מורשת יהדות מרוקו

פיוט לתפלין סימן אני יחייא חזק.

 נועם גדילים תעשה לך.

 יברך את הנערים. שלמה מאיר נבחרים :

אור לי״ד שנים בזריזות. ישמר מצוות בעליזות. אשרי אנוש יעשה זאת. לשם אדיר האדירים:

נשכר וזריז במהרה. אביהם להם עטרה. לעוטה כשלמה .אורה מאיר לארץ לדרים:

יוסד ארץ לשמים. ירבה לו שפע כפלים. בברכת אליהים חיים. ברחמיו משקה הרים:

באו האחים בשניהם. תוך ישראל אחיהם. שם יי נקרא עליהם. בורא רוח יוצר הרים:

חבש לראשם עטרות. ציצית ותפלין מאירות. לשם יוצר המאורות. מלף מלכים ושרים:

יזהרו בברכתם. בכל יום עת הנחתם. אל שדי יברך אותם.בברכת אבות והורים:

יראת יי תוסיף ימים. לאשר ד.הולכים בתמים. בעבודת חי העולמים. בה יזרח אור לישרים:

אב רחמן רחם עלינו . בזכות ישראל אבינו . וגלה נא קץ ישענו. בזכות תמימים ויערים:

חנוך שלמה חיש קומה . לקרות תורה התמימה – בתוך עדה השלמה בני מלכים ושרים:

זרז עצמך בטהרה. אתה מאיר קום מהרה. לברך על ספר התורה בתוך אהובים ברודים:

פיוט נעם אעיר כנשר

סימן אני יחייא אדיהאן חזק וברוך אמיץ

לכבוד התורה החתן המפאר מאיר אביחצירא הי״ו

אכי״ר

אשיר בשירה ׳ בשפה ברורה. לחתן תורה. מאיר בוחצירא:

נאה לו שמו ׳ אלהיו עִמו ׳ בלילו ויומו ׳ מאיר בוחצירא:

יַניִק וְחַכֵּים ׳ את רבו מַחְכִּים ׳ לְדַעְתּוֹ מַשְׁכִּים ׳ מאיר בּוּחֲצִירָא:

ישר נאמן.בכל עת וזמן. צִנְצֶנֶת המן. מאיר בוחצירא:

חכם בתורה. משנה וגמרא. בפיו שגורה. מאיר בוחצירא:

יראה אהבה. לדגול מרבבה. ידבק בחבה. מאיר בוחצירא:

יחוד ענוה. קדושה נאוה. בם חשק אִוָהּ. מאיר בוחצירא:

ישמח אב בבנו. עשות רצונו. עבודת קונו. מאיר בוחצירא:

אל רופא מרפא. חזק הרפה. בנך מצפה. מאיר בוחצירא:

איש הבֵּנַיִם. יוסף החיים. בכפלי כפלים. מאיר בוחצירא:

דורש וּמְקַיֵּם. לשם שמים. מיום יומים. מאיר בוחצירא:

הן יראת השם. בָּהּ יקנה שם טוב. הנקרא בשם מאיר בוחצירא:

אז בְּחֻפָּתוֹ. תשמח עדתו. אמו אחותו. מאיר בוחצירא:

נא אל הראני. עד יזכה לבָנֵי ׳ חיי ומזוני. מאיר בוחצירא:

חתן קדושה. תורה מורשה. מֵאֶבֶן ראשה. מאיר בוחצירא:

זכות אבותיו. ישמר מצותיו. חֻקותיו תורתו. מאיר בוחצירא:

קדוש אין בלתו. יברך אותו. עם בת זוגתו. מאיר בוחצירא:

אמיץ השיבה. ישראל שובה. אל ארץ טובה. מאיר בוחצירא:

פיוט לכבוד חתנים.

