פורים במרוקו – מקורות שונים

עמוד 1 מתוך 3123

פורים במרוקו – מקורות שונים

השלום עליכם גולשים יקרים…..

בפרוס עלינו חודש אדר, מצאתי לנכון להביא בפניכים מתוך ספרו המדהים של רבנו יוסף משאש זצוק"ל " נר מצווה " על הלכות חנוכה ופורים גם…..

כאן מביא המחבר את סיפורנר מצוהו הן בסיפור והן בשיר של " פורים דלמעגאז " בסוף המאמר שלו מביא הוא שיר ארוך, בחרוזים ובלשון המליצית האופיינית לו, " קצא " על ארוע זה……שתהיה לכל ולנו ולכל עם עם ישראל…..שבת שלום ומבורך….חודש טוב לברכה…….ושזכות הצדיק הנערץ על ידי בני העדה המפוארה, תעמוד לימים כל עם ישראל באשר הוא….

נר מצוה

על עניין חנוכה, שבת דרשות שונות ושאלות ותשובות

הוצאת – אוצרות המגרב – מכון בני יששכר ירושלים

בהנהלתו של הרב מאיר אביטבול

מייסד ומנהל הקרן

אוצרות המגרב

 

ספר נר מצוה בלול מכמה ענייני נסים שקרו לעם ישראל ; חג החנוכה בעיקר בהלכה ובמנהג, שירים לחנוכה, מעשה יהודית, נס פורים של מעגאז שאירע בשנת תרכ"ב – 1862 – במרוקו וניצלו בו היהודים, וכמה דרשות ומכתבים שונים.

מעשה פורים של מעג'אז

איש המסים, רועה צאן ברכסים, מצא הון ונכסים, וקנה עבדים וסריסים, ופרדים וסוסים, ומלך על ברב״רים אבוסים, כשרצים מאוסים, וגזרו לכרות הדסים, עם מבטן עמוסים, והונם יהיו שוסים, והאל מושיע חוסים, שלח עליהם מהרסים, ויכו אותם לרסיסים, ותחת רגלם היו נרמסים, ובדמם היו מתבוססים, והנשארים הרה נסים, ולעמו עשה נסים, הוא יקבצנו מכל אפסים, ונהיה מכונסים, בארץ הכנענים והיבוסים, ושיר חדש נפצח על יין עסיסים, כל הפרטים הנם כמוסים, בבתי שירי המתנוססים.

ע"ה יוסף משאש פי׳ט

הקדמת המחבר

גם המעשה הנורא הזה, של הפלשתי הערל הנבזה, עלי תחלה נאצל, מפומיה דאבא מרי זצ״ל, אשר היה עד ראיה, בכל ההויה, ועוד מפי אחרים שמעתיהו, אשר גם הם ראוהו, לא אחד ולא שתים, רק יותר ממאתים, ויש עליו הרבה שירים, מאיזה משוררים, ובתוכם ראיתי על ספר ערוך, שיר ארוך, בלשון ערבי״ת יפה, בצחות השפה, מאיש נבון בעל דעה מאושרת, כה״ר יוסף בן שטרית, ז״ל, אשר גם הוא היה עד ראיה בדבר, בכל אשר עבר, ונמצא בשירו כל פרט מסודר, אחד לא נעדר, ואחריו נמשכתי, בשירי אשר ארגתי, כי סמוכות רבות לו מצאתי, אחת הנה, ואחת הנה, בהרבה שירים ופיוטים מלוקטים, אשר בכללן נמצאו כל הפרטים, כאשר הם בשירתי הערוכה, מי כמוך,

ואין כמוך.

והנה מאותו זמן ועד הנה, קבעו תפלה בלא תחנה, מדי שנה בשנה, בששה עשר באדר, בקדש נאדר, בארץ מולדתי מקנא״ם העיר הגדולה, אשר שם על עץ נתלה, והיתה להכרית אחריתו, וקורין לו פורים של מעג׳אז על שם חניכתו, כי בה היה ידוע אצל הברברים, הפראים העירים, אשר סבוהו כדבורים, ואוהבי הרמז והמספרים, הרבו אומר ודברים, בנוטריקון וגמטריא, בשמו ומשפחתו הבזויה, כגון: ז׳ומם י׳שראל ל׳אבד איחריתו ל׳הכרית י׳היה, מ׳עשה ע׳מלק ג׳זר א׳ומר ז׳ר, מ׳מזר ע׳רל ג׳זע א׳רורים ז׳דים, ועוד הרבה שמעתי ושכחתי.

והנה אני הגבר, המחבר, ראיתי, והתבוננתי, כי בחיי הזקנים אשר חזו במחזה, המעשה הלזה, והיו מספרים מפעלות ה' תוך קהל אמוני, אשר הציל אותם מאריות ונמרים, חיות אכזרים, באדר שנת יהללוה בשערי״ם, לפ״ק, היה היום הזה לזכרון, לנס המן האחרון, וכל בני העיר, גדול וצעיר, היה בפיהם לשיחה, מתוך שמחה, והיו משמיעים, ברוך מאבד הרשעים, ומצמיח ישועה, לכנה ימינו נטעה, אמנם! אחרי בוא הזקנים בכלח אלי קבר, כצל עובר, פג טעמו וריחו, וסר מעליו כחו, והולך ודל, עד כי חדל, מלהיות נזכר, וקרוב שלא יהיה

רשומו נכר.

ובו ביום בש׳ התרפ״ג ליצירה, נפשי התעוררה, לשיר את השירה הזאת, מפני שני מחזות, אשר חזיתי ואספרה, האחד בתפלת השחר קרה, כאשר גמר החזן תפלתו, הרים צעקתו, לומר תחנון, והנה זקן בעל גבנון, עש חיש אליו, ונתן בקולו עליו הס! הס! בקול רגז, כי היום פורים של מעג׳אז, והחזן שתק, ומהתחנה נעתק, והקהל לא אמרו מלה, רק אחר התפלה, אל הזקן נגשו, וממנו בקשו, להגיד לכל העדה, גופא דעובדא, והוא שח להם כל המאורע, דבר לא נגרע, והם הכבידו עליו מלים, בבערות מהולים, עד שכעס הזקן, ואהל שכן רקן.

ואחר ארוחת הבקר, הלכתי על עסקי לבקר, רב אחד גדול בתורה, ויראת ה׳ טהורה, ומאד נעלה, בעושר וגדלה, צדיק כתמר כמוהר״ר אברהם עמאר, זצ״ל, ומצאתי אותו חורז מלים, בשקל הקדש שקולים, לחבר שיר אחד, לשם האל המיוחד, אשר היה לאבותינו, ולנו סתר ומהסה, בזמן זה המעשה, והגיד לי כח המעורר, אותו להיות משורר, מה שמצא אמש על ספר חקה, זה שמו אורח צדקה, והושיט לידי הספר, הנותן אמרי שפר, ושם כתוב בדף י״ג, בדיני סייג, וזל״ה כאשר הוא מועתק אצלי אב״א.

 כמה גדול שכר כותבי ימי הדורות, ללמוד מהם השגחת ה׳ על עמו ועל יראיו הבוטחים בו, כי ספורי הנסים מעוררים לב האדם לעבודת הבורא ב״ה, וכן עשו נביאים הראשונים זיע״א, שכתבו לנו דברי ימי מלכינו ונביאנו, ומהם אנו לומדים, הרבה דברים טובים

ומועילים.

וכתב כמוהר״א מזרחי ז״ל, שבכל מקום שנעשה בו נס, החובה רמייא על רבני העיר לכתבו על ספר הקהל לזכרון, שלא ישכח מפי זרעם, להודות לה׳ עליו תמיד, ולא יהיו כפויי טובה למקום ב״ה ח״ו.

וכתב כמוהר״מ לשקאר ז״ל, שצריכים בני העיר לתקן בהשכמה וחרם, עליהם ועל בניהם, הבאים אחריהם, לעשות פורים על שנעשה להם נס, ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע, חל עליהם ועל זרעם אחריהם, וכש׳ שחובה עליהם לכתבו על ספר בני העיר, וכן עשו מרדכי הצדיק ואסתר המלכה, וכן כל יחיד ויחיד מצוה עליו לכתוב על ספר, מעשה ה׳ ונפלאותיו, אשר עשה עמו ועם אחרים, וכן נמצאו ספרי מעשה נסים, שחברו גאוני קמאי ובתראי, זיע״א. וכבר האריכו הראשונים ז״ל בזה, ועיי׳ בס׳ נחמד ונעים, מאמר ארוך על זה. עכ״ל ע״ש. (ועיי׳ אוצי״ש אות מ' מעשה, ואות נו״ן, נסים ואחריו נסים ב״ר יעקב מקירווא״ן, ע״ש).

