יהודי-פאס-תרלג-תרס-1873-1900


"יהודי פאס תרל"ג – תר"ס 1873 – 1900 על פי תעודות חדשות. פרופסור אליעזר בשן.פגיעות ורציחות 1887 – 1897.

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

פגיעות ורציחות 1887 – 1897.

בין השנים 1887 – 1897 הגיעו ידיעות לפריס על רציחת יהודים בפאס או בקרבתה. בפברואר 1887 נרצח רוכל יהודי בקרבת פאס. לאחר שנתיים נרצחו בפאס אברהם ומסעוד פינטו, שסחרו מקומיים. כפי שפורסם ב-17 ביולי 1891 נרצחו בשוק ליד פאס, רבי יהונתן מאימראן ומשרתו מסעוד שקורי על ידי מוסלמים שהיו חייבים לו כסף.

ידיעות דומות בשנת 1893, באפריל פורסמה הידיעה הבאה : משרתו של היהודי של סגן הקונסול הבריטי בפאס הותקף והוכה בעת שיצא מבית אדונו. זה דיווח לוזיר לענייני חוץ, שטיפל בפרשה.

ביולי נודע שהסולטאן חסן הראשון יצא מפאס למסע צבאי, ופקד על שלושת המושלים של העיר לשמור על היהודים במללאח בהיעדרו. המושל הראשון ענה שאינו יכול לערוב לביטחונם מחוסר חיילים. הסולטאן שלח 500 חיילים שיוצבו שם עד שובו. יהודי פאס הביעו שמחתם נוכח עובדה זו. כחודשיים לאחר מכן נודע על שלושה יהודים מפאס שהלכו למחנה של הסולטאן מחוץ לעיר, נרצחו על ידי תושבי אוטאט. יהודים לקחו גופותיהם למחנה הסולטאן, אשר פקד למצוא את הרוצחים ולהענישם.

כתב רויטר בטנג'יר הודיע על האירוע הבא בנובמבר 1893 : ארבעה יהודים יצאו ב-4 בנובמבר מפאס עם פרדים עמוסים סחורה לשוק של ימי חמישי לעיירה השוכנת כ-60 קילומטר מפאס. קרוב ליעדם הבחינו ברוכבים מוסלמים המתקרבים אליהם. שני יהודים ברחו והאחרים הוקפו, נשדדו ונורו למוות. הרוצחים לא נתפשו. למחרת נורה יהודי בגבו בשוק כדי למנוע מסירת עדות. ב-16 בנובמבר 1893 דווח על חוסר ביטחון בפאס ובסביבתה בגלל הקנאות של האוכלוסייה. אנגלים שסחרו בעיר ביקשו ליווי של חיילים או שומרם מזוינים לשמירה על חייהם.

בראש חודש אדר שנת תרנ"ה – 1895, התנפלו פורעים על המללאח, בזזו רכוש והרסו בתים וחנויות. יהודים אחרים ברחו ומצאו מקלט בזאויא ( מקום קדוש, בו היו מתבודדים סופיים ). הפורעים הגיעו גם לשם, חטפו שתי נשים שנאנסו, והנשארים נדקרו בסכינים. הסולטאן מינה מושל חדש שהשיב את הסדר על כנו בעזרת חיילים. אותה שנה נרצח חלפן יהודי בפאס. החשוד היה מוסלם שאמור היה להביא לו כסף. משפחת הנרצח פנתה למושל פאס כדי לחקור אותו והוא סירב.

כאשר פרצה שריפה במללאח בשנת 1896, נוצלה העובדה שנמלטו יהודים רבים מאימת האש, וכאלף מוסלמים התאספו לשם התנפלות על המללאח ושדידתו. המושל שלח מאתיים פרשים כדי להגן על שערי המללאח מפני הפורעים.  גם באותה שנה נמשך גל הרציחות, והשלטונות לא דאגו לפצות את המשפחות. מסעוד בן נתן ויהושע סוסאן מפאס נרצחו על ידי שישה שודדים לאחר שנשדדו. דיווח על הרציחות הגיע ללונדון, ואגודת אחים נתבקשה לפנות לממשלת בריטניה. עלתה הצעה שהקהילות שנפגעו יפנו ישירות לשגריר במרוקו. סגן הקונסול הבריטי בפאס נקט בצעדים כדי להשיג פיצויים למשפחות.

