מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- המנהיגות החינוכית באקס־לה־בן

לרב כאהן היו קשרים קרובים עם רבני מרוקו, והוא התארח אצלם לעיתים קרובות בעת ביקוריו הרבים במדינה. עברו הצבאי כפעיל במחתרת הצרפתית בשנות המלחמה אפשר לו להכיר מקרוב צעירים יהודים ולא יהודים, ולכן הייתה לו ראייה רחבה ופתוחה אל העולם המודרני, והוא חשב שיש ללמוד לימודים כלליים לצד לימודי קודש. בישיבת אקס־לה־בן הוא ראה מקור לחיזוק הזהות היהודית של המהגרים ולבניית חיים יהודיים בצרפת. את הקהילה במרוקו תפס כמאגר איכותי שממנו יכולה להשתקם ולהיבנות מחדש הקהילה בצרפת, שכן הקהילה המרוקאית קיימה את מסורת ישראל ובד בבד הייתה פתוחה למודרנה. העובדה שהנהגת הישיבה גדלה באזור אלזס, אזור שהושפע מהלך הרוח שהיה בגרמניה ודגל בפתיחות ובקבלת המודרנה, הביאה לכך שהעומרים בראש הישיבה בצרפת שילבו בטבעיות תורה ועבודה, התוו יחס פתוח למודרנה וקיבלו בסובלנות וברגישות את השונים מהם, ביניהם יהודי מרוקו.

הרב שמואל ברייזכר, המנהל החינוכי־רוחני בתומר דבורה, נולד בשנת 1932 בעיירה ליד ברן שבשווייץ הצרפתית. בילדותו למד בבית ספר כללי ואף נכח בשיעורים בשבת. לבקשת אימו, מוריו לא חייבו אותו לכתוב בשבת. בצעירותו ידיעותיו ביהדות היו מעטות. בזמן מלחמה העולם השנייה שהה הרב ברייזכר בשווייץ הניטרלית והתקרב לעולם התורה. הוא למד סמיכה לרבנות אצל הרב אליהו מונק בפריז ותואר ראשון בגרמנית ובאנגלית באוניברסיטת גרנובל הסמוכה לאקס־לה־בן. בשנת 1951 הגיע ללמוד בישיבה באקס־לה־בן, התקרב לרב חייקין ונשאר במקום 60 שנה עד גיל 80. בשנת 2016 עלה הרב ברייזכר לישראל, לשכונת בית וגן בירושלים.

בשנת 1955 התבקש הרב ברייזכר לנהל עם הרב רפאל כאהן את הסמינר לבנות תומר דבורה. הראשון היה המנהל החינוכי, והאחרון היה המנהל האדמיניסטרטיבי. נוסף על תפקיד הניהול, לימד הרב ברייזכר הן בישיבה והן בסמינר לימודי קודש ולימודי חול(גרמנית, אנגלית פסיכולוגיה והיסטוריה של עם ישראל).

כבר בראשית דרכו החינוכית התוודע הרב ברייזכר ליהדות מרוקו באמצעות התלמידים הראשונים של אקס־לה־בן שהגיעו ממרוקו, ביניהם גם הרב אהרון מונסונגו שאותו הדריך. מכאן והלאה נרקמו קשרים הדוקים בינו ובין רבני מרוקו ומנהיגי הקהילה היהודית. הרב ברייזכר זיהה את הפוטנציאל של קהילה זו, הן מבחינה תורנית, ילדי הקהילה יכלו להזין את מוסדות הלימוד באקס־לה־בן, והן מבחינה כלכלית, כמקור לגיוס כספים. על יחסו המיוחד לקהילה זו יעידו דבריו: ״יהודי מרוקו כולם היו חרדים, כולם היו שומרי שבת. זה המקום היחידי בעולם שלבית הדין הרבני יש מעמד בחוקת המדינה, והוא שווה לבית הדין המוסלמי״, ולגבי היחס למורשת של יהודי מרוקו אמר: ״חזקה עלינו דעתו של הרב חייקין שנהג לומר: ׳לימוד תורה יש באשכנז, ואילו הדקדוק והלשון העברי יש אצל יהודי מרוקו׳. הרב חייקין וגם אני אהבנו את הסליחות של הספרדים והשתתפנו בהן בגלל שהיו קבועים ולא משתנים כנוסח אשכנז. אנו אפשרנו לבנות להתפלל בהתאם לנוסח בית אבא״. עמדתו כלפי מדינת ישראל הייתה מורכבת, יחסו לשלטון המקומי בצרפת היה קורקטי, והוא חש גאווה ונחת רוח מבוגרי מוסדות אקס־לה־בן, בריאיון עימו אמר:

לא עשינו שום דבר ביום העצמאות. מדינת ישראל נמצאת בהרחקה מאיתנו. המייסדים היו רחוקים מהתורה, ומיליון ילדים בישראל רחוקים מהשבת. כל הניסים בצבא הם בזכות לומדי התורה. כשבטלוויזיה הישראלית יתחילו ללמד תורה אנו נגיד שזו המדינה שלנו.

באשר ליחסינו עם השלטונות המקומיים בצרפת, ראש העיר מגיע אלינו מעת לעת ואף מסייע תקציבית למוסד. הוא כיסה את כל הוצאות החימום של המוסדות באקס. באשר לקשרינו עם המוסדות החרדיים באירופה, אכן תלמידים ותלמידות לא מעטים המשיכו את לימודיהם התורניים בגייטסהד ובמנצ׳סטר שבאנגליה. גם ילדינו ממשיכים בגייטסהד שהוא מוסד שכולו קודש.

הרב ברייזכר גדל בשווייץ, אולם חינוכו הצרפתי והיותו מבית מסורתי סייעו לו להבין את יהודי מרוקו ולהוקירם, בשונה מהיחס העוין שנוצר במפגש בישראל בין היהדות החרדית־ליטאית ויוצאי צפון אפריקה. נראה שהעובדה שהרב ברייזכר למד במוסד אקדמי ולימד גרמנית ואנגלית חיזקה אצלו את ההבנה שהלימודים הכלליים והאקדמיים חשובים, ולכן הוא גם תמך בהחלטות של בוגרות הסמינר להמשיך וללמוד מקצועות חופשיים כמו רפואה ורוקחות. הוא ידע שהן תצלחנה לשלב בחייהן אורח חיים חרדי וקריירה מקצועית. התפיסות הליברליות שהחזיק באו לידי ביטוי בקבלתו את יהדות מרוקו, מורשתה ומנהגיה. לעומת הסובלנות שהוא גילה כלפי יהודי מרוקו, הלימודים הכלליים והשלטון המקומי הצרפתי, הוא בא חשבון עם מדינת ישראל ויחסה לעולם הדתי והתורני. אולם, בערוב ימיו הוא עלה לישראל, שהייתה בעיניו מרכז תורני ורוחני בלבד.

מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- המנהיגות החינוכית באקס־לה־בן