הגדה די היטליר – אבישי בר אשר. מה נשתנה הלילה הזה מליל תְרַאנְת נוֹף –( שלושים ותשע )

הגדה די היטליר – אבישי בר אשר. פעמים 114 -115

מה נשתנה הלילה הזה מליל תְרַאנְת נוֹף –( שלושים ותשע  )

כתיב

מן הנוסח המודפס שבידינו עולה כי שיטת הכתיב של המחבר (או המעתיק) בכל מרכיבי הלשון אינה אחידה. כללי הכתיב של הערבית־היהודית, שהיא כאמור המרכיב המרכזי בלשון החיבור, הושאלו כנראה ממקור מהימן יחסית, וסביר להניח שהמחבר נצמד לנוסח כתוב של השרח באותיות עבריות שהיה ברשותו. על פי רוב התעתיק של הערבית לאותיות העבריות מדויק, עם יוצאים מן הכלל, כדוגמת הנוהג לכפול עיצורים לציון דגש(׳נכתתרר, ׳עבבא׳ וכיוצא באלה), נוהג רווח יחסית. עם זאת בתעתוק עיצורים ניכרת אי עקיבות, למשל החלפה שרירותית של תי״ו בטי״ת: ׳דרבאט׳(מכות) לצד ׳דרבאת׳, ׳נקאתלו׳ (נלחם בו) לצד ׳נקאטלר.

בכתיבת הלשון הערבית המדוברת בולטת יותר אי העקיבות בכללי הכתיב, ויש להניח שכאן לא עמדה לו למחבר מסורת מן המוכן. לדוגמה המילה عسكر (צבא) נשנית בהגדה בשתי צורות כתיב שונות: ׳עסכר׳(שורות 155, 239), צורה המבטאת תעתיק מדויק של הכתיב הערבי, לעומת ׳עצכר׳(שורה 161), תעתיק פונטי של המילה על דרך הגייתה של האות צד״י בפי המחבר. בדומה לכך נכתב בהגדה ׳האגדא׳(שורה 102) ולא ׳האכדא׳, ׳טאנג׳(שורה 231) ולא ׳טאנכּ׳. העיצור غ  תועתק לגימ״ל: ׳בן גאזי׳ بنغازي [שורה 111]) או ׳גייטנא׳ (מן השורש ע׳י״ט [שורה 188]); ו k p בסוף מילה נכתבו באותיות סופיות: ׳תוברוך طبرق [שורות 109, 328, 329, 1351), ׳ריבינטרוף׳ (Ribbentrop [שורה 39]) וכיוצא באלה. העיצור d ض או ظ תועתק בדרך כלל לדל״ת: כמו ׳ארד׳ ارض ארץ [שורות 145, 146, 158 ועוד]) או ׳דאלם׳ ظالم רשע [שורות 171,62). לעומת זאת המילה ضوء (אור) מופיעה בשתי צורות שונות: ׳דאוו׳(שורה 270) ו׳צ׳אוו׳(שורה 413), המשקפות שתי מסורות כתיב שונות שהמחבר עירבן. גם בשכבת הלשון הזאת אין אחידות בתעתיק צורן הריבוי הערבי ات ואפשר למצוא ׳תזריבאט׳ (ניסיונות [שורה 410]) או ׳טאנגאת׳ (טנקים [שורות 154, 162, 264, 324 ובשורה 235: ׳טאנגאט׳]).

אשר ליסוד הצרפתי, נראה כי בדרך כלל העדיף הכותב להביא את המונחים והשמות בתעתיק פונטי, וגם בכך לא נקט כללי תעתיק שיטתיים. בדומה לתעתיק מן הערבית השתדל הכותב למצוא מקבילות סבירות בכתיב העברי, המשקפות – גם אם בצורה מלאכותית – עיצורים ותנועות בצרפתית, אף במקומות שאין להם מקבילות טבעיות בעברית.

דוגמאות למעתקי תנועות: au – e מתועתקות לרוב לווי״ו: ׳דו־גול׳(de Gaulle [שורות 215, 224,218 ועוד]); -i é (ולעתים גם e מתועתקות כמעט תמיד ליו״ד: ׳ריזיסטאנץ׳ (résistance [שורות 396, 1400), ׳אליי׳ (alliés [שורות 25, 128, 268 ועוד]); eu מתועתקת לווי״ו או ליו״ד: ׳סאסור׳(שורות 317,313,301) או ׳סאסיר׳(chasseur [שורה 298]).