מושל פאס היה מטשטש סימנים שעשויים היו לגלות את זהות הרוצחים. כך היה בתחילת שנת 1897. אישה מוסלמית הודיעה שגופתו של רוכל יהודי כרות ראש נמצאת במרחק שעה הליכה מפאס. כשנודע הדבר ליהודי פאס באו למקום כדי לקוברו בקבר ישראל, אבל נאלצו לחזור כלעומת שבאו, כי המושל של פאס מנע מהם ללכת למקום בטענה שבדרך שורצים שודדים. לאחר שהגיעו לפאס, שלח המושל שני שליחים כדי לטשטש סימני רצח. באותו זמן נודע על תקיפתם של מימון בן נאים ומזכירו הנוצרי האמריקאי שאוימו בחרב. נציגי צרפת וארצות הברית מחו בפני הסולטאן. לפי ידיעה בשנת 1897, שני יהודים שלא יכלו לשלם את המסים הולקו בפקודת המושל 1200 מלקות. דומה שיש הפרזה במספר המלקות מסיבות שונות היו תדירות.

עלילה על יהודי עשיר שנת 1898.

בט"ו בשבט תרנ"ח – 1898, העלילו אנגלים וגרמנים יחד עם יהודי מטנג'יר על יהודי עשיר בפאס בשם בנימין בן שמחון, שניסה לשדוד אותם. בתחבולה הביאוהו אליהם והכוהו, כדי לסחוט ממנו כסף, ואחרים רצו לרוצחו נפש. הנוצרים הזמינו קונסול ובינתיים התאספו המונים לקול צעקותיו של היהודי. הנוצרים איימו עליו ברוביהם. יהודים בעלי חסות מזוינים ניסו לחלצו והיו חילופי אש בין הניצים, ולבסוף הצליחו חבריו היהודים לחלצו.

יהודי אזרח ארצות הברית נרצח בעקבות תקרית עם שריף שנת 1900.

תקרית בין יהודי אזרח זר ובין מוסלם ממשפחת הנביא הסתיימה ברצח היהודי, ועוררה תסיסה. לאירוע גרסאות שונות. לפי מקור עברי הדבר אירע בראש חודש תמוז תר"ס 27 או 28 ביוני 1900. יהודי מטנג'יר בשם מרקוס שהיה לבוש אירופית ורכב על סוס בפאס, היה מעורב בקטטה שפרצה בינו ובין מוסלמי שהיכהו בבול עץ. היהודי ירה במכהו פגע ברגלו ונפצע. במהומה הרגו את היהודי במקלות ובסכינים ואחר כך שרפו את גופתו. היה ניסיון להתנפל על המללאח, אבל נשלחו חיילים והמללאח ננעל לחמישה ימים. לפי מקור אחר, יהודי אזרח ארצות הברית בשם מרקוס אצייאג שהיה לבוש אירופית הוכה על ידי שריף, לאחר שהיהודי דחפו ללא כוונה. היהודי ירה במכהו והרגו. ההמון התנפל עליו, רצחוהו ושרפו את גופתו.

הנושא חייב טיפול דיפלומטי. א. ניקולסון(Nicolson) שגריר בריטניה בטנג'יר כתב לשר החוץ הרוזן סליסבורי ב-5 ביולי 1900 על התקרית. הוא התייחס לדיווחו בנידון שלושה ימים קודם. מודיע בשם נציג ארצות הברית במקום, שממשלת ארצות הברית הסכימה להצעתו של שגריר צרפת שקונסול צרפת בפאס יגבה עדויות על פרטי האירוע. סגן הקונסול הבריטי בפאס דיווח שהפצוע המוסלמי במצב קשה והכדור עוד לא הוצא מגופו.

העובדה שהנפגע הוא מצאצאי הנביא, החריפה את התקרית. העיר שקטה, והיהודים מסתגרים. לפי דיווחים שהגיעו לעיתונים שונים באנגליה ובארצות הברית, הועתקו על ידי ג'ואיש כרוניקל ופורסמו מ-6 ביולי עד 21 בדצמבר 1900, נמסרים הפרטים הבאים : מרקוס אזרח ארצות הברית, המייצג פירמה צרפתית בפאס, רכב לכיוון משרדו בסמטה צרה ברובע המאוכלס על ידי יוצאי תאפילאלת. הוא נתקל בערבי, וכל אחד מהם רצה להקדים את זולתו, הוא בעט בפרדתו של הערבי, שכתגובה היכה את היהודי במקל וזה נפל מהסוס. לאחר שקם ירה שני כדורים מאקדחו ואחד פגע ברגלו של עובר אורח, שריף שנפצע. למרות מאמצי שני החיילים והשיך היהודי, הוכה מרקוס עד מוות וגופתו נשרפה. השלטונות חששו שהתלהטות יצרים ושחיטה המונית, נעלו את המללאח והציבו שמירה כבדה.

