עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן
השתלבות העולים במערכת החינוך בארץ.
כבר מו העליות הראשונות ראתה עצמה מערכת החינות אחראית על עיצובו של דור חדש בארץ ישראל . בנאום שנשא החבר שלמה שילר, מנהל הגימנסיה בירושלים, באסיפת עם אשר דנה בנושא החינוך העברי בארץ ישראל, הוא אמר בין השאר : " מטרת החינוך העברי בארץ ישראל אחת שהיא שתיים. יש מטרה לעומק ויש מטרה לרוחב. לעומק כיצד ? החינוך העברי בארץ ישראל מביא לידי ההתבוללות הפנימית, לידי מזיגת כל מיני היהדות שנוצרו בתוכנו בכל מיני גלויות. הוא יוליך לעיכול המוני העולים אל הגוף המאורגן…
וברוחב כיצד ? לפנינו מטרה נשגבת לא רק בתחייתנו בארץ , אלא גם בהתפשטות עבודת התחיה והיצירה העברית בכל ארצות המזרח. זהו החינוך , זהו עתיד העם, אשר קצרי הרואי לא יראוהו.
דעה שונה מביע זבוטינסקי אשר רואה את עם ישראל כתזמורת בה יש לכל אחד תפקיד. הוא דרש התקרבות בין ספרדים לאשכנזים, אולם מתנגד להתבוללות פנימית וליצירת טיפוס יהודי משותף. יש לפיכך להיזהר פן תקבל ארצנו, אחרי פתיחת השערים לעליה המונית, אופי חדגוני של אשכנזיות.
יצחק צבע מספר כי לעולים לא הייתה השקפה אחידה בענייני החינוך. חלק מן הילדים למדו ב " אליאנס ", חלקם בתלמוד תורה של הספרדים " פורת יוסף ". היו שלמדו בחדרים ואף בבית הספר של הצרפתים " סנט ג'וזף ".
יונתן אסולין מספר כי הוא עצמו נלקח על ידי הרב שלוש לישיבת " פורת יוסף ". היו בודדים שלמדו ב " אליאנס " וכי הרוב העדיפו חינוך דתי לילדיהם, בנות העולים למדו בבית הספר העירוני לבנות.
הרב יעקב סודרי מדגיש את ההשקפה החיים שאפיינה את כל העולים. כפי ששמע מפי אביו, למדו כל הילדים בתלמוד תורה ורק בשלב מאוחר יותר היו ששלחו את ילדיהם לבתי ספר אחרים. שנות הלימוד היו מעטות. הוא עצמו זכה ללמוד בשלב ראשון, עד גיל 12. אחותו לבנה מספרת על לימודיה עד גיל 10 ואז ביקש ממנה אביה לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה, למרות אהבתה ללימודים היא כיבדה את אביה והחלטתו ועזבה את בית הספר.
העלייה מארצות המזרח, ובכלל זה ממרוקו, הייתה ברובה הגדול מסורתית. המצב בבתי הספר הכלליים, מנע מרוב ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אלו וכך כותב " הארץ " באחד ממארי המערכת…" בהפקרות בבתי הספר מרחיקה מהם את התימנים, חובת הציבור היא לטשטש עד כמה שאפשר את ההבדלים בין אשכנזים, תימנים, ספרדים – ולא להגדילם עוד יותר
המוסדות הלאומיים ניסו כחלק מתהליך בעזרה שניתנה לעולים, להפנות את ילדיהם לחינוך במוסדות שונים אולם לא כולם היו מוכנים להתחשב במוסדות אלו. על בעיות בקליטת ילדי העולים מארצות המזרח במערכת החינוך ניתן ללמוד מאחד ממכתביו של זאב ליבוביץ : " השבוע החולף קיבלנו חרפות וגידופים מעולים אחדים כשלא רצו לקבל את ילידיהם בבית הספר של " דורש ציון " ובכל ישראל חברים, מוסדות שלא מתחשבים עם בקשותינו ….למכתבו מצרף ליבוביץ העתק ממכתבה של חנה שפיצר, מנהלת תלמוד תורה לבנות החרדים אשר כותבת אליו : "
במוסדנו נמצאות כ-90 בנות מהגרים מן המזרח. הבנות האלה אינן מתאימות לשום כתה, אינן יודעות את השפה העברית, גדולות בגילן ובכלל אינן מחונכות לגמרי "….ובכתבו במכתב זה, על בעיית חינוכם של ילדי העולים מן המזרח כותב ליבוביץ : " ראינו שחלק גדול מעולי המזרח מוסרים בנותיהם לתלמוד תודה לבנות החרדים משום שיתרכזו בדירותיהם בקרבת מקום ואפשר שהמוסד מתאים לרוחם ולהשקפותיהם…
עקב הבעיה שעוררה המנהלת במכתבה אליו הוא מוסיף….כשמדברים על אודות החינוך תמיד מביאים בחשבון ומדגישים " חינוך ילדי העולים " ואם לאו תינתן האפשרות וההנהלה תהיה מוכרחה לפזרן, מלבד ההפסד הרוחני הגדול שישנו בזה הננו בטוחים שזה גורם אי נעימות רבה ויתן חומר למחפשים להראות " ראו איך שלא מתעניינים בחינוך ילדי העולים , ועוד יוסיפו " ספרדים.
עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן ותהליך קליטתה בארץ ישראל
יחס המוסדות הלאומיים לעולי המזרח
האמנם הייתה " שאלה ספרדית " כפי שציין זאת זאב ליבוביץ ? האמנם קופחו עול המזרח על ידי המוסדות הלאומיים, ואם כן – האם היה קיפוח זה מכוון ?
הקשר של עולי צפרו למוסדות הלאומיים שונה בין שתי קבוצות העולים. הראשונה, שהגיעה בחנוכה תרפ"א, יצרה קשר עם מחלקת העלייה , נתמכה על ידה ואנו מוצאים את העולים ברישומי המחלקה.
השנייה, המבוססת יותר, לא הייתה זקוקה לתמיכת המוסדות ואין אנו מוצאים את שמם של רוב העולים ברישומים. כבר עמדתי על כך שועד הצירים ידע על קיום הקבוצה השנייה, ניהל אתה משא ומתן ולאחר הנתק הראשוני שאפו לחדש עמה את הקשר באמצעות ועד עדת המערבים או מחלקת העלייה , אך לשווא.
הטענה החריפה ביותר הנשמעת באותה עת היא על התנגדות התנועה הציונית לעליית יהודים מארצות המזרח. עיתון " דואר היום " מפרסם מאמר העוסק בשאלה, כיצד נראית הציונות בעיני העיתונות הצרפתית. מאמר זה ניתן ללמוד גם כיצד נראים עולי ארצות המזרח בעיני עיתונאי צרפתי. אולם הקטע החשוב ביותר, לדעתי, במאמר הוא הערת בעל המאמר בסופו. בכתבה שהתפרסמה בעיתון הצרפתי " מטין " ביום 18/08/1921 תחת הכותרת " שאלת פלשתינה – בעלייה יהודית ". מואשמים היהודים בשאיפה לייסד בירושלים קהילה קומוניסטית אשר תשרש מן הארץ כל זכר לקדש האסלאם והנצרות.
לאחר ניתוח מוצאם של העולים מוסיף העיתונאי הצרפתי : " אלא שבין המהגרים יש גם המון מסכנים ובעלי הזיה, שבאו ממרוקו ומאפריקה הדרומית וכו'…..המון צוענים יהודים , שלתועלתה של הארץ כדאי היה להפטר מהם בהקדם האפשרי.
בעל המאמר בדואר היום, מעלה את ההשערה כי כותב המאמר בעיתון הצרפתי, החותם Naum , הינו בעצם " נחום " אדם היודע את המצב בארץ ומתכוון למרוד בו, ועוד מתפלא בעל המאמר, מדוע נחום סוקולוב, היושב בפריז, לא דואג שהעיתונות הצרפתית תדע את האמת.
טענה דומה, המועלית בהערת אגב של המערכת, מופיעה במאמרו של חיים בן קיקי הדן ביחס יהודים ערבים בארץ ישראל ודרכים לפתרון הבעיה. בתגובה להצעה לשוב לתרבותנו המזרחית ולעודד עלייה מארצות המזרח, מפרסמת המערכת את ההערה הבאה : " הצעת הסופר הנכבד – בדבר עידוד העלייה – היא נכונה מאוד. אולם הוא איננו יודע, שהמתנגד היותר גדול לתנועה חלוצית זו היה ראש ועד הצירים " מר אוסישקין, שאינו רוצה בשום אופן שיהודים כאלה יבואו אל הארץ, כמו שהגיד זאת בפירוש לאחד מעורכיו, בדברים שאינם יכולים להשתמע …- כנראה לשתי פנים—-במקור המילים לא ברורות.
מעבר לטענה חמורה זו היו היחסים אש התפתחו בין העולים למוסדות בשונים מורכבים. עולי המזרח, והקבוצה מצפרו בתוכם, השתלבו בעיקר בועדי העדות השונות, והדבר היה בעוכריהם בימים שההתארגנות הייתה על רקע אידיאולוגי-ארצי…