נעם אפתח פי בשיר מזמור

סימן אני יחייא אדהאן חזק

אשיר לכבוד חתנים. טובים הם נאמנים. הגונים. לטוב יהיו משֻנים. בזכות יעקיב:

נפשי חשקה לראותם. בתוך משתה חֻפתם. שמחתם השם יברך אותם. בר יעקיב:

ישמחו החתנים. בבנים ובני בנים. הגונים. לשם שומר אמונים. שמר יעקיב:

ישראל עם סגֻלה. ישמחו בהלולה. גדולה. לכבוד חתן וכלה. צוה יעקיב:

חיים טובים נעימים. יחיו בלבב תמים. שלמים. בזכות אבות עולמים. יצחק יעקיב:

ירינו יחד כלם. אבות בנים בכללם. לעולם. בשם השם אל עולם. גאל יעקיב:

יחד יראו עינינו. בביאת משיחנו. מלכנו. לישועתך קוינו. הושע יעקב:

אב רחמן זכֹר בריתי. לזה יחייא בן שטרית שאריתי. למען כורתי בריתי. ברית יעקב:

חתני מכלוף בני. יזכה אותו לבני מזוני. למען שוכן סנה. הוא אל יעקיב:

זרע צדיק כתמר. יפרח בטוב מאמר. כתמר. לשם ברוך שאמר. ייאמר יעקב:

קדוש הוא ואין בלתו. יקים את שכינתו. היא בתו. מעפר לאדמתו. אדמת יעקב:

אמיץ ברחמיך. חוס למענן שמך. עמך. השקיפה משמיך. לטוב יעקב:

פיוט נעם גדילים תעשה לך סימן אני יחייא חזק תהיה לך תקוה אחרית. טובה יחייא בן שטרית

אפתח פי בשיר ונגונים, לכבוד אחים נאמנים. לטובה יהיו

משונים, חיים ודוד בן שטרית:

נְדָבָם לִבָּם בִטָהֱרָה. לקנות את ספרי התורה. זכו לשלשה

בשורה. בעזרת שומר הברית:

יפתח להם אוצרו הטוב. בברכת יי כי טוב. מזלם חֲטב.

יָחְטֹב למעלה עם כל שארית:

ישמחו בנים עם אבות. יצילם מכל מכאובות. ברכות

נעימות טובות. מראשית ועד אחרית:

חנוך לנער תחלה. מצות ציצית היא העולה. מכל התורה כלולה. מראשית ועד אחרית:                  

יהי זהיר בעשותה. כְּתקונה וברכתה. יש תקוה לאחריתה. כמה עבדים לשרת: ירמז בה ארבע השמות. של הויות הם חותמות. בפתילים הם נרשמות אשר על כנף משזרת:

אם ישמר אותם בטהרה. בדרישה ובחקירה. ינצל מכל

עברה. ואת כל משחיתים יכרית:

חיים טובים וארכים. יוסיף ל? אלהיכם עליכם. אלף ככם. גם לשום עליכם שארית: זכות המצוות יגינו. על כל ישראל אחינו. יצילנו מאויבינו. בזכות אבות כורתי ברית:

קרב נא קץ משיחנו. במהרה לבוא אלינו. ישמחו יראו עינינו. בזכות מקנא על ברית:

קום נא במהרה לברך על התורה לכבוד יוצרך. יזמין לך כל מה שצריך, אתה יחייא בן שטרית:

סימן אני יחייא אדהאן חזק

אני אשירה בשירים ונגונים. לכבוד אהובים. אחים נאמנים. חיים ודוד בן שטרית מכֻנים. יחיו יוסיפו ימים

ושנים:

ישמחו אחים. בטוב מנשיהם. בתוך הקהל הוציאו ספריהם. לכבוד אביהם ואמם שניהם. לשם שמים הם מתכונים:

חנון ורחום. ירחם עליהם. בטוב התורה יבלו ימיהם. עם כל ישראל. ובניהם עמהם. למען שמו. הוא שומר אמונים:

ישמח כל אדם. בספרי התורה. כי היא מַצֶלֶת מכל עברה. אם ישמר אותה בקדֻשה וטהרה. מכל רע ישמר אותו אדון האדונים:

ירבה השפע לשומרי התורה . בזה וּבָבָּא . תהיה מאירה . מרחקת . נגע ופגע במהרה . לא יקרב איש זר . מכל המשטינים:

אב הרחמים . ירחם על עמו . בזכות התורה אשר לומדים לשמו . יִזְכּוֹר בריתי יחזיר למקומו . בני ישראל כלם . כאיש אחד חונים:

חי זך וקים . תחזיר עטרה . אל בית המקדש . ובית הבחירה . יראו עינינו מהרה בבשורה . יבוא אליהו . לעורר ישנים

קומה ידידי לבדך . מהרה . על ספר תורה . בשירה וזמרה . ישמרך האל מכל מין עֲבֵרַה . אתה אהובי . חיים בן

שטרית

פיוט לכבוד האדמו״ר עט״ר כקש״ת לבי דוד אביחצירא זצוק״ל זלה״ה זיע״א סימן אני יחייא אדהאן חזק אמיץ. נֹעַם אֱמֶת קְנֵה

אפתח בשיר ומזמור . לכבוד ארון התורה . הוא דודי צרור המֹר . שהוא מקל תפארה . אמ״ר גמ״ר שמ׳׳ר . את כל דברי התורה . אדוני מלך דוד חניכת אביחצירא:

נעלם נסתם ממני . פתאים עלה בסערה . עמו נשאר באניה . יהּ בתוך ים נשברה בר״ח אר״ח זר״ח . לעמת העשרה:

ישר תמים פעלו . בגלוי ובסתרה . בחר לו לגורלו . יבוא תמיד ההדרה . בד׳׳ד אלד׳׳ד מיד"ד . בענוה יתרה:

יום יום משכים ומעריב . לבית מדרש בזהירה . וגם היה מקרב . דל ואביון כשורה רחמ״ן הימ״ן אומ׳׳ן . בעיון ובסברה:

חשק תמיד ואִוָּה . ללכת לארצנו . בטל כל התאוה . הכיל לכבוד יוצרנו . אב״י רב״י לב״י . היא כתר ועטרה:

יראתו ענותו . ראיה תראה בספריו . קדשתו ברכתו . במתק טוב אמריו . צו״ה א ו״ ה קו״ה . להוביל שי למורא: יקר חבוריו המה . שכל טוב לעושיהם . פתח האהל שמה . דרושים לחפציהם. כּמ׳׳ה רמ״ה חכמ״ה . לזה מרבה המשרה:

אחר כל אלה חִבֵּר . ספר רישא וסיפא . עד הקלפות שִׁבֵּר . להרים כלה יפה. חרפה רפ״א צפ״ה . להשיב שה פזורה:

אין להרהר אחריו . בכל מדד ומדה . אמת צדקו דבריו . לתורה ולתעודה • דבר״י מור״י יור״ה . לכל דרך ישרה:

דודי הלך במישור . לפני אל שוכן רימה . באהבתו קשור . עד עלה שמימה למ׳׳ד חמ״ד עמ״ד . לפני אדיר ונורא:

היודע נסתרות . ברוך אומר ועושה . לקט נצוצי אורות . על יד צדיק מתנשא. מלכ״י נסכ״י ערכ״י . הוא ארי בחבורה:

אשרי חלקו וחבלו . בעליתו למעלה . לבקר בהיכלו . בזכות תורה ותפלה . פז״ר חז״ר אז״ר . את מתניו בחגורה:                                                                                                                                                                                                                                                                                                       

נתן צדקה הרבה . כמה וכמה טובה . חכם עדיף מנביא ביראה ואהבה . רב״ה חב״ה סב״ה . מפל מצוות נבחרה :

חנון רחום יְיָ . לא עזב את חסידיו: הקים לעם אמוני . אחימלך ידידיו . אנ״א א״ל חו״ס נ״א . תצילם מכל צרה

זרע קֹדש מצבתו . נטע נעמן נמצא . בזכות אבות וזכותו . בו בחר וגם רצה . ה״אל הו״אל גו״אל . ישראל אביחצירא:

קול דודי הנה זה בא . במהרה בימינו . שובה ישראל שובה . עד השם אלהינו. קשוב יקשוב ישו״ב . אל תוך בית

הבחירה:

אדוני האדונים . תקבל מנחת עני . ברחמים הגונים . מכל טוב חסר אני . לפנ״י קונ״י עינ״י . בתורתך האירה:

מלפני שוכן רומה . אני שואל כפרה . יודע תעלומה . כחשכה כאורה . צדי״ק בוד״ק חד״ק . מבין שושן הסירה:

ישראל עבדיך . בלב נשבר נדכאים . למען חסדיך . הראם נא קץ פלאים . גאי״ם הפאי״ם הא״ם . אל הבנים החזירה

צדיק אתה יְיָ . לך אנחנו מודים . השיבני יְיָ . למען הידידים . הורי״ם ברי״ם שרי״ם . קִיְּמו זאת ההורה

תולדות יעקב

רבי יעקב חזוט זצ״ל

Rabbi Ya'aqov 'Hazouth

de Marakech

ואלה תולדותיו:

נולד בטבת תר״נ – 1889

רבותיו: רבי אלעזר הלוי

חבר: של רבי אברהם אביטבול – ראש הישיבה

לימד: בסלאת אלעזמא – במרקש

– שנפטר רבי משה זריהן הציעו לו את הרבנות

וזכר שני עצותיו של אביו זצייל ״לא שחיטה ולא רבנותי׳ ואז עבר לקזבלנקה בשנת תש״ח ־ 1948 שם לימד באוצר התורה ״תלמוד תורה״ בראשות חכם דהאן. וביקש ממנו להוריד את הגילביה סירב, אך המשיך באותו נוהג.

עלה לארץ ישראל בניסן תשט״ז 10.5.56 ערב המימונהבאוניה כאשר שהה לפני זה במרסיי במשך 5 ימים.

מקום מושבו וקליטתו בארץ ישראל התחיל בבית שאן – שם שהה כ־10 שנים שם למד והגה בתורה.

ובשנת תשכ״ו – 1966 עבר צור בירושלים ת״ו בשכונת הקטמונים

נלב״ע בשנת תשל״ב – 1972

ת.נ.צ.ב.ה.

קינה על העיר תאפילאלת…

התרגום מאת המחבר

הקינה ארוכה מאוד, ולכן אביא אותה בהמשכים….

אזיו תשמעו האד לקצצא. מא סארת חתא פמרצא. גיר פתאפילאלת למנחוסא. פיהא סאר האד לעאר.

בואו ותשמעו זאת הצרה. שלא היתה בשום עירה. רק בתאפילאלת הארורה. שם היתה זאת החרפה

אוול זאו נצארא בלאדנא. קולנא יעמלו צאלחתנא. שאעא הומא סבאב כלאנא אללאה לקאדר.

תחילה באו הנוצרים לעירנו. חשבנו באים לטובתנו. אך הם שגרמו חרבננו. כי כן רצה בורא העולמים.

נזמעו לבראבר מן כול זיהא . וכלאו לבלאד ועבבאו כירהא . מא כללאו חתתא סי פיהא . לא נכלא ואלא סזאר;

נאספו הברברים מכל עיר. ולקחו כל טוב מן העיר. ולא השאירו כלום בעיר. לא עצים ולא תמרים.

יזיו יעבביו ויחווזו . מתאע ליהוד ועיניהום יתזלוזו . מא יקדרו יתחרתו ואלא ינהזו . מן כתרת לכוף לחאדר:

באו לגזול ולשדוד. רכוש היהודים ועיניהם רואות. לא יכלו לנוע ולא זזו. מרב פחדם מהאויבים.

יא חצרא כול זמעא נקולו תפרא דניא . שאעא כא נזידו גיר פלכטייא . עיינא בלמעטא ובלהדייא .כול ליל וכול נהאר:

כל שבוע אנו מצפים לישועה. אך הולכת ומתרבה הצרה. הִרבנו בשחד ומנחה. כל הלילות וכל הימים.

מא בקא לא דהב ואלא פזרא . וזמיע לחואייז ולכסוא למכטארא . עבבאו כולסי ובקינא פקרא . מא בקא גיר לעמר:

לא נשארו לנו לא כסף ולא זהב. גם בגדים וכל דבר נבחר. לקחו הכל ולא השאירו דבר. מלבד הנפשות ביד בוראם.

האדי תלת שנין וחנא פהאד לחאל . דלאמו לעינין ולקלב כחאל . מה דרינאסי בהאד לחואל . מה כאן למן נעיד לכבאר:

שלוש שנים ואנו בצרה. חשכו עינינו ונפשנו צרה. מעולם לא הגענו לזאת הצרה. למי נספר אלה הדברים

זארנא לזוע ולגלא. מן קללת זראע ולגללא. לקלב תגאסא ונזלא. מקבול מא עטא יא חודאר:

באו עלינו היוקר והרעב. אין פירות ולא תבואה במושב. ואנו מתעלפים מרוב רעב. וקיבלנו עלינו דין שמים.

האדסי כאמל סאר לינא פסבבת דנובנא נקגדנא. פוקת לכיר כאמל נזלינא . מא עארפנאסי יסיר האד לכּבאר:

כל זה בא לנו. מרוב עוונותינו ופשעינו. בשעת הטובה כולנו גלינו. ולא ידענו שיהיו אלה הדברים

שאעא זאתנא דיקא ולחצרא. וכל שאעא תכון עלינא מאררא. מא נעארף נצללי ואלא נקרא. מן כתרת להם ודראר:

באה עלינו צרה וצוקה. כל שעה מרה כלענה. לא יכולים ללמוד ולא להתפלל תפילה. מרוב צרות ונזקים.

קאמו עלינא שיאטן לכשאן. די מא יעארפו לא כיר ולא יחסאן. ונזלאו מואלין סאן. מן קללת ראי ותדבאר:

קמו עלינו בני השטנים. אינם מכירים חסד ולא רחמים. וגלו כל הגדולים. ואבדה עצה טובה מבנים.

זאו לעביד וחכמו עלינא. וסיאדנא הרבו עלינא. ובקינא גיר אוחדנא. דארו עלינא כבאר וסגאר:

באו העבדים והשתלטו עלינו, ואדונינו ברחו מעלינו, ונשארנו רק אנו לבדנו וצרו עלינו נערים וזקנים.

האד לכלאם מא פיה מא נטוול. לקלב יגיר ויתהתוול. ולעקל דימּא מהוול. מא נעארפו לא ליל ואלא נהאר:

על מילים אלו אין מה להוסיף. הלב דואב וכואב. והראש אינו במקומו. לא נדע לא יום ולא לילה

קלבנא משא גיר בלכטפא. מן די משאו עלינא שרפא. וזאונא אולאד למעיופא. מא יעארפו לא כיר ואלא עאר:

לבנו בהלם. ברחו מעלינו ראשי העיר, ובאו עלינו בני הממזר, ושדדו כל טוב העיר. לא הבדילו בין רעים לטובים.

מא דראו גיר בלחרירא וטמר. וליום כול נהאר למזמר. אמן צאב עבבבאו כולסי וכללאו לעמר. כולסי יתדאוא ויתזבבר:

כל היום דורשים הבו מאכלים, ורוצים רק מאכלי מעדנים, הלואי ולקחו הכל והניחונו בחיים, לכל יש תמורה חוץ מהם.

נקול אללאה עטא אללאה עבבא. יכלף עלינא כיף יכלף עלא לגאבא. ולוכאן רזענא בתשובה. פיסאע יתדאוא האד לעאר;

ה׳ נתן והי לקח היינו אומרים, והוא יחזיר לנו כל ההפסדים, ואם בתשובה שלמה היינו חוזרים. בּודאי ירפאנו מכל המכאובים.

קינה על העיר תאפילאלת…

התרגום מאת המחבר

אזיו תשמעו האד לקצצא. מא סארת חתא פמרצא. גיר פתאפילאלת למנחוסא. פיהא סאר האד לעאר.

בואו ותשמעו זאת הצרה. שלא היתה בשום עירה. רק בתאפילאלת הארורה. שם היתה זאת החרפה

שאעא מאזאלנא פי עצאותנא. בעד מה מאזאלנא פי מחנתנא; מא חרנא לא פלקראיא ואלא פצלאתנא. כול ואחד פי קלבו לגדר:

אך אנו נשארנו במועצותינו, איש לדו־כו פנינו, לא עסקנו בתורה ובתפלותינו. כל אחד לבו מלא מרמה ותככים.

