מורשת יהדות מרוקו

ר׳ ישראל ב״ר מסעוד אביחצירא – חייו ויצירתו

תולדות חייו: ר׳ ישראל אביחצירא הידוע בשם בבא־סאלי הוא בנו של ר׳ מסעוד ב״ר יעקב אביחצירא זלה״ה. נולד ברה״ש תר״ן/1890 בריסאני שבמחוז תאפילאלת עשר שנים לאחר פטירת סבו ר׳ יעקב. לר׳ ישראל שני אחים: ר' דוד הי״ד המכונה ׳עטרת ראשנו׳ ור׳ יצחק הידוע בשם בבא־חאקי ואח חורג בשם ר׳ מסעוד שטרית המכונה ׳בבא סידי׳.

מגיל צעיר נתחנך ר׳ ישראל לסדר יום, שכולו עבודת ה׳: השכמה לתיקון חצות, טבילה במקווה, תפילת ותיקין וקריאת חק לישראל, טעימת בוקר קלה ולימוד תורה כל היום. מגיל צעיר רכש לו את ההסתפקות במועט וחיי צנע. סמוך לגיל בר מצווה עשה לראשונה תענית הפסקה שבועית רצופה ממוצאי שבת ועד ליל שבת, שחזר עליה כמה פעמים בימי חייו. בנעוריו למד תורה מאביו ר׳ מסעוד ומר' יחיא אדהאן, נכדו של ר׳ יעקב מסטרא דנוקבא. בגיל שש עשרה נשא את אשת נעוריו מרת פריחא לבית אמסללם, שממנה נולדו ר' מאיר הידוע בFינוי בבא־מאיר ושתי בנות: רחמא ושרה. בשנות העמידה נשא אישה נוספת בשם מרים למשפחת אמסללם, שממנה נולדו ר׳ ברוך ואחיותיו. עם פטירת ר׳ מסעוד אביו עוברת ההנהגה לאח הגדול ר׳ דוד, שהיה גם ראש בית מדרש ללומדים נבחרים יחד עם ר' משה תרג׳מן, שר׳ ישראל ראה בו את רבו המובהק. בתקופה ההיא פרץ מרד בתאפילאלת נגד הצרפתים הכובשים, ובשבת י״ד כסליו תר״ף נהרג ר׳ דוד על קידוש ה׳ בחשד של שיתוף פעולה עם הצרפתים. מאורע זה היכה בהלם את ר׳ ישראל, שהתאבל עליו זמן רב, חיבר לזכרו שתי קינות חרוזות רבות רושם והקדמה מקיפה לספרי אחיו המעידות על האוצר התורני לענפיו, שבו מילא ר׳ ישראל את כרסו. לרגל מאורעות תר״ף עברו ר׳ ישראל ומשפחתו לבודניב, שבה כיהן עד תרצ״ג. בתרצ״ד עבר לארפוד וכיהן בה כמרא דאתרא של קהילות תאפילאלת עד תש״י. החל מתשי״א מינה במקומו את בנו ר׳ מאיר, והוא עבר לריסאני מקום הולדתו. שלוש פעמים עלה ר׳ ישראל לירושלים: בתרפ״ג/1923, בתרצ״ג/1933 ובתשי״א/ 1951. בתשכ״ד/1964 עלה סופית ארצה וקבע את מושבו האחרון בנתיבות. במקום זה נתפרסם ר^׳ ישראל כאיש מופת, שרבים שיחרו לפתחו. בפסח תשמ״ג/1983 נפטר לבית עולמו בנו בכורו ר׳ מאיר, ובכ׳ טבת תשמ״ד נסתלק גם ר׳ ישראל לישיבה של מעלה. במשך ביקוריו בארץ נפגש עם חכמי ירושלים וזכה לכבוד רב כאיש מופת, כתלמיד חכם וכנכדו של ר' יעקב אביחצירא זצ״ל.

ר׳ מסעוד, אביו של ר׳ ישראל, נשא את מרת עישה לאחר התאלמנותה מבעלה בשם ר׳ מסעוד שטרית. בעת שבעלה נפטר הייתה עישה הרה, ולפיכך קראה לבן מסעוד על שם אביו, מכיוון ששם בעלה הראשון מסעוד וגם בעלה השני מסעוד החלו לקרוא לבן ׳בבא סידי' על שם אביו.

