ארזי הלבנון-אנצי. לחכמי הספרדים

עמוד 1 מתוך 6123456

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

מבוא מאנציקלופדית " ארזי הלבנון "ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

נקבצו ונערכו סביעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידי

שמעון ואנונו

הקדמה

ילאה העט יתום דיו הקולמוס, בבואנו לתאר אותם דמויות רבות יחס חכמי ורבני יהדות ספרד, צפון אפריקה, תורכיה והמזרח. בידם ניתנה – על ידי ההשגחה העליונה – המשך העברת התורה שבעל פה כשהיא שמורה מכל משמר, אל במקביל גן עושה בנחלתם ובבית גנזם – פירות ופירי פירות.

דמויות הוד והדר, ענוותנים, חסידים ומעוטרים במידות, יראי ה' ושומרי מצוותיו קלה כבחמורה, גדולים בכל חלקי התורה – ענקי רוח שסוככו בגודלם על בני עמם והנהיגוהו בכל תהפוכות ומהמורות הזמן הבוגד.

למי הכוח לאזור עוז ולגשת למלאכת המבוא שיכניס את הקורא לעולמם של " ארזי הלבנון ". על כן – בהשתחויה, בקידה ובבקשת רשות מכל אותם עובדי ה', ארזים חסונים ונהדרים, ניגש אני לערוך מבוא, מועט הכמות ודל הדפים, אך יש בו להאיר את עיני הקורא הממוצע ולהציע לפניו בקוים כלליים ביותר את המגרות בהן פעלו " ארזי הלבנון "..

נחל בתיאור אותם ארצות וערים מרכזיות בהם חיו ופעלו " ארזי הלבנון ", למעט ארצות שלא שימשו בתקופה בה אנו עוסקים – באלף השנים האחרונות – מרכז לתורה וליצירות הרוח. נמשיך לתאר את תרומתם של " ארזי הלבנון " בתחומי היצירה העיקריים ביותר, למעט תחומי יצירה אחדים ( םיוט ודקדוק ), שעל אף שהיוצרים הגדולים בתחומים אלו היו רק מחכמי " ארזי הלבנון ", הרי שהעיסוק בהם הצטמצם לחכמים בודדים בלבד בכל דור.

ונסיים, ויהיה זה בבחינת " סגירת מעגל " בתיאור זיקתם העמוקה של " ארזי הלבנון " לארץ ישראל, נחלת אבות, אליה השתוקקו בכל לב ושאפו להגיע, התפללו והורידו כנח דמעה לזכּות בטוב ירושלים. רבים מחכמי " אזי הלבנון " זכו להטמן ברגבי ארץ הקודש, אולם אלה שלא זכו – בןןדאי מודים ומשבחים לה' בגן עדנם על שיבת ציון ובניין הארץ. ויהי רצון שזכותם תעמוד לנו ונזכה לראותך בקרוב בבניין אריאל בעיר קדשנו ירושלים ת"ו.

 

מבוא.

פרק א.

ארצות התפוצה.

ארץ ישראל ( ירושלים, חברון, צפת ). מצרים. לוב. תוניס. אלג'יריה. מרוקו. ספרד. איטליה. טורקיה ( קושטא, איזמיר, סאלוניקי ). סוריה. בבל ( עיראק ). כורדיסטאן. איראן. בוכארה. תימן.

ארץ ישראל.

סקירה זו על ארץ ישראל באלף השנים האחרונות, תכלול שני חלקים. הראשון – סקירה כללית על תולדות היהודים בארץ ישראל, השני – סקירה על ערי הקודש : ירושלים, חברון וצפת.

במאה השביעית נכבשה ארץ ישראל על ידי הערבים, ועומַר אבן אל-חאטיב כובש את ירושלים. מאז ועד לשנת תש"ח – 1948 -, שלטו הערבים המוסלמים על ארץ ישראל, למעט ימי המנדט הבריטי במחצית הראשונה של המאה העשרים.

המוסלמים, אף שהפלו לרעה את היהודים, הרי שהתייחסו בסובלנות מבחינה דתית. ישיבת " גאון יעקב " עוברת מטבריה לירושלים. בישיבה זו פעלו המנהיגים הרוחניים של יהודי ארץ ישראל. מסורת העליה לרגל חודשה, ומכל המזרח באו בחג הסוכות לירושלים. במקביל לירושלים קמו והתפתחו קהילות נוספות : צור, עכו, חיפה, אשקלון, עזה וטבריה. בטבריה קיים היה מרכז ספרותי דתי לחכמי " המְסורָה ", שקבעו את הנוסח המדויק של התנ"ך.

בתקופה בה אנו עוסקים, הייתה ליהדות בבל – הגאונים – הסמכות הרוחנית להכריע בכל ענייני הרוח.

במאה הי"א פקדו את ארץ ישראל, רעב, מגיפות, רעידות אדמה, פלישות של שבטי בדואים ועוד. תופעות אלו גרמו להעברת הישיבה מירושלים לעיר צור אשר בלבנון ( 1073 לספירה ).

בסוף המאה הי"א כובשים הצלבנים את ארץ ישראל. מעמדם ומצבם של יהודי ארץ ישראל לא השתנה, מלבד האיסור שחל על היהודים להתגורר בירושלים.

במאה הי"ב והי"ג החלו יהודים לעלות לארץ ישראל. ראשון העולים הגדולים היה רבי יהודה הלוי שהגיע מספרד, לאחריו הרמב"ם המבקר בארץ ישראל ועובר בירושלים ובחברון. לאחריו עלה הרמב"ן, שלזכותו נזקף חידוש היישוב בירושלים.

בסוף המאה הי"ב מביס צאלח א-דין את הצלבנים בארץ ישראל, כובש את ירושלים ומתיר ליהודים לשוב ולגור בה.

בתחילת המאה הי"ג שוב כבשו הצלבנים את ארץ ישראל, וחידשו את האיסור לגור בירושלים. ואמנם במאה הי"ג לא הייתה ירושלים אלא עיר קטנה בצל המאורעות החשובים יותר.

בעת ההיא הייתה עכו בירת ממלכת הצלבנים. אולם בסוף המאה הי"ג כובשים הממלוכּים את עכו והפכים אותה לעיי חרבות.

עם חורבנה של עכו תופסים את מקומה קהילות צפת וירושלים. קהילות קטנות יותר קיימות בעזה ובחברון. בגליל התקיים יישוב כפרי שהתפרנס מחקלאות. המנהיג היהודי בעת ההיא היה " הנגיד " ( רבים מן הנגידים היו מצאצאי הרמב"ם ). סגניו ישבו בערים שונות ברחבי הארצות הסמוכות.

בעקבות הפרעות ביהודי ספרד בשנת קנ"א – 1391 -, ובעיקר בעקבות גירוש ספרד, עלו יהודים רבים לארץ ישראל, בעידודו של הנגיד ( האחרון ) רבי יצחק הכהן שולאל, ביניהם היו חכמים גדולים ומופלגים.

בתחילת המאה הט"ז, כשבארץ ישראל שולטים התורכים, העות'מאנים, משגשגת ארץ ישראל מבחינה רוחנית. רבי יוסף קארו מחבר בארץ ישראל את ספריו " בית יוסף " על הטור ואת " שולחן ערוך ", האר"י מגלה את תורתו ( שהשפעתה הייתה אדירה על היהדות מכאן ואילך ), ורבנים גדולים בהלכה ובקבלה פועלים בארץ ישראל, ( ירושלים, בצפת ובחברון ).

בתקופה זו ניסה רבי יעקב בירב – מגדולי חכמי הדור – לחדש את הסנהדרין, אך נתקל בהתנגדות חכמי ירושלים בראשות רבי לוי בן חביב – הרבל"ח. רבי יעקב בירב הסמיך את תלמידיו, ביניהם היה רבי יוסף קארו שהמשיך להסמיך אף הוא מתלמידיו. בימי זוהר אלו חיו בצפת רבי ישראל נג'ארה, והמקובלים, רבי שלמה אלקבץ, רבי משה קורדובירו, רבי חיים ויטאל ועוד.

בקהילות הגדולות – ירושלים וצפת – היוו מספר ישיבות, ואלה היו מרכזי תורה ומשיכה לתלמידי חכמים. חלק מן העולים לארץ ישראל, הגיעו אליה על מנת לבלות בה את שארית ימיהם. דונה גראסיה ודון יוסף נשיא, בנו את טבריה וחידשו את היישוב בה במאה הט"ז, ובאופן יותר גדול גדלה והתפתחה בשנת 1740, ביוזמתו של דאהר אל – עמר ובראשות חיים אבועלפיה.

עם שקיעת ממלכת העותמנים החמיר מצבם של יהודי ארץ ישראל, ותושביה נאלצו לשלוח שדרי"ם לרחבי התפוצה היהודית, על מנת לגייס כספים לקיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל. תופעה זו של שדר"ות התמסדה, ורבים מגדולי ישראל היו שדרי"ם מטעם קהילות הקודש וערי הקודש בארץ ישראל.

בתחילה המאה הי"ט חזרה ירושלים ותפשה את מקומה המרכזי מבין שאר קהילות ארץ ישראל.

הרב דוד בן שמעון בעל " צוף דבש " – ראש קהילת המערבית – מקים את השכונה הראשונה מחוץ לחומות, ובירושלים מכהנים כ " חכם באשי " הרבנים : הרב חיים אברהם גאגין, הרב יצחק קובו, הרב נסים אבועלפיה והרב דוד חזן ועוד….

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

מבוא מאנציקלופדית " ארזי הלבנון "ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

נקבצו ונערכו בסיעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידי

שמעון ואנונו

ירושלים

בסוף המאה הי״ב, מעיד התייר הגדול רבי בנימין מטודילה, שבירושלים מתגוררים רק כ-200 יהודים, והרמב״ן במאה הי״ג העיד שאפילו מניין יהודים לא מצא בירושלים. אולם הרמב״ן היה ממחדשי הישוב היהודי בירושלים וייסד בה קהילה קטנה. הוא הכשיר את אחת מן החורבות והקים בה בית כנסת (הוא בית הכנסת הרמב״ן).

במאה הט״ז עלה לירושלים רבי אליהו פירארא, שנתמנה לרבם של יהודי ירושלים. בישיבה שייסד למדו תושבי ירושלים נערים עם זקנים. עוד עלו לירושלים במאה זו: רבי יהונתן ב״ר חיים שולאל, רבי עובדיה מברטנורה – מפרש המשנה – שבכתביו ואגרותיו ישנם פרטים רבים על ירושלים בימיו. הוא יסד בירושלים ישיבה ועשה רבות לשיקום הקהילה.

במאה הי״ז, עם מינוי המושל מוחמד אבן פארוך למושלה של ירושלים, חלה הרעה במצבה של הקהילה.

במאה זו נוסדה בירושלים ׳ישיבת בית יעקב ויגה שנתמכה על ידי משפחת ויגה שבליוורנו. בראש הישיבה עמד רבי יעקב חאגיז שקבע את אופייה. רבים מתלמידי ישיבה זו נמנו בזמנו על חשובי גדולי הדור: רבי משה גלאנטי, רבי יוסף אלמושנינו, רבי חזקיה די סילוה (מח״ס ׳פרי חדשי) ועוד.

