את סבו בחלום, כלומר, הקשר עם עולמות אחרים מושג באמצעות מדיום החלום. וכשמגיע ר׳ חיים פינטו הנכד לגבות את דמי הנדר הוא אומר: ״אל תגידו דבר…״ כלומר, כל הדברים שאירעו הם דברים שהשתיקה יפה להם. העיצוב על דרך הרמז הוא שמגביר בקרב המאזינים את התחושה שהתרחש נס.

ראוי לציין את הסימטריה במבנה הסיפור, כשמצד אחד עומדים העשיר ובנו ומצד שני, ר׳ חיים פינטו הסב ונכדו. כלומר, בוגר וצעיר משני הכיוונים. העשיר הוא בעל כוח ויכולת בעולם הזה (עולם החומר) ואילו ר׳ חיים פינטו הוא בעל כוח ניסי(עולם הרוח). דאגתו של האב העשיר היא לבנו היחיד והחולה, ואילו דאגתו של ר׳ חיים פינטו היא לנכדו הזקוק לפרנסה. הדאגה מולידה שיתוף פעולה החשוב לשני הצדדים: בריאות לבן ומאתיים דורוס ושני שקי חיטה לנכדו של ר׳ חיים פינטו. ייתכן, שהעלילה הסיפורית מבטאת בדרך של השאלה את מערכת היחסים בין בני־הקהילה של יהודי מרוקו לבין הרבנים, שנתפסו כבעלי כוחות סגולה ניסיים, והואיל והאמונה הולידה חרדה והזקקות גם יחד, מצאו באמצעותה רבנים רבים את פרנסתם.

לא מקרה הוא, שמספרנו, רבי יוסף אדרי, שהוא יליד העיר מוגדור, סיפר לנו סיפור על ר׳ חיים פינטו, שכן ר׳ חיים פינטו הגדול קבור במוגדור, ומדי שנה נערכת שם הילולא לכבודו בכ״ו באלול.

ר׳ חיים פינטו הגדול, שנפטר בשנת תר״ ה(1845), מצטייר בסיפורת העממית של יהודי מרוקו כמקובל וכמלומד בניסים, ואף זכה לספר על שמו, ״שבחי חיים״, שבו אסופת סיפורי־עם הקשורים בו ובבני־משפחתו (אף כי מופיעים בו גם סיפורים הקשורים לדמויות מקודשות נוספות). כאמור, בסיפורנו פועל גם נכדו של ר׳ חיים פינטו הגדול, גם הוא ר׳ חיים פינטו, הנקרא ״הקטן״, כדי להבדילו מסבו. ר׳ חיים פינטו הקטן נפטר ב־1937 והוא קבור בקזבלנקה. לדברי בן־עמי, תמונתו היא המופיעה בשער הספר ״שבחי חיים״ ולא תמונת סבו ושלושה מן הסיפורים המופיעים בספר מוקדשים לו.

ר׳ חיים פינטו מרפא חולים–(אסע״י11284)

עמוד 33