מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא- ארפוד עיירה יהודית
הכרוז
הכרוז הוא האיש הממונה מטעם ועד הקהילה.[ הכרוז על פי מקורו הוא שליח או מבשר המוסר הודעה מטעם סמכות עליונה כמו מלך (ראה המכלול).] ותפקידו לפרסם ולהכריז בעל-פה על תקנות הוועד בשבת בכל שבעת בתי הכנסת של הקהילה. בד״כ נכתבו התקנות על דף, והכרוז קוראן בפני הקהל. שני כרוזים שירתו את הקהילה: הראשון הוא יסו מאיר (=יוסף בן מאיר אביכזר), ולאחר שנפטר נתמנה במקומו יגו מכילף (= יעקב בן מכלוף אביכזר).
דוגמה של כרוז קהל קדוש ברוכים תהיו!
(הודעה משוערת)
זינא נעלמוכום בלי אלקומיטי רסא מן דאבא לגדאם מא יכתרוש לקהל פתפריק לבאיט פשבת שירה. עליהא מן דאבא לגדאם מול שירה יפרק לכל ואחד גיר ביטא אוחדא פעוואט זוז ביטאת, ולחזן יעטיוה זוז ביטאת פעוואט כמסה, ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׳ !
(תרגום: באנו להודיעכם, שוועד הקהילה התקין, כי מכאן ולהבא לא ירבה הקהל בחלוקת ביצים בשבת שירה (בפרשת בשלח ובשביעי של פסח). לכן מכאן ולהבא בעל השירה (חתן שירת הים) יחלק לכל מתפלל רק ביצה אחת במקום שתיים, ולחזן יתן שתי ביצים במקום חמש. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׳.
המשך ההודעה עלול להכיל תיאור הקנס שיוטל על מפר התקנה…
נציגות יהודית בעירייה ושאר רשויות
העירייה היא רשות המטפלת בכל צרכי היישוב על אוכלוסיותיו: צרפתים, ערבים ויהודים כאחד: בנייה, אספקת מים וחשמל, ניקיון… בתקופת השלטון הצרפתי התנהלה העירייה על ידי הממשל הצרפתי, שדאג גם למוסדות הקהילה הצרפתית המקומית, כמו הקמת בית עלמין נוצרי ובניית כנסייה. מתקופת העצמאות ואילך ניהלוה מוסלמים תושבי המקום. בעירייה לא נטלו היהודים חלק בשלטון המקומי אלא בצורה סמלית. בעירייה היה אגף בשם le groupement (=הקבוצה), ובו שמונה נציגים, וביניהם כמה יהודים, כמו: יעקב בן חמו(איבא עזיזי), שלמה יתאח ובאבא חזאן(אהרן ב״ר אליהו אביחצירא). נציגים אלה היו ממונים בתקופת הצנע על חלוקת סוכר וכיו״ב. בבית הדואר השתלבו כמה תושבים של הקהילה כדוורים וכפקידים. לימים אף מונה שמעון בן מסעוד נזרי למנהל בית הדואר.
בבית הספר התיכון עסקו בהוראה צרפתים ובהמשך גם מוסלמים ויהודים, שבאו מחוץ לעיר.
תקציב ועד הקהילה
הקהילה זקוקה להכנסות למימון מפעליה ומוסדותיה: חיזוק החומה, [לפנים הייתה ארפוד מוקפת חומה למנוע הסתננות וגניבה, והשלטונות הטילו על היהודים לממנה, והם שילמו ממון רב בתקופת בא/יא דוד (=יחיא בן דוד תורג׳מאן).] גידור בית העלמין; בניית מקוואות טהרה ואחזקתם; שיפוץ בתי כנסת ואחזקתם; הוצאות לתשלום שכירות למבנים של תלמוד תורה וחברות, מימון השחיטה; מימון מפעל ההזנה לתלמידים בתלמוד תורה ותשלום משכורות לעובדים ולמורים; שכר לחזנים ולשוחטים, עזרה לנזקקים ותמיכה בשדרי״ם, שפקדו את העיר. לשם כיסוי כל ההוצאות הנ״ל היה צורך בהכנסות.
הכנסות: מקורות הכנסה להוצאות הקהילה לשם אחזקת מוסדותיה באו מכמה גורמים: השלטונות המקומיים, השלטונות המרכזיים, הנהלת חב״ד העולמית, הג׳וינט האמריקאי, קופת השחיטה, השתתפות ההורים בתשלום עבור הלימודים בתלמוד תורה, מגביות בבתי כנסיות, עליות לספר תורה ומכירת המצוות.