במאה הי״ח נתרבו הישיבות בירושלים, והיא הייתה למרכז של תורה. עולים רבים עלו אליה מכל קהילות ישראל, והדבר השפיע גם על כלכלתה באופן חיובי.

במאה זו נוסדה ישיבת ׳כנסת ישראל׳ על ידי רבי חיים בן עטר ( מחבר ספר ׳אור החיים׳ עה״ת ), ורבי גדליה חיון הקים ישיבה למקובלים – ׳ישיבת בית אל׳. בישיבה זו כיהנו במשך שנים רבות גדולי המקובלים בעולם היהודי: רבי שלום שרעבי, רבי חיים יוסף דוד אזולאי ( החיד״א ) ועוד.

חברון

העיר חברון, מקום בו נטמנו האבות והאמהות הקדושים, שימשה במשך מאות שנים מקום לתפילה. אחרי גירוש ספרד התיישבו מן המגורשים בחברון והקימו ופיתחו את הקהילה. חלק נכבד בפיתוח הקהילה נזקף לרבה של חברון רבי מלכיאל אשכנזי – שחי ופעל בחברון במאה הט״ז.

בסוף אותה מאה עלה לחברון רבי אליהו די וידאש, מחבר הספר הנודע ׳ראשית חכמה׳ – מחשובי הספרים בתחום המוסר. באותה תקופה חי בחברון גם רבי שלמה עדני – מחבר הפירוש הגדול למשנה ׳מלאכת שלמה׳.

במאה הי״ז, בעת רדף העריץ אבן פארוך את יהודי ירושלים, עברו רבים מחכמיה לגור בחברון. במאה זו חי בחברון המקובל רבי אברהם אזולאי ( מחבר ספר ׳חסד לאברהם׳, ׳זהרי חמה׳ ועוד). החיד״א נשלח מטעם הקהילה בחברון לארצות אגן הים התיכון לאסוף כספים לישיבתה.

מחכמי חברון יש לציין עוד את: רבי אליעזר ארחא – ראש היישוב היהודי בחברון במאה הי״ז. רבי אליהו מאני – שכיהן כרב העיר. רבי חזקיה מדיני – מחבר סדרת הספרים ׳שדה חמד׳ ועוד.

צפת

עם כיבוש צפת על ידי צלאח א-דין, בסוף המאה הי״ב, החל היישוב היהודי להתחדש בה. בתחילת המאה הי״ג, ביקר בצפת רבי יהודה אלחריזי, והוא כתב שמצא בעיר ישיבה ששמה ׳ישיבת גאון יעקב׳.

במאה הי״ד התגורר בצפת רבי שם טוב גאון – מקובל ואיש הלכה ( מחבר ספר ׳מגדל עוז׳ על הרמב״ם ). עם גירוש ספרד מגיעים המגורשים גם לצפת ומייסדים קהילה שהולכת ומתפתחת.

בתחילת המאה הט״ז, עם כיבוש העותומאנים, חל מפנה לטובה, וצפת הופכת למרכז מסחרי למוצרי חקלאות ובגדים. במאה זו היו בצפת ישיבות רבות ובהן מאות תלמידים: ישיבת רבי יעקב בירב ( שהייתה הישיבה החשובה ביותר בעת ההיא ), ישיבת רבי יוסף קארו, ישיבת רבי משה מיטראני, ישיבת רבי משה אלשיך, ישיבת רבי שמואל אוזידה ועוד.

מלבד ישיבות שבהן למדו בעיקר תלמוד והלכה, היו חבורות שעסקו בעיקר בקבלה: בית מדרש של רבי משה קורדובירו, בית מדרש האר״י, בית מדרש רבי שלמה המערבי ועוד.

קברו של התנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי – מחברו של ספר ׳הזוהר׳ – בקרבת צפת ( במירו ן), גרמה לצפת להיות בית היוצר של הקבלה בדורות האחרונים. קבלה זו מייסודם של האר״י והרמ״ק – התפשטה בכל תפוצות ישראל, ושימשה בסיס לכל עיון ולימוד בתחומי הנסתר.

בראשית המאה הי״ז, מעמדה הכלכלי של צפת הולך ומתערער, ורבים מתושביה עוברים לירושלים, חברון ועוד.

נזכיר עוד מחכמי עפת: רבי שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט ׳לך דורי׳), רבי חיים ויטאל, רבי משה גלאנטי, רבי אברהם גלאנטי, רבי אלעזר אזכרי, רבי יום טוב צהלון, ורבי אלישע גאליקו.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

מבוא מאנציקלופדית " ארזי הלבנון "ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

נקבצו ונערכו בסיעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידי

שמעון ואנונו

ב.  מצרים

בראשיתה של התקופה בה אנו עוסקים, תקופת הגאונים, קמה קהילה יהודית גדולה בעיר פוסטאט, ובשאר הערים גדל היישוב. כיבושי האיסלאם בארצות רבות – במזרח ובמערב – אפשרו ליהודים לעסוק במסחר בין לאומי ולהתמיד במגע עם ישיבות בבל – מרכז התורה בעת ההיא. רב סעדיה גאון – מחשובי ומגדולי הגאונים – רכש את רובי תורתו במצרים, בעת ההיא. עם התפוררות השלטון העבאסי בבבל, היגרו יהודים רבים מבבל למצרים, והקימו מרכזי תורה רבים, תוך שהם שומרים על קשר עם גאוני בבל. הגירה למצרים היתה גם מארץ ישראל ומסוריה, ואף מהגרים אלו הקימו קהילות משלהם, אך שמרו על קשר של סמכות עם גאוני ארץ ישראל.

בראש יהודי מצרים, במשך כחמש מאות שנים, עמד ׳נגיד׳, שהיה נציגם הפוליטי של יהודי מצרים בפני השלטון. בתפקיד זה כיהנו גדולי תורה רבים, מהם מפורסמים: הרמב״ם, בנו רבי אברהם ובן בנו רבי דוד (משרה זו המשיכה בירושה במשפחת הרמב״ם עד למאה ה-14), רבי יצחק הכהן שולל, רבי אברהם די קאסטרו ועוד.

עדות לפעילות תורנית רחבת היקף במצרים, מעידה הגניזה הגדולה בת אלפי דפים, המכילה תשובות מתקופת הגאונים, קטעים מן הספרות העתיקה ועוד. אוצר זה נחקר עד היום, ותוצאותיו מסייעים בפענוח קשיים רבים בספרות התורנית ותעלומות היסטוריות.

עם עליית הממלוכים לשלטון – במחציתה השניה של המאה ה-13, החל להדרדר מצבם של היהודים במצרים, ונותרו בה רק מספר מאות של משפחות יהודיות.

בעקבות גירוש ספרד בשנת רנ״ב(1492), החלה שוב הגירה של יהודים למצרים, שהביאה לפריחה חדשה של היישוב היהודי שם. בדור זה מפורסמים החכמים: רבי יעקב בירב, רבי דוד בן זמרא (הרדב״ז), רבי משה אלשקר, רבי יעקב קאסטרו, רבי בצלאל אשכנזי(עורך השיטה מקובצת), רבי יצחק לוריא ועוד. במאות האחרונות, עם עליית משטר עריצים במצרים, החלה הירידה במעמדם של הקהילות במצרים. מחכמי מצרים האחרונים מפורסם הרב רפאל בן שמעון, שאף סיכם בספרו ׳נהר מצרים׳ את כל מנהגי ארץ זו.

ג.  לוב

ארץ ומדינת לוב יושבת בצפון אפריקה, כאשר במערבה אלג׳יר ובמזרחה מצרים. גבולה הצפוני הוא הים התיכון.

מעטים הם הידיעות שבידינו על הקהילות היהודיות שבלוב. במחצית השניה של המאה הי״א היה בעיר טריפולי בית דין שלא היה כפוף לזה שבארץ ישראל. במאה הי״ב סבלו הקהילות היהודיות מנצחונם של המוחדין, על אף שלא נאלצו להמיר את דתם ולא פגעו בנפש. במשך כארבע מאות השנים הבאות – אין על יהודי לוב שום ידיעות.

לאחר הכיבוש התורכי במאה הט״ז התחזק היישוב היהודי בלוב. ובאותו זמן התיישב בטריפולי הרב המקובל רבי שמעון לביא, מגולי ספרד. הוא האיש שקומם את מצבם הרוחני של יהודי לוב.

חכמי לוב יש לציין את הרבנים: רבי מוסה בוג׳גאח – פייטן ומשורר גדול; רבי מסעוד חי רקח, מחבר ספר ׳מעשה רקח׳ על משנה תורה לרמב״ם; רבי אברהם חיים אדאדי בעל ׳ויקרא אברהם׳ ועוד.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

 

ד. תוניסיהארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

ארץ ומדינת תוניס שוכנת על חוף הים התיכון הדרומי, בין אלג׳יריה ובין לוב.

מן החשובות שבקהילות ישראל שבתפוצה היא קהילת תוניסיה. על פי מסורת יהודי ג׳רבה, הגיעו היהודים הראשונים לתוניס עם חורבן בית ראשון, דהיינו במאה השישית לפני הספירה. יוסף בן מתתיהו מספר שטיטוס – במאה הראשונה לסה״נ – הגלה כשלושים אלף יהודים לקרתגו(שבצפון מערב תוניס). מאז הכיבוש הערבי, במאה השביעית לסה״נ, התקיימו בתוניס קהילות יהודיות ומרכזים רוחניים: בקירואן, מהדיה ובגאבס.

חכמי תוניס נודעו ברחבי התפוצה היהודית ועמדו בקשר עם הגאונים – חכמי בבל. מחכמי תוניס בראשית האלף בו אנו עוסקים, חיו ופעלו: דונש בן תמים, חושיאל בר אלחנן, יעקב בן נסים(אבן שתהין), רבנו חננאל, משה בן לבראט ועוד.

מהתקופה החאפזית(1574-1234), מצויות בידינו ידיעות מעטות על תולדות היהודים בתוניסיה. לאחר גידיש ספרד בשנת רנ״ב(1492), החלו להגיע מחכמי המגורשים גם לתוניסיה, ביניהם ידועים: רבי אברהם זכות, רבי אברהם אבוקראט ורבי ישמעאל כהן טנוג׳י.

במאה הי״ח, עם הגירה של יהודים מאיטליה ועוד, החלו להתרחב הידיעות על יהודי תוניס. בתקופה זו מפורסמים הרבנים: רבי עוזיאל אלחאייק (מח״ס ׳משכנות הרועים׳), רבי מסעוד אלפאסי (מח׳׳ס ׳משחא דרבותא׳), רבי נתן בורג׳יל, רבי ישועה בסיס ועוד.

כידוע היתה הקהילה היהודית בתוניס מחולקת לשתי קהילות. האחת ״תואנסה״ והשניה ״גראנה״. התואנסה הם תושביה היהודים הוותיקים של תוניס, והגראנה הם התושבים החדשים שהגיעו לתוניס החל מהמאה הט״ו. שתי קהילות אלו הקימו לעצמם מערכת קהילתית נפרדת: בתי כנסת, מסגרות חינוכיות, רבנים ובתי דין עיקרה של היצירה הרוחנית היתה בעיקר בערים תוניס וג׳רבה.

עם הקמת מדינת ישראל היגרו רובם של יהודי תוניס, וכעת נותרו בה כאלף וחמש מאות יהודים בלבד המקיימים קהילה יהודית לתפארת.