והנה! כאשר יבער המפוח גחלי רתמים, עד עלות הלהב כקרני ראמים, כן הפיחו בקרבי כל אלה הדברים, אשר למעלה סדורים, תשוקה עזה למשוך בשיר, אם דל ואם עשיר, לספר מעשה הפלשתי ובאשו, וגמולו אשר שב בראשו, וכאשר מלפני הרב יצאתי, עוצם תשוקתי, אשר אחזני, שם מועקה במתני, כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת, עד אשר רוחי הרת, וילדה חרוזים שקולים, עד בנות בתים נעולים, במקראי קדש בני האלהים, שוכן גבוהים.

 ואך צרכי פסח המרובים, אשר היו כמו נד נצבים, ורוב מחשבות ועצה, לראות לכסף מוצא לקדם פני חג האביב, וכל מחסוריו החונים לו מסביב, הם הפיגו מרגע לרגע, עז חשקי אשר בעורקי דמי נגע, עד אשר היה לי לזרה, ודרכי ממנו נסתרה, וכל אשר ארגתי, טמנתי וצפנתי, עד עת בא דברו, ויצא לאורו, ובשנת התרפ״ד ליצירה, בנשאי המשרה לשרת בקדש פה ק״ק תלמסאן, ה׳ ירים ניסן, והתחלתי לבקר אמתחת כתבי ידי, והנה לנגדי, הבתים אשר בניתי, ותקנתי ושכללתי, והם כאבן השואבת, לבי משכו וחצי חשקם בו דרכו, ואז גמרתי אומר, להביא את השירה הזאת עד גמר, וכן היה, בעזרת מי שאמר העולם והיה, על שלשה טורי אל״ף בי״ת, עומדת ונצבת, והשלישית משנים שנים מחוברת, ובשמי וחניכתי נגמרת, מספר הבתים אשר בה בנוים כמספר ני״ב שפתים, תערב רנתי, לפני אלהי ישועתי, הוא בחסדו יתן עלינו מהודו, אמן.

ע״ה יוסף משאש ס״ט

המשך……

פורים במרוקו – מקורות שונים

מעשה פורים של מעג'אז

איש המסים, רועה צאן ברכסים, מצא הון ונכסים, וקנה עבדים וסריסים, ופרדים וסוסים, ומלך על ברב״רים אבוסים, כשרצים מאוסים, וגזרו לכרות הדסים, עם מבטן עמוסים, והונם יהיו שוסים, והאל מושיע חוסים, שלח עליהם מהרסים, ויכו אותם לרסיסים, ותחת רגלם היו נרמסים, ובדמם היו מתבוססים, והנשנר מצוהארים הרה נסים, ולעמו עשה נסים, הוא יקבצנו מכל אפסים, ונהיה מכונסים, בארץ הכנענים והיבוסים, ושיר חדש נפצח על יין עסיסים, כל הפרטים הנם כמוסים, בבתי שירי המתנוססים.

ע"ה יוסף משאש פי׳ט

פרשת תולדות השיר

עוד לא אחדל מתקי, לקשט את ספרי בענקי, במה שעלה בחלקי, בעזרת אלהי צדקי, להשיב לאיש חשקי, על תולדות השיר בתבל, מי בנעימים נפל לו תחילה זה החבל, לקשור חבל בחבל, וחרוז ושקל היה גובל, עלי עשור ועלי נבל.

חכם לבב ואמיץ כח, בגש״ם ורו״ח, צדיק תמים כנח, חכמה ובינה ברוחו צרר, וכל דבר קשה בכחו פרר, כמוהר״ר, משה חראר, בן מלכים, יחיה חיים ארוכים, טובים ומבורכים, אמן. שלום רב לכבודו, ולכל הסובבים הודו.

מכתב כבודו, בהדרו והודו, הגיעני במועדו, ועלה באפי עז ריח נרדו, במליצתו הארוכה, בחוט של חסד משוכה, ביופי וחן ערוכה, המלאה לה עמיר תחלה וברכה, ושואלת ממני לחקור, וכל סלע לעקור, ועטי כמקדח ינקור, עד אשר אגלה את המקור, מתי שער השיר נפתחה, ועין מי תחלה עליו נפקחה, ורוחו עליו נחה, להוציא אותו לרוחה, ומי עלה בגורלו, לארוג תחלה בשכלו, גדילי כלילו חרוזו ומשקלו.

תשובה. דע ידידי! כי שער השיר נפתח תחלה לאבינו אדם ביום הולדו, ע״פ קבלת רז״ל, דכשנברא בששי, ופגע בו שבת בערב, אמר עליו שירה, מזמור שיר ליום השבת, כמ״ש בילקוט תהלים מזמור צ״ב, וגם מזמור קל״ט, ה׳ הקרתני וכוי, הוא אמרו, כמ״ש שם, ע״ש, וכן הוא בסנהדרין ל״ח ע״ב, וכ״כ רש״י במם׳ בתרא דף י״ד סוף ע״ב, ע״ש.

ועוד אמר שירה הוא ואשתו, כשנולד להם שת, כי ראו ברוה״ק שממנו יושתת העולם, ומלך המשיח יוצא ממנו (ב״ר פ׳ כ״ג), וגם נולד מהול (אדר״ן פ״ב), וגם היה צדיק ונחשב בין שבעה רועים, (סוכה דף נ״ב), וכשנתקללה חוה והאדמה, התחילו לבכות ולקונן על עצמם וכשמת הבל בכו וקוננו עליו, וכשראו ברוה״ק חרבן הבית קוננו עליו, ועוד ועוד, כמ״ש שם בם׳ באר יעקב פ׳ בראשית לקוטים בשם המדרש, ע״ש.

ומהם נשתלשל הדבר לבניהם אחריהם לומר שירה בעדן חדוה, וקינה בעדן עציבותא, והכל בפה דוקא, עד יובל בן למך, שהוא דור שמיני לאדם, שהמציא בחכמתו כלי זמר מור ועוגב,כמ״ש ושם אחיו יובל, הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב (בראשית ד׳).

אמנם הדברים הראשונים שנזכרו בתורה בסגנון השיר והמליצה, במלות קצרות, מלאות רעיונות נשגבות ברוח נבואה, היא ברכת השבטים, ואחריה שירת הים, ושירת מרים, ושירת ישראל על הבאר, ושירת האזינו, ושירת יהושע (יו״ד), ושירת דבורה (שופטים ה׳) ותפלת חנה (ש״א ב׳) ותהלות דוד בן ישי, ושיר השירים, וכוי, וכוי, ומהם עד תקופת הגאונים ז״ל, לא נודע לנו שום שיר בשפת קדשנו, זולתי שירי ״ר״א הקליר״ הכתובים בספרי תפלות האשכנזים, שיש דעות סוברות, שהוא התה״ק ר״א ברשב״י זיע״א, כמ״ש התום׳ במם׳ חגיגה דף! י״ג ע״א, ד״ה ורגלי החיות וכו'ע״ש.

ואך רבים תמהו על דברי התוס׳ הנ״ל, והתנגדו להם בראיות ברורות, , שר״א׳ הקליר ז״ל, היה בתחלת ימי הגאונים, או בסופם כמ״ש בם׳ אוצי״ש אות ק׳, קליר, ע״ש. וכן נר׳ לדעתי המעט, כי סגנון שירי הקליר שלפנינו, הוא מלא גמגומים וגבשושיות, בשפה ובתנועות ובחרוזים, וכ״כ עליו הראב״ע ז״ל, בפירושו לקהלת סי׳ ה׳, פ׳ א/ אל תבהל וכוי, ע״ש. ודבר זה יוכיח, שאינם מעשה ידי התנא הק׳, אשר בזמנו היתה שפת קדשנו עוד בימי עלומיה בפי כל חכמי לב כאשר עינינו תחזינה שפת קדש לשון המשנה, הצח והבהיר בפי רבינו הקדוש בן דורו, ובכן עלינו להודות, שהקליר ז״ל, היה בימי הגאונים בבבל, שהלשון כבר התחילה להתערב עם השפה התלמודית, כאשר נמצא בכל תשובות הגאונים ז״ל תערובת השפה התנ״כית עם התלמודית, ובתערובת כזאת חבר גם הוא ז״ל את שיריו ופיוטיו.

המשך…..

פורים במרוקו – מקורות שונים

 

נר מצוה

על עניין חנוכה, שבת דרשות שונות ושאלות ותשובות

הוצאת – אוצרות המגרב – מכון בני יששכר ירושלים

בהנהלתו של הרב מאיר אביטבול

מייסד ומנהל הקרן

אוצרות המגרב

ואך בדור הזה ירדה עוד פלאי פלאים, ואותו חובר חבר שירים כסירים אשר כסית את שמו בצעיף! דק, לבל אכירהו בטוב, כבר ידעתיהו בשם, זה רבות בשנים, ושלח לי ספרו הגדול המכיל בקרבו יותר ממאתים שירים ארוכים, עם מכתב ארוך בגאוה ובגודל לבב, כדבר מלך שלטון, לסמוך את ידי עליו, בשיר נאה להורות חכמתו וכל מעשה תקפו, ואני בתומי עברתי על ספרו משער לשער, והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים, וצירים וחבלים, כי אותיות זםט״צ, הם שוים אצלו לחרוז מהם חרוזים, וכן אל״ף וקו״ף, וכן רי״ש ולמ״ד, וכן תי״ו וטי״ת, וכן דגש ורפה, ותערובת ארמית ועברית הוא דבר המצוי אצלו בכל חרוז, והרבה מלות חדשות אשר בדה מלבו, וכלם משוללים מכל רעיון ומכל סגנון, רק דברים הדברים בלי סדר ובלי משטר, גם בגסות פתיותו, נגע נגיעה קשה בהרבה דברים הנוגעים לדת.

