אישים מפורסמים בקהילות תאפילאלת שזכו לתענית ששת הימים-אישים ממשפחת אביחצידא

תיאורי הווי

א. אישים מפורסמים בקהילות תאפילאלת שזכו לתענית ששת הימים–אישים ממשפחת אביחצידא

ר' יעקב אביחצירא

הראשון בקהילות תאפילאלת הידוע לנו, שהיה מתענה תענית הפסקה שישה ימים, הוא ר׳ יעקב אביחצירא, כפי שהעידו עליו: ׳שלא עבר עליו חצות לילה בשינה, היה ממעט באכילה ובשתייה, וישב רוב ימיו בתעניות שני וחמישי ובהפסקות של שישה ימים ממוצאי שבת ועד ערב שבת׳^״. את דמותו של ר׳ יעקב ואת סדר יומו תיאר בנו ר׳ אהרן בהקדמתו לספר אביו ׳פתוחי חותם׳:

11 ראה אריה יהודה הראל, מאור ישראל, ירושלים תשמ״ה, עם׳ יז.

׳יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר אִמֲרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת / וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה בְּעַל פֶּה בְּפִיו שְׁגוּרוֹת / בְּכָל לַיְלָה ח״י פְּרָקִים לוֹמֵד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהֲרָה / וְחוֹזֵר וְלוֹמֵד בְּדִבְרֵי מֵרָ״ן ומור״ם וּבְפוֹסְקִים וְהוֹלֵךְ אֶל מְקוֹם דִּבְרֵיהֶם בִּגְמָרָא / וְקָרוֹב לַחֲצוֹת יָשֵׁן מְעַט שְׁנַת עַרְאַי וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ / וַיָּקָם וְיָבֹא אֶל תָּקוּץ רָחֵל בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים וּמִשָּׁם אֶל תִּקּוּן לֵאָה בְּשִׁיר וְשִׁבְחָהּ לְחַבֵּר הָאֹהֶל לִהְיוֹת חֲבֵרוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כִּי כֵן צִוָּה הַמֶּלֶךְ / וּבָעֵת הַזֶּה שַׁעֲרֵי רָצוֹן וְשַׁעֲרֵי רַחֲמִים נִפְתָּחִים / וּשְׁמוֹנָה שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה לְפָנָיו כְּאוֹר זוֹרְחִים ו״עֵץ הַחַיִּים״ וְ״מְבוֹא שְׁעָרִים״ בְּיָדָיו מוּכָנִים / לָבֹא בָּם אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים / וּמָאוֹר וְהַר הַקָּדוֹשׁ הֵאִיר אוֹרוֹ וְגַם זֶרַח / וּבוֹ הָיָה כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח / וּבְזֹהַר חָדָשׁ וּבְסֵפֶר הַתִּקּוּנִים הַנּוֹרָאִים / מֵהֶם עָשָׂה יִחוּדִים וְחִדּוּשִׁים וּרְמָזִים וְכַוָּנוֹת נִפְלָאִים / וּבְאוֹר הַבָּקָר כְּנֶשֶׁר עַל מִצְוַת צִיצִית וּתְפִלִּין יְרַחֵף יְפַשֵּׁט יָדָיו יִקָּחֵם וּלְבֵית הַכְּנֶסֶת הוֹלֵךְ בִּמְהֵרָה / לִהְיוֹת רֹאשׁ הַעֲשָׁרָה / וּתְפִלָּתוֹ תְּפִלַּת חֲסִידִים זָכָה וּבָרָה / וְשָׁם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה / כִּי שָׁם הָיְתָה יְשִׁיבָתוֹ / וּלְקִיּוּם הַנֶּפֶשׁ דַּוְקָא אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ / וְיִהְיוּ יָדָיו אֱמוּנָה עַד הַשֶּׁמֶשׁ בְּמִצְוַת הַצַּךְקָה / פַּזֵּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים לְהַשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שָׁקְקָה / הֵן כָּל אֵלֶּה קְצָת מִפְעֲלוֹת צַדִּיק אֶחָד מִן הֲרַמְתִּים / הָרַב הַדּוֹמֶה לְמַלְאַךְ שָׂרָף בַּעַל כְּנָפַיִם / מַרְעִישׁ הָאָרֶץ כָּל הָעָם עוֹנִים אַחֲרָיו מְקֻדָּשׁ שֶׁקְּדָשׁוּהוּ שָׁמַיִם / _רַבָּן חֲסִידָא קַדִּישָׁא וּפְרִישָׁא מו״ר הָרַב הַגָּדוֹל מִבְצָר עֹז וּמִגְדּוֹל הַמְּקַבֵּל הָאֱלֹקִי הַמְּפַרְסֵם בִּשְׁמוֹ וּבְמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים כְּמוֹהֵרָ׳ר.יַעֲקֹב אַבִּיחְצִירָא

על פי מסורת שבידו, סיפר לי אדוני אבי, שבסיומה של הפסקה ארוכה אחת הלך ר׳ יעקב לטבול במקווה ביום האחרון, ערב שבת קודש, אבל מחמת חולשת התענית, שהיה שרוי בה, מעד בגשר ליד נהר הזיז בתאפילאלת, ומאותו יום נקרא אותו גשר על ידי התושבים הערביים המעריצים ׳קנטרת אלחכם׳(=גשר החכם).