הבולטים בחכמי תוניס היו: רבי אברהם הכהן (שכונה: ״באבא רבי״), רבי צמח צרפתי, רבי אברהם טייב (שכונה ״באבא סידי״), רבי עוזיאל אלחאייק, רבי יצחק טייב ועוד. ידוע הפתגם המצוי בפי יהודי תוניס: לולא אמרה התורה ׳כי מציון תצא תורה׳, היינו אומרים ׳כי מתוניס תצא תורה״, ואכן רבה היא התורה בקרב יהודי ­­וחכמי תוניס.

אי אפשר שלא להתפעל מריבוי החכמים והיצירה הרוחנית של קהילת תוניס. מספרי הפרשנות על התורה ראוי להזכיר את הספרים: ׳קרני ראם׳ לרבי יצחק חדאד; ׳תועפות ראם׳ לרבי מרדכי ברוך קאראבאליו; " בגדי אהרן "  לרבי אהרן פרץ; ׳חולת אהבה׳ לרבי צמח הכהן; ׳ירך יעקב׳ לרבי יעקב פיתוסי; ׳מנחת כהן ' לרבי רחמים חי חויתה הכהן ועוד.

בתחום פרשנות התלמוד – שהיה עיקר לימודם של חכמי תוניס – ראוי להזכיר את הספרים הבאים " חק נתן " – פירוש על סדר קדשים לרבי נתן בורג׳ל; ׳מזבח כפרה׳ – לרבי יעקב פיתוסי; ׳לימודי ה״ – לרבי יהודה נג'אר ;  ׳אהלי יצחק׳ – לרבי יצחק בונאן, ׳ווי העמודים׳ – לרבי יצחק טייב; ׳משמרות כהונה׳ – לרבי אברהם הכהן יצחקי ועוד.

בתחום ההלכה מפורסמים בעולם הפסיקה הספרים הבאים: ׳ערך השלחן׳ – לרבי יצחק טייב; ׳אבני צדק׳ – לרבי יהושע בסיס; ׳בגדי שש׳ – לרבי שלמה שמאמה; ׳משחא ררבותא׳ – לרבי מסעוד אלפאסי; ׳משכנות הרועים׳ – לרבי עוזיאל אלחאייק; ׳שואל ונשאל׳ – לרבי כלפון משה הכהן ועוד.

שפר חלקם של חכמי תוניס, שהודות לקשר ההדוק עם העיר ליוורנו שבאיטליה, התאפשר להם לפרסם את רובי תורתם בדפוס.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

ה.  אלג׳יר

הארץ והמדינה אלג׳יריה שוכנת על חוף הים התיכון הדרומי, בין מרוקו במערב ובין תוניסיה במזרח. יהודים חיו באלג׳יריה, באופן ודאי, החל מן הכיבוש הערבי במאה השביעית. בקהילת חמד שבמזרח אלג׳יריה, היה מרכז של תורה בתחילת האלף בו אנו עוסקים. הרי״ף ותלמידו רבינו אפרים ישבו בה. המצב הכלכלי והחברתי של יהודי אלג׳יריה, הושפע רבות על ידי המושלים השונים ששלטו במשך הזמן. היו מושלים סבלניים שהגנו, והיו מושלים קצרי רוח שנגשו ורדפו.

לאחר גירוש ספרד הגיעו רבים לאלג׳יריה וביניהם חכמים גדולים. מפורסמים היו: רבי יצחק ברבי ששת ורבי שמעון בן צמח דוראן. שניהם שימשו כרבנים הראשיים בעיר אלג׳יר. במשך כל תקופת השלטון התורכי באלג׳יר, היו היהודים חופשיים לקיים את דתם במשפט וענישה. אולם למרות זאת, סבלו היהודים מחוקים מיוחדים שרדפו אותם, ופחד אפף אותם מפני פרעות וגזירות קשות.

באלג׳יריה קמו ארבע קהילות בערים: אלג׳יר, תלמסאן שבמערב אלג׳יריה, בגאיה [=בוג׳י] וקונסטנטין. בתלמסאן ישב במאה הט״ו החכם רבי אפרים אנקאוה, שהיה נערץ על יהודי תלמסאן. כן חיו בעיר זו הרבנים: רבי יעקב אשכנזי ורבי יהודה כלאץ. בעיר זו היה בית דין חשוב.

קונסטנטין היא עיר במזרח אלג׳יריה, בדרך לתוניסיה. מחכמי עיר זו: רבי מימון נגר, רבי משה מועטי, רבי שלמה צרור, רבי מסעוד זג׳ביב מח״ס ׳זרע אמת׳ על התורה ועוד.

מחכמי אלג׳יריה הנודעים: רבי אברהם בן טאווה (מצאצאי הרשב״ץ), רבי שלמה צרור, רבי סעדיה זוראפה, רבי רפאל ידידיה שלמה צרור, רבי יהודה עייאש – מגדולי חכמי דורו, רבי אברהם טוביאנה – מקובל גדול, רבי יוסף אזוביב, רבי יוסף בושערה ועוד.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

מבוא מאנציקלופדית " ארזי הלבנון "ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

נקבצו ונערכו בסיעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידי

שמעון ואנונו

ו.          מרוקו

יהדות מרוקו, היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר מבין כל הקהילות היהודיות בארצות האיסלאם. מספר חכמיה באלף השנים האחרונות, עולה על כל הקהילות היהודיות בתפוצות ארצות האיסלאם. חכמי ורבני מרוקו השאירו ספרות תורנית ענפה בכל תחומי פרד״ס התורה: מדקדקים, פרשני תורה ותלמוד, פוסקים, משיבים, מקובלים, פייטנים ועוד. [בכרכי האנציקלופדיה שלפניכם מצויים כשלושת אלפים וחמש מאות ערכים של חכמי מרוקו, מתוך כשבעת אלפים ערכים בכלל].

על אף שאין ספק שהיישוב היהודי במרוקו החל עוד בימי הבית הראשון ולאחריו בימי הבית השני, הרי שמקורות רבים וברורים מצויים בידנו רק החל מן התקופה אותה אנו סוקרים, דהיינו, באלף השנים האחרונות. במאה השמינית נוסדה העיר פאס, שהפכה תוך זמן קצר לקהילה היהודית החשובה ביותר במרוקו, וממנה יצאה תורה לשאר הקהילות היהודיות במרוקו. חכמי פאס עמדו בקשרי שאלות ותשובות עם גאוני בבל, שהכירו בגדולתם בתורה ובחשיבות קהילתם.

בראשית תקופה זו ידועים החכמים: דונש בן לבראט הלוי, רבי יהודה בן חיוג, רבי יצחק אלפאסי(הרי״ף) ועוד.

יהודי מרוקו קיימו קשרים בתחומי הרוח והכלכלה עם אחיהם שבספרד. כמו כן, במשך מאות שנים היתה הגירה דו-כיוונית, לפי העת והזמן, בין ספרד למרוקו ובין מרוקו לספרד(לדוגמה: הרי״ף היגר לספרד ממרוקו, והרמב״ם היגר למרוקו מספרד).

בדרום מרוקו נוסדה במאה ה-11 העיר מראכש, שאף היא הפכה לאחת ממרכזי התורה במרוקו. במאות ה- 13-12 עברה על יהודי מרוקו תקופה קשה, עם עליית שלטון המייחדים. תנועה זו שאפה להכניס תחת כנפי האסלאם את כל תושבי ארצם. לפני יהודי מרוקו עמדו שתי ברירות: או להתאסלם או גירוש. בתקופה זו הגיעה משפחת מיימון למרוקו, ובה כתב הרמב״ם את ׳אגרת הנחמה׳ שנועדה לעודד יהודים שנאלצו להתאסלם.

מפורסם רבי יהודה הכהן אבן סוסאן, מנהיגה של קהילת פאס, שנהרג על קידוש ה׳ בסרבו להתאסלם. לאחר גזירות קנ״א (1391) בספרד, היגרו מעט יהודים למרוקו, ביניהם הכהנים מייסדי העיר דבדו. עם גירוש ספרד בשנת רנ״ב (1492), היגרו למרוקו מספרד עשרות אלפי יהודים. אלה התיישבו בערים: טנג׳יר, תיטואן, קסר-אלכביר, סלא, רבאט, וכמובן בערים המרכזיות שבמרכז מרוקו: פאס, מכנאס וצפרו. מחכמי מגורשי ספרד שהגיעו למרוקו מפורסמים: רבי יעקב בירב, רבי שמעון לביא, רבי אברהם ביבאס, רבי אברהם סבע (מח״ס ׳צרור המור׳) ועוד.

בין התושבים הוותיקים במרוקו לבין המגורשים מספרד שהתיישבו במרוקו, היו חילוקי דעות בהלכה ובמנהג. על רקע מחלוקות אלו כתב בעת ההיא רבי חיים גאגין את ספרו ׳עץ חיים׳, העוסק בתיאור הלכתי מעמיק להבדלים בהלכה בתחומים מסויימים.

המשפחות: טולידאנו, עמיאל, קורקוס, צבאג, בן זמירו, ביבאס ועוד, היו ממגורשי ספרד. את תולדות יהודי מרוקו באלף שנים האחרונות אפיינו צרות רבות ורעות. מהם בידי שמים (בצורת, מגפה ועוד), ומהם בידי אדם (מלחמות, פרעות וכדו׳). עדויות רבות על כך מצויים בספרות חכמי המערב, ובאופן כללי ניתן לומר שיהודי מרוקו היו נתונים לחיי עוני והשפלה ברוב שנות גלותם בארץ המערב. אולם במקביל לעובדה זו, שירתו יהודים רבים במרוקו בשירותים ממלכתיים ודיפלומטים וכסוחרים. אישים אלו סייעו סיוע של ממש למרוקו בקשירת קשרי מסחר עם ארצות אירופה.

אלפי חכמי מרוקו הותירו ירושה עצומת מימדים, שאפילו כדי להציגה באופן סכימטי בלבד, דרושים גליונות רבים.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

מבוא מאנציקלופדית " ארזי הלבנון "ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

נקבצו ונערכו בסיעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידי

שמעון ואנונו

ז. ספרד

ספרד היא ארץ ומדינה השוכנת בחצי האי האיברי, בדרום מערב אירופה. ממזרחה – הים התיכון, וממערבה – האוקיאנוס האטלנטי.

מיוחדת היא יהדות ספרד לתולדותיה באופיה ובעוצמתה. ראשית, יהדות ספרד הורישה לעם היהודי יצירה תורנית רחבת היקף בתחומים רבים (פרשנות התורה והתלמוד, הלכה, קבלה, שירה ופיוט, דקדוק, מוסר, פילוסופיה ועוד), המשמשת יסוד לכל התפתחות הספרות התורנית בשאר תפוצות ישראל. שנית, בספרד התקיימה אוטונומיה יהודית רחבה ומיוחדת, עד כדי קיומם של בתי דין שיכלו לא רק לשפוט כי אם גם להעניש.

לעובדה זו סיבות רבות: חברתיות, מדיניות, דתיות ותרבותיות, אולם אנו נציין רק שכך רצתה ההשגחה העליונה, שספרד תהיה כור ההיתוך ליסודות הדת והספרות התורנית לעם ישראל.