ובכן לא יכולתי להתאפק, וכתבתי אליו מרורות, והודעתיהו טעיותיו הגסות בכל פרט ופרט, ואחר, נשאתי עליו את המשא הזה, אחד עשר תנועות בכול חרוז:

 

רוח השיר ממד היא והלאה,

ומעודד לבד אותה לא ראה:

רק לבד מאד מאד גאה גאה,

וחשב כי תור חדריו היא באה :

ואד היא תשקיף ממרומי שחק,

ועליך מאד תלעג ותשחק:

הוי גבר תחשוב כי אותי דק תשחק,

ועצמי ממד מאד הוא רחק:

ספרד בעל כרם כנאד נפוח,

אין בקרבו רק הבל ורעות רוח:

שיריו הם סירים סבוכים וחוח,

אין בהם טעם וריח ניחוח:

טוב טוב לו היה ספרד נשאר חלק,

מוצא ומובא כספד בו יחלק :

ועתה תור תנורד באש ידלק,

על גחליו תבשילד בשל ושלק:

ועליו תשא קינים ויללות,

אוי נא על עמל ימים וגם לילות:

חשבת בסלם השיר לעלות,

והנה ירדת אל תור מצולות:

גם הנייר ודיו במר שיחם,

יצעקו אוי להם כי אבד נצחם:

נחרץ משפטם כי יהיו לפחם,

על כלם מן השמים תנוחם:

ואמת אמת תפשיר. להאי, והודה ולא בוש, וספרו, טמן בחורו.

פורים במרוקו – מקורות שונים

 

זוהי פרשת תולדות השיר, אשר יכולתי להציג עתה לפני מעלתו, וכבודו חכם ומבין מדעתו, יוסיף עליה כהנה וכהנה, וטרם מלאת השנה, את ברכתי קח נא, לשנה הבאה, בכל טוב תהיה מלאה, עליכם, ועל בניכם, ברוכים אתם לה׳ עשה שמים וארץ, כנה״ר וכנפשנאמן אהבתך במרץ, אחיך הצעיר החו״פ תלמסא״ן יע״א, בשילהי אלול התרצי׳ד, לפ״ג, עבד אל דוק וחוג אשש.

יופן! משאש ס״ט

שיר לאמרו קורס מי כמוך,נר מצוה

נו׳ יום זה הוריד, סי׳ יוסף משאש חזק

 

י־ום קם על עם לא אלמן

איש צר אויב כהמן

ו־נם להחרימן

 ולשפוך חיש את דמן

ס־כל אל אב נאמן

עצת צפע וחורמן

פ־ח רשת אשר כמן

בו הוא נלכד ונטמן

מש־ירי בכל זמן

אודה לפני אב רחמן

 

אש-ר נסיו לנו מן

לבקרים כמו מן

ח-י ! ז-ך ק-יים במלוכה

עליו יהבי אשליכה

כל עצמותי תאמרנה, ה' מי כמוך

פורים במרוקו – מקורות שונים

 

מעשה פורים של מ ע ג׳ א ז

 

מי כמוך ואין כמוך

 מי דומה לך ואין דומה לךנר מצוה

 

אדון אתה משכיל לעם דל.

ביום רעה תמלטהו לא תחדל.

 מעל שמים חסדד עליו גדל.

 מה יקר חסדך אלהים:            תחלים ל״ו

 

בני בכורי אותו קראת.

 ובזרוע עזך אויביו פזרת.

כי גדול אתה.

ועשה נפלאות אתה אלהים:      שם פ״ו

 

גערת זדים ארורים.

 זרחת אור לישרים.

שנת יהללוה בשערי״ם.

 כל יראי אלהים:        שם ס״ו

 

 

דעת פלשתי אחד נטרפה.

אזיל״אלי למעג׳אז בן למסט״אפא.

ואמו רק״ייא שפחה חרופה.

 יאבדו רשעים מפני אלהים:     שם ם״ח

 

 

העמיק בספרי המכשפים.

וחובר חבר לכל אשפים.

 ויאמר כי הוא אחד הצופים.

 ותהי עליו רוח אלהים:            במדבר כ״ד

 

 

ועוד מצא פכים גנוזים.

מלאים זהבים ופזים.

וישכור דקים פוחזים.

 כל גוים שכחי אלהים:

 

זד יהיר כלתה נפשו.

לתת כתר מלכות בראשו.

 ויועץ עם שומעי רחשו.

 ויאמרו לו שאל נא באלהים:   שופטים י"ח

 

חמק שלשת ימים ביער.

ונגלה ברביעי לעמו הבער.

 ועל דבר המלוכה פיו פער.

 כי נכון הדבר מעם האלהים:   בראשית מ"א

 

 טמאים האמינו לאיש כזבים.

 וישתחוו לו נערים ושבים.

 ואביו אמר ראו אהובים.

 בני אחד בחר בו אלהים:

 

יום ידע המלך שמו מוחמד.

כי זד יהיר כסאו חומד.

והשטן לימינו עומד.

 ולא ירא אלהים:

 

כתב שלח המלך ברוב חרדה.

 לשר פלשתים שמו בן עוד״א.

 לתפוש בן זדים במצודה.

 אין ישועתה לו באלהים: 

פורים במרוקו – מקורות שונים

מי כמוך לפורים שחיבר רבי יוסף משאש זצוק"ל

זוהי פרשת תולדות השיר, אשר יכולתי להציג עתה לפני מעלתו, וכבודו חכם ומבין מדעתו, יוסיף עליה כהנה וכהנה, וטרם מלאת השנה, את ברכתי קח נא, לשנה הבאה, בכל טוב תהיה מלאה, עליכם, ועל בניכם, ברוכים אתם לה׳ עשה שמים וארץ, כנה״ר וכנפשנאמן אהבתך במרץ, אחיך הצעיר החו״פ תלמסא״ן יע״א, בשילהי אלול התרצי׳ד, לפ״ג, עבד אל דוק וחוג אשש.

מעשה פורים של מ ע ג׳ א ז

מי כמוך ואין כמוךרבי יוסף משאש 2

 מי דומה לך ואין דומה לך

 

אדון אתה משכיל לעם דל.

ביום רעה תמלטהו לא תחדל.

 מעל שמים חסדד עליו גדל.

 מה יקר חסדך אלהים:           

 

בני בכורי אותו קראת.

 ובזרוע עזך אויביו פזרת.

כי גדול אתה.

ועשה נפלאות אתה אלהים:     

 

גערת זדים ארורים.

 זרחת אור לישרים.

שנת יהללוה בשערי״ם.

 כל יראי אלהים:       

 

דעת פלשתי אחד נטרפה.

אזיל״אלי למעג׳אז בן למסט״אפא.

ואמו רק״ייא שפחה חרופה.

 יאבדו רשעים מפני אלהים:    

 

העמיק בספרי המכשפים.

וחובר חבר לכל אשפים.

 ויאמר כי הוא אחד הצופים.

 ותהי עליו רוח אלהים:           

 

ועוד מצא פכים גנוזים.

מלאים זהבים ופזים.

וישכור דקים פוחזים.

 כל גוים שכחי אלהים:

 

זד יהיר כלתה נפשו.

לתת כתר מלכות בראשו.

 ויועץ עם שומעי רחשו.

 ויאמרו לו שאל נא באלהים:  

 

חמק שלשת ימים ביער.

ונגלה ברביעי לעמו הבער.

 ועל דבר המלוכה פיו פער.

 כי נכון הדבר מעם האלהים:   

 

 טמאים האמינו לאיש כזבים.

 וישתחוו לו נערים ושבים.

 ואביו אמר ראו אהובים.

 בני אחד בחר בו אלהים:

 

יום ידע המלך שמו מוחמד.

כי זד יהיר כסאו חומד.

והשטן לימינו עומד.

 ולא ירא אלהים:

 

כתב שלח המלך ברוב חרדה.

 לשר פלשתים שמו בן עוד״א.

 לתפוש בן זדים במצודה.

 אין ישועתה לו באלהים:

 

לבש בן עוד״א עז וגבורה.

 ויסע עם מחנהו מהרה. ויחן נגד האויב ביערה.

 זה לעמת זה עשה האלהים:

 

« מחנה האויב נבהל בראותו.

סוס ורכב החונים לעמתו.

ומלכם הרגיעם במתק שפתו.

