סיפורי עם מבית שאן-עליזה שנהר-חיה בר יצחק-הבן שמירק עוונות אביו

דוד אביקסיס (מרוקו)

00 הבן שמירק עוונות אביו

היה היה זקן אחד ולו בן, שאמו נפטרה. אותו זקן היה מלמד את בנו. כעבור עשר שנים מת האב, ונותר הבן לבדו. כדרכו, המשיך ללכת לבית־המדרש. מתפלל, לומד ושב הביתה.

כעבור חודש ימים פגעו בו שודדים, ולקחו אותו לבית אחד בתוך היער. כל ערב היו משכיבים אותו, מכים אותו עשרים מכות, ונותנים לו פרוסת לחם ומעט מים. כך נמשך הדבר ששה חודשים.

אמר הנער בתפילתו: ״מה עשיתי ומה חטאתי? הלא עודני נער קטן. אם אמות לא יהיה מי שיקבור אותי.״

כך היה מתפלל בקביעות, וכל רכושו — תפילין וטלית.

יום אחד, כשיצא רב אחד מבית־הכנסת, התנפלו עליו אותם שודדים, חטפהו בטליתו, ומיד הנחיתו עליו ארבעים מכות באותו בית ביער.

• מדוע אתם מכים אותי? שאל הרב.
• ככה זה, ענו לו.

וכך היו מכים את רב העיר ארבעים מכות ואת הילד עשרים מכות. והדבר נמשך חודש ימים. המשיך הילד להתעטף בטלית ולהניח תפילין אף־על־פי שהוא כואב כולו, וקרא אל הקב״ה. אמר לו הרב: ״אתה בן פלוני?״

• אכן, בנו אני.
• מה הביאך לכאן?

— שודדים חטפו אותי.

אמר לו: ״גם אני מאותה עיר.״

אמר לו: ״אכן, גם אתה באת לתת דין וחשבון לפני הקב״ה.״ באותו ערב בא אליהו הנביא לרב, ואמר לו: ״הלילה אתה משתחרר, אך קח עמך אותו נער.״ אמר לו: ״מדוע?״

— בשביל אותו ילד, שהיה עליו להשלים זכות הוריו הבאנוך. הם מתנקמים בבן, כדי למרק את עוונות אביו ואמו בעולם הזה, בעודנו חי.

אמר הרב אל אליהו הנביא: ״ואיך אנצל מאותם שודדים, החמושים בנשק?״

• אל תדאג ואל תהרהר והיה נכון.

בחצות הלילה בא אליהו הנביא ואמר לו: ״קום!״ הרב קם בשמחה כדי להסתלק. בהגיעו החוצה אמר: ״אוי לי, לא הבאתי את הילד.״

חזר, אמר לו: ״קום, קום!״

• שומעים אותנו.
• לא שומעים דבר.

לקחו את חפציהם עמם. כשיצאו החוצה מיד עשו קפיצת דרך והגיעו לבתיהם. אמר לו אליהו לאותו חכם: ״כל אשר הוכית מזה חודש ימים, היה בשביל אותו נער. עזרת לו למרק עוון אביו. זה עתה נכנס אביו לגן־עדן. כעת תזכה ותצליח אתה והוא. ראה ושים לב: אותם שודדים, תרד אש מהשמים ותשרוף את כולם.״

והנה רואה הרב מעין תמונה ומחזה של עשן עולה.

הביא הרב את הנער אליו ואמר לו: ״יותר לא אעזבך. אני ואתה נלך יחד לישיבה. יום יום תשב בביתי ותאכל אתי ואדאג לך לכל.״

כעבור חודש־חודשיים אמר לו הרב: ״בת זו, בתי, מיועדת לך,

אני נותן לך אותה. מזלך גרם לפגישתנו.״

אמר לו: ״טוב הדבר, אך אפשר לי להשלים את לימודי.״

הניחו לנפשו והמשיך ללמוד עמו יום ולילה, יום ולילה. כך נמשך הדבר עד שהגיע הזמן, ונתן לו את הבת לאשה. קרא לתלמידי חכמים, ערכו סעודה וקידש לו את הבת.

כשנפטר רב העיר, מינו את הבחור תחתיו לרב ולאב־בית־הדין. היה מלמד תלמידים במשך היום, שעתיים היה יושב בדין ובערב היה לומד עם אשתו עד חצות.

לימים נולדו לו שני בנים. לאחד קרא בשם אביו ולשני קרא

בשם האל[הכוונה לשם כלשהו]. כאשר היו הולכים לבית־המדרש, היו לוקחים את הבנים עמם להאזין ללימוד התלמידים.

כך התמיד בלימודיו יום ולילה, ממעט באכילה ואת כרסו ממלא בתורה. היה מתעורר לתוך הלילה וממשיך ללמוד.

אומרת לו אשתו: ״מדוע לא הערת אותי ללמוד?״ והוא עונה לה: ״התעוררתי אני, למדתי אני, אם את למדת — היינו הך. אל תדאגי, הרי אין ממש בעולם הזה. עוד תגיע השינה הארוכה והרחוקה מאד, בר־מינן, כאשר יורד האדם לקבר. זוהי השינה הארוכה. והעולם הזה הוא זמני והכנה לעולם הבא.״ —אם אכן העולם הזה אינו טוב דיו — נמעיט לאכול.

אמר לה: ״לא. הפקיד בידינו הקב״ה נשמה שלא נקפח אותה. נאכל דגים, נאכל עופות ונברך על מעט מכל דבר. ובברכות הללו נזכה את הנשמות. לעיתים מתגלגלת נשמה בנתח בשר, בתפוח או בדלעת. ולכן אנו מתקנים את הנשמות הללו לקראת העולם הבא.״

במות הרב, אבי אשתו, אשר הצילו מיד השודדים, ספד לו חתנו וערכו לכבודו טכס הלוויה וקבורה על פי כבודו.

והחתן, הוא רב העיר, אמר אל גיסו: ״דע לך, כי נאמר לי מן השמים, שהנני הולך מן העולם הזה עם אשתי, והנני מפקיד בידיך את בני. למד אותם תורה, שלי ושלך הם, שמור עליהם.״

נפרד מאנשי העיר, ואמר להם כי ביום מסוים לוקחים אותו מן העולם.

וכך היה. בעודו יושב ומסב בסעודה ראו אותו אנשים אומר:

״אל מלך נאמן, שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד.״ ונפטר עם אשתו.

קברו אותם עם אבי־האשה במבנה מיוחד.

למה במבנה מיוחד?

כאשר נפטר אבי־האשה, בא אל מלך העיר בחלום ואמר לו: ״כבדני כפי שכיבדתיך בעולם הזה, אחרת מות תמות.״

לכן בנה המלך לכבודו מבנה מפואר ובפתחו טבעת ברזל, ואין להיכנס לבית זה אלא בערב שבת ובערב ראש־חודש.

סיפורי עם מבית שאן-עליזה שנהר-חיה בר יצחק-הבן שמירק עוונות אביו

עמוד 27