יהדות ספרד הגיעה לשיאה במאות הי״א והי״ב. במאה הי״ג עלה והתחזק בה המעמד הרבני ואילו הפילוסופי נעשה שנוי במחלוקת. באותה מאה התגלה ספר הזוהר, ותחומי הקבלה החלו להתפשט. במאה הי״ד חלה ירידה במעמדם של היהודים בספרד, עם התגברות רדיפות הדת הנוצרית (במאה זו מפורסמים הם הוויכוחים בין הרבנים לנוצרים). במאה הט״ו, ובעצם משנת קנ״א (1391) ועד לשנת רנ״ב (1492), רדפו את יהדות ספרד גזירות ועלילות, עד לגירוש הגדול של כל היהודים – הוא ׳גירוש ספרד׳. מובן שבמאת השנים האחרונות הצטמצמה היצירה הרוחנית ביחס למאות הקודמות. האינקויזיציה הפילה חללים רבים והביאה למעמדי קידוש ה׳ ברבים – מחד, ומאידך למציאות חדשה – חיי האנוסים, שהקפידו במצוות מסוימות תוך מסירות נפש.

יהודי ספרד שגורשו התפצלו בגלותם לפורטוגל, לצפון אפריקה, ומשם לארצות שתחת שלטון האימפריה העותומאנית.

ישובם של היהודים בספרד החל עוד בטרם נחרב הבית השני, תחת השלטון הרומאי. במשך מאות שנים לאחר מכן, נגזרו על היהודים היושבים בספרד גזירות והגבלות דתיות וכלכליות.

פרטים מעטים ידועים לנו על תולדות יהודי ספרד בעת הכיבוש המוסלמי במאה השביעית, על כל פנים מאז היתה ספרד נשלטת בידי שתי הדתות: החלק הדרומי בידי המוסלמים, והחלק הצפוני בידי הנוצרים. האישיות היהודית המרכזית במאה העשירית הוא רבי חסדאי אבן שפרוט, שכיהן בתפקידים כלכליים ומדיניים בחצרות השלטון בקורדובה. רבי חסדאי פעל כראש לעדה היהודית וכגורם מאיץ להתפתחות היצירה הרוחנית.

במאה הי״א כיהנו יהודים רבים בתפקידים חשובים, הן בחצרות השלטון המוסלמי והן במרכזי השלטון הנוצרי. בסרגוסה היתה קהילה יהודית גדולה ובה חכמים רבים וחשובים, נציין את: רבי משה אבן ג׳יקטיליה, יהודה אבן חיוג,יונה אבן-ג׳נאח, רבינו בחיי אבן פקודה, רבי שלמה אבן גבירול ועוד.

מנהיגם של היהודים במאה הי״א היה רבי שמואל הנגיד. לאחריו פעלו החכמים: רבי משה אבן-עזרא, הרבנים ברוך ויצחק אלבליה, ורבי יצחק אלפאסי (הרי״ף), שהגיע לספרד מצפון אפריקה.

פלישת שבטי המוראביטון המוסלמים לספרד, גרמה לחורבנה של יהדות ספרד הדרומית, תחת שלטון המוסלמים.

במאה זו נולדו בטודלה המשורר והוגה הדעות רבי יהודה הלוי, ופרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא. משם יצא גם התייר הגדול רבי בנימין מטודלה.

פלישת המווחדון, באמצע המאה הי״ב, גרמה לחורבן גדול ליהדות ספרד, ורבים ברחו מספרד לצפון אפריקה. משפחת מיימון, האבא ובניו (הרמב״ם), הגיעו לפאס שבמרוקו, יחד עם משפחות רבות. במאה הי״ג התפתח למאד לימוד ההלכה, והתפשט לימוד הקבלה עם גילויו של ספר הזוהר. במאה זו פעלו בספרד: הרמב״ן, הרשב״א, רבי נסים בן ראובן גרונדי (הר״ן), רבי יום-טוב בן אברהם אשבילי(הריטב״א) ועוד.

במאה הי״ד, עם ירידתה של יהדות ספרד, פעלו בספרד החכמים: רבי יצחק בר ששת (הריב״ש), רבי חסדאי קרשקש, רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב״ץ) ועוד. במאה זו גם הגיע לספרד רבי אשר בן יחיאל (הרא״ש), שהביא איתו את מסורת הלימוד האשכנזי.

בשנת קנ״א (1391) החלו פרעות ביהודים, ורבים ברחו או השתמדו. במאה הט״ו לחמה הנצרות ביהודים בחורמה. ובסוף המאה, בשנת רנ״ב (1492), נכבשה גראנאדה שבדרום ספרד על ידי הנוצרים, והחל הגירוש הגדול – ׳גירוש ספרד׳.

בדור זה פעלו רבי יצחק עראמה (מח״ס ׳עקידת יצחק׳), ופרשן המקרא רבי יצחק אברבנאל, רבי יצחק אבוהב, רבי יצחק די לאון, רבי יצחק קנפנטון ועוד. מאז לא היתה ספרד מקום להתפתחות רוחנית יצירתית, על אף שחיו בה יהודים מעטים.

כאמור, פעלו בספרד גדולי הראשונים שיצרו בכל תחומי התורה. לא בכדי נקרא דורם של ראשונים אלו ׳תור הזהב׳. ירושתם אותה הורישו לדורות הבאים, נמצאת עד היום במרכז ארון הספרים היהודי, ותורתם ודברי מוסרם מהדהדים בכל עת בבתי המדרש ברחבי העולם היהודי.

עצמת השפעתם של גדולי חכמי ספרד על היצירה הרוחנית בכל ארצות אגן הים התיכון – בהם התקיימו מרכזי התורה הגדולים במשך מאות שנים – הביאה, אף בלא יודעין, לכנות את כל חכמי התורה מאז כחכמים ספרדים, להבדילם מן החכמים שחיו במערב ובמזרח אירופה. עד כדי כך הטביעו חכמי ספרד את אופיים, דרכי לימודם והנהגתם על חכמי התורה במשך מאות שנים ועד היום!

הספרות התורנית והיצירה הרוחנית של יהודי ספרד במשך כחמש מאות שנים, כוללת, כאמור, את כל חלקי התורה. בפרשנות התורה מפורסמים: הרמב״ן, אבן עזרא, רד״ק, רבנו בחיי בן אשר ורבי יצחק אברבנאל. בפרשנות ספרות חז״ל: רבי יוסף מיגאש, הרמב״ן, הרשב״א, הריטב״א, רבי נסים גירונדי (הר״ן) ועוד. בתחום ההלכה: הרי״ף, הר״י מיגאש, הרמב״ם, הרמב״ן, רבינו יונה מגירונדי, הרשב״א, ריב״ש, רבי יוסף ב״ר חביבא, רבי שמעון ב״ר צמח דוראן (התשב״ץ). בפילוסופיה: רבנו בחיי, ריה״ל, רמב״ם, רבי חסדאי קרשקש, רבי יוסף אלבו, רבי יצחק אברבנאל ועוד. בפיוט ובשירה: ריה״ל, רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה ורבי אברהם אבן עזרא, ועוד.

וכך נוכל להמשיך למנות ולהעלות על הכתב עשרות רבות של שמות וספרי יסוד בכל תחומי פרד״ס .

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

נקבצו ונערכו בסיעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידיארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

שמעון ואנונו

ח. איטליה

איטליה, ארץ ומדינה השוכנת בדרומה של אירופה, כשהיא מוקפת ממזרח, מדרום וממערב בים התיכון. יהודים ישבו באיטליה מאז ימי בית שני. במאה הי״ב היו קהילות חשובות ביותר באיטליה, ובעלי התוספות העידו ״כי מבָארי תצא תורה ודבר ה׳ מאטורנטו״. המפורסם שבחכמי איטליה בימי הביניים הוא רבי ישעיה דיטראני – מבעלי התוספות. במאה הט״ז, לאחר גירוש ספרד, הגיעו יהודים רבים לאיטליה. המפורסם שבהם הוא רבי יצחק אברבנאל – מגדולי מפרשי התנ״ך.

בשונה מערי איטליה, היתה ליוורנו עיר שבה ניתנה חופשיות לכל הדתות והתרבויות. ואכן תוך זמן קצר, הפכה ליוורנו לאחד ממרכזי המסחר הגדולים ביותר באיטליה, והקהילה היהודית היתה לאחד ממרכזי התורה הגדולים והחשובים ביותר. השפעת אנוסי ספרד היתה גדולה בעיר זו, עד כדי השרשת השפה הספרדית והמנהגים של יהודי ספרד. במאה הי״ז נוסד בליוורנו קהל מעדת המערבים – בני יוצאי צפון אפריקה. קהילות ספרדיות גדולות וחשובות היו גם בנאפולי, אנקונה ופירארה.

עיקר פרסומם והשפעתם של ליוורנו, ונציה, מנטובה, סביוניטה, קרימונה – ערים באיטליה – בא להם מן הדפוס העברי שהיה קיים בהם, וזכו להשפיע על תולדות הספר העברי. בדפוסים באיטליה הודפס התלמוד הבבלי, התנ״ך ועוד מאות ספרים עבריים בהלכה, קבלה, פרשנות ועוד.

מכל ארצות אגן הים התיכון שלחו חכמים את ספריהם להדפסה באיטליה. כך נהג רבי יוסף קארו בספריו ׳בית יוסף׳ וישלחן ערוך, ועוד רבנים רבים במשך מאות שנים.

נציין אחדים מחכמי ׳ארזי הלבנון׳ שחיו ופעלו באיטליה: דון יצחק אברבנאל – מגדולי מפרשי המקרא; רבי עובדיה מברטנורה – המפרש הגדול של המשנה; רבי יהושע בועז – בעל ׳שלטי הגיבורים׳ על הרי׳׳ף; רבי מנחם עזריה מפאנו – מגדולי המקובלים וממפיצי תורת האר״י; רבי יהודה חייט – ממגורשי ספרד ומקובל ידוע; רבי עזריה פיגו – מגדולי הדרשנים והפוסקים, מספריו ידועים ׳בינה לעתים׳ ו׳גידולי תרומה׳; רבי שמואל אבוהב – מחבר שו״ת ׳דבר שמואל׳; רבי עמנואל חי ריקי – מקובל ידוע; רבי משה חיים לוצאטו – מגדולי המקובלים ומחבר ספר ׳מסילת ישרים׳; רבי ישמעאל הכהן ממודינא מחבר ספר ׳זרע אמת׳; החיד״א ועוד רבים.

ט. תורכיה

ארץ ומדינת תורכיה הינה חצי-אי החודר אל הים התיכון בחלקו הדרומי, ובחלקו הצפוני גובל הוא עם הים השחור. בחלקה המזרחי גובלת תורכיה עם סוריה ופרס.

תורכיה שימשה כמרכז למגורשי ספרד, ליהודי המזרח וצפון אפריקה. היא שימשה כצומת מרכזי בחיי העם היהודי במאות השנים האחרונות.

סביב המרכז בתורכיה פעלו הערים; קושטא, איזמיר וסלוניקי. בערים אלו התקיימו מרכזי הרוח הגדולים במאות השנים האחרונות, ובהם נתחברה ממיטב הספרות ההלכתית, ספרות הקבלה, הדרוש והפרשנות. נתמקד בשלשת הערים הללו:

קושטא

העיר קושטא (או בשמותיה: קונסטאנטינופול, או איסטנבול) היא העיר הגדולה שבערי תורכיה. היא עיר נמל היושבת על מיצרי הבוספורוס (מקום אסטרטגי, מעבר בין אירופה לאסיה).

יהודים ישבו בקושטא עוד בימי היוונים. אולם עיקר גידולה של הקהילה היהודית באה לה אחרי גירוש ספרד בשנת רנ״ב (1492).

בראש הקהילה היהודית בקושטא בעת כיבושה על ידי העותומאנים, עמד רבי משה קפשאלי. אחריו עמד רבי אליהו מזרחי שייסד בה ישיבה. בעיר נוסדו בתי דפוס, אליהם הגיעו כתבי יד להדפסה מכל רחבי הממלכה העותומאנית.

כמו בשאר הקהילות הגדולות בתורכיה, היו בקושטא קהילות קהילות בהתאם למקור מוצאם. מחכמי קושטא המפורסמים: רבי תם בן יחיא; רבי אליהו ב״ר בנימין הלוי; רבי אליהו בן חיים (מח״ס ׳תשובות הראנ״ח׳); רבי יחיאל בסאן; רבי יוסף מיטראני; רבי יהושע בנבנישתי ורבי יהודה רוזאניס (מח״ס ׳משנה למלך׳), שכיהן כרבה של קושטא שנים רבות והיה מגדולי חכמי דורו.

איזמיר

העיר איזמיר שוכנת במערב אנטוליה על חוף הים האגאי. על אף שיישוב יהודי היה באיזמיר תקופה ארוכה, עוד מימי חז״ל, בתקופה הרומאית, הרי שעד המאה הי״ז היתה איזמיר (או בשמה סמירנה) עיר קטנה. אולם עם שינויים שחלו במסחר הבינלאומי, הועדפה איזמיר על ידי הסוחרים מסיבות שונות, וכך החלה לשגשג, לפרוח ולהתפתח, וכך גם היישוב היהודי בה.

לאיזמיר הגיעו יהודים מסלוניקי, קושטא ומעוד ערים בתורכיה ומחוצה לה. רבים מיהודי איזמיר התעשרו משותפותם במסחר, ותרמו מהונם להקמת מוסדות חינוך ותורה. ראשי הקהל הזמינו רבנים ממרחבי הממלכה העותומאנית לכהן בקהילתם. ואכן רבנים חשובים שימשו ברבנות באיזמיר. כמו כן התיישבו בה מחכמי ארץ ישראל שיצאו כשדרי״ם, והחליטו להשתקע בה.

בדומה לקהילות אחרות בממלכה העותומאנית, גם באיזמיר היו קהילות רבות ושונות בהתאם למקום מוצאם, אולם האחדות ביניהם עלתה על המפריד והשונה. במשך הזמן, גברה האחדות בין הקהילות וניטשטשו ההבדלים. רבנים שהוזמנו לכהן באיזמיר: רבי יצחק בן מאיר (מקושטא) – מתלמידיו של המהרי״ט; רבי יוסף איסקופא (מסלוניקי); רבי חיים בנבנישתי(מקושטא), ורבי אהרן לפפא (מסלוניקי). אולם בדורות שאחריהם, כבר כיהנו באיזמיר רבנים שהתחנכו במוסדותיה וישיבותיה. המפורסם והגדול מכולם הוא רבי חיים פלאג׳י. עוד מרבני איזמיר המפורסמים: רבי שלמה אלגאזי – מחברם של ספרים רבים (׳גופי הלכות׳, ׳יבין שמועה/ ׳לחם סתרים׳ ועוד); רבי יוסף בן רבי אליהו חזן; רבי יעקב בן נעים; רבי אפרים ארדיטי; רבי אהרן אלפנדרי; רבי אליהו הכהן(מח״ס ׳שבט מוסר׳); רבי יוסף רפאל חזן(כיהן לאחר מכן כ׳ראשון לציון׳ בירושלים, ומח״ס ׳חקרי לב׳); רבי רפאל מאיו ועוד.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

 

סלוניקיארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

העיר סלוניקי, השוכנת לחוף מפרץ סלוניקה שבמקדוניה, הינה עיר יוונית קדומה. הרומאים שלטו בה, הביזנטים, ובעיקר האימפריה העותומאנית (1911-1430). לעניינינו חשובים תולדותיה של העיר סלוניקי בתקופה העותומאנית, בה היתה לעיר ואם בישראל.

עם גירוש ספרד בשנת רנ״ב (1492), הגיעו המוני מגורשים לסלוניקי, שהיתה בעת ההיא עיר ייצור ומסחר. יהודי סלוניקי פיתחו את העיר והפכו אותה לצומת מסחרי חשוב ביותר בממלכה העותומאנית. במקביל היתה סלוניקי מרכז של תורה, ואליה נקבצו ובאו גדולי תורה שנהנו מתמיכתם של עשירי העיר. את העיר סלוניקי פקדו אסונות ופגעי טבע: שריפות, מגיפות, רעידות אדמה ועוד. החל מן המאה הי״ח, בזמן בו הממלכה העותומאנית היתה מצויה במלחמות ממזרח וממערב, החל גם מצבה של סלוניקי להדרדר והגיע לשפל.

לסלוניקי הגיעו יהודים מהונגריה, מבוואריה שבאשכנז, מספרד ופורטוגל, מאיטליה, ממרוקו, ממצרים, מארץ ישראל, ועוד. היהודים המהגרים קיימו קהילות נפרדות בסלוניקי – ״כל איש ואיש מדבר בלשון עמו… ואין יוצא ואין בא מקהל לקהל, וכל קהל וקהל מפרנסים עניי לשונם… וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמה״ (שו״ת מהריב״ל).

בסלוניקי פעלו ישיבות רבות וחשובות. מראשי הישיבות המפורסמים הם: רבי יעקב בן חביב ממגורשי ספרד, ומחבר ספר ׳עין יעקב׳ על אגדות התלמוד; רבי דוד מסר ליאון שהגיע מאיטליה, ורבי יוסף טאיטאצק (עמד בראש ישיבתו כארבעים שנה). לסלוניקי נהרו תלמידים מקהילות רבות שברחבי התפוצה היהודית, ובוגרי ישיבותיה נודעו בכל העולם היהודי כגדולי תורה. נציין אחדים מהם: רבי שמואל די מדינה (מהרשד״ם); רבי שלמה אלקבץ ורבי יצחק אדרבי ועוד.

בסלוניקי פעלו דרשנים רבים שהשפיעו תורה ויראת שמים. פרי דרשותיהם יצא לאור בספרים רבים. מבין הדרשנים המפורסמים נודע רבי משה אלמושנינו, רבי משה אלבילדה, ורבי יצחק אדרבי. בסלוניקי היו מספר ספריות פרטיות חשובות (בעיקר של משפחת בנבנישתי), ששימשו את הרבנים ותלמידי החכמים גדולי העיר.

נזכיר עוד מחכמי העיר: רבי שלמה הכהן(מהרש״ך, מח״ס שו״ת מהרש״]־); רבי אברהם בן משה די בוטון (תלמיד המהרשד״ם ומח״ס ילחם משנה׳); רבי אהרן ששון; רבי חיים שבתי(המהרח״ש) – כיהן כרבה של סלוניקי כארבעים שנה; רבי שמואל חיון; רבי שבתי יונה ועוד.

י. סוריה

בתחילת הכיבוש הערבי את סוריה, בראשית המאה השביעית, הוטב מצבם של יהודי סוריה לעומת המאות הקודמות. אולם עם עליית העבאסים לשלטון, במאה השמינית, שוב סבלו יהודי סוריה מהתנכלויות וגזירות (מסים, אות קלון ודרישה להתאסלם).

במאה העשירית עלו רבים מיהודי בבל לסוריה, בה שמרו על ייחודם בקהילות נפרדות. הקהילות החשובות בסוריה היו אז: דמשק, חלב, צור, טריפולי, בעל-בק ועוד. יהודי סוריה עסקו בעיקר במלאכה, אך פעלו גם במסחר ובבנקאות.

הנהגת יהודי סוריה היתה על ידי ראשי הישיבה שבארץ ישראל. אולם במאה ה-11, בעקבות הכיבוש הסלג׳וקי, עברה הישיבה מארץ ישראל לצור, ולאחר מכן לדמשק. ראשי הישיבה כונו בשם ׳גאונים׳. נתונים על סוריה בעת ההיא מוסרים לנו הנוסעים: בנימין מטודלה ורבי יהודה אלחריזי. בתקופה הממלוכית גזרו גזירות על כל שאינם מוסלמים, עובדה שגרמה להתאסלמות (בעיקר בקרב השכבה המשכילה), ולהתפוררות הקהילות. הנותרים התרכזו מעתה בעיקר בדמשק ובחלב. בראש יהודי סוריה עמדו ׳ראשי הגולה׳, וסגן הנגיד בקהיר [על תפקיד ה׳נגיד׳ ראה עוד בסקירה על יהודי מצרים], שהוכר על ידי השלטון בסוריה.

במחלוקת הגדולה בין המקובלים בעכו לבין רבי דוד הנגיד(נכד הרמב״ם) – בסוף המאה השלוש עשרה – עמד רבי ישי, ׳ראש הגולה׳ בדמשק, בצד הסיעה המיימונית, והחרים את מתנגדי הרמב״ם. גזירות, מלחמות וגירושים תכפו על סוריה ויהודיה, עד שבסוף המאה ה- 15 חיו בה לא יותר מ- 500 משפחות.

עם גירוש ספרד בשנת רנ״ב(1492), הגיעו מגורשים רבים לסוריה והקימו בה קהילות משלהם. בימי השלטון העותומאני, החלה כלכלתה של סוריה לפרוח, והעיר חלב היתה למרכז המסחר בין פרס לאירופה. בתהליך כלכלי זה היה ליהודי חלב חלק נכבד וחשוב [בראש קהילה זו עמדו לימים רבנים ממשפחת לניאדח.

רבני סוריה עמדו בקשר קבוע ורצוף עם חכמי ורבני ארץ ישראל, שהיו בעת ההיא – המאה ה-16 – מרכז התורה ליהודי העולם. הרבנים: רבי חיים ויטל ורבי משה אלשיך, חיו בסוריה שנים רבות לפני עלייתם לארץ ישראל. רבי מרדכי גלנטי ובנו רבי משה היו מרבניה הנודעים של קהילת דמשק. המשורר הגדול רבי ישראל נג׳ארה, חי אף הוא בסוריה.

במאה ה-18, שימשו בתפקיד שרי האוצר של נציב דמשק, רבי שאול פרחי ובנו רבי חיים. בסוף המאה ה-19, היגרו רבים מיהודי דמשק לביירות שבלבנון ואף לאמריקה. בתקופה זו ולאחריה פחתה הזיקה ליהדות בקרב תושביה היהודים של דמשק, בעוד שבחלב היו יהודיה חרדים לדבר ה׳. עובדה זו באה לידי ביטוי בריבוי החכמים שפעלו בעיר זו, עובדה המשתקפת היטב בערכים רבים של חכמים המופיעים באנציקלופדיה שלפניכם.