 לא לכם המלחמה כי לאלהים:

 

נביא אנכי ומראש ידעתי.

כי בן עוד״א ילחם לקראתי.

 ואד שמעו אחי מלתי.

 וישמע אליכם אלהים:

                                                                                                           

סוד ה, ידעתי אותו.

 כי בלילה הזה במחציתו.

בן עוד״א ישוב לאדמתו.

והרוח תשוב אל האלהים:

                                                                                                             

עבדיו והחיל שהביא.

ידעו כי אני מלך ונביא.

וירוצו אחרי כצבי.

כה יעשה לי אלהים:

                                                                                                                

פי כסיל מחתה היא לבן עוד״א.

כי בעוד לילה אחזתו רעדה.

והמות עליו ידו הדה.

ואיננו כי לקח אותו אלהים:

 

 צלם מעליהם סר.

 כי שר צבאם נחסר.

 והכל ביד רשע נמסר.

 כי היתה נסבה מעם האלהים:

 

 קול רנה פצחו עבדיו ורננו.

 כי דברי מלכם מאד נאמנו.

 וישתחוו לו ויאמרו אדוננו.

 המלד כמלאך האלהים:

                                                                                                              

רשע עריץ אסף עוד ערב רב

. ממשפחות פלשתים וערב.

 כל איש המלמד ידיו לקרב.

 עד למחנה גדול כמחנה אלהים:

 

שמחה ומשתה עשה לעמו.

 וכטוב לבו נאם נאמו.

כי אמש בחלומו. נגלו אליו האלהים:

תולעת יעקב צוהו להשמיד.

 קטון וגדול מבין עם תלמיד.

 ומכה נפש יהודי הוא יעמיד.

 בעדן גן אלהים:

 

את שללם וכל מקניהם.

תבוזו ותשבו בעריהם.

ונשיהם ובניהם ובנותיהם.

 בידכם נתן אלהים:

 כ במכנא״ס אלחם ראשונה.

 

 ולא אתן להם חנינה.

ולא אעשה הבחנה.

בין צדיק לרשע בין עובד אלהים:

 

גדודיו נפלו על קדקדם.

ויקדו לו כי הגדיל כבודם.

ואהבם ונתן בידם.

עיר גדולה לאלהים:   

 

דבר בליעל הטמא כשרץ.

 הגיע למכנא״ס במרץ.

 ותגעש ותרעץ הארץ.

 ותהי לחרדת אלהים: 

 

היהודים סגרו משכנם מהרה.

 ויקראו צום ויקדשו עצרה.

 וכל אחד בנפש מרה.

 בוכה ומתנפל לפני האלהים:

 

וכל עוברי ארץ ציה.

הכו נפשם בצדיה.

והנמלט מידם היה.

נגוע מוכה אלהים

 

זרע יעקב היה למרמס.

 ולבבו כדונג נמס.

כי מלאה הארץ חמס.

ותשחת הארץ לפני האלהים:

 

חרדו לרגעים זקן וצעיר.

 כי אש המגור לבם הבעיר.

 ותהי מהומת מות בעיר.

 כבדה מאד יד האלהים:         

 

 טרחו אצילים להבריח רכושם.

 ולהמלט מהר על נפשם.

והאויב אורב לתפשם.

 ענין רע נתן אלהים:  

 

יחדו נשארו עם קהלם.

 וישימו באלהים כסלם.

כי לא יזנח ה, לעולם.

     

כפי הטף לא הספיק בצקם.

כי לא הצטידו די שפקם.

כי היתה שנת רעב ונקם.

 כי לא המטיר ה, אלהים:

                                                                                                                   

למטר קוו ויך ברד אותם.

כדוריו כאגוז מדתם.

 והזקנים מעוררים לבותם.

מי יודע ישוב ונחם האלהים:

 

מלבם צעקו לשוכן ערץ.

הצילנו מכליון וחרץ.

 למען דעת כל עמי ארץ.

 כי ה, הוא האלהים:

                                                                                                                         

נוגשנו זממם אל יפיקו.

זעום בם ובעונם ימקו.

ויאנחו בני ישראל ויזעקו.

ותעל שועתם אל האלהים:

 

 סוד ה, ליראיו הודיע.

בחזון לחסידיו השמיע.

אל תחתו מנבל מרשיע.

 הרפו ודעו כי אנכי אלהים:

 

עריצים י״ג אדר קבעו.

 בו למטרתם יגיעו.

 ויקומו מהר ויסעו.

 ויהי חתת אלהים:

 

פחד אלהים נפל עליהם.

וחלחלה בכל מתניהם.

 ויאמרו אל אדוניהם.

מה זאת עשה אלהים:

 

 צר צורר ברוב נכליו.

 חשב להרגיעם בהבליו.

 ואכן בכל חיליו.

ויהי פחד אלהים:

 

קרב עד גבול מכנא״ס.

 לכפר דרי״ש נכנס.

ורוב חילו נמלט ונס.

מפני יראת אלהים:

 

רצים חיש למלד הגידו.

כי במורד חילו מרדו.

 וישלח המלך את גדודו.

אנשי חיל יראי אלהים׳:

 

שרי המלך עליו הקיפו.

 ובי׳יג אדר אותו נגפו.

וככלב ראשו ערפו.

זה חלק אדם רשע מאלהים:

                                                                                                                

תפשו חצו וחרבו.

 וינתחו בשרו וחלבו.

 ויאכילו אותם לכלבו.

כי חרף מערכות אלהים:                                                                               

אבותיו החיו לבדם.

 ואך כרתו את ידם.

 וייראו כל אדם.

ויגידו פועל אלהים:    

 

גדוליו ושריו וסגניו.

 וגם נשיו ובניו.

 כרתו ראשם לעיניו.

באף עמים הורד אלהים:         

 

הובא ראשו ברומח תקוע.

בט"ז אדר באחד בשבוע.

ועמו כל ראש קטוע.

יראו ענוים ישמחו דרשי אלהים

 

 זחל כל איש רע ונבזה.

בראותו את כל המחזה.

 ויאמרו זה אל זה.

ראה את מעשה האלהים:        

 

טיט ורפש פנו מהמסלות.

וישטחו מרבדים כלולות.

ויצאו בתפים ומחולות.

ויריעו כל בני אלהים: 

 

כלו מהר יגון ואנחה.

 והעיר מכנא״ס צהלה ושמחה.

 והיהודים בהשקט ובטחה.

משחקים לפני האלהים:

 

מנות שלחו לאביונים.

 וכלם בשמחה עונים.

 הודו לאדני האדנים.

הודו לאלהי האלהים: 

 

סעו קטנים וגדולים.

 בשירים והלולים.

עד מגדל ראשי הנתלים.

אשר השמיד אלהים: 

 

פצחו רנה לעיניהם.

 ויברכו שם אלהיהם.

 ויפלו על פניהם.

ויאמרו ה' הוא האלהים:

                             

קראו לצור ישועתם.

להגדיל עוד שמחתם.

 להמטיר על אדמתם.

גשם נדבות תניף אלהים:

                             

שתיל ישורון חמדת לבבות.

הרנין האל בגשם נדבות.

 ויגדילו בנים ואבות.

תהלה והודות לאלהים:           

 

אחי שיר חדש שירו.

זמרו אלהים זמרו.

זמרו למלכנו זמרו.

כי מלר כל הארץ אלהים:       

 

נאור ואדיר אין בלתו.

 שפך על אויב חמתו.

 ויהי לצאן מרעיתו.

שמש ומגן ה, אלהים: 

 

יום ט״ז אדר בכל שנה.

קדשו קהל קריה נאמנה.

 בואו לפניו ברננה.

במקהלות ברכו אלהים:          

 

 יוסף ה, שנית ידו.

לפדות עם מיחלי חסדו.

ויטע ישראל עבדו.

כזית רענן בנית אלהים:

                             

« מ-לכי שב את שבות בן פרץ.

 יבנה עירי ויגדור כל פרץ.

וידעו כל ממלכות הארץ.

 כי אתה ה׳ האלהים:  

 

חלץ עמך מעצבו.

וחדש כקדם טובו.

 מקוה מתי אבא.

ואראה פני אלהים:    

 

זך קיים שוכן מרומות.

פדנו מכל מהומות.

 ותן עז ותעצומות.

לעם ברוד אלהים:     

 

תם ונשלט השיר הלזה.

 בעזרת אלהינו זה.

 יהודה וישראל

סגלתך פדה.

 מיד שבטי איש שדה.

בב״א.

רפאל בן שמחון – פורים במרקו

יהדות המגרב – מסורות ומנהגים במחזור השנהפורים במרוקו 001רפאל בן שמחון

פורים במרקו

חודש אדר

חודש אדר היה מאז ומתמיד חודש גדוש מאורעות. בעולם היהודי הוא נחשב לחודש שבו יש מזל לישראל, זאת בניגוד למזלו של חודש אב שהוא ההיפך הגמור מזה, על־כן כתוב: ״ישראל שיש לו דין עם נכרי, יתדיין עמו בחודש זה שיפה ובריא מזלו״ (רש״י).