דוגמאות למעתקי עיצורים: t מתועתקת לסירוגין וללא כל עקיבות לטי׳׳ת או לתי״ו: ׳רוזוילת׳ (שורות 116, 119, 188) לצד ׳רוזוילט׳ (Roosevelt [שורות 46, 192, 194 ועוד]), ׳פורתריס׳ (שורות 150, 263) ו׳פורטריס׳ (forteresse [שורות 300, 313, 316]) וכיוצא באלה, פרט ל׳סתאלין׳(Stalin [שורות 101, 242,198 ועודו), שנכתב תמיד בתי״ו; j וגם g מתועתקות לזי׳ין:

זויף׳(juif (שורות 340, 357,341]), ׳זיניראל׳(general [שורות 215, 1218); v מתועתקת לבי״ת: ׳לאבאל׳(Laval [שורות 227,217]); s מתועתקת לסמ״ך או לצד״י: ׳פורטריס׳(שורות 313,300, 316) ו׳פורטריץ׳(forteresse [שורה 297]); ch מתועתקת לשי״ן, על פי ההגייה הצרפתית: ׳שורשיל׳(Churchill 1שורות 49, 107, 1197), אך גם לסמ״ך: ׳ליסאסור׳ (les chasseurs !שורות 317,313,301]); ci מתועתקת ל׳סי׳, כדרך הצרפתית: ׳סיאנו׳(Ciano [שורה 39]); k מתועתקת לכ״ף(ולא לקו״ף): ׳כולוניל׳(colonel [שורה 291]), ׳כולון׳ (colonne [שורה 173]); ואין הפרש בינה לבין כ״ף המשקפת c, כמו במילה ׳כונפיראנם׳ (conférence [שורה 117]), או כ״ף המשקפת gh, כמו במילה ׳ספאכיתי׳(spaghetti [שורה 382]).

במקרים מעטים נשתקע גם כתיב מדויק, בעיקר כדי לבטא היבדלות סמנטית שאינה משתמעת מן ההגייה, לדוגמה aéroplane (מטוס) מתועתק ביחיד בצורה פונטית: ׳רופלאן׳ (שורה 149), וברבים בתעתיק מדויק: ׳רופלאניס׳ (aéroplanes !שורות 163,82]), צורה המשקפת את הכתיב הצרפתי.

ככלל כמעט כל שמות המקומות והאישים הובאו לפי צורות הכתיב וההגייה בצרפתית (לרוב בעקבות השם בשפת המקור): ׳דו־גול׳(de Gaulle ושורות 215, 218, 224 ועוד]), ׳היטליר׳(שורות 5, 24, 31 ועוד) דהיתליר׳ (Hitler [שורות 280, 378, 395]), ׳שורשיל׳ (Churchill [שורות 49, 107, 197]) וכדומה; אך לעתים מתגלה הבדל בין כתיב פונטי לכתיב מדויק: שם העיר ברלין מופיע הן לפי הכתיב הצרפתי – ׳בירלין׳(Berlin [שורות 182, 288,279 ועוד]) והן לפי ההגייה – ׳בירלאן׳(שורה 277). מיעוט השמות נוטה במובהק על פי הערבית: ׳לינגליז׳ انكليز [שורות 62,60,27 ועוד]), ׳טאליאני׳ اطالياني [שורה 39]), ׳פראנסא فرنسا [שורות 220, 226]) ועוד.

בתעתיק צורני היידוע שוררת אחידות יחסית. צורן היידוע לנקבה la נכתב תמיד ׳לא׳ ומופיע לרוב בנפרד, אך לעתים הוא דבוק אל המילה (והוא הדין ביתר הצורנים): למשל ׳לא דתיים ארמי׳(la huitième armée [שורות 51, 139]) וגם ׳לאויתיים ארמי׳(שורה 381]. צורן היידוע לזכר le נכתב לעתים ׳ל׳ ולעתים ׳לי׳: ׳למארשי נואר׳(le marché noir !שורה 271]), לעומת ׳ליסאסור׳ 1 les chasseurs)שורות 317,313,301]). צורן היידוע לרבים les עשוי גם הוא להופיע בשתי צורות כתיב שונות, ׳ל׳ ולעתים ׳לי׳: ׳לגוליסת׳(Les Gaullistes ושורות 394, 408]) או ׳ליזאליי׳(Les Alliés [שורות 128,25, 268 ועוד]).

המילים העבריות המעטות שמופיעות בהגדה נכתבו בכל מקום כדרך כתיבתן בעברית, להוציא המילה ׳מיצאח׳(מצח ושורה 168), שמופיעה בכתיב סונטי דווקא, וגם אם הכיר המחבר את מקורה העברי, אפשר שאופן הכתיב המקובל נעלם ממנו.