אנו מוסיפים באן עדותו של ראש ישיבת אופקים, הרב יעקב הורוביץ זצ״ל(תש״ג-תש׳ ע שכיהן בה 32 שנים(בשמו של חתני, ר^׳ אדיר ברטוב, שלמד שם ושמע ממנו את הדברים. ר׳ ישראל נהג לבקר בישיבה בשנות השמונים, לבחון תלמידים בתלמוד ולחלק להב פרסים כספיים. הרב הורוביץ ציין, שהוא לא הכיר מעולם תלמיד חכם הבקי כל ב־ בגפ״ת ורשב״א כמו הבבא סאלי. עוד סיפר הרב הורוביץ בגילוי לב על ניסיונו לבקש ברכה מבבא סאלי להיפקד בזרע של קיימא, אך ר׳ ישראל השיב לו ׳לא יהיו לך בנים תלמידיך הם בניך׳, ומאז הוחלט אצלו העניין, והחל להתמקד בריבוי תלמידים לישיבה.

 חכמתו התורנית: ר' ישראל היה תלמיד חכם המצוי בבל ענפי התורה, ונודע גם כשוחת מוהל, חזן ודרשן בתאפילאלת. אמנם לא הניח ספרים תורניים מסודרים מחמת טרדות של ההנהגה ומסעות תכופים, אבל הקדיש מעטו לכתיבת הקדמות והסכמות לספרים וקבצים בכתבי יד של מעשה בית דין. את הקדמתו הראשונה כתב לספריו של אחיו ר דוד בהיות ר׳ ישראל בן 31. הקדמה זו בת שישה עמודים צפופים בארמית רבי רושם ושופעים מקורות מכל ענפי היהדות. רק הקטע האחרון כתוב בעברית. ההקדמה נדפסד על פני תשעה עמודים ומלווה ב־214 מקורות. הנה מבחר קטעים קצרים ממנה: בתחילה מבקש הוא רשות לכתוב, כשהוא מבטא את הצער, שנגרם על ידי הרג אחיו ואומר צידוק הדין:

בריש הורמנותא דמלכא קדישא רישא דכל רישין… / מכל קהלא קדישא גזעין ושרשין / אימא מילתא בלחישי מכאבא דנפשין / אנן גוברין דפומין אתמלי חצץ ושנן גרוסין / דאתקפתגן עקא וכרוכין עקרבין ונחשין / מכד הוינא טליא דא לדא נקשן מסיפא לרישא כולהו קשין / לא ראי זה כראי זה ולא וכד.

בהמשך מונה הוא את שבחי אחיו ועובר לתאר את ספריו:

חזינן להני ספרי דבי רב דווקני וחמותי חזיתי אורה גדולה דבולהו יומי דרבי דרופקתא דאורייתא עבוד פרישה כחשיבה כאורה / כפרצידא דתותי קלא עד דנבע בהני מרגלאן דלית להו טימי דרב שימי טוביאנא דחבימי אדון הבירה…

ההקדמה נחתמת בעברית בקטע, שכולו הגיגים וערגה לארץ ישראל, כאשר הגיע להדפסת הספרים.

קראתי שמך ה׳ ותענני / כי חסדך גדול עלי ומה אני אשר זיכיתני / לבוא עד הלום אה״ק ת״ו ארץ מגיני / על קברי הצדיקים בחפצי ורצוני / כי מעודי עד הנה נפשי הציקתני / וברוב רחמיך הרבים לטובה הזכרתני /…

יצירתו הפיוטית: שירתו כוללת 12 פיוטים ו־ 12 קינות, נושאי דיוננו בהמשך.

ר׳ ישראל ב״ר מסעוד אביחצירא – חייו ויצירתו-מאיר נזרי

עמוד 556

יב. יודו לך רעיוני

סוג השיר:         גאולה.

התבנית:            מעין אזורית. בשיר שש מחרוזות מרובעות טורים: שלושה טורי ענף

וטור אזור. כל הטורים דו צלעיים.

החריזה: אב.אב.אב.אג / דה.דה.דה.דג. / …

המשקל:            שבע הברות בצלע הראשונה ושש – בשנייה.

