מורשת יהדות מרוקו

הנה כן בכל אשר פנה אליזיד הרשע אך ביותר עברה גבול רשעתו בבואו למכנאם ולפאם, את אשר השאירו השוללים הלודאיים ביהודי מכנאם אכל זד־הלב אליזיד. מיד בבואו מכנאסה, בחדש פיון, היה ראשית מעשהו להתנקם בזעומי-נפשו ידידי ויועצי אביו החל בהחזן־בכא, מרדכי אשריקי ויגמור ביתר חביריו, נשיו ובני ביתו של מרדכי אשריקי יכלו לברוח ולמלט גם את ההון אך הוא נתפש, שוטרי אליזיד יעצוהו אמנם בדרך בהביאם אותו כי ימיר את דתו ורק אז יוכל להמלט אך הוא באחת כי לא ימיר ויהי רק בא לפני אליזיד ויבט בו מבט־נקם ויאמר אליו המצאתיך עתה איבי וראש שוטני ? כי ליועץ נתנך אבי להרשיעגי בעיניו מה עכרתני! יעכרך אלהים היום הזה ויצו מיד להוציאו לשורפו.

אחרי מרדכי אשריקי תפש אליזיד את מסעוד בן זכרי ועוד אחרים שהיו מידידי מו׳ מחמד ובעודם חיים תלה אותם בשער העיר מכנאם וישארו ככה תלוים בחייהם כחמשה עשר יום והמושלימים שונאיהם נתקבצו יום יום לעומתם להתלוצץ בם וגם אחרי שמתו לא נתן אליזיד לקבור אותם עד עבור חדשים אחדים ובכן היתה עוד הפעם תבוסת יהודי מכנאם שלימה.

גם יהודי פאם, אשר בפעם הראשונה נקו מפקודותיו של אליזיד, כאשר זכרנו, לקו הפעם מידו הוא, בכפלים, עוד אחרי הצלתם בראשונה ע״י אם אליזיד, באה פקודה אח״כ מיד ביום י״ח אייר, ארבעה ימים אחרי הצלתם, מאת אליזיד בהיותו עוד בתיטוואן, כי על יהודי־פאס לתת מאה ככרי־כסך מס אליו, ולא, יעזבו את מקומם לאחרים, הפקודה הזאת הביאה מגור בלבם, רבים מהם התחשבו את הנולד וימהרו לעזוב את העיר, אך יתר הקהל הנשארים באו במבוכה, הם נאספו ויטילו ״הערכה״ ביניהם לקבץ כסף לפרעון המם ההוא, אך עם כל עמלם יכלו לאסוף לא יותר משש-עשרח ככרים, ואמנם פקידי אליזיד לא הסתפקו כמובן בסכום כזה ויגשו למכור את חפצי היהודים וכלי-ביתם להשלים את מאת ככרי־הכסך, בין כה וכה, בעוד יהודי פאס מתמרמרים על כובד המם ההוא, והנה אליזיד בא בעצמו לפאס, ראשי הקהל מהרו אז לצאת לקראתו ולהביא לו מנחה, כי חשבו אולי בהתרפסם לפניו יקל את עול המם מעליהם, אך אליזיד ששנאתו אל היהודים עוד לא נתקררה, העלים עין מהם ולא שעה אל מנחתם, וביום כ״ד סיון, ימים אחדים אחרי בואו לפאס שלח לאמר להם, כי אמנם מוחל הוא בסכום המם שדרש מהם, וגם לא יתן את חייהם ורכושם לשלל כאשר עשה ליהודי ערים אחרות, אך, אין הוא מרשה להם ליהודי פאס עוד, לשבת ״בהאלמלאח״ שישבו בו עד כה, וכי עליהם לצאת מיד ולגור מחוץ לעיר ״בהאלקסבא־די־ זרארא״, מקום שמם ומלא לכלוך ורמשים. וכן בפיו אמר ובידו מלא, כי עד מהרה באו רבים משרי אליזיד ומאנשי־צבאו השחורים, ויחזקו על יהודי פאם להוציאם מרחובם.