ר׳ יעקב אף חיבר פיוט לכבוד המתענה הפסקה זו המתחיל במלים: ׳מה טוב נעים חלק מתענה ומשלים / לילה ויומם לששת הימים׳ ובו הוא מונה את סגולות התענית ואת המעלות, שזוכה בהן המתענה, פיוט המוהדר בסוף פרק זה.

ר דוד ב״ר מסעוד אביחצידא

לפרישות ולקדושה מופלגת זכה גם ר׳ דוד אביחצירא, נכדו של ר׳ יעקב. על כך סיפר אדוני אבי על פי מסורת ששמע, הנה תוכנה: לאחר הריגתו זכה ר׳ דוד לתואר ׳עטרת ראשנו׳ על ידי אחיו, ר׳ ישראל. ר׳ דוד לא היה אוכל בשר לא בימי חול ולא בשבת והסתפק באכילת דגים. לפעמים, משיפציח השחר, נכנס לחדרו ולומד, וכשהוא שרוי בתענית, אינו פותח את הדלת בכלל. אם נקבעת ישיבה בבית הדין, ר׳ אליהו אביחצירא, בן דודו, הוא המנהל את הדין; ואם פוקדים אורחים את הבית, פונה השליח לר׳ דוד דרך האשנב של חדר העלייה הקרויה ׳אלגרפה׳, והלה מורה לו באצבע, כיצד לנהוג. לפעמים, מתענה ר׳ דוד כל השבוע ואינו שח עד תפילת מנחה. בזמן שר׳ דוד הולך לישון, היה מבקש, שיעירוהו אפילו על ידי מחט; ובחורף, כשהיה טובל במקווה, היה השמש נתקף חרדה מן הקור, בזמן שר׳ דוד שש לעשות רצון קונו. פרישותו המופלגת של ר׳ דוד, הסתגרותו בביתו והיעלמותו מן הנוף של הרחובות הקנו לו תואר חדש על ידי המוסלמים: ׳לחזן לכביר אדי מא כא ישופס אשמש׳(=הרב הגדול, שאינו רואה את השמש).

עוד סיפר אדוני אבי: כאשר חש ר׳ דוד את גזירת המוות, גם כאשר הבטיחוהו אנשי הקהילה שיצילוהו, הגיב: ׳אנא מא נחבש קאר פרוז ינקבט עלא מסבתי מאשי גיר בנאדם׳(=אינני מוכן, שייתפס בגללי אפילו תרנגול, קל וחומר בן אדם). אנשים רבים ברחו מתאפילאלת, והוא סירב לנטוש את הקהילה ולסכנה על ידי בריחתו. פרישותו זו של ר׳ דוד ותעניותיו זכו לימים לתיאורי שבח:

׳רוב ימיו עברו עליו בתעניות ובסיגופים ובפרט בימי השובבי״ם, שהיה מתענה שני וחמישי. בשבוע האחרון של השובבי״ם היה מתענה תענית הפסקה שישה ימים, וגם בעוד הזדמנויות עשה תענית זו, בלי שאף אחד מבני ביתו ידע על כך. כאשר הביאו אליו את ארוחתו, בזמן שהיה שרוי בתענית, היה ר׳ דוד שולחה לתלמיד חכם עני מישיבתו, ובני ביתו חשבו שהוא סעד׳.

וסיפר ר׳ מסעוד מלול זצ״ל, שפעם אחת צם ר׳ דוד בשנה אחת פעמיים הפסקה שבועית: בחנוכה וגם בפרשת משפטים. בהפסקתו השנייה הרגיש בו מור אביו ר׳ מסעוד וביקש מבנו להביא לו תה לשתות. ברך ר׳ מסעוד ׳שהכל׳ ושתה ופנה לבנו להתכבד גם הוא בברכה. שתה ר׳ דוד ואחר כך אמר: הפעם זכיתי גם לכיבוד אב והמשיך בתעניתו כרגיל. על דמותו של ר׳ דוד נכתבו דפים מזהירים בהסכמות ובהקדמות לספריו.

א. אישים מפורסמים בקהילות תאפילאלת שזכו לתענית ששת הימים–אישים ממשפחת אביחצידא

עמוד 158