בין פסח לעצרת-מנהגי ספירת העומר-ד"ר מאיר נזרי
פיק שלושה עשר
בין פסח לעצרת ומנהגי חג שבועות
א. מנהגי ספירת העומר
בליל א׳ לספירת העומר קוראים את פרשת קצירת העומר וסדר הקצירה במקדש, כמובא במחזורי שלושה רגלים.
(כמנהג שאר קהילות מרוקו(נתיבות המערב, עמ׳ קצט סעיף ב; עטרת אבות, פרק כג, סעיף ב). על מקור המנהג ראה חמדת ימים, סדר קצירת העומר, עט׳ 191 וכף החיים סימן תצ, ס״ק ה.)
בקהילות דרום תאפילאלת החזן אומר בלילה הראשון של ספירת העומר את השיר ׳שירו לאל בשירה / ברכו על הספירה
מחלקים בליל א׳ מלח גבישי צרור לכל מתפלל, ונושאים אותו בבגד בכל ימי הספירה כסגולה לשמירה.
(למלח סגולה של שמירה בימי הספירה שהם ימי דין, וסימנך ׳ברית מלח', סמל לדבר המתקיים וסגולה נגד עין הרע, ומועיל כקמע טוב(מהר״א חמוי, מחזור בית הבחירה, ירושלים תשמ״ה, דף צא ע״ב אות טז), והוא מסוגל לדחות את כל המשטינים והמקטרגים (בן איש חי, שנה א. פרשת צו, סעיף ו). כן המנהג בשאר קהילות מרוקו(זוכר ברית אבות, עט׳ 99 סעיף א; עטרה אבות, פרק כג, סעיף א), בקהילת תוניס(ספר עלי הדס, פרק יג, סעיף ב) ובקהילת לוב(נחלה אבות, עט׳ צב סעיף א). על סגולת המלח להגנה מפני המזיקין ראה גם מנהגי ישראל, כרך ה.)
יש שנהגו לשאת עמם בנוסף למלח העומר גם חתיכת אפיקומן וסכין קטנה לשמירה.
מפי אדוני אבי, כי הסכין הוא הברזל וגם לו כוח לדחות מקטרגים, וסימנך ברז״ל – ראשי תיבות של זכות ארבע האימהות: בלהה, רחל, זלפה, לאה. בקצר א־סוק נטלו רק מלח (מפי ר׳ בנימין ב״ר אברהם לעסרי).
מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת שכל חומרות ימי הספירה נמשכות עד לערב שבועות: אין מסתפרים, אין מקיימים חתונות, אין לובשים בגדים חדשים, אין שוחים במים ואין מברכים ׳שהחיינו.
ראה ישראל סבא, סוף עט׳ 351 ותחילת עט׳ 352, שאין הטעם קשור לטעמי אבלות, אלא הוא על פי הסוד ותורת הח״ן(שערי הכוונות לאריז״ל, דף פו ע״ד; החיד״א, מורה באצבע, סימן ח, סעיף רכא), וכן נהגו יהודי ג׳רבא (ברית כהונה, מערכת ע/ עמ׳ קלד), לפי שימים אלה הם ימי דין, וסימנך 'בפסח נידונים על התבואה׳(משנה ראש השנה א, ב). בשאר קהילות מרוקו מסתפרים לאחר ל״ג בעומר, ורק חסידים ואנשי מעשה מחמירים עד ערב שבועות (נתיבות המערב, עמ׳ רא סעיף טז; עטרת אבות, פרק כג, סעיף יב; עלי הדס, עט׳ 598 סעיף א), אבל בנישואין המתינו(משולחן אבותינו, שער ג, עט׳ 245 סעיף קעז). על שיטות שונות במנהגי האבל בימי ספירת העומר ראה שפרבר, מנהגי ישראל, כרך א, פרק יב, עט׳ קא-קיא. החידוש בדבריו הוא מנהג אבלות שנהג בכל ימי ספירת העומר על מותם של תלמידי ר׳ עקיבא, והוא מנהגם של הגאונים(שם, עמ׳ קב), וכן במקורות מן המאה השלוש עשרה דוגמת אורחות חיים לר׳ אהרן הכהן מלוניל (שם, עמ׳ קה). אכן בולט בהעדרו ברוב מנהגי ישראל המנהג הקבלי נוסח האר״י האוסר כל סוג של שמחה בכל ימי ספירת העומר, לא מטעמי אבלות על תלמידי ר׳ עקיבא אלא מטעם הצביון של ימי הספירה כימים של דין.
מעדיפים לברך על ספירת העומר אחרי קדיש ׳תתקבל׳ לפני ׳עלינו לשבח, אבל אם הלילה עדיין לא הגיע היו מאחרים אחרי ׳עלינו לשבח, וכן המנהג בקצר א־סוק.
בליל שבת כיוון שהיו נוהגים להתפלל מוקדם היה מרא דאתרא יש׳׳א ברכה אומר לר׳ מסעוד מלול לקרוא את הזוהר של ליל שבת כדי לברך על ספירת העומר בזמן, אחרי ׳עלינו לשבח
סדר הספירה: החזן קורא ׳לשם יחוד׳ בנוסח ייחודי הרשום בתפילת החודש, אחר כך אומר ׳ברשות מורי ורבותי׳ והקהל עונה ׳ברשות שמים/ אחר כך מברך ׳על ספירת העומר׳ וכל הקהל עונים ׳ב״ה וב״ש׳ ו׳אמך, ומונה ׳היום שמונה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ויום אחד, ומסיים ׳הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו׳ והקהל חוזר על הברכה ועל הספירה, ולבסוף קוראים שמונה פסוקים היוצרים את השם ׳יאהדונהי׳ ו׳למנצח בנגינות, כרשום ב׳תפילת החודש.
ב. קריאת משלי ופרקי אבות
בשבתות שבין פסח לשבועות לפני מנחה קוראים את ספר משלי עם טעמים, אחד מקרא ואחד עבראן.
מנהג זה קדום ונזכר כבר על ידי אחד מחכמי תאפילאלת, ר׳ שלמה אדהאן, בספרו בנאות דשא, עט׳ נא, וטעמו עמו: ׳ואחרי הפסח מתחיל הדם להתגבר על האדם, ויצר הרע מתחיל ליכנם לפתותך, תתחיל ללמוד פרקי אבות, ומה שחיבר שלמה המלך בספר משלי, שהם דברים המכניעים גופו של אדם ומשברים תאוותו׳.
לאחר הקריאה במשלי הילדים קוראים פרקי אבות, אחד משנה ואחד עבראן
בין פסח לעצרת-מנהגי ספירת העומר-ד"ר מאיר נזרי
עמוד 166