 ויכריזו שכל מי שישאר מהם עד הלילה בהאלמלאח, דמו בראשו, אי־אפשר — כותב בעל הזכרונות האלה(לב) שהוא בעצמו היה אחד מהגולים — לכתוב ולספר את כל הקורות שאירעו אז בעת המהומה ההיא, כמו, כל מלאכי־המשחית חברו יחדיו להביא אז על יהודי פאס אבדן חרוץ, גם חום השמש ששרר אז בתוקף הציק עוד יותר להם, וביום ההוא, יום צאת היהודים מהאלמלאח, עברה איזה רוח־ עועים על אליזיד להוציא פקודה כזאת — מסבה לא נדע שחרה — גם על שבט אל־לודאיים שישבו במכנאס ושמספרם היה כשלשת אלפי איש, לצאת ממקומם ולבוא לגור בפאס, ומן השחורים שגרו בפאס הושיב במכנאם על מקום הלודאיים, ובכן היו היהודים והשחורים יוצאים מפאס והלודאיים נכנסים, והדוחק והלחץ של ההמון הרב הציק כמובן ביותר על היהודים היוצאים כמנוסי־חרב, היו רבים אנשים זקנים ותשושי כח שעזבו את ממונם בהאלמלאח, מיראתם פן יאחרו המועד, ואלה שיכלו להוציא ממונם אתם, נפגשו בדרך עם חטפנים ושודדים אשר לקחו מידם סכומים וחפצים רבים, מלבד זה השאירו הרבה כלי־בית, מכשירים ורהיטים, וכדומה, אשר עזבום בהאלמלאח, מאין־אונים לשאם אותם ולהובילם, ביחוד נעזבו שמה כל מכשירי בתי־כנסיות ומדרשות, תיבות היכלים, וכרוכות, וספרי תורה רבים, גם על פי פקודה מאליזיד, נאלצו לעזוב את כל היין והשכר והצמוקים אשר אצרו בשנה ההיא, כמות גדולה, שאותם לקח אליזיד לעצמו ובעוד שהמושלימים התענגו על רב טוב שהשאירו להם היהודים באלמלאח, הנה היהודים, נוסף על טלטולם והפסדם, סבלו עוד הרבה במקום מושבם החדש בהאלקסבא, הם ישבו באהלים כערביים ויהיו ״לחורב ביום ולקרח בלילה״(לג), כן, ריח־הרע והזוהמא שמלאו את חלל אהליהם, והזבובים, הפרעושים, והעקרבים והנחשים שריחשו בקרקעיתם, והחום הרב עם האבק, כל אלה מררו את חייהם, ויולידו גם מחלות בקרבם, ביחוד דלקת־המוח בילדים, לרגלי חום השמש שלא הורגלו בו, לפעמים בהתחולל רוח חזק וסוער נסתרו גם האהלים ההם ויהיו צריכים פעם כפעם להקימם שוב.

וכמו לא די היה בעינוים ותלאות האלה שהסב אליזיד ליהודי פאס, כי גם הוסיף עוד להכעיסם בגזרות עוד יותר נוראות. הוא גזר להרוס את כל שדה-קברות היהודים בפאס וליקח את האבנים והעפר לבנות בהם בית־מסגד להמושלימים באלמלאח, ועוד בתי־מסגד במקומות אחרים בפאס־המדינה בהמגרשים, פטאלעא, ובוזלוד, וארציף, וחומה למגרש סלוקיא החדש, שדה־הקברות ההוא של יהודי פאם שהיה כ״כ קדום ועתיק, הכיל חלקת־ארץ כה גדולה מאד, שבה היו גם מכפלות תחתים שניים ושלישים, של שורות שורות קברות עתיקים מסוף המאה השנית (למב״י) מעת נבנה האלמלאח בפאם (לד), כן חצרות ובתים ושרידי־בנין נמצאו אז על ידי חפירות המושלימים, בשדה־הקברות ההוא של האלמלאח, וכן תכריכי-מתים שבם היה גם תכשיטי כסף וזהב, הכל לקחו המושלימים בחופרם שם, עד שהיו רבים מהם שהעשירו ממציאותיהם אלה, החפירות בשדה־הקברות ארכו כשני חדשים אף כי כתות כתות של פועלים עבדו בהחפירות ההם, כל קברות ומערות רבני פאס הקדמונים ומגורשי- קאשטיליא נהרסו אז עד היסוד, ועיני היהודים היו רואות וכלות ובעמל- רב הצליח ביד נגיד העדה יוסף עטיאה להעמיד ברשיון השר של האלקסבא איזה פועלים ללקט את כל העצמות הנופלות ולתתם בחפירה גדולה אשר כרו להם בהבקעה ״אלגיסא״ אשר בקצה שדה־הקברות, ככה נהרס ואבד שדה־הקברות ההוא של יהודי־פאם, המקום היותר חשוב ועתיק בקדמוניות יהודי המערב.

הרב יעקב משה טולדאנו-נר המערב-תולדות ישראל במארוקו- פרק ארבעה עשר. קורות המאה הששית – תק – תר 1740 – 1780. מעלליו של יזיד המזיד