Contes des juifs maroccains-יעקב אלפסי- מסמטאות המלאח- יד. היורש
יד. היורש
היה האל בכל מקום, על הארץ ועל פני היקום, ומעשה שהיה במלך שנשא אשה כדי שתלד לו יורש. נקפו השנים והאל לא חנן אותה בפרי בטן. בלבה קיננה חרדה גדולה שהמלך יקח אחרת תחתיה.
בשנה הרביעית לנישואיה גמלה בלבה החלטה להרות הריון מדומה: בכל חודש היא היתה תוחבת לתוך שמלתה פקעות של צמר וסמרטוטים כדי שהוד רוממתו יבחין שבטנה הולכת ותופחת, וכך עברו להם תשעה ירחים. בחודש התשיעי שמה פעמיה אל השוק וקנתה שם דג גדול, נקתה אותו, הלבישה, חיתלה והניחתו בעריסה כאילו תינוק הוא.
על העריסה הניחה בד משי צחור כדי להסתיר את ה״תינוק״ מעין הרע, ובפתח חדרו הציבה את המסורה שבמשרתות לבל תהין לתת לאיש להתקרב ל״תינוק״, ושמה פעמיה לבית המרחץ.
המשרתת לא שמה לבה לחתול גדול שחמק דרך צוהר שבקיר, חטף את הדג וברח לו. היא, בחרדתה הרבה, אצה רצה אחרי החתול כדי ליטול ממנו את התינוק. תוך כדי המרדף אחריו, שמעה קול בכי של תינוק העולה מתוך הגן. הבינה המשרתת כי החתול שמט במנוסתו את התינוק. הלכה המשרתת בעקבות הבכי וגילתה תינוק צרור בתוך שמיכה.
נטלה את התינוק והשיבה אותו לעריסה. שומרי המלך ונשותיו שעברו סמוך לחדרו שמעו קולות של בכי, אצו רצו לארמון המלך כדי לבשר לו שיורש העצר גח אל העולם.
המלך המאושר ביקש לשמוח בשמחת רעייתו ולראות את יורש העצר ועל כן ציווה על משרתיו להביאה מבית המרחץ.
רעייתו המבוהלת שהבינה שאולי נודע סודה ברבים, אצה לחדרה וגילתה לתדהמתה תינוק בן יומו הבוכה וצורח בתוך העריסה.
יורש העצר גדל וָיִיף, וברבות הימים ירש את כסא אביו, ואת סודו לא ידע איש לעולם.
מכאן זרם סיפורנו בנהרות אדירים ואנו נותרנו בין אצילים.
Contes des juifs maroccains-יעקב אלפסי- מסמטאות המלאח- יד. היורש
עמוד 98
כתיבת תגובה