בשנה מעוברת מונים שני ״אדרים״ – אדר ראשון או אדר א׳, ואדר שני או אדר ב׳.

ארבע פרשיות

ארבע שבתות שבין השבת האחרונה של חודש שבט והשבת הראשונה של חודש ניסן, זכו לפירסום מיוחד: שבת שקלים, שבת זכור, שבת פרה ושבת החודש, אולם מכל ארבע הפרשיות האלו, ״שבת זכור״ זכתה לתשומת לב ונודעת לה חשיבות מיוחדת.

בשבת שלפני פורים קוראים בתורה, נוסף לפרשת השבוע גם את הקטע

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלהים. והיה בהניח ה׳ אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה׳ נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח״ (דברים כה, יז־יט) .

בשבת זו אין מעלים צעיר למפטיר, אלא רב בית־הכנסת או זקן מכובד. בכמה עדות, בני הכפרים אשר רגילים להתפלל ״יחיד״ מחוסר בית־תפילה, בשבת זו עולים העירה כדי להתפלל עם הציבור ולשמוע את ״פרשת זכור״.

רוקעים ברגליים

כמה קהילות, בסלסל השליח ציבור, הקורא בתורה בנעימה המיוחדת ״תמחה את זכר עמלק״ קופץ הקהל ורוקע ברגליו ומקלל את עמלק ואת המן, אולם החכמים וראשי בתי־כנסת לא היו רואים את זה בעין יפה וגינו תמיד את המעשה , משום שראו בו חילול שבת, לרקוע ברגליים ודווקא ביום שבת ובבית־הכנסת. בימינו דבר זה נעלם כליל.

בקהילות המגרב ״שבת זכור״ נקראת בפי המוני העם בשם: א-סבת די פורים ־ ״השבת של פורים״. בפי המלומדים נקראת ״שבת פורעניות עמלק״ (סעדיה גאון) או ״שבת עמלק״ (האי גאון)

מי כמון ואין כמון

בכל הקהילות הספרדיות והמזרחיות בעולם נוהגים ב״שבת זכור״ לקרוא בהטעמה ובנעימה את הפיוט המפורסם של ר׳ יהודה הלוי ״מי כמוך ואין כמוך״ על מפלת המן. פעם היה מנהג שאת הפסוקים האחרונים של הפיוט הזה, היה קורא אותם כל הקהל בקול רם ביחד עם התרגום. אנו מביאים כאן, בתים אחדים מהאחרונים עם תרגום הגר׳׳י:

אכלו רעים שתו ושכרו/וימי חפורים בשמחה שמרו/ועם שמחתכם האביונים זכרו/ושלחו מנות לאל נכון:

תרגום-כולו יא לסחאב שרבו ושכרו/וויייאם פורים כת׳רו/ומעא פירחת׳כום אל מסאכין ת׳פ׳קרו/ובעת׳ו תכאבר אל־די יסתאהלו:

נסי־אל מאז נשאוני/ובנבכי הים העבירוני/ולכן כליותי יסרוני/דום לה׳ והתחולל

לו:

ת-עג׳אייב א־טאייק מן זמן קאמוני/ובעמוק אל־בחר פ׳וות׳וני/וואלאכין כלאווייא יאדאבוני/א־תסבבר ללאה ורזא אילו:

דגלים עברו ביבשה/ולפניהם אל נערץ בקדושה/אז שוררו שירה חדשה/מי כמוך באלים ה׳:

ת-עלאמאת פ׳את׳ו פ׳לאראד אל־יאבסא/וקדדאמהום טאייק קווי פ׳תקדיסא/ עליהא סבחו תסביחא ג׳דידא מעמוסא/ מני פ׳חאלכ פ׳טאייקין קוויין יא רב:

בכמה בתי־כנסת במכנאס נהגו לשיר את הפיוט ״יום אזכרה חסדים״ אחרי הפיוט ״מי כמוך״ ואנו מביאים ״בית אחד״ ממנו, שם מחברו יהודה:

יום אזכרה חסדים, ופלאי אל חי מראש, אשר עשה לידידים, בימי אחשורוש. יום קם רשע בן זדים להשקתינו מי ראש כי רע הוא ורעות יחרוש על אומה הנסוכה כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמון: .

בצפרו לפני שהתחילו את הפיוט מי כמוך ואין כמוך, שרו קודם את הפיוט ״שחות ברכי לארץ״ שחיבר הרב שמואל אלבאז ז״ל מעיר פאט (תנ״ח־ תק״ט). אנו מביאים גם״בית אחד״ מהפיוט:

שחות ברכי לארץ, אקדימה נגדך, צור שוכן שמי ערץ, בקהל עם אהודיך כי מיד רשע עריץ, פדית ידידך בעת בקש להשמיד עם מי מנה, לא עלתה לו ארוכה , כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך״

הערת המחבר :    קהלת צפרו. ח. ד. עמ' נ. הובא כל הפיוט בשלמותו. בבית־הכנסת של ״התושבים״ בפאס (סלאת לפאסיין), אמרו תמיד ״מי כמוך״ באמצע שירת הים, כלומר כאשר הגיעו למלים ״מי כמוך באלים ה׳ ״, הפסיקו וקראו את הפיוט ״מי כמוך״. בצפת קראו אותה אחרי החזרה של תפילת שמונה עשרה. במכנאס קראו אותה באמצע ״נשמת כל חי.

א.   בשבת זכור אומרים מי כמוך (שירו הנפלא של רבי יהודה הלוי ז״ל הנדפס בסדורים, וקודם שאומרים אותו היה המנהג להתחיל בשיר: שחות ברכי לארץ — שחבר הרב שמואל אלבאז ז״ל מעיר פאס (תנ״ח—תק״ט, נר המערב צד 143—241) והכל אחרי החזרה של תפילת שחרית וקדיש תתקבל, וכמו שכתב הרב בית מנוחה ׳׳. .. וכן עיקר ודלא כהנוהגין לומר מי כמוך בתוך פסוקי דזמרה דשבת בתוך נשמת קודם ׳מציל עני מחזק ממנו/ דאין מנהג זה נכון כי אין להפסיק בשום פיוט באמצע פסוקי חמרה״ עכ״ל.

ב.   פיוט לשבת זכור לחרב הגדול מעוז ומגדול כמוהר״ר שמואל אלבאז זצוקי׳ל אומרים אותו קודם מי כמוך סימן שמואל:

 

שחות ברכי לארץ, אקדימה נגדיך

צור שוכן שמי ערץ, בקהל עם אהודיך

 כי מיד רשע עריץ, פדית ידידך

 בעת בקש להשמיד עם מי מנה, לא עלתה לו ארוכה

 כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך:

 

מי רוש להשקות דימה, לנו צורר אגגי

 ועמד ביד רמה, ובעוז פתי ושוגה

לפגי מלך במרמה, ומפיו הוציא הגה

לקנות אומה מכל טוב מבונה, מכל עמים ברוכה :

כל עצמותי וכו'

 

ויפל פור גורלות, לחדש אשר יכשר

 להשמיד גם לכלות, בו עם תמים וישר

 וירא ברוב תחבולות, את חדש שנים עשר

 כי בו נלקה נביא איש אמונה, מתוך עדה נסוכה

כל עצמותי וכו׳

 

אסתר הדסה תמה, בכה וחיל באה

 אל בית מלך פנימה, חסד בעיניו נשאה

 היש ותעש בחכמה, ולמשתה אותו קראה

 פן יבטחו בה צורר הזמינה, אל בית משתה ערוכה

 כל עצמותי וכו׳

 

לפעמיו רשת פרשה, עת המלך נם ככה

 מה תשאלי הדסה, אשר ממני חוכה.

אתן על שכמי אשא, ותען והיא בוכה

הן נמכרנו לצר אין חנינה, עוד לו אך המלוכה

 כל עצמותי וכו׳

 

לו. השיב צור גמולו, אשר זמם בגבורה

 ואותו על עץ תלו, וגם בניו עשרה .

ומרדכי רב חילו, ועל ראשו עטרה

אז שוררו ישראל ברנה, לך מי כמוך

 כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך.

  אחרי הברכות האחרונות של המגילה היינו אומרים ארורה זרש וושתי כדעת מהר״א אזולאי בהגהות כ״י שהביא הברכי יוסף סי׳ תר״ץ אות יו״ד.

פורים במרוקו – ממקורות שונים

חג פורים
פורים במרוקו

כל המועדים בטלים וימי הפורים אינם בטלים לעולם (מדרש משלי, פרי ט)

כאמור אין עוד חודש מחודשי השנה שכל כך השמחה טבועה בו כמו חודש אדר, שעליו נאמר: ״משנכנס אדר מרבין כשמחה״ (תענית כט, עא) ,

משום שבו נופל החג העליז והשמח ביותר והוא ״חג פורים״ שבו יוצא היהודי מגדרו וגם שמחתו כפולה, שמחה שיש עימה יין ושכר ומקצת מן ההוללות. לא פלא אם על פורים נאמר:

״שקול יום פורים כנגד כל החגים״. בעלי הנוטריקון חישבו ומצאו כי ״פורים״, ראשי תיבותיו הם: פסח וסוכות ראש־השנה, יום כפורים, מתן תורה, כלומר כל המועדים האמורים בתורה קיפלו מרדכי ואסתר בשם הזה (מדרש אליהו).

חודש אדר זכה גם לשתי שמחות נוספות שנופלות בו; השמחה הראשנה היא שחג פורים חל בו, והשנייה משום היותו מבשר האביב ושכנו של חודש ניסן שהוא כידוע ״ראש חודשים״.

הכנות פורים אצל הנוער

שבועות אחדים לפני החג וכבר אותותיו ניכרים בקרב בני הנוער. ב״חדרים״ המלמדים משננים לתלמידיהם את ״מגילת אסתר״ עם התרגום לערבית־יהודית והנעימות המיוחדות, המסמלות את פורים ואשר כבר נשמעות בכל בית יהודי.

בין התינוקות של בית־רבן מתפתח מסחר חדש־־״המסחר במגילות אסתר״. תלמידים שניחנו בכתב־יד נאה ידעו להעתיק פרקים מהמגילה על סרטי נייר לבן הדומה לנייר של סרטי מכונות חישוב ומכרו לחבריהם בחדר. הכשרוניים יותר ציירו גם את המן ועשרת בניו, צבעו אותם ומכרו לחבריהם.

הילדים פותחים דוכנים

כאמור מתחילת חודש אדר ניכרת תכונה רבה ב־מללאח. הנערים פותחים דוכנים לממכר ממתקים בפתח בתיהם ובהזמינם את חבריהם הקונים, מכריזים: ״חללי וסירי׳ (המתק והסתלק)

כל בעל דוכן חוייב ״לסחוב״ את השולחן הנמוך, עליו האימא נוהגת להעמיד את מכונת התפירה שלה. על שולחן זה היניח בעל הדוכן בצורה מסודרת את כל מרכולתו שהכילה בדרך כלל: תופינים, סוכריות וממתקים, שוקולדות וכדומה.

המסחר בחנות החדשה התנהל על מי־מנוחות ולפי כל הכללים וגם בעירנות מושלמת. המכירות בוצעו בצורת ״משחק קלפים״ : הלקוח שהוא בן גילו של בעל הדוכן, שם סכום כסף (כמה פרוטות) על השולחן וניסה את מזלו במשחק קלפים, והיה אם התמזל מזלו וזכה, הוא קיבל חופן ממתקים בלי להשקיע פרוטה. אם הפסיד, חזר הבייתה בידיים ריקות בוכה ומושפל, כך התנהל המשחק בשכונה היהודית בין הילדים עד יום ״שושן פורים״.

קפיצות פורים

חג פורים העומד במרכזו של חודש אדר שונה הוא ויוצא דופן וגם חריג בתוכנו ובמהותו ממכלול חגי ישראל ובקרב הנוער, הוא היה החג העליז ביותר. בכל קהילה יהודית בגולה, מצא לו הנוער דרכים ושיטות משלו, איך לחוג את מפלת המן ואיך להתבדח על־ידי תחפושות למיניהן או על־ידי הצגות שהלכו והתפשטו במרוצת הדורות.

כבר בתקופת התלמוד היה נפוץ המנהג לערוך משחקים מיוחדים בפורים והמטרה הייתה להרבות בשמחה, ומסופר בתלמוד על משחק מאוד עתיק בשם ״משוורתא דפוריא״ (סנהדרין סד, עב) , (הקפיצות של פורים) שנהגו להדליק מדורה בתוך גומה וילדים היו משתעשעים בפורים בקפיצה מעל המדורה. בכל קהילות המגרב היו נוהגים לשרוף בובה ענקית שהיו מכינים ושסימלה את המן הרשע ולרקוד מסביב למדורה.

הערת המחבר :   צרפתי, עמ' 83 היו מכינים בובה עשויה מקש וסמרטוטים שסימלה את המן הרשע. הבובה הוצבה בראש התהלוכה וסמלה את הלויתו של המן הילדים נשאו את הבובה ושרו בקולי קולות; ימי מועד וזכרון, עמי 127 : בתוניס היו עושים דחליל גדול ומכוער ממולא תבן ולבוש קרעים ושורפים אותו בג׳רבה.

במקומות אחרים נהגו הבחורים לעשות צורה כדמות המן ותולים אותה על הגג במשך ארבעה־חמישה ימים, וביום פורים היו עושים מדורה ומשליכים אותה לתוכה, עומדים סביבה ושרים.

מנהגי פורים אצל יהודי מרוקו-רפאל בן שמחון

מחזות פורים

במרוצת הדורות התפתחו בקהילות שונות בגולה משחקי פורים אחרים ויותר מאוחר, רווחו גם הצגות מיוחדות לפורים.

זיכרון אחד מן הילדות מזכיר לי את ההצגות במכנאס, כמו הצגת המחזה ״מכירת יוסף״ , מחזה שהיה מוצג שנה שנה בעיר ע״י מיטב הנוער של הימים ההם. האוירה הקלילה והמבודחת של משחקי פורים הולידה במשך הזמן, שפע של מחזות, מהתלות והומור, אולם המחזה ההיתולי ביותר שהיה אז, הוא ״אסתר המלכפורים במרוקוה״ , מחזה שהיה מתחיל חודש ימים לפני פורים וכל דיירי ה־מללאח היו באים בהמוניהם ונהנים.

את בעיית ״אולם ההצגה״ היו פותרים בנקל, בזה שהיו שוכרים מחסן סחורות או חנות גדולה לחודש ימים, והשחקנים היו כולם בחורים שמילאו את כל התפקידים. גם הדמויות של אסתר, ושתי וזרש מולאו ע״י הבחורים עצמם, כי בזמנו לא היה בכלל מותר לבחורה להופיע מול הקהל ולשחק. (מה יאמרו הבריות?)

התחפושות

מנהג התחפושות בפורים הוא ישן נושך בעולם היהודי, אך במרוקו נהגו להתחפש רק בליל המימונה, אולם ביום פורים רוב הילדים הלכו עם מסכות על הפנים הנקראות " אל- מסכארא די פורים " (המסכה של פורים). בתוניסיה, נהגו הילדים להתחפש לליצנים.

חובה מיוחדת הייתה מוטלת על רוב ההורים במרוקו לקנות לילדיהם רעשנים, או " שרקרק " בעגה המקומית.

תיאור פורים במרוקו החל מדקה 21.00…..

תענית אסתר

תענית אסתר נשמר בקפידה רבה בקרב יהודי המגרב והוא נקרא בפיהם " אסייאם די פורים "  לאמור: צום פורים ולא צום אסתר. בתענית אסתר נהגו ההורים להרגיל את הקטנים לצום וכל ילד שעמד במשימה וצם, זכה בראש קונוס סוכר , ראס קאלב דסככאר  וההורים הרימו אותו ונישק את המזוזה.

אותה תמונה חוזרת ונשנית אם הצום הראשון של הילד היה בכיפור.

ביום תענית אסתר נהגו הנשים להשכים קום ולזרז גם את ילדותיהן לקום מהר כדי לחפוף את ראשן. קבלה היא בידי נשות מרוקו, שזריזות לקום השכם ביום זה, זוכות לחפוף ראשן עם " סיתנא איסתיר "  כלומר לחפוף עם ״אסתר המלכה״ והמאחרות חופפות את ראשן עם זרש אשת המן בן המדתא.

תפילת ערבית-מנהגי פורים אצל יהודי מרוקו-רפאל בן-שמחון

 מגילה של אבי זל

תפילת ערבית

בליל פורים, שכונת היהודים בכל עיר צהלה ושמחה, למרות הצום שבו היה חלק לא מבוטל של ילדים, שרובם צמו. בית־הכנסת בערב זה מלא כולו יותר מהרגיל, אף ילד לא נעדר בערב זה, כולם באים ״מזויינים״ בכל סוגי כלי לחימה: מי בפטיש ומי באבקת שריפה, מי בגפרורים ומי ב ״קפצונים״ וכולם מטרה אחת: לנקום בבן המדתא האגגי, צורר היהודים.

במרכזו של הערב, עומדת קריאת המגילה שהיא החשובה ביותר בערב זה והחזן קורא אותה בנעימה ובסלסולים המיוחדים לה ובעיקר כאשר הוא מגיע לפסוקים ״והנערה, איש יהודי, ליהודים היתה אורה ושמחה״ ועוד, כל הקהל חוזר אחרי החזן ובקול רם, אבל כאשר מגיע למילים ״ויתאפק המן, וירא המן״ או בכלל המילה ״המן״, מתחוללת סערה בבית־הכנסת, כל הילדים שהיו עד עתה ב״עמדותיהם״, יושבים בשקט, ליד הוריהם כשיד אחת אוחזת במגילה והשניה ב״שלח״, נהפכים פתאום ל״מלאכי חבלה״ ועושים ״שמות״ בהמן ובבני מרעיו, כל ילד שולף את ״נשקו ויורה״ ואלה שלא צוידו בנשק המתאים, מסתפקים ברקיעה ברגליהם או ברעשנים בתוספת שורה של קללות ״ארור המן״, ארורים כל הרשעים. בימי מלחמת העולם השנייה, התווספה שורה של חבר מרעים חדשים ״שזכו״ בקללות יותר מהמן והם: היטלר גוירינג, גבלס וכל פושעי המלחמה (שם רשעים ירקב).

בתוניסיה, כאשר החזן הזכיר את המילה המן, הקהל ענה ״ארור המן״ בתוספת קללה עסיסית בערבית המקומית:  " אלילא לילתהו וג'דווא תפינתהו "(הלילה הוא לילו האחרון, מחר קבורתו, ארור המן!)

בערי לוב החזן הקורא את המגילה מכה באצבעו על מילת ״המן״ שבמגילה, כאשר הוא מגיע למילים ״המן הרע הזה״.

המגילות

רוב יהודי מרוקו החזיקו במגילת קלף בבית. היו גם יהודים שהחזיקו כמגילות מלפני הרבה שנים, מאבות אבותיהם עד שהקלף השחיר וכמעט לא היה ניתן לקרוא במגילה. לעומתם היו יהודים שהחזיקו במגילות מהודרות , לפעמים גם עם נרתיק עשוי כסף טהור, כך כל הציבור יכל לעקוב אחר החזן הקורא ולתקן אותו­

מנהגי פורים אצל יהודי מרוקו-רפאל בן-שמחון

בלילה ההוא לשחקני קלפים

מנהג נפסד היה במרוקו בקרב אנשים בורים: מתחילת חודש פורים במרוקואדר, היו מתארגנות כנופיות כנופיות של אנשים ריקים ומשחקים קלפים לילה לילה במשך החודש, וכל ערב בבית אחד החברים.

האיש אצלו שיחקו, קיבל מכל משתתף, מין ״דמי חסות״ הנקראת " באראטו ". שמות המשחקים שהיו בזמנו הם: רונדא, מסכאמבא, טומי ועוד. הרבנים ופרנסי העיר נרתעו ומאסו באנשים הריקים הללו. במכנאס הוצאו לא פעם תקנות נגד משחקי קלפים, אך אותם בורים בשלהם, כי מכלל האמונות העממיות שרווחו, אנשים אלה האמינו שירויחו, משום שבחודש אדר, מזלם של ישראל בעליה.

כל אלה שהשתתפו במשחקי הקלפים והרויחו, בערב פורים באו צוהלים ועליזים לבית־הכנסת וכאשר החזן הקורא את המגילה הגיע לפסוק ״בלילה ההוא״, הם הראשונים שקפצו בראש וקראו את הפסוק עם הקהל בהדגשה ובשמחה, לעומתם המפסידים באו לבית־הכנסת חפויי־ראש וקראו את ״בלילה ההוא״ בקול רפה ומבויישים. הקהל הבין אז, ״מי העני ומי העשיר״ ב״בלילה ההוא״.

תליית בני המן

במכנאס נהגו שכאשר קורא המגילה היה מגיע לעשרת בני המן ותלייתם על העץ, נעשתה אתנחתא והקורא לקח את רצועת הקשירה של המגילה וקשר אותה לראש עמוד התיבה של שליח ציבור, מקום שבו מונחת המגילה, זאת לזכר תליית המן ועשרת בניו וכשהגיע הקורא את המגילה לשמותיהם של בני המן, קרא את שמות עשרת בני המדתא בתוספת ״חמש מאות איש״ בנשימה אחת ומהר.

בתום קריאת המגילה, הקהל פצה בתפילת ובא לציון גואל בקול אדיר ובהתרגשות עצומה. הנערים הפסיקו מיד את ההתעללות בהמן וחבר מרעיו וקראו את ״ובא לציון גואל״ בחרדת קודש ובתקוה. יש אמונה בקרב יהודי מרוקו והיא ; כאשר יבוא המשיח, הוא יתקבל על ידי המחכים לתשועתו בשיר של " ובא לציון גואל " ואמונה זו מתחזקת בשעות אלו.

פתיחת הצום

בשוב בעל־הבית ובניו מבית־הכנסת, מצא את השולחן ערוך מכול־טוב במעדני מלך , הבית מלא אורה ומקושט כולו בנרות צבעוניים.

בפתיחת הצום רק מעטים פתחו את הצום במאכלי בשר, הרוב־בעוגות מטוגנות עם דבש, לחמים מיוחדים, פירות ושתיה, אולם באיזור הדרום נהגו לפתוח את הצום ב״כוסכוס״ עם עוף שקראו לו כוסכוס מגילה . במקומות אחרים נהגו לפתוח את הצום בתבשיל מפולים, זכר ל״זרעונים״ שאכלה אסתר, שהם מאכל כשר (מגילה יג, עא). הרבה משפחות נוהגות עד היום להכין מרק מיוחד המכונה לחרירא, מרק זה לוקחים אותו אחרי פתיחת הצום.

מעות פורים

ביום פורים מזדרזים בני המשפחה להשכים קום. ראש המשפחה לוקח את בניו ונוטל עימו כמות של מטבעות קטנות לחלוקה לעניים. ביום זה גם הכּילַי הופך לנדיב־לב. בין הצובאים על בתי־כנסת, חלק ניכר היה של ערבים מוסלמים שאהבו לפשוט־יד ביום פורים וגם זכו ביד נדיבה ב״דמי פורים״, הרבנים לא התנגדו משום דרכי שלום. הבנים קבלו ״דמי־פורים ביד רחבה ולא בחנוכה, כנהוג פה בארץ. הבנות לא קיבלו דמי־פורים ובמקומם ההורים קנו להם הרבה צעצועים כגון: טבעות קטנות ללא ערך, שעוני צעצוע, מחרוזת לילדים, בובות, ועריסות ועוד.

בדורות קדומים נהגו מלמדי תינוקות לאסוף ביצים מהורי התלמידים ובערב פורים חילקו אותן לתלמידים הנזקקים.

מנהגי פורים אצל יהודי מרוקו

מחצית השקלמחצית השקל

ביום פורים נערכו מגביות למיניהן בכל בתי־הכנסת. ביום זה הופיעו כל מיני טיפוסים נושאים כל מיני סוגי קופות צדקה של חברות ומוסדות קיימים ולא קיימים.

התרומה בה חוייב כל מתפלל, לפני שהתחיל להזיל כספים מכיסו, הייתה ״מחצית השקל״ אשר נמסרה בדרך־כלל לרב בית־הכנסת. במרוקו ערך מחצית השקל היה קבוע ולא משתנה משנה לשנה כמו שיש כאן בארץ, נהגנו לתת חצי ״רייאל״ כמו שאומרים חצי שקל כאן. אחרי מחצית השקל באו לפי התור , הערך והמעמד של כל קופת־צדקה: קופת ר׳ מאיר בעל הנס, קופת רשב״י (החברה קדישא), ביקור חולים, הכנסת כלה ועוד קופות צדקה של אנשים בודדים.

משנות השלושים והלאה, התחילו להגיע פניות המוסדות הלאומיים לצפון אפריקה ובמיוחד למרוקו כמו קק״ל ואחריה הישיבות בא״י ועוד.

סדר מחצית השקל

״העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לחת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם״,

כשהיה בית המקדש קיים, מצוה מן התורה, כל איש מישראל חייב לתת מחצית השקל באדר בכל שנה ושנה. עכשיו יש מוסדות תודה. היו נותנים מחצית השקל, כשיעור שהיה בימי משה רבינו עליו השלום, שקל היה במשקל ששה דראהם כסף מזוקק, ומחציתו שלשה דראהם. וכל דרהם שוקל שלשה גרם וחמישית הגרם, כפול שלש, הוא תשעה גרמים ושלש חמשיות בגרם העשירי, ( 9 3/5 ) כסף טהור באותה שנה.

איש חייב ולא אשה, ועכשיו נהגו לתה אפילו בעד ילדים קטנים, ואשה מעוברת בעד ולדה. וטוב יותר שיהיה בידי גבאי בתי הכנסת, מטבע כסף או חתיכת כסף השווה לסכום הנ״ל, והוא נוחנה לכל אחד במתנה. והמקבל מחזיר את המטבע או את חתיכת הכסף^עם התרומה שלו, ובזה יוצא כל אחד ידי חובתו.