עליהא עבבאו מתאענא וכירנא . ומא באנו יחננו מנבא . חתא בראו יקתלו פינא. נשא ורזאל כבאר וסגאר:

לכן לקחי רכושנו וממוננו, ולא חמלו עלינו, עד שהתחילו להרג בנו. אנשים ונשים גדולים וקטנים.

האדסי כאמל סאהל ענדנא. לוכאן בקא סידנא תאז ראסנא. עליה נרדו גרבתנא. יפדי עלינא האד לעאר:

וכל זה היינו ברצון מקבלים, אלו נשאר עטרת ראשנו בחיים, ובזכותו היינו בטוחים, שיפדנו ה׳ מכל האויבים.

כאן יקבד כול ואחד אוחדו . ויזבד מא פקלבו וזהדו. חתא ירזע ללאה אוחדו. ימשי מננו דאך לעאר:

לכל אחד נתן תקונו, על כל פשעו ועוונו. ומוכיחו בחלקת פיו ולשונו. במוסר ויראת השם.

כול ואחד יעטיה תקונו . מא עמל פדנובו ועונו . בחלאות כלאמו ולשאנו . בכוף אללאה לחאדר:

לכל אחד נתן תקונו, על כל פשעו ועוונו. ומוכיחו בחלקת פיו ולשונו. במוסר ויראת השם

יערֹף צאלחת לבלאד וכלארא . כאן דימא יתצרעא פיהא . באס יכוני יעמלו תקון דיאלהא. קבל יזי האד לגיאר:

היה יודע מה טוב לנו ומה רע. ותמיד מזהיר לעם לסור מן הרע. ומתקן כל דבר פשע, קידם שבבואו עלינו המים הזדונים.

ישראל גלבו סידנא מוסא. יתובו פצבאח וירזעו פלעסא. תגבברת לקליפה למנחוסא . הייא סבאב כול גיאר:

ישראל הכעיסו גם את משה רבם. שבים בבֹקר ובערב חוזרים לסורם ולכן התגברה הקלפה על כלם. והיא גלמה את כל הצרות הרבים.

בקאת פקלב סידנא לגצצא. לאמא ימשיו ליהוד פדרסא . מא כללא לא מוסר ואלא דרשה, כול ואחד יכזר וינדר:

בלבו הרגיש מה שיקרה להם, חשש לפגיעת אחיו מאויביהם. ולכן הרבה להוכיחם ולתת מוסרים, כדי שישובו

מדרכיהם.

כול ואחד יערפלו מא ביה . ולמסכין כאן ידור ביה. וסגיר כאן ירבביה . בלא זמיל בלא תכבאר:

כל אחד ידע מה מעשיו. והיה משתדל להשיבו מדרכיו, והקטנים היה מדריכם אחריו, בלי שכר ובלי כבודים.

ולמגגי די משא מתאעו . יקבד ביידו ויכין פדראעו . ויעטיה רראי פמודעו . בלפרחא בלא גיאר:

והעשיר אם הפסיד ממונו, מחזיק בידו ומסיעו, ומיעץ לו ומושיעו. בשמחה בלי עצבים.

כדם ללאה בצפא ונייא . עמל רוחו מא כאיין פדניא . ונייתו ללאה קוייא . חתא חד עליהא מא יקדר:

היה עובד את ה׳ בכל לבו. ולא הביט בעולם ובמה שבו. וכל מעיניו לעבודת בוראו. אין מי שיכול לעשות אלה המעשים.

דימא מכבי פלמצרייא. די פוק לישיבה מבנייא. וילא זאה שרע לולייא. יבטל ויגלע עליהא לעאר:

בעליה היה נחבא תמיד, לכל היום יושב ולומד. ורק בבוא אליו בעלי הדין והעד, ה;ה מפסיק ומטפל בהם

ילא זית נעאוד עמאלו. מא יקד לא כאגט ואלא חבר פקואלו. האדא סגלו וחאלו. לגראד לעזיז לזובבאר:

אם באתי לספר מעשיו הטובים. יכלו דיו וניָרים, כי כל מעשיו הרבים, לעשות רצון בורא העולמים.