החתימה:           ישראל חזק.

הפזמון: טורים 6-5 – ׳אשמח בך… גאלת     עולם׳.

מקורות:            יגל יעקב, ירושלים תשב״ב/תשב״ח, עמ׳ סט; אשדוד תשמ״ז, עמ׳ רכה;

נתיבות תשס״א, עט׳ קב; תשס״ח, עמ׳ קה; נהריה תשע״ג, עמ׳ 182 .

יוֹדוּ לְךָ רַעְיוֹנִי / אֶל מִבֶּטֶן יוֹצְרִי

עַל קִרְבָתְךָ בְּסִינַי / לְהָאִיר אֶת נֵרִי

עַל כֵּן בְּתַחֲנוּנִי / אֲפָאֵר בְּשִׁירִי

בְּכָל יַמַּי וְשָׁנַי / עַד לָעַד לְעוֹלָם

5 אֶשְׂמַח בָּךְ / אֶשְׂמַח בָּךְ / אֶשְׂמַח בָּךְ אֶל עוֹלָם

אֶשְׂמַח בָּךְ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְּאֻלַּת עוֹלָם

שָׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה / בְּזָכְרִי חֲסָדָיו

כִּי בָּחַר מִכָּל אֻמָּה / יִשְׂרָאֵל עֲבָדָיו

נֵצֶר נְטִיעָה תַּמָּה / הָאָבוֹת יְדִידָיו

10 אֶבֶן צֶדֶק שְׁלֵמָה / מִשֹּׁרֶשׁ גִּדְּלָם

רְצוֹנְךָ אֲשָׁאֲלָהּ / חַי בַּעַל הָרָצוֹן

כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה / נָהַגְתָּ אֶת הַצֹּאן

בְּמִרְעֶה טוֹב וְנִפְלָא / וְהָיָה כָּל עֶלְצוֹן

רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל סֶלָה / הַאֲזֵן אֶת קוֹלָם

15 אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים / הָעֵד וְהַדִּין

קוּם נָא לִקְרַאת גְּבָהִים / צְאֵה נָא מְזֻיָּן

לִנְקֹם נִקְמָתְךָ מֵהֶם / לְהַשְׁלִים כָּל עִנְיָן

שִׁמְךָ וְכִסְּאֲךָ שֶׁהֵם / מֵעֵין כָּל חַי נֶעְלָם

לְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ / אֶת יְרִיבַי יָרִיב

 20 אַקְוֶה תָּמִיד חַסְדּוֹ / הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב

וְלֹא יָסָף בַּעֲדוֹ / אֶת טִירָתוֹ יַחֲרִיב

וְאָז נָשִׁיר לִכְבוֹדוֹ / הַשִּׁירִים בְּמֻשְׁלָם

חֲזֵה צִיּוֹן מוֹעֲדֵנוּ / אֲשֶׁר מְכֻוְנֶת

מוּל זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ / שֶׁהִיא הַנּוֹתֶנֶת

25 כֹּחַ עֶלְיוֹן לְגַנּוֹ / עֵדֶן הַמְּכוֹנֶנֶת

אֲשֶׁר בָּם כָּל חֶפְצֵנוּ / הֵם מִקֶּרֶשׁ וְאוּלָם

זֹאת הָיְתָה לִי בְּעָנְיִי / גְּדוֹלָה הַבְטָחָה

לָאָב הֲמוֹן נִסְיִי / בֵּין בְּתָרִים זָרְחָה

לֵאמֹר מָתַי וְאַיֵּה / וּמְצֶאנָה מְנוּחָה

30 בְּךָ כָּל מַאֲוַיִּי / אֶל תַּאֲוַת עוֹלָם

קֵץ יָמִים לְעַם גַּלֵּה / עֲמוּסֵי תְּלָאוֹת

גָּדַל צַעֲרִי וַעֲמָלִי / בְּפִלְאֵי פְּלָאוֹת

מְצַפִּים אָבוֹת וְעוֹלָלִי / עָשָׂה לְטוֹבָה אוֹת

יָה כְּלִילֵי גְּדִילֵי / בָּנֶיךָ עַל תִּלָּם

1-רעיוני: הגיגי לבי. אל מבטן יוצרי: ה' שיצרני מבטן אמי. 2. על קרבתך בסיני: במעמד הר סיני, שבו ירד ה׳ לקרב אליו את ישראל. להאיר את נרי: להאיר את דרכי בשכינה ובתורה. 3. על בן בתהחוני: בדברי בקשותיי לה׳. אפאר: את יוצרי. בשירי: לכבודו. 4. בכל…לעולם: תמיד. 5. אשמח…אל עולם: הקדשת פיוט לה׳ הוא סוג של עבודת ה׳ בשמחה על דרך הכתוב ׳עבדו את ה׳ בשמחה׳(תה׳ ק,ב). 6. גואל…עולם: דבקות ה׳ בישראל על ידי התורה היא גאולה נצחית לנפש הפרט והכלל של ישראל. 7. ששון״.חםדיו: שיעורו: כאשר אני :זכר בחסדי ה׳ הם גורמים לי שמחה בלב. ששון לבי המה: על פי תה׳ קיט,קיא. 8. כי…עבדיו: על פי דב׳ ז,ו. ישראל עבדיו: עדה״ב יש׳ מא,ח. 9. נער…ידידיו: ישראל הם שתיל נטיעה טהורה של האבות. ידידיו: אברהם נקרא ידיד וישראל נקראו ידידים (ספרי דברים שנ״ב). 10. אבן צדק שלמה: כינוי לישראל השווה בר׳ מט,כד ׳אבן ישראל׳. משרש גדלם: השווה הה׳ פ,ט ׳גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה׳. ושם, טז ׳וכנה אשר נטעה ימינך׳. אבן צדק שלמה: על פי דב^׳ כה,טו. ו 1. רצונך אשאלה: אני מבקש למלא את רצונך. חי בעל הרצון: ־׳ מקור הרצון. 12 . כאשר…הצאן: בראשית ההיסטוריה של ישראל שהשגחת עליהם כרועה עאן במצרים, במתן תורה ובנדודי ישראל במדבר. 13. במרעה טוב ונפלא: השפעת עליהם. והיה כל עלצון: השמחה שרתה בכל מקום. 14 . רועה ישראל: כינוי לה^,. רועה…האזן: עדה״ב הה׳ פ,ב. 15 . אתה הוא האליהים: על פי שמו״ב ז,כה. העד והדין: על דרך אבות ד,כב. 16. גבהים: האומות המתנשאות. צאי נא מזין: מחומש להילחם בהן. 17. לנקם נקמתך מהם: עדה״ב במ׳ לא,ב. להשלים…וכסאך: השווה פסיקתא זוטרתא(לקח טוב) שמות יז ׳ויאמר כי על כס יה – כל זמן שהרשעים בעולם, כביכול אין כסאו שלם, ואין השם שלם׳. מעין…נעלם: ־שווה ׳זה שמי לעלם' לעלם כתיב (בבלי פסחים נ ע״א). 19. לעשה נפלאות לבדו: על פי תהלים קלו,ד.את יריבי יריב: יעניש את אויביי. 20. השכם והערב: בוקר וערב על פי שמו״א יז,טז. 21. ולא יסף בעדו: לא יסובך ויגן על האויב. את טירתו יחריב: יחריב את ארמונו. 22. ואז נשיר לכבודו: של ה׳. השירים במשלם: שירים מושלמים בעניינם. 23. חזה עיון מועדנו: השקף על ירושלים שבה אנו מתוועדים, על פי יש׳ לג,ב. אעזר…מקדשנו: ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה(בבלי תענית ה ע״א). שהיא…המכוננת: ירושלים של מטה משפיעה על ירושלים של מעלה. שהיא הנותנת: ניסוח תלמודי חוזר כמו בבלי סוטה ז ע״א. 26. אשר…ואולם: שיעורו: המקדש והאולם הם כל חפצנו. 27. זאת…בעניי: בימי גלותי הייתי מתנחם בהבטחת ה/ כמו ׳זאת נחמתי בעניי׳(תה׳ קיט,נ). גדולה הבטחה: שהבטיח ה׳ לישראל (בבלי ברכות יז ע״א). 28. לאב…זרחה: הבטחת ה' לאברהם אבינו בברית בין הבתרים להיות עם ישראל. לאב המון: בינוי לאברהם על פי בר׳ יז,ד. נסיי: שנתנסה בעשרה נסיונות. זרחה: מוסב על הבטחה. 29. לאמר…מנוחה: הידיעה מתי תזרח הגאולה והיכן בדי שישראל יבואו אל המנוחה ואל הנחלה. ומצאנה מנוחה: על פי רות א,ט. לאמר מתי ואיה: שיבוץ מורכב על פי עמוס ח,ה ובר׳ לח,בא. 30. בך…אל: בך אני תולה את הגשמת בל משאלותיי. אל תאות עולם: אתה עבורי התאווה העולמית. השווה ׳ה׳ נגדך כל תאותי׳(תה׳ לח,י).            31. קץ…תלאות: גלה את זמן הגאולה לישראל מלאי הסבל. 32. גדל…פלאות:צער הגלות גדול הרבה. 33. מצפים אבות ועוללי: האבות ובניהם מצפים לגאולה. עשה לטובה אות: עדה״ב תה׳ פריז. 34. כלילי גדילי: אולי רמז לאות הציצית (׳גדלים תעשה לך׳(דב׳ כב,יב) ולאות התפילין. גדילי: זה הנוסח המוצע כאן במקום גףלי.

סיכום

שירתו של ר׳ ישראל עשירה במקורות. מקרא, תלמוד, מדרש, הלכה וקבלה חוברים בה יחדיו להבהיר רעיונות, להעשיר את החוויה של הגאולה, של התוכחה ושל השבת ולעצב דמויות הצדיקים: אליהו הנביא, ר׳ מאיר בעל הנס, רשב״י,… שירתו גם מאירה באור כלולות אלגורי ייחודי את דמויות הרעיה ישראל עם דודה ודמות השבת כבת זוג לישראל. זו גם שירה דידקטית מחנכת הבאה להשפיע על הקורא להתקרב אל אמונת הגאולה, לעשות חשבון נפש על מעשי האדם החי בעולם באופן ארעי, לחוות את חוויית השבת ולקיים את מנהגיה והלכותיה וללמוד מן הדמויות הקלאסיות של עם ישראל. שירתו של ר׳ ישראל שופעת אופטימיות וראייה של עין יפה הן בנושא הגלות ואפילו בשירי התוכחה לאדם החוטא.

אמצעים דידקדטיים ואמנותיים ניכרים בשירה זו להצגת תכנים ורעיונות: א. מבע עשיר של תארי חיבה והערכה הן לדמויות ישראל והשבת והן לדמויות הצדיקים. ב. תיאור הכלולות האלגורי בשירי הגאולה והשבת המוסיפים חן ומרככים את האווירה שבגלות הדוד והרעיה והן את אווירת ההלכה הנוקשה בשירי שבת.

רעיונותיו של ר^, ישראל בשירתו מובעים בצורה בהירה וברורה הן על ידי הפנייה אל השכל והן על ידי הפנייה בדבר התועלת הרוחנית הכדאית כמו בקיום מנהגי השבת.

הטיעון וההנמקה מלווים את המסרים ובמיוחד בשירי התוכחה ובשירי השבת. הנומרולוגיה שבה מעוצבות הדמויות מגוונת את השגרה הפיוטית ומוסיפן פן מסתורי של תורת החן.

זוהי שירה ידידותית מובנת ובהירה לקריאה, מלאת חן ותקווה, אף־על־פי שמכנסת בתוכה מגוון מקורות ומגוון רבדים לשוניים. השירה עשויה גם על פי כללי הפרוסודיה, וכללי הכתיבה בתבנית, בחריזה ובמשקל נהירים לו למשורר.

קובץ זה על פיוטי ר׳ ישראל אביחצירא מצטרף לקובץ הקינות האישיות של המשורר, המופיע במהדורה זו במדור הקינות ושניהם משקפים את השכלתו התורנית העשירה של ר׳ ישראל המוכיחה, כי המחבר הוא בו בזמן תלמיד חכם וגם משורר אמן. שני הקבצים נשלחו בזמנם לפרסום בכתבי עת של אוניברסיטת בר אילן.

ר׳ ישראל ב״ר מסעוד אביחצירא – חייו ויצירתו-מאיר נזרי

עמוד 601