כל איש מישראל מבן עשרים שנה ומעלה חייב לקיים מצוות מחצית השקל מן התורה ויש מחמירים אפילו בן י״ג שנה ומעלה. מועד מצוה זו כיום תענית אסתר, ויש נוהגים אחרי מנחה של תענית, לפני קריאת המגילה של ליל פורים, ויש נוהגים לתת ביום פורים בשחרית לפני קריאת המגילה, ויש נוהגים לפני תענית אסתר, ולא יאחר מצוה זו יותר ביום פורים.

המצוה הזאת, יותר טוב לקיימה בתענית אסתר. ביום זה שלשה דברים: צום , קול , ממון. (כל אחד בגימטריה 136). צום הוא תענית, קול הוא תפלה. ממון הוא צדקה.

ערכת כדת וכדין כשווה תשעה גרמים ושלש חמשיות בגרם העשירי (3/5 9 גי) כסף טהור באותה שנה, ואם אינו יכול,יתן לפי הסכומים שקובעים רבני הדור. ואס אין לו יתן כפי יכלתו רק אין לפחות ממטבע של אותה מדינה.קול קורא לפורים

חג פורים ־ חג הממתקים

לחג הפורים הרבה תכונות ומנהגות: עליזות ושמחה, שתיה והוללות, ממתקים ותחפושות, וכולם לפי המקורות. פורים זכה גם לשמות וכינויים רבים בגלויות השונות, הערבים כינוהו בשם " עיד אל-חלאווא או עיד אל-חלווא כלומר ״חג הממתקים״ או ״חג הסוכר״, ובצדק, אין חג מבין חגי ישראל אשר מכינים בו כל כך סוגי עוגות וממתקים כמו פורים, משום שיש להפריש חלק נכבד למשלוח מנות, חלק לסיום הצום וחלק למשלוח מתנות לארוסה.

רשימה של עוגות וממתקים נוהגים יהודי המגרב להכין בפורים ולכל עיר או קהילה היה סוג מיוחד של עוגות משלה. ננסה להיזכר באחדים מהם ולהעלותם על הנייר:

קרן קיימת לישראל – קול קורא לפורים מנוסח בשפה המוגרבית מטובלת במלים עבריות

 כואנא אלעזאז…ענדנא פרחא נפאכרוכןם באס מא תנסאוס קרן קיימת לישראל….

אחינו היקרים- יש לנו את העונג ( השמחה ) להזכירכם שלא תשכחו את קרן קיימת לישראל….קריאה זו הופנתה למתפללים בבית הכנסת לרגל תרומת מחצית השקל…ואל נא תשכחו את הקרן הקיימת לשיראל,,,ליהודי מרוקו היה בכל בית " הקופסא הכחולה " של הקרן הקיימת…….

היהודים הסורים מכניס את פורים בשם ״עיד אל־פ׳רד״, התימנים-״עידא המאני (חג של המן). בכורדיסטאן והסביבה כינוהו בשם ״ניזאני המן״ או על שם המגילה של אסתר ״מגילאי׳ או ״מגלא״. הכורדים באזור פרס מכנים אותו בשם ״ללנגי״ כלומר: משלוח מנות.

מנהגי פורים אצל יהודי מרוקו – רפאל בן-שמחון

נגולה

עוגות וממתקי פורים

א־שבבאקייא

מבין סוגי המתיקה הרבים המכינים לפורים, המאפה הנפוץ ביותר אצל כל משפחה מרוקאית והאהוב, במיוחד על הילדים, הוא ״א־שבבאקייא״ (רשת) משום שהיא דומה לרשת, זכר למפלת המן במצודה. זוהי מרקחת דבש עשוייה מבצק מאוד דליל, מטגנים אותה בשמן וטובלים אותה בדבש דבורים טהור וטעמה כצפיחית בדבש.

אל־קנאדיל

זהו מרציפן בצורת מגן דוד עם שש קצוות או פיות הדומות לפיות של ה״קנדיל״ שהאשה היהודייה מדליקה בליל שבת ומזה גם שם המאפה, כנראה שזה גם מקביל לאוזני המן. בעיר רבאט מכנים מאפה זה בשם ״מאסאפאן׳. אופן ההכנה: לוקחים קמח, שמן, ביצים ומעט מים, מערבבים הכל. המילוי של ה״קנדיל״ או ה״מאסאפאן״, הוא עם שקדים טחונים אשר מערבבים עם סוכר ומי ורדים, מכניסים לתנור ומקבלים מאפה מצויין.

אל־בויוז

הבנות נהגו לסייע הרבה לאמא ביום פורים, על־כן קמו מוקדם ועזרו בהכנת תופיני פורים. עקרת־הבית הכינה ביום פורים לחמים עגולים הנקראים ״בויוז״ . זהו לחם שלהכנתו משתמשים, בקמח סולת, שמן, סוכר, ביצים ושומשמין שמפזרים עליו. לפני שילוחו לתנור הציבורי (מאפייא), מושחים את הלחמים (אל־בויוז) בחלמון ביצה לפני שמפזרים עליהם את השומשמין.

הלחמים האלה הם עגולים ומעטרים אותם בכל מיני ציורים בצורת דקירות דקירות על פני הלחם וזאת בעזרת כלי מיוחד לזה. אם אין כלי משתמשים עם המזלג.

יש משפחות שקבלה בידן לא לטעום בשום אופן מה״בויוזה״ של פורים, לא להכינה וגם לא להכניס אותה לבית בכלל, גם אם השכן או קרוב משפחה יכבד אותם ויצרף בויוזה למשלוח מנות, המשפחה לא תקבל אותה, לא תיגע בה ותחזיר אותה למשפחה השולחת. אנשים אלה טוענים שעקב איזה אסון שקרה פעם בקרב המשפחה, הפסיקו והחרימו את המאפה.

אל־כ׳בזא די פורים

זוהי גם ״בויוזה״ גדולה כמו כיכר לחם עגול, הכנתה כהכנת ה״בויוזה״ הרגילה. מכניסים לתוכה ביצים בקליפתן, אך שלוקות והן מהודקות ברצועות של בצק, אח״כ מושחות אותה בדבש טהור, מפזרים עליה גרעיני שומשמין ושולחים למאפייה.

הועתק למורשת מרוקו 17/01/13

בני המן

תפקיד נוסף שהוטל על הבנות ביום פורים הוא להכין בובות קטנות מבצק, אוחזות אחת ביד השנייה (יד־ביד). כל בני המשפחה גם הבנות הקטנות ביותר השתתפו במבצע זה. לבובות אלו נעצו להן שתי קורטי פחם במקום העיניים. הילדים נהנו תמיד מהבובות הזעירות וכינו אותן׳׳בני המן״, לפני שאכלו אותם הסירו מהן ובחוזקה את עיני הפחם ואמרו: ניקרנו את עיני בני המן!.

מחרוזת עוגיות

ליצירת העם הפורימית, כמה וכמה גוונים לה והיא עשוייה רבדים רבדים, אם נרצה או לא נרצה, הרי היא נמצאת גם במחרוזת עוגיות הנקראת " אזלאג דל-חלאווי ". מחרוזת זו עשוייה פסיפאס של סוגי עוגות מצורות שונות וכולן עשויות מבצק: מגן דוד גדול, תוף, דג, ציפור, חילזון וסולם, משום שבפורים הייתה עלייה לעם ישראל והמדרש אומר שהקב״ה עושה סולמות ברקיע, משפיל לזה ומרים לזה. יש שעשו חלות בצורת ציפורים עפות, אחרים עוגיות בצורת ״יד החתול ". יש  גם שהכינו את הלחם בצורת אדם, מרדכי, המן.

 

כעאכ לגיזאל

הרבה משפחות נהגו להכין עוגיות קטנות בשם: ״אל־כעיבאת״׳ (סהרונים) המכונות ״כעאב לג׳זאל״ (כעכי הצבי) והן עשויות מבצק דליל ובפנים ממולאות בשקדים טחונים. עוגיה זו שהיא בצורת סהר מכסים אותה בשכבה עבה של סוכר טחון עד דק, לאחר שטיגנו אותה בשמן והיא מאוד טעימה.

גם בתוניסיה מרבים בכל מיני מתיקה, בלוב הנשים מרבות גם הן במיני מתיקה, במשלוח מנות ובמתנות לאביונים, והן מאוד חרוצות במצווה זו וגם לגבאי הצדקה הן נותנות.

בתוניסיה הגישו בסעודת פורים מעדן בצורת כריך הנקרא ״מקרוד״ העשוי שתי פרוסות בצק סולת וביניהן מילוי של תמרים מרוסקים וטחונים. מעדן שני הוא ״דבלה״, עשוי מבצק דקיק מגולגל, מטוגן בשמן וטבול בדבש. המעדן השלישי הוא ״גיזאטא״. זוהי עוגיה בצורת קערית ממולאת בשקדים ובוטנים טחונים. עוד מאפה הנקרא ״כעכה״. זהו כעך עשוי מבצק בצורת טבעת עגולה או קלועה וחור באמצעה, לפעמים הכעך אינו עגול ועשוי בצורת אצבע.

עמוד 1 מתוך 3123

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 95 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« נוב    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31