מחכמי ורבני סוריה המפורסמים: רבי שמואל לניאדו, שחי ופעל במחציתה השניה של המאה הט״ז, מפורסם פירושו לנ״ך בשם ׳כלי חמדה׳; רבי יעקב אבולעפיה – נכדו של רבי יעקב בירב; תלמידו של רבי יעקב, הוא רבי יאשיה פינטו – שכיהן כרבה של דמשק; רבי חיים הכהן – דרשן ומקובל; רבי רפאל שלמה לניאדו – נודע בספרו שו״ת ׳בית דינו של שלמה׳; רבי יצחק עטייה; רבי אברהם ענתבי; רבי אברהם דיין; רבי מרדכי עבאדי ועוד.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

 

יא. עירק (בבל)ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

ארץ ומדינת עירק המצויה ביבשת אסיה – בין הארצות איראן(ממזרחה), סוריה (ממערבה), ערב הסעודית (מדרומה) ותורכיה (מצפונה) – שימשה כערש ליצירה הרוחנית הגדולה ביותר של העם היהודי – התלמוד הבבלי. ואף לאחר חתימת התלמוד הבבלי במאה השישית לסה״נ, המשיכה ארץ בבל ומרכזיה הרוחניים עם חכמי הגאונים – להנהיג את העולם היהודי בכל תפוצותיו. אולם לאחר שההגמוניה עברה לספרד ולצפון אפריקה, המשיכה הקהילה היהודית בעירק להתקיים בשולי התפוצה היהודית, עד לדורות האחרונים, שבהם עלתה שוב עם גדולי חכמיה כדמויות מרכזיות בעולם התורה.

לפי המסורת היהודית המקראית, יצא אברהם אבינו מהעיר אור שבבבל, דרך סוריה לארץ ישראל. עם גלות יהויכין ובעיקר עם חורבן הבית הראשון, הפכה בבל למרכז הגלות המשמעותי הראשון. מבבל שבו היהודים להקים את הבית השני עם עזרא ונחמיה. מפורסמות הערים: נהרדעא, נציבין, מחוזא, סורא ופומבדיתא. אמוראי בבל, במשך ששה דורות, פעלו, הגדילו ופיתחו את התושב״ע עד לגיבושה בתלמוד הבבלי. לאחר שנחתם התלמוד ועד לסוף המאה הי״א – היא תקופת הגאונים – הנהיגו חכמי בבל את הפזורה היהודית. מאז ועד למאה הי״ח – נידלדלה יהדות עירק, ומעטים ידיעותינו עליה.

במאה הי״ח החלה קהילת בגדאד להתפתח כמרכז רוחני. בשנת 1849 מונה לראשונה ׳חכם באשי׳ לראש הקהילה בבגדאד. בתקופה זו פעלו הרבנים רבי עבדאללה סומך והרב יוסף חיים, שהטביעו את חותמם על יהודי עירק בדורם, וליצירתם ההלכתית פרשנית היתה השפעה רבה על כל היהדות הספרדית-מזרחית עד לימינו אלה.

המרכז היהודי הגדול שבבבל (עירק) נמצא בעיר בגדאד. במאה הי״ב ביקר בעיר התייר הגדול רבי בנימין מטודילה, שם מצא בתי כנסיות רבים וישיבות רבות. דממה תרבותית אפפה את העיר עד המאה הי״ח. גדול רבני בגדד הוא רבי צדקה חוצין, שהגיע לבבל מחאלב. במשך כשלשים שנה כיהן כראש ישיבת בגדאד וגרם להתעוררות לימוד התורה בעירק. מתלמידיו נודע רבי עבדאללה סומך שהקים ישיבה לאברכים מצטיינים. ישיבה זו היתה לאחד המרכזים החשובים ביותר במאה הי״ט. חכמי ישיבה זו השיבו תשובות בהלכה לכל ארצות המזרח(סינגאפור, כלכותה, בומבי, פרס, כורדיסטאן ועוד).

חכמי בבל לא הרבו לכתוב, ורק מקצת מן החכמים העלו את חידושיהם על הכתב, ועל כן מעטה היא המורשת הספרותית של יהודי עירק.

רבי יוסף חיים, מחבר הספר ׳בן איש חי׳, הוא המחבר הפורה ביותר בדורו. לא היה תחום אחד מחלקי התורה בו לא עסק וכתב: בהלכה, בפרשנות המקרא והתלמוד, בדרשנות, בקבלה, בפיוט ועוד. עוד מן החכמים המפורסמים של יהדות עירק, יש לציין את הרב יעקב חיים סופר, מחבר ספר ההלכה ׳כף החיים׳, הרב יצחק אברהם שלמה, חכם באשי(בשנים 1905-1893), הרב עבודי יחיא משה, הרב צדקה חוצין, הרב אלישע דנגור, הרב שמעון אגסי, הרב אליהו סלימאן מני(כיהן כרבה של חברון), המקובל רבי יהודה פתייה ועוד.

יב. כורדיסטאן

ארץ ומדינת כורדיסטאן נמצאת בצפון-מזרח עירק, ממערבה תורכיה וממזרחה פרס-איראן. יהודי כורדיסטאן יושבים ברובם בחלק הגובל עם עירק, מיעוטם בחלק הפרסי ורק חלק קטן בגבול הסמוך לתורכיה. מסורת עתיקה בפי יהודי כורדיסטאן שהם מצאצאי עשרת השבטים שהוגלו בגלות אשור. אולם ידיעות קיימות רק מן המאה השביעית על קהילה יהודית גדולה באזור העיר דביל. תנועות משיחיות באזור כורדיסטאן מעידות על רמז גדול של יהודים במאה הי״ב.

ידיעות נוספות ורחבות יותר ישנם מן המאה הט״ז, עת בה כיהנו כרבנים בכורדיסטאן ממשפחות ברזאני, מזרחי, חרירי ועוד.

במאה הי״ז נמצא בכורדיסטאן הרב עבדאללה בן סיבר שהשלים העתקת ׳מדרש׳ בכורדית על שירת הים ושיר השירים.

לקראת סוף המאה הי״ט מעיד הנוסע מרדכי אדלמן על יהודי כורדיסטאן: ״את חוקי אמונתנו, משפטיה ומנהגיה ינצרו כבבת עינם, ובכלל יהודים נאמנים הם בכל הליכותיהם, בשמרם דת קדשינו בכל פרטיה ודקדוקיה״.

כשהציק הרעב ליהודי כורדיסטאן (בסוף המאה הי״ט), רבים היגרו לבגדאד. כן כשגברו המהומות ברחו לבגדד, שם שימשו כמשרתים וטבחים בבתי העשירים.

המצב הבטחוני של יהודי כורדיסטאן היה בכי רע. רצח ושוד היו מעשים שבכל יום. רבני בגדאד עסקו רבות בפתרונם של בעיות עיגון של נרצחים שאבדו עקבותיהם.

המוסד הקהילתי בכורדיסטאן היה בית הכנסת, כאשר מסביבו התרכזו כל החיים הרוחניים. בראש הקהילה עמד ׳חכם׳ שהיה המוהל, השוחט והגבאי. בשאלות קשות פנו לחכמי בגדאד. מעטים גדולי תורה שיצאו מכורדיסטאן, ארץ שבה חיו היהודים תחת מצוקה ורדיפה מתמדת. במאה הט״ז נזכרים במקורות יהודים שעלו מכורדיסטאן לארץ ישראל והתיישבו בצפת. שדרי״ם רבים ביקרו בכורדיסטאן ונתקבלו בסבר פנים יפות. עובדה זו מעידה על אהבתם הגדולה לארץ ישראל. לדעת החוקרים היו יהודי כורדיסטאן הראשונים מעדות המזרח שהתיישבו בארץ ישראל במאתיים השנים האחרונות.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

 

יג. איראן(פרס)ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

מעטים הם הידיעות הברורות על תולדות היהודים בפרס בתחילת האלף האחרון בו אנו עוסקים. בנימין מטודלה ורבי פתחיה מרגנסבורג במאה הי״ב, מוסרים נתונים מפי השמועה. על כל פנים, כל היהודים תושבי מרחבי פרס בראשית תקופה זו, היו נתונים לסמכות ראשי הגולה והגאונים שבבל. בהמדן ובאיספהן נוסדו ישיבות, והם היו מרכזי התורה ליהדות פרס.

בחמש מאות השנים האחרונות, ישבו יהודים כמעט בכל ערי פרס. היהודים היו נרדפים בגלל היותם ׳טמאים׳, דהיינו – בלתי מאמינים (באיסלאם).

במחציתה השניה של המאה הי״ז היה מעמדם של יהודי פרס כמעמדם של יהודי ספרד בימי האינקוויזיציה. רבו מעשי שמד, רבים נהרגו על קידוש ה׳, והקהילות היו על סף חורבן. חלק גדול מן היהודים חיו כאנוסים, חיים כפולים, אך רובם חזרו ליהדות.

היהודים בפרס עסקו בטוויית משי, ליטוש אבני חן, מסחר זעיר, הלוואות בריבית לגויים ועוד.

יהודי פרס נהגו לעלות לרגל לקברי הקדושים בפרס: קברי מרדכי ואסתר בהמדן, קבר דניאל בשושן, והמקום שבו נתגלתה להם סרח בת אשר בעיר בכראן שבמחוז איספהן.

על אף הקשיים בהם חיו יהודי פרס, שמרו יהודיה על קשר קבוע עם ארץ ישראל וארצות התפוצה. השדרי״ם מארץ ישראל הגיעו לפרס, עוררו לאהבת ציון ואספו כספים למוסדות תורה וחסד.

יד. בובארה

ארץ ומדינת בוכארה יושבת באסיה התיכונה, כשדרומית לה איראן, אפגניסטאן וסין, וצפונית לה הקיסרות הרוסית.

מסורת בידי תושבי בוכארה שיהודים התגוררו בה עוד בימי הבית הראשון, עם גלות עשרת השבטים. עדויות לישוב יהודי כבר במאה החמישית גילו ארכיאולוגים, כאשר על מצבות קבורה נמצאו שמות יהודיים מובהקים: ׳יעקב׳, ׳יוסף בר יעקב׳ ועוד. לדעת החוקר גיורא פוזיילוב, הנחשול המונגולי החריב את מרכזי היהודים באסיה התיכונה – ״החריבו בתי כנסיות ובתי קברות עתיקים, והיהודים נמלטו על נפשם״. התחדשות היישוב היהודי באיזור זה באה עם עליית שלטונו של האמיר תימור לנג במאה הי״ד. על יהודי בוכארה נגזר לחגור חבל סביב למותניהם, כסימן ליהדותם, והוטל עליהם מס-גולגולת שנגבה תוך כדי סטירת לחי שנועדה להשפילם (כך גם נהגו המוסלמים בקהילות נוספות).

לקראת סוף המאה הי״ח נעשה נסיון לאסלם את כל יהודי בוכארה. חלקם הפכו לאנוסים, והקפידו לשמור על מצוות התורה בסתר.

הדמות הרוחנית המרכזית של יהודי בוכארה הוא רבי יוסף ממאן. רבי יוסף הגיע לבוכארה ומצא שמצבה של הקהילה מבחינה רוחנית קשה מאד. הוא הנהיג את הקהילה, לימד תורה והכשיר כלי קודש ששירתו לאחריו כאישים ומנהיגים רוחניים. עיר מרכזית שבה היתה קהילה יהודית חשובה היא סמרקאנד. בקהילה זו פעלו הרבנים מולא בנימין, רבי יוסף הכהן כוג׳הינוף – שפתח בית מדרש עבור הדור הבא של המנהיגים הרוחניים. ראויים לציון העליות של יהודי בוכארה לארץ ישראל, שהתרחשו במספר גלים במאה הי״ט. במחציתה השניה של המאה הי״ט, בנו העולים מבוכארה בירושלים את שכונת ׳רחובות׳ (היא ׳שכונת הבוכרים׳).

גדולי חכמי בוכארה היו הרבנים: רבי יוסף מאמן – שהציל, כאמור, את יהדות בוכארה משקיעה רוחנית; רבי פינחס בן רבי יצחק הכהן מבגדאד – מתלמידי רבי יוסף מאמן; רבי חזקיה הכהן רבין – רבה של העדה בבוכארה; רבי שלמה מוסאיוב – ממיסדי שכונת הבוכרים בירושלים; רבי שמען חכם – אף הוא ממייסדי שכונת הבוכרים, ערך, תירגם והוציא לאור ספרים רבים; רבי אברהם אמינוף – רבם של יהודי בוכארה בארץ ישראל במשך שנים רבות.

טו. תימן

המסורת קובעת שראשוני היהודים בתימן הגיעו עוד בראשית ימי הבית הראשון, בימי שלמה המלך. אולם ידיעות ברורות קיימות רק מלאחר חורבן בית שני.

מיקומה הגיאוגרפי של תימן(בדרום חצי האי ערב), גרם שבמשך כל ימי תולדות היהודים בה, היו קשריה עם שאר קהילות ישראל רופף וחלש. אולם העיר עדן, השוכנת בדרום תימן, על חוף האוקיינוס ההודי, שימשה כמרכז בינלאומי, בשל מיקומה על נתיב המסחר בין הודו לארצות אגן הים התיכון. יהודים רבים שעסקו במסחר בנתיב זה עברו בה וחלקם אף השתקעו בה.

יהודי תימן, על אף בידודם ביחס לשאר קהילות ישראל שבתפוצות, קלטו מאוצרות הרוח של קהילות אחרות, אך מאוצרות רוחם הם – לא נודעו לשאר קהילות ישראל!

בתקופת הגאונים קיימו יהודי תימן קשר עם חכמי בבל, ומהם הגיע אליהם – ככל הנראה – התלמוד הבבלי. בימי הביניים, במאה ה- 13, היתה לרמב״ם השפעה גדולה ומעמיקה על יהודי תימן. ספרי הרמב״ם בהלכה ובמחשבה הגיעו לתימן עוד בחיי הרמב״ם, והם העמיקו לימוד וחקר בהם. בעיקר מפורסמת ׳איגרת תימן׳ אותה כתב הרמב״ם עבור יהודי תימן, ובה הוא מעודד ומחזק את הנרדפים בגזירות השמד. במאה ה- 16 הגיעה לתימן גם ספרות הקבלה: הזוהר וכתבי האר״י, עובדה המשתקפת בחלק מיצירתם של יהודי תימן.

יהודי תימן היו נתונים בכל תולדותיהם תחת לחץ בלתי פוסק של השפלות ורדיפות מן השליטים והחברה המוסלמית, במטרה להביא להתאסלמותם. רק לעתים רחוקות נהנו יהודי תימן מרגיעה יחסית (כגון במאות ה- 14-13 בימי השושלת הרסולית).

היהודים בתימן חיו בב- 1000 מקומות יישוב, כאשר כל קהילה מנתה מספר לא רב של נפשות. הקהילה הגדולה ביותר היתה בעיר צנעא, שמנתה כ- 6000 נפשות.

בראש כל קהילה עמד ׳מארי׳(=רב) ובית דין. כל הגברים והילדים הבנים ידעו קרוא וכתוב, ושלטו בלשון העברית.

עיקרה של יצירת תימן שנודעה לנו(שכן, ברובה עדיין בכתבי יד), הוא בתחום: המדרש, הלכה ושירה. מבין החכמים המפורסמים בתחום המדרש: רבי דוד בן עמרם עדני בעל ׳מדרש הגדול׳, זכריה בן שלמה הרופא בעל ׳מדרש החפץ׳, רבי שלוס שבזי בעל מדרש ׳חמדת ימים׳.

כן מפורסמים החכמים רבי שלום עדני, שכתב בחברון את פירושו הגדול למשנה ׳מלאכת שלמה׳, וזכריה אלצאהרי מחבר ׳ספר המוסר׳.

גדול משוררי תימן הוא רבי שלום שבזי, שיבולו הספרותי בתחום השירה גדול. גדול המקובלים הוא רבי שלום שרעבי, שעלה לארץ ישראל והיה מראשי המקובלים בה.

מרבני תימן המאוחרים והפוריים נודע רבי יחיא צאלח, שכתב שאלות ותשובות לרוב, ופירוש לסידור ׳תכלאל׳.

בסוף המאה ה-19 החלו יהודי תימן לעלות לארץ ישראל [על כך ראה בפרק: הזיקה והעליות לארץ ישראל].

פרק ב גדולי אוצרות הרוח

 

פרק ב גדולי אוצרות הרוחארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

א. פרשנות התנ״ך. ב. פרשנות ספרות חז״ל. ג. ספרות השו״ת. ד. ספרות ההלכה. ה. קבלה. ו. פילוסופיה יהודית. ז. ספרות המוסר.

בבואנו לתאר את תרומתם של ׳ארזי הלבנון׳ – שאת תולדותיהם אנו קוראים באנציקלופדיה – לאוצרות הרוח של העם היהודי, יקל עלינו אם נמשיל את תרומתם לגזע העץ ולענפיו העיקריים. כל תפארת העץ – על ענפיו ועליו, פירותיו ופרחיו, תלויים הם בעובי גזעו ובשדרתו המורכבת בענפים בודדים. היסודות לאוצרות הרוח, בכל תחומי היצירה הרוחנית, הינם פרי רוחם של חכמי ׳ארזי הלבנון׳: בפרשנות התנ״ך, בפסיקה ההלכתית, בקבלה, בפרשנות ספרות חז״ל, בפילוסופיה, בתורת המוסר, בדקדוק, בהיסטוריה, בשירה ובפיוט.

כפי שנראה בפרק זה, יסודות פרי רוחם של חכמי ׳ארזי הלבנון׳, היוו את הבסיס האיתן להתפתחות כל אחד מתחומי התורה הקדושה. כן ראוי לציין שחכמי ׳ארזי הלבנון׳ הצטיינו במעלה שהיתה רק בהם: ברובם היו גם ׳חכמים כוללים׳ שהיו בקיאים – מלבד בכל חלקי התורה וספרות חז״ל – גם בתחומים רבים: מדע, רפואה, אסטרונומיה, פילוסופיה, דקדוק, פיוט ועוד.

מן הראוי לסכם את תרומתם בכל חלקי פרד״ס התורה באופן כללי ביותר, כאשר סביב כל נושא (פרשנות ספרות חז״ל, קבלה וכדומה), יצוינו הגדולים והחשובים שבאותו תחום, הנמנים על חכמי ׳ארזי הלבנון׳. תמונה כללית זו תבהיר למעיין באנציקלופדיה את מקומם של חכמי ׳ארזי הלבנון׳ בהתפתחות והשתלשלות התורה הקדושה באלף השנים האחרונות.

בגלל ריבוי החכמים נציין רק את מיעוטם המפורסמים, והחפץ לחקור את גודל תרומתם והשפעתם של האחרים – עליו נאמר: ׳ואידך זיל גמור׳.

א. פרשנות התנ״ך

רב סעדיה גאון, בפרשנותו למקרא, הוכיח שאי אפשר לפרש את המקרא ללא הפרשנות של חז״ל, דהיינו על פי התורה שבעל פה. אופי זה של פירוש נועד להוכיח לקראים שהם תועים בהבנת המקרא. הוא תרגם את המקרא לערבית וכתב פירוש מקיף למקרא.

פריחה גדולה בפרשנות המקרא, באה בעקבות יצירתם של חכמי ספרד. פרשנותם התבססה על מחקריהם הלשוניים של מנחם בן סרוק, דונש בן לברט, יהודה חיוג׳ ויונה אבן ג׳נאח.

מפורסמים הם מפרשי המקרא שבפירושיהם כללו היבטים דקדוקיים, פילוסופיים, פשט ודרש: רבי אברהם אבן עזרא, רבי דוד קמחי ורבינו משה בן נחמן – שלשתם מגדולי מפרשי המקרא בכל הדורות. כן ראויים לציון – בתקופה זו – רבי תנחום ירושלמי ורבי אברהם בן הרמב״ם. הראשון פירש את כל ספרי המקרא לערבית (פירוש כעין פירוש הראב״ע), והשני נודע בפירושו לתורה, שממנו נתפרסם לעת עתה רק הפירוש לחומשים בראשית ושמות.

מגדולי מפרשי המקרא הוא רבי יצחק אברבנאל, ששילב בפירושיו גם ביאורים פילוסופיים ומדיניים, ורבי יצחק עראמה (בעל ׳עקדת יצחק׳) שנטה מן הפרשנות הרציונאליסטית.

מן האחרונים שעסקו בפרשנות המקרא ראוי לציין את רבי משה אלשיך ואת רבי חיים אבן עטר. פרשנותם לתורה נלמדת עד היום בשקיקה ובהתלהבות של קדושה.

ב. פרשנות ספרות חז״ל

בעולם לימוד התורה, ובעיקר לימוד התלמוד הבבלי, שהוא המאפיין הבולט והמשמעותי ביותר בתולדות הרוח של העם היהודי למאז נחתם התלמוד, תופשים מקום נכבד במזרח – גדולי מפרשי התלמוד מחכמי ׳ארזי הלבנון׳. די אם נזכיר את שמותם כדי להמחיש את מעמדם: רבנו חננאל, רב נסים, רבי יוסף אבן מיגש, הרמב״ן, הרשב״א, הריטב״א, הרשב״ץ ועוד. בסקירה קצרה זו נתמקד במספר חכמים ואף זאת בקצרה.

רבנו חננאל – מגדולי חכמי צפון אפריקה. פירושו לתלמוד הבבלי הוא הפירוש השיטתי הראשון לרוב התלמוד. פירושו של הר״ח – פירוש שוטף ורצוף, ולעתים מתרכז בגורמים למהלך הסוגיה ובנקודות הנראים כבעייתיים. פירושו יכול לשמש סיכום על עיקרי הסוגיה ולקבל מושג כללי עליה.

רבי יוסף אבן מיגאש (הר״י מיגאש), היה תלמידו המובהק של הרי״ף. מחידושיו על התלמוד שנותרו בידינו, מצויים חידושיו למסכת בבא בתרא ומסכת שבועות. עליו מעיד הרמב״ם: ״וחי ה׳ כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה, כל מי שיתבונן בדבריו ועומק עיונו, עד שאפשר לי לומר עליו: לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו״.

רבי מאיר אבולעפיה (הרמ״ה) – עמד בראש ישיבה גדולה בטולידו, מחידושיו הגיעו לידינו על מסכתות בבא בתרא וסנהדרין, הידועים בשם ׳יד רמ״ה׳.

רבי משה בן נחמן (הרמב״ן). חידושיו מצויים כמעט על כל מסכתות הש״ס. שיטתו משלבת בין דרכם של בעלי התוספות, ובין דרכם של הפשטנים מחכמי ספרד שקדמו לו.

רבי שלמה בן אדרת (הרשב״א) – תלמידם של רבינו יונה ושל הרמב״ן. חידושיו על רוב מסכתות התלמוד מצטיינים בבהירות ובעמקות.

רבי יום טוב ן׳ אשבילי (הריטב״א) – תלמידו המובהק של הרשב״א. מצויים בידינו פירושיו וחידושיו על רוב מסכתות התלמוד. חידושיו מצטיינים בניסוח בהיר ומעמיק.

רבי נסים גירונדי (הר״ן) – מראשי יהדות ספרד במאה הי״ד. שימש גם כראש ישיבה ומורה הוראה בברצלונה. מחידושיו ידועים על מספר מסכתות. המפורסם הוא פירושו למסכת נדרים ( ראוי לציון גם פירושו לרי״ף למסכתות רבות!].

מן האחרונים שכתבו וחידשו על התלמוד הבבלי, נציין אחדים בלבד: רבי אברהם די בוטון (מח״ס ׳לחם משנה׳); רבי יוסף ב״ר משה דיטראני (מהרי״ט); רבי חיים בן עטר (בספריו ׳ראשון לציון׳ ו׳חפץ ה״); רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד״א); רבי חיים פלאג׳י (בספרים רבים). מלבד ספרים אלו, הידועים לרוב חכמי התורה, מצויים עוד אלפי ספרים שנתחברו על ידי חכמי מרוקו, תוניסיה, אלג׳יר, מצרים, בבל, סוריה, תורכיה ועוד. ואם באנו לציינם תקצר היריעה מהכיל.

על אף ריבוי ספרות הפרשנות והחידושים שעל התלמוד, יש לציין נקודה חשובה ועקרונית: חכמי ׳ארזי הלבנון׳ עסקו בלימוד התלמוד בעיקר כדי להגיע למסקנת ההלכה, ועל כן לימודם היה לימוד בבירור הסברות וההגיון של התלמוד, ולא לפלפל בדבריו שלא למטרות בירורה של הלכה, ועל כן היקף יצירתם בתחום חידושי התלמוד, הוא קטן יחסית ליצירתם בתחומי ההלכה. ולכן כאשר הגיע החיד״א לתוניס, שהיה מקום יוצא דופן בלימוד התלמוד, התמרמר כאשר ראה: ״נערים בני י״ד שנה מעיינים וחריפים קולעים אל השערה. אך כל עסקם הוא בש״ס ומהרש״א… אבל אינם בקיאים כל כך בפוסקים ובעלי תשובה…״.

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים-ספרות השו״ת

 

ארזי הלבנוןג. ספרות השו״ת

בכלל השתלשלות התורה שבעל פה, מתקופת הגאונים ועד לימנו, תופסת ספרות השאלות ותשובות מקום נכבד ועיקרי. לדעת רבים מגדולי הראשונים והאחרונים, גדול כחה של תשובה הלכתית מפסק הלכה בספר פסקים, והטעם מובא בספר ״פני משה״ לרבי משה בנבנשתי, משום:

״שבפסקיו אפשר דכתב דהכי ראוי לפסוק להלכה ולא למעשה, אבל בתשובה דייק הרבה לכתוב סברתו בדקדוק להשיב תשובה לשואל שיעשה מעשה״. ועל כן נחשבת ספרות השו״ת לספרות החשובה ביותר בתחום ההלכה. עליה נסמכים ובדבריה נושאים ונותנים. ספרות השו״ת נכתבה בכל תפוצות ישראל, למן תקופת הגאונים, דרך הראשונים, האחרונים ועד לפוסקים בני דורנו. למעלה משלושת אלפים ספרי שו״ת מצויים בידנו, רובם עוסקים בחלק ההלכה של המשפט העברי, דהיינו הנושאים הנדונים בחלק ׳חושן משפט׳, משום שדוקא בהם דרושה השתתפות והכרעה של הדיין, בעוד בשאר התחומים (אורח חיים ויורה דעה), ההלכות אינן תלויות בגורמים חיצוניים ובשינויים שבין מקום למקום וכדומה. בפרק זה נסקור את השתלשלות ספרות השו״ת בקרב ״ארזי הלבנון״.

תקופת הגאונים

גאוני בבל שימשו מרכז לפניות תפוצות ישראל בכל ענייני הלכה והנהגה. ועל כן רבבות שאלות, מכל קצוות תבל, נשלחו לראשי הישיבות בבבל, הגאונים, על מנת להבין קטע מן התלמוד, פרשנות של פסוק בתורה, או הבנתה של משנה. כן שאלו את הגאונים שאלות בתחומי אמונות ודעות, דברי הגות, מוסר ועוד. רובם של השאלות והתשובות מהמצויות בידינו, היו מופנות למרכזים שבצפון אפריקה(פאס, קירואן, קאבס, תלמסאן) וספרד(ברצלונה, אליסאנה).

תשובות הגאונים, מטבע הדברים, מבוססות היו על התלמוד הבבלי, ובכך סייעו הגאונים להפצתו ולהתקבלותו של התלמוד הבבלי בכל קהילות ישראל.

בידינו כיום מצויים אלפים מעטים של תשובות מתוך רבבות. רובם אבדו עם חורבנם של הקהילות ובפורענויות הרבות שאפפו אותם.

למזלנו, בדור האחרון, עם גילוי הגניזה הקהירית, נמצאו תשובות רבות, והחוקרים עמלים כיום לפענחם ולפרסמן.

חלק גדול מן התשובות נכתב בידי רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון.

רובם של קבצי תשובות הגאונים התפרסם רק במאה השנים האחרונות, ובעיקר על ידי חוקרים שונים שהיו גם תלמידי חכמים מופלגים.

ראוי לציון הוא מפעלו הגדול של רבי בנימין מנשה לוין – ״אוער הגאונים״, בו קיבץ את כל תשובות הגאונים וערכם לפי סדר מסכתות התלמוד(בחייו הופיעו י״ב כרכים).

תקופת הראשונים

כשניטלה ההגמוניה הרוחנית מבבל וחכמיה, עבר מרכז התורה לארצות רבות: צפון אפריקה, ספרד ואשכנז. הבדלים רבים קיימים באופי השאלות ותשובות בין תקופת הגאונים לתקופת הראשונים. נציין שניים: בתקופת הגאונים התשובות היו החלטיות וחד משמעיות, עובדה שנבעה מהכרת הגאונים בסמכותם על כל מרכזי התורה בתפוצות, בעוד שבתקופת הראשונים, נשמעים לעתים בדברי גדולי המשיבים חששות והעדר בטחון מוחלט במסקנת התשובה, דבר הבא לידי ביטוי בביטויים כגון: ״לפי עניות דעתי״; ״הרחמן יצילנו מעומק הדין״ וכדו'.

כמו כן, תשובות הגאונים מתאפיינות בקיצורם, בעוד שבתקופת הראשונים הדיון ההלכתי יותר מפורט והמשיב כולל גם מדברי קודמיו.

מגדולי המשיבים בתקופת הראשונים הנמנים על ׳ארזי הלבנון׳ נציין את הגדולים הבאים: תשובות הרי״ף ותלמידו הר״י מיגאש; תשובות הרמב״ם ובנו רבי אברהם; שו״ת הרמב״ן והרשב״א – שהיה מגדולי המשיבים שבכל הדורות ושמספר תשובותיו מגיע לאלפים.

עם התמעטות היצירה בספרד, בעקבות פורעניות קנ״א(1391) וגירוש ספרד בשנת רנ״ב(1492), עבר המרכז לצפון אפריקה, עם המשיבים הגדולים: רבי יצחק ב״ר ששת(ריב״ש), שכיהן כרבה של אלג׳יר; רבי שמעון ב״ר צמח דוראן(רשב״ץ), שירש את הריב״ש ברבנות אלג׳יר. תשובות הרשב״ץ מצטיינות בבהירותם המשפטית, ויבול התשובות גדול ופורה.

לאחר גירוש ספרד עבר מרכז התורה לארץ ישראל, לצפת וירושלים. גדולי המשיבים בדור ההוא היו: רבי יעקב בירב(הר״י בירב), רבי לוי אבן חביב(הרלב״ח), רבי יוסף קארו, רבי דוד אבן זמרה(הרדב״ז) – שיבולו בתחום השו״ת הוא מן הגדולים ביותר.

במקביל התפתח מרכז תורה בארצות תוגרמה: קושטא ושלוניקי (ראה עליהם לעיל). התפרסמו כמשיבים באיזור זה: רבי אליהו מזרחי(הרא״ם) מקושטא, ורבי שמואל די מדינה(מהרשד״ם) משלוניקי. עוד שני משיבים גדולים בני אותו אזור: רבי דוד הכהן(מהרד״ך) מקורפו, ורבי בנימין זאב מארטא שביון. כן ראויים עוד לציון המשיבים הגדולים: רבי יוסף ב״ר משה מטראני(המהרי״ט), אף הוא מקושטא, ורבי חיים בנבנשת מאיזמיר(חשוב מאוד ספרו ׳כנסת הגדולה׳ בו ליקט לפי סדר הטור רבבות תשובות מספרות השו״ת). יותר מאוחר, במאה הי״ח, התפרסמו: רבי דוד פארדו(הרד״ף), רבי משה חאגיז, רבי יום טוב אלגאזי, רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד״א), רבי רפאל יוסף חזן, רבי יהודה עייאש מאלג׳יר, רבי יעקב אבן צור (יעב״ץ) ממרוקו, רבי צדקה חוצין מבגדד ועוד.

במאה הי״ט מפורסמים: רבי חיים פאלאג׳י, רבי יעקב שאול אלישר, רבי אברהם אנקאווה ורבי יצחק אבן דנאן ממרוקו.

במאה הכ': רבי דוד פיפאנו מחכמי סופיה ושלוניקי – שתשובותיו הם מהבולטות במאה זו. ראויים לציון מיוחד תשובותיו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל – ׳משפטי עזיאל׳, רבי עובדיה הדאיה בעל ׳ישכיל עבדי/ רבי משה כלפון הכהן מחבר שו״ת ׳שואל ונשאל׳ ועוד.

בסקירה קצרה זו על ספרות השו״ת, ראינו עד כמה גדול הוא חלקם של חכמי ׳ארזי הלבנון׳ באחד התחומים החשובים ביותר בהתפתחות התושבע״פ – ספרות השו״ת.

השאלות והתשובות של חכמי ׳ארזי הלבנון׳, כמו בשאר תחומים, הינם הבסיס האיתן עליו מושתתת כל ספרות השו״ת. שמות ספרי השו״ת: שו״ת הרשב״א, הריב״ש, מהרי״ט, הרמב״ם, מהרשד״ם, רב פעלים, רדב״ז, תשב״ץ ועוד, מעוררים יראה של כבוד בפי כל הפוסקים והמשיבים, ודבריהם מצויים בכל משא ומתן הלכתי, עליהם נסמכים ועל פיהם מכריעים.

עמוד 1 מתוך 6123456

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 95 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« נוב    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31