השלטונות המרכזיים הקימו שני בתי ספר יסודיים אחד לבנים ואחד לבנות, שבשנותיהם הראשונות אוכלסו על ידי תלמידים ותלמידות מן הקהילה היהודית והיוו רוב מניינם. השלטונות מימנו את משכורות ההנהלה והמורים והוצאות התלמידים: ספרי לימוד, מחברות וכלי כתיבה. כמו בכל ערי מרוקו שילמו השלטונות המרכזיים גם את משכורתו של מרא דאתרא בארפוד על תקן דיין העיר וכיסו את הוצאותיו. בכך שחררו השלטונות את הרב בתלות בחסדם של יהודי הקהילה. בבניין בית המשפט בעיר הוקצה מבנה מיוחד לשמש בית הדין היהודי ולשכת הרבנות.
השלטונות המקומיים העניקו סכום מסוים לוועד הקהילה פעם אחת בשנה כעזרה להוצאות השוטפות של הקהילה. כמו כן תרמו כסף גם בחגים הלאומיים של הממלכה כמו ׳עיד אלערש׳ להקמת אהלים לחגיגות ולמימון הכיבוד. השלטונות המקומיים תרמו את שטח בית העלמין החדש והעמידו לרשות האיטליזים היהודים את בית המטבחיים לשחיטת הבהמות.
עזר השחיטה: ׳עזר השחיטה׳ הוא מוסד וותיק המוכר בכל קהילות מרוקו
- ומקורו עוד בספרד, ועניינו ייקור הבשר באחוז מסוים לכל קילוגרם. אם מחיר קילו בשר הוא 200 פראנק למשל, שילם הקונה 240 פראנק לבעל האיטליז. ההפרש של 40 אגורות היווה מס, שהועבר לוועד הקהילה. [בראשונה התקינו 5 דורו לקילו, והיה אחד מהוועד שוקל את הפרה ומחשב את ההיטל, אח”כ החליטו על סכום גלובאלי של 40 פרי לקילו. משכורת השוחט: על כל בהמה קיבל השוחט רגל +תאפו אם יש שם עגל.] גם מי ששוחט עגל או פרה באופן פרטי לרגל אירוע של שמחה היה משלם לוועד סכום קבוע. מס׳ הפרות והעגלים שנשחטו בשבוע נע בין 15 ל-20. ומס׳ הנטרפים הגיע ל-10%.
תשלום הורים עבור הוצאות מוסד תלמוד תורה: חלק מן ההוצאות של הת״ת מומנו על ידי הורי התלמידים תמורת סכום שנתי עבור אחזקת מבנה המוסד, שכירות, חשמל ומים; שכר לימוד והשתתפות במשכורות למורים ובמפעל ומפעל ההזנה לתלמידים.
הנהלת חב״ד העולמית: תלמוד תורה פעל בחסות רשת ׳אהלי יוסף יצחק/ ונחשב לאחד מסניפיה. הנהלת חב״ד העולמית מימנה חלק מן ההוצאות כמו ספרי הלימוד וכיו״ב. המורים נשלחו מטעם הנהלת חב״ד שבקזבלנקה על ידי ר׳ שלמה מטוסוב ור׳ יהודה לייב רסקין, והנהלת חב״ד מימנה חלק נכבד ממשכורותיהם.
[הכוונה לאגודת חסידי חב״ד (בקיצור אגו״ח) – ארגון הגג של חסידות חב״ד בעולם. תחתיו פועלים שלושת הארגונים המרכזיים של חב״ד בעולם: מחנה ישראל – הזרוע הסוציאלית של התנועה, המרכז לענייני חינוך – הזרוע החינוכית של התנועה, והוצאת הספרים קה״ת. הארגון הוקם על ידי רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו״ר השישי והקודם של החסידות. במכתב ששלח בשנת ה׳תרפ״ד (1923) לחסידיו באמריקה, הוא קורא להם להקים ארגון ומונה את מטרותיו: קישור כל קהילות חב״ד בארצות הברית סביב לימוד החסידות; ייסוד תלמוד תורה לילדים בכל קהילה עם מלמדים יראי שמים; הקמת ישיבות והמשך פעילותו של האדמו״ר הקודם]
הג׳וינט האמריקאי: הג׳וינט האמריקאי מימן את רוב מפעל ההזנה, שכלל ארוחות צהריים וערב. מטעם הג׳וינט הגיעו מוצרי חלב כמו אבקת חלב וגבינה צהובה. כמו כן פעם בשנה שלחו ארגזים גדולים מלאים בבגדי חורף: מעילים, מכנסיים, חולצות ונעליים לכל התלמידים בתלמוד תורה.
[הג׳וינט (American Jewish Joint Distribution Committee-JDC) הוא ארגון יהודי- אמריקאי, א-פוליטי, ללא מטרות רווח, שהוקם ב-1914 כדי לעזור ליהודים ולקהילות יהודיות ברחבי העולם, בעיקר בעתות חירום או בעתות משבר. הג׳וינט פועל לחיזוק הקהילות היהודיות המקומיות ברחבי העולם וכן לשימור ולפיתוח החיים היהודיים בקהילות אלו].
מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא- ארפוד עיירה יהודית
עמוד 32
כתיבת תגובה