איש תאפילאלת שניסה לפרוץ בכוח הוכה על ידי חייל. כתריסר יהודים ששהו במשך היום מחוץ למללאח, נשמרו על ידי חיילים ולוו לבתיהם. האווירה מתוחה ואיש מהרוצחים לא נאסר, למרות שהם מוכרים. רבים מהיהודים אינם מעיזים לצאת מבתיהם, אחרים מתכוננים לברוח לטנג'יר. סגן הקונסול של צרפת חוקר את הנושא גם מפי מאורים. נודע שממשלת ארצות הברית הורתה לקונסול שלה בטנג'יר לשלוח מחאה נמרצת לסולטאן, ותביעה להענשה פומבית של הרוצחים, תשלום פיצויים למשפחת הנרצח, ואזהרה שאם לא יבוצעו הדרישות, ארצות הברית תנקוט בצעדים.  משרד החוץ של ארצות הברית בדעה שתביעת הקונסול תהיה יעילה יותר אם תהיה מלווה נוכחות אוניית מלחמה אמריקאית, ייתכן שהקונסול יגיש את הדרישות באופן אישי לסולטאן בארמונו בפאס. העיתונות בטנג'יר תומכת בעמדתה של ארצות הברית המאלצת את הממשלות של מדינות אירופה לאמץ גישה תקיפה יותר. לפי מידע שפורסם ב-21 בדצמבר 1900 הפיצויים שנדרשו שולמו למשפחה, וממשלת ארצות הברית ויתרה על דרישתה להעניש את העבריינים והפרשה נסתיימה.

לסיכום פרק זה, ראינו שיהודי פאס סבלו בתקופה זו מהגבלות והשפלות, מהתנפלויות על המללאח לשם שוד ורצח, ודומה שסבלו יותר מאשר קהילות אחרות. הדבר קשור במעמדה המיוחס של פאס בחברה ובתרבות האסלאמית, שחייבה יישום ביתר עקביות ו "הידור מצוה" של "תנאי עומר", וכן באופי הקנאי דתי של האכלוסייה המוסלמית.

סיכום כללי.

תיארנו את תולדותיה של הקהילה החשובה ביותר במרוקו, במשך 27 שנים. עמדנו על הרקע המדיני, שהשפיע על מעמד היהודים. פרטים על חיי הפרט, החכמים, החינוך, המשפחה, הפרנסות, הקהילה, ראשית התמערבות, ומצבם בתור ד'מים. התעודות שאת תוכנן סקרנו תורמות להכרת כמה אירועים המאפיינים את גורלם של יהודי פאס, ושהעסיקו את המנהיגות היהודית. לא התעלמנו מתופעות שליליות בחברה היהודית ותגובתם של החכמים.

העובדה שהיו יהודים שנהנו מחסות זרה, וניצלו אותה בצורה מופרזת החמירה את העוינות כלפיהם, וסבלו גם יהודים אחרים. הראינו את המעורבות של הדיפלומטים, משרד החוץ הבריטי והאגודות היהודיות בפריס ובלונדון, כאשר יהודים סבלו מפרעות או ממצוקות אחרות..מקורות אלה מאירים גם את מצבם הרעוע של היהודים, שהיו תלויים בחסדי הסולטאנים וגורמי חוץ, יהודים וזרים. למרות ההגבלות, יהודים חיו דורי דורות בשכנות עם המוסלמים, תוך שמירה על ייחודם, אמונתם, ומחויבותם לקיום המצוות. הזיקה המשפחתית והקהילתית החזקה סייעה לפרט להתגבר על מלחמת הקיום הקשה. תחושת העליונות על שכניהם והאמונה בגאולה נתנה להם את הכוח להתגבר על הצרות שבאו עליהם בידי אדם ובידי שמים.

סיום הספר  "יהודי פאס תרל"ג – תר"ס 1873 – 1900 על פי תעודות חדשות. פרופסור אליעזר בשן.